Noy Thrupkaew: Human trafficking is all around you. This is how it works

מתרגם: Miky Computers מבקר: Ido Dekkers

About 10 years ago, I went through a little bit of a hard time.

לפני כעשר שנים, עברתי תקופה קצת קשה.

So I decided to go see a therapist.

לכן החלטתי ללכת להתייעץ עם תרפיסטית.

I had been seeing her for a few months, when she looked at me one day and said,

כבר התייעצתי איתה כמה חודשים כשהיא פנתה אליי יום אחד ואמרה,

"Who actually raised you until you were three?"

"מי למעשה גידל אותך עד שהפכת בת שלוש?"

Seemed like a weird question. I said, "My parents."

השאלה נשמעה לי מוזר. אמרתי, "ההורים שלי."

And she said, "I don't think that's actually the case;

והיא אמרה, "אני לא חושבת שזה היה המצב;

because if it were,

כי אם זה היה ככה,

we'd be dealing with things that are far more complicated than just this."

אז היינו עוסקות בעניינים הרבה יותר מסובכים מזה בלבד."

It sounded like the setup to a joke, but I knew she was serious.

זה היה נשמע לי כמו תחילת בדיחה, אבל ידעתי שהיא היתה רצינית.

Because when I first started seeing her,

כי כשהתחלתי לראשונה להתייעץ איתה,

I was trying to be the funniest person in the room.

ניסיתי להיות המצחיקה בחדר.

And I would try and crack these jokes, but she caught on to me really quickly,

והייתי מנסה להתבדח, אבל היא תפסה את זה מאד מהר,

and whenever I tried to make a joke, she would look at me and say,

וכל פעם שהייתי מנסה להתבדח, היא הייתה מסתכלת בי ואומרת,

"That is actually really sad."

"זה בפועל ממש עצוב."

(Laughter)

(צחוק)

It's terrible.

זה נורא.

So I knew I had to be serious, and I asked my parents

ובכן ידעתי שהצטרכתי להיות רצינית, ושאלתי את הוריי

who had actually raised me until I was three?

מי למעשה גידל אותי עד שהפכתי בת שלוש?

And to my surprise, they said

ולהפתעתי, הם אמרו

my primary caregiver had been a distant relative of the family.

שהמטפל העיקרי שלי היה קרוב רחוק של המשפחה.

I had called her my auntie.

קראתי לה הדודה שלי.

I remember my auntie so clearly,

אני זוכרת את הדודה שלי בבירור,

it felt like she had been part of my life when I was much older.

עד כדי כך שהרגיש לי כאילו שהיא המשיכה להיות חלק מחיי עד גיל הרבה יותר גדול.

I remember the thick, straight hair,

אני זוכרת את השיער הישר והעבה,

and how it would come around me like a curtain

ואיך שהיה עוטף אותי כמו וילון

when she bent to pick me up;

כשהתכופפה כדי להרים אותי;

her soft, southern Thai accent;

המבטא הדרום-תאילנדי הרך שלה

the way I would cling to her,

הדרך שנדבקתי אליה,

even if she just wanted to go to the bathroom

אפילו אם רק רצתה ללכת לשרותים

or get something to eat.

או לקחת משהו לאכול.

I loved her, but [with] the ferocity that a child has sometimes

אהבתי אותה, אבל בפראות כזאת שנמצאת לפעמים אצל ילדים

before she understands that love also requires letting go.

שעוד לא מבינה שאהבה מצריכה הרפייה.

But my clearest and sharpest memory of my auntie,

אבל זכרוני החד והברור ביותר של דודתי,

is also one of my first memories of life at all.

הוא גם אחד מהזכרונות הראשונים של כל חיי.

I remember her being beaten and slapped by another member of my family.

אני זוכרת אותה חוטפת מכות וסטירות בידי קרוב אחר של המשפחה.

I remember screaming hysterically and wanting it to stop,

אני זוכרת שאני צרחתי בהיסטריה ורוצה שזה ייפסק,

as I did every single time it happened,

ועשיתי זאת בכל פעם שזה קרה,

for things as minor as wanting to go out with her friends,

בגלל עניינים שוליים כגון הרצון לצאת עם חבריה,

or being a little late.

או איחור קטן.

I became so hysterical over her treatment,

הפכתי כל כך היסטרית מפני היחס הנורא שזכתה לו,

that eventually, she was just beaten behind closed doors.

