Eve Ensler: Security and insecurity

תרגום: Yifat Adler עריכה: Shlomo Adam

I think it'll be a relief to some people and a disappointment to others

זאת ודאי תהיה הקלה לאחדים ואכזבה לאחרים,

that I'm not going to talk about vaginas today.

שלא אדבר היום על ואגינות.

I began "The Vagina Monologues" because I was worried about vaginas.

יצרתי את "מונולוגים מהוואגינה" כי הייתי מוטרדת בנושא הוואגינות.

I'm very worried today about this notion, this world,

היום אני מוטרדת לגבי הרעיון, העולם,

this prevailing kind of force of security.

כאילו, "כוחו של הבטחון".

I see this word, hear this word, feel this word everywhere.

אני רואה את המילה הזאת, שומעת ומרגישה אותה בכל מקום.

Real security, security checks, security watch, security clearance.

"בטחון אמיתי", "בדיקות בטחוניות", "משמר בטחון", "אישור בטחוני".

Why has all this focus on security made me feel so much more insecure?

מדוע ההתמקדות הזאת בבטחון גרמה לי להרגיש כל כך חסרת בטחון?

What does anyone mean when they talk about real security?

למה מתכוונים ב"בטחון אמיתי"?

And why have we, as Americans particularly,

ולמה אנו, כאמריקנים במיוחד,

become a nation that strives for security above all else?

הפכנו לאומה ששואפת מעל לכל לבטחון?

In fact, I think that security is elusive. It's impossible.

לדעתי, הבטחון למעשה חמקמק ובלתי אפשרי.

We all die. We all get old. We all get sick. People leave us.

כולנו מתים, מזדקנים ונעשים חולים. אנשים עוזבים אותנו.

אנשים משנים אותנו. שום דבר אינו בטוח.

People change us. Nothing is secure.

And that's actually the good news.

ואלה עוד הבשורות הטובות,

This is, of course, unless your whole life is about being secure.

זה, כמובן, אם כל חייך אינם סובבים סביב הבטחון.

I think that when that is the focus of your life,

לדעתי, כשהבטחון הוא מוקד חייך,

these are the things that happen.

זה מה שקורה:

You can't travel very far or venture too far outside a certain circle.

אינך יכול להתרחק מדי או לחרוג מתחום מסויים.

You can't allow too many conflicting ideas into your mind at one time,

אסור לך להכיל במוח יותר מדי רעיונות סותרים בו-זמנית

as they might confuse you or challenge you.

כי זה עלול לבלבל אותך או להקשות עליך.

You can't open yourself to new experiences, new people,

אינך יכול להיפתח להתנסויות חדשות, לאנשים חדשים,

new ways of doing things -- they might take you off course.

לדרכים חדשות של עשיה, שעלולות להטות אותך מדרכך.

You can't not know who you are, so you cling to hard-matter identity.

אסור לך לא לדעת מי אתה, אז אתה דבק בזהות קשיחה.

You become a Christian, Muslim, Jew.

אתה הופך לנוצרי, מוסלמי, יהודי.

You're an Indian, Egyptian, Italian, American.

אתה הודי, מצרי, איטלקי, אמריקאי.

You're a heterosexual or a homosexual, or you never have sex.

אתה הטרוסקסואל או הומוסקסואל, או מתנזר ממין.

Or at least, that's what you say when you identify yourself.

לפחות זה מה שאתה אומר כשאתה מזדהה בפני אחרים.

You become part of an "us."

אתה הופך לחלק מאיזה "אנחנו";

In order to be secure, you defend against "them."

כדי להיות בטוח, אתה מתגונן מפני "הם";

You cling to your land because it is your secure place.

אתה נצמד לאדמה שלך כי היא מקומך הבטוח,

You must fight anyone who encroaches upon it.

עליך להילחם בכל מי שפולש אליה;

You become your nation. You become your religion.

אתה הופך לאומה שלך; אתה הופך לדת שלך;

You become whatever it is that will freeze you, numb you

אתה הופך לכל מה שיקפיא אותך, יקהה את תחושותיך

and protect you from doubt or change.

ויגן עליך מפני ספק או שינוי.

But all this does, actually, is shut down your mind.

אבל בפועל, אתה רק מכבה את המוח שלך.

In reality, it does not really make you safer.

זה לא באמת מגביר את בטחונך.

