How one tweet can ruin your life | Jon Ronson

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: hila scherba

In the early days of Twitter, it was like a place of radical de-shaming.

בימיו הראשונים של הטוויטר זה היה מקום של דה-שיימינג קיצוני.

People would admit shameful secrets about themselves,

אנשים היו מתוודים על סודות מבישים אודות עצמם,

and other people would say, "Oh my God, I'm exactly the same."

ואנשים אחרים היו אומרים "הו אלוהים, אני בדיוק אותו דבר."

Voiceless people realized that they had a voice,

אנשים חסרי קול הבינו שהיה להם קול,

and it was powerful and eloquent.

והוא היה חזק ורהוט.

If a newspaper ran some racist or homophobic column,

אם עיתון פרסם טור גזעני או הומופובי כלשהו,

we realized we could do something about it.

הבנו שאנחנו אנחנו יכולים לעשות משהו בקשר לזה.

We could get them.

יכולנו להגיע אליהם.

We could hit them with a weapon that we understood but they didn't --

יכולנו להכות אותם בנשק שאנו הבנו אבל הם לא --

a social media shaming.

שיימינג חברתי במדיה

Advertisers would withdraw their advertising.

מפרסמים ייסוגו מהפרסום שלהם.

When powerful people misused their privilege,

כאשר אנשים עוצמתיים השתמשו לרעה בזכויותיהם,

we were going to get them.

היינו מגיעים אליהם.

This was like the democratization of justice.

זה היה כמו דמוקרטיזציה של צדק.

Hierarchies were being leveled out.

היררכיות היו מתאזנות.

We were going to do things better.

הלכנו לעשות את הדברים טוב יותר

Soon after that, a disgraced pop science writer called Jonah Lehrer --

זמן קצר לאחר מכן, סופר מדע פופולרי שבוייש, בשם ג'ונה לרר --

he'd been caught plagiarizing and faking quotes,

נתפס בגנבה ספרותית של ציטוטים,

and he was drenched in shame and regret, he told me.

והוא אמר לי שהוא נמלא בושה וחרטה.

And he had the opportunity

והייתה לו הזדמנות

to publicly apologize at a foundation lunch.

להתנצל בפומבי, בארוחת צהריים של קרן כלשהי.

This was going to be the most important speech of his life.

זה עמד להיות הנאום הכי חשוב בחייו.

Maybe it would win him some salvation.

אולי זה היה מזכה אותו בישועה כלשהי.

He knew before he arrived

הוא ידע לפני שהגיע

that the foundation was going to be live-streaming his event,

שאירוע הקרן ישודר בשידור חי,

but what he didn't know until he turned up,

אבל מה שהוא לא ידע עד שהוא הגיע,

was that they'd erected a giant screen Twitter feed right next to his head.

זה שהם התקינו מסך טוויטר ענק ממש ליד ראשו

(Laughter)

(צחוק)

Another one in a monitor screen in his eye line.

עוד צג אחד בקו העין שלו.

I don't think the foundation did this because they were monstrous.

אני לא חושב שהקרן עשתה את זה כי הם היו מפלצות.

I think they were clueless: I think this was a unique moment

אני חושב שלא היה להם מושג אני חושב שזה היה רגע ייחודי

when the beautiful naivety of Twitter

שבו התמימות היפה של טוויטר

was hitting the increasingly horrific reality.

פגעה במציאות המחרידה ההולכת וגוברת.

And here were some of the Tweets that were cascading into his eye line,

וכאן היו חלק מהציוצים שהופיעו מול עינו

as he was trying to apologize:

בעוד הוא מנסה להתנצל:

"Jonah Lehrer, boring us into forgiving him."

"ג'ונה לרר, משעמם אותנו כדי שנסלח לו."

(Laughter)

(צחוק)

And, "Jonah Lehrer has not proven that he is capable of feeling shame."

ו"ג'ונה לרר לא הוכיח שהוא מסוגל לחוש בושה."

That one must have been written by the best psychiatrist ever,

זה היה צריך להיכתב על ידי הפסיכיאטר הטוב ביותר מאז ומעולם,

to know that about such a tiny figure behind a lectern.

כדי לדעת זאת אודות דמות זעירה מאחורי דוכן.

And, "Jonah Lehrer is just a frigging sociopath."

ו"ג'ונה לרר הוא רק סוציופת דפוק."

That last word is a very human thing to do, to dehumanize the people we hurt.

מילה זו אינה דבר מאוד אנושי, לעשות דה-הומניזציה לאנשים שאנו פוגעים בהם.

It's because we want to destroy people but not feel bad about it.

זה כי אנחנו רוצים להרוס אנשים אבל לא להרגיש רע עם זה.

