How much of what you see is a hallucination? - Elizabeth Cox

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

An elderly woman named Rosalie was sitting in her nursing home

אישה מבוגרת בשם רוזלי ישבה בבית האבות שלה

when her room suddenly burst to life with twirling fabrics.

כשהחדר שלה פתאום פרץ לחיים עם בדים מסתחררים.

Through the elaborate drapings,

דרך הוילונות המורכבים,

she could make out animals,

היא יכלה לזהות חיות,

children,

ילדים,

and costumed characters.

ודמויות בתחפושת.

Rosalie was alarmed, not by the intrusion,

רוזלי נבהלה, לא מההפרעה,

but because she knew this entourage was an extremely detailed hallucination.

אלא בגלל שהיא ידעה שהפמליה הזו היתה הזיה מפורטת.

Her cognitive function was excellent,

היכולת הקוגניטיבית שלה היתה מעולה,

and she had not taken any medications that might cause hallucinations.

והיא לא לקחה תרופות שיכולות לגרום הזיות.

Strangest of all, had a real-life crowd of circus performers burst into her room,

מוזר מכל, אם קהל אמיתי של פעלולני קרקס היה פורץ לחדרה,

she wouldn’t have been able to see them:

היא לא היתה מסוגלת לראות אותם:

she was completely blind.

היא היתה עיוורת לחלוטין.

Rosalie had developed a condition known as Charles Bonnet Syndrome,

רוזלי פיתחה מצב הידוע כסינדרום צ'ארלי בונה,

in which patients with either impaired vision or total blindness

בו חולים עם ראיה מוגבלת או עוורון מוחלט

suddenly hallucinate whole scenes in vivid color.

פתאום הוזים סצנות שלמות בצבעים חיים.

These hallucinations appear suddenly,

ההזיות האלו מופיעות פתאום,

and can last for mere minutes or recur for years.

ויכולות להמשך דקות או לחזור במשך שנים.

We still don’t fully understand what causes them to come and go,

אנחנו עדיין לא מבינים לגמרי מה גורם לאלה לבוא ולהעלם,

or why certain patients develop them when others don’t.

או למה חולים מסויימים מפתחים אותן כשאחרים לא.

We do know from fMRI studies that these hallucinations

אנחנו יודעים ממחקרי fMRI שההזיות האלו

activate the same brain areas as sight,

מפעילות את אותם אזורים במוח כמו הראיה,

areas that are not activated by imagination.

אזורים שלא מופעלים על ידי הדמיון.

Many other hallucinations, including smells,

הרבה הזיות אחרות, כולל ריחות,

sights,

מראות,

and sounds,

וצלילים,

also involve the same brain areas as real sensory experiences.

כוללות גם הן את אותם אזורים במוח כמו חוויות חושיות אמיתיות.

Because of this, the cerebral cortex is thought to play a part in hallucinations.

בגלל זה, האונה הקדמית מוערכת כלוקחת חלק בהזיות.

This thin layer of grey matter covers the entire cerebrum,

השכבה הדקה הזו של חומר אפור מכסה את כל המוח הגדול [סרברום],

with different areas processing information from each of our senses.

עם אזורים שונים שמעבדים מידע מכל אחד מחושינו.

But even in people with completely unimpaired senses,

אבל אפילו אצל אנשים עם חושים לגמרי תקינים,

the brain constructs the world we perceive from incomplete information.

המוח מרכיב את העולם שאנו קולטים ממידע לא שלם.

For example, our eyes have blind spots

לדוגמה, לעיניים שלנו יש נקודות עיוורות

where the optic nerve blocks part of the retina.

במקום בו העצב האופטי חוסם חלק מהרשתית.

When the visual cortex processes light into coherent images,

כשהקורטס הויזואלי מעבד אור לדמויות ברורות,

it fills in these blind spots with information from the surrounding area.

הוא ממלא אזורים עוורים עם מידע מהאיזור מסביב.

Occasionally, we might notice a glitch, but most of the time we’re none the wiser.

לפעמים, אפשר לשים לב לשגיאות, אבל רוב הזמן אנחנו לא מודעים לזה.

When the visual cortex is deprived of input from the eyes, even temporarily,

כשהקורטקס הויזואלי לא מקבל מידע מהעיניים, אפילו זמנית,

the brain still tries to create a coherent picture,

המוח עדיין מנסה ליצור תמונה ברורה,

but the limits of its abilities become a lot more obvious.

אבל המגבלות של היכולות שלו הופכות ליותר ברורות.

The full-blown hallucinations of Charles Bonnet Syndrome are one example.

ההזיות המלאות של סינדרום צ'ארלס בונה הן דוגמה אחת.

Because Charles Bonnet Syndrome only occurs in people

בגלל שסינדרום צ'ארלס בונה מתרחש רק באנשים

who had normal vision and then lost their sight,

שהיתה להם ראיה נורמלית ואז איבדו אותה,

not those who were born blind,

לא אלה שנולדו עיוורים,

scientists think the brain uses remembered images

מדענים חושבים שהמוח משתמש בתמונות זכורות

to compensate for the lack of new visual input.

כדי לפצות על חוסר קלט ויזואלי חדש.

And the same is true for other senses.

ואותו דבר נכון לחושים אחרים.

