What young women believe about their own sexual pleasure | Peggy Orenstein

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

For several years now,

מזה כמה שנים אנו עוסקים בשיח לאומי

we've been engaged in a national debate about sexual assault on campus.

בנושא תקיפות מיניות בקמפוסים.

No question --

אין ספק;

it's crucial that young people understand the ground rules for consent,

חיוני שצעירים יבינו את כללי היסוד בנוגע להסכמה,

but that's where the conversation about sex is ending.

אבל כאן מסתיים השיח סביב מין.

And in that vacuum of information

ובפער המידע הזה

the media and the Internet --

התקשורת והאינטרנט,

that new digital street corner --

פינת הרחוב הדיגיטלית של ימינו,

are educating our kids for us.

מחנכים את ילדינו במקומנו.

If we truly want young people to engage safely, ethically,

אם אנו באמת רוצים שהצעירים יעשו זאת בבטחון, באופן מוסרי,

and yes, enjoyably,

ואכן, גם בהנאה,

it's time to have open honest discussion about what happens after "yes,"

הגיעה העת לנהל שיח גלוי וכן

באשר למה שקורה לאחר אמירת ה"כן",

and that includes breaking the biggest taboo of all

וזה כולל לנפץ את הטאבו הגדול מכולם,

and talking to young people

ולשוחח עם הצעירים

about women's capacity for and entitlement to sexual pleasure.

על כך שנשים יכולות וזכאיות להתענג על מין.

Yeah.

כן.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Come on, ladies.

קדימה, נשים!

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I spent three years talking to girls ages 15 to 20

בשלוש השנים האחרונות שוחחתי עם נערות בגילים 15 עד 20

about their attitudes and experience of sex.

על גישותיהן למין וחוויותיהן ממנו.

And what I found was

ומה שגיליתי הוא

that while young women may feel entitled to engage in sexual behavior,

שאף שצעירות חשות שמגיע להן לעסוק בפעילות מינית,

they don't necessarily feel entitled to enjoy it.

הן לא בהכרח חשות שמגיע להן ליהנות ממנו.

Take this sophomore at the Ivy League college

למשל, תלמידת שנה ב' בליגת הקיסוס בקולג',

who told me,

שאמרה לי,

"I come from a long line of smart, strong women.

"אני נצר לשושלת ארוכה של נשים חכמות וחזקות.

My grandmother was a firecracker,

"סבתי היתה פגזית,

my mom is a professional,

"אימי מקצוענית,

my sister and I are loud, and that's our form of feminine power."

"אחותי ואני קולניות וזהו הכוח הנשי שלנו."

She then proceeded to describe her sex life to me:

ואז היא תיארה בפני את חיי המין שלה:

a series of one-off hookups,

סדרה של סטוצים

starting when she was 13,

שהחלו כשהיתה בת 13,

that were ...

שהיו...

not especially responsible,

לא אחראיים במיוחד,

not especially reciprocal

לא הדדיים במיוחד,

and not especially enjoyable.

ולא מהנים במיוחד.

She shrugged.

היא משכה בכתפיה.

"I guess we girls are just socialized to be these docile creatures

"כנראה שהחברה מלמדת אותנו, הבנות, להיות יצורים צייתניים,

who don't express our wants or needs."

"ולא לבטא את רצונותינו או צרכינו."

"Wait a minute," I replied.

"רק רגע," עניתי.

"Didn't you just tell me what a smart, strong woman you are?"

"האם לא סיפרת לי כרגע איזו אישה חכמה וחזקה את?"

She hemmed and hawed.

היא מלמלה משהו והיססה.

"I guess," she finally said,

"אולי," אמרה לבסוף,

"no one told me that that smart, strong image applies to sex."

"איש לא אמר לי שהדימוי החכם והחזק הזה מתייחס למין."

I should probably say right up top that despite the hype,

אולי עלי לומר מראש שלמרות כל הרעש סביב זה,

teenagers are not engaging in intercourse more often or at a younger age

צעירים אינם עוסקים במשגל הרבה יותר או בגיל צעיר יותר

than they were 25 years ago.

מאשר לפני 25 שנה.

They are, however, engaging in other behavior.

אבל הם כן עוסקים בהתנהגויות אחרות.