Imagine if this was an actual court,

תארו לעצמכם אם זה היה בית משפט בפועל,

and the accused was in the dark, begging for another chance,

והנאשם היה מצוי באפלה, מתחנן להזדמנות נוספת

and the jury was yelling out,

והמושבעים היו צורחים,

"Bored! Sociopath!"

"משעמם! סוציופת!"

(Laughter)

(צחוק)

You know, when we watch courtroom dramas, we tend to identify

את יודעים, כשאנו צופים בדרמות בית משפט, אנו נוטים להזדהות

with the kindhearted defense attorney,

עם הסנגור טוב הלב,

but give us the power, and we become like hanging judges.

אבל תנו לנו את הכוח, ואנחנו הופכים להיות שופטים תליינים.

Power shifts fast.

כוח זז מהר.

We were getting Jonah because he was perceived to have misused his privilege,

הגענו לג'ונה כי הוא נתפס כמי שעשה שימוש לרעה בזכויות היתר שלו,

but Jonah was on the floor then, and we were still kicking,

אבל ג'ונה היה על הקרשים אז, ואנו עדיין יכולנו לבעוט,

and congratulating ourselves for punching up.

ולברך את עצמנו על יכולת ההכאה שלנו.

And it began to feel weird and empty when there wasn't a powerful person

וזה התחיל להרגיש מוזר וריק כשלא היה אדם חזק

who had misused their privilege that we could get.

שעשה שימוש לרעה בזכויות היתר שלו, שיכולנו להגיע אליו.

A day without a shaming began to feel like a day

יום ללא שיימינג התחיל להרגיש כמו

picking fingernails and treading water.

יום של כסיסת ציפורניים ודשדוש במקום.

Let me tell you a story.

תנו לי לספר לכם סיפור.

It's about a woman called Justine Sacco.

זה על אישה בשם ג'סטין סאקו.

She was a PR woman from New York with 170 Twitter followers,

היא הייתה אשת יחסי ציבור מניו-יורק עם 170 עוקבים בטוויטר,

and she'd Tweet little acerbic jokes to them,

והיא צייצה להם בדיחות סרקסטיות קטנות

like this one on a plane from New York to London:

כמו זאת במטוס מניו יורק ללונדון:

[Weird German Dude: You're in first class. It's 2014. Get some deodorant."

[ברנש גרמני : אתה במחלקה ראשונה. אנחנו ב-2014, שים קצת דיאודורנט."

-Inner monologue as inhale BO. Thank god for pharmaceuticals.]

-מונולוג פנימי תוך נשימת ריח גוף. תודה לאל על הפרמצבטיקה.]

So Justine chuckled to herself, and pressed send, and got no replies,

אז ג'סטין צחקקה לעצמה, ולחצה שלח, ולא קיבלה תגובות,

and felt that sad feeling that we all feel

וחשה תחושה עצובה זו שכולנו מרגישים

when the Internet doesn't congratulate us for being funny.

כשהאינטרנט לא מברך אותנו בשל היותנו מצחיקים.

(Laughter)

(צחוק)

Black silence when the Internet doesn't talk back.

דממה אפלה כשהאינטרנט לא מדבר חזרה.

And then she got to Heathrow, and she had a little time to spare

ואז היא הגיעה להית'רו, והיה לה קצת זמן פנוי

before her final leg, so she thought up another funny little acerbic joke:

לפני קטע הטיסה האחרון שלה, עלתה לה עוד בדיחה סרקסטית קטנה מצחיקה:

[Going to Africa. Hope I don't get AIDS. Just kidding. I'm white!]

[נוסעת לאפריקה. מקווה שלא אחטוף איידס. סתאאם. אני לבנה!]

And she chuckled to herself, pressed send, got on the plane, got no replies,

והיא צחקקה לעצמה, לחצה שלח, עלתה על המטוס, לא קיבלה תגובות,

turned off her phone, fell asleep,

כיבתה את הטלפון שלה ונרדמה,

woke up 11 hours later,

התעוררה כעבור 11 שעות,

turned on her phone while the plane was taxiing on the runway,

פתחה את הטלפון שלה בזמן שהמטוס נסע על המסלול,

and straightaway there was a message from somebody

ומיד הופיעה הודעה ממישהו

that she hadn't spoken to since high school,

שהיא לא דיברה איתו מאז התיכון,

that said, "I am so sorry to see what's happening to you."

שאמרה, "אני כל כך מצטער לראות מה קורה לך."

And then another message from a best friend,

ולאחר מכן הודעה נוספת מחבר הכי טוב,

"You need to call me right now.

"תתקשרי אלי מיד.

You are the worldwide number one trending topic on Twitter."

את נושא לוהט מס. 1 בטוויטר."

