This is Sparta: Fierce warriors of the ancient world - Craig Zimmer

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

In ancient Greece, violent internal conflict between bordering neighbors

ביוון העתיקה, קונפליקטים פנימיים אלימים בין שכנים

and war with foreign invaders was a way of life,

ומלחמה עם פולשים זרים היתה דרך החיים,

and Greeks were considered premier warriors.

והיוונים נחשבו ללוחמים מובחרים.

Most Greek city-states surrounded themselves with massive defensive walls

רוב ערי המדינה ביוון הקיפו את עצמן בקירות הגנה מסיביים

for added protection.

להגנה נוספת.

Sparta in its prime was a different story,

ספרטה בשיאה היתה סיפור אחר,

finding walls unnecessary

ומצאה את הקירות לא נחוצים

when it had an army of the most feared warriors in the ancient world.

כשהיה לה צבא של הלוחמים הכי מטילי יראה בעולם העתיק.

So what was Sparta doing differently than everyone else

אז מה ספרטה עשתה שונה מכל השאר

to produce such fierce soldiers?

כדי לייצר כאלה לוחמים נועזים?

To answer that question, we turn to the written accounts of that time.

כדי לענות על השאלה, אנחנו פונים לתיעוד הכתוב של התקופה.

There are no surviving written accounts from Spartans themselves,

אין תיעודים כתובים של הספרטנים עצמם,

as it was forbidden for Spartans to keep records,

מאחר ונאסר על הספרטנים לתעד,

so we have to rely on those of non-Spartan ancient historians,

אז אנחנו צריכים להסתמך על הסטוריונים לא ספרטנים,

like Herodotus, Thucydides, and Plutarch.

כמו הרודוטוס, טוסידידס, ופלוטארך.

These stories may be embellished

הסיפורים האלו אולי לא מייפים

and depict Sparta at the apex of its power,

ומציירים את ספרטה בשיא כוחה,

so take them with a grain of salt.

אז קחו אותם עם גרגר מלח.

For Spartans, the purpose for their existence was simple:

עבור הספרטנים, המטרה של קיומם היתה פשוטה:

to serve Sparta.

לשרת את ספרטה.

On the day of their birth,

ביום לידתם,

elder Spartan leaders examined every newborn.

זקני ספרטה בחנו כל ילוד.

The strong healthy babies were considered capable of fulfilling this purpose,

התינוקות החזקים והבריאים נחשבו למסוגלים למלא את תפקידם,

and the others may have been left on Mount Taygetus to die.

והאחרים היו יכולים להיות מושארים על הר טייגטוס למות.

Every Spartan, boy or girl, was expected to be physically strong,

מכל ספרטני, ילד או ילדה, היה מצופה להיות חזק פיזית,

mentally sharp,

חד מנטלית,

and emotionally resilient.

ועמיד רגשית.

And it was their absolute duty to defend and promote Sparta at all costs.

וזו היתה חובתם להגן ולקדם את ספרטה בכל מחיר.

So in the first years of their lives,

אז בשנים הראשונות לחייהם,

children were raised to understand that their loyalty belonged first to Sparta,

ילדים גודלו להבין שהנאמנות שלהם היא ראשית לספרטה,

and then to family.

ואז למשפחה.

This mindset probably made it easier for the Spartan boys,

צורת החשיבה הזו כנראה עשתה את זה לפשוט יותר לבני ספרטה,

who upon turning seven, were sent to the agoge,

שכשהגיעו לגיל שבע, נשלחו לאגוג,

a place with one main purpose:

מקום עם מטרה יחידה:

to turn a boy into a Spartan warrior

להפוך ילד ללוחם ספרטני

through thirteen years of relentless, harsh, and often brutal training.

דרך שלוש עשרה שנים של אימון חסר רחמים, קשה והרבה פעמים ברוטלי.

The Spartans prized physical perfection above all else,

הספרטנים שיבחו שלמות פיזית מעל כל דבר אחר,

and so the students spent a great deal of their time learning how to fight.

וכך התלמידים בילו הרבה מזמנם בללמוד איך להלחם.