And when we ignore that,

וכשאנו מתעלמים מכך,

when we label that as "not sex,"

כשאנו מתייגים אותן כ"לא מין",

that opens the door to risky behavior and disrespect.

זה מאפשר התנהגות מסוכנת ולא מכבדת.

That's particularly true of oral sex,

זה נכון במיוחד במין אוראלי,

which teenagers consider to be less intimate than intercourse.

שצעירים רואים בו אקט פחות אינטימי מאשר משגל.

Girls would tell me, "it's no big deal,"

בנות אומרות לי, "זה לא עניין רציני" --

like they'd all read the same instruction manual --

כאילו כולן קראו את אותו ספר הוראות --

at least if boys were on the receiving end.

לפחות כשהבנים הם בצד המקבל.

Young women have lots of reasons for participating.

לנשים צעירות יש המון סיבות להשתתף בזה.

It made them feel desired;

זה גורם להן להרגיש רצויות;

זאת דרך לעלות בסולם החברתי.

it was a way to boost social status.

Sometimes, it was a way to get out of an uncomfortable situation.

לפעמים זה מוצא ממצב לא נוח,

As a freshman at a West Coast college said to me,

כפי שתלמידת שנה א' בקולג' בחוף המערבי אמרה לי,

"A girl will give a guy a blow job at the end of the night

"בחורה תמצוץ לבחור בסוף הערב,

because she doesn't want to have sex with him,

"כי היא לא רוצה לשכב איתו,

and he expects to be satisfied.

"והוא מצפה לסיפוק.

So, if I want him to leave

"אז אם אני רוצה שהוא יילך,

and I don't want anything to happen ... "

"ואני לא רוצה שיקרה כלום..."

I heard so many stories of girls performing one-sided oral sex

שמעתי סיפורים כה רבים על נערות שקיימו מין אוראלי חד-צדדי,

that I started asking,

עד שהתחלתי לשאול,

"What if every time you were alone with a guy,

"מה אם בכל פעם שאת לבד עם בחור,

"הוא היה אומר לך להביא לו כוס מים מהמטבח,

he told you to get him a glass of water from the kitchen,

"אבל אין סיכוי שהוא יביא לך כוס מים --

and he never got you a glass of water --

or if he did, it was like ...

"ואם כן, הגישה שלו היתה...

'you want me to uh ...?'"

"'את רוצה שאני... מה?'"

You know, totally begrudging.

כאילו, לגמרי באי-רצון.

You wouldn't stand for it.

לא היית מסכימה לזה.

But it wasn't always that boys didn't want to.

אבל לא תמיד הבחורים סירבו לכך;

It was that girls didn't want them to.

הבחורה היא שלא הסכימה להם.

Girls expressed a sense of shame around their genitals.

בנות מתבטאות בבושה בנוגע לאיברי המין שלהן.

A sense that they were simultaneously icky and sacred.

מעין תערובת של גועל וקדושה.

Women's feelings about their genitals

נמצא קשר ישיר בין תחושות הנשים

have been directly linked to their enjoyment of sex.

בקשר לאיברי המין שלהן לבין הנאתן המינית.

Yet, Debby Herbenick, a researcher at Indiana University,

ועם זאת, דבי הרבניק, חוקרת מאוניברסיטת אינדיאנה,

believes that girls' genital self-image is under siege,

סבורה שהדימוי העצמי של נשים בקשר לאיברי המין נתון במצור,

with more pressure than ever

וללחץ רב מאי-פעם,

to see them as unacceptable in their natural state.

לראותם כבלתי-קבילים במצבם הטבעי.

According to research,

לפי המחקר,

about three-quarters of college women remove their pubic hair -- all of it --

כשלושה רבעים מהנשים בקולג' מסירות את שיער הערווה

- את כולו - לפחות מידי פעם.

at least on occasion,

and more than half do so regularly.

ויותר מחצי מהן - בקביעות.

Girls would tell me that hair removal made them feel cleaner,

נערות אומרות לי שהסרת השיער גורמת להם להרגיש נקיות יותר,

that it was a personal choice.

שזה נעשה מבחירה.