I was in Sri Lanka, for example, three days after the tsunami,

הייתי בסרי לנקה, למשל, שלושה ימים אחרי הצונאמי,

and I was standing on the beaches

עמדתי על החופים

והיה ברור לגמרי שתוך חמש דקות

and it was absolutely clear that, in a matter of five minutes,

a 30-foot wave could rise up

עלול להתרומם גל בגובה עשרה מטרים

and desecrate a people, a population and lives.

ולהשמיד עם, אוכלוסיה וחיים.

All this striving for security, in fact,

כל השאיפה הזאת לבטחון, למעשה,

has made you much more insecure

הקטינה הרבה יותר את תחושת הבטחון

because now you have to watch out all the time.

כי עכשיו צריך להיזהר כל הזמן.

There are people not like you -- people who you now call enemies.

ישנם אנשים שונים ממך, שאתה רואה בהם אויבים;

You have places you cannot go, thoughts you cannot think,

יש מקומות שאסור ללכת אליהם, מחשבות שאסור לחשוב,

worlds that you can no longer inhabit.

עולמות שכבר אסור לך לאכלס.

And so you spend your days fighting things off, defending your territory

אז ימיך עוברים בהדיפת דברים מעליך, בהגנה על הטריטוריה

and becoming more entrenched in your fundamental thinking.

ובהתבצרות בחשיבה הקנאית שלך.

Your days become devoted to protecting yourself.

הימים שלך נעשים מוקדשים להגנה על עצמך.

This becomes your mission. That is all you do.

זאת נעשית השליחות שלך. זה כל מה שאתה עושה.

Ideas get shorter. They become sound bytes.

הרעיונות נעשים קצרים יותר. הם הופכים לסיסמאות.

There are evildoers and saints, criminals and victims.

יש עושי-רע ומלאכים, פושעים וקורבנות.

There are those who, if they're not with us, are against us.

אלה שאינם איתנו, הם בהכרח נגדנו.

It gets easier to hurt people because you do not feel what's inside them.

קל יותר לפגוע באנשים כי אינך מרגיש את מה שבתוכם.

It gets easier to lock them up, force them to be naked, humiliate them,

קל יותר לאסור אותם, להפשיט אותם, להשפיל אותם

occupy them, invade them and kill them,

לכבוש אותם, לפלוש אליהם ולהרוג אותם

because they are only obstacles now to your security.

כי עכשיו הם רק בגדר הפרעה לבטחון שלך.

In six years, I've had the extraordinary privilege through V-Day,

במשך שש שנים נפלה בחלקי הזכות הנפלאה,

באמצעות וי-דיי, תנועה נגד אלימות נגד נשים,

a global movement against [violence against] women,

to travel probably to 60 countries,

לנסוע לכ-60 מדינות,

and spend a great deal of time in different portions.

ולבלות זמן רב באיזורים שונים.

I've met women and men all over this planet,

פגשתי נשים וגברים מכל רחבי העולם,

who through various circumstances --

שבגלל נסיבות שונות --

war, poverty, racism, multiple forms of violence --

מלחמה, עוני, גזענות וצורות אלימות נוספות --

have never known security,

מעולם לא חיו בבטחון,

or have had their illusion of security forever devastated.

או שאשליית הבטחון שלהם נהרסה לנצח.

I've spent time with women in Afghanistan under the Taliban,

פגשתי נשים באפגניסטן שבשליטת הטאליבן,

who were essentially brutalized and censored.

שחיו בהתעללויות ובצנזורה.

I've been in Bosnian refugee camps.

הייתי במחנות פליטים בוסניים.

I was with women in Pakistan

פגשתי נשים בפקיסטן

who have had their faces melted off with acid.

שפניהן הומסו בחומצה.

I've been with girls all across America who were date-raped,

פגשתי נערות מכל רחבי אמריקה שנאנסו בדייטים

or raped by their best friends when they were drugged one night.

או בידי חבריהן הטובים שסיממו אותן לילה אחד.

One of the amazing things that I've discovered in my travels

אחד הדברים המדהימים שגיליתי במסעותי

is that there is this emerging species.

הוא שצומח מין חדש.

I loved when he was talking about this other world that's right next to this world.

אהבתי את ההרצאה שלו על העולם המקביל לשלנו.

I've discovered these people, who, in V-Day world,

גיליתי את האנשים, שבעולם של וי-דיי

we call Vagina Warriors.

אנו מכנים "לוחמי וואגינה".

These particular people, rather than getting AK-47s,

האנשים האלה, במקום לקחת קלצ'ניקובים

or weapons of mass destruction, or machetes,

או כלי נשק להשמדה המונית, או מצ'טות -

in the spirit of the warrior, have gone into the center, the heart of pain, of loss.

