Lawrence Lessig: The unstoppable walk to political reform

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

So a chip, a poet and a boy.

שבב, משורר ונער.

It's just about 20 years ago,

עברו רק כ-20 שנה

June 1994, when Intel announced

מאז יוני 1994, כש"אינטל" הודיעה

that there was a flaw

שיש פגם

at the core of their Pentium chip.

בליבה של שבב ה"פנטיום" שלה.

Deep in the code of the SRT algorithm

במעמקי הקוד של אלגוריתם אס-אר-טי

to calculate intermediate quotients necessary

שמחשב את מנות הביניים הנחוצות

for iterative floating points of divisions --

לחיזרור נקודות חלוקה צפות --

I don't know what that means, but it's what it says on Wikipedia —

אין לי מושג מה זה אומר, אבלל ככה כתוב בוויקיפדיה --

there was a flaw and an error

היו שם פגם ושגיאה

that meant that there was a certain probability

שמשמעם היתה שקיימת הסתברות מסוימת לכך

that the result of the calculation would be an error,

שתוצאת החישוב תהיה טעות,

and the probability was one out of every

וההסתברות היתה של חישוב אחד

360 billion calculations.

ל-360 מיליארד חישובים.

So Intel said your average spreadsheet

כלומר, "אינטל" הודיעה שבגליון האלקטרוני הממוצע

would be flawed once every 27,000 years.

תיפול טעות פעם ב-27,000 שנה.

They didn't think it was significant,

בעיניהם זה לא היה משמעותי,

but there was an outrage in the community.

אבל בקהילה קמה סערה.

The community, the techies, said, this flaw

הקהילה, אנשי הטכנולוגיה, אמרה,

has to be addressed.

שמוכרחים לטפל בפגם הזה.

They were not going to stand by quietly

הם לא יעברו על זה בשתיקה,

as Intel gave them these chips.

משום ש"אינטל" נתנה להם את השבבים האלה.

So there was a revolution across the world.

כך שהתחוללה מהפכה עולמית.

People marched to demand --

אנשים יצאו לרחובות בדרישה --

okay, not really exactly like that —

טוב, לא ממש-ממש כך --

but they rose up and they demanded

אבל הם קמו ודרשו

that Intel fix the flaw.

ש"אינטל" תתקן את הפגם.

And Intel set aside 475 million dollars

ו"אינטל" הקצתה 475 מיליון דולר

to fund the replacement of millions of chips

למימון החלפתם של מיליוני שבבים

to fix the flaw.

במטרה לתקן את הפגם.

So billions of dollars in our society

כלומר, מיליארדי דולרים, בחברה שלנו,

was spent to address a problem

הוצאו על תיקון בעיה

which would come once out of every 360 billion

שתופיע אחת ל-360 מיליארד

calculations.

חישובים.

Number two, a poet.

מס' 2: משורר.

This is Martin Niemöller.

זהו מרטין נימיולר.

You're familiar with his poetry.

אתם מכירים את שירתו.

Around the height of the Nazi period,

בערך בשיא העידן הנאצי,

he started repeating the verse,

הוא החל לחזור על הפזמון:

"First they came for the communists,

"תחילה הם תקפו את הקומוניסטים;

and I did nothing,

"לא עשיתי דבר,

did not speak out because I was not a communist.

"לא פציתי פה, כי לא הייתי קומוניסט.

Then they came for the socialists.

"אחר תקפו את הסוציאליסטיים.

Then they came for the trade unions.

"אחר תקפו את אנשי האיגודים המקצועיים.

Then they came for the Jews.

"אחר תקפו את היהודים,

And then they came for me.

"ואחר תקפו אותי.

But there was no one left to speak for me."

"אבל לא נותר איש שידבר בשמי."

Now, Niemöller is offering a certain kind of insight.

נימיולר מציע תובנה מסוימת.

This is an insight at the core of intelligence.

זו תובנה שמתייחסת לליבת התבונה.

We could call it cluefulness.

