Sheikha Al Mayassa: Globalizing the local, localizing the global

מתרגם: Avi Cohen מבקר: Ido Dekkers

Both myself and my brother

אחי ואני, שנינו

belong to the under 30 demographic,

שייכים לקבוצת הגיל הדמוגרפית של מתחת ל 30,

which Pat said makes 70 percent,

אשר פאט אמר שמהווים 70 אחוזים

but according to our statistics

אבל לפי הסטטיטסטיקה

it makes 60 percent of the region's population.

מהווים 60 אחוזים מאוכלוסיית האזור.

Qatar is no exception to the region.

קטאר אינה יוצאת מן הכלל באיזור.

It's a very young nation led by young people.

זוהי אומה צעירה שמונהגת ע"י צעירים.

We have been reminiscing about the latest technologies

אנחנו כבר מעלים זכרונות על הטכנולוגיות החדישות ביותר

and the iPods,

ועל האייפוד,

and for me the abaya,

ואני על העבייה,

my traditional dress that I'm wearing today.

השמלה המסורתית שאני לובשת היום.

Now this is not a religious garment,

כעת, זהו אינו בגד דתי,

nor is it a religious statement.

וגם לא אמירה דתית.

Instead, it's a diverse cultural statement

לעומת זאת, זוהי אמירה של גיוון תרבותי

that we choose to wear.

שאנו בוחרים ללבוש.

Now I remember a few years ago,

אני זוכרת שלפני מספר שנים,

a journalist asked Dr. Sheikha, who's sitting here,

עיתונאי שאל את ד"ר שייחה, שיושבת כאן בקהל,

president of Qatar University --

נשיאת האוניברסיטה של קטאר -

who, by the way, is a woman --

שדרך אגב, היא אשה -

he asked her whether she thought

הוא שאל אותה האם היא חושבת

the abaya hindered or infringed her freedom in any way.

שעבייה מפריעה או מפרה את חירותה בצורה כלשהי.

Her answer was quite the contrary.

תשובתה הייתה שההיפך הוא הנכון.

Instead, she felt more free,

לחילופין, היא הרגישה חופשייה יותר,

more free because she could wear whatever she wanted

חופשייה יותר כי היא יכולה ללבוש מה שהיא רוצה

under the abaya.

מתחת לעבייה.

She could come to work in her pajamas and nobody would care.

היא יכולה להגיע לעבודה בפיג'מה ולאף אחד לא יהיה אכפת.

(Laughter)

(צחוק)

Not that you do; I'm just saying.

לא שאת נוהגת כך; אני רק אומרת.

(Laughter)

(צחוק)

My point is here, people have a choice --

הנקודה שלי כאן, לאנשים יש בחירה --

just like the Indian lady could wear her sari

כמו שגברת הודית יכולה ללבוש סארי

or the Japanese woman could wear her kimono.

או אישה יפנית יכולה ללבוש קימונו.

We are changing our culture from within,

אנו משנים את תרבותנו מבפנים,

but at the same time

ובאותו הזמן

we are reconnecting with our traditions.

מתחברים מחדש למסורות שלנו.

We know that modernization is happening.

אנו יודעים שהמודרניזציה מתרחשת.

And yes, Qatar wants to be a modern nation.

וכן, קטאר רוצה להיות אומה מודרנית.

But at the same time

אבל באותו הזמן

we are reconnecting and reasserting our Arab heritage.

אנו מתחברים מחדש ומדגישים את מורשתנו הערבית.

It's important for us to grow organically.

חשוב לנו לגדול אורגנית.

And we continuously make the conscious decision

וכל הזמן אנו מקבלים את ההחלטה המודעת

to reach that balance.

להגיע לאיזון הזה.

In fact, research has shown

למעשה, מחקר הראה

that the more the world is flat,

שככל שהעולם שטוח,

if I use Tom Friedman's analogy,

אם נשתמש באנלוגיה של תומאס פרידמן,

or global,

או גלובלי,

the more and more people are wanting to be different.

כך יותר ויותר אנשים רוצים להיות שונים.

And for us young people,

ולנו הצעירים,

they're looking to become individuals

הם מחפשים להיות יחידנים

and find their differences amongst themselves.

ולמצוא את השונות בינם לבין עצמם.