(Laughter)

(צחוק)

What had happened is that one of her 170 followers had sent the Tweet

מה שקרה זה שאחד מ- 170 העוקבים שלה שלח את הציוץ

to a Gawker journalist, and he retweeted it to his 15,000 followers:

לעיתונאי של גאוקר, והוא צייץ אותו ל-15000 העוקבים שלו:

[And now, a funny holiday joke from IAC's PR boss]

[וכעת בדיחת חג מצחיקה ממנהל יחסי הציבור של IAC]

And then it was like a bolt of lightning.

ואז זה היה כמו מכת ברק.

A few weeks later, I talked to the Gawker journalist.

כמה שבועות לאחר מכן, דיברתי עם עיתונאי גאוקר.

I emailed him and asked him how it felt, and he said, "It felt delicious."

שאלתי אותו במייל איך זה הרגיש, והוא אמר, "זה הרגיש מהנה מאד."

And then he said, "But I'm sure she's fine."

ואז הוא אמר, "אבל אני בטוח שהיא בסדר."

But she wasn't fine, because while she slept,

אבל היא לא הייתה בסדר, כי בזמן שהיא ישנה,

Twitter took control of her life and dismantled it piece by piece.

טוויטר לקח שליטה על החיים שלה ופרק אותם לחתיכות.

First there were the philanthropists:

ראשית היו הפילנטרופים:

[If @JustineSacco's unfortunate words ... bother you,

אם מילותיה האומללות של JustineSacco@ מפריעות לכם,

join me in supporting @CARE's work in Africa.]

הצטרפו אלי לתומכים באפריקה ב- CARE@]

[In light of ... disgusting, racist tweet, I'm donating to @care today]

לאור הציוץ המגעיל אני תורם/ת ל-care@ היום]

Then came the beyond horrified:

ואז הגיע המעבר למזועזע :

[... no words for that horribly disgusting racist as fuck tweet from Justine Sacco.

[... אין מילים לתאר את הציוץ הדפוק, המגעיל להחריד והגזעני מג'סטין סאקו.

I am beyond horrified.]

אני מעבר למזועזע.]

Was anybody on Twitter that night? A few of you.

מישהו היה בטוויטר באותו הלילה? אחדים מכם.

Did Justine's joke overwhelm your Twitter feed the way it did mine?

האם הבדיחה של ג'סטין הציפה את עמוד עידכוני הטוויטר שלכם כמו את שלי?

It did mine, and I thought what everybody thought that night,

אצלי זה היה, וחשבתי מה שכולם חשבו באותו לילה,

which was, "Wow, somebody's screwed!

שהיה "וואו מישהו נדפק!

Somebody's life is about to get terrible!"

החיים של מישהו הולכים להיות נוראים!"

And I sat up in my bed,

והתיישבתי במיטתי.

and I put the pillow behind my head,

ושמתי את הכרית מאחורי הראש שלי,

and then I thought, I'm not entirely sure that joke was intended to be racist.

ואז חשבתי, אני לא ממש בטוח שהבדיחה ההיא התכוונה להיות גזענית.

Maybe instead of gleefully flaunting her privilege,

אולי במקום לנופף בעליצות בפריבילגיה שלה,

she was mocking the gleeful flaunting of privilege.

היא לועגת לנפנוף הצוהל בפריבילגיה שלה.

There's a comedy tradition of this,

יש מסורת קומית של זה,

like South Park or Colbert or Randy Newman.

כמו סאות'פרק או קולבר או רנדי ניומן.

Maybe Justine Sacco's crime was not being as good at it as Randy Newman.

אולי הפשע של ג'סטין סאקו לא היה טוב כמו זה של רנדי ניומן.

In fact, when I met Justine a couple of weeks later in a bar,

למעשה, כשפגשתי את ג'סטין בבר כמה שבועות מאוחר יותר,

she was just crushed,

היא הייתה מרוסקת

and I asked her to explain the joke,

וביקשתי ממנה להסביר את הבדיחה,

and she said, "Living in America puts us in a bit of a bubble

והיא אמרה, "החיים באמריקה מכניסים אותנו קצת לבועה

when it comes to what is going on in the Third World.

כשזה מגיע למה שקורה בעולם השלישי.

I was making of fun of that bubble."

עשיתי צחוק מאותה בועה."

You know, another woman on Twitter that night, a New Statesman writer Helen Lewis,

אשה אחרת בטוויטר באותו לילה, הלן לואיס, כתבת ה"ניו סטייטמנט"

she reviewed my book on public shaming and wrote that she Tweeted that night,

בביקורת על ספרי על שיימינג ציבורי, היא כתבה שהיא צייצה:

"I'm not sure that her joke was intended to be racist,"

"אני לא בטוחה שהבדיחה שלה התכוונה להיות גזענית"

and she said straightaway she got a fury of Tweets saying,

ומיד אמרה שהיא קיבלה זעם של ציוצים שאומרים,

"Well, you're just a privileged bitch, too."

