Your brain hallucinates your conscious reality | Anil Seth | TED

מתרגם: Neta Lavee מבקר: Ido Dekkers

Just over a year ago,

לפני קצת יותר משנה,

for the third time in my life, I ceased to exist.

בפעם השלישית בחיי, הפסקתי להתקיים.

I was having a small operation, and my brain was filling with anesthetic.

עברתי ניתוח קטן, והמוח שלי התמלא בחומר הרדמה.

I remember a sense of detachment and falling apart

אני זוכר תחושה של ניתוק והתפרקות

and a coldness.

וקור.

And then I was back, drowsy and disoriented,

ואז התעוררתי, רדום ומבולבל,

but definitely there.

אבל בהחלט ער.

Now, when you wake from a deep sleep,

עכשיו, כשאתם מתעוררים משינה עמוקה,

אתם עשויים להיות מבולבלים לגבי השעה או לחשוש שישנתם יותר מדי.

you might feel confused about the time or anxious about oversleeping,

but there's always a basic sense of time having passed,

אבל תמיד יש תחושה בסיסית של הזמן שעבר,

של המשכיות בין אז לעכשיו.

of a continuity between then and now.

Coming round from anesthesia is very different.

התעוררות מהרדמה היא מאוד שונה.

I could have been under for five minutes, five hours,

יכולתי להיות מורדם במשך חמש דקות, חמש שעות,

חמש שנים או אפילו 50 שנה.

five years or even 50 years.

I simply wasn't there.

פשוט לא הייתי שם.

זו היתה שכחה מוחלטת.

It was total oblivion.

Anesthesia -- it's a modern kind of magic.

הרדמה -- היא סוג מודרני של קסם.

It turns people into objects,

היא הופכת אנשים לחפצים,

and then, we hope, back again into people.

ואז, יש לקוות, הופכת אותם שוב לאנשים.

And in this process

ובתהליך הזה

is one of the greatest remaining mysteries in science and philosophy.

מסתתרת אחת התעלומות הגדולות האחרונות במדע ובפילוסופיה.

How does consciousness happen?

כיצד מתרחשת התודעה?

איכשהו, בתוך המוח של כל אחד מאיתנו,

Somehow, within each of our brains,

the combined activity of many billions of neurons,

הפעילות המשולבת של מיליארדי נוירונים,

each one a tiny biological machine,

כל אחד מהם מכונה ביולוגית זעירה,

is generating a conscious experience.

יוצרת חוויה מודעת.

ולא סתם חוויה מודעת --

And not just any conscious experience --

את החוויה המודעת שאתם חווים כאן ועכשיו.

your conscious experience right here and right now.

How does this happen?

איך זה קורה?

Answering this question is so important

התשובה לשאלה הזאת היא כה חשובה

because consciousness for each of us is all there is.

כי עבור כל אחד מאיתנו, תודעה היא כל מה שיש.

Without it there's no world,

בלעדיה אין עולם,

there's no self,

אין אישיות,

there's nothing at all.

אין שום דבר.

And when we suffer, we suffer consciously

וכשאנחנו סובלים, אנו מודעים לסבלנו

whether it's through mental illness or pain.

בין אם בגלל מחלת נפש או כאב.

And if we can experience joy and suffering,

ואם אנחנו יכולים לחוות שמחה וסבל,

what about other animals?

מה בנוגע לחיות אחרות?

Might they be conscious, too?

האם גם להן יש תודעה?

Do they also have a sense of self?

האם גם להן יש תחושה של עצמיות?

And as computers get faster and smarter,

וככל שמחשבים הופכים למהירים וחכמים יותר,

maybe there will come a point, maybe not too far away,

אולי יגיע הרגע, בעוד זמן לא רב,

when my iPhone develops a sense of its own existence.

שבו האייפון שלי יפתח הבנה של הקיום שלו.

I actually think the prospects for a conscious AI are pretty remote.

אני למעשה חושב שהסיכויים שאינטליגנציה מלאכותית תפתח תודעה הם די קטנים.

And I think this because my research is telling me

אני חושב כך משום שהמחקר שלי מצביע על כך

that consciousness has less to do with pure intelligence

שתודעה אינה קשורה לאינטליגנציה טהורה,

כמו שהיא קשורה לטבע שלנו כיצורים חיים ונושמים.

and more to do with our nature as living and breathing organisms.

Consciousness and intelligence are very different things.