Which is why I prefer the Richard Wilk analogy

וזאת הסיבה שאני מעדיפה את האנלוגיה של ריצ'ארד ווילק

of globalizing the local

של להפוך את המקומי לגלובלי

and localizing the global.

ולהפוך את הגלובלי למקומי.

We don't want to be all the same,

אנו לא רוצים להיות כולם זהים,

but we want to respect each other and understand each other.

אבל אנו מכבדים אחד את השני ואנו מבינים אחד את השני

And therefore tradition becomes more important,

ולכן מסורת הופכת לחשובה יותר

not less important.

לא חשובה פחות.

Life necessitates a universal world,

החיים מחייבים עולם אוניברסלי,

however, we believe in the security

אבל אנו מאמינים בביטחון

of having a local identity.

שמעניקה זהות מקומית.

And this is what the leaders of this region

וזה מה שמנהיגי האזור הזה

are trying to do.

מנסים לעשות.

We're trying to be part of this global village,

אנו מנסים להיות חלק מהכפר הגלובלי,

but at the same time we're revising ourselves

ובאותה העת מעדכנים את עצמנו

through our cultural institutions and cultural development.

באמצעות מוסדותינו התרבותיים והתפתחותנו התרבותית.

I'm a representation of that phenomenon.

אני נציגה של התופעה הזו.

And I think a lot of people in this room,

ואני חושבת הרבה על האנשים בחדר הזה,

I can see a lot of you are in the same position as myself.

אני רואה שהרבה מכם נמצאים באותה העמדה.

And I'm sure, although we can't see the people in Washington,

ואני בטוחה, למרות שאנו לא יכולים לראות את האנשים בוושינגטון,

they are in the same position.

הם באותה העמדה.

We're continuously trying to straddle

אנו כל הזמן מנסים לרכוב

different worlds, different cultures

בעולמות שונים, בתרבויות שונות

and trying to meet the challenges

ומנסים להדביק את האתגרים

of a different expectation

שגלומים בציפיות שונות

from ourselves and from others.

מעצמנו ומאחרים.

So I want to ask a question:

אז ברצוני לשאול שאלה:

What should culture in the 21st century look like?

כיצד צריכה להראות תרבות במאה ה 21?

In a time where the world is becoming personalized,

בזמנים שהעולם נעשה מותאם אישית,

when the mobile phone, the burger, the telephone,

כשהטלפון הנייד, ההמבורגר, הטלפון,

everything has its own personal identity,

להכל יש זהות אישית משלו,

how should we perceive ourselves

מה צריכה להיות תפיסתנו האישית

and how should we perceive others?

ואיך אנו צריכים לתפוס את האחרים?

How does that impact our desert culture?

איך זה משפיע על תרבותנו המדברית?

I'm not sure of how many of you in Washington

אני לא בטוחה כמה מכם בוושינגטון

are aware of the cultural developments happening in the region

מודעים להתפתחות התרבותית שמתרחשת באיזור

and, the more recent, Museum of Islamic Art

לאחרונה, מוזיאון אמנות איסלאמית

opened in Qatar in 2008.

נפתח בקטאר ב 2008.

I myself am personalizing these cultural developments,

אני בעצמי מתאימה התפתחויות תרבותיות אלו,

but I also understand

אבל אני גם מבינה

that this has to be done organically.

שזה צריך להתבצע בצורה אורגנית.

Yes, we do have all the resources that we need

נכון, יש לנו את כל המשאבים שאנו צריכים

in order to develop new cultural institutions,

על מנת לפתח מוסדות תרבותיים חדשים,

but what I think is more important

אבל אני חושבת שעוד יותר חשוב

is that we are very fortunate

שאנו בני מזל

to have visionary leaders

שיש לנו מנהיגים עם חזון

who understand that this can't happen from outside,

שמבינים שכל זה לא יכול לקרות מבחוץ

it has to come from within.

זה חייב לבוא מבפנים.

And guess what?

ונחשו מה?

You might be surprised to know that most people in the Gulf

אולי תהיו מופתעים לגלות שרוב האנשים במפרץ (הפרסי)

who are leading these cultural initiatives

שמובילים את היוזמות התרבותיות הללו

happen to be women.

הן במקרה נשים.

I want to ask you, why do you think this is?

רציתי לשאול אתכם, למה לדעתכם זה המצב?