To ensure resilience in battle,

כדי להבטיח חוסן בקרב,

boys were encouraged to fight among themselves,

ילדים עודדו להלחם בינהם,

and bullying, unlike today, was acceptable.

ואלימות, בניגוד להיום, היתה מקובלת.

In order to better prepare the boys for the conditions of war,

כדי להכין את הילדים טוב יותר למצבים של המלחמה,

the boys were poorly fed,

הילדים הוזנו בצורה גרועה,

sometimes even going days without eating.

לפעמים עברו אפילו ימים ללא אוכל.

They also were given little in the way of clothing

ניתן להם גם מעט מבחינת ביגוד

so that they could learn to deal with different temperatures.

כך שהם היו צריכים ללמוד להתמודד עם טמפרטורות שונות.

Spartan boys were encouraged to steal in order to survive,

ילדים ספרטנים עודדו לגנוב כדי לשרוד,

but if they were caught,

אבל אם הנם נתפשו,

they would be disciplined,

הם היו נענשים,

not because they stole, but because they were caught in the act.

לא בגלל שהם גנבו, אלא בגלל שהם נתפשו במעשה.

During the annual contest of endurance

במהלך התחרות השנתית של העמידות

in a religious ritual known as the diamastigosis,

בטקס דתי שידוע כדימסטיגוסיס,

teenage boys were whipped in front of an altar

ילדים בני עשרה הוכו מול המזבח

at the Sanctuary of Artemis Orthia.

במקלט של ארטמיס אורת'יה.

It was common for boys to die on the altar of the goddess.

זה היה נפוץ שילדים מתו על המזבח של האלה.

Fortunately, not everything was as brutal as that.

למרבה המזל, לא הכל היה ברוטלי כזה.

Young Spartans were also taught how to read,

ספרטנים צעירים לומדו גם איך לקרוא,

write,

לכתוב,

and dance,

ולרקוד,

which taught them graceful control of their movements

מה שלימד אותם שליטה חיננית בתנועות שלהם

and helped them in combat.

ועזרה להם בקרב.

While the responsibilities for the girls of Sparta were different,

בעוד תחומי האחריות של בנות ספרטה היו שונים,

the high standards of excellence

הסטנדרטים הגבוהים של ההצטיינות

and expectation to serve Sparta with their lives remained the same.

והציפיות לשרת את ספרטה עם חייהן נשארו זהות.

Spartan girls lived at home with their mothers as they attended school.

בנות ספרטה חיו בבית עם אימותיהן כשהן הלכו לבית הספר.

Their curriculum included the arts,

תחומי הלימוד שלהן כללו אמנות,

music,

מוזיקה,

dance,

ריקוד,

reading,

קריאה,

and writing.

וכתיבה.

And to stay in peak physical condition, they learned a variety of sports,

וכדי להשאר בכושר שיא גופני, הן למדו מגוון ענפי ספורט,

such as discus,

כמו דיסקוס,

javelin,

כידון,

and horseback riding.

ורכיבה על סוסים.

In Sparta, it was believed that only strong and capable women

בספרטה, האמינו שרק נשים חזקות

could bear children that would one day become strong and capable warriors.

יכולות להביא ילד שיום אחד יהפוך ללוחם חזק ובעל יכולת.

To all Spartans, men and women,

לכל הספרטנים, גברים ונשים,

perhaps the most important lesson from Spartan school

אולי השיעור הכי חשוב מבית הספר הספרטני

was allegiance to Sparta.

היה נאמנות לספרטה.

To die for their city-state was seen as the completion of one's duty to Sparta.

למות עבור מדינת העיר שלהם היה נראה כהשלמה של החובה של אדם לספרטה.

Upon their death,

עם מותם,

only men who died in battle and women who died in childbirth

רק גברים שמתו בקרב ונשים שמתו בלידה

were given tombstones.

קיבלו מצבות.

In the eyes of their countrymen, both died so that Sparta could live.

בעיני בני ארצם, הם מתו כדי שספרטה תוכל להמשיך להתקיים.