Ugly History: Witch Hunts - Brian A. Pavlac

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

In the German town of Nördlingen in 1593,

בעיר הגרמנית נורדלינגן ב 1593,

an innkeeper named Maria Höll found herself accused of witchcraft.

בעלת אכסניה בשם מריה הול מצאה את עצמה נאשמת בכישוף.

She was arrested for questioning, and denied the charges.

היא נעצרה לחקירה, והכחישה את ההאשמות.

She continued to insist she wasn’t a witch through 62 rounds of torture

היא המשיכה להתעקש שהיא לא מכשפה במשך 62 מחזורים של עינויים

before her accusers finally released her.

לפני שהמאשימים שחררו אותה לבסוף.

Rebekka Lemp, accused a few years earlier in the same town, faced a worse fate.

רבקה למפ, שהואשמה כמה שנים מוקדם יותר באותה עיר, עמדה בפני גורל גרוע יותר.

She wrote to her husband from jail

היא כתבה לבעלה מהכלא

worrying that she would confess under torture,

מודאגת מכך שהיא עלולה להודות תחת עינויים,

even though she was innocent.

אפילו שהיא היתה זכאית.

After giving a false confession,

אחרי שנתנה וידוי כפוי,

she was burned at the stake in front of her family.

היא נשרפה על המוקד מול משפחתה.

Höll and Lemp were both victims of the witch hunts

הול ולמפ היו קורבנות של ציד מכשפות

that occurred in Europe and the American colonies

שהתרחשו באירופה ובקולוניות האמריקאיות

from the late 15th century until the early 18th century.

משלהי המאה ה 15 עד תחילת המאה ה 18.

These witch hunts were not a unified initiative by a single authority,

ציד המכשפות האלו לא היו יוזמה מאוחדת של רשות יחידה,

but rather a phenomenon that occurred sporadically

אלא תופעה שהתרחשה באופן מפוזר

and followed a similar pattern each time.

ועקבה אחרי תבניות דומות כל פעם.

The term “witch” has taken on many meanings,

המונח מכשפה קיבל הרבה משמעויות,

but in these hunts, a witch was someone who allegedly gained magical powers

אבל במסעות הציד האלו, מכשפה היתה מישהי שנטען שהשיגה כוחות קסומים

by obeying Satan rather than God.

על ידי ציות לשטן במקום לאלוהים.

This definition of witchcraft spread through churches in Western Europe

ההגדרה הזו של ציד מכשפות התפשטה בכנסיות במערב אירופה

starting at the end of the 15th century.

החל מסוף המאה ה 15.

It really gained traction after the pope gave a friar and professor of theology

הם באמת תפשו תאוצה אחרי שהאפיפיור נתן לכומר ופרופסור לתאולוגיה

named Heinrich Kraemer

בשם היינריך קריימר

permission to conduct inquisitions in search of witches in 1485.

רשות לבצע אינקוויזיציות בחיפוש אחר מכשפות ב 1485.

His first, in the town of Innsbruck,

הראשונה שלו, בעיר אינסברוק,

didn’t gain much traction with the local authorities,

לא צברה אהדה רבה בקרב הרשויות המקומיות,

who disapproved of his harsh questioning of respectable citizens

שלא התלהבו מהתשאולים הקשים שלו של אזרחים מכובדים

and shut down his trials.

והפסיקו את המשפטים שלו.

Undeterred, he wrote a book called the "Malleus Maleficarum," or "Hammer of Witches."

לא נרתע, הוא כתב ספר בשם "מלאוס מלפיקארום," או "פטיש המכשפות."

The text argued for the existence of witches

הטקסט טען לקיום של מכשפות

and suggested ruthless tactics for hunting and prosecuting them.

והציע טקטיקות אכזריות לצוד אותן ולשפוט אותן.

He singled out women as easier targets for the devil’s influence,

הוא סימן את הנשים כמטרות קלות יותר להשפעה מצד השטן,

though men could also be witches.

למרות שגברים גם יכולים להיות מכשפים.

Kraemer’s book spurred others to write their own books

הספר של קריימר עודד אחרים לכתוב ספרים משלהם

and give sermons on the dangers of witchcraft.

ולהעלות את הסכנות בכישוף.

According to these texts,

לפי הטקסטים האלו,

witches practiced rituals including kissing the Devil’s anus

מכשפות קיימו טקסים כולל נישוק פי הטבעת של השטן

and poisoning or bewitching targets the devil singled out for harm.

והרעלה או כישוף של מטרות שהשטן סימן לפגיעה.