"טוב, את גם רק כלבה עם פריבילגיה."

And so to her shame, she wrote,

וכך לבושתה היא כתבה,

she shut up and watched as Justine's life got torn apart.

היא השתתקה וצפתה כיצד חייה של ג'אסטין נקרעים לגזרים.

It started to get darker:

זה התחיל להיות יותר אפל;

[Everyone go report this cunt @JustineSacco]

[כולם תלכו לדווח על הנבלה הזו JustineSacco@]

Then came the calls for her to be fired.

ואז הגיעו קריאות לפטר אותה.

[Good luck with the job hunt in the new year. #GettingFired]

[ מזל טוב עם צייד המשרות בשנה החדשה. GettingFired#]

Thousands of people around the world

אלפי אנשים מסביב לעולם

decided it was their duty to get her fired.

החליטו שזה היה מחובתם לפטר אותה.

[@JustineSacco last tweet of your career. #SorryNotSorry

[JustineSaccot @ הציוץ האחרון בקריירה שלך. #מצטער/לא מצטער]

Corporations got involved, hoping to sell their products

תאגידים נעשו מעורבים, בתקווה למכור את המוצרים שלהם

on the back of Justine's annihilation:

על גב השמדתה של ג'סטין:

[Next time you plan to tweet something stupid before you take off,

(בפעם הבאה שאת מצייצת, משהו טיפשי לפני שאת ממריאה,

make sure you are getting on a @Gogo flight!]

וודאי שאת עולה על טיסת GOGO@ ]

(Laughter)

(צחוק)

A lot of companies were making good money that night.

הרבה חברות עשו כסף טוב באותו הלילה.

You know, Justine's name was normally Googled 40 times a month.

גיגלו את שמה של ג'סטין באופן רגיל 40 פעם בחודש.

That month, between December the 20th and the end of December,

באותו חודש בין 20 בדצמבר ועד לסוף החודש,

her name was Googled 1,220,000 times.

גיגלו את שמה 1,220,000 פעמים.

And one Internet economist told me that that meant that Google made

וכלכלן אינטרנט אחד אמר לי שזה אומר שגוגל עשתה

somewhere between 120,000 dollars and 468,000 dollars

משהו בין 120,000 דולרים ל-468.000 דולרים

from Justine's annihilation, whereas those of us doing the actual shaming --

מהריסתה של ג'סטין, בעוד אלה מאיתנו שעושים את השיימינג בפועל.

we got nothing.

אנחנו לא הרווחנו כלום.

(Laughter)

(צחוק)

We were like unpaid shaming interns for Google.

היינו מעין מתמחי שיימינג של גוגל.

(Laughter)

(צחוק)

And then came the trolls:

ואז הגיעו הטרולים:

[I'm actually kind of hoping Justine Sacco gets aids? lol]

[אני בעצם מקווה איכשהו שג'סטין סאקו תחטוף איידס? מתפקע מצחוק]

Somebody else on that wrote,

מישהו אחר כתב על זה,

"שמישהו עם איידס יאנוס את הכלבה ואז נדע,

"Somebody HIV-positive should rape this bitch and then we'll find out

אם צבע העור שלה מגן עליה מאיידס."

if her skin color protects her from AIDS."

And that person got a free pass.

ואדם זה קיבל אישור לעבור

Nobody went after that person.

אף אחד לא רדף אותו,

We were all so excited about destroying Justine,

כולנו כל כך התלהבנו מלהרוס את ג'סטין,

and our shaming brains are so simple-minded,

ומוחותינו המביישים הם כל כך פשטניים,

that we couldn't also handle destroying somebody

שלא יכולנו גם להתמודד עם להרוס מישהו

who was inappropriately destroying Justine.

שהרס באופן בלתי הולם את ג'סטין.

Justine was really uniting a lot of disparate groups that night,

ג'סטין באמת איחדה הרבה קבוצות שונות באותו הלילה,

from philanthropists to "rape the bitch."

מפילנטרופים ועד "לאנוס את הכלבה."

[@JustineSacco I hope you get fired! You demented bitch...

[JustineSacco@ הלוואי שיפטרו אותך! כלבה מטורפת שכמותך...

Just let the world know you're planning to ride bare back while in Africa.]

רק תספרי לעולם שאת מתכננת לרכב בגב חשוף כשאת באפריקה.]

Women always have it worse than men.

לנשים זה תמיד יותר גרוע מאשר לגברים.

When a man gets shamed, it's, "I'm going to get you fired."

כשעושים שיימינג לגבר , זה " אני אדאג לזה שיפטרו אותך."

When a woman gets shamed, it's,

כשעושים לאשה שיימינג זה:

"I'm going to get you fired and raped and cut out your uterus."

"אני אדאג לזה שיפטרו אותך, יאנסו אותך ויחתכו לך את הרחם ."

