Pamela Ronald: The case for engineering our food

מתרגם: Tal Eldar מבקר: Ido Dekkers

I am a plant geneticist.

אני גנטיקאית צמחים

I study genes that make plants resistant to disease

אני לומדת על גנים שהופכים צמחים עמידים למחלות

and tolerant of stress.

ועמידים בלחצים.

In recent years,

בשנים האחרונות,

millions of people around the world have come to believe

מיליוני אנשים ברחבי העולם החלו להאמין

that there's something sinister about genetic modification.

שיש דבר מה זדוני בהנדסה גנטית.

Today, I am going to provide a different perspective.

היום, אני הולכת לספק לכם זווית ראייה אחרת.

First, let me introduce my husband, Raoul.

ראשית, אני רוצה להציג את בעלי, ראול.

He's an organic farmer.

הוא עוסק בחקלאות אורגנית.

On his farm, he plants a variety of different crops.

בחווה שלו, הוא שותל מגוון של גידולים שונים.

This is one of the many ecological farming practices

זו אחת מיני פרקטיקות רבות בחקלאות אקולוגית

he uses to keep his farm healthy.

בהן הוא משתמש כדי לשמור על החווה שלו בריאה.

Imagine some of the reactions we get:

דמיינו חלק מהתגובות שאנחנו מקבלים:

"Really? An organic farmer and a plant geneticist?

"באמת? חקלאי אורגני וגנטיקאית צמחים?

Can you agree on anything?"

אתם יכולים להסכים על משהו?"

Well, we can, and it's not difficult, because we have the same goal.

ובכן, אנחנו יכולים, וזה לא קשה, משום שיש לנו את אותה מטרה

We want to help nourish the growing population

אנחנו רוצים לעזור להזין את האוכלוסייה הגדלה

without further destroying the environment.

בלי להרוס עוד יותר את הסביבה.

I believe this is the greatest challenge of our time.

אני מאמינה שזהו האתגר הגדול ביותר של זמננו.

Now, genetic modification is not new;

עכשיו, השבחה גנטית זה לא חדש ;

virtually everything we eat has been genetically modified

למעשה כל מה שאנחנו אוכלים עבר שינוי גנטי

in some manner.

באיזשהוא אופן.

Let me give you a few examples.

אתן לכם מספר דוגמאות.

On the left is an image

משמאל יש תמונה

of the ancient ancestor of modern corn.

של האב הקדמון של התירס המודרני.

You see a single roll of grain that's covered in a hard case.

אפשר לראות שורה אחת של דגן שמכוסה במעטה קשה.

Unless you have a hammer,

אלא אם יש לך פטיש,

teosinte isn't good for making tortillas.

תירס קדמון לא טוב להכנת טורטיות.

Now, take a look at the ancient ancestor of banana.

עכשיו, תביטו באב הקדמון של בננה.

You can see the large seeds.

אתם יכולים לראות את הזרעים הגדולים.

And unappetizing brussel sprouts,

כרוב ניצנים לא מעורר תאבון,

and eggplant, so beautiful.

וחציל, כל כך יפה.

Now, to create these varieties,

עכשיו, כדי ליצור את המגוון הזה,

breeders have used many different genetic techniques over the years.

מגדלים השתמשו בשיטות גנטיות שונות לאורך השנים.

Some of them are quite creative,

חלקן די יצרתיות,

like mixing two different species together

כמו לערבב שני זנים שונים יחד

using a process called grafting

תוך שימוש בתהליך שנקרא הרכבה

to create this variety that's half tomato and half potato.

כדי ליצור את הסוג הזה שהוא חצי עגבנייה וחצי תפוח אדמה.

Breeders have also used other types of genetic techniques,

מגדלים גם השתמשו בסוגים אחרים של טכניקות,

such as random mutagenesis,

כמו בפגיעה אקראית בDNA

which induces uncharacterized mutations

שגורמת למוטציות לא מוכרות

into the plants.

בצמח.

The rice in the cereal that many of us fed our babies

האורז בדגני הבוקר שרבים מאיתנו מאכילים בהם את התינוקות שלנו,

was developed using this approach.