People with hearing loss often hallucinate music or voices,

אנשים עם איבוד שמיעה הרבה פעמים הוזים מוזיקה או קולות,

sometimes as elaborate as the cacophony of an entire marching band.

לפעמים מפורטים כמו קקפוניה של תזמורת מצעדים שלמה.

In addition to sensory deprivation,

בנוסף להרעבה חושית,

recreational and therapeutic drugs,

סמים כאמצעי בילוי או למטרות רפואיות,

conditions like epilepsy and narcolepsy,

מצבים כמו אפילפסיה ונרקולפסיה,

and psychiatric disorders like schizophrenia,

והפרעות פסיכיאטריות כמו סכיזופרניה,

are a few of the many known causes of hallucinations,

הם רק חלק מסיבותרבות המוכרות כגורמות להזיות

and we’re still finding new ones.

ואנחנו עדיין מגלים חדשות.

Some of the most notorious hallucinations

כמה מההזיות הדועות ביותר לשמצה

are associated with drugs like LSD and psilocybin.

משוייכות לסמים כמו LSD ופסילוסיבין.

Their hallmark effects include the sensation that dry objects are wet

ההשפעות הידועות שלהן כוללות את התחושה שעצמים יבשים הם רטובים

and that surfaces are breathing.

ושמשטחים נושמים.

At higher doses, the visual world can appear to melt,

במינונים גדולים, העולם הויזואלי יכול להופיע כנמס,

dissolve into swirls,

מתמוסס לסחרורים,

or burst into fractal-like patterns.

או פורץ בתבניות דמויות פרקטלים.

Evidence suggests these drugs also act on the cerebral cortex.

עדויות מציעות שהסמים האלה גם פועלים על קליפת המוח.

But while visual impairment typically only causes visual hallucinations,

אבל בעוד פגיעות ויזואליות בדרך כלל רק גורמות להזיות ויזואליות,

and hearing loss auditory ones,

ואיבוד שמיעה להזיות שמיעתיות,

substances like LSD cause perceptual disturbances across all the senses.

חומרים כמו LSD גורמים להפרעות תפיסתיות לרוחב כל החושים.

That’s likely because they activate receptors in a broad range of brain areas,

זה כנראה בגלל שהם מפעילים קולטנים בטווח רחב של אזורי המוח,

including the cortical regions for all the senses.

כולל האזורים בקליפת המוח של כל החושים האלה.

LSD and psilocybin both function like serotonin in the brain,

LSD ופסילוסיבין שניהם מתפקדים כמו סרוטונין במוח,

binding directly to one type of serotonin receptor in particular.

נקשרים ישירות לסוג אחד של קולטני סרוטונין במיוחד.

While serotonin’s role in the brain is complex and poorly understood,

בעוד תפקיד הסרוטונין במוח הוא מורכב ולא ממש מובן,

it likely plays an important part in integrating information

הוא כנראה ממלא תפקיד חשוב בשילוב מידע

from the eyes,

מהעיניים,

nose,

האף,

ears,

and other sensory organs.

האוזניים,

ואברי חישה אחרים.

So one theory is that LSD and psilocybin cause hallucinations

אז תאוריה אחת היא ש LSD ופסילוסיבין גורמים להזיות

by disrupting the signaling involved in sensory integration.

על ידי הפרעה לאותות שקשורים לשילוב חושי.

Hallucinations associated with schizophrenia

הזיות מקושרות לסכיזופרניה

may share a similar mechanism with those caused by LSD and psilocybin.

אולי חולקות מנגנונים דומים עם אלו שנגרמים על ידי LSD ופסילוסיבין.

Patients with schizophrenia

לחולים עם סכיזופרניה

often have elevated levels of serotonin in the brain.

יש הרבה פעמים רמות מוגברות של סרוטונין במוח.

And antipsychotic drugs relieve symptoms of schizophrenia

ותרופות אנטי פסיכוטיות מפחיתות סימפטומים של סכיזופרניה

by blocking the same serotonin receptors LSD and psilocybin bind to.

על ידי חסימת אותם קולטני סרוטונין אליהם נקשרים LSD ופסילוסיבין.

And, in some cases,

ובכמה מקרים,

these drugs can even relieve the hallucinations

התרופות האלו יכולות אפילו להקל את ההזיות

of patients with Charles Bonnet Syndrome.

של חולים עם סינדרום צ'ארלס בונה.

We’re still a long way from understanding all the different causes

אנחנו עדיין רחוקים מלהבין את כל הגורמים השונים

and interconnected mechanisms of hallucinations.

והמנגנונים המקושרים של הזיות.

But it’s clear that hallucinatory experiences

אבל זה ברור שחוויות הזייתיות

are much more closely tied to ordinary perception than we once thought.

קשורות הרבה יותר לתפישות רגילות משחשבנו בעבר.

And by studying hallucinations,

ועל ידי חקר הזיות,

we stand to learn a great deal

אנחנו יכולים ללמוד הרבה

about how our brains construct the world we see,

על איך המוח שלנו בונה את העולם שאנחנו רואים,

hear,

שומעים,

smell,

and touch.

מריחים,

ומרגישים.

As we learn more,

כשאנחנו לומדים יותר,

we’ll likely come to appreciate just how subjective and individual

כנראה נגיע להעריך כמה סובייקטיבי ואישי

each person’s island universe of perception really is.

האי התפיסתי של כל אדם ביקום.