The Chinese legend of the butterfly lovers - Lijun Zhang

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Jenny Rublevsky

Adjusting her disguise, Zhu Yingtai prepared to bid her parents goodbye.

מסדרת את התחפושת שלה, ז’ו יינגטאי התכוננה להפרד מהוריה.

She had always been a dutiful daughter— staying home

היא תמיד היתה בת נאמנה -- נשארת בבית

and creating works of embroidery that brought her parents pride.

ויוצרת עבודות של רקמה שגרמו להוריה גאווה.

And yet, although only boys were allowed at the Confucius Academy in Hangzhou,

ועדיין, למרות שרק לבנים היה מותר ללכת לאקדמיית קונפוציוס בהאנגז’ו,

what Yingtai truly wanted was to go to school.

מה שיינגטאי באמת רצתה היה ללכת לבית הספר.

She begged her parents to let her attend dressed as a boy

היא התחננה להוריה לתת לה ללכת מחופשת לבן

and, seeing her determination and clever disguises, they finally agreed.

וכשראו את הנחישות שלה והתחפושת המתוחכמת, הם הסכימו לבסוף.

However, they only gave her permission when she promised

עם זאת, הם נתנו לה רשות רק כשהבטיחה

to keep her true identity a secret

לשמור על הזהות האמיתית שלה בסוד

and eventually return to the traditional path they’d set for her.

ולבסוף לחזור לדרך המסורתית שהם הניחו לה.

Elated, Yingtai began her journey to Hangzhou.

מאושרת, יינגטאי החלה את המסע שלה להאנגז’ו.

On the way, she found herself at a crossroads,

בדרך, היא מצאה את עצמה בצומת דרכים,

unsure which route to take when a young man approached.

לא בטוחה בדרך כשאיש צעיר התקרב.

As their eyes met, they shared an instant connection.

כשעייניהם נפגשו, הם חלקו חיבור מיידי.

Yingtai learned that his name was Liang Shanbo,

יינגטאי למדה ששמו היה ליאנג שנבו,

and that he’d be her classmate at the academy,

ושהוא יהיה בן כיתתה באקדמיה,

so they walked the rest of the way together, rapt in conversation.

אז הם הלכו את שארית הדרך יחד, שקועים בשיחה.

Yingtai realized that, despite her meticulous disguise,

יינגטאי הבינה, שלמרות התחפושת המושקעת שלה,

she felt that she could finally be herself.

היא הרגישה שהיא יכולה לבסוף להיות עצמה.

The two decided to celebrate what they thought would be

השניים החליטו לחגוג מה שהם חשבו

a long, close friendship, and became sworn brothers.

שתהיה חברות ארוכה, והפכו לאחים שנשבעו.

At the academy, Yingtai buried herself in books

באקדמיה, יינגטאי קברה את עצמה בלימודים

and studied with Shanbo late into the nights.

ולמדה עם שנבו עמוק לתוך הלילה.

The two felt at home so long as they were at each other’s sides.

השניים הרגישו בבית כל עוד הם היו אחד ליד השני.

They shared a room, but even though Shanbo questioned her about it,

הם חלקו חדר, אבל אפילו ששנבו שאל אותה,

Yingtai always used the bathroom alone

יינדטאי תמיד השתמשה בשרותים לבד

and buttoned her thick robes up to her chin— no matter the weather.

וכיפתרה את החלוק שלה על לסנטר -- לא משנה מזג האוויר.

Now and again, Yingtai heard students muttering about her secretive behavior.

מדי פעם, יינגטאי שמעה תלמידים ממלמלים על ההתנהגות הסודית שלה.

As months slipped into years, Yingtai continued to excel at her studies

כשהחודשים הפכו לשנים, יינגטאי המשיכה להצטיין בלימודים

and felt like her past— and intended future—were lifetimes away.

והרגישה כאילו העבר -- והעתיד המיועד -- נמצאים במרחק.

Yet the whispers grew louder.

ועדיין הלחישות גברו.

And after three years, she had no choice but to leave.

ואחרי שלוש שנים, לא היתה לה ברירה אלא לעזוב.

Parting tearfully, Yingtai asked Shanbo to visit her.

היא נפרדה בדמעות, ויינגטאי ביקשה משנבו לבקר אותה.