ברוחו של לוחם, נכנסו אל לב הכאב של האובדן.

They have grieved it, they have died into it,

הם התאבלו עליו, הם מתו לתוכו,

and allowed and encouraged poison to turn into medicine.

ועודדו את הרעל להפוך לתרופה.

הם הפכו את הדלק של כאבם לאנרגיה

They have used the fuel of their pain to begin to redirect that energy

towards another mission and another trajectory.

של שליחות ושל כיוון שונה.

These warriors now devote themselves and their lives

הלוחמים האלה מקדישים את עצמם ואת חייהם

to making sure what happened to them doesn't happen to anyone else.

כדי להבטיח שמה שקרה להם לא יקרה לאיש.

There are thousands if not millions of them on the planet.

ישנם אלפים, אם לא מיליונים מהם, ברחבי העולם.

I venture there are many in this room.

אני מעזה להניח שרבים מהם נמצאים כאן באולם.

They have a fierceness and a freedom

יש להם עוצמה וחופש.

that I believe is the bedrock of a new paradigm.

שלדעתי הם תשתיתה של פרדיגמה חדשה.

They have broken out of the existing frame of victim and perpetrator.

הם נחלצו מהמסגרת הקיימת, של "קורבן" ו"עבריין".

Their own personal security is not their end goal,

מטרתם איננה בטחונם האישי.

and because of that, because, rather than worrying about security,

ומכיוון שבמקום לדאוג לבטחון,

because the transformation of suffering is their end goal,

כי מטרתם הסופית היא טרנספורמציה של הסבל,

I actually believe they are creating real safety

אני מאמינה שהם יוצרים בטחה אמיתית

and a whole new idea of security.

ורעיון חדש לגמרי של בטחון.

I want to talk about a few of these people that I've met.

ברצוני לדבר על אחדים מהאנשים האלה שפגשתי.

Tomorrow, I am going to Cairo,

מחר אני נוסעת לקהיר,

and I'm so moved that I will be with women in Cairo

ואני מאד נרגשת מכך שאפגוש בקהיר נשים

who are V-Day women, who are opening the first safe house

של וי-דיי, שפותחות את המקלט הראשון

for battered women in the Middle East.

לנשים מוכות במזרח התיכון.

That will happen because women in Cairo made a decision to stand up

זה יקרה בזכות נשים בקהיר שהחליטו

לקום ולהסתכן,

and put themselves on the line,

and talk about the degree of violence that is happening in Egypt,

ולדבר על רמת האלימות במצרים.

and were willing to be attacked and criticized.

ושהיו מוכנות לספוג התקפות וביקורת,

And through their work over the last years,

ושהודות לפועלן בשנים האחרונות,

this is not only happening that this house is opening,

לא רק שהמקלט הזה נפתח,

but it's being supported by many factions of the society

אלא שהוא זוכה לתמיכה מצד הרבה קבוצות בחברה

who never would have supported it.

שבעבר לא רצו לתמוך בו.

Women in Uganda this year,

השנה, נשים באוגנדה

who put on "The Vagina Monologues" during V-Day,

שהעלו את "מונולוגים מהוואגינה" בוי-דיי,

actually evoked the wrath of the government.

עוררו את זעמו של הממשל.

And, I love this story so much.

ואני מתה על הסיפור הזה.

There was a cabinet meeting and a meeting of the presidents

בישיבת ממשלה ובפגישה של הנשיאים

to talk about whether "Vaginas" could come to Uganda.

דנו האם מותר להכניס לאוגנדה את "ואגינות".

And in this meeting -- it went on for weeks in the press,

העיתונות עסקה בנושא במשך שבועות.

two weeks where there was huge discussion.

במשך שבועיים נערך דיון מקיף על הנושא.

The government finally made a decision

לבסוף הממשלה החליטה

that "The Vagina Monologues" could not be performed in Uganda.

שאסור להציג את "מונולוגים מהוואגינה" באוגנדה.

But the amazing news was that because they had stood up, these women,

אבל ההפתעה היא שמכיוון שהנשים האלה התעקשו,

and because they had been willing to risk their security,

ומכיוון שהן היו מוכנות לסכן את בטחונן,

it began a discussion that not only happened in Uganda,

התחיל דיון, לא רק באוגנדה,

but all of Africa.

אלא בכל אפריקה.

