The meaning of life according to Simone de Beauvoir - Iseult Gillespie

תרגום: עריכה: Ido Dekkers

At the age of 21, Simone de Beauvoir became the youngest person

בגיל 21, סימון דה בובואר הפכה לאדם הצעיר ביותר

to take the philosophy exams at France’s most esteemed university.

לקחת את הבחינות בפילוסופיה באוניברסיטה הכי נחשבת בצרפת.

She passed with flying colors.

היא עברה בציונים גבוהים.

But as soon as she mastered the rules of philosophy,

אבל אבל ברגע שהיא השתלטה על חוקי הפילוסופיה,

she wanted to break them.

היא רצתה לשבור אותם.

She’d been schooled on Plato’s Theory of Forms,

היא חונכה על תאוריות הצורה של אפלטון,

which dismissed the physical world as a flawed reflection

שדחו את העולם הפיזי כשיקוף לקוי

of higher truths and unchanging ideals.

של אמיתות גבוהות יותר ואידיאלים לא משתנים.

But for de Beauvoir, earthly life was enthralling, sensual,

אבל עבור דה בובואר, החיים הגשמיים היו מעוררים, חושניים,

and anything but static.

והכל חוץ מסטטיים.

התשוקה שלה לחקור את העולם הגשמי במלואו עיצבה את חייה,

Her desire to explore the physical world to its fullest would shape her life,

and eventually, inspire a radical new philosophy.

ולבסוף, נתנה השראה לפילוסופיה רדיקלית חדשה.

Endlessly debating with her romantic and intellectual partner Jean Paul Sartre,

היא התווכחה ללא הפסק עם השותף הרומנטי והאינטלקטואלי שלה ז’אן פול סארטר,

de Beauvoir explored free will, desire, rights and responsibilities,

דה בובואר חקרה את הרצון החופשי, התשוקה, זכויות ואחריות,

and the value of personal experience.

והערך של חוויה אישית.

In the years following WWII,

בשנים אחרי מלחמת העולם השניה,

these ideas would converge into the school of thought

הרעיונות האלו התאחדו לצורת חשיבה

most closely associated with their work: existentialism.

שהיתה משוייכת לעבודתה: אקזסטניליזם.

Where Judeo-Christian traditions taught that

כשהמסורות של יהודו-נוצרויות למדו

humans are born with preordained purpose,

שאנשים נולדים עם מטרה שנקבה מראש,

de Beauvoir and Sartre proposed a revolutionary alternative.

דה בובואר וסארטר הציעו חלופה מהפכנית.

They argued that humans are born free,

הם טענו שאנשים נולדים חופשיים,

and thrown into existence without a divine plan.

ונזרקים להוויה בלי תוכנית שמיימית.

As de Beauvoir acknowledged, this freedom is both a blessing and a burden.

כמו שדה בובואר מודה, החופש הזה הוא גם ברכה וגם עול.

In "The Ethics of Ambiguity" she argued that our greatest ethical imperative

ב“אתיקה של דו משמעות” היא טוענת שהצו האתי הכי גדול שלנו

is to create our own life’s meaning,

הוא ליצור משמעות משלנו,

while protecting the freedom of others to do the same.

בעודנו מגינים על החרות של אחרים לעשות אותו הדבר.

As de Beauvoir wrote,

כמו שדה בובואר כתבה,

“A freedom which is interested only in denying freedom must be denied.”

“חרות שמעוניינת רק במניעת חרות חייבת להמנע.”

This philosophy challenged its students to navigate the ambiguities and conflicts

הפילוסופיה הזו אתגרה את התלמידים שלה לנווט בדו משמעות והקונפליקטים

our desires produce, both internally and externally.

שהתשוקה שלנו מייצרת, גם פנימית וגם חיצונית.

And as de Beauvoir sought to find her own purpose,

וכשדה בובואר רצתה לגלות את המטרה שלה,

she began to question:

היא החלה לשאול:

אם לכולם מגיע לרדוף אחרי המשמעות שלהם באופן חופשי,

if everyone deserves to freely pursue meaning,

why was she restricted by society’s ideals of womanhood?

למה היא היתה מוגבלת על ידי האידיאלים של החברה של הנשיות?

Despite her prolific writing, teaching and activism,

למרות הכתיבה הפורה שלה, הלימוד והאקטיביזם,

de Beauvoir struggled to be taken seriously by her male peers.

דה בובואר נאבקה להלקח ברצינות על ידי עמיתייה הגברים.

She’d rejected her Catholic upbringing and marital expectations

היא דחתה את הגידול הקתולי שלה והציפיות לנישואין

to study at university, and write memoirs, fiction and philosophy.

כדי ללמוד באוניברסיטה, ולכתוב זכרונות, בדיון ופילוסופיה.

But the risks she was taking by embracing this lifestyle

אבל הסיכונים שהיא לקחה על ידי אימוץ אורח החיים הזה

were lost on many of her male counterparts,

אבדו מול הרבה מהשותפים הגברים שלה,

who took these freedoms for granted.