Though, I kind of wondered if left alone on a desert island,

אם כי אני תוהה, אילו ננטשו על אי בודד,

if this was how they would choose to spend their time.

כך היו בוחרות להעביר את הזמן.

(Laughter)

(צחוק)

And when I pushed further,

וכשדחקתי בהן עוד,

a darker motivation emerged:

הופיעה עילה אפלה יותר:

avoiding humiliation.

להימנע מהשפלה.

"Guys act like they would be disgusted by it,"

"לפי התנהגות הבנים, זה יגעיל אותם,"

one young woman told me.

אמרה לי צעירה אחת.

"No one wants to be talked about like that."

"אף אחת לא רוצה שידברו עליה ככה."

The rising pubic hair removal reminded me of the 1920s,

עליית קרנה של הסרת השיער הזכירה לי את שנות ה-20 במאה ה-20,

when women first started regularly shaving their armpits and their legs.

כשנשים החלו לגלח בקביעות את בתי השחי והרגליים.

אז נכנסו לאופנה השמלות המתנפנפות,

That's when flapper dresses came into style,

and women's limbs were suddenly visible,

וגפיהן של הנשים נעשו לפתע גלויים לעין,

open to public scrutiny.

ולבחינה הדקדקנית של הציבור.

There's a way that I think that this too is a sign.

איכשהו, גם בכך אני רואה סימן

That a girl's most intimate part is open to public scrutiny,

שאיבריה הפרטיים ביותר של נערה פתוחים לבחינת הציבור,

open to critique,

פחותים לביקורת,

to becoming more about how it looks to someone else

שחשוב יותר איך זה נראה בעיני אחר

than how it feels to her.

מאשר איך היא מרגישה עם זה.

The shaving trend has sparked another rise in labiaplasty.

מגמת הגילוח הציתה עליה נוספת בניתוחים הפלסטיים של הפות.

Labiaplasty, which is the trimming of the inner and outer labia,

עיצוב הפות, גיזום וסידור השפתיים החיצוניות והפנימיות של איבר המין הנשי,

is the fastest-growing cosmetic surgery among teenage girls.

הוא הניתוח הפלסטי בעל שיעור הגידול המהיר ביותר בקרב בנות-עשרה.

It rose 80 percent between 2014 and 2015,

הוא עלה ב-80% בין השנים 2014 ל-2015,

and whereas girls under 18 comprise two percent of all cosmetic surgeries,

ובעוד שבנות 18 ומטה מהוות 2% מכלל הניתוחים הפלסטיים,

they are five percent of labiaplasty.

הן מהוות 5% מכלל ניתוחי עיצוב הפות.

The most sought-after look, incidentally,

המראה הכי מבוקש, אגב,

in which the outer labia appear fused like a clam shell,

הוא כשהשפתיים החיצוניות נראות צמודות במהודק כקונכיה סגורה,

is called ...

והוא קרוי,

wait for it ...

הנה זה בא...

"The Barbie."

"הבארבי".

(Groan)

(אנקה)

I trust I don't have to tell you

אני בטוחה שאין צורך לומר לכם

שבארבי היא א', עשויה פלסטיק,

that Barbie is a) made of plastic

and b) has no genitalia.

ו-ב', נטולת איברי מין.

(Laughter)

(צחוק)

The labiaplasty trend has become so worrisome

מגמת עיצוב הפות הפכה כה מדאיגה,

that the American College of Obstetricians and Gynecologists

עד שהמכללה האמריקנית למיילדים וגיניקולוגים

has issued a statement on the procedure,

פרסמה הצהרה בנוגע להליך הזה,

which is rarely medically indicated,

שקבעה שהוא לעתים נדירות מותווה מבחינה רפואית,

has not been proven safe

שהוא לא הוכח כבטוח,

and whose side effects include scarring, numbness, pain

ושתופעות הלוואי שלו כוללות הצטלקות, חוסר-תחושה, כאב

and diminished sexual sensation.

וירידה ברגישות המינית.

Now, admittedly,

אז צריך להודות

and blessedly,

ולברך

the number of girls involved is still quite small,

על כך שמספר הנערות שעושות זאת עדיין קטן,

but you could see them as canaries in a coal mine,

אבל אפשר לראות בהן את הקנריות שבמכרה הפחם,

telling us something important about the way girls see their bodies.