And then Justine's employers got involved:

ואז המעסיקים של ג'סטין נעשו מעורבים:

[IAC on @JustineSacco tweet: This is an outrageous, offensive comment.

[IAC על הציוץ של JustineSacco@ זוהי הערה תוקפנית שערורייתית.

Employee in question currently unreachable on an intl flight.]

לא ניתן להגיע כרגע לעובדת הנדונה שנמצאת על טיסה בינלאומית.]

וזה כשהכעס הופך להתרגשות:

And that's when the anger turned to excitement:

[כל מה שאני רוצה לכריסטמס זה לראות את הפרצוף של JustineSacco@

[All I want for Christmas is to see @JustineSacco's face when her plane lands

נוחתת ובודקת הודעות והודעות קוליות במייל. #מפוטרת.]

and she checks her inbox/voicemail. #fired]

[אוי בן אדם, ל-justinesacco@ הולך להיות רגע כואב של פתיחת טלפון כשהמטוס שלה ינחת.]

[Oh man, @justinesacco is going to have the most painful

[אנחנו הולכים לראות את JustineSacco@ הכלבה הזו מפוטרת בזמן אמת.

phone-turning-on moment ever when her plane lands.]

[We are about to watch this @JustineSacco bitch get fired. In REAL time.

לפני שהיא יודעת אפילו שהיא מפוטרת.]

מה שהיה לנו היה קשת נרטיבית מרהיבה.

Before she even KNOWS she's getting fired.]

ידענו משהו שג'סטין לא ידעה.

What we had was a delightful narrative arc.

האם תוכלו לחשוב על משהו פחות שיפוטי מזה?

We knew something that Justine didn't.

Can you think of anything less judicial than this?

ג'סטין ישנה במטוס ללא אפשרות להסביר את עצמה,

Justine was asleep on a plane and unable to explain herself,

and her inability was a huge part of the hilarity.

וחוסר היכולת שלה היה חלק גדול מהעליצות.

On Twitter that night, we were like toddlers crawling towards a gun.

בטוויטר באותו לילה, היינו כמו פעוטות שזוחלים לכיוון רובה

Somebody worked out exactly which plane she was on, so they linked

מישהו מצא בדיוק על איזה מטוס היא נמצאת, כך התחברו

to a flight tracker website.

לאתר מעקב אחר הטיסה.

[British Airways Flight 43 On-time - arrives in 1 hour 34 minutes]

[טיסת בריטיש איירווייז מס. 43, בזמן, נוחתת בעוד שעה ו-34 דקות]

A hashtag began trending worldwide:

התחילה מגמת סולמית בעולם

# hasJustineLandedYet?

#האם ג'סטין נחתה כבר?

[It is kinda wild to see someone self-destruct

[זה די פראי לראות השמדה עצמית של מישהו

מבלי שהוא אפילו יהיה מודע לכך #האם ג'סטין נחתה כבר?]

without them even being aware of it. #hasJustineLandedYet]

[ברצינות. אני רק רוצה ללכת הביתה, לישון, אבל כולם בבר

[Seriously. I just want to go home to go to bed, but everyone at the bar

כל כך בעניין של #האם ג'סטין נחתה כבר? לא יכול להפנות מבט, לא יכול לעזוב]

is SO into #HasJustineLandedYet. Can't look away. Can't leave.]

[#האם ג'סטין נחתה כבר? יכול להיות הדבר הטוב ביותר שקרה לערב שישי שלי.]

[#HasJustineLandedYet may be the best thing to happen to my Friday night.]

האם אף אחד בקייפטאון לא הולך לשדה התעופה לצייץ על הגעתה?[

[Is no one in Cape Town going to the airport to tweet her arrival?

יאללה, טוויטר! הייתי רוצה תמונות]

ונחשו מה? כן היו.

Come on, twitter! I'd like pictures]

And guess what? Yes there was.

JustineSacco @ למעשה נחתה בקייפ טאון אינטרנשיונל,

[@JustineSacco HAS in fact landed at Cape Town international.

ואם אתם רוצים לדעת איך זה נראה לגלות

And if you want to know what it looks like to discover

שזה עתה נקרעת לגזרים בגלל בדיחה מילולית שלא פורשה כהלכה,

that you've just been torn to shreds because of a misconstrued liberal joke,

לא על ידי טרולים, אלא על ידי אנשים נחמדים כמונו,

not by trolls, but by nice people like us,

this is what it looks like:

ככה זה נראה:

[... She's decided to wear sunnies as a disguise.]

[...היא החליטה לחבוש משקפי שמש כהסוואה.]

So why did we do it?

אז למה עשינו את זה?

I think some people were genuinely upset,

אני חושב שיש אנשים שהיו באמת נסערים

but I think for other people,

אבל אני חושב שעבור אנשים אחרים,

it's because Twitter is basically a mutual approval machine.

