Ed Gavagan: A story about knots and surgeons

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sonia Barchilon

You know, we wake up in the morning,

אנו קמים בבוקר,

you get dressed, put on your shoes,

מתלבשים, נועלים נעליים,

you head out into the world.

יוצאים אל העולם.

You plan on coming back, getting undressed,

מתכוונים לחזור הביתה, להתפשט,

going to bed,

ללכת למיטה,

waking up, doing it again,

לקום, לעשות הכל מחדש,

and that anticipation, that rhythm,

והציפייה הזו, הקצב הזה,

helps give us a structure

נותן לנו מבנה

to how we organize ourselves and our lives,

שבו אנו מארגנים את עצמנו ואת חיינו,

and gives it a measure of predictability.

ומעניק לנו כושר ניבוי מסוים.

Living in New York City, as I do,

כשחיים בעיר ניו-יורק, כמוני,

it's almost as if, with so many people doing so many things

זה כמעט כאילו - עם כל האנשים שעושים כל-כך הרבה דברים

at the same time in such close quarters,

בו-זמנית בשטח כה מצומצם,

it's almost like life is dealing you extra hands

זה כמעט כאילו שהחיים מחלקים לך קלפים נוספים

out of that deck.

מתוך אותה חפיסה.

You're never, there's just, juxtapositions are possible

אתה מעולם... צירופי מקרים הם אפשריים

that just aren't, you don't think they're going to happen.

והם לא... אינכם מצפים שהם יקרו.

And you never think you're going to be the guy

ואינכם חושבים, "אני אהיה זה

who's walking down the street

שהולך ברחוב

and, because you choose to go down one side or the other,

ובגלל שבחרת ללכת בצד זה או אחר,

the rest of your life is changed forever.

כל שארית חייך תשתנה לנצח.

And one night, I'm riding the uptown local train.

לילה אחד אני נוסע ברכבת המקומית העירה.

I get on. I tend to be a little bit vigilant

אני עולה לרכבת. אני נוטה להיות קצת דרוך

when I get on the subway.

כשאני נכנס לרכבת התחתית.

I'm not one of the people zoning out with headphones

אני לא אחד מאלה שמתנתקים מהעולם עם אוזניות

or a book.

או עם ספר.

And I get on the car, and I look, and I

אז אני נכנס לקרון, ואני מסתכל,

notice this couple,

ואני רואה זוג אחד,

college-aged, student-looking kids,

ילדים בגיל קולג' נראים כמו סטודנטים,

a guy and a girl, and they're sitting next to each other,

בחור ובחורה, יושבים זה ליד זה,

and she's got her leg draped over his knee,

הרגל שלה תלויה מעל הברך שלו,

and they're doing -- they have this little contraption,

והם עושים - יש להם אביזר קטן,

and they're tying these knots,

והם קושרים קשרים כאלה,

and they're doing it with one hand,

והם עושים את זה ביד אחת,

they're doing it left-handed and right-handed very quickly,

ביד ימין וביד שמאל ומהר מאוד,

and then she'll hand the thing to him and he'll do it.

ואז היא מעבירה לו את זה והוא עושה את זה.

I've never seen anything like this.

מעולם לא ראיתי דבר כזה.

It's almost like they're practicing magic tricks.

זה כאילו שהם מתרגלים להטוטים.

And at the next stop, a guy gets on the car,

בתחנה הבאה נכנס לקרון בחור אחד,

and he has this sort of visiting professor look to him.

ויש לו מראה של של פרופסור אורח.

He's got the overstuffed leather satchel

יש לו ילקוט עור מלא וגדוש

and the rectangular file case and a laptop bag

ותיק מסמכים מלבני ותיק של מחשב נייד

and the tweed jacket with the leather patches,

ומקטורן טוויד עם טלאי עור,

and — (Laughter) —

ו- [צחוק]

he looks at them, and then

הוא מביט בהם, ואז

in a blink of an eye, he kneels down in front of them,

כהרף-עין, הוא כורע ברך לפניהם,

and he starts to say,

ומתחיל לומר,

"You know, listen, here's how you can do it. Look,

"תקשיבו, ככה עושים את זה, הביטו,

if you do this -- " and he takes the laces out of their hand,

אם תעשו ככה- " והוא לוקח מידיהם את השרוכים

and instantly, he starts tying these knots,

ומתחיל מיד לקשור את הקשרים האלה,

and even better than they were doing it, remarkably.