נוכל לכנות אותה: "היות בעל מושג מהחיים שלך"

It's a certain kind of test:

זהו מעין מבחן:

Can you recognize

האם תוכלו לזהות

an underlying threat and respond?

איום סמוי, ולהגיב?

Can you save yourself or save your kind?

האם תוכלו להציל את עצמכם או את בני-מינכם?

Turns out ants are pretty good at this.

מסתבר שהנמלים טובות מאד בזה.

Cows, not so much.

פרות? לא כל-כך.

So can you see the pattern?

האם אתם יכולים לזהות את הדפוס?

Can you see a pattern and then recognize

האם אתם יכולים לזהות דפוס ולאחר להכיר בו,

and do something about it? Number two.

ולעשות משהו לגביו?

Number three, a boy.

מס' 3: נער.

This is my friend Aaron Swartz.

זהו חברי ארון שוורץ.

He's Tim's friend.

הוא חברו של טים.

He's friends of many of you in this audience,

הוא מיודד עם רבים מכם, כאן בקהל,

and seven years ago,

ולפני 7 שנים

Aaron came to me with a question.

ארון הגיע אלי עם שאלה.

It was just before I was going to give my first TED Talk.

זה היה ממש לפני שעמדתי להרצות בפעם הראשונה שלי ב-TED.

I was so proud. I was telling him about my talk,

הייתי כה גאה. סיפרתי לו על ההרצאה שלי,

"Laws that choke creativity."

"חוקים שחונקים את היצירתיות".

And Aaron looked at me

וארון הביט בי

and was a little impatient, and he said,

בקוצר-רוח מסוים, ואמר:

"So how are you ever

"איך בכלל אתה מתכוון

going to solve the problems you're talking about?

"לפתור את הבעיות שעליהן אתה מדבר?

Copyright policy, Internet policy,

"בעיות של מדיניות קניין רוחני, מדיניות אינטרנט,

how are you ever going to address those problems

"איך אתה בכלל מתכוון לגשת לבעיות האלה,

so long as there's this fundamental corruption

"כל עוד קיימת השחיתות הבסיסית הזו

in the way our government works?"

"באופן שבו הממשל שלנו פועל?"

So I was a little put off by this.

זה קצת בילבל אותי.

He wasn't sharing in my celebration.

הוא לא גילה השתתפות בחדוות הנצחון שלי.

And I said to him, "You know, Aaron,

אמרתי לו: "יודע מה, ארון,

it's not my field, not my field."

"זה לא התחום שלי. לא התחום שלי."

He said, "You mean as an academic, it's not your field?"

הוא ענה: "אתה מתכוון שכאקדמאי, זה לא התחום שלך?"

I said, "Yeah, as an academic, it's not my field."

אמרתי: "כן. כאקדמאי. זה לא התחום שלי."

He said, "What about as a citizen?

הוא ענה: "וכאזרח?"

As a citizen."

וכאזרח?

Now, this is the way Aaron was.

כזה היה ארון.

He didn't tell. He asked questions.

הוא לא אמר. הוא שאל.

But his questions spoke as clearly

אבל שאלותיו היו ברורות

as my four-year-old's hug.

ממש כמו חיבוק של בתי בת ה-4.

He was saying to me,

מה שהוא אמר לי היה,

"You've got to get a clue.

"אתה חייב שהיה לך מושג מהחיים שלך.

You have got to get a clue, because there is

"אתה חייב שיהיה לך מושג, כי ישנו

a flaw at the core of the operating system

"פגם בליבת מערכת ההפעלה

of this democracy,

"של הדמוקרטיה הזאת,

and it's not a flaw every one out of 360 billion times

"ולא מדובר בפגם של פעם אחת מתוך 360 מיליארד פעמים

our democracy tries to make a decision.

"שבהן הדמוקרטיה שלנו מנסה לקבל החלטות.

It is every time,

"אלא בכל פעם ופעם,

every single important issue.

"בכל סוגיה חשובה."