Is it because it's a soft option;

האם הסיבה האינטואיטיבית;

we have nothing else to do?

אין לנו משהו אחר לעשות?

No, I don't think so.

לא, אני לא חושבת.

I think that women in this part of the world

אני חושבת שנשים בחלק זה של העולם

realize that culture is an important component

הבינו שתרבות היא רכיב חשוב

to connect people

לחבר אנשים

both locally and regionally.

מקומית ואיזורית גם יחד.

It's a natural component

זהו רכיב טבעי

for bringing people together, discussing ideas --

על מנת לגרום לאנשים לשבת ביחד ולדון ברעיונות --

in the same way we're doing here at TED.

באותה הדרך שאנו עושים ב TED

We're here, we're part of a community,

אנחנו כאן, אנו חלק חלק מקהילה,

sharing out ideas and discussing them.

משתפים את רעיונותינו ודנים עליהם.

Art becomes a very important part

אמנות הפכה לחלק חשוב מאד

of our national identity.

מזהותנו הלאומית.

The existential and social and political impact

ההשפעה הקיומית, החברתית והפוליטית

an artist has

שיש לאמן

on his nation's development of cultural identity

על פיתוח הזהות התרבותית של האומה שלו

is very important.

היא חשובה ביותר.

You know, art and culture is big business.

אתם יודעים, אמנות ותרבות הן עסק גדול.

Ask me.

שאלו אותי.

Ask the chairpersons and CEOs

שאלו את יושבי הראש והמנכ"לים

of Sotheby's and Christie's.

של סות'ביס וכריסטיס.

Ask Charles Saatchi about great art.

שאלו את צ'רלס סאטצ'י על אמנות גדולה.

They make a lot of money.

הם עושים המון כסף.

So I think women in our society

אז אני חושבת שנשים בחברה שלנו

are becoming leaders,

הופכות למנהיגות,

because they realize

מאחר שהן מבינות

that for their future generations,

שלמען הדורות הבאים,

it's very important

זה מאד חשוב

to maintain our cultural identities.

לשמר את זהותנו התרבותית.

Why else do Greeks demand the return

אחרת מדוע יוונים דורשים את ההחזרה

of the Elgin Marbles?

של שיש אלגין?

And why is there an uproar

ומדוע יש רעש

when a private collector tries to sell his collection

כשאספן פרטי מנסה למכור את האוסף שלו

to a foreign museum?

למוזיאון זר?

Why does it take me months on end

מדוע לוקח לי חודשים

to get an export license from London or New York

לקבל אישור יצוא מלונדון או ניו יורק

in order to get pieces into my country?

על מנת להכניס פריטים למדינה שלי?

In few hours, Shirin Neshat, my friend from Iran

בעוד כמה שעות, שירין נשאת, חברתי מאירן

who's a very important artist for us

אמנית חשובה מאד עבורנו

will be talking to you.

תדבר אליכם.

She lives in New York City, but she doesn't try to be a Western artist.

היא גרה בניו יורק, אבל לא מנסה להיות אמנית מערבית.

Instead, she tries to engage

במקום זאת היא מנסה להיות מעורבת

in a very important dialogue

בדו שיח חשוב

about her culture, nation and heritage.

בנושא התרבות, האומה והמורשת שלה.

She does that through important visual forms

היא עושה זאת באמצעות צורות ויזואליות חשובות

of photography and film.

של צילום תמונות וסרטים.

In the same way, Qatar is trying to grow its national museums

באותה הדרך, קטאר מנסה לגדל את המוזיאונים הלאומיים שלה

through an organic process from within.

בעזרת תהליכים אורגניים מבפנים.

Our mission is of cultural integration and independence.

משימתנו היא שילוב תרבותי ועצמאות.

We don't want to have what there is in the West.

אנו לא מעוניינים במה שיש שם במערב.

We don't want their collections.

אנו לא מעוניינים באוספים שלהם.

We want to build our own identities, our own fabric,

אנו רוצים לבנות את הזהויות שלנו, המארג שלנו,

create an open dialogue

ליצור דו שיח פתוח

so that we share our ideas

שבו אנו חולקים את הרעיונות שלנו

and share yours with us.

וחולקים את שלכם איתנו.

In a few days,

בעוד כמה ימים,

we will be opening the Arab Museum of Modern Art.