שלבסוף, היא פשוט הוכתה מאחורי דלתיים סגורות.

Things got so bad for her that eventually she ran away.

מצבה הדרדר עד כדי כך שלבסוף ברחה.

As an adult, I learned later

כאדם מבוגר, למדתי אחרי כן

that she had been just 19 when she was brought over from Thailand

שהיא היתה רק בת תשע עשרה כשהובאה מתאילנד

to the States to care for me, on a tourist visa.

לאמריקה על מנת לטפל בי, עם ויזת תיירת.

She wound up working in Illinois for a time,

היא עבדה באילינוי זמן מסויים,

before eventually returning to Thailand,

לפני שחזרה לתאילנד,

which is where I ran into her again, at a political rally in Bangkok.

המקום בו נתקלתי בה שוב פעם, בהפגנה פוליטית בבנגקוק.

I clung to her again, as I had when I was a child,

נצמדתי אליה שוב, כמו בזמן ילדותי,

and I let go, and then I promised that I would call.

והרפיתי, ואז הבטחתי שאתקשר.

I never did, though.

אלא שאף פעם לא התקשרתי.

Because I was afraid if I said everything that she meant to me --

כיוון שפחדתי שאם הייתי מספרת לה כמה שהיא משמעותית עבורי --

that I owed perhaps the best parts of who I became to her care,

שאולי אני חבה את כל החלקים הטובים ביותר של זהותי לטיפולה,

and that the words "I'm sorry" were like a thimble

ושהמילים "אני מצטערת" היו שוות לאצבעון

to bail out all the guilt and shame and rage I felt

המשמש להוציא את כל האשמה ובושה ורוגז שהרגשתי

over everything she had endured to care for me for as long as she had --

בגלל כל מה שסבלה כדי לטפל בי בכל תקופת הטיפול --

I thought if I said those words to her, I would never stop crying again.

חשבתי שאילו הייתי אומרת לה את המילים האלו, לעולם לא הייתי מפסיקה לבכות.

Because she had saved me.

כי היא הצילה אותי.

And I had not saved her.

ואני לא הצלתי אותה.

I'm a journalist, and I've been writing and researching human trafficking

אני עיתונאית, ואני חוקרת וכותבת על סחר בבני אדם

for the past eight years or so,

כבר כשמונה שנים,

and even so, I never put together this personal story

ולמרות זאת, קישרתי את הסיפור האישי הזה למקצוע שלי

with my professional life until pretty recently.

רק לאחרונה.

I think this profound disconnect actually symbolizes

סבורני שהנתק העמוק הזה מסמל בפועל

most of our understanding about human trafficking.

את מרבית הבנתנו אודות הסחר בבני אדם.

Because human trafficking is far more prevalent, complex and close to home

כי סחר בבני אדם הוא הרבה יותר נפוץ, מסובך, וקרוב לליבנו

than most of us realize.

משרובנו מבינים.

I spent time in jails and brothels,

ביליתי זמן בבתי סוהר ובתי בושת,

interviewed hundreds of survivors and law enforcement, NGO workers.

ראיינתי מאות ניצולים, אוכפי חוק ופועלי ארגונים לא ממשלתיים.

And when I think about what we've done about human trafficking,

וכשאני חושבת על מה שעשינו בנוגע לסחר בבני אדם,

I am hugely disappointed.

אני מאוכזבת במידה עצומה.

Partly because we don't even talk about the problem right at all.

חלקית מפני שאנו בכלל לא מדברים בצורה נכונה על הבעיה.

When I say "human trafficking,"

כשאני אומרת "סחר בבני אדם,"

most of you probably don't think about someone like my auntie.

לרובכם כנראה לא עלה בדעתכם מישהי כמו הדודה שלי.

You probably think about a young girl or woman,

כנראה עלתה בדעתכם בחורה או אישה צעירה,

who's been brutally forced into prostitution by a violent pimp.

שנאלצה באכזריות לתוך זנות על ידי סרסור אלים.

That is real suffering, and that is a real story.

זהו סבל ממשי, וזהו סיפור אמיתי.

That story makes me angry

אלא שהסיפור מרגיז אותי

for far more than just the reality of that situation, though.

הרבה יותר מאשר המציאות של מצב זה.