ואפילו יותר טוב מהם, באופן מדהים.

And it turns out they are medical students

מסתבר שהם סטודנטים לרפואה

on their way to a lecture about the latest

והם בדרך להרצאה אודות

suturing techniques, and he's the guy giving the lecture.

שבטכניקות התפירה העדכניות, וזה האיש שירצה שם.

(Laughter)

[צחוק]

So he starts to tell them, and he's like,

אז הוא מתחיל להגיד להם דברים כמו,

"No, this is very important here. You know,

"לא, זה חשוב מאד כאן. אתם יודעים,

when you're needing these knots,

כשתצטרכו את הקשרים האלה,

it's going to be, you know, everything's

זה יהיה, כאילו,

going to be happening at the same time, it's going to be --

הכל יקרה בו-זמנית, זה יהיה -

you're going to have all this information coming at you,

מידע יגיע אליכם בבת אחת,

there's going to be organs getting in the way,

יהיו אברים שיפירעו לכם לגשת,

it's going to be slippery,

זה יהיה חלקלק,

and

וגם,

it's just very important that you be able to do these

חשוב מאוד שתוכלו לעשות את זה

beyond second nature, each hand, left hand, right hand,

אפילו יותר מטבע שני, בכל יד, ימין, שמאל,

you have to be able to do them without seeing your fingers."

עליכם להיות מסוגלים לעשות זאת מבלי לראות את אצבעותיכם."

And at that moment, when I heard that,

ובאותו רגע, כששמעתי את זה,

I just got catapulted out of the subway car into a night

פשוט הועפתי מקרון התחתית לתוך לילה אחד

when I had been getting a ride in an ambulance

שבו קיבלתי טרמפ מאמבולנס

from the sidewalk where I had been stabbed

שאסף אותי מהמדרכה שבה דקרו אותי

to the trauma room of St. Vincent's Hospital in Manhattan,

לטיפול נמרץ של ביה"ח סנט וינסנט שבמנהטן,

and what had happened was

מה שקרה היה,

a gang had come in from Brooklyn.

שכנופיה אחת הגיעה מברוקלין.

As part of an initiation for three of their members,

כחלק מטקס החניכה של 3 מחבריה,

they had to kill somebody,

היה עליהם להרוג מישהו,

and I happened to be the guy walking down Bleecker Street

ויצא שאני הייתי האיש שצעד ברחוב בליקר

that night,

באותו לילה,

and they jumped on me without a word.

והם התנפלו עלי ללא מילה.

One of the very lucky things,

המזל הגדול היה,

when I was at Notre Dame, I was on the boxing team,

כשהייתי ב"נוטרדאם" השתתפתי בנבחרת האגרוף,

so I put my hands up right away, instinctively.

אז הרמתי מיד את ידי, אינסטינקטיבית.

The guy on the right had a knife with a 10-inch blade,

לבחור מימין היה סכין עם להב של 25 ס"מ,

and he went in under my elbow,

והוא נכנס מתחת למרפק שלי,

and it went up and cut my inferior vena cava.

והוא עלה למעלה וחתך את הווריד הנבוב התחתון שלי.

If you know anything about anatomy,

מי שמבין קצת באנטומיה

that's not a good thing to get cut,

יודע שזה לא מקום טוב להיחתך בו,

and everything, of course, on the way up,

כולל כל מה שנמצא בדרך אליו למעלה,

and then — I still had my hands up —

ואז - ידי היו עדיין מורמות -

he pulled it out and went for my neck,

הוא משך את הסכין וכיוון לצוואר שלי,

and sunk it in up to the hilt in my neck,

ותקע אותו בצוואר שלי עד לידית,

and I got one straight right punch

הצלחתי גם להחטיף ימנית ישירה אחת

and knocked the middle guy out.