פותח באמצעות שיטה זו.

Now, today, breeders have even more options to choose from.

כעת, היום, למגדלים יש אפילו יותר אופציות לבחור מהן.

Some of them are extraordinarily precise.

חלקן מדויקות בצורה יוצאת מהרגיל.

I want to give you a couple examples from my own work.

אני רוצה לתת לכם מספר דוגמאות מעבודתי שלי.

I work on rice, which is a staple food for more than half the world's people.

אני עובדת על אורז, שהוא האוכל הבסיסי עבור חצי מאוכלוסיית העולם.

Each year, 40 percent of the potential harvest

כל שנה, 40% מהקציר הפוטנציאלי

is lost to pest and disease.

אובד למזיקים ומחלות.

For this reason, farmers plant rice varieties

מהסיבה הזאת, חקלאים שותלים סוגי אורז

that carry genes for resistance.

שיש להם גנים לעמידות.

This approach has been used for nearly 100 years.

הגישה הזאת הייתה בשימוש כמעט 100 שנה.

Yet, when I started graduate school,

ועדיין, כשהתחלתי תואר מאסטר,

no one knew what these genes were.

איש לא ידע מה היו הגנים האלה.

It wasn't until the 1990s that scientists finally uncovered

רק בשנות ה-90 מדענים חשפו לבסוף

the genetic basis of resistance.

את הבסיס הגנטי לעמידות.

In my laboratory, we isolated a gene for immunity to a very serious

במעבדה שלי, אנחנו מבודדים גן להתגוננות

bacterial disease in Asia and Africa.

ממחלות בקטריאליות מאד רציניות באסיה ובאפריקה.

We found we could engineer the gene into a conventional rice variety

מצאנו שניתן להנדס את הגן לתוך סוג האורז הקונבנציונלי

that's normally susceptible,

שהוא לרוב רגיש

and you can see the two leaves on the bottom here

ואתם יכולים לראות ששני העלים בתחתית פה

are highly resistant to infection.

עמידים במיוחד לזיהום.

Now, the same month that my laboratory published

עכשיו, באותו חודש שבו המחקר שלי פורסם

our discovery on the rice immunity gene,

על התגלית שלנו בנוגע לגן העמידות באורז

my friend and colleague Dave Mackill stopped by my office.

חברי ועמיתי דייב מק'קיל עצר אצלי במשרד.

He said, "Seventy million rice farmers are having trouble growing rice."

הוא אמר, "שבעים מיליון מגדלי אורז מתקשים בגידול אורז."

That's because their fields are flooded,

זה משום שהשדות שלהם מוצפים,

and these rice farmers are living on less than two dollars a day.

וחקלאי האורז האלה חיים על פחות משני דולר ליום.

Although rice grows well in standing water,

למרות שאורז גדל היטב במים עומדים,

most rice varieties will die if they're submerged

רוב זני האורז לא ישרדו אם הם ישקעו במים

for more than three days.

ליותר משלוש ימים.

Flooding is expected to be increasingly problematic

הצפות צפויות להיות יותר בעייתיות

as the climate changes.

עם שינויי האקלים.

He told me that his graduate student Kenong Xu and himself

הוא אמר לי שהתלמיד שלו קינונג שו והוא עצמו

were studying an ancient variety of rice that had an amazing property.

לומדים על סוג אורז עתיק שיש לו תכונה מדהימה.

It could withstand two weeks of complete submergence.

הוא יכול לעמוד בשבועיים שלמים מתחת למים.

He asked if I would be willing to help them isolate this gene.

הוא שאל אם אהיה מוכנה לעזור להם לבודד את הגן הזה.

I said yes -- I was very excited, because I knew if we were successful,

אמרתי כן-- מאד התרגשתי, כי ידעתי שאם נצליח

we could potentially help millions of farmers grow rice

יש לנו פוטנציאל לעזור למיליוני חקלאים לגדל אורז

even when their fields were flooded.

אפילו כשהשדות שלהם מוצפים.