As a journalist, I really care about how we relate to each other through language,

כעיתונאית, ממש אכפת לי מהדרך שבה אנחנו מתייחסים זה לזה באמצעות שפה,

and the way we tell that story, with all the gory, violent detail,

והדרך שאנחנו מספרים את הסיפור הזה עם כל התאורים הגרפיים והאלימים,

the salacious aspects -- I call that "look at her scars" journalism.

והיבטים תאוותניים -- אני קוראת לזאת עיתונאות ה-"תראו את הצלקות שלה".

We use that story to convince ourselves

אנחנו משתמשים בסיפור זה

that human trafficking is a bad man doing a bad thing to an innocent girl.

כדי לשכנע את עצמנו שסחר בבני אדם הוא גבר רע העושה רוע לילדה תמימה.

That story lets us off the hook.

הסיפור ההוא משחרר אותנו.

It takes away all the societal context that we might be indicted for,

זה לוקח מאתנו את כל ההקשר החברתי ששמא יעמיד אותנו לדין,

for the structural inequality, or the poverty,

דוגמת כל אי-השוויון המבני, או העוני,

or the barriers to migration.

או המחסומים להגירה.

We let ourselves think

אנחנו נותנים לעצמנו לחשוב

that human trafficking is only about forced prostitution,

שסחר בבני אדם זה רק עניין של זנות כפייה,

when in reality,

כאשר לאמיתו של דבר,

human trafficking is embedded in our everyday lives.

סחר בבני אדם משובץ בחיי היום-יום שלנו.

Let me show you what I mean.

תנו לי להראות לכם למה הכוונה.

Forced prostitution accounts for 22 percent of human trafficking.

זנות בכפייה מהווה עשרים ושניים אחוז של הסחר בבני אדם.

Ten percent is in state- imposed forced labor.

עשרה אחוזים הם מעבודת כפייה.

but a whopping 68 percent is for the purpose of creating the goods

אבל באופן מפתיע שישים ושמונה אחוז משמשים ליצור את המוצרים

and delivering the services that most of us rely on every day,

ולספק את השרותים שרובנו מסתמכים עליהם כל יום,

in sectors like agricultural work, domestic work and construction.

בסקטורים כגון חקלאות, עבודה ביתית ובנייה.

That is food and care and shelter.

דהיינו אוכל, טיפול, ומחסה.

And somehow, these most essential workers

ואיכשהו, פועלים חיוניים ביותר כאלה

are also among the world's most underpaid and exploited today.

הם גם מקרב הפועלים המנוצלים והתת-משולמים בעולם היום.

Human trafficking is the use of force, fraud or coercion

סחר בבני אדם זה השימוש בכוח, הונאה או כפייה

to compel another person's labor.

כדי לחייב עבודה מאדם אחר.

And it's found in cotton fields, and coltan mines,

וזה מתרחש בשדות כותנה, ומכריי קולטן,

and even car washes in Norway and England.

ואפילו בעמדות לשטיפת מכוניות בנורבגיה ואנגליה.

It's found in U.S. military bases in Iraq and Afghanistan.

זה מתרחש בבסיסי הצבא האמריקני בעיראק ואפגניסטן.

It's found in Thailand's fishing industry.

זה מתרחש בתעשיית הדיג בתאילנד.

That country has become the largest exporter of shrimp in the world.

המדינה ההיא הפכה ליצואן החסילונים הגדול בעולם.

But what are the circumstances

אבל מהן הנסיבות

behind all that cheap and plentiful shrimp?

מאחורי כל החסילונים הזולים והשופעים ההם?

Thai military were caught selling Burmese and Cambodian migrants

הצבא התאילנדי נתפס באשמת מכירת מהגרים בורמזיים וקמבודיים

onto fishing boats.

לסירות דיג.

Those fishing boats were taken out, the men put to work,

סירות הדיג האלו הפליגו, הגברים הועבדו,

and they were thrown overboard if they made the mistake of falling sick,

והם הושלכו לים - במידה ועשו את הטעות של לחלות,

or trying to resist their treatment.

או אם ניסו להתנגד ליחס שזכו לו.

Those fish were then used to feed shrimp,

אחרי כן הדגים האלה שימשו להאכיל חסילונים,

The shrimp were then sold to four major global retailers:

אחרי כן החסילונים נמכרו לארבע קמעונאים עיקריים גלובליים:

Costco, Tesco, Walmart and Carrefour.