As a result, this production, which had already sold out,

ועקב כך, בהפקה הזאת, שכל כרטיסיה נמכרו,

every single person in that 800-seat audience, except for 10 people,

כל 800 קוני הכרטיסים, מלבד עשרה,

made a decision to keep the money.

לא ביקשו את כספם בחזרה.

They raised 10,000 dollars on a production that never occurred.

הן גייסו 10,000 דולר להפקה שמעולם לא הוצגה.

There's a young woman named Carrie Rethlefsen in Minnesota.

נערה בשם קרי רפלסון ממינסוטה

She's a high school student.

היא תלמידת תיכון.

She had seen "The Vagina Monologues" and she was really moved. And as a result,

היא צפתה ב"מונולוגים מהוואגינה" וזה מאוד נגע לליבה,

והיא באה לבית הספר עם סיכה של "אני אוהבת את הוואגינה שלי"

she wore an "I heart my vagina" button to her high school in Minnesota.

במינסוטה.

(Laughter)

(צחוק)

She was basically threatened to be expelled from school.

איימו לסלק אותה מבית הספר,

They told her she couldn't love her vagina in high school,

אמרו לה שאסור לה לאהוב את הוואגינה שלה בתיכון,

that it was not a legal thing, that it was not a moral thing,

שזה לא חוקי, שזה לא מוסרי,

that it was not a good thing.

שזה אסור.

So she really struggled with this, what to do,

היא התלבטה מאד מה לעשות,

because she was a senior and she was doing well in her school

כי היא היתה תלמידה טובה ובשנה אחרונה בבית הספר,

and she was threatened expulsion. So what she did is she got all her friends together --

ואיימו להרחיק אותה. אז היא אספה את כל חבריה,

I believe it was 100, 150 students

היו שם 100-150 תלמידים,

all wore "I love my vagina" T-shirts,

כל הבנות לבשו חולצות של "אני אוהבת את הוואגינה שלי",

and the boys wore "I love her vagina" T-shirts to school.

והבנים לבשו חולצות של "אני אוהב את הוואגינה שלה" לביה"ס.

(Laughter)

(צחוק)

Now this seems like a fairly, you know, frivolous,

זה יכול להיראות חסר חשיבות

but what happened as a result of that, is that that school now

אבל כתוצאה מכך, בית הספר הזה עכשיו

is forming a sex education class. It's beginning to talk about sex,

פותח כיתה לחינוך מיני. הוא מתחיל לדבר על מין.

it's beginning to look at why it would be wrong

הוא מתחיל לבדוק למה זה לא בסדר

for a young high school girl to talk about her vagina publicly

שנערה בתיכון תדבר על הוואגינה שלה בפומבי

or to say that she loved her vagina publicly.

או תגיד בפומבי שהיא אוהבת את הוואגינה שלה.

I know I've talked about Agnes here before,

אני יודעת שכבר דיברתי כאן על אגנס,

but I want to give you an update on Agnes.

אבל אני רוצה לעדכן אתכם לגבי אגנס.

I met Agnes three years ago in the Rift Valley.

פגשתי את אגנס לפני שלוש שנים בשבר הסורי אפריקני.

When she was a young girl, she had been mutilated against her will.

בילדותה, אברי המין שלה הושחתו בכפייה.

That mutilation of her clitoris

מובן מאליו, שכריתת הדגדגן שלה

had actually obviously impacted her life

השפיעה מאוד על חייה

and changed it in a way that was devastating.

ושינתה אותם באופן הרסני.

She made a decision not to go and get a razor or a glass shard,

היא החליטה לא לקחת סכין גילוח או שבר זכוכית,

but to devote her life to stopping that happening to other girls.

אלא להקדיש את חייה לכך שזה לא יקרה לילדות אחרות.

For eight years, she walked through the Rift Valley.

במשך שמונה שנים היא הסתובבה בשבר הסורי אפריקני.

She had this amazing box that she carried and it had a

היא לקחה איתה קופסא מדהימה

torso of a woman's body in it, a half a torso,

שבתוכה היה דגם של חצי גוף אישה.

and she would teach people, everywhere she went,

בכל מקום אליו הגיעה היא הראתה לאנשים

what a healthy vagina looked like and what a mutilated vagina looked like.

איך נראית ואגינה בריאה לעומת ואגינה שהושחתה.

In the years that she walked, she educated parents, mothers, fathers.

בשנים האלה היא חינכה הורים, אמהות ואבות,

She saved 1,500 girls from being cut.