Though there was no evidence to support any of these claims,

למרות שאין עדויות לתמוך בטענות האלו,

belief in witches became widespread.

אמונה במכשפות הפכה לנפוצה.

A witch hunt often began with a misfortune:

ציד מכשפות הרבה פעמים החל עם חוסר מזל:

a failed harvest, a sick cow, or a stillborn child.

קציר גרוע, פרה חולה, או תינוק שנולד מת.

Community members blamed witchcraft, and accused each other of being witches.

חברי קהילה האשימו כישוף, והאשימו אחד את השני בכישוף.

Many of the accused were people on the fringes of society:

הרבה מהנאשמים היו אנשים בשולי החברה:

the elderly, the poor, or social outcasts,

הזקנים, העניים, או מנודים חברתית,

but any member of the community could be targeted,

אבל כל חבר בקהילה יכול היה להיות מטרה,

even occasionally children.

אפילו לפעמים ילדים.

While religious authorities encouraged witch hunts,

בעוד רשויות דתיות עודדו ציד מכשפות,

local secular governments usually carried out the detainment

שלטונות חילוניים מקומיים בדרך כלל ביצעו את המעצרים

and punishment of accused witches.

והענישו את המכשפות הנאשמות.

Those suspected of witchcraft were questioned and often tortured—

אלה שנחשדו בכישוף תושאלו והרבה פעמים עונו --

and under torture, thousands of innocent people confessed to witchcraft

ותחת עינויים, אלפי חפים מפשע הודו בכישוף

and implicated others in turn.

והאשימו אחרים בתורם.

Because these witch hunts occurred sporadically over centuries and continents

בגלל שציד המכשפות האלו התרחשו באופן מפוזר במשך מאות ולרוחב יבשות

the specifics varied considerably.

הפרטים השתנו מאוד.

Punishments for convicted witches ranged from small fines to burning at the stake.

העונשים למורשעות נעו בין קנסות קטנים לשריפה על המוקד.

The hunt in which Höll and Lemp were accused dragged on for nine years,

הציד בו הול ולמפ הואשמו נמשך תשע שנים,

while others lasted just months.

בעוד אחרים נמשכו רק חודשים.

They could have anywhere from a few to a few hundred victims.

יכולים היו להיות בין בודדים לכמה מאות קורבנות.

The motivations of the witch hunters probably varied as well,

המוטבציות של ציידי המכשפות השתנו גם הן בדרך כלל,

but it seems likely that many weren’t consciously looking for scapegoats—

אבל נראה סביר שרבים לא חיפשו באופן מודע נאשמים --

instead, they sincerely believed in witchcraft,

במקום, הם באמת האמינו בכישוף,

and thought they were doing good by rooting it out in their communities.

וחשבו שהם עשו טוב בעקירתו מהקהילות שלהם.

Institutions of power enabled real harm to be done on the basis of these beliefs.

מוסדות כוחניים אפשרו פגיעות אמיתיות על בסיס האמונות האלו.

But there were dissenters all along–

אבל היו מתנגדים כל הזמן --

jurists, scholars, and physicians countered books

מושבעים, מלומדים, ורופאים התנגדו לספרים

like Kraemer’s "Hammer of Witches"

כמו "פטיש המכשפות" של קיימר

with texts objecting to the cruelty of the hunts,

עם טקסטים שהתנגדו לאכזריות של הציד,

the use of forced confessions, and the lack of evidence of witchcraft.

השימוש בווידויים תחת כוח, וחוסר הראיות לכישוף.

From the late 17th through the mid-18th century,

משלהי המאה ה 17 עד אמצע המאה ה 18,

their arguments gained force with the rise of stronger central governments

הטיעונים שלהם קיבלו חיזוק עם העליה של הממשלים המרכזיים החזקים

and legal norms like due process.

והנורמות החוקיות כמו תהליך נאות.

Witch hunting slowly declined until it disappeared altogether.

ציד מכשפות הצטמצם באיטיות עד שנעלם לגמרי.

Both the onset and demise of these atrocities came gradually,

הן העליה והן הירידה של הזוועות האלו הגיעו בהדרגה,

out of seemingly ordinary circumstances.

מנסיבות שנראו רגילות.

The potential for similar situations,

הפוטנציאל למצבים דומים,

in which authorities use their powers to mobilize society against a false threat,

בו הרשויות משתמשות בכוחן כדי להניע את החברה נגד איום שלא קיים,

still exists today—

עדיין קיים היום --

but so does the capacity of reasoned dissent to combat those false beliefs.

אבל כך גם היכולת להתנגדות מודעת להלחם באמונות השקריות האלו.