Creativity is a remix | Kirby Ferguson

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Rafi Taglicht מבקר: Sigal Tifferet

We're going to begin in 1964.

אנחנו נתחיל ב1964.

Bob Dylan is 23 years old, and his career

בוב דילן בן 23 והקריירה שלו

is just reaching its pinnacle.

בדיוק מגיעה לשיאה.

He's been christened the voice of a generation,

מכנים אותו קולו של דור,

and he's churning out classic songs

והוא מייצר שירים קלאסיים בזה אחר זה

at a seemingly impossible rate,

לכאורה בקצב בלתי אפשרי,

but there's a small minority of dissenters, and they claim

אולם קיים מיעוט קטן של מתנגדים, אשר טוען

that Bob Dylan is stealing other people's songs.

שבוב דילן גונב שירים של אחרים.

2004. Brian Burton, aka Danger Mouse,

2004. בראין ברטון, הידוע בשם דנג'ר מאוס,

takes the Beatles' "White Album,"

נוטל את "האלבום הלבן" של החיפושיות,

combines it with Jay-Z's "The Black Album"

ומצרף אותו יחד עם "האלבום השחור" של ג'יי-זי

to create "The Grey Album."

על מנת ליצור את "האלבום האפור".

"The Grey Album" becomes an immediate sensation online,

"האלבום האפור" הופך לסנסציה מיידית ברשת,

and the Beatles' record company sends out countless

וחברת התקליטים של החיפושיות שולחת אין ספור

cease-and-desist letters for "unfair competition

מכתבים התובעים לחדול בשל "תחרות לא הוגנת

and dilution of our valuable property."

ודילול של החומרים יקרי ערך שלנו".

Now, "The Grey Album" is a remix.

כעת, "האלבום האפור" הוא רמיקס.

It is new media created from old media.

זוהי מדיה חדשה שנוצרה ממדיה ישנה.

It was made using these three techniques:

היא נוצרה על ידי שימוש בשלוש שיטות:

copy, transform and combine.

העתקה, שינוי ושילוב.

It's how you remix. You take existing songs,

כך עושים רמיקס. לוקחים שירים קיימים,

you chop them up, you transform the pieces,

קוצצים אותם, משנים את החתיכות,

you combine them back together again,

ומחברים אותם בחזרה יחדיו,

and you've got a new song, but that new song

ויש לכם שיר חדש, אולם השיר החדש

is clearly comprised of old songs.

מורכב בבירור משירים ישנים.

But I think these aren't just the components of remixing.

אבל אני חושב שאין אלו רק המרכיבים של עריכת רמיקס.

I think these are the basic elements of all creativity.

אני חושב שאלו הם מרכיבי היסוד של כל יצירתיות.

I think everything is a remix,

אני חושב שהכל הוא רמיקס,

and I think this is a better way to conceive of creativity.

ואני חושב שזו דרך טובה יותר לחשוב על יצירתיות.

All right, let's head back to 1964, and let's hear

בסדר, בואו נחזור ל1964 ובואו נקשיב

where some of Dylan's early songs came from.

מהיכן הגיעו כמה מהשירים המוקדמים של דילן.

We'll do some side-by-side comparisons here.

נערוך כמה השוואות זה לצד זה.

All right, this first song you're going to hear

בסדר, השיר הראשון שתשמעו

is "Nottamun Town." It's a traditional folk tune.

הוא "נוטמן טאון" זהו שיר עם מסורתי.

After that, you'll hear Dylan's "Masters of War."

אחריו, תשמעו את "אדוני המלחמה".

Jean Ritchie: ♫ In Nottamun Town, not a soul would look out, ♫

ג'ין ריצ'י: בנוטמן טאון, אף נשמה לא מציצה החוצה,

♫ not a soul would look up, not a soul would look down. ♫

ואף נשמה אינה מביטה למעלה, אף נשמה לא מביטה מטה.