קוסטקו, טסקו, וולמרט, וקארפור.

Human trafficking is found on a smaller scale than just that,

סחר בבני אדם מתרחש בקנה מידה קטן מזה,

and in places you would never even imagine.

ובמקומות שאפילו לא הייתם מדמיינים.

Traffickers have forced young people to drive ice cream trucks,

סוחרים מכריחים צעירים לנהוג משאיות גלידה,

or to sing in touring boys' choirs.

או לשיר במקהלות בנים מסיירות.

Trafficking has even been found in a hair braiding salon in New Jersey.

סחר אפילו נמצא בסלון לקליעת שיער בניו ג'רזי.

The scheme in that case was incredible.

המזימה במקרה זה היא לא תיאמן.

The traffickers found young families who were from Ghana and Togo,

הסוחרים מצאו משפחות צעירות מגאנה וטוגו,

and they told these families that "your daughters are going to get

ואמרו למשפחות האלה כי "בנותיכם הולכות לקבל

a fine education in the United States."

חינוך משובח בארצות הברית."

They then located winners of the green card lottery,

אז הם מצאו מנצחי הגרלה לקבלת גרין קארד,

and they told them, "We'll help you out.

ואמרו להם, "נעזור לכם.

We'll get you a plane ticket. We'll pay your fees.

נרכוש לכם כרטיס טיסה. נשלם את האגרות שלכם.

All you have to do is take this young girl with you,

ואתם רק צריכים לקחת את הילדה הקטנה איתכם,

say that she's your sister or your spouse.

להגיד שהיא אחותך או בת-הזוג שלך.

Once everyone arrived in New Jersey, the young girls were taken away,

אחרי שכולם הגיעו לניו ג'רזי, הבנות הצעירות נלקחו

and put to work for 14-hour days,

והועבדו לארבע עשרה שעות ביום,

seven days a week, for five years.

שבעה ימים בשבוע, במשך חמש שנים.

They made their traffickers nearly four million dollars.

הם הרוויחו לסוחרים שלהם כמעט ארבעה מיליון דולר.

This is a huge problem.

זוהי בעיה ענקית.

So what have we done about it?

אז מה עשינו לגבי זה?

We've mostly turned to the criminal justice system.

ברוב המקרים פנינו למערכת המשפטית.

But keep in mind, most victims of human trafficking are poor and marginalized.

אבל תזכרו, מרבית הקרבנות של הסחר בבני אדם הם עניים ובשולי החברה

They're migrants, people of color.

הם נודדים, אנשי צבע.

Sometimes they're in the sex trade.

לפעמים הם מעורבים בסחר בסקס.

And for populations like these,

ועבור אוכלוסיות כאלה,

the criminal justice system is too often part of the problem,

המערכת המשפטית תדיר מדי היא חלק מהבעיה,

rather than the solution.

יותר מאשר הפיתרון.

In study after study, in countries ranging from Bangladesh to the United States,

לפי כל מחקר ומחקר, בטווח מדינות הנע בין בנגלדש לבין ארצות הברית,

between 20 and 60 percent of the people in the sex trade who were surveyed

בין 20 ל-60 אחוז מהאנשים המעורבים בסחר בסקס שנשאלו

said that they had been raped or assaulted by the police in the past year alone.

אמרו שהם נאנסו או הותקפו על ידי שוטרים בשנה שעברה בלבד.

People in prostitution, including people who have been trafficked into it,

אנשים מעורבים בזנות, כולל אנשים שנסחרו לתוכה,

regularly receive multiple convictions for prostitution.

מקבלים באופן קבוע הרשעות מרובות על זנות.

Having that criminal record makes it so much more difficult

קיומו של רישום פלילי זה, עושה את זה כל כך יותר קשה

to leave poverty, leave abuse, or leave prostitution,

לעזוב את העוני, לעזוב את ההתעללות, או לעזוב את הזנות,

if that person so desires.

אם האדם רוצה בכך.

Workers outside of the sex sector --

פועלים מחוץ לסקטור הסקס --

if they try and resist their treatment, they risk deportation.

אם מנסים להתנגד ליחס שזכו לו, הם מסתכנים בגירוש.