נפתח את המוזיאון הערבי לאמנות מודרנית.

We have done extensive research

ערכנו מחקר מעמיק

to ensure that Arab and Muslim artists,

על מנת להבטיח שאמנים ערבים ומוסלמים,

and Arabs who are not Muslims --

וערבים שאינם מוסלמים --

not all Arabs are Muslims, by the way --

לא כל הערבים מוסלמים, אגב --

but we make sure that they are represented

אבל אנחנו מקפידים שהם מיוצגים

in this new institution.

במוסד החדש הזה.

This institution is government-backed

המוסד הוא בגיבוי ממשלתי

and it has been the case

וזהו המצב

for the past three decades.

בשלושת העשורים האחרונים.

We will open the museum in a few days,

אנחנו נפתח את המוזיאון בעוד כמה ימים,

and I welcome all of you to get on Qatar Airways

ואני קוראת לכולכם לעלות על טיסה של קטאר איירוייס

and come and join us.

ולהצטרף אלינו.

(Laughter)

(צחוק)

Now this museum is just as important to us as the West.

המוזיאון הזה חשוב לנו כמו המערב.

Some of you might have heard

אולי חלקכם שמע

of the Algerian artist Baya Mahieddine,

על האמנית האלג'יראית באיה מאיהדין,

but I doubt a lot of people know

אבל אני בספק שרבים יודעים

that this artist worked in Picasso's studio

שאמנית זו עבדה בסדנה של פיקאסו

in Paris in the 1930s.

בפריס של שנות השלושים.

For me it was a new discovery.

בשבילי זו הייתה תגלית חדשה.

And I think with time, in the years to come

ואני חושבת שעם הזמן, בשנים הבאות,

we'll be learning a lot about our Picassos,

נלמד רבות על הפיקאסו שלנו,

our Legers and our Cezannes.

על הלג'ה והסזאנים שלנו.

We do have artists,

יש לנו אמנים.

but unfortunately we have not discovered them yet.

אבל לרוע המזל לא גילינו אותם עדיין.

Now visual expression is just one form

כעת, ביטוי ויזואלי הוא דרך אחת בלבד

of culture integration.

של השתלבות תרבותית.

We have realized that recently

שמנו לב שלאחרונה

more and more people

יותר ויותר אנשים

are using the means of YouTube and social networking

משתמשים באמצעים כמו יוטיוב ורשתות חברתיות

to express their stories, share their photos

לבטא את סיפוריהם, לשתף את תמונותיהם

and tell their own stories through their own voices.

ולספר את הסיפורים שלהם בקולותיהם שלהם.

In a similar way,

בדרך דומה,

we have created the Doha Film Institute.

ייסדנו את מכון הסרטים של דוחא

Now the Doha Film Institute is an organization

מכון הסרטים של דוחא הוא ארגון

to teach people about film and filmmaking.

שילמד את האנשים על סרטים ועשיית סרטים.

Last year we didn't have one Qatari woman filmmaker.

בשנה שעברה לא הייתה לנו אפילו קטארית אחת יוצרת סרטים.

Today I am proud to say

היום אני גאה לומר

we have trained and educated

שאימנו וחינכנו

over 66 Qatari women filmmakers

מעל 66 נשים קטאריות יוצרות סרטים

to edit, tell their own stories

לערוך, לספר את סיפוריהן שלהן

in their own voices.

בקולותיהן שלהן.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Now if you'll allow me, I would love to share a one-minute film

כעת ברשותכם, רציתי לשתף אתכם בסרט של דקה

that has proven to show

שהצליח להראות

that a 60-sec film can be as powerful as a haiku

שסרט של שישים שניות יכול להיות חזק כמו האיקו

in telling a big picture.

ביכולת לתאר את התמונה הגדולה

And this is one of our filmmakers' products.

וזהו אחת מתוצרי יוצרות הסרטים שלנו.

(Video) Boy: Hey listen! Did you know that the stocks are up?

(וידאו) ילד: היי שמעי, ידעת שהמניות עלו?

Who are you playing?

את מי את משחקת?

Girl: Uncle Khaled. Here, put on the headscarf.

ילדה: דוד חאלד. הנה, תחבוש את המטפחת.

Khaled: Why would I want to put it on?

ילד: למה שארצה לחבוש את זה?

