Why didn’t this 2,000 year old body decompose? - Carolyn Marshall

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Naama Lieberman

In 1984, two field workers discovered a body in a bog outside Cheshire, England.

ב-1984, שני עובדים בשדה גילו גופה בביצה בצ’שייר, אנגליה.

Officials named the body the Lindow Man

שוטרים כינו את הגופה איש לינדוו

and determined that he’d suffered serious injuries,

וקבעו שהוא סבל מפציעות משמעותיות,

including blunt trauma and strangulation.

כולל טראומה קהה וחנק.

But the most shocking thing about this gruesome story

אבל הדבר הכי מדהים בנוגע לסיפור המזעזע

was that they were able to determine these details from a body over 2,000 years old.

היה שהם היו מסוגלים לקבוע את הפרטים האלה מגופה בת 2,000 שנה.

Typically, decomposition would make such injuries hard to detect

באופן טיפוסי, בגלל הריקבון קשה לזהות פגיעות כאלה

on a body buried just weeks earlier.

על גופה שנקברה רק שבועות לפני כן.

So why was this corpse so perfectly preserved?

אז למה הגופה הזו השתמרה טוב כל כך?

And why don't all bodies stay in this condition?

ולמה לא כל הגופות נשארות במצב הזה?

The answers to these questions live six feet underground.

התשובות לשאלות האלו חיות שש מטר מתחת לאדמה.

It may not appear very lively down here,

זה אולי לא נראה מאוד חי שם למטה,

but a single teaspoon of soil contains more organisms

אבל כפית אחת של אדמה מכילה יותר אורגניזמים

than there are human beings on the planet.

מאנשים על הפלנטה.

From bacteria and algae to fungi and protozoa,

מחיידקים ואצות לפטריות ופרוטוזואות,

soils are home to one quarter of Earth’s biodiversity.

האדמה היא בית לרבע מהמגוון הביולוגי של כדור הארץ.

And perhaps the soil’s most important inhabitants are microbes,

ואולי התושבים הכי חשובים של האדמה הם מיקרובים,

organisms no larger than several hundred nanometers

אורגניזמים לא גדולים מכמה מאות ננומטרים

that decompose all the planet’s dead and dying organic material.

שמפרקים את כל החומר האורגני המת של הפלנטה.

Imagine we drop an apple in the forest.

דמיינו שאתם מפילים תפוח ביער.

As soon as it contacts the soil,

ברגע שהוא נוגע באדמה,

worms and other invertebrates begin breaking it down into smaller parts;

תולעים וחסרי חוליות אחרים מתחילים לפרק אותו לחלקים קטנים יותר;

absorbing nutrients from what they consume and excreting the rest.

סופגים את החומרים המזינים ממה שהם צורכים ומפרישים את השאר.

This first stage of decomposition sets the scene for microbes.

השלב הראשון של ריקבון מציב את הבמה למיקרובים.

The specific microbes present depend on the environment.

המיקרובים הספציפיים שנוכחים תלויים בסביבה.

For example, in grasslands and farm fields there tend to be more bacteria,

לדוגמה, באדמות מרעה ושדות מעובדים יש בדרך כלל יותר בקטריות,

which excel at breaking down grass and leaves.

שמצטיינות בפירוק עשבים ועלים.

But in this temperate forest there are more fungi,

אבל ביער ממוזג יש יותר פטריות,

capable of breaking down complex woody materials.

שמסוגלות לפרק חומר עצי מורכב.

Looking to harvest more food from the apple’s remains,

בחיפוש אחר עוד אוכל משאריות התפוח,

these microbes release enzymes

המיקרובים האלה משחררים אנזימים

that trigger a chemical reaction called oxidation.

שמפעילים תגובה כימית שנקראת חימצון.

This breaks down the molecules of organic matter, releasing energy,

היא מפרקת את המולקולות של חומר אורגני, ומשחררת אנרגיה,

carbon, and other nutrients in a process called mineralization.

פחמן, וחומרים מזינים אחרים בתהליך שנקרא מינרליזציה.

Then microbes consume the carbon and some nutrients,

המיקרובים האלה צורכים את הפחמן וחומרים מזינים אחרים,

while excess molecules of nitrogen, sulfur, calcium, and more

בעוד מולקולות עודפות של חנקן, גופרית, סידן ועוד

are left behind in the soil.

נשארות מאחור בקרקע.

As insects and worms eat more of the apple,

כשחרקים ותולעים אוכלים עוד מהתפוח,

they expose more surface area for these microbial enzymes

הם חושפים עוד שטח פנים לאנזימים המיקרוביאלים האלה

to oxidize and mineralize.

כדי לחמצן ולהפוך למינרלים.