In case after case I've studied, employers have no problem

בכל מקרה ומקרה שחקרתי, מעבידים כלל לא מתקשים

calling on law enforcement to try and threaten or deport

לקרוא לאוכפי חוק בכדי לנסות לאיים

their striking trafficked workers.

או לגרש את הפועלים השובתים הסחורים שלהם.

If those workers run away,

אם הפועלים האלה בורחים,

they risk becoming part of the great mass of undocumented workers

אז הם גם מסתכנים בלהפוך לחלק מההמונים הרבים של פועלים בלי מתועדים

who are also subject to the whims of law enforcement if they're caught.

שגם הם כפופים לגחמת המשטרה אם הם נתפסים.

Law enforcement is supposed to identify victims and prosecute traffickers.

אוכפי חוק אמורים לזהות קרבנות ולתבוע סוחרים.

But out of an estimated 21 million victims of human trafficking in the world,

אבל מתוך עשרים ואחד מיליון הקרבנות האמודים של סחר בבני אדם בעולם,

they have helped and identified fewer than 50,000 people.

הם עזרו וזיהו פחות מחמישים אלף אנשים.

That's like comparing

זה כמו השוואה

the population of the world to the population of Los Angeles,

בין אוכלוסיית העולם לבין אוכלוסיית לוס אנג'לס,

proportionally speaking.

יחסית.

As for convictions, out of an estimated 5,700 convictions in 2013,

בנוגע להרשעות, מתוך 5,700 הרשעות המוערכות ב-2013

fewer than 500 were for labor trafficking.

פחות מחמש מאות נבעו מסחר בעבודת כפייה.

Keep in mind that labor trafficking

זיכרו שסחר בעבודת כפייה

accounts for 68 percent of all trafficking,

מהווה שישים ושמונה אחוז מכל הסחר בבני אדם,

but fewer than 10 percent of the convictions.

אבל פחות מעשרה אחוזים מההרשעות.

I've heard one expert say that trafficking happens where need meets greed.

שמעתי מומחה אחד אומר שסחר קורה במקום שצורך נפגש עם תאוות בצע.

I'd like to add one more element to that.

אני רוצה להוסיף עוד רכיב.

Trafficking happens in sectors where workers are excluded from protections,

סחר קורה בסקטורים בהם לא מעניקים לפועלים הגנה,

and denied the right to organize.

ומונעים את זכותם להתארגן.

Trafficking doesn't happen in a vacuum.

סחר לא קורה בוואקום.

It happens in systematically degraded work environments.

הוא קורה בסביבות עבודה מוגבלות שיטתית.

You might be thinking,

אולי אתם חושבים,

oh, she's talking about failed states, or war-torn states, or --

אה, היא מדברת על מדינות נכשלות, או מדינות הרוסות ממלחמה, או --

I'm actually talking about the United States.

אני למעשה מדברת על ארצות הברית.

Let me tell you what that looks like.

תנו לי לספר לכם איך זה נראה.

I spent many months researching a trafficking case called Global Horizons,

ביליתי הרבה חודשים בחקר מקרה של סחר הקרוי אופקים גלובליים,

involving hundreds of Thai farm workers.

המערב מאות פועלים חקלאיים תאילנדיים.

They were sent all over the States, to work in Hawaii pineapple plantations,

נשלחו לכל מקום בארצות הברית, לעבוד בהוואי במטעי אננס,

and Washington apple orchards, and anywhere the work was needed.

ובמטעי תפוחים בוושינגטון, ובכל מקום שעבודתם נדרשה.

They were promised three years of solid agricultural work.

הבטיחו להם שלוש שנים של עבודה חקלאית סולידית.

So they made a calculated risk.

לכן הסתכנו בסיכון מחושב.

They sold their land, they sold their wives' jewelry,

מכרו את הקרקע שלהם, ואת תכשיטי הנשים שלהם,

to make thousands in recruitment fees for this company, Global Horizons.

כדי להרוויח אלפים באגרות הגיוס לחברה הזאת, אופקים גלובליים.

But once they were brought over,

אבל אחרי שהגיעו,

their passports were confiscated.

הדרכונים שלהם הוחרמו.

Some of the men were beaten and held at gunpoint.

מספר גברים הוכו והוחזקו באיומי אקדח.

They worked so hard they fainted in the fields.

הם עבדו קשה עד כדי כך שהתעלפו בשדות.

This case hit me so hard.

המקרה הזה הכה בי כה חזק.