Kenong spent 10 years looking for this gene.

קינונג בילה 10 שנים בחיפוש אחר הגן הזה.

Then one day, he said,

ואז יום אחד, הוא אמר,

"Come look at this experiment. You've got to see it."

"בואי להעיף מבט על ניסוי, את חייבת לראות את זה."

I went to the greenhouse and I saw

הלכתי לחממה וראיתי

that the conventional variety that was flooded for 18 days had died,

שהסוג הרגיל שהיה מוצף 18 יום מת,

but the rice variety that we had genetically engineered

ואילו סוג האורז שאנחנו הינדסנו גנטית

with a new gene we had discovered, called Sub1, was alive.

עם הגן החדש שגילינו, שנקרא סאב1, היה חי.

Kenong and I were amazed and excited

קינונג ואני נדהמנו והתרגשנו

that a single gene could have this dramatic effect.

מזה שלגן אחד יכול להיות אפקט כל כך דרמטי.

But this is just a greenhouse experiment.

אבל זה רק ניסוי בחממה,

Would this work in the field?

האם זה יעבוד בשדה?

Now, I'm going to show you a four-month time lapse video

עכשיו, אני הולכת להראות לכם וידאו בקפיצות של ארבעה חודשים

taken at the International Rice Research Institute.

שנלקח במכון הבינלאומי לחקר אורז.

Breeders there developed a rice variety carrying the Sub1 gene

מגדלים שם פיתחו סוג אורז שנושא את גן סאב1

using another genetic technique called precision breeding.

תוך שימוש בשיטת גידול אחרת שנקראת רבייה מדוייקת

On the left, you can see the Sub1 variety,

משמאל, אתם יכולים לראות את סוג ה-סאב1.

and on the right is the conventional variety.

ומימין, את הסוג הקונבנציונלי.

Both varieties do very well at first,

שני הסוגים הצליחו יפה מאד בהתחלה,

but then the field is flooded for 17 days.

אבל אז השדה הוצף ל-17 יום.

You can see the Sub1 variety does great.

אתם יכולים לראות שהסוג סאב1 מתקדם נהדר.

In fact, it produces three and a half times more grain

למעשה, הוא ייצר פי שלושה וחצי גרגירים

than the conventional variety.

מאשר הסוג הרגיל.

I love this video

אני אוהבת את הוידאו הזה

because it shows the power of plant genetics to help farmers.

כי הוא מראה את הכח של גנטיקת צמחים לעזור לחקלאים.

Last year, with the help of the Bill and Melinda Gates Foundation,

שנה שעברה, עם עזרתה של הקרן של ביל ומלינדה גייטס,

three and a half million farmers grew Sub1 rice.

שלושה וחצי מיליון חקלאים גידלו אורז מסוג סאב1.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה.

Now, many people don't mind genetic modification

עכשיו, להרבה אנשים לא אכפת מהנדסה גנטית

when it comes to moving rice genes around,

כשזה נוגע להזזה של גנים של אורז,

rice genes in rice plants,

גנים של אורז בצמח האורז,

or even when it comes to mixing species together

או אפילו כשזה נוגע להכלאה של מינים יחד

through grafting or random mutagenesis.

דרך הרכבה או מוטציה אקראית.

But when it comes to taking genes from viruses and bacteria

אבל כשזה נוגע ללקיחת גנים מוירוסים או בקטריות

and putting them into plants,

והכנסה שלהם לצמחים,

a lot of people say, "Yuck."

הרבה אנשים אומרים "איכס."

Why would you do that?

למה שתעשי את זה?

The reason is that sometimes it's the cheapest, safest,

הסיבה היא שלפעמים זו הטכנולוגיה הזולה ביותר, הבטוחה ביותר

and most effective technology

והאפקטיבית ביותר

for enhancing food security and advancing sustainable agriculture.

כדי להגדיל את בטיחות האוכל ולקדם חקלאות מקיימת.

I'm going to give you three examples.

אני הולכת לתת לכם שלוש דוגמאות.

First, take a look at papaya. It's delicious, right?

