A brief history of cannibalism - Bill Schutt

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

15th century Europeans believed they had hit upon a miracle cure:

ארופאים במאה ה 15 חשבו שהם גילו תרופת פלא:

a remedy for epilepsy, hemorrhage, bruising, nausea,

תרופה לאפילפסיה, דימומים, מכות, בחילה

and virtually any other medical ailment.

וכמעט כל מחלה אחרת.

This brown powder could be mixed into drinks, made into salves

את האבקה החומה אפשר היה לערבב במשקאות, להפוך למשחות

or eaten straight up.

או פשוט להאכל.

It was known as mumia and made by grinding up mummified human flesh.

היא היתה ידועה כמומיה ונוצרה על ידי טחינה של בשר אדם משומר.

The word "cannibal" dates from the time of Christopher Columbus;

המילה "'קניבל" מגיעה מימיו של כריסטופר קולומבוס;

in fact, Columbus may even have coined it himself.

למעשה, קולומבוס אולי טבע אותה בעצמו.

After coming ashore on the island of Guadaloupe,

אחרי שהגיע לחוף האי גואדלופה,

Columbus' initial reports back to the Queen of Spain

הדיווחים הראשונים של קולומבוס למלכת ספרד

described the indigenous people as friendly and peaceful—

תארו את האנשים המקומיים כידידותיים ושלווים --

though he did mention rumors of a group called the Caribs,

למרות שהוא הזכיר שמועות על קבוצה שנקראה קריבים,

who made violent raids and then cooked and ate their prisoners.

שביצעה פשיטות אלימות ואז בישלה ואכלה את השבויים שלה.

In response, Queen Isabella granted permission to capture and enslave

בתגובה, המלכה איזבלה אישרה לו ללכוד ולשעבד

anyone who ate human flesh.

כל מי שאכל בשר אדם.

When the island failed to produce the gold Columbus was looking for,

כשהאי כשל בלספק את הזהב שקולומבוס חיפש,

he began to label anyone who resisted his plundering and kidnapping as a Caribe.

הוא החל לתייג כל אחד שהתנגד לפשיטות ולחטיפות שלו כקריבי.

Somewhere along the way, the word "Carib" became "Canibe" and then "Cannibal."

והיכן שהוא בדרך המילה "קריב" הפכה ל"קניבה" ואז "קניבל".

First used by colonizers to dehumanize indigenous people,

היא שימשה תחילה את הפולשים כדי להפוך את התושבים המקומיים ללא אנושיים,

it has since been applied to anyone who eats human flesh.

ומאז שימשה לתיאור כל אחד שאכל בשר אנושי.

So the term comes from an account that wasn't based on hard evidence,

אז המונח מגיע מתיעוד שלא היה מבוסס על עדויות אמיתיות,

but cannibalism does have a real and much more complex history.

אבל לקניבליזם יש הסטוריה אמיתית והרבה יותר מורכבת.

It has taken diverse forms— sometimes, as with mumia,

היא קיבלה צורות שונות -- לפעמים, כמומיה,

it doesn't involved recognizable parts of the human body.

היא לא כללה חלקים מוכרים של הגוף האנושי.

The reasons for cannibalistic practices have varied, too.

הסיבה למנהגים קניבליסטים השתנתה גם היא.

Across cultures and time periods, there's evidence of survival cannibalism,

ברחבי תרבויות וזמנים שונים, יש עדויות לקניבליזם לצורך השרדות,

when people living through a famine, siege or ill-fated expedition

כשאנשים חיים שחווים רעב, מצור או מסעות לא מוצלחים

had to either eat the bodies of the dead or starve to death themselves.

היו חייבים או לאכול את גופות המתים או לרעוב למוות בעצמם.

But it's also been quite common for cultures

אבל היה גם מוכר בתרבויות

to normalize some form of eating human flesh under ordinary circumstances.

לנרמל סוג מסויים של אכילת בשר אדם בנסיבות רגילות.

Because of false accounts like Columbus's,

בגלל תיעודים שגויים כמו של קולומבוס,

it's difficult to say exactly how common cultural cannibalism has been—

זה קשה לדעת בדיוק כמה נפוץ היה קניבליזם תרבותי --

but there are still some examples of accepted cannibalistic practices

אבל יש עדיין דוגמאות של מנהגי קניבליזם מקובלים

from within the cultures practicing them.