זה בגלל שטוויטר הוא בעצם מכונת אישור הדדי.

We surround ourselves with people who feel the same way we do,

אנו מקיפים את עצמנו באנשים שמרגישים כמונו,

and we approve each other,

ואנחנו מאשרים אחד את השני,

and that's a really good feeling.

וזו ממש הרגשה טובה

And if somebody gets in the way, we screen them out.

ואם מישהו עומד בדרכנו אנחנו מסננים אותו החוצה.

And do you know what that's the opposite of?

ואתם יודעים ההיפך ממה זה?

It's the opposite of democracy.

זה ההיפך מדמוקרטיה.

We wanted to show that we cared about people dying of AIDS in Africa.

רצינו להראות שהיה אכפת לנו מאנשים שמתים מאיידס באפריקה.

Our desire to be seen to be compassionate is what led us to commit

הרצון שלנו להראות בעלי חמלה זה מה שהוביל אותנו לעשות

this profoundly un-compassionate act.

את המעשה המאוד לא חומל הזה.

As Meghan O'Gieblyn wrote in the Boston Review,

כפי שמגאן או'גיבלין כתבה בבוסטון רוויו,

"This isn't social justice. It's a cathartic alternative."

"זה לא צדק חברתי. זו אלטרנטיבה מזככת. "

For the past three years,

בשלוש השנים האחרונות

I've been going around the world meeting people like Justine Sacco --

הסתובבתי ברחבי העולם ופגשתי אנשים כמו ג'סטין סאקו --

והאמינו לי, יש הרבה אנשים כמו ג'סטין סאקו.

and believe me, there's a lot of people like Justine Sacco.

There's more every day.

יש יותר מהם כל יום.

And we want to think they're fine, but they're not fine.

ואנחנו רוצים לחשוב שהם בסדר, אבל הם לא בסדר.

The people I met were mangled.

האנשים שפגשתי היו מרוסקים.

They talked to me about depression,

הם דיברו איתי על דיכאון,

and anxiety and insomnia and suicidal thoughts.

וחרדה ונדודי שינה ומחשבות אובדניות.

One woman I talked to, who also told a joke that landed badly,

אישה אחת שאיתה דיברתי, שגם סיפרה בדיחה שלא התקבלה טוב

she stayed home for a year and a half.

היא נשארה בבית במשך שנה וחצי.

Before that, she worked with adults with learning difficulties,

לפני כן, היא עבדה עם מבוגרים עם קשיי למידה,

and was apparently really good at her job.

והיתה כנראה ממש טובה בעבודה שלה

Justine was fired, of course, because social media demanded it.

ג'סטין פוטרה, כמובן, כי המדיה החברתית דרשה את זה.

But it was worse than that.

אבל זה היה יותר גרוע מזה.

She was losing herself.

היא הלכה לאיבוד,

She was waking up in the middle of the night, forgetting who she was.

היא הייתה מתעוררת באמצע הלילה, כשהיא שוכחת מי היא.

She was got because she was perceived to have misused her privilege.

ירדו עליה כי היא נתפסה כמי שניצלה לרעה את הפריבילגיה שלה.

And of course, that's a much better thing to get people for than the things

וכמובן, זה דבר יותר טוב כדי לרדת על אנשים מאשר הדברים

שבגללם נהגנו לרדת על אנשים, כמו להוליד ילדים מחוץ למסגרת הנישואין.

we used to get people for, like having children out of wedlock.

But the phrase "misuse of privilege" is becoming a free pass

אבל הביטוי "לנצל לרעה פריבילגיה" הופך לשמש כניסה חופשית

to tear apart pretty much anybody we choose to.

כדי לקרוע לגזרים כמעט כל מי שאנו בוחרים לעשות לו את זה.

It's becoming a devalued term,

זה הופך להיות עדך מפוחת.

and it's making us lose our capacity for empathy

וזה גורם לנו לאבד את היכולת שלנו לאמפתיה

and for distinguishing between serious and unserious transgressions.

ולהבחנה בין עברות חמורות ובלתי חמורות.

Justine had 170 Twitter followers, and so to make it work,

לג'סטין היו 170 עוקבים בטוויטר, וכדי לגרום לזה לעבוד,

she had to be fictionalized.

היא היו חייבים לשוות לה דמות בדיונית.

Word got around that she was the daughter the mining billionaire Desmond Sacco.

התהלכה שמועה שהיא הייתה בתו של מיליארדר המכרות דזמונד סאקו.

[Let us not be fooled by #JustineSacco her father is a SA mining billionaire.

[בל לנו ללכת שולל על ידי JustineSacco# אביה הוא מיליארדר מכרות דרום אפריקאי.

היא אינה מצטערת. וגם לא אביה.]