When Yingtai returned home,

כשיינגטאי חזרה הביתה,

her parents announced that the Ma family from the neighboring village

הוריה הודיעו שמשפחת מא מהכפר השכן

had sent a matchmaker to ask their permission

שלחה שדכנית לבקש את רשותם

for Yingtai to marry their son.

שיינגטאי תינשא לבנם.

They’d found it a fitting match and accepted.

הם מצאו אותו שידוך מתאים והסכימו.

Trying to hide her disappointment, Yingtai honored their agreement.

בניסיון להסתיר את האכזבה שלה, יינגטאי כיבדה את ההסכם.

But as she prepared for another new life, she thought of Shanbo.

אבל כשהתכוננה לחיים חדשים נוספים, היא חשבה על שנבו.

Meanwhile, he too was distracted— his studies dull without Yingtai near.

בינתיים, גם הוא היה מוסח -- הלימודים שלו התדרדרו בלי יינגטאי לצידו.

When Shanbo finally visited Yingtai’s house,

כששנבו ביקר לבסוף את ביתה של יינגטאי,

he came upon a young woman.

הוא פגש באישה צעירה.

He was about to ask for her brother,

הוא עמד לשאול אותה איפה אחיה,

but as their eyes met, he recognized the young scholar he’d always loved.

אבל כשעייניהם נפגשו, הוא זיהה את המלומד הצעיר שתמיד אהב.

Shanbo knew he couldn’t stand being separated from Yingtai again

שנבו ידע שהוא לא יוכל לעמוד בלהיות מופרד מיינגטאי שוב

and asked her to marry him.

וביקש ממנה להנשא לו.

But, heartbroken, Yingtai told him that she was already promised to another.

אבל, שבורת לב, יינגטאי סיפרה לו שהיא כבר הובטחה לאחר.

Shanbo was devastated, but he understood that Yingtai had to abide

שנבו היה הרוס, אבל הוא הבין שייגנטאי היתה חייבת לציית

by her parents’ wishes, and they parted again.

לרצונותייהם של הורייה, והם נפרדו שוב.

Shanbo fell ill and grew weaker by the day.

שנבו חלה ונעשה חולה יותר כל יום.

Worried, his family sent a matchmaker to the Zhu family.

מודאגת, משפחתו שלחה שדכנית למשפחת ז’ו.

But, because of Yingtai’s current engagement,

אבל בגלל הארוסין הקיימים של יינגטאי

her father refused the proposal.

אביה סרב להצעה.

Doing otherwise would bring their family public shame.

לעשות אחרת היה מביא קלון פומבי על המשפחה.

Shanbo’s Illness took a turn for the worse

המחלה של שנבו נעשתה גרועה יותר

and, sensing he wouldn’t live to see her married,

וכשחש שלא יחיה לראות אותה מתחתנת,

Shanbo wrote Yingtai a final letter.

שנבו כתב ליינגטאי מכתב אחרון.

If Yingtai loved him, he asked that she burn incense

אם יינגטאי אוהבת אותו, הוא ביקש ממנה שתדליק קטורת

in front of his tomb when she was on her way to the Ma family.

מול קיברו כשתהיה בדרכה למשפחת מא.

When Yingtai’s wedding day came, it also felt like a funeral.

כשיום הנישואין של יינגטאי התקרב, הוא גם הרגיש כמו לוויה.

As the procession wound through town under stormy skies,

כשהתהלוכה עברה דרך העיר תחת שמיים סגריריים,

Yingtai broke off and knelt in front of Shanbo’s tomb,

יינטאי ברחה וכרעה מול קברו של שנבו,

lighting incense and offering sacrifices through her tears.

הדליקה קטורת והציע קורבנות מבעד לדמעות.

Suddenly, a clap of thunder sounded above

פתאום, רעם חזק מלמעלה

and a lightning bolt shot through the tomb,

וברק פגע בקבר,

fracturing the stone.

שבר את האבן.

Without hesitation, Yingtai threw herself in.

בלי היסוס, יינגטאי השליכה את עצמה פנימה.

As her parents rushed to rescue their daughter,

כשהוריה מהרו להציל את ביתם,

two butterflies fluttered out of the crack.

שני פרפרים רפרפו מחוץ לסדק.

This time, Yingtai had transformed for good.

הפעם, יינגטאי השתנתה לתמיד.

Finally free, she could float forever with Shanbo at her side.

חופשיה לבסוף, היא יכלה לרחף לנצח עם שנבו לצידה.