שאומרות לנו משהו חשוב על האופן בו בנות רואות את גופן.

Sara McClelland,

שרה מק'לאלן,

a psychologist at the University of Michigan,

פסיכולוגית באוניברסיטת מישיגן,

coined what is my favorite phrase ever in talking about all of this:

טבעה את המונח האהוב עלי כשמדברים על כל זה:

"Intimate justice."

"צדק אינטימי":

That's the idea that sex has political, as well as personal implications,

הרעיון שלמין יש השלכות פוליטיות כמו-גם אישיות,

just like, who does the dishes in your house,

ממש כמו זהותו של מי שמדיח כלים בבית,

or who vacuums the rug.

או מי שואב את השטיח.

And it raises similar issues about inequality,

וזה מעלה שאלות דומות בנוגע לאי-שוויון,

about economic disparity,

הבדלי הכנסה,

violence,

אלימות

physical and mental health.

ובריאות הגוף והנפש.

Intimate justice asks us to consider

שאלת הצדק האינטימי תובעת מאיתנו לשקול

who is entitled to engage in an experience.

למי מגיע להשתתף בחווייה מסוימת?

Who is entitled to enjoy it?

למי מגיע ליהנות ממנה?

Who is the primary beneficiary?

מי הנהנה העיקרי?

And how does each partner define "good enough"?

ואיך כל צד מגדיר "מספיק טוב"?

Honestly, I think those questions are tricky and sometimes traumatic

בכנות, לדעתי השאלות האלה קשות ולעתים טראומטיות

for adult women to confront,

אפילו לנשים מבוגרות,

but when we're talking about girls,

אבל כשאנו מדברים על נערות,

I just kept coming back to the idea that their early sexual experience

חזרתי כל הזמן לרעיון שהחווייה המינית המוקדמת שלהן

shouldn't have to be something that they get over.

לא צריכה להיות משהו שהן "מתגברות עליה".

In her work,

במחקר שלה,

McClelland found that young women were more likely than young men

מק'לאלן מצאה שצעירות מצויות בסבירות גבוהה מאשר צעירים

to use their partner's pleasure as a measure of their satisfaction.

לראות בעונג של הצד השני את המדד לסיפוקן-הן.

So they'd say things like,

הן אומרות דברים כמו,

"If he's sexually satisfied,

"אם הוא מסופק מינית,

then I'm sexually satisfied."

"גם אני מסופקת מינית."

Young men were more likely to measure their satisfaction by their own orgasm.

גברים צעירים היו בסבירות גבוהה יותר למדוד את סיפוקם

לפי האורגזמה שלהם.

Young women also defined bad sex differently.

צעירות גם הגדירו אחרת מהו מין גרוע.

In the largest ever survey

בסקר הגדול ביותר שנערך אי-פעם

ever conducted on American sexual behavior,

על ההתנהגות המינית באמריקה,

they reported pain in their sexual encounters

הן דיווחו על כאבים במפגשיהן המיניים

30 percent of the time.

ב-30% מהפעמים.

They also used words like "depressing,"

הן גם השתמשו במלים כמו "מדכא",

"humiliating,"

"משפיל",

"degrading."

"מבזה".

The young men never used that language.

גברים צעירים בכלל לא השתמשו בלשון זאת.

So when young women report sexual satisfaction levels

אז כשצעירות מדווחות על רמות סיפוק מיני

that are equal to or greater than young men's --

זהות לאלו של גברים צעירים או גבוהות מהן --

and they do in research --

ובמחקר הן אכן מדווחות כך --

that can be deceptive.

זה עלול להטעות.

If a girl goes into an encounter hoping that it won't hurt,

אם צעירה נכנסת למפגש מיני בתקווה שזה לא יכאיב,

wanting to feel close to her partner

כשהיא רוצה לחוש קירבה אל בן זוגה,

and expecting him to have an orgasm,

ומצפה שהוא זה שיחווה אורגזמה,

she'll be satisfied if those criteria are met.

העמידה באמות המידה האלה תספק אותה.