She's not sorry. And neither is her father.]

I thought that was true about Justine,

חשבתי שזה היה נכון לגבי ג'סטין,

עד שפגשתי אותה בבר, ושאלתי אותה על אביה המיליארדר,

until I met her at a bar, and I asked her about her billionaire father,

והיא אמרה, "אבא שלי מוכר שטיחים."

and she said, "My father sells carpets."

And I think back on the early days of Twitter,

ואני נזכר בימים הראשונים של טוויטר,

when people would admit shameful secrets about themselves,

כאשר אנשים היו מתוודים על סודות מבישים על עצמם,

and other people would say, "Oh my God, I'm exactly the same."

ואנשים אחרים היינו אומרים, "הו אלוהים, אני בדיוק אותו הדבר."

These days, the hunt is on for people's shameful secrets.

היום מסע הציד הוא אחר הסודות המבישים של אנשים.

You can lead a good, ethical life,

אתם יכולים לנהל חיים טובים, מוסריים,

but some bad phraseology in a Tweet can overwhelm it all,

אבל כמה מליצות רעות בציוץ יכולות להכניע את כל זה,

become a clue to your secret inner evil.

לרמוז על הרוע הפנימי הסודי שלך.

Maybe there's two types of people in the world:

אולי יש שני סוגים של אנשים בעולם:

those people who favor humans over ideology,

אותם אנשים שמעדיפים בני אדם על פני אידיאולוגיה

and those people who favor ideology over humans.

והאנשים האלה שמעדיפים אידאולוגיה על פני בני אדם.

I favor humans over ideology,

אני מעדיף בני אדם על פני אידיאולוגיה

but right now, the ideologues are winning,

אבל עכשיו, האידיאולוגים מנצחים

and they're creating a stage for constant artificial high dramas

והם יוצרים במה לדרמות גבוהות מלאכותיות קבועות

where everybody's either a magnificent hero

היכן שכל אחד הוא גיבור מפואר

or a sickening villain,

או נבל מחליא,

even though we know that's not true about our fellow humans.

למרות שאנו יודעים שזה לא נכון לגבי אחינו בני האדם.

What's true is that we are clever and stupid;

מה שנכון הוא שאנחנו חכמים וטפשים;

what's true is that we're grey areas.

מה שנכון זה שאנחנו אזורים אפורים

The great thing about social media was how it gave a voice

הדבר הגדול במדיה החברתית, היה כיצד היא נתנה קול

to voiceless people,

לאנשים חסרי קול,

but we're now creating a surveillance society,

אבל אנחנו יוצרים עכשיו חברת מעקב,

where the smartest way to survive is to go back to being voiceless.

שבה הדרך החכמה ביותר לשרוד היא לשוב להיות חסרי קול.

Let's not do that.

בואו לא נעשה את זה.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Bruno Giussani: Thank you, Jon.

ברונו ג'וסאניi: תודה לך, ג 'ון.

Jon Ronson: Thanks, Bruno.

ג'ון רונסון: תודה, ברונו.

BG: Don't go away.

ב.ג.: אל תלך.

What strikes me about Justine's story

מה שמדהים אותי בסיפורו של ג'סטין

is also the fact that if you Google her name today,

זו גם העובדה שאם אתה מגוגל את שמה היום

this story covers the first 100 pages of Google results --

הסיפור הזה מכסה את 100 העמודים הראשונים של תוצאות גוגל--

there is nothing else about her.

אין שום דבר אחר עליה.

In your book, you mention another story

בספר שלך, אתה מזכיר סיפור אחר

of another victim who actually got taken on by a reputation management firm,

של קורבן נוסף של קטע של מוניטין,

and by creating blogs and posting nice, innocuous stories about her love for cats

ובעזרת בלוגים ופוסטים נחמדים, וסיפורים תמימים על אהבתה לחתולים

and holidays and stuff, managed to get the story

וחגים, וכאלה הצליחה להסיר את הסיפור

off the first couple pages of Google results, but it didn't last long.

מתוצאות דפי החיפוש הראשונים של גוגל, אבל לא לאורך זמן.

A couple of weeks later, they started creeping back up to the top result.

כמה שבועות לאחר מכן, הם זחלו חזרה לראש התוצאות.

Is this a totally lost battle?

האם זה קרב אבוד לגמרי?

Jon Ronson: You know, I think the very best thing we can do,

ג'ון רונסון: אני חושב שהדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות,

if you see a kind of unfair or an ambiguous shaming,

אם רואים סוג של שיימינג לא הוגן, או שנוי במחלוקת,

is to speak up, because I think the worst thing that happened to Justine

זה לדבר, כי לדעתי הדבר הגרוע ביותר שקרה לג'סטין

was that nobody supported her -- like, everyone was against her,

היה שאף אחד לא תמך בה - כאילו כולם היה נגדה,

and that is profoundly traumatizing,

וזה גורם לטראומה קשה

to be told by tens of thousands of people that you need to get out.

