The art of the metaphor - Jane Hirshfield

Translator: tom carter Reviewer: Bedirhan Cinar

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Orr Schlesinger

When we talk, sometimes we say things directly.

כשאנחנו מדברים, לפעמים אנחנו אומרים דברים ישירות.

"I'm going to the store, I'll be back in five minutes."

"אני הולך לחנות, אני אחזור עוד חמש דקות."

Other times though, we talk in a way that conjures up a small scene.

בפעמים אחרות לעומת זאת, אנחנו מדברים בדרך

שמעוררת סצנה קטנה.

"It's raining cats and dogs out," we say,

"יורד גשם של כלבים וחתולים בחוץ," אנחנו אומרים, או

or "I was waiting for the other shoe to drop."

"אני חיכיתי שהנעל השניה תיפול."

Metaphors are a way to talk about one thing

מטאפורות הן דרך לדבר על משהו אחד

by describing something else.

על ידי תאור של משהו אחר.

That may seem roundabout, but it's not.

שאולי נראה כמו ללכת מסביב, אבל זה לא.

Seeing and hearing and tasting are how we know anything first.

ראיה ושמיעה וטעם הם איך שאנחנו יודעים דברים תחילה.

The philosopher William James described the world of newborn infants

הפילוסוף וויליאם ג'יימס תיאר את העולם של תינוקות שרק נולדו

as a "buzzing and blooming confusion."

כ "בלבול מזמזם ופורח."

Abstract ideas are pale things

רעיונות מופשטים הם דברים חיוורים בהשוואה לדבורים והפריחות הראשונים.

compared to those first bees and blossoms.

Metaphors think with the imagination and the senses.

מטאפורות חושבות עם הדמיון והחושים.

The hot chili peppers in them explode in the mouth and the mind.

הפלפל החריף בהם מתפוצץ בפה ובמוח.

They're also precise.

הם גם מדוייקים.

We don't really stop to think about a raindrop

אנחנו לא באמת מפסיקים לחשוב על טיפות בגודל של חתול או כלב,

the size of an actual cat or dog,

but as soon as I do,

אבל ברגע שכן, אני מבינה שאני די בטוחה שהכלב חייב להיות קטן --

I realize that I'm quite certain the dog has to be a small one --

a cocker spaniel, or a dachshund --

קוקר ספניאל, או דוקסהאונד - ולא גולדן לברדור

and not a golden Lab or Newfoundland.

או ניופאונדלנד. אני חושבת שביגל יהיה בדיוק בסדר.

I think a beagle might be about right.

מטאפורה היא לא אמיתית או לא אמיתית בשום מובן רגיל.

A metaphor isn't true or untrue in any ordinary sense.

Metaphors are art, not science,

מטאפורות הן אומנות, לא מדע, אבל הן עדיין יכולות להרגיש נכונות או לא.

but they can still feel right or wrong.

A metaphor that isn't good leaves you confused.

מטאפורה לא טובה משאירה אתכם מבולבלים.

You know what it means to feel like a square wheel,

אתם יודעים מה זה אומר להרגיש כמו גלגל מרובע,

but not what it's like to be tired as a whale.

אבל לא איך זה להיות עייף כלוויתן.

There's a paradox to metaphors.

יש פרדוקס למטאפורות.

They almost always say things that aren't true.

הן כמעט תמיד אומרות דברים שלא נכונים.

If you say, "there's an elephant in the room,"

אם אתה אומר, "יש פיל בחדר,"

there isn't an actual one,

אין בעצם אחד אמיתי, שמביט בקערת הבוטנים על השולחן.

looking for the peanut dish on the table.

Metaphors get under your skin by ghosting right past the logical mind.

מטאפורות נכנסות מתחת לעור על ידי מעבר חרישי מעבר לתודעה הלוגית.

Plus, we're used to thinking in images.

ועוד, אנחנו מורגלים לחשוב בתמונות.

Every night we dream impossible things.

כל לילה אנחנו חולמים דברים בלתי אפשריים.

And when we wake up, that way of thinking's still in us.

וכשאנחנו מתעוררים, דרך החשיבה הזו עדיין בתוכנו.

We take off our dream shoes,

אנחנו חולצים את נעל החלומות,

and button ourselves into our lives.

ומכפתרים את עצמנו לתוך חיינו.

Some metaphors include the words "like" or "as."

כמה מטאפורות כוללות את המילים "כמו" או "בדומה ל."

"Sweet as honey," "strong as a tree."

"מתוק כדבש," "חזק כעץ."

Those are called similes.

אלה נקראים דימויים.

A simile is a metaphor that admits it's making a comparison.

דימוי הוא מטאפורה שמודה שהיא יוצרת השוואה.

Similes tend to make you think.

דמויים נוטים לגרום לכם לחשוב.

Metaphors let you feel things directly.

מטאפורות נותנות לכם להרגיש דברים ישירות.

Take Shakespeare's famous metaphor,

קחו את המטאפורה המפורסמת של שייקספיר,

"All the world's a stage."

"כל העולם במה." "העולם הוא כמו במה" פשוט נראה חלש יותר,

"The world is like a stage" just seems thinner, and more boring.

ומשעמם יותר.

Metaphors can also live in verbs.

מטאפורות יכולות גם לחיות בתוך פעלים.