Bob Dylan: ♫ Come you masters of war, ♫

בוב דילן: בואו אתם אדוני המלחמה,

♫ you that build the big guns, you that build the death planes, ♫

אתם שבונים תותחים עצומים, אתם שבונים מטוסי מוות,

♫ You that build all the bombs. ♫

אתם שבונים את כל הפצצות.

Kirby Ferguson: Okay, so that's the same basic melody

קירבי פרגוסון: אוקי, אז זו אותה נעימה בסיסית

and overall structure. This next one is "The Patriot Game,"

ואותו מבנה כללי. הבא הוא "משחק הפטריוט",

by Dominic Behan. Alongside that,

של דומיניק בהאן. לצידו,

you're going to hear "With God on Our Side," by Dylan.

תשמעו את " עם אלוהים לצידנו" של דילן.

Dominic Behan: ♫ Come all ye young rebels, ♫

דומיניק באהן: בואו כל המורדים הצעירים,

♫ and list while I sing, ♫

והקשיבו בזמן שאשירה,

♫ for the love of one's land is a terrible thing. ♫

כי אהבת הארץ היא דבר נורא.

BD: ♫ Oh my name it is nothin', ♫

בוב דילן: שמי הוא לא כלום,

♫ my age it means less, ♫

וגילי חשוב אף פחות,

♫ the country I come from is called the Midwest. ♫

הארץ ממנה אני בא היא המערב התיכון.

KF: Okay, so in this case, Dylan admits

ק"פ: בסדר, אז במקרה הזה, דילן מודה

he must have heard "The Patriot Game," he forgot about it,

שהוא היה חייב לשמוע את "משחק הפטריוט", הוא שכח זאת,

then when the song kind of bubbled back up

והשיר איכשהו בצבץ ועלה חזרה מעלה

in his brain, he just thought it was his song.

במוחו, והוא פשוט חשב שזה שיר שלו.

Last one, this is "Who's Going To Buy You Ribbons,"

אחרון, זהו " מי יקנה עבורך סרטים,"

another traditional folk tune.

שיר עם מסורתי נוסף.

Alongside that is "Don't Think Twice, It's All Right."

לצידו "אל תחשבי פעמיים, זה בסדר."

This one's more about the lyric.

כאן העניין הוא יותר סביב המילים.

Paul Clayton: ♫ It ain't no use to sit and sigh now, ♫

פול קלייטון: אין טעם לשבת ולהאנח כעת,

♫ darlin', and it ain't no use to sit and cry now. ♫

יקירתי, ואין טעם לשבת ולבכות כעת.

BD: ♫ It ain’t no use to sit and wonder why, babe, ♫

בוב דילן: אין טעם לשבת ולהתפלא כעת, בייבי,

♫ if you don't know by now, ♫

אם אינך יודעת עד עכשיו,

♫ and it ain't no use to sit and wonder why, babe, ♫

ואין טעם לשבת ולהתפלא, בייבי,

♫ it'll never do somehow. ♫

איכשהו זה לא יעזור.

KF: Okay, now, there's a lot of these.

ק"פ: אוקי, כעת יש רבים כאלו.

It's been estimated that two thirds of the melodies

מוערך ששני שליש מהנעימות

Dylan used in his early songs were borrowed.

שדילן עשה בהן שימוש בימיו המוקדמים הושאלו.

This is pretty typical among folk singers.

זה טיפוסי מאוד בקרב זמרי עם.

Here's the advice of Dylan's idol, Woody Guthrie.

הנה עצתו של האליל של דילן, וודי גאת'רי.

"The worlds are the important thing.

" המילים הן שחשובות.

Don't worry about tunes. Take a tune,

אל תדאגו לגבי המנגינות, קחו מנגינה,

sing high when they sing low,

שירו גבוה היכן שהם שרים נמוך,

sing fast when they sing slow, and you've got a new tune."

שירו מהר היכן שהם שרים לאט ויש לכם מנגינה חדשה".

(Laughter) (Applause)

(צחוק) (מחיאות כפיים)

And that's, that's what Guthrie did right here,

וזה, זה מה שגאת'רי עשה כאן בדיוק,

and I'm sure you all recognize the results.