לשמוע מעשרות אלפי אנשים שעליך להסתלק.

But if a shaming happens and there's a babble of voices, like in a democracy,

אבל אם שיימינג קורה ויש המולת קולות, כמו בדמוקרטיה,

where people are discussing it, I think that's much less damaging.

שבה אנשים דנים בזה, אני חושב שזה הרבה פחות מזיק.

So I think that's the way forward,

אז אני חושב שזו הדרך קדימה,

but it's hard, because if you do stand up for somebody,

אבל זה קשה, כי אם אתם כן ניצבים לצידו של מישהו,

it's incredibly unpleasant.

זה מאוד לא נעים.

BG: So let's talk about your experience,

ב.ג.: אז בואו נדבר על החוויה שלך,

because you stood up by writing this book.

כי אתה מתייצב כנגד על ידי כתיבת הספר.

By the way, it's mandatory reading for everybody, okay?

אגב, זה ספר חובה לכולם, אוקיי?

You stood up because the book actually puts the spotlight on shamers.

אתה מתייצב כנגד בגלל שהספר למעשה מכוון את הזרקור על המביישים.

And I assume you didn't only have friendly reactions on Twitter.

ואני מניח שלא קיבלת רק תגובות ידידותיות בטוויטר.

JR: It didn't go down that well with some people.

ג'.ר.: זה לא עבר כל כך טוב עם כמה אנשים.

(Laughter)

(צחוק)

I mean, you don't want to just concentrate --

אני מתכוון, אתה לא רוצה רק להתרכז -

because lots of people understood, and were really nice about the book.

כי הרבה אנשים הבינו, והיו ממש נחמדים בעניין הספר.

But yeah, for 30 years I've been writing stories about abuses of power,

אבל כן, במשך 30 שנים אני כבר כותב סיפורים על ניצול לרעה של כוח,

and when I say the powerful people over there in the military,

וכשאני אומר האנשים החזקים שם בצבא,

or in the pharmaceutical industry, everybody applauds me.

או בתעשיית התרופות, כולם מוחאים לי כפיים.

As soon as I say, "We are the powerful people abusing our power now,"

ברגע שאני אומר, "אנחנו האנשים החזקים שמנצלים לרעה את הכוח שלנו עכשיו, "

I get people saying, "Well you must be a racist too."

אני שומע אנשים אומרים, "ובכן, אתה חייב להיות גזעני. גם כן"

BG: So the other night -- yesterday -- we were at dinner,

ב.ג.: אז אתמול בלילה -- היינו בארוחת ערב,

and there were two discussions going on.

והתנהלו שני דיונים.

On one side you were talking with people around the table --

בצד אחד אתה מדבר עם אנשים סביב השולחן -

and that was a nice, constructive discussion.

וזה היה דיון קונסטרוקטיבי נחמד,

On the other, every time you turned to your phone,

בצד השני, בכל פעם שאתה פנית לטלפון שלך

there is this deluge of insults.

יש מבול של עלבונות.

JR: Yeah. This happened last night. We had like a TED dinner last night.

ג'.ר.: כן, זה קרה אתמול בערב. הייתה לנו ארוחת TED אתמול בערב.

We were chatting and it was lovely and nice, and I decided to check Twitter.

פטפטנו והיה מקסים ונחמד, והחלטתי לבדוק את הטוויטר.

Somebody said, "You are a white supremacist."

מישהו אמר, "אתה סופרמצ'יסט לבן."

And then I went back and had a nice conversation with somebody,

וואז שבתי והייתה לי שיחה נחמדה עם מישהו,

and then I went back to Twitter,

ולאחר מכן חזרתי לטוויטר,

somebody said my very existence made the world a worse place.

מישהו אמר שעצם הקיום שלי הפך את העולם למקום גרוע יותר .

My friend Adam Curtis says

החבר שלי אדם קרטיס אומר

that maybe the Internet is like a John Carpenter movie from the 1980s,

שאולי האינטרנט הוא כמו סרט משנות ה-80 של ג'ון קרפנטר,

when eventually everyone will start screaming at each other

כאשר בסופו של דבר כולם יתחילו לצעוק זה על זה

and shooting each other, and then eventually everybody

ולירות זה בזה ואז לבסוף כולם

would flee to somewhere safer,

יברחו למקום בטוח יותר,

and I'm starting to think of that as a really nice option.

ואני מתחיל לחשוב על זה כעל אופציה ממש נחמדה.

BG: Jon, thank you. JR: Thank you, Bruno.

ב.ג.: ג'ון, תודה. ג'.ר: תודה לך, ברונו.

(Applause)

מחיאות כפיים)