תודעה ואינטליגנציה הם דברים שונים מאוד.

You don't have to be smart to suffer, but you probably do have to be alive.

אינכם צריכים להיות חכמים כדי לסבול, אבל אתם כנראה כן צריכים להיות בחיים.

In the story I'm going to tell you,

בסיפור שאני עומד לספר לכם,

our conscious experiences of the world around us,

התפיסה המודעת שלנו של העולם שסביבנו,

and of ourselves within it,

ושל עצמנו בתוכו,

are kinds of controlled hallucinations

היא סוג של הזיות מבוקרות

that happen with, through and because of our living bodies.

שמתרחשות עם, באמצעות ובגלל הגוף החי שלנו.

Now, you might have heard that we know nothing

עכשיו, אולי שמעתם שאנחנו לא יודעים כלום

about how the brain and body give rise to consciousness.

על איך המוח והגוף יוצרים את התודעה.

Some people even say it's beyond the reach of science altogether.

יש אנשים שטוענים שזה לחלוטין מחוץ ליכולת ההבנה של המדע.

אבל למעשה,

But in fact,

the last 25 years have seen an explosion of scientific work in this area.

ב-25 השנים האחרונות נעשה מחקר מדעי רב מאוד בתחום הזה.

If you come to my lab at the University of Sussex,

אם תבואו למעבדה שלי באוניברסיטת סאסקס,

you'll find scientists from all different disciplines

תמצאו שם מדענים מכל תחומי המחקר

and sometimes even philosophers.

ולפעמים אפילו פילוסופים.

All of us together trying to understand how consciousness happens

כולנו ביחד מנסים להבין כיצד מתרחשת התודעה

and what happens when it goes wrong.

ומה קורה כשהדברים משתבשים.

And the strategy is very simple.

והאסטרטגיה היא פשוטה מאוד.

אני רוצה שתחשבו על התודעה

I'd like you to think about consciousness

באותו אופן שבו אנחנו היום חושבים על החיים.

in the way that we've come to think about life.

At one time, people thought the property of being alive

בעבר, אנשים חשבו שהתכונה של להיות חי

could not be explained by physics and chemistry --

הוא דבר שאי אפשר להסביר באמצעות פיזיקה וכימיה --

that life had to be more than just mechanism.

שהחיים חייבים להיות יותר מסתם מכניקה.

But people no longer think that.

אבל אנשים כבר לא חושבים כך.

As biologists got on with the job

ככל שהביולוגים התקדמו במחקר של

הבנת התכונות של מערכות החיים

of explaining the properties of living systems

in terms of physics and chemistry --

במונחים של פיזיקה וכימיה --

things like metabolism, reproduction, homeostasis --

דברים כמו מטבוליזם, רבייה, הומאוסטזיס --

the basic mystery of what life is started to fade away,

התעלומה הבסיסית של מהם חיים התחילה להתפוגג,

and people didn't propose any more magical solutions,

ואנשים לא טענו יותר שיש פתרון קסם,

like a force of life or an élan vital.

בסגנון של 'כוח החיים'.

אז כמו ברעיון החיים, כך גם בתודעה.

So as with life, so with consciousness.

Once we start explaining its properties

ברגע שנתחיל להסביר את התכונות שלה

במונחים של מה שקורה בתוך המוח והגוף,

in terms of things happening inside brains and bodies,

the apparently insoluble mystery of what consciousness is

התעלומה הבלתי פתירה לכאורה של מהי תודעה

should start to fade away.

תתחיל להתפוגג.

לפחות זוהי התוכנית.

At least that's the plan.

So let's get started.

אז בואו נתחיל.

What are the properties of consciousness?

מהן התכונות של תודעה?

What should a science of consciousness try to explain?

מה צריך מדע התודעה להסביר?

Well, for today I'd just like to think of consciousness in two different ways.

ובכן, היום אני רוצה לחשוב על תודעה בשתי דרכים שונות.

There are experiences of the world around us,

יש את התחושה של העולם שסביבנו,

מלא במראות, קולות וריחות,

full of sights, sounds and smells,

there's multisensory, panoramic, 3D, fully immersive inner movie.

יש מעין סרט תלת-מימדי פנימי, רב-חושי, פנורמי ומכיל.

ובנוסף יש את העצמי המודע.

And then there's conscious self.

החוויה הייחודית של להיות אתם או להיות אני.

The specific experience of being you or being me.

