Why we love repetition in music - Elizabeth Hellmuth Margulis

למה אנחנו אוהבים חזרה במוזיקה - אליזבת הלמוט מרגוליס

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

How many times does the chorus repeat in your favorite song?

כמה פעמים הפזמון חוזר בשיר האהוב עליכם?

And, take a moment to think, how many times have you listened to it?

וקחו רגע לחשוב, כמה פעמים הקשבתם לו?

Chances are you've heard that chorus repeated dozens, if not hundreds, of times,

הסיכויים הם ששמעתם את הפזמון חוזר עשרות אם לא מאות פעמים,

and it's not just popular songs in the West that repeat a lot.

וזה לא רק שירים פופולריים במערב שחוזרים הרבה.

Repetition is a feature that music from cultures around the world tends to share.

חזרה היא תכונה שמוזיקה מתרבויות מסביב לעולם נוטה לחלוק.

So, why does music rely so heavily on repetition?

אז, למה מוזיקה מסתמכת בכבדות על חזרה?

One part of the answer come from what psychologists call the mere-exposure effect.

חלק אחד של התשובה מגיע ממה שפסיכולוגים קוראים לו אפקט החשיפה.

In short, people tend to prefer things they've been exposed to before.

בקיצור, אנשים נוטים להעדיף דברים שהם היו חשופים אליהם בעבר.

For example, a song comes on the radio that we don't particularly like,

לדוגמה, שיר נשמע ברדיו שאנחנו לא ממש אוהבים,

but then we hear the song at the grocery store, at the movie theater

אבל אז שאנחנו שומעים את השיר בחנות המכולת, בקולנוע

and again on the street corner.

ושוב בפינת הרחוב.

Soon, we are tapping to the beat, singing the words,

במהרה, אנחנו מתופפים לקצב, שרים את המילים,

even downloading the track.

אפילו מורידים את השיר.

This mere-exposure effect doesn't just work for songs.

אפקט החשיפה הזה עובד לא רק על שירים.

It also works for everything from shapes to Super Bowl ads.

הוא גם עובד על כל דבר החל מצורות למודעות בסופרבול.

So, what makes repetition so uniquely prevalent in music?

אז, מה הופך חזרה לכל כך נפוצה במוזיקה?

To investigate, psychologists asked people to listen to musical compositions

כדי לבדוק, פסיכולוגים ביקשו מאנשים להאזין ליצירות מוזיקליות

that avoided exact repetition.

שנמנעו מחזרה מדוייקת,

They heard excerpts from these pieces in either their original form,

הם שמעו חלקים מהיצירות האלו או בצורה המקורית שלהן,

or in a version that had been digitally altered to include repetition.

או בגירסה ששונתה דיגיטלית לכלול חזרה.

Although the original versions had been composed by

למרות שהגרסאות המקוריות הולחנו

some of the most respected 20th century composers,

על ידי כמה מהמלחינים הכי מוערכים במאה ה 20,

and the repetitive versions had been assembled by brute force audio editing,

והגרסאות עם החזרה הורכבו על ידי עריכת סאונד בכוח,

people rated the repetitive versions as more enjoyable, more interesting

אנשים דרגו את הגרסאות עם החזרה כמהנות יותר, מעניינות יותר

and more likely to have been composed by a human artist.

ושיותר הגיוני שהולחנו על ידי אמנים אנושיים.

Musical repetition is deeply compelling.

חזרה במוזיקה היא מאד מושכת.

Think about the Muppets classic, "Mahna Mahna."

חשבו על הקלאסיקה של החבובות, "מהנה מהנה."

If you've heard it before,

אם שמעתם אותה בעבר,

it's almost impossible after I sing, "Mahna mahna,"

כמעט בלתי אפשרי אחרי שאשיר, "מהנה מהנה,"

not to respond, "Do doo do do do."

לא להשיב, "דו דו דו דו דו ."

Repetition connects each bit of music

חזרה מחברת כל חלק של המוזיקה

irresistibly to the next bit of music that follows it.

בצורה בלתי נמנעת לחלק הבא של המוזיקה שאחריו.

So when you hear a few notes, you're already imagining what's coming next.

אז כשאתם שומעים כמה תווים, אתם כבר מדמיינים מה בא הלאה.

Your mind is unconsciously singing along,

המוח שלכם שר יחד בצורה לא מודעת.

and without noticing, you might start humming out loud.