We've got to end the bovinity of this political society.

עלינו לשים קץ לבהמיות של החברה הפוליטית הזאת.

We've got to adopt, it turns out,

עלינו לאמץ, כך מסתבר --

the word is fourmi-formatic attitude --

המונח הוא "גישה פורמית-פורמטית" --

that's what the Internet tells me the word is --

זה מה שנאמר באינטרנט --

the ant's appreciative attitude

הגישה האומדת של הנמלה,

that gets us to recognize this flaw,

שמביאה אותנו להכיר בפגם הזה,

save our kind and save our demos.

להציל את המין שלנו ואת עמנו.

Now if you know Aaron Swartz,

אם אתם יודעים מי זה ארון שוורץ,

you know that we lost him

אתם יודעים שאיבדנו אותו

just over a year ago.

לפני קצת יותר משנה.

It was about six weeks

זה היה כשישה שבועות

before I gave my TED Talk,

לפני שנתתי את הרצאת TED שלי,

and I was so grateful to Chris

והייתי אסיר-תודה לכריס

that he asked me to give this TED Talk,

על שביקש ממני לתת את הרצאת TED ההיא,

not because I had the chance to talk to you,

לא בגלל ההזדמנות להרצות לכם,

although that was great,

אם כי זה היה נהדר,

but because it pulled me out of an extraordinary depression.

אלא משום שזה חילץ אותי מדכאון עצום.

I couldn't begin to describe the sadness.

לא יכולתי אפילו להתחיל לתאר את היגון.

Because I had to focus.

כי הייתי חייב לשמור על מיקוד.

I had to focus on, what was I going to say to you?

הייתי חייב להתמקד במה שאומר לכם.

It saved me.

זה הציל אותי.

But after the buzz, the excitement,

אבל אחרי ההמולה וההתרגשות,

the power that comes from this community,

הכוח שנובע מהקהילה הזאת,

I began to yearn for a less sterile,

התחלתי לחלום על דרך נקיה פחות,

less academic way to address these issues,

דרך אקדמית פחות להתייחס לסוגיות האלה,

the issues that I was talking about.

הסוגיות שעליהן הרציתי.

We'd begun to focus on New Hampshire

התחלנו להתמקד בניו-המפשייר

as a target for this political movement,

כמטרתה של התנועה הפוליטית הזאת,

because the primary in New Hampshire

משום שהבחירות המקדימות בניו-המפשייר

is so incredibly important.

הן כל-כך חשובות.

It was a group called the New Hampshire Rebellion

זאת היתה קבוצה בשם "מורדי ניו-המפשייר",

that was beginning to talk about, how would we make

שהחלה להתדיין כיצד לגרום

this issue of this corruption central in 2016?

לסוגיית השחיתות הזו להיות מרכזית ב-2016.

But it was another soul that caught my imagination,

אבל נשמה אחרת היא שהציתה את דמיוני:

a woman named Doris Haddock, aka Granny D.

אשה בשם דוריס האדוק, או סבתא די.

On January 1, 1999, 15 years ago,

ב-1 לינואר, 1999, לפני 15 שנה,

at the age of 88, Granny D started a walk.

בגיל 88, סבתא די יצאה לצעדה.

She started in Los Angeles

היא יצאה מלוס-אנג'לס

and began to walk to Washington, D.C.

והחלה לצעוד לעבר וושינטון הבירה,

with a single sign on her chest that said,

עם שלט בודד על חזה, שאמר:

"campaign finance reform."

"מסע לרפורמה בכספים".

Eighteen months later,

כעבור 18 חודשים,

at the age of 90,

בגיל 90,

she arrived in Washington with hundreds following her,

היא הגיעה לוושינגטון כשעימה מאות מצטרפים,

including many congressmen who had gotten in a car

כולל חברי קונגרס רבים, שנכנסו למכוניות

and driven out about a mile outside of the city

ונסעו כקילומטר וחצי אל מחוץ לעיר

to walk in with her.

כדי לצעוד איתה.