The lead character in this inner movie,

הדמות הראשית בסרט הפנימי הזה,

and probably the aspect of consciousness we all cling to most tightly.

וככל הנראה ההיבט של התודעה שבו אנו דבקים יותר מכל.

Let's start with experiences of the world around us,

בואו נתחיל עם החוויה של העולם סביבנו,

and with the important idea of the brain as a prediction engine.

ועם הרעיון החשוב של המוח כמנוע חיזוי.

דמיינו שאתם מוח.

Imagine being a brain.

You're locked inside a bony skull,

אתם תקועים בתוך גולגולת מעצם,

trying to figure what's out there in the world.

מנסים להבין מה קורה שם בחוץ.

There's no lights inside the skull. There's no sound either.

אין אור בתוך הגולגולת. גם אין קולות.

All you've got to go on is streams of electrical impulses

כל מה שיש לכם הם זרמים חשמליים

which are only indirectly related to things in the world,

הקשורים רק באופן עקיף לדברים הקיימים בעולם,

whatever they may be.

מה שהם לא יהיו.

So perception -- figuring out what's there --

אז התפיסה -- ההבנה של מה יש שם --

has to be a process of informed guesswork

חייבת להיות תהליך של ניחוש מושכל

in which the brain combines these sensory signals

שבו המוח משלב את האותות החושיים האלה

with its prior expectations or beliefs about the way the world is

עם ציפיות או אמונות קודמות על האופן שבו מתנהל העולם

to form its best guess of what caused those signals.

כדי לעצב את הניחוש הטוב ביותר של מה גרם לאותות האלה.

The brain doesn't hear sound or see light.

המוח אינו שומע קולות או רואה אורות.

What we perceive is its best guess of what's out there in the world.

מה שאנו תופסים הוא הניחוש הטוב ביותר שלו לגבי העולם שבחוץ.

אני אתן לכם שתי דוגמאות לכל זה.

Let me give you a couple of examples of all this.

You might have seen this illusion before,

אולי ראיתם בעבר את האשליה הזאת,

but I'd like you to think about it in a new way.

אבל אני רוצה שתחשבו עליה בדרך חדשה.

If you look at those two patches, A and B,

אם תסתכלו על שני הריבועים האלה, A ו-B,

they should look to you to be very different shades of gray, right?

הם ייראו לכם צבועים בגוונים שונים מאוד של אפור, נכון?

אבל הם למעשה בדיוק באותו צבע.

But they are in fact exactly the same shade.

ואני יכול להדגים את זה.

And I can illustrate this.

If I put up a second version of the image here

אם אשים את הגירסה השנייה של התמונה כאן

and join the two patches with a gray-colored bar,

ואחבר את שני הריבועים עם פס אפור,

you can see there's no difference.

תוכלו לראות שאין הבדל.

It's exactly the same shade of gray.

זה בדיוק אותו גוון של אפור.

ואם אתם עדיין לא מאמינים לי,

And if you still don't believe me,

I'll bring the bar across and join them up.

אזיז את הפס ואחבר ביניהם.

It's a single colored block of gray, there's no difference at all.

זה גוש אחד בצבע אפור, אין שום הבדל.

This isn't any kind of magic trick.

אין כאן שום קסם.

It's the same shade of gray,

זה אותו גוון של אפור,

but take it away again, and it looks different.

אבל אם נסיר את הפס, זה נראה שונה.

So what's happening here

אז מה שקורה כאן

is that the brain is using its prior expectations

הוא שהמוח משתמש בציפיות הקודמות שלו

built deeply into the circuits of the visual cortex

הבנויות עמוק בתוך המעגלים של אזור הראייה

that a cast shadow dims the appearance of a surface,

שצל מעמעם את המראה של שטח כלשהו,

so that we see B as lighter than it really is.

כך שאנחנו רואים את B כבהיר יותר ממה שהוא.

Here's one more example,

הנה דוגמה נוספת,

which shows just how quickly the brain can use new predictions

שמראה כמה מהר המוח יכול להשתמש בציפיות חדשות

to change what we consciously experience.

כדי לשנות את מה שאנחנו חווים באופן מודע.

Have a listen to this.

הקשיבו לזה.

(Distorted voice)

(דיבור מעוות)

Sounded strange, right?

נשמע מוזר, נכון?

Have a listen again and see if you can get anything.

הקשיבו שוב, ושימו לב אם אתם מצליחים להבין משהו.