בתוך תרבויות שמבצעות אותם.

Take the medicinal cannibalism in Europe during Columbus's time.

קחו לדוגמה את הקניבליזם הרפואי באירופה בזמנו של קולומבוס.

Starting in the 15th century, the demand for mumia increased.

החל מהמאה ה 15, הדרישה למומיה גברה.

At first, stolen mummies from Egypt supplied the mumia craze,

ראשית, מומיות שנגנבו ממצרים סיפקו את שיגעון המומיה,

but soon the demand was too great to be sustained on Egyptian mummies alone,

אבל במהרה הדרישה היתה גדולה מדי להיות מסופקת על ידי מומיות מצריות בלבד,

and opportunists stole bodies from European cemeteries to turn into mumia.

ואופורטוניסטים גנבו גופות מבתי קברות ארופאים כדי להפוך אותן למומיות.

Use of mumia continued for hundreds of years.

השימוש במומיה המשיך במשך מאות שנים.

It was listed in the Merck index, a popular medical encyclopedia,

הוא היה רשום באינדקס מרק, אנציקלופדיה רפואית פופולרית,

into the 20th century.

לתוך המאה ה 20.

And ground up mummies were far from the only remedy made from human flesh

ומומיות טחונות לא היו התרופה היחידה שעשויה מבשר אדם

that was common throughout Europe.

שהיתה נפוצה ברחבי אירופה.

Blood, in either liquid or powdered form, was used to treat epilepsy,

דם, בצורת נוזל או בצורת אבקה, היה בשימוש בטיפול באפילפסיה.

while human liver, gall stones, oil distilled from human brains,

בעוד כבד אנושי, אבני כליה, שמן שזוקק ממוחות אנושיים,

and pulverized hearts were popular medical concoctions.

ולבבות טחונים היו פופולריים כטיפולים רפואיים.

In China,

בסין,

the written record of socially accepted cannibalism goes back almost 2,000 years.

תיעוד כתוב של קניבליזם מקובל חברתית חוזר 2000 שנה אחורה.

One particularly common form of cannibalism

צורה נפוצה במיוחד של קניבליזם

appears to have been filial cannibalism,

נראה שהיתה של קניבליזם של ילדים,

where adult sons and daughters would offer a piece of their own flesh

כשבנים ובנות בכורים היו מציעים פיסה מבשרם

to their parents.

להוריהם.

This was typically offered as a last-ditch attempt to cure a sick parent,

זה הוצע באופן נפוץ כנסיון נואש אחרון לרפא הורה חולה,

and wasn't fatal to their offspring—

ולא היה קטלני לצאצא --

it usually involved flesh from the thigh or, less often, a finger.

הוא בדרך כלל היה פיסה מהירך, או פחות נפוץ, מהאצבע.

Cannibalistic funerary rites are another form of culturally sanctioned cannibalism.

מנהגי קבורה קניבליסטים הם סוג נוסף של קניבליזם מקובל חברתית.

Perhaps the best-known example came from the Fore people of New Guinea.

אולי הדוגמה הידועה ביותר הגיעה מאנשי הפורה של גינאה החדשה.

Through the mid-20th century, members of the community would,

עד המאה ה 20, חברי הקהילה היו,

if possible, make their funerary preferences known in advance,

במידת האפשר, מודיעים על העדפות הקבורה שלהם מראש,

sometimes requesting that family members gather to consume the body after death.

לפעמים מבקשים שחברי המשפחה יתאספו כדי לצרוך את גופם אחרי מותם.

Tragically, though these rituals honored the deceased,

באופן טראגי, למרות שהטכסים האלה נתנו כבוד למתים,

they also spread a deadly disease known as kuru through the community.

הם גם הפיצו מחלות קטלניות שהיו ידועות כקורו ברחבי הקהילה.

Between the fictionalized stories, verifiable practices,

בין הסיפורים הבדיוניים, המנהגים המאומתים

and big gaps that still exist in our knowledge,

והפערים הגדולים שעדיין קיימים בידע שלנו,

there's no one history of cannibalism.

אין הסטוריה אחת של קניבליזם.

But we do know that people have been eating each other,

אבל אנחנו יודעים שהאנשים אכלו אחד את השני,

volunteering themselves to be eaten,

נידבו את עצמם לאכילה,

and accusing others of eating people for millennia.

והאשימו אחרים באכילת אנשים במשך אלפי שנים.