ראשונה, הביטו בפפאיה. טעים, נכון?

But now, look at this papaya.

אבל עכשיו, תסתכלו על הפפאיה הזאת.

This papaya is infected with papaya ringspot virus.

הפפאיה הזאת נגועה בוירוס כתמים של פפאיה.

In the 1950s, this virus nearly wiped out the entire production

בשנות ה-50, הוירוס הזה כמעט חיסל לחלוטין את כל הייצור

of papaya on the island of Oahu in Hawaii.

של פפאיה באי אוהאוו בהוואי.

Many people thought that the Hawaiian papaya was doomed,

הרבה אנשים סברו שגורלה של הפפאיה ההוואית נחתם,

but then, a local Hawaiian,

אבל אז, מקומי מהוואי,

a plant pathologist named Dennis Gonsalves,

פתולוג צמחים בשם דניס גונסלבס,

decided to try to fight this disease using genetic engineering.

החליט לנסות להיאבק במחלה בעזרת הנדסה גנטית.

He took a snippet of viral DNA and he inserted it

הוא לקח גזיר של הDNA של הוירוס והכניס אותו

into the papaya genome.

לתוך מערכת הגנים של הפפאיה.

This is kind of like a human getting a vaccination.

זה קצת כמו אדם שמקבל חיסון.

Now, take a look at his field trial.

עכשיו, תסתכלו על ניסוי השדה הזה.

You can see the genetically engineered papaya in the center.

אתם יכולים לראות את הפפאיה המהונדסת גנטית במרכז.

It's immune to infection.

היא מחוסנת מהזיהום.

The conventional papaya around the outside is severely infected with the virus.

הפפאיה הרגילה מסביב ובחוץ נדבקה חמורות מהוירוס.

Dennis' pioneering work is credited with rescuing the papaya industry.

לזכות העבודה החלוצית של דניס אפשר לזקוף את שיקום תעשיית הפפאיה.

Today, 20 years later, there's still no other method to control this disease.

היום, עשרים שנה מאוחר יותר, עדיין אין שום שיטה אחרת כדי לשלוט במחלה הזאת.

There's no organic method. There's no conventional method.

אין שיטה אורגנית. אין שיטה קונבנציונלית.

Eighty percent of Hawaiian papaya is genetically engineered.

שמונים אחוז מהפפאיה ההוואית מהונדסת גנטית.

Now, some of you may still feel a little queasy about viral genes in your food,

עכשיו, לחלק מכם עדיין יש בחילה קלה מהרעיון של גנים של וירוס באוכל שלכם,

but consider this:

אבל חשבו על זה:

The genetically engineered papaya carries just a trace amount of the virus.

הפפאיה המהונדסת גנטית הזאת, נושאת רק כמות מזערית של וירוס.

If you bite into an organic or conventional papaya

אם תנגסו בפפאיה אורנית או קונבנציונלית

that is infected with the virus,

שהוירוס פגע בה,

you will be chewing on tenfold more viral protein.

תלעסו פי עשר חלבון ויראלי.

Now, take a look at this pest feasting on an eggplant.

עכשיו, תסתכלו על המזיק הזה שחוגג על חציל.

The brown you see is frass,

החום שאתם רואים זה הפרשות חרקים,

what comes out the back end of the insect.

מה שיוצא מהחלק האחורי של החרק.

To control this serious pest,

כדי לשלוט במזיק הרציני הזה,

which can devastate the entire eggplant crop in Bangladesh,

שיכול להרוס יבול חציל שלם בבנגלדש,

Bangladeshi farmers spray insecticides

חקלאים בנגלדשים מרססים קוטלי חרקים

two to three times a week,

בין פעמיים לשלוש בשבוע,

sometimes twice a day, when pest pressure is high.

לפעמים פעמיים ביום, כשלחץ המזיקים גבוה.

But we know that some insecticides are very harmful to human health,

אבל אנחנו יודעים שיש קוטלי חרקים שמזיקים מאד לבריאות האדם

especially when farmers and their families

במיוחד כשהחקלאים ומשפחותיהם

cannot afford proper protection, like these children.