והצילה 1,500 ילדות מהשחתת אברי מין.

When V-Day met her, we asked her how we could support her

שאלנו איך אפשר לתמוך בה,

and she said, "Well, if you got me a Jeep,

והיא אמרה, "אם תתנו לי ג'יפ,

I could get around a lot faster." So, we bought her a Jeep.

"אוכל להתנייד יותר." אז קנינו לה ג'יפ.

In the year she had the Jeep, she saved 4,500 girls from being cut.

בעזרתו היא הצילה 4,500 ילדות בשנה אחת מהשחתה

So, we said, what else could we do?

שאלנו מה עוד אפשר לעשות.

She said, "If you help me get money, I could open a house."

היא אמרה, "אם תתנו לי כסף, אפתח מקלט."

Three years ago, Agnes opened a safe house in Africa to stop mutilation.

לפני שלוש שנים אגנס פתחה מקלט להפסקת השחתת אברי מין.

When she began her mission eight years ago, she was reviled,

כשהיא התחילה את השליחות שלה לפני שמונה שנים, השמיצו אותה,

she was detested, she was completely slandered in her community.

תיעבו אותה ועשו לה רצח אופי בקהילתה.

I am proud to tell you that six months ago,

אני גאה לספר לכם שלפני חצי שנה,

she was elected the deputy mayor of Narok.

היא נבחרה לסגנות ראש העיר של נארוק.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I think what I'm trying to say here

נראה לי שמה שאני מנסה לומר הוא,

is that if your end goal is security,

שאם מטרתכם היא בטחון,

and if that's all you're focusing on, what ends up happening

ואם אתם מתמקדים רק בכך, בסופו של דבר,

is that you create not only more insecurity in other people,

אתם גם יוצרים חוסר בטחון אצל אחרים,

but you make yourself far more insecure.

וגם מאבדים הרבה מהבטחון שלכם.

Real security is contemplating death, not pretending it doesn't exist.

בטחון אמיתי מתייחס למוות, ולא מתעלם ממנו.

Not running from loss, but entering grief, surrendering to sorrow.

לא בורח מאובדן, אלא נותן לעצב להיכנס, נכנע לצער.

Real security is not knowing something, when you don't know it.

בטחון אמיתי אין פירושו לדעת כשאינך יודע.

Real security is hungering for connection rather than power.

בטחון אמיתי הוא רעב לקשר ולא לכוח.

It cannot be bought or arranged or made with bombs.

אי אפשר לקנותו, לסדרו או ליצור אותו עם פצצות.

It is deeper, it is a process, it is acute awareness

זה עמוק יותר, זהו תהליך, זו מודעות חריפה

that we are all utterly inter-bended,

לכך שכולנו לגמרי קשורים זה לזה,

and one action by one being in one tiny town

ושלפעולה אחת של אדם אחד בעיר קטנה אחת,

has consequences everywhere.

יש תוצאות בכל מקום.

Real security is not only being able

בטחון אמיתי אין פירושו רק להיות מסוגל

to tolerate mystery, complexity, ambiguity, but hungering for them

לשאת תעלומות, סיבוכים או אי-בהירות אלא לשאוף אליהם

and only trusting a situation when they are present.

ולבטוח רק במצבים שבהם הם קיימים.

Something happened when I began traveling in V-Day, eight years ago. I got lost.

כשהתחלתי לנסוע עם וי-דיי לפני שמונה שנים הלכתי לאיבוד.

I remember being on a plane going from Kenya to South Africa,

אני זוכרת שהייתי על מטוס מקניה לדרום אפריקה,

and I had no idea where I was.

ולא היה לי מושג איפה אני.

I didn't know where I was going, where I'd come from,

לא ידעתי לאן אני נוסעת ומניין באתי,

and I panicked. I had a total anxiety attack.

ונכנסתי לפאניקה. היה לי התקף חרדה.

And then I suddenly realized that it absolutely didn't matter

ופתאום הבנתי שבכלל לא משנה

where I was going, or where I had come from

לאן אני נוסעת או מניין אני באה,

because we are all essentially permanently displaced people.

כי כולנו ביסודו של דבר אנשים עקורים בקביעות.

All of us are refugees.

כולנו פליטים.

We come from somewhere and we are hopefully traveling all the time,

באנו ממקום כלשהו ואנו נעים בתקווה כל הזמן,

moving towards a new place.

נעים לקראת מקום חדש.