שלקחו את החרויות האלו כמובנות מאליהן.

They had no intellectual interest in de Beauvoir’s work,

לא היה להם עניין אינטלקטואלי בעבודה של דה בובואר,

which explored women’s inner lives,

שחקרה את החיים הפנימיים של הנשים,

as well the author’s open relationship and bisexuality.

כמו גם היחסים הפתוחים והבי סקסואליות.

To convey the importance of her perspective,

כדי להעביר את החשיבות של נקודת המבט שלה,

de Beauvoir embarked on her most challenging book yet.

דה בובואר פצחה בספר הכי מאתגר שלה עד כה.

Just as she’d created the foundations of existentialism,

ממש כשהיא הניחה את היסודות לאקסזיסטניאליזם,

she’d now redefine the limits of gender.

היא הגדירה מחדש עכשיו את הגבולות של המגדר.

Published in 1949, "The Second Sex" argues that, like our life’s meaning,

הוא פורסם ב 1949, “המין השני” טען, שכמו המשמעות של החיים שלנו,

gender is not predestined.

מגדר הוא לא קבוע מראש.

As de Beauvoir famously wrote,

כמו שדה בובואר כתבה באופן מפורסם,

“one is not born, but rather becomes, woman.”

"ישות לא נולדת, אלא הופכת, לאישה."

And to “become” a woman, she argued, was to become the Other.

וכדי “להפוך” לאישה, היא טענה, היה להפוך לאחר.

De Beauvoir defined Othering as the process of labeling women

דה בובואר הגדירה אפליה כתהליך של תיוג אישה

as less than the men who’d historically defined, and been defined as,

כפחות מגבר שהגדיר הסטורית, והוגדר,

the ideal human subjects.

המושא האנושי האידיאלי.

כמו האחרים, היא טענה שנשים נחשבו משניות לגברים,

As the Other, she argued that women were considered second to men,

and therefore systematically restricted from pursuing freedom.

ולכן הוגבלו מערכתית מלרדוף אחרי החרות.

"The Second Sex" became an essential feminist treatise,

"המין השני" הפך למאמר פמיניסטי חיוני,

offering a detailed history of women’s oppression

הציע הסטוריה מפורטת של הדיכוי הנשי

and a wealth of anecdotal testimony.

ועושר של עדויות אנקדוטיות.

"The Second Sex"’s combination of personal experience

השילוב של "המין השני" בין חוויה אישית

and philosophical intervention

והתערבות פילוסופית

provided a new language to discuss feminist theory.

סיפק שפה חדשה כדי לדון בתאוריות פמיניסטיות.

Today, those conversations are still informed by de Beauvoir’s insistence

היום, השיחות האלו עדיין מיודעות מההתעקשות של דה בובואר

that in the pursuit of equality,

שבמרדף לשוויון,

“there is no divorce between philosophy and life.”

"אין הבדלה בין פילוסופיה לחיים."

Of course, like any foundational work,

כמובן, כמו כל עבודה בסיסית,

the ideas in "The Second Sex" have been expanded upon since its publication.

הרעיונות ב"המין השני" הורחבו מאז הפרסום.

Many modern thinkers have explored additional ways people are Othered

הרבה הוגים מודרניים חקרו דרכים נוספות שאנשים מורחקים

that de Beauvoir doesn’t acknowledge.

שדה בובואר לא מיידעת.

These include racial and economic identities,

זה כולל זהויות גזעיות וכלכליות,

as well as the broader spectrum of gender and sexual identities we understand today.

כמו גם המנעד הרחב יותר של מגדר וזהות מינית שאנחנו מבינים היום.

De Beauvoir’s legacy is further complicated

המורשת של דה בובואר מורכבת יותר

by accusations of sexual misconduct by two of her university students.

על ידי ההאשמות של התנהגות מינית לא נאותה על ידי שתיים מהסטודנטיות שלה.

מול ההאשמות,

In the face of these accusations,

she had her teaching license revoked for abusing her position.

רשיון ההוראה שלה בוטל על שימוש לרעה במשרה שלה.

In this aspect and others, de Beauvoir’s life remains controversial—

במובן זה ואחרים, החיים של דה בובואר נשארים במחלוקת --

and her work represents a contentious moment in the emergence of early feminism.

והעבודה שלה מייצגת רגע פולמוסי בעליה של הפימיניזם המוקדם.

She participated in those conversations for the rest of her life;

היא השתתפה בשיחות האלו במשך שארית חייה;

writing fiction, philosophy, and memoirs until her death in 1986.

כתבה ספרות בדיונית, פילוסופיה, וזכרונות עד מותה ב 1986.

Today, her work offers a philosophical language

היום, העבודה שלה מציעה שפה פילוסופית

to be reimagined, revisited and rebelled against—

לדמיין מחדש, לבקר מחדש ולמרוד --

a response this revolutionary thinker might have welcomed.

תגובה שההוגה המהפכנית הזו היתה מקבלת בברכה.