ואני בטוח שאתם מכירים את התוצאה.

(Music)

(מוסיקה)

We know this tune, right? We know it?

אנחנו מכירים את המנגינה הזו, נכון? אנחנו מכירים אותה?

Actually you don't.

בעצם אתם לא מכירים אותה.

That is "When the World's on Fire," a very old melody,

זו " כאשר העולם עולה באש" מנגינה ישנה מאוד,

in this case performed by the Carter Family.

במקרה הזה היא מבוצעת על ידי משפחת קרטר.

Guthrie adapted it into "This Land Is Your Land."

גאת'רי עיבד אותה ל "הארץ הזו היא ארצך".

So, Bob Dylan, like all folk singers, he copied melodies,

אז, בוב דילן, כמו כל זמרי העם, העתיק מנגינות,

he transformed them, he combined them with new lyrics

הוא שינה אותם, הוא צרף להם מילים חדשות

which were frequently their own concoction

אשר פעמים רבות היו תבשיל חדש

of previous stuff.

ממרכיבים ישנים.

Now, American copyright and patent laws run counter

כעת, חוקי זכויות יוצרים ופטנטים אמריקאיים נוגדים

to this notion that we build on the work of others.

את הרעיון הזו שאנו בונים על עבודתם של אחרים.

Instead, these laws and laws around the world

במקום זאת, חוקים אלו וחוקים סביב העולם

use the rather awkward analogy of property.

עושים שימוש באנלוגיה מוזרה של רכוש.

Now, creative works may indeed be kind of like property,

כעת, עבודה יצירתית עשויה בהחלט להיות דומה לרכוש,

but it's property that we're all building on,

אולם זהו רכוש שכולנו בונים עליו,

and creations can only take root and grow

ויצירות יכולות לשלוח שורש ולגדול רק

once that ground has been prepared.

כאשר הקרקע הוכנה עבורן.

Henry Ford once said, "I invented nothing new.

הנרי פורד אמר פעם, "מעולם לא המצאתי דבר חדש.

I simply assembled the discoveries of other men

פשוט הרכבתי יחד המצאות של אנשים אחרים

behind whom were centuries of work.

אשר מאחוריהם היו מאות שנות עבודה.

Progress happens when all the factors that make for it

קדמה מתרחשת כאשר כל הגורמים שמרכיבים אותה

are ready and then it is inevitable."

קיימים ואז היא בלתי נמנעת".

2007. The iPhone makes it debut.

2007. האייפון עורך את הופעת הבכורה שלו.

Apple undoubtedly brings this innovation to us early,

אפל בהחלט מקדימה להביא לנו את החדשנות הזו,

but its time was approaching because its core technology

אבל זמנה מגיע כיוון שהטכנולוגיה העיקרית

had been evolving for decades.

התפתחה במשך כמה עשורים.

That's multi-touch, controlling a device

זה המולטי טאצ' (ריבוי מגע), השולט במכשיר

by touching its display.

על ידי מגע בתצוגה.

Here is Steve Jobs introducing multi-touch

הנה סטיב ג'ובס מציג את המולטי טאצ'

and making a rather foreboding joke.

תוך התבדחות מבשרת רעות

Steve Jobs: And we have invented a new technology

סטיב ג'ובס: והמצאנו טכנולוגיה חדשה

called multi-touch.

הנקראת מולטי טאצ'.

You can do multi-fingered gestures on it,

אתם יכולים לבצע מחוות תוך שימוש במספר אצבעות,

and boy have we patented it. (Laughter)

ואנו בהחלט הוצאנו על כך פטנט. (צחוק)

KF: Yes. And yet, here is multi-touch in action.

ק"פ: אולם, הנה המולטי טאצ' בפעולה.

This is at TED, actually, about a year earlier.

כאן בTED, למעשה כמעט שנה מוקדם יותר.

This is Jeff Han, and, I mean, that's multi-touch.

זהו ג'ף האן, והנה ראו זהו מולטי טאצ'.

It's the same animal, at least.

לפחות, זו אותה חיה.