לא יכולים להרשות לעצמם הגנה ראויה, כמו הילדים האלה.

In less developed countries, it's estimated that 300,000 people

במדינות פחות מפותחות, מוערך ש-300,000 אנשים

die every year because of insecticide misuse and exposure.

מתים כל שנה בגלל חשיפת יתר ושימוש לא נכון בקוטלי חרקים.

Cornell and Bangladeshi scientists decided to fight this disease

מדענים מקורנל ומבנגלדש החליטו להילחם במחלה הזאת

using a genetic technique that builds on an organic farming approach.

ולהשתמש בטכניקה גנטית המבוססת על גישת חקלאות אורגנית.

Organic farmers like my husband Raoul spray an insecticide called B.T.,

חקלאים אורגנים כמו בעלי ראול מרססים קוטל חרקים שנקרא בי.טי,

which is based on a bacteria.

ומבוסס על בקטריה.

This pesticide is very specific to caterpillar pests,

קוטל החרקים הזה הוא מאד ספציפי לזחלים,

and in fact, it's nontoxic to humans, fish and birds.

ולמעשה, הוא לא רעיל לאנשים, דגים וציפורים.

It's less toxic than table salt.

הוא פחות רעיל ממלח שולחן.

But this approach does not work well in Bangladesh.

אבל הגישה הזאת לא עובדת טוב בבנגלדש.

That's because these insecticide sprays

משום שקוטלי החרקים האלה

are difficult to find, they're expensive,

קשים למציאה, יקרים,

and they don't prevent the insect from getting inside the plants.

והם לא מונעים מהמזיקים מלהיכנס לתוך לצמחים.

In the genetic approach, scientists cut the gene out of the bacteria

בגישה הגנטית, מדענים מוציאים את הגן מהבקטריה

and insert it directly into the eggplant genome.

ומכניסים אותו היישר לתוך רצף הגנים של החציל.

Will this work to reduce insecticide sprays in Bangladesh?

האם זה יעזור להפחית בריסוס קוטלי המזיקים בבנגלדש?

Definitely.

ללא ספק.

Last season, farmers reported they were able to reduce their insecticide use

בעונה האחרונה, חקלאים דיווחו שהם יכלו להקטין את השימוש בקוטלי חרקים

by a huge amount, almost down to zero.

במידה ענקית, כמעט לאפס.

They're able to harvest and replant for the next season.

הם יכולים לקצור ולשתול מחדש עבור העונה הבאה.

Now, I've given you a couple examples of how genetic engineering can be used

עכשיו, נתתי לכם כמה דוגמאות של איך יכולה הנדסה גנטית לעזור

to fight pests and disease

להיאבק במזיקים ובמחלות

and to reduce the amount of insecticides.

ולהקטין את כמות קוטלי החרקים.

My final example is an example

הדוגמא האחרונה שלי היא דוגמא

where genetic engineering can be used to reduce malnutrition.

בה הנדסה גנטית יכולה לעזור להפחית תת-תזונה.

In less developed countries,

במדינות פחות מפותחות,

500,000 children go blind every year because of lack of Vitamin A.

500,000 ילדים מתעוורים כל שנה בגלל מחסור בויטמין A.

More than half will die.

יותר ממחצית מהם ימותו.

For this reason, scientists supported by the Rockefeller Foundation

מהסיבה הזאת, מדענים שנתמכו על ידי קרן רוקפלר

genetically engineered a golden rice

הינדסו גנטית אורז מוזהב

to produce beta-carotene, which is the precursor of Vitamin A.

כך שיפיק ביתא קרוטאן, שהוא הבסיס ליצירת ויטמין A.

This is the same pigment that we find in carrots.

זהו אותו פיגמנט שיש בגזר.

Researchers estimate that just one cup of golden rice per day

חוקרים מעריכים שרק כוס אחת של אורז מוזהב ליום

will save the lives of thousands of children.

תציל את חייהם של אלפי ילדים.