Even the excretions they leave behind are mined by microbes.

אפילו ההפרשות שהם משאירים מאחור נאכלות על ידי המיקרובים.

This continues until the apple is reduced to nothing—

זה ממשיך עד שהתפוח מופחת לכלום --

a process that would take one to two months in a temperate forest.

תהליך שנמשך חודש עד חודשיים ביער ממוזג.

Environments that are hot and wet support more microbes

סביבות חמות ולחות תומכות במיקרובים רבים יותר

than places that are cold and dry,

מאשר מקומות קרים ויבשים,

allowing them to decompose things more quickly.

מה שמאפשר להם לפרק דברים מהר יותר.

And less complex organic materials break down faster.

וחומר אורגני מורכב פחות מתפרק מהר יותר.

But given enough time,

אבל בהינתן מספיק זמן,

all organic matter is reduced to microscopic mineral nutrients.

כל החומר האורגני מופחת לחומרים מזינים מיקרוסקופיים.

The atomic bonds between these molecules are too strong to break down any further.

הקשרים האטומיים בין המולקולות חזקים מכדי להתפרק יותר.

So instead, these nutrients feed plant life,

אז במקום זאת, החומרים האלה מזינים צמחים,

which grow more food that will eventually decompose.

שמגדלים עוד אוכל שלבסוף יירקב.

This constant cycle of creating and decomposing supports all life on Earth.

המעגל המתמשך הזה של יצירה ופירוק תומך בחיים על כדור הארץ.

But there are a few environments too hostile for these multi-talented microbes—

אבל יש כמה סביבות עוינות מדי למיקרובים המוכשרים האלה --

including the peat bogs outside Cheshire, England.

כולל ביצות הכבול מחוץ לצ’שייר, אנגליה.

Peat bogs are mostly made of highly acidic Sphagnum mosses.

ביצות כבול עשויות בעיקר מטחבי ספגנום חומציים מאוד (כבולית).

These plants acidify the soil while also releasing a compound

הצמחים האלה מחמיצים את האדמה בזמן שהם משחררים תרכובות

that binds to nitrogen, depriving the area of nutrients.

שקושרת חנקן ומונעת מהאזור חומרים מזינים.

Alongside cold northern European temperatures,

יחד עם טמפרטורות צפון אירופאיות קרות,

these conditions make it impossible for most microbes to function.

נוצרים תנאים שבהם בלתי אפשרי לרוב המיקרובים לתפקד.

With nothing to break them down,

בלי שום דבר שיפרק אותם,

the dead mosses pile up, preventing oxygen from entering the bog.

הטחבים המתים נערמים, ומונעים מחמצן להיכנס לביצה.

The result is a naturally sealed system.

התוצאה היא מערכת אטומה באופן טבעי.

Whatever organic matter enters a peat bog just sits there— like the Lindow Man.

כל חומר אורגני שנכנס לביצת כבול פשוט נשאר שם -- כמו איש לינדוו.

The acid of the bog was strong enough

החומציות של הביצה הייתה חזקה מספיק

to dissolve relatively simple material like bone,

למוסס חומרים פשוטים יחסית כמו עצם,

and it turned more complex tissue like skin and organs pitch black.

והיא הפכה רקמה מורכבת יותר כמו עור ואיברים לשחורים לגמרי.

But his corpse is otherwise so well-preserved,

אבל חוץ מזה הגופה שלו נשמרה טוב כל כך,

that we can determine he was healthy, mid-20s,

שאנחנו יכולים לקבוע שהוא היה בריא, באמצע שנות ה-20,

and potentially wealthy as his body shows few signs of hard labor.

ואולי עשיר מאחר שהגוף שלו לא הראה סימנים של עבודה קשה.

We even know the Lindow Man’s last meal—

אנחנו אפילו יודעים מה הייתה הארוחה האחרונה של איש לינדוו --

a still undigested piece of charred bread.

פיסה עדיין לא מעוכלת של לחם חרוך.

Scholars are less certain about the circumstances of his death.

מלומדים לא בטוחים בנוגע לנסיבות מותו.

While cold-blooded murder is a possibility,

אמנם רצח בדם קר הוא אפשרות,

the extremity of his injuries suggest a ritual sacrifice.

אבל הקיצוניות של הפצעים שלו מעידים על קורבן טקסי.

Even 2,000 years ago,

אפילו לפני 2000 שנה,

there’s evidence the bog was known for its almost supernatural qualities;

יש עדויות שהביצה הייתה ידועה בתכונות הכמעט על-טבעיות שלה;

a place where the soil beneath your feet wasn’t quite dead or alive.

מקום שבו האדמה מתחת לרגליכם לא הייתה ממש מתה או חיה.