ובלי לשים לב, אתם אולי תתחילו לזמזם בקול.

Recent studies have shown that when people hear a segment of music repeated,

מחקרים עדכניים הראו שכשאנשים שומעים מקטע מוזיקה חוזר,

they are more likely to move or tap along to it.

יש יותר סיכוי שינועו או יתופפו יחד איתו.

Repetition invites us into music as imagined participants,

חזרה מזמינה אותנו לתוך המוזיקה כמשתתפים דמיוניים,

rather than as passive listeners.

במקום כמאזינים פסיביים.

Research has also shown

המחקרים גם הראו

that listeners shift their attention across musical repetitions,

שמאזינים מטים את תשומת הלב שלהם בין חזרות מוזיקליות,

focusing on different aspects of the sound on each new listen.

מתמקדים על פנים שונים של הצליל בכל האזנה חדשה.

You might notice the melody of a phrase the first time,

אתם אולי תשימו לב למלודיה של ביטוי בפעם הראשונה,

but when it's repeated, your attention shifts to how the guitarist bends a pitch.

אבל כשהוא חוזר, תשומת הלב שלכם נעה לאיך הגיטריסט משנה את גובה הצליל.

This also occurs in language, with something called semantic satiation.

זה גם קורה בשפה, עם משהו שנקרא רוויה סמנטית.

Repeating a word like atlas ad nauseam

חזרה על מילה כמו אטלס אד נאוסאם

can make you stop thinking about what the word means,

יכולה לגרום לכם להפסיק לחשוב משמעות המילה,

and instead focus on the sounds: the odd way the "L" follows the "T."

ובמקום להתמקד בצלילים: הדרך המוזרה בה ה "ל" בא אחרי ה"ט."

In this way, repetition can open up new worlds of sound

בדרך זו, חזרה יכולה לפתוח עולם חדש של צלילים

not accessible on first hearing.

שלא זמינים בהאזנה ראשונה.

The "L" following the "T" might not be aesthetically relevant to "atlas,"

ה"ל" שאחרי ה"ט" אולי לא רלוונטי אסטטית ל "אטלס,"

but the guitarist pitch bending might be of critical expressive importance.

אבל לגובה הצליל של הגיטריסט יכולה להיות חשיבות הבעתית קריטית.

The speech to song illusion captures how simply

אשליית הנאום לשיר לוכדת איך פשוט

repeating a sentence a number of times shifts listeners attention

חזרה על משפט מספר פעמים מסיטה את תשומת הלב של המאזינים

to the pitch and temporal aspects of the sound,

לגובה הצליל ולמקצב של הצליל,

so that the repeated spoken language

כך שהשפה המדוברת החוזרת

actually begins to sound like it is being sung.

מתחילה למעשה להישמע כמו שירה.

A similar effect happens with random sequences of sound.

אפקט דומה מתרחש עם קטעים אקראיים של צליל.

People will rate random sequences they've heard on repeated loop

אנשים ידרגו קטעים אקראיים שהם שמעו בלולאה חוזרת

as more musical than a random sequence they've only heard once.

כיותר מוזיקלים מקטעים אקראיים שהם שמעו פעם אחת.

Repetition gives rise to a kind of orientation to sound

חזרה מעלה סוג של כיוון לצליל

that we think of as distinctively musical, where we're listening along with the sound,

שאנחנו חושבים עליו באופן ברור כמוזיקלי, כשאנחנו מקשיבים למוזיקה,

engaging imaginatively with the note about to happen.

מתחברים בדמיון עם התו שעומד להיות מנוגן.

This mode of listening ties in with our susceptibility to musical ear worms,

צורה זו של הקשבה מתקשרת לרגישות שלנו לתולעי אוזניים מוזיקליות,

where segments of music burrow into our head,

שם קטעים של מוזיקה חופרים לתוך ראשנו,

and play again and again, as if stuck on repeat.

ומנגנים שוב ושוב כאילו הם תקועים על חזרה.

Critics are often embarrassed by music's repetitiveness,

מבקרים הרבה פעמים מתביישים מהחזרה של מוזיקה,

finding it childish or regressive,

ומוצאים אותה ילדותית ורגרסיבית,

but repetition, far from an embarrassment, is actually a key feature

אבל חזרה, הרחק מבושה, היא למעשה תכונה מרכזית

that gives rise to the kind of experience we think about as musical.

שמדגישה את סוג החוויה שאנחנו חושבים עליה כמוזיקלית.