(Laughter)

[צחוק]

Now, I don't have 13 months

לי אין 13 חודשים

to walk across the country.

כדי לחצות את הארץ.

I've got three kids who hate to walk,

יש לי 3 ילדים ששונאים ללכת ברגל,

and a wife who, it turns out,

ואשה, שמסתבר,

still hates when I'm not there

עדיין לא אוהבת כשאני לא בבית

for mysterious reasons,

מסיבות השמורות עימה,

so this was not an option,

כך שזו אינה אפשרות מבחינתי.

but the question I asked,

אבל השאלה ששאלתי היא,

could we remix Granny D a bit?

האם אפשר לעשות רמיקס קטן של סתבא די?

What about a walk not of 3,200 miles

מה עם צעדה, לא של 5,000 ק"מ,

but of 185 miles across New Hampshire

אלא של 300 ק"מ לרוחב ניו-המפשייר

in January?

בינואר?

So on January 11,

אז ב-11 לינואר,

the anniversary of Aaron's death,

ביום השנה למותו של ארון,

we began a walk that ended on January 24th,

יצאנו לצעדה שהסתיימה ב-24 לינואר,

the day that Granny D was born.

ביום הולדתה של סבתא די.

A total of 200 people joined us across this walk,

בסה"כ הצטרפו אלינו בדרך 200 איש,

as we went from the very top to the very bottom of New Hampshire

כשצעדנו מהקצה הצפוני של ניו-המפשייר ועד לדרומי

talking about this issue.

ושוחחנו על הסוגיה הזאת.

And what was astonishing to me,

ומה שהיה בעיני מדהים,

something I completely did not expect to find,

דבר שכלל לא ציפיתי לגלות,

was the passion and anger

היו הלהט והזעם

that there was among everyone that we talked to about this issue.

שכולם הרגישו כשדיברנו על הנושא.

We had found in a poll that 96 percent of Americans

מצאנו בסקר ש-96% מהאמריקנים

believe it important to reduce the influence

מאמינים שחשוב לצמצם את ההשפעה

of money in politics.

של הכסף בפוליטיקה.

Now politicians and pundits tell you,

פוליטיקאים ו"מומחים" יספרו לכם

there's nothing we can do about this issue,

שאין מה לעשות בעניין זה,

Americans don't care about it,

שלאמריקאים לא איכפת מכך.

but the reason for that is

אבל הסיבה לכך היא,

that 91 percent of Americans

ש-91% מהאמריקאים

think there's nothing that can be done about this issue.

חושבים שאין מה לעשות בעניין הזה.

And it's this gap between 96 and 91

וקיים פער בין 91 ל-96

that explains our politics of resignation.

שמסביר את הפוליטיקה שלנו, של צידוק הדין.

I mean, after all, at least 96 percent of us

הרי לפחות 96% מאיתנו

wish we could fly like Superman,

היו רוצים לעוף כמו סופרמן,

but because at least 91 percent of us believe we can't,

אבל בגלל שלפחות 91% מאיתנו לא מאמינים שנוכל,

we don't leap off of tall buildings every time

איננו קופצים מבניינים גבוהים בכל פעם

we have that urge.

שבא לנו.

That's because we accept our limits,

זה משום שאנו מקבלים את מגבלותינו,

and so too with this reform.

וכך גם בעניין הרפורמה הזאת.

But when you give people the sense of hope,

אבל כשנותנים לאנשים תחושה של תקווה,

you begin to thaw that absolute sense of impossibility.

מתחילים להפשיר את תחושת האי-היתכנות המוחלטת הזאת.

As Harvey Milk said, if you give 'em hope,

כפי שאמר הרווי מילק: "כשנותנים להם תקווה,

you give 'em a chance, a way to think

"נותנים להם הזדמנות, דרך מסוימת לחשוב

about how this change is possible.

"שהשינוי הזה אפשרי."

Hope.

תקווה.