After I came back home,

אחרי שחזרתי הביתה,

I was wandering through the grocery store, and I froze in the produce department.

התהלכתי במכולת, וקפאתי במקום במחלקת התוצרת החקלאית.

I was remembering the over-the-top meals the Global Horizons survivors

נזכרתי בכל הסעודות הנפלאות שניצולי אופקים גלובליים הכינו לי

would make for me every time I showed up to interview them.

כל פעם שבאתי לראיין אותם.

They finished one meal with this plate of perfect, long-stemmed strawberries,

פעם סיימו ארוחה עם צלחת של תותים מושלמים, בעלי גבעולים ארוכים,

and as they handed them to me, they said,

וכשמסרו לי אותם, אמרו,

"Aren't these the kind of strawberries you eat with somebody special

"הלא אלה מין התות שאת אוכלת עם מישהו מיוחד

in the States?

בארצות הברית?

And don't they taste so much better

והלא הם טעימים כל כך יותר

when you know the people whose hands picked them for you?"

כשאת מכירה את האנשים שידיהם קטפו אותם בשבילך?"

As I stood in that grocery store weeks later, I realized I had no idea

כשעמדתי במכולת אחרי כמה שבועות, הבנתי שאין לי מושג

of who to thank for this plenty,

למי להודות על השפע הזה,

and no idea of how they were being treated.

ואין לי מושג איך הם מטופלים.

So, like the journalist I am, I started digging into the agricultural sector.

אז, כמו העיתונאית שאני, התחלתי לחקור בסקטור החקלאות.

And I found there are too many fields, and too few labor inspectors.

ומצאתי שיש הרבה יותר מדי שדות, ופחות מדי מפקחים.

I found multiple layers of plausible deniability

מצאתי שכבות מרובות של הכחשה סבירה

between grower and distributor and processor, and God knows who else.

בין המגדל והמפיץ והמעבד, ורק האל יודע מי עוד.

The Global Horizons survivors had been brought to the States

ניצולי אופקים גלובליים הובאו לארצות הברית

on a temporary guest worker program.

בתכנית זמנית לפועלים אורחים.

That guest worker program ties a person's legal status

התכנית לפועלים האורחים ההיא מקשרת את הסטטוס החוקי של אדם

to his or her employer,

למעבידו,

and denies that worker the right to organize.

ומונע ממנו את הזכות להתארגן.

Mind you, none of what I am describing about this agricultural sector

שימו לב, שום דבר ממה שאני מתארת אודות הסקטור החקלאי הזה

or the guest worker program is actually human trafficking.

או על התכנית לפועלים אורחים הוא למעשה סחר בבני אדם.

It is merely what we find legally tolerable.

זה פשוט מה שנחשב בעינינו נסבל מבחינה חוקית.

And I would argue this is fertile ground for exploitation.

ואני הייתי טוענת שזה אדמה פורה לניצול.

And all of this had been hidden to me, before I had tried to understand it.

וכל זה נסתר ממני, עד שניסיתי להבין את זה.

I wasn't the only person grappling with these issues.

אני לא הייתי האדם היחיד שנאבק בעניינים האלה.

Pierre Omidyar, founder of eBay,

פייר אומידיאר, מייסד איביי,

is one of the biggest anti-trafficking philanthropists in the world.

הוא אחד הנדבנים נגד סחר באדם הגדולים בעולם.

And even he wound up accidentally investing nearly 10 million dollars

ואפילו הוא במקרה השקיע כמעט עשר מיליון דולר

in the pineapple plantation cited as having the worst working conditions

במטע האננס המצויין כבעל תנאי העבודה הרעים ביותר

in that Global Horizons case.

במקרה ההוא של אופקים גלובליים.

When he found out, he and his wife were shocked and horrified,

כשגילה זאת, הוא ואישתו הזדעזעו ונדהמו,

and they wound up writing an op-ed for a newspaper,

ולבסוף כתבו עמוד דעה לעיתון,

saying that it was up to all of us to learn everything we can

האומר שעל כולנו ללמוד כל מה שאפשר

about the labor and supply chains of the products that we support.

על שרשרות העבודה והאספקה של כל המוצרים שאנחנו תומכים.

I totally agree.

אני לגמרי מסכימה.