Freedom means I may not be identified as any one group,

החופש מאפשר לי לא להזדהות עם אף קבוצה,

but that I can visit and find myself in every group.

ובכל זאת למצוא את עצמי בכל קבוצה.

It does not mean that I don't have values or beliefs,

זה לא אומר שאין לי ערכים או אמונות,

אלא שאינני מתבצרת בתוכם,

but it does mean I am not hardened around them.

I do not use them as weapons.

אינני משתמשת בהם כבכלי נשק.

In the shared future, it will be just that, shared.

בעתיד המשותף, והוא בהחלט יהיה משותף,

The end goal will [be] becoming vulnerable,

המטרה הסופית תהיה להיות פגיעים,

realizing the place of our connection to one another,

להבין את הקשרים שבינינו,

rather than becoming secure, in control and alone.

במקום להיות בטוחים, בשליטה ובודדים.

Thank you very much.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Chris Anderson: And how are you doing? Are you exhausted?

כריס אנדרסון: מה שלומך? את מותשת?

On a typical day, do you wake up with hope or gloom?

ביום רגיל, את מתעוררת עם תקווה או עם עצב?

Eve Ensler: You know, I think Carl Jung once said

איב אנסלר: קארל יונג אמר פעם

that in order to survive the twentieth century,

שכדי לשרוד את המאה ה-20,

we have to live with two existing thoughts, opposite thoughts, at the same time.

עלינו לחיות בו-זמנית עם שתי מחשבות מנוגדות.

And I think part of what I'm learning in this process

ולדעתי, חלק ממה שאני לומדת בתהליך הזה

is that one must allow oneself to feel grief.

הוא שאדם צריך להרשות לעצמו להרגיש עצב.

And I think as long as I keep grieving, and weeping,

וכל עוד אני מרגישה צער ובוכה,

and then moving on, I'm fine.

ואז ממשיכה הלאה - אני בסדר.

When I start to pretend that what I'm seeing isn't impacting me,

כשאני מעמידה פנים שמה שאני רואה לא משנה לי

and isn't changing my heart, then I get in trouble.

ולא משפיע על הלב שלי - אני בצרות.

Because when you spend a lot of time going from place to place,

כשמרבים לעבור ממקום למקום,

country to country, and city to city,

ממדינה למדינה ומעיר לעיר,

the degree to which women, for example, are violated,

רמת הפגיעה בנשים, למשל,

and the epidemic of it, and the kind of ordinariness of it,

מגיפת הפוגענות הזאת ושוויון הנפש ביחס אליה

is so devastating to one's soul that you have to take the time,

כל כך פוגעים בנשמה, שצריך לקחת את הזמן.

or I have to take the time now, to process that.

שעלי לקחת את הזמן כדי לעבד את זה.

CA: There are a lot of causes out there in the world that have been talked about,

כ"א: יש בעולם הרבה גורמים שדיברו עליהם,

you know, poverty, sickness and so on. You spent eight years on this one.

עוני, מחלות וכו'. את הקדשת שמונה שנים לגורם אחד.

Why this one?

למה דווקא הגורם הזה?

EE: I think that if you think about women,

א"א: בעיני, נשים הן המשאב העיקרי

women are the primary resource of the planet. They give birth,

של כדור הארץ. הן יולדות, הן המקור של כולנו.

we come from them, they are mothers, they are visionaries,

הן אמהות, הן בעלות חזון, הן העתיד.

they are the future. If you think that the U.N. now says

אם תחשבו על כך שהאו"ם אומר

that one out of three women on the planet

שאישה אחת מתוך שלוש בעולם

will be raped or beaten in their lifetime,

תיאנס או תוכה במשך חייה,

we're talking about the desecration of the primary resource of the planet,

הרי שזהו חילול המשאב העיקרי של כדור הארץ,

we're talking about the place where we come from, we're talking about parenting.

מדובר במקום ממנו אנו מגיעים, בהורות שלנו.

Imagine that you've been raped and you're bringing up a boy child.

דמיינו שנאנסתם ונולד לכם בן.

How does it impact your ability to work, or envision a future,

איך זה ישפיע על יכולתכם לעבוד, לדמות לעצמכם עתיד,

or thrive, as opposed to just survive? What I believe is

או לשגשג, בניגוד לסתם לשרוד?

if we could figure out how to make women safe and honor women,

אם נבין איך לתת לנשים בטחון וכבוד

it would be parallel or equal to honoring life itself.

זה יהיה מקביל או שווה לכיבוד החיים עצמם.