(Distorted voice)

(דיבור מעוות)

Still strange.

עדיין מוזר.

עכשיו הקשיבו לזה.

Now listen to this.

(Recording) Anil Seth: I think Brexit is a really terrible idea.

(הקלטה) אניל סת': אני חושב שברקסיט הוא רעיון ממש גרוע.

(צחוק)

(Laughter)

Which I do.

מה שנכון.

So you heard some words there, right?

אז שמעתם את המילים הפעם, נכון?

Now listen to the first sound again. I'm just going to replay it.

עכשיו הקשיבו להקלטה הראשונה שוב. אני עומד להשמיע אותה שוב.

(Distorted voice)

(דיבור מעוות)

Yeah? So you can now hear words there.

כן? אז עכשיו אתם יכולים לשמוע את המילים.

פעם נוספת בשביל המזל.

Once more for luck.

(דיבור מעוות)

(Distorted voice)

טוב, אז מה קורה כאן?

OK, so what's going on here?

The remarkable thing is the sensory information coming into the brain

הדבר המדהים הוא שהמידע החושי שמגיע לתוך המוח

hasn't changed at all.

כלל לא השתנה.

All that's changed is your brain's best guess

כל מה שהשתנה הוא הניחוש הטוב ביותר של המוח שלכם

of the causes of that sensory information.

של המקור של המידע החושי.

And that changes what you consciously hear.

וזה משנה את מה שאתם שומעים באופן מודע.

All this puts the brain basis of perception

זה מאיר את בסיס התפיסה של המוח

in a bit of a different light.

באור מעט שונה.

Instead of perception depending largely on signals coming into the brain

במקום שהתפיסה תהיה תלויה בעיקר באותות שמגיעים אל המוח

from the outside world,

מן העולם החיצוני,

it depends as much, if not more,

הא תלויה באותה מידה, אם לא יותר,

on perceptual predictions flowing in the opposite direction.

בציפיות התפיסתיות המגיעות מן הכיוון השני.

אנחנו לא תופסים את העולם באופן סביל,

We don't just passively perceive the world,

we actively generate it.

אנחנו יוצרים אותו באופן פעיל.

The world we experience comes as much, if not more,

העולם שאנחנו חווים מגיע באותה מידה, אם לא יותר,

from the inside out

מבפנים החוצה

as from the outside in.

כמו מבחוץ פנימה.

Let me give you one more example of perception

תנו לי לתת לכם דוגמה נוספת של תפיסה

as this active, constructive process.

בתור תהליך פעיל של בנייה.

Here we've combined immersive virtual reality with image processing

כאן אנחנו משלבים את המציאות הווירטואלית המכילה עם עיבוד תמונה

to simulate the effects of overly strong perceptual predictions

כדי לדמות את ההשפעה של ציפיות תפיסתיות חזקות במיוחד

on experience.

על החוויה.

In this panoramic video, we've transformed the world --

בסרטון הפנורמי הזה, הפכנו את העולם --

which is in this case Sussex campus --

במקרה הזה, הקמפוס של סאסקס --

into a psychedelic playground.

לגן שעשועים פסיכאדלי.

We've processed the footage using an algorithm based on Google's Deep Dream

עיבדנו את הסרט באמצעות אלגוריתם המבוסס על תוכנת Deep Dream של גוגל

to simulate the effects of overly strong perceptual predictions.

כדי לדמות את ההשפעה של ציפיות תפיסתיות חזקות במיוחד.

In this case, to see dogs.

במקרה הזה, הציפייה לראות כלבים.

And you can see this is a very strange thing.

ואתם יכולים לראות שזה דבר משונה מאוד.

When perceptual predictions are too strong,

כשהציפייה התפיסתית חזקה מדי,

as they are here,

כמו במקרה הזה,

התוצאה נראית דומה מאוד לסוג של הזיות

the result looks very much like the kinds of hallucinations

שאנשים מדווחים שהם חווים תחת השפעת חומרים,

people might report in altered states,

או אפילו במצב של פסיכוזה.

or perhaps even in psychosis.

עכשיו, חשבו על זה לרגע.

Now, think about this for a minute.

אם הזיה היא סוג של תפיסה בלתי מבוקרת,

If hallucination is a kind of uncontrolled perception,

then perception right here and right now is also a kind of hallucination,

אז התפיסה של כאן ועכשיו היא גם סוג של הזיה,

but a controlled hallucination

אלא שזו הזיה מבוקרת

in which the brain's predictions are being reined in

שבה החיזוי של המוח נמצא תחת שליטה

by sensory information from the world.