What would happen if each one of us decided

מה יקרה אם כל אחד מאתנו היה מחליט

that we are no longer going to support companies

שנפסיק לתמוך בחברות

if they don't eliminate exploitation from their labor and supply chains?

אם הן לא מונעות ניצול משרשרות העבודה והאספקה שלהן?

If we demanded laws calling for the same?

אם היינו דורשים חוקים הקוראים לדבר זה?

If all the CEOs out there decided

אם כל המנכ"לים היו מחליטים

that they were going to go through their businesses and say, "no more"?

שהם הולכים לסרוק את העסקים ולהגיד, "לא עוד"?

If we ended recruitment fees for migrant workers?

אם היינו שמים קץ לאגרות גיוס לפועלים מהגרים?

If we decided that guest workers should have the right to organize

אם היינו מחליטים שמגיעה לפועלים אורחים הזכות להתארגן

without fear of retaliation?

מבלי לפחוד מפעולת תגמול?

These would be decisions heard around the world.

ההחלטות האלו יישמעו בכל רחבי העולם.

This isn't a matter of buying a fair-trade peach

זה לא עניין של רכישת אפרסק בסחר הוגן

and calling it a day, buying a guilt-free zone with your money.

ולגמור עם זה, רק כדי לרכוש עם הכסף שלך אזור חסר אשמה.

That's not how it works.

לא כך זה עובד.

This is the decision to change a system that is broken,

זוהי ההחלטה לשנות שיטה שבורה,

and that we have unwittingly but willingly

שאנחנו בלא יודעים אך ברצון

allowed ourselves to profit from and benefit from for too long.

הרשינו לעמצנו להרוויח ולהפיק תועלת ממנה זמן רב מדי.

We often dwell on human trafficking survivors' victimization.

תדיר מדי אנחנו מהרהרים ארוכות על קרבנות ניצולי הסחר בבני אדם.

But that is not my experience of them.

אבל זה לא הרושם שקיבלתי מהם.

Over all the years that I've been talking to them,

במשך כל השנים שדיברתי איתם,

they have taught me that we are more than our worst days.

הם לימדו אותי שאנחנו שווים ליותר מהימים הרעים ביותר שלנו.

Each one of us is more than what we have lived through.

כל אחד מאתנו שווה ליותר ממה ששרדנו.

Especially trafficking survivors.

במיוחד ניצולי הסחר בבני אדם.

These people were the most resourceful and resilient and responsible

האנשים האלה היו בעלי התושייה הרבה ביותר הגמישים והאחראים ביותר

in their communities.

בקהילותיהם.

They were the people that you would take a gamble on.

הם היו האנשים שתהמרו עליהם.

You'd say, I'm gong to sell my rings, because I have the chance

תאמרו, אני הולך למכור את הטבעות שלי, כי יש לי סיכוי

to send you off to a better future.

לשלוח אותך לעתיד טוב יותר.

They were the emissaries of hope.

הם היו שליחי התקווה.

These survivors don't need saving.

הניצולים האלה לא צריכים הצלה.

They need solidarity, because they're behind

הם צריכים סולידריות, מפני שהם מגבים

some of the most exciting social justice movements out there today.

כמה מהתנועות לצדק חברתי הכי מדהימות בעולם היום.

The nannies and housekeepers who marched with their families

מנהלות משק הבית והאומנות שצעדו עם המשפחות שלהן

and their employers' families --

ומשפחות מעבידיהן --

their activism got us an international treaty

הפעלתנות שלהן הביאה לנו ברית בינלאומית

on domestic workers' rights.

של זכויות פועלים ביתיים.

The Nepali women who were trafficked into the sex trade --

הנשים הנפליות שנסחרו לתוך הסחר בסקס --

they came together, and they decided

הם התאחדו, והחליטו

that they were going to make the world's first anti-trafficking organization

שהן הולכות לייסד את הארגון האנטי-סחר בסקס הראשון

actually headed and run by trafficking survivors themselves.

שלמעשה מובל ומתנהל על ידי ניצולי הסחר בבני אדם עצמם.

These Indian shipyard workers were trafficked

פועלי המספנה ההודית האלה נסחרו

to do post-Hurricane Katrina reconstruction.

כדי לעשות שיחזור לאחר הוריקן קטרינה.