And hope is the one thing that we, Aaron's friends,

והתקווה היא משהו שבו אנו, חבריו של ארון,

failed him with, because we let him

איכזבנו אותו, כי איפשרנו לו

lose that sense of hope.

לאבד את תחושת התקווה.

I loved that boy like I love my son.

אהבתי את הבחור הזה כמו את בני.

But we failed him.

אבל אכזבנו אותו.

And I love my country,

ואני אוהב את ארצי,

and I'm not going to fail that.

והפעם אינני עומד להכזיב.

I'm not going to fail that.

הפעם אינני עומד להכזיב.

That sense of hope, we're going to hold,

אנו ניצמד לתחושת התקווה הזו,

and we're going to fight for,

ובדעתנו להמשיך להילחם עליה,

however impossible this battle looks.

ולא משנה כמה הקרב נראה אבוד.

What's next?

אז מה עכשיו?

Well, we started with this march with 200 people,

התחלנו את הצעדה הזו עם 200 איש,

and next year, there will be 1,000

ובשנה הבאה יהיו 1,000 איש,

on different routes

במסלולים שונים,

that march in the month of January

שיצעדו בחודש ינואר

and meet in Concord to celebrate this cause,

וייפגשו בבירת ניו-המפשייר, קונקורד, לרגל המטרה הזאת,

and then in 2016, before the primary,

וב-2016, לפני הבחירות המקדימות,

there will be 10,000 who march across that state,

יהיו 10,000 איש שיחצו את המדינה הזאת,

meeting in Concord to celebrate this cause.

וייפגשו בקונקורד לרגל המטרה הזאת.

And as we have marched, people around the country

כשצעדנו, אנשים מכל הארץ

have begun to say, "Can we do the same thing

החלו לומר: "אולי נעשה אותו דבר

in our state?"

"במדינה שלנו?"

So we've started a platform called G.D. Walkers,

לכן יצרנו פלטפורמה בשם "ג'י-די ווקרס",

that is, Granny D walkers,

כלומר "צעדת סבתא די",

and Granny D walkers across the country

וצועדי סבתא די בכל הארץ

will be marching for this reform. Number one.

יצעדו למען הרפורמה הזאת. זה מס' 1.

Number two, on this march,

מס' 2: במרץ האחרון,

one of the founders of Thunderclap, David Cascino,

אחד ממייסדי "ת'נדרקלאפ", דייויד קסקינו

was with us,

היה איתנו,

and he said, "Well what can we do?"

והוא שאל: "מה נוכל לעשות?"

And so they developed a platform,

אז הם פיתחו פלטפורמה,

which we are announcing today,

שאותה אנו משיקים היום,

that allows us to pull together voters

שמאפשרת לנו לקשר בין מצביעים

who are committed to this idea of reform.

שמחוייבים לרעיון הרפורמה הזה.

Regardless of where you are,

לא משנה היכן אתם,

in New Hampshire or outside of New Hampshire,

בניו-המפשייר או מחוצה לה,

you can sign up and directly be informed

אתם יכולים להירשם ולקבל מידע ישיר

where the candidates are on this issue

בנוגע לעמדות המועמדים בנושא זה

so you can decide who to vote for

כדי שתוכלו להחליט למי להצביע

as a function of which is going

כפונקציה של יכולתם

to make this possibility real.

לממש את האפשרות הזאת.

And then finally number three, the hardest.

ולבסוף, מס' 3, והכי קשה.

We're in the age of the Super PAC.

אנחנו בעידן הסופר-פאק (ועדות פעולה פוליטיות).

Indeed yesterday, Merriam announced

ובעצם, אתמול הכריזו במילון "מריאם-ובסטר"

that Merriam-Webster will have Super PAC as a word.

ש"סופר-פאק" תתקבל כמילה.

It is now an official word in the dictionary.

כעת זאת מילה רשמית במילון.

So on May 1, aka May Day,

אז ב-1 למאי, או "מיי-דיי",

we're going to try an experiment.

בכוונתנו לערוך ניסוי.