And there's nothing wrong with wanting to feel close to your partner,

ואין כל רע ברצון להרגיש קירבה לבן הזוג,

או לרצות שיהיה מאושר,

or wanting him to be happy,

and orgasm isn't the only measure of an experience ...

והאורגזמה אינה המדד היחיד של החוויה...

but absence of pain --

אבל "שזה לא יכאב" --

that's a very low bar for your own sexual fulfillment.

זהו רף נמוך מאד להגשמה המינית שלך.

Listening to all of this and thinking about it,

אחרי שהקשבתי לכל זה וחשבתי על כך,

התחלתי להבין שביצענו מעין כריתת-דגדגן פסיכולוגית

I began to realize that we performed a kind of psychological clitoridectomy

on American girls.

בנערות האמריקניות.

Starting in infancy,

החל מהילדות,

parents of baby boys are more likely to name all their body parts,

הוריהם של בנים צפויים יותר לנקוב בשמות כל איברי גופם,

at least they'll say, "here's your pee-pee."

והם לכל הפחות יאמרו, "זה הפיפי שלך."

Parents of baby girls go right from navel to knees,

הוריהן של בנות מדלגים מהטבור היישר לברכיים,

and they leave this whole situation in here unnamed.

ומשאירים את כל המצב כאן חסר שם.

(Laughter)

(צחוק)

There's no better way to make something unspeakable

אם רוצים שלא ידברו על משהו,

than not to name it.

הכי טוב לא לנקוב בשמו.

Then kids go into their puberty education classes

ואז הילדים מגיעים לשיעורי החינוך המיני,

and they learn that boys have erections and ejaculations,

ולומדים שלבנים יש זיקפה ושפיכה,

and girls have ...

ולבנות יש...

periods and unwanted pregnancy.

מחזורים והריון לא-רצוי.

And they see that internal diagram of a woman's reproductive system --

והם רואים את השרטוט של מערכת הרבייה הנשית --

you know, the one that looks kind of like a steer head --

זאת שנראית כמו ראש של שור --

(Laughter)

(צחוק)

And it always grays out between the legs.

ובין הרגליים זה תמיד צבוע באפור,

So we never say vulva,

אז לעולם איננו אומרים "פות",

we certainly never say clitoris.

וברור שלעולם איננו אומרים "דגדגן".

No surprise,

שלא במפתיע,

fewer than half of teenage girls age 14 to 17

פחות ממחצית הנערות בגילאי 14 עד 17

have ever masturbated.

אוננו אי פעם.

And then they go into their partnered experience

ואז הן מגיעות לחוויית המין הזוגית,

ואנו משום-מה מצפים שהן תחשובנה שיחסי המין נועדו עבורן,

and we expect that somehow they'll think sex is about them,

that they'll be able to articulate their needs, their desires, their limits.

ושהן תוכלנה לבטא את צרכיהן, רצונותיהן, מידת הסכמתן.

It's unrealistic.

זה לא מציאותי.

Here's something, though.

אבל מה תאמרו על זה:

Girls' investment in their partner's pleasure remains

ההשקעה של הנערות בעונג של הצד השני נותרת בעינה

regardless of the gender of the partner.

ללא קשר למגדר של הצד השני.

So in same-sex encounters,

אז במפגשים חד-מיניים,

the orgasm gap disappears.

פער האורגזמה נעלם.

And young women climax at the same rate as men.

ונשים צעירות מגיעות לשיא בשיעור זהה לגברים.

Lesbian and bisexual girls would tell me

נערות לסביות ודו-מיניות אומרות לי

that they felt liberated to get off the script --

שהן חשו חירות לצאת מהתסריט --

free to create an encounter that worked for them.

חופשיות ליצור מפגש שמתאים להן.

Gay girls also challenged the idea of first intercourse

נשים הומוסקסואליות קוראות גם תיגר

על הגדרת המשגל הראשון כשלב אובדן הבתולים.

as the definition of virginity.

Not because intercourse isn't a big deal,

לא בגלל שהמשגל איננו כזה עניין גדול,

but it's worth questioning why we consider this one act,

אבל מן הראוי לתהות מדוע אנו רואים באקט המסוים הזה,

which most girls associate with discomfort or pain,

שרוב הנערות מקשרות עם אי-נוחות וכאב,

to be the line in the sand of sexual adulthood --

את קו הגבול של הבגרות המינית,

so much more meaningful,

ורואים אותו כחשוב כל-כך

so much more transformative than anything else.