But golden rice is virulently opposed

אבל לאורז מוזהב יש התנגדות חריפה

by activists who are against genetic modification.

מצד אקטיביסטים שמתנגדים לשינוי גנטי.

Just last year,

רק שנה שעברה,

activists invaded and destroyed a field trial in the Philippines.

אקטיביסטים פלשו והרסו שדה מבחן בפיליפינים.

When I heard about the destruction,

כששמעתי על ההרס,

I wondered if they knew that they were destroying much more

תהיתי אם הם יודעים שהם הורסים הרבה יותר

than a scientific research project,

מאשר פרויקט מחקר מדעי,

that they were destroying medicines that children desperately needed

שהם הורסים מרפא שילדים צריכים באופן נואש

to save their sight and their lives.

כדי להציל את הראייה שלהם ואת חייהם.

Some of my friends and family still worry:

חלק מחבריי ומבני משפחתי עדיין דואגים:

How do you know genes in the food are safe to eat?

איך את יודעת שבטוח לאכול גנים באוכל?

I explained the genetic engineering,

הסברתי שבהנדסה גנטית,

the process of moving genes between species,

התהליך של הזזת גנים בין מינים,

has been used for more than 40 years

בשימוש כבר יותר מ-40 שנה

in wines, in medicine, in plants, in cheeses.

ביינות, בתרופות, בצמחים, בגבינות.

In all that time, there hasn't been a single case of harm

בכל הזמן הזה, לא היה מקרה אחד שנגרם

to human health or the environment.

נזק לבריאות האדם או הסביבה.

But I say, look, I'm not asking you to believe me.

אבל אני אומרת, תראו, אני לא מבקשת מכם להאמין לי.

Science is not a belief system.

מדע הוא לא מערכת של אמונות.

My opinion doesn't matter.

הדעה שלי לא משנה.

Let's look at the evidence.

בואו נסתכל על העדויות.

After 20 years of careful study and rigorous peer review

אחרי 20 שנה של מחקר מדוקדק וביקורת עמיתים

by thousands of independent scientists,

על ידי אלפי מדענים עצמאיים,

every major scientific organization in the world has concluded

כל ארגון מדעי גדול בעולם הגיע למסקנה

that the crops currently on the market are safe to eat

שהיבולים שכרגע בשוק בטוחים למאכל

and that the process of genetic engineering

ושהתהליך של הנדסה גנטית

is no more risky than older methods of genetic modification.

לא יותר מסוכן משיטות קודמות לשינוי גנטי.

These are precisely the same organizations that most of us trust

אלו בדיוק אותם הארגונים שרובנו סומכים עליהם

when it comes to other important scientific issues

כשזה נוגע לנושאים מדעיים חשובים אחרים

such as global climate change or the safety of vaccines.

כמו שינויי אקלים גלובליים או הבטיחות של חיסונים.

Raoul and I believe that, instead of worrying about the genes in our food,

ראול ואני מבינים, שבמקום לדאוג בקשר לגנים באוכל שלנו,

we must focus on how we can help children grow up healthy.

עלינו להתמקד באיך אפשר לעזור לילדים לגדול בריאים.

We must ask if farmers in rural communities can thrive,

עלינו לשאול אם חקלאים בקהילות כפריות יכולים לשגשג,

and if everyone can afford the food.

ואם כולם יכולים להרשות לעצמם אוכל.

We must try to minimize environmental degradation.

עלינו למזער את התדרדרות הסביבה.

What scares me most about the loud arguments and misinformation

מה שהכי מפחיד אותי בקשר לטיעונים הקולניים ולמיס-אינפורמציה

about plant genetics

בנוגע לגנטיקת צמחים

is that the poorest people who most need the technology

זה שמהאנשים הכי עניים שהכי צריכים את הטכנולוגיה

may be denied access because of the vague fears and prejudices

תמנע גישה אליה בגלל פחדים מעורפלים ודעות קדומות

of those who have enough to eat.

של אלה שיש להם מספיק מה לאכול.

We have a huge challenge in front of us.

יש לפנינו אתגר ענק.

Let's celebrate scientific innovation and use it.

