How did Dracula become the world's most famous vampire? - Stanley Stepanic

איך דרקולה הפך לערפד הידוע בעולם? - סטנלי סטפניק

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

How did Dracula become the world's most famous vampire?

איך דרקולה הפך לערפד הכי מפורסם?

More than 100 years after his creator was laid to rest,

יותר ממאה שנה אחרי שהיוצר שלו הושכב למנוחות,

Dracula lives on as the most famous vampire in history.

דרקולה חי כאחד הערפדים הכי מפורסמים בהיסטוריה.

But this Transylvanian noble,

אבל האציל הטרנסילווני הזה,

neither the first fictional vampire nor the most popular of his time,

שאינו הערפד הדמיוני הראשון וגם לא הכי פופולרי בזמנו,

may have remained buried in obscurity if not for a twist of fate.

אולי היה נשאר קבור באלמוניות לולא תהפוכות הגורל.

Dracula's first appearance was in Bram Stoker's 1897 novel of the same name.

ההופעה הראשונה של דרקולה היתה בספר של בראם סטוקר מ-1897 באותו שם.

But that was far from the beginning of vampire myths.

אבל מיתוסי הערפדים כבר החלו הרבה לפני כן.

Blood-sucking monsters had already been part of folklore for at least 800 years.

מפלצות מוצצות דם כבר היו חלק מהפולקלור במשך לפחות 800 שנה.

It was Slavic folklore that gave us the word vampire,

היה זה הפולקלור הסלאבי שנתן לנו את המילה ערפד,

or "upir" in Old Russian.

או "אופיר" ברוסית עתיקה.

The term's first known written mention comes from the 11th century.

האזכור הידוע הראשון של המונח מגיע מהמאה ה-11.

Vampire lore in the region predated Christianity's arrival

תורת הערפדים היתה קיימת באיזור עוד לפני הגעת הנצרות,

and persisted despite the church's efforts to eliminate pagan beliefs.

והמשיכה למרות מאמצי הכנסיה לבטל אמונות פגאניות.

Stories of vampires originated from misinterpretations of diseases,

סיפורים על ערפדים מקורם מפרוש מוטעה של מחלות,

such as rabies,

כמו כלבת,

and pellagra,

ופלגרה,

and decomposition.

וריקבון.

In the case of the latter, gasses swelling the body and blood oozing from the mouth

במקרה האחרון, גזים שמנפחים את הגוף ודם הנוזל מהפה

could make a corpse look like it had recently been alive and feeding.

יכול לגרום לגופה להראות כאילו היא חיה לאחרונה ואכלה.

Vampires were describe as bloated with overgrown teeth and nails.

ערפדים תוארו כמנופחים עם שיניים וציפורניים מגודלות.

This gave rise to many rituals intended to prevent the dead from rising,

וזה גרם לטקסים שנועדו למנוע ממתים להתעורר,

such as burying bodies with garlic or poppyseeds,

כמו קבורת גופות עם שום וזרעי פרג,

as well as having them staked,

כמו גם שיפודם,

burned,

שריפתם,

or mutilated.

או השחתתם.

Vampire lore remained a local phenomenon until the 18th century

תורת הערפדים נשארה תופעה מקומית עד המאה ה-18

when Serbia was caught in the struggle between two great powers,

כשסרביה נלכדה במאבק בין שתי מעצמות גדולות,

the Habsburg Monarchy

מונראכיית האבסבורג

and Ottoman Empire.

והאימפריה העותומאנית.

Austrian soldiers and government officials observed and documented

החיילים האוסטרים ופקידי הממשלה הבחינו ותיעדו

the strange local burial rituals,

את מנהגי הקבורה המקומיים המוזרים,

and their reports became widely publicized.

והדיווחים שלהם התפרסמו מאוד.

The resulting vampire hysteria got so out of hand that in 1755,

היסטריית הערפדים שנוצרה יצאה כל כך משליטה כך שב-1755,

the Austrian Empress was forced to dispatch her personal physician.

הקיסרית האוסטרית נאלצה לשגר את הרופא הפרטי שלה.

He investigated and put an end to the rumors

הוא חקר ושם סוף לשמועות

by publishing a thorough, scientific refutation.

בפרסום הכחשה מדעית מקיפה.

The panic subsided, but the vampire had already taken root

הפאניקה שכחה, אבל הערפדים כבר השתרשו

in Western Europe's imagination,

בדמיון המערב אירופאי,

spawning works like "The Vampyre" in 1819,

והולידו עבודות כמו "הערפד" ב-1819,

and Joseph Sheridan Le Fanu's "Carmilla" in 1872.