Girl: Do as you're told, young girl.

ילדה: תעשי מה שאומרים לך, ילדה צעירה.

Boy: No, you play mom and I play dad. (Girl: But it's my game.)

ילד: לא, את תשחקי את האמא ואני את האבא (ילדה: אבל זה המשחק שלי)

Play by yourself then.

אז תשחקי לבד.

Girl: Women! One word and they get upset.

ילדה: נשים! מילה אחת והן מתעצבנות.

Useless.

חסרת תועלת.

Thank you. Thank you!

תודה! תודה!

(Applause)

(מחיאות כפיים)

SM: Going back to straddling between East and West,

בחזרה למעבר בין מזרח למערב,

last month we had our second Doha Tribeca Film Festival

בחודש שעבר היה פסטיבל הסרטים דוחא טרייבקה השני

here in Doha.

כאן בדוחא.

The Doha Tribeca Film Festival

פסטיבל הסרטים דוחא טרייבקה

was held at our new cultural hub, Katara.

התקיים המרכז התרבותי החדש שלנו, קטארה.

It attracted 42,000 people,

הוא משך אליו 42,000 אנשים,

and we showcased 51 films.

והצגנו 51 סרטים.

Now the Doha Tribeca Film Festival

כעת פסטיבל הסרטים דוחא טרייבקה

is not an imported festival,

הוא לא פסטיבל מיובא,

but rather an important festival

אבל פסטיבל חשוב

between the cities of New York and Doha.

בין הערים ניו יורק ודוחא.

It's important for two things.

הוא חשוב משני טעמים

First, it allows us to showcase

ראשית, הוא מאפשר לנו להציג

our Arab filmmakers and voices

את הקולות והיוצרים הערביים

to one of the most cosmopolitan cities in the world,

לאחת הערים הקוסמופוליטיות בערים,

New York City.

ניו יורק.

At the same time, we are inviting them

באותה העת, אנו מזמינים אותם

to come and explore our part of the world.

לבוא ולגלות את החלק שלנו בעולם.

They're learning our culture, our language, our heritage

הם לומדים את תרבותנו, שפתנו, מורשתנו

and realizing we're just as different

ומבינים שאנו שונים באותה מידה

and just the same as each other.

ודומים באותה מידה כמו כל האחרים.

Now over and over again,

כעת, שוב ושוב

people have said, "Let's build bridges,"

אנשים אמרו: "בואו נבנה גשרים,"

and frankly, I want to do more than that.

אבל בכנות, אני רוצה לעשות יותר מזה.

I would like break the walls of ignorance

אני רוצה לשבור את קירות הבורות

between East and West --

בין מזרח למערב --

no, not the soft option that we have discussed before,

לא, לא את המובן מאליו שדיברנו עליו קודם,

but rather the soft power

אבל כן את הכוח הרך

that Joseph Nye has spoken about before.

שג'וזף נאי דיבר עליו קודם.

Culture's a very important tool to bring people together.

תרבות היא כלי חשוב מאד להביא את האנשים יחדיו

We should not underestimate it.

אל לנו להמעיט בערכה.

"Know thyself,"

"הכר את עצמך,"

that is the journey of self-expression and self-realization

שהמסע של הביטוי העצמי וההבנה העצמית

that we are traveling.

שאנו עוברים.

Now I don't pretend to have all the answers,

אני לא מתיימרת להחזיק בכל התשובות

but I know that me as an individual

אבל אני יודעת שאני כפרט

and we as a nation

ואנו כאומה

welcome this community

מקדמים בברכה קהילה זו

of ideas worth spreading.

של רעיונות ששוים הפצה.

This is a very interesting journey.

זהו מסע מעניין מאד.

I welcome you on board

אני מברכת אותכם על הצטרפותכם

for us to engage and discuss new ideas

אלינו לעסוק ולדון ברעיונות חדשים

of how to bring people together

איך להביא אנשים ביחד

through cultural initiatives and discussions.

דרך יוזמות ודיונים תרבותיים.

Familiarity destroys and trumps fear. Try it.

ההיכרות מנצחת ומשמידה את הפחד. נסו זאת.

Ladies and gentlemen, thank you very much. Shokran.

גבירותי ורבותי, תודה רבה לכם. שוקראן.

(Applause)

(מחיאות כפיים)