ולהשכיב בנוק-אאוט את זה שבאמצע.

The other guy was still working on me,

השני המשיך לעבוד עלי,

collapsing my other lung,

גרם לקריסת הריאה השניה שלי,

and I managed to, by hitting that guy, to get a minute.

ובזכות העובדה שהצלחתי להשכיב את ההוא, זכיתי להפוגה של רגע.

I ran down the street and collapsed,

ברחתי במורד הרחוב והתמוטטתי,

and the ambulance guys intubated me on the sidewalk

החבר'ה באמבולנס צינררו אותי על המדרכה

and let the trauma room know

והודיעו לטיפול נמרץ

they had an incoming.

שהם מביאים מישהו.

And one of the

ואחת מהשפעות הלוואי

side effects of having major massive blood loss

של אובדן דם חמור

is you get tunnel vision,

הוא ראיית מנהרה,

so I remember being on the stretcher

אז אני זוכר את עצמי על האלונקה

and having a little nickel-sized cone of vision,

עם שדה-ראיה בגודל של מטבע,

and I was moving my head around

כשאני מזיז את הראש לצדדים,

and we got to St. Vincent's,

ואז הגענו לסנט וינסנט,

and we're racing down this hallway,

אנו טסים במסדרון,

and I see the lights going,

ואני רואה את האורות חולפים,

and it's a peculiar effect of memories like that.

ולזיכרונות כאלה יש השפעה משונה.

They don't really go to the usual place that memories go.

הם לא הולכים למקום שאליו זכרונות רגילים הולכים.

They kind of have this vault where they're stored in high-def,

יש להם מין כספת שבה הם מאוחסנים בהפרדה גבוהה,

and George Lucas did all the sound effects. (Laughter)

כשג'ורג' לוקאס אחראי על כל האפקטים הקוליים. [צחוק]

So sometimes, remembering them, it's like,

כך שלפעמים, לזכור אותם,

it's not like any other kind of memories.

לא דומה לשום זיכרון אחר.

And I get into the trauma room,

אני מגיע לטיפול נמרץ,

and they're waiting for me, and the lights are there,

והם מחכים לי, והאורות דולקים,

and I'd been able to breathe a little more now,

וכעת יכולתי לנשום מעט יותר,

because the blood has left, had been filling up my lungs

כי הדם יצא. הדם מילא את הריאות שלי

and I was having a very hard time breathing,

והיה לי קשה מאד לנשום,

but now it's kind of gone into the stretcher.

אבל עכשיו הכל יצא על האלונקה.

And I said, "Is there anything I can do to help?"

אמרתי, "אני יכול לעזור במשהו?"

and — (Laughter) —

ו- [צחוק] -

the nurse kind of had a hysterical laugh, and

האחות צחקה צחוק היסטרי משהו,

I'm turning my head trying to see everybody,

ואני מפנה את הראש כדי לראות את כולם,

and I had this weird memory of being in college

ועלה בי זיכרון מוזר, כאילו אני בקולג'

and raising,

ואני עורך התרמה,

raising money for the flood victims of Bangladesh,

אני מגייס כספים עבור קורבנות השיטפון בבנגלדש,

and then I look over and my anesthesiologist

ואז אני רואה שהרופא המרדים

is clamping the mask on me, and I think,

מרכיב עלי מסכה, ואני חושב לעצמי,

"He looks Bangladeshi," — (Laughter) —

"הוא נראה מבנגלדש," [צחוק]

and I just have those two facts, and I just think,

ויש לי רק את שתי העובדות האלו, ואני רק חושב,

"This could work somehow." (Laughter)

"זה יכול לעבוד איכשהו." [צחוק]