Let's hear what Jeff Han has to say about this

בואו נשמע מה יש לג'ף האן לומר על

newfangled technology.

הטכנולוגיה החדישה הזו.

Jeff Han: Multi-touch sensing isn't anything --

ג'ף האן: תחושה של מולטי טאצ' אינה --

isn't completely new. I mean, people like Bill Buxton

חדשה לחלוטין. אני מתכוון אנשים כמו ביל בקסטון

have been playing around with it in the '80s.

השתעשעו עימה במהלך שנות השמונים.

The technology, you know, isn't the most exciting thing here

הטכנולוגיה אינה, אתם יודעים, הדבר המרגש ביותר כאן

right now other than probably its newfound accessibility.

ברגע זה אולי מלבד הנגישות החדשה שלה.

KF: So he's pretty frank about it not being new.

ק"פ: כך שהוא כן למדי בנוגע לכך שהיא אינה חדשה.

So it's not multi-touch as a whole that's patented.

כך שזה לא מולטי טאצ' כמכלול שעליו הוצא פטנט.

It's the small parts of it that are,

אלא חלקים קטנים ממנה,

and it's in these small details where

ובתוך הפרטים הקטנים האלו

we can clearly see patent law contradicting its intent:

ניתן לראות בבהירות כיצד חוק הפטנטים סותר את כוונתו:

to promote the progress of useful arts.

לעודד קידום אומנויות שימושיות.

Here is the first ever slide-to-unlock.

הנה ה"החלק לפתיחה" הראשון בעולם.

That is all there is to it. Apple has patented this.

זה כל העניין. אפל הוציאה על כך פטנט.

It's a 28-page software patent, but I will summarize

זהו פטנט על תוכנה בן 28 עמודים, אבל אני אסכם

what it covers. Spoiler alert: Unlocking your phone

את מה שהוא מכסה. זהירות ספויילר: הוא פותח את נעילת הטלפון

by sliding an icon with your finger. (Laughter)

על ידי החלקה של אייקון. (צחוק)

I'm only exaggerating a little bit. It's a broad patent.

אני קצת מגזים. זהו פטנט רחב.

Now, can someone own this idea?

כעת, האם מישהו יכול להיות הבעלים של הרעיון הזה?

Now, back in the '80s, there were no software patents,

עכשיו, בשנות השמונים לא היו פטנטים על תוכנות,

and it was Xerox that pioneered the graphical user interface.

וזו הייתה זירוקס שהייתה חלוצת ממשק המשתמש הגרפי.

What if they had patented pop-up menus,

מה היה קורה אם הם היו מוציאים פטנט על תפריטים קופצים,

scrollbars, the desktop with icons that look like folders

על פסי גלילה, על שולחנות עבודה עם אייקונים שנראים כמו תיקיות

and sheets of paper?

וגיליונות נייר?

Would a young and inexperienced Apple

האם אפל הצעירה וחסרת הניסיון

have survived the legal assault from a much larger

היתה שורדת מתקפה משפטית מחברה גדולה

and more mature company like Xerox?

ובוגרת בהרבה כמו זירוקס?

Now, this idea that everything is a remix might sound

כעת, הרעיון הזה שהכל הוא רמיקס עשוי להישמע

like common sense until you're the one getting remixed.

כהגיון פשוט עד אשר עורכים לכם רמיקס.

For example ...

למשל...

SJ: I mean, Picasso had a saying.

סטיב ג'ובס: אני מתכוון, לפיקאסו היתה אימרה.

He said, "Good artists copy. Great artists steal."

הוא אמר, "אמנים טובים מעתיקים. אמנים גדולים גונבים".

And we have, you know,

ואנחנו, כידוע,

always been shameless about stealing great ideas.

תמיד היינו חסרי בושה לגבי גניבה של רעיונות גדולים.

KF: Okay, so that's in '96. Here's in 2010.

ק"פ: אוקי, זה היה בשנת 96. וכעת הנה ב 2010.

"I'm going to destroy Android because it's a stolen product."