ומכונן כל-כך, הרבה יותר מכל דבר אחר.

And it's worth considering how this is serving girls;

ומן הראוי לשאול איך הוא תורם לנערות;

whether it's keeping them safer from disease,

האם הוא מגן עליהן יותר מפני מחלות,

coercion, betrayal, assault.

כפיה, בגידה, תקיפה?

Whether it's encouraging mutuality and caring;

האם הוא מעודד הדדיות ודאגה?

what it means about the way they see other sex acts;

מה המשמעות לגבי האופן בו הן רואות אקטים מיניים אחרים?

whether it's giving them more control over

האם זה מגדיל את שליטתן בחווייה והנאתן ממנה?

and joy in their experience,

and what it means about gay teens,

ומה זה אומר לגבי נערות הומוסקסואליות,

who can have multiple sex partners without heterosexual intercourse.

שיכולות לשכב עם מספר בנות זוג ללא משגל הטרוסקסואלי?

So I asked a gay girl that I met,

שאלתי נערה הומוסקסואלית שפגשתי,

"How'd you know you weren't a virgin anymore?"

"איך ידעת שאת כבר לא בתולה?"

She said she had to Google it.

היא אמרה שהיתה צריכה לחפש את זה ב"גוגל".

(Laughter)

(צחוק)

And Google wasn't sure.

ו"גוגל" לא היה בטוח מהי התשובה.

(Laughter)

(צחוק)

She finally decided that she wasn't a virgin anymore

בסופו של דבר היא החליטה שהיא כבר לא בתולה

after she'd had her first orgasm with a partner.

אחרי האורגזמה הראשונה שלה עם בת-זוג,

And I thought --

ואני חשבתי --

whoa.

"וואו!"

What if just for a second

מה אם נדמיין ולו לרגע

we imagined that was the definition?

שזאת ההגדרה?

Again, not because intercourse isn't a big deal --

שוב, לא משום שמשגל איננו עניין רציני --

of course it is --

כמובן שהוא כזה --

but it isn't the only big deal,

אבל זהו לא העניין הרציני היחיד,

and rather than thinking about sex as a race to a goal,

ובמקום לראות במין מירוץ כדי להבקיע,

this helps us reconceptualize it as a pool of experiences

זה עוזר לנו להמשיג אותו מחדש כמאגר של חוויות

that include warmth, affection, arousal,

שכוללות חום, חיבה, עוררות,

desire, touch, intimacy.

תשוקה, מגע, אינטימיות.

And it's worth asking young people:

ומן הראוי לשאול צעירים וצעירות:

who's really the more sexually experienced person?

מי באמת מנוסה יותר מבחינה מינית?

The one who makes out with a partner for three hours

זאת שמתמזמזת עם בן או בת הזוג במשך שלוש שעות

and experiments with sensual tension and communication,

ומתנסה במתח חושני ובתקשורת,

or the one who gets wasted at a party and hooks up with a random

או זאת שמשתכרת במסיבה ומתחברת סתם עם מישהו

in order to dump their "virginity" before they get to college?

כדי להיפטר מה"בתולים" לפני הקולג'?

The only way that shift in thinking can happen though

אבל הדרך היחידה שבה שינוי החשיבה הזה יכול לקרות

is if we talk to young people more about sex --

היא אם נשוחח יותר עם צעירים על מין --

if we normalize those discussions,

אם ננרמל את השיחות האלה,

integrating them into everyday life,

נשלב אותן בחיי היומיום,

talking about those intimate acts in a different way --

נדבר על האקטים האינטימיים האלה בדרך שונה --

the way we mostly have changed

בדרך העיקרית בה השתנינו

in the way that we talk about women in the public realm.

מבחינת השיח שלנו על נשים במרחב הציבורי.

Consider a survey of 300 randomly chosen girls

הרי לכם סקר שנערך בקרב 300 נערות אקראיות

from a Dutch and an American university,

באוניברסיטאות בהולנד ובארה"ב,

two similar universities,

שתי אוניברסיטאות דומות,

talking about their early experience of sex.