And then I go out, and

ואז אני יוצא,

they work on me for the rest of the night,

והם עובדים עלי במשך כל הלילה,

and I needed about 40 units of blood to keep me there

והייתי צריך בערך 40 יחידות של דם כדי להחזיק מעמד

while they did their work,

בזמן שהם עבדו,

and the surgeon took out about a third of my intestines,

והמנתח הוציא בערך שליש מהמעיים שלי,

my cecum, organs I didn't know that I had,

המעי העיוור, אברים שלא ידעתי שיש לי,

and he later told me one of the last things he did

ומאוחר יותר הוא אמר לי שאחד הדברים האחרונים שהוא עשה

while he was in there was to remove my appendix for me,

בזמן שהוא היה שם היה להסיר את התוספתן שלי,

which I thought was great, you know,

חשבתי שזה נפלא, אתם יודעים,

just a little tidy thing there at the end. (Laughter)

רק לסדר קצת שם בסוף. [צחוק]

And I came to in the morning.

והתעוררתי בבוקר.

Out of anesthetic, he had let them know

מההרדמה, הוא הודיע להם

that he wanted to be there, and he had given me

שהוא רוצה להיות שם, והוא נתן לי

about a two percent chance of living.

בערך שני אחוז לחיות.

So he was there when I woke up,

אז הוא היה שם כשהתעוררתי,

and it was, waking up was like

וזה היה, להתעורר היה כמו

breaking through the ice into a frozen lake of pain.

לשבור את הקרח לתוך אגם קפוא של כאב.

It was that enveloping,

זה עטף את כולי.

and there was only one spot that didn't hurt

והיתה רק נקודה אחת שלא כאבה

worse than anything I'd ever felt,

יותר ממה שאי פעם הרגשתי,

and it was my instep,

וזה היה קימור כף הרגל,

and he was holding the arch of my foot

והוא החזיק את הקשת של הרגל שלי

and rubbing the instep with his thumb.

ושפשף את הקימור באגודל שלו.

And I looked up, and he's like,

והסתכלתי למעלה, והוא כאילו,

"Good to see you,"

"טוב לראות אותך,"

and I was trying to remember what had happened

וניסיתי להיזכר מה קרה

and trying to get my head around everything,

וניסיתי לקלוט את הכל,

and the pain was just overwhelming, and he said,

והכאב היה פשוט מכריע, והוא אמר,

"You know, we didn't cut your hair. I thought

"אתה יודע, לא סיפרנו אותך. חשבתי

you might have gotten strength from your hair like Samson,

שאולי קיבלת כוח מהשער כמו שימשון,

and you're going to need all the strength you can get."

ואתה תצטרך את כל הכוח שיש לך."

And in those days, my hair was down to my waist,

ובימים ההם, השיער שלי הגיע למותניים,

I drove a motorcycle, I was unmarried,

רכבתי על אופנוע, הייתי רווק,

I owned a bar, so those were different times. (Laughter)

הייתי בעלים של בר, זו הייתה תקופה שונה. [צחוק]

But

אבל

I had three days of life support,

שלושה ימים הייתי מחובר למכונות תומכות חיים,

and everybody was expecting,

וכולם ציפו,

due to just the massive amount of what they had had to do

בגלל כמות הדברים הגדולה שהם היו צריכים לעשות

that I wasn't going to make it,

שאני לא אשאר בחיים,

so it was three days of

אז אלה היו שלושה ימים של

everybody was either waiting for me to die or poop,

כולם חיכו שאני או אמות או אחרבן,

and — (Laughter) —

ו - [צחוק] -

when I finally pooped, then that somehow,

כשבסופו של דבר חירבנתי, אז זה איכשהו,

surgically speaking, that's like you crossed some good line,

מבחינת הניתוח, זה כאילו עברתי איזה גבול טוב,

and, um — (Laughter) —

ו- הממ - [צחוק] -

on that day, the surgeon came in

באותו היום, המנתח נכנס

and whipped the sheet off of me.

והוריד את הסדינים ממני.