ו"קרמיליה" של ג'וזף שרידן לה פון ב-1872.

This book would greatly influence a young Irish drama critic named Bram Stoker.

הספר הזה ישפיע מאוד על מבקר דרמה אירי צעיר בשם בראם סטוקר.

Stoker, who was born in Dublin in 1847,

סטוקר, שנולד בדאבלין ב-1847,

was famously bedridden with an unknown illness until the age of seven.

היה מרותק למיטה באופן מפורסם עם מחלה לא ידועה עד גיל שבע.

During that time, his mother told him folktales

במהלך הזמן, אימו סיפרה לו סיפורי עם

and true tales of horror,

ומעשיות אימה אמיתיות,

including her experiences during an outbreak of cholera in 1832.

כולל חוויותיה במהלך התפרצות כולרה ב-1832.

There, she described victims buried alive in mass graves.

שם, היא תיארה קורבנות שנקברו בחיים בקברים המוניים.

Later in his life, Stoker went on to write fantasy, romance, adventure stories,

מאוחר יותר בחייו, סטוקר המשיך לכתוב פנטזיה, רומנים, וסיפורי הרפתקאות,

and, in 1897, "Dracula."

וב-1897, את "דרקולה."

Although the book's main villain and namesake

למרות שהנבל העיקרי שהספר על שמו

is thought to be based on the historical figure of Vlad III Dracula,

נחשב כמבוסס על הדמות ההיסטורית של וולאד דרקולה השלישי,

or Vlad the Impaler,

או וולאד המשפד,

the association is mostly just that they share a name.

השיוך הוא בעיקר בגלל שמם המשותף.

Other elements and characters were inspired directly and indirectly

אלמנטים ודמויות אחרים קיבלו השראה ישירות ובעקיפין

by various works in the Victorian Era,

מעבודות מגוונות בעידן הוויקטוריאני,

such as "The Mysterious Stranger."

כמו "הזר המסתורי."

The novel, upon release, was only a moderate success in its day,

הסיפור, עם פרסומו, היה רק הצלחה מתונה בזמנו,

nor was it even Stoker's most well-known work,

והוא אפילו לא היה העבודה הכי ידועה של סטוקר,

mentioned only briefly in a 1912 obituary.

והוזכר רק בקצרה במודעת אבל ב-1912.

But a critical copyright battle would completely change Dracula's fate,

אבל מאבק זכויות יוצרים קריטי ישנה לגמרי את גורלו של דרקולה,

and catapult the character into literary renown.

וישגר את הדמות לפרסום ספרותי.

In 1922, a German studio adapted the novel into the now classic silent film "Nosferatu"

ב-1922, סטודיו גרמני עיבד את הסיפור לסרט אילם קלאסי בשם "נוספרטו",

without paying royalties.

בלי לשלם זכויות יוצרים.

Despite changes in character names and minor plot points,

למרות שינוייים בשם הדמות ונקודות עלילה שוליות,

the parallels were obvious, and the studio was sued into bankruptcy.

ההקבלות היו ברורות, והסטודיו נתבע עד שפשט את הרגל.

To prevent more plagiarism attempts,

כדי למנוע עוד נסיונות להפרת זכויות,

Stoker's widow decided to establish copyright

אלמנתו של סטוקר החליטה לתבוע זכויות יוצרים

over the stage version of "Dracula"

לגרסת הבמה של "דרקולה"

by approving a production by family-friend Hamilton Deane.

על די אישור הפקה על ידי חבר משפחה בשם המילטון דין.

Although Deane's adaptation made drastic cuts to the story,

למרות שהעיבוד של דין עשה קיצוצים דרסטיים בסיפור,

it became a classic,

הוא הפך לקלאסיקה,

thanks largely to Bela Lugosi's performance on Broadway.

תודות בעיקר להופעה של בלה לוגוסי בברודווי.

Lugosi would go on to star in the 1931 film version by Universal,

לוגוסי המשיך לככב בגרסת הסרט של יוניברסל ב-1931,

lending the character many of his signature characteristics.

ונתן לדמות הרבה מהמאפיינים שלה.

And since then, Dracula has risen again in countless adaptations,

ומאז, דרקולה עלה שוב בעיבודים רבים מספור,

finding eternal life far beyond the humble pages of his birth.

ומצא חיי נצח ארוכים בהרבה מעבר לדפים הצנועים של לידתו.