בואו נחגוג את החדשנות המדעית ונשתמש בה.

It's our responsibility

זו האחריות שלנו

to do everything we can to help alleviate human suffering

לעשות כל מה שאפשר כדי להפחית סבל אנושי

and safeguard the environment.

ולהגן על הסביבה.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה לכם.

Chris Anderson: Powerfully argued.

כריס אנדרסון: טיעון חזק.

The people who argue against GMOs,

האנשים שטוענים נגד אורגניזמים מהונדסים גנטית

as I understand it, the core piece comes from two things.

כפי שאני מבין, טוענים נגד משני כיוונים.

One, complexity and unintended consequence.

אחד, המורכבות וההשלכות הלא-מכוונות.

Nature is this incredibly complex machine.

הטבע הוא מכונה מורכבת להחריד.

If we put out these brand new genes that we've created,

אם נכניס את הגנים החדשים האלה שיצרנו,

that haven't been challenged by years of evolution,

שלא אותגרו על ידי שנים של אבולוציה,

and they started mixing up with the rest of what's going on,

והם יתחילו להתערבב עם כל שאר הדברים שקורים,

couldn't that trigger some kind of cataclysm or problem,

זה לא יכול להתחיל סוג של תהפוכות או בעיות,

especially when you add in the commercial incentive

במיוחד כשמכניסים את התמריצים המסחריים

that some companies have to put them out there?

שיש לחברות מסוימות להכניס דברים כאלה?

The fear is that those incentives

הפחד הוא שהתמריצים האלה

mean that the decision is not made on purely scientific grounds,

גורמים לכך שההחלטות לא מתקבלות מטעמים מדעיים טהורים,

and even if it was, that there would be unintended consequences.

וגם אם כן, שיהיו השלכות לא מתוכננות.

How do we know that there isn't a big risk of some unintended consequence?

איך אנחנו יודעים שאין סיכון גדול של השלכות לא מתוכננות?

Often our tinkerings with nature do lead to big, unintended consequences

לעיתים ההתעסקות שלנו עם הטבע אכן מביאה להשלכות גדולות ולא מכוונות

and chain reactions.

ולתגובות שרשרת.

Pamela Ronald: Okay, so on the commercial aspects,

פמלה רולנד: אוקיי, אז בנוגע לצד המסחרי,

one thing that's really important to understand is that,

מה שחשוב מאד להבין זה

in the developed world, farmers in the United States,

שבעולם המפותח, חקלאים בארצות הברית,

almost all farmers, whether they're organic or conventional,

כמעט כל החקלאים, בין אם אורגניים או קונבנציונליים,

they buy seed produced by seed companies.

קונים זרעים שיוצרו על ידי חברות זרעים.

So there's definitely a commercial interest to sell a lot of seed,

אז יש בוודאות אינטרס מסחרי למכור הרבה זרעים,

but hopefully they're selling seed that the farmers want to buy.

אבל בתקווה הם מוכרים זרעים שחקלאים רוצים לקנות.

It's different in the less developed world.

זה שונה בעולם הפחות מפותח.

Farmers there cannot afford the seed.

חקלאים שם לא יכולים להרשות לעצמם את הזרעים.

These seeds are not being sold.

הזרעים האלה לא נמכרים.

These seeds are being distributed freely

הזרעים האלה מופצים בחינם

through traditional kinds of certification groups,

דרך קבוצות מוסמכות מסורתית,

so it is very important in less developed countries

אז זה מאד חשוב שבמדינות פחות מפותחות

that the seed be freely available.

הזרעים יהיו זמינים בחופשיות.

CA: Wouldn't some activists say that this is actually part of the conspiracy?

כ.א: האין חלק מהאקטיביסטים יגידו שזה חלק מקונספירציה?

This is the heroin strategy.

זה חלק מאסטרטגיית הירואין.

You seed the stuff, and people have no choice

זרעת משהו, ולאנשים אין ברירה

but to be hooked on these seeds forever?

אלא להתקע עם הזרעים האלה לנצח?