He had three or four friends with him,

היו איתו שלושה או ארבעה חברים,

and he does that, and they all look,

והוא עשה ככה, והם הסתכלו,

and there was no infection,

ולא היה זיהום,

and they bend over me and they're poking and prodding,

והם התכופפו מעלי והם דחפו ובחנו,

and they're like, "There's no hematomas, blah blah,

והם כאילו, "אין שטפי דם, בלה בלה,

look at the color," and they're talking amongst themselves

תסתכל על הצבע," והם מדברים ביניהם

and I'm, like, this restored automobile

ואני כמו איזה רכב מתוקן

that he's just going, "Yeah, I did that." (Laughter)

שהוא כאילו, "כן, אני עשיתי את זה." [צחוק]

And it was just,

וזה היה פשוט,

it was amazing, because these guys are high-fiving him

זה היה מדהים, מפני שהחבר'ה האלה החליקו לו

over how good I turned out, you know? (Laughter)

על כמה טוב יצאתי, אתם יודעים? [צחוק]

And it's my zipper, and I've still got the staples in

וזה הריצ'רץ' שלי, והסיכות עדיין בפנים

and everything.

והכל.

And

ו-

later on, when I got out

מאוחר יותר, כשהשתחררתי

and the flashbacks and the

והפלאשבקים

nightmares were giving me a hard time,

והסיוטים הקשו עלי,

I went back to him

חזרתי אליו

and I was sort of asking him,

ושאלתי אותו, פחות או יותר,

you know, what am I gonna do?

מה אני אעשה?

And I think, kind of, as a surgeon, he basically said,

ואני חושב, סוג של, כמנתח, הוא אמר,

"Kid, I saved your life.

"ילד, אני הצלתי את החיים שלך.

Like, now you can do whatever you want, like,

כאילו, עכשיו אתה יכול לעשות מה שתרצה, כאילו,

you gotta get on with that.

אתה צריך להתחיל עם זה.

It's like I gave you a new car

זה כאילו נתתי לך מכונית חדשה

and you're complaining about not finding parking.

ואתה מתלונן שאתה לא מוצא חנייה.

Like, just, go out, and, you know, do your best.

כאילו, רק, צא, ואתה יודע, תעשה את המקסימום האפשרי.

But you're alive. That's what it's about."

אבל אתה חי. זה העניין."

And then I hear, "Bing-bong," and the subway doors

ואז אני שומע, "בינג-בונג," ודלתות התחתית נסגרות,

are closing, and my stop is next, and I look at these kids,

והתחנה הבאה היא שלי, ואני מביט בילדים האלה,

and I go, I think to myself,

ואז אני, אני חושב לעצמי,

"I'm going to lift my shirt up

"אני ארים את החולצה שלי

and show them," — (Laughter) —

ואראה להם," - [צחוק] -

and then I think, "No, this is the New York City subway,

ואז אני חושב, "לא, זו הרכבת התחתית של ניו יורק,

that's going to lead to other things." (Laughter)

זה יוביל לדברים אחרים." [צחוק]

And so I just think, they got their lecture to go to.

אז אני רק חושב, הם צריכים ללכת להרצאה שלהם.

I step off, I'm standing on the platform,

אני יורד, ועומד שם על הרציף,

and I feel my index finger

ומרגיש את האצבע שלי

in

בתוך

the first scar that I ever got,

הצלקת הראשונה שאי פעם קיבלתי,

from my umbilical cord,

מחבל הטבור שלי,

and then around that, is traced

ואז מסביב לזה, עקבתי

the last scar that I got

אחרי הצלקת האחרונה שקיבלתי

from my surgeon,

מהמנתח שלי,

and I think that, that chance encounter

ואני חושב, שהמפגש האקראי הזה

with those kids on the street with their knives

עם הילדים האלה ברחוב עם הסכינים

led me

הוביל אותי

to my surgical team,

לצוות הרפואי שלי,

and their training

וההכשרה שלהם

and their skill

והכישורים שלהם

and, always, a little bit of luck

ותמיד גם עם מעט מזל

pushed back against chaos.

הדפו את הכאוס.

Thank you. (Applause)

תודה לכם. [מחיאות כפיים]

(Applause)

[מחיאות כפיים]

Thank you. Very lucky to be here. Thank you. (Applause)

תודה לכם. אני בר מזל שאני פה. תודה לכם. [מחיאות כפיים]