Emily Dickinson begins a poem,

אמילי דיקנסון מתחילה את הפואמה "לא ראיתי דרך, השמיים היו תפורים,"

"I saw no way -- the heavens were stitched --"

and we know instantly

ואנחנו יודעים מיד איך זה ירגיש אם השמיים היו בד שתפור סגור.

what it would feel like if the sky were a fabric sewn shut.

הן יכולות לחיות גם בשמות תואר.

They can live in adjectives, too.

"מים שקטים חודרים עמוק," אנחנו אומרים על מישהו

"Still waters run deep," we say of someone quiet and thoughtful.

שקט ומהורהר. והעמוק חשוב כמו

And the deep matters as much as the stillness and the water do.

השקט והמים.

One of the clearest places to find good metaphors is in poems.

אחד מהמקומות הכי ברורים למצוא מטאפורה טובה הוא בפואמות.

Take this haiku by the 18th-century Japanese poet Issa.

קחו את ההייקו הזה של המשורר היפני מהמאה ה18 איסה.

"On a branch floating downriver, a cricket singing."

"על ענף הצף לו במורד הנהר, צרצר שר."

The first way to meet a metaphor is just to see the world through its eyes:

הדרך הראשונה לפגוש מטאפורה היא פשוט לראות את העולם דרך עיניו:

an insect sings from a branch passing by in the middle of the river.

חרק שר על ענף חולף באמצע הנהר.

Even as you see that though,

אבל אפילו כשאתם רואים את הזה, חלק מכם מזה בתמונה

some part of you recognizes in the image

פורטרט קטן של מה זה לחיות בעולם של שינוי וזמן,

a small portrait of what it's like to live in this world of change and time,

our human fate is to vanish, as surely as that small cricket will,

גורלנו האנושי הוא להעלם, באותו ביטחון שהצרצר הקטן ההוא יעלם,

and still, we do what it does.

ועדיין, אנחנו עושים מה שהוא עושה. אנחנו חיים, אנחנו שרים.

We live, we sing.

Sometimes a poem takes a metaphor and extends it,

לפעמים פואמות לוקחות את המטאפורה ומרחיבות אותה,

building on one idea in many ways.

בונות על רעיון אחד בדרכים רבות.

Here's the beginning of Langston Hughes' famous poem

הנה ההתחלה של הפואמה המפורסמת של לנדסטום היוז "אם לבן."

"Mother to Son."

"Well, son, I'll tell you.

"ובכן בן, אני אגיד לך. החיים בשבילי לא היו מדרגות קריסטל.

Life for me ain't been no crystal stair.

It's had tacks in it, and splinters,

היו בה נעצים, ושבבים,

and boards torn up,

וקרשים קרועים, ומקומות ללא שטיח על הרצפה."

and places with no carpet on the floor."

Langston Hughes is making a metaphor that compares

לנגסטון היוז יוצר מטאפורה שמשווה

a hard life to a wrecked house you still have to live in.

חיים קשים לבית הרוס שאתם עדיין צריכים לגור בו.

Those splinters and tacks feel real,

השבבים האלה והנעצים מרגישים אמיתיים,

they hurt your own feet and your own heart,

הם כואבים לרגליכם שלכם ועל לבבכם,

but the mother is describing her life here,

אבל האם מתארת את חייה פה,

not her actual house.

לא את הבית עצמו.

And hunger, and cold, exhausting work and poverty

ורעב, קור ועבודה מתישה ועוני הם גם מה שבתוך השבבים האלה.

are what's also inside those splinters.

Metaphors aren't always about our human lives and feelings.

מטאפורות הן לא תמיד על חיינו האנושיים והרגשות שלנו.

The Chicago poet Carl Sandburg wrote,

המשורר משיקאגו קארל סאנדברג כתב

"The fog comes on little cat feet.

"הערפל בא על רגלי חתול קטן, הוא יושב מביט על נמל ועיר על ירכיים דוממות, ואז ממשיך."

It sits looking over harbor and city on silent haunches,

and then moves on."

The comparison here is simple.

ההשוואה פה היא פשוטה.

Fog is being described as a cat.

ערפל מתואר כחתול.

But a good metaphor isn't a puzzle,

אבל מטאפורה טובה היא לא חידה,

or a way to convey hidden meanings,

או דרך להעביר משמעויות חבויות,

it's a way to let you feel and know something differently.

היא דרך לגרום לכם להרגיש ולדעת דברים אחרת.

No one who's heard this poem forgets it.

אף אחד ששמע את השיר הזה לא שוכח אותו.

You see fog,

אתם רואים ערפל, ויש חתול אפור קטן ליד.

and there's a small grey cat nearby.

Metaphors give words a way to go beyond their own meaning.

מטאפורות נותנות למילים דרך לעבור מעבר למשמעות של עצמן.

הן ידיות על הדלת של מה שאנחנו יכולים לדעת,

They're handles on the door of what we can know,

and of what we can imagine.

ושל מה שאנחנו יכולים לדמיין.

Each door leads to some new house,

כל דלת מובילה לבית חדש כלשהו,

and some new world that only that one handle can open.

ועולם חדש שרק הידית הזו יכולה לפתוח.

What's amazing is this:

ומה שמדהים הוא:

by making a handle,

על ידי יצירת הידית, אתם יכולים ליצור עולם.

you can make a world.