PR: There are a lot of conspiracy theories for sure, but it doesn't work that way.

פ.ר: לבטח יש הרבה תיאוריות קונספירציה, אבל זה לא עובד ככה.

For example, the seed that's being distributed, the flood-tolerant rice,

לדוגמא, הזרעים המופצים, האורז ששורד הצפות,

this is distributed freely

מופצים באופן חופשי

through Indian and Bangladeshi seed certification agencies,

דרך סוכנויות הודיות ובנגלדשיות מוסמכות לזריעה,

so there's no commercial interest at all.

כך שאין שום אינטרסט מסחרי.

The golden rice was developed through support of the Rockefeller Foundation.

האורז הוזהב פותח באמצעות קרן רוקפלר.

Again, it's being freely distributed.

שוב, זה מופץ בחופשיות.

There are no commercial profits

אין רווחים מסחריים

in this situation.

במצב כזה.

And now to address your other question about, well, mixing genes,

ועכשיו לשאלה השנייה שלך, ובכן, ערבוב גנים,

aren't there some unintended consequences?

האין יהיו השלכות לא מכוונות?

Absolutely -- every time we do something different,

לחלוטין- כל פעם שאנחנו עושים משהו שונה,

there's an unintended consequence,

יש השלכות לא מכוונות,

but one of the points I was trying to make

אבל אחת הנקודות שניסיתי לטעון

is that we've been doing kind of crazy things to our plants,

היא שאנחנו כבר עושים דברים משוגעים לכוכב שלנו,

mutagenesis using radiation or chemical mutagenesis.

כמו יצירת מוטציות תוך שימוש בקרינה או בכימיקלים.

This induces thousands of uncharacterized mutations,

זה יוצר אלפי מוטציות לא מוכרות,

and this is even a higher risk of unintended consequence

ויש בזה אפילו סיכון גבוה יותר לתוצאות לא מכוונות

than many of the modern methods.

מאשר בהרבה מהשיטות המודרניות.

And so it's really important not to use the term GMO

ולכן חשוב מאד לא להשתמש בביטוי GMO (אורגניזם ששופר גנטית)

because it's scientifically meaningless.

בגלל שהוא חסר משמעות מדעית.

I feel it's very important to talk about a specific crop

אני מרגישה שזה מאד חשוב לדבר על ייבול ספציפי

and a specific product, and think about the needs of the consumer.

ועל מוצר ספציפי, ולחשוב על הצרכים של הצרכן.

CA: So part of what's happening here is that there's a mental model

כ.א: אז חלק ממה שקורה כאן זה שיש מצב מנטלי

in a lot of people that nature is nature, and it's pure and pristine,

להרבה אנשים לפיו טבע הוא טבע, והוא טהור וקדמוני,

and to tinker with it is Frankensteinian.

ולהתעסק עם זה זה פרנקנשטייני.

It's making something that's pure dangerous in some way,

זה להפוך משהו טהור למסוכן באיזשהוא אופן,

and I think you're saying that that whole model

ואני חושב שאת אומרת שכל המודל

just misunderstands how nature is.

פשוט לא מבין נכון את הטבע.

Nature is a much more chaotic interplay of genetic changes

הטבע הוא משחק הרבה יותר כאוטי של שינויי גנים

that have been happening all the time anyway.

שכבר קורים בכל מקרה.

PR: That's absolutely true, and there's no such thing as pure food.

פ.ר: זה נכון לגמרי, ואין דבר כזה אוכל טהור.

I mean, you could not spray eggplant with insecticides

אני מתכוונת, אתה יכול לא לרסס חצילים בקוטלי חרקים

or not genetically engineer it, but then you'd be stuck eating frass.

או לא להנדס אותו גנטית, אבל אז תתקע עם הפרשות חרקים.

So there's no purity there.

אז אין פה טוהר.

CA: Pam Ronald, thank you. That was powerfully argued.

כ.א: פאם רונלד, תודה. טיעון מאד חזק.

PR: Thank you very much. I appreciate it.

פ.ר: תודה רבה. אני מעריכה את זה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)