והנערות דיברו על חוויית המין המוקדמת שלהן.

The Dutch girls embodied everything we say we want from our girls.

בנערות ההולנדיות היה מגולם כל מה שאנו טוענים

שאנו רוצים מהנערות שלנו.

They had fewer negative consequences,

היו להן פחות תוצאות שליליות,

like disease, pregnancy, regret --

כמו מחלות, הריון, חרטות --

more positive outcomes

יותר תוצאות חיוביות

like being able to communicate with their partner,

כמו היכולת לנהל תקשורת עם בן הזוג,

who they said they knew very well;

שאותו, לדבריהן, הכירו היטב;

preparing for the experience responsibly;

הן התכוננו לקראת החווייה באופן אחראי;

enjoying themselves.

הן נהנו.

What was their secret?

מה היה סודן?

The Dutch girls said that their doctors, teachers and parents

הנערות ההולנדיות אמרו שרופאיהן, מוריהן והוריהן

talked to them candidly,

שוחחו עימן בגילוי-לב,

from an early age,

כבר מגיל צעיר,

about sex, pleasure and the importance of mutual trust.

על מין, עונג וחשיבות האמון ההדדי.

What's more,

זאת ועוד:

while American parents weren't necessarily less comfortable talking about sex,

להורים אמריקנים לא היה בהכרח פחות נוח לדבר על מין,

we tend to frame those conversations

אך אנו נוטים למסגר שיחות אלה

entirely in terms or risk and danger,

אך ורק במונחי סיכון וסכנה,

whereas Dutch parents talk about balancing responsibility and joy.

בעוד שההורים ההולנדיים מדברים על איזון בין אחריות והנאה.

I have to tell you,

מה אומר לכם,

as a parent myself,

כהורה בעצמי,

that hit me hard,

זה הלם בי,

because I know,

כי ברור לי

had I not delved into that research,

שאילו לא התעמקתי במחקר הזה,

I would have talked to my own child about contraception,

הייתי מדברת עם ילדתי על אמצעי מניעה,

about disease protection,

על הגנה מפני מחלות,

about consent because I'm a modern parent,

על הסכמה, כי אני הורה מודרנית,

and I would have thought ...

והייתי חושבת...

job well done.

עבודה טובה.

Now I know that's not enough.

עכשיו ברור לי שזה לא מספיק.

I also know what I hope for for our girls.

אני גם יודעת מה אני מאחלת לנערות שלנו.

I want them to see sexuality as a source of self-knowledge,

אני רוצה שהן תראינה את המיניות כמקור להיכרות עצמית,

creativity and communication,

יצירתיות ותקשורת,

despite its potential risks.

חרף הסיכונים שבו.

I want them to be able to revel in their bodies' sensuality

אני רוצה שהן תוכלנה להתענג על חושניות גופן

without being reduced to it.

מבלי להיות מוקטנות אך ורק לכך.

I want them to be able to ask for what they want in bed,

אני רוצה שהן תוכלנה לבקש את מה שהן רוצות במיטה,

and to get it.

ולקבל את זה.

I want them to be safe from unwanted pregnancy,

אני רוצה שהן תהיינה בטוחות מהריון לא-רצוי,

disease,

מחלות,

cruelty,

התאכזרות,

dehumanization,

השפלה,

violence.

אלימות.

If they are assaulted,

במידה ותותקפנה,

I want them to have recourse from their schools,

אני רוצה שתוכלנה לקבל עזרה בבית הספר,

their employers,

אצל המעסיקים,

the courts.

בבתי המשפט.

It's a lot to ask,

אלה המון דרישות,

but it's not too much.

אבל לא יותר מדי.

As parents, teachers, advocates and activists,

כהורים, מורים, תומכים ופעילים,

we have raised a generation of girls to have a voice,

גידלנו דור של בנות שקולן נשמע,

to expect egalitarian treatment in the home,

שמצפות לשוויון-זכויות בבית,

in the classroom,

בכיתה,

in the workplace.

במקום העבודה.

Now it's time to demand that intimate justice

עכשיו הגיעה העת לדרוש צדק אינטימי כזה

in their personal lives as well.

גם בחייהן הפרטיים.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)