We're going to try a launching

ננסה להעלות

of what we can think of as a Super PAC

את כל מה שאנו חושבים בתור ועד פעולה פוליטי,

to end all Super PACs.

כדי לסיים את כל ועדי הפעולה הפוליטיים.

And the basic way this works is this.

ועקרונית , זה עובד ככה:

For the last year, we have been working

בשנה האחרונה עבדנו

with analysts and political experts

עם אנליסטים ומומחים פוליטיים

to calculate, how much would it cost

כדי לחשב כמה יעלה

to win enough votes in the United States Congress

להשיג מספיק הצבעות בבית הנבחרים של ארה"ב

to make fundamental reform possible?

כדי לאפשר רפורמה מן היסוד.

What is that number? Half a billion? A billion?

כמה? חצי מיליארד? מיליארד?

What is that number?

כמה?

And then whatever that number is,

ולא משנה כמה זה,

we are going to kickstart, sort of,

אנו נתחיל ב"קיקסטארט", כאילו,

because you can't use KickStarter for political work,

כי אי-אפשר להשתמש ב"קיקסטארט" לפעילות פוליטית,

but anyway, kickstart, sort of,

אבל בכל מקרה, נעשה מעין קיקסטארט,

first a bottom-up campaign

נתחיל מן הרחוב כלפי מעלה:

where people will make small dollar commitments

אנשים יתחייבו לתרום כמה דולרים

contingent on reaching very ambitious goals,

בתנאי שנשיג כמה מטרות שאפתניות מאד,

and when those goals have been reached,

כשאותן מטרות תושגנה,

we will turn to the large dollar contributors,

נפנה אל התורמים הכבדים,

to get them to contribute to make it possible

ונבקש מהם לתרום כדי שיתאפשר לנו

for us to run the kind of Super PAC necessary

לנהל את ועד הפעולה הפוליטי הדרוש

to win this issue,

כדי לנצח בסוגיה הזאת,

to change the way money influences politics,

כדי לשנות את האופן בו הכסף משפיע על הפוליטיקה,

so that on November 8,

כדי שב-8 לנובמבר,

which I discovered yesterday is the day

שאתמול נודע לי שהוא היום

that Aaron would have been 30 years old,

שארון היה חוגג 30,

on November 8,

ב-8 לנובמבר,

we will celebrate 218 representatives

נחגוג את השגתם של 218 נציגים

in the House and 60 Senators

בבית הנבחרים, ו-60 סנטורים

in the United States Senate

בסנאט של ארצות הברית

who have committed to this idea

שיהיו מחוייבים לרעיון הזה

of fundamental reform.

של רפורמה יסודית.

So last night, we heard about wishes.

אמש שמענו על משאלות.

Here's my wish.

אז הנה המשאלה שלי.

May one.

באחד במאי,

May the ideals of one boy

מי ייתן והאידיאלים של נער אחד

unite one nation behind one critical idea

יאחדו אומה שלמה מאחורי רעיון מכריע אחד,

that we are one people,

והוא, שאנו עם אחד,

we are the people who were promised a government,

העם שהובטחה לו ממשלה,

a government that was promised to be

הממשלה שהובטח שתהיה

dependent upon the people alone, the people,

תלויה ברצון העם לבדו, העם,

who, as Madison told us,

שהוא, כדברי מדיסון,

meant not the rich more than the poor.

לא העשירים יותר מן העניים.

May one.

האחד במאי.

And then may you, may you join this movement,

ומי ייתן שאתם תצטרפו לתנועה הזו,

not because you're a politician,

לא משום שאתם פוליטיקאים,

not because you're an expert,

לא משום שאתם מומחים,

not because this is your field,

ולא משום שזה התחום שלכם,

but because if you are,

אלא בגלל מי שאתם,

you are a citizen.

אתם אזרחים.

Aaron asked me that.

ארון ביקש זאת ממני.

Now I've asked you.

עכשיו אני מבקש זאת מכם.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

[מחיאות כפיים]