"אני עומד להשמיד את אנדרואיד כי זה מוצר גנוב".

(Laughter)

(צחוק)

"I'm willing to go thermonuclear war on this." (Laughter)

אני מוכן להגיע למלחמה תרמו-גרעינית סביב זה".

Okay, so in other words, great artists steal, but not from me.

בסדר, במילים אחרות, אמנים גדולים גונבים, אבל לא ממני.

(Laughter)

(צחוק)

Now, behavioral economists might refer to this sort of thing as loss aversion

כעת, כלכלנים התנהגותיים עשויים לכנות התנהגות שכזו כשנאת הפסד.

We have a strong predisposition towards protecting

יש לנו נטייה חזקה להגן

what we feel is ours.

על מה שאנו חשים שהוא שלנו.

We have no such aversion towards copying

אין לנו סלידה כזו בנוגע להעתקה

what other people have, because we do that nonstop.

של מה ששייך לאנשים אחרים, כי אנחנו עושים זאת כל הזמן.

So here's the sort of equation we're looking at.

אז הנה סוג המשוואה עליה אנו מביטים.

We've got laws that fundamentally treat creative works as property,

יש לנו חוקים שבאופן יסודי רואים עבודה יצירתית כרכוש,

plus massive rewards or settlements

ובנוסף תגמולים עצומים או הסדרים

in infringement cases, plus huge legal fees

בתיקים של הפרת זכויות, כולל הוצאות משפט

to protect yourself in court,

להגן על עצמך בבית המשפט,

plus cognitive biases against perceived loss.

ובנוסף הטיות קוגנטיביות נגד מה שנתפס כהפסד.

And the sum looks like this.

והשורה התחתונה נראית כך.

That is the last four years of lawsuits

אלו הן התביעות המשפטיות בארבע השנים האחרונות

in the realm of smartphones.

בתחום הטלפונים החכמים.

Is this promoting the progress of useful arts?

האם זה מעודד קדמה של אומנויות שימושיות?

1983. Bob Dylan is 42 years old, and his time

1983. בוב דילן בן 42, והזמן שלו

in the cultural spotlight is long since past.

באור הזרקורים התרבותי עבר מזמן.

He records a song called "Blind Willie McTell,"

הוא מקליט שיר שנקרא" ווילי מקטיל העיוור",

named after the blues singer, and the song

על שמו של זמר הבלוז, והשיר

is a voyage through the past, through a much darker time,

הוא מסע לעבר, לזמנים חשוכים בהרבה,

but a simpler one, a time when musicians like Willie McTell

אבל פשוטים יותר, זמן בו למוזיקאים כמו ווילי מקטל

had few illusions about what they did.

היו אשליות מעטות לגבי מה שהם עשו.

"I jump 'em from other writers

"אני חוטף אותם מיוצרים אחרים

but I arrange 'em my own way."

אבל מסדר אותם בדרך שלי".

I think this is mostly what we do.

אני חושב שזה עיקר מה שאנו עושים.

Our creativity comes from without, not from within.

היצירתיות שלנו מגיעה מבחוץ ולא מבפנים.

We are not self-made. We are dependent on one another,

אנחנו לא תוצר של מעשה ידינו. אנחנו תלויים האחד בשני,

and admitting this to ourselves isn't an embrace

והכרה בכך כלפי עצמנו אינה אימוץ

of mediocrity and derivativeness.

של בינוניות והעתקה.

It's a liberation from our misconceptions,

זהו חופש מתפיסה מוטעית,

and it's an incentive to not expect so much from ourselves

ותמריץ שלא לצפות להרבה כל כך מעצמנו

and to simply begin.

ופשוט להתחיל.

Thank you so much. It was an honor to be here.

תודה רבה לכם. זה היה לי לכבוד להיות כאן.

Thank you. (Applause)

תודה לכם. (מחיאות כפיים)

Thank you. Thank you. (Applause)

תודה רבה. תודה רבה. (מחיאות כפיים)

Thank you. (Applause)

תודה רבה. (מחיאות כפיים)