They were threatened with deportation, but they broke out of their work compound

אויימו בגירוש, אבל פרצו ממתקני העבודה שלהם

and they marched from New Orleans to Washington, D.C.,

וצעדו מניו אורלינס עד לוושינגטון

to protest labor exploitation.

על מנת להפגין נגד ניצול הפועלים.

They cofounded an organization called the National Guest Worker Alliance,

הם ייסדו בשיתוף פעולה ארגון הקרוי הברית הלאומית של פועלים אורחים,

and through this organization, they have wound up helping other workers

ובאצמעות ארגון זה, לבסוף עזרו לפועלים אחרים

bring to light exploitation and abuses in supply chains

לגלות ניצול והתעללות בשרשרות אספקה

in Walmart and Hershey's factories.

במפעלי וולמרט והרשי.

And although the Department of Justice declined to take their case,

ואף על פי שלשכת המשפטים סרבה לקחת את התיק שלהם,

a team of civil rights lawyers won the first of a dozen civil suits

נבחרת פרקליטים לזכויות האזרח ניצחה את הראשונה מבין תריסר תביעות אזרחיות

this February, and got their clients 14 million dollars.

בפברואר, וקיבלו ללקוחותיהם ארבעה עשר מיליון דולר.

These survivors are fighting for people they don't even know yet,

הניצולים האלה נלחמים בעד אנשים שהם עדיין אפילו לא מכירים,

other workers, and for the possibility of a just world for all of us.

בעד פועלים אחרים, ובעד האפשרות לעולם הוגן לכולנו.

This is our chance to do the same.

זו ההזדמנות שלנו לעשות אותו הדבר.

This is our chance to make the decision

זו ההזדמנות שלנו לקבל את ההחלטה

that tells us who we are, as a people and as a society;

שמראה לנו מי אנחנו, כעם, וכחברה;

that our prosperity is no longer prosperity,

שהשגשוג שלנו אינו שגשוג,

as long as it is pinned to other people's pain;

כל עוד הוא תלוי בכאב אנשים אחרים;

that our lives are inextricably woven together;

שחיינו שזורים זה בזה באופן שלא ניתן להימלט ממנו;

and that we have the power to make a different choice.

שברשותנו הכוח לקבל החלטה אחרת.

I was so reluctant to share my story of my auntie with you.

הייתי כל כך מסוייגת לשתף איתכם את הסיפור שלי על דודתי.

Before I started this TED process and climbed up on this stage,

לפני שהתחלתי בתהליך TED הזה ועליתי לבמה הזו,

I had told literally a handful of people about it,

סיפרתי אותו רק לקומץ אנשים

because, like many a journalist,

כי, כמו הרבה עיתונאים,

I am far more interested in learning about your stories

מעניין אותי הרבה יותר ללמוד על הסיפורים שלכם

than sharing much, if anything, about my own.

מאשר לשתף קצת, אם בכלל, על שלי.

I also haven't done my journalistic due diligence on this.

אני גם לא עשיתי את בדיקת הנאותות העיתונאית שלי עליו.

I haven't issued my mountains of document requests,

לא הנפקתי את הרי הבקשות למסמכים שלי,

and interviewed everyone and their mother,

וראיינתי כל אחד ואמו,

and I haven't found my auntie yet.

ועוד לא מצאתי את דודתי.

I don't know her story of what happened, and of her life now.

אני לא יודעת את הסיפור שלה על מה שקרה, ואת מצב חייה כעת.

The story as I've told it to you is messy and unfinished.

הסיפור כפי שסיפרתי לכם מבולגן ולא גמור

But I think it mirrors the messy and unfinished situation we're all in,

אבל אני חושבת שהוא משקף את המצב המבולגן והלא גמור בו כולנו נמצאים,

when it comes to human trafficking.

בנוגע לסחר בבני אדם.

We are all implicated in this problem.

כולנו מקושרים בבעייה הזו.

But that means we are all also part of its solution.

אבל זה אומר שכולנו גם חלק מפיתרונה.

Figuring out how to build a more just world is our work to do,

הבנת איך לבנות עולם הוגן יותר זאת עבודה שעלינו לעשות,

and our story to tell.

וסיפור שעלינו לספר.

So let us tell it the way we should have done,

אז תנו לנו לספר אותו בדרך שהיינו צריכים ,

from the very beginning.

מההתחלה.

Let us tell this story together.

תנו לנו לספר סיפור זה ביחד.

Thank you so much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)