של המידע החושי שמגיע מהעולם.

In fact, we're all hallucinating all the time,

למעשה, כולנו הוזים כל הזמן,

including right now.

כולל ברגע זה.

It's just that when we agree about our hallucinations,

אלא שכשאנחנו מסכימים על ההזיות שלנו,

we call that reality.

אנו מכנים אותן מציאות.

(Laughter)

(צחוק)

Now I'm going to tell you that your experience of being a self,

עכשיו אני עומד לומר לכם שהחוויה של העצמי,

the specific experience of being you,

החוויה הספציפית של להיות אתם,

is also a controlled hallucination generated by the brain.

גם היא הזיה מבוקרת שנוצרת במוח.

This seems a very strange idea, right?

זה נשמע מוזר מאוד, נכון?

כן, הזיות חזותיות עלולות להטעות את העיניים שלי,

Yes, visual illusions might deceive my eyes,

אבל איך אני יכול לטעות לגבי המשמעות של להיות אני?

but how could I be deceived about what it means to be me?

For most of us,

בשביל רובנו,

the experience of being a person

החוויה של להיות בן אדם

היא כל כך מוכרת, כל כך אחידה וכל כך רציפה,

is so familiar, so unified and so continuous

עד שקשה לא לקחת אותה כמובנת מאליה.

that it's difficult not to take it for granted.

But we shouldn't take it for granted.

אבל אסור לנו לקחת אותה כמובנת מאליה.

There are in fact many different ways we experience being a self.

למעשה יש דרכים רבות שבהן אנו חווים את העצמיות שלנו.

There's the experience of having a body

יש את החוויה של הגוף,

and of being a body.

של להיות גוף.

יש חוויות של תפיסת העולם

There are experiences of perceiving the world

from a first person point of view.

מנקודת מבט של גוף ראשון.

There are experiences of intending to do things

יש חוויות של כוונה לעשות דברים

and of being the cause of things that happen in the world.

ושל להיות הגורם לדברים שקורים בעולם.

And there are experiences

ויש חוויות

of being a continuous and distinctive person over time,

שמשמעותן שאנו אותו אדם נפרד לאורך זמן,

built from a rich set of memories and social interactions.

הבנויות על מערכת עשירה של זכרונות ואינטרקציות חברתיות.

Many experiments show,

ניסויים רבים מראים,

and psychiatrists and neurologists know very well,

ופסיכיאטרים ונוירולוגים גם יודעים זאת,

that these different ways in which we experience being a self

שהדרכים השונות האלה שבהן אנו חווים את עצמנו

can all come apart.

יכולות להתפרק.

What this means is the basic background experience

המשמעות של זה היא שהחוויה הבסיסית שברקע,

of being a unified self is a rather fragile construction of the brain.

של להיות אישיות מאוחדת, היא מבנה שביר למדי שקיים במוח.

היא עוד חוויה, שבדומה לכל האחרות,

Another experience, which just like all others,

requires explanation.

דורשת הסבר.

So let's return to the bodily self.

אז בואו נחזור לעצמיות הגופנית.

How does the brain generate the experience of being a body

איך המוח מייצר את החוויה של להיות גוף,

and of having a body?

של להיות בעלי גוף?

Well, just the same principles apply.

ובכן, על פי אותם עקרונות בדיוק.

The brain makes its best guess

המוח משתמש בניחוש הטוב ביותר

about what is and what is not part of its body.

בנוגע למה שייך לגוף ומה אינו שייך לו.

And there's a beautiful experiment in neuroscience to illustrate this.

ויש ניסוי יפהפה של מדעי המוח שמדגים את זה.

And unlike most neuroscience experiments,

בניגוד לרוב הניסויים במדעי המוח,

this is one you can do at home.

אתם יכולים לעשות אותו בבית.

כל מה שאתם צריכים זה אחת כזאת.

All you need is one of these.

(צחוק)

(Laughter)

And a couple of paintbrushes.

ושתי מברשות צבע.

In the rubber hand illusion,

באשליה של יד הגומי,

a person's real hand is hidden from view,

היד האמיתית של האדם מוסתרת,

and that fake rubber hand is placed in front of them.

ויד הגומי המזויפת מונחת לפניו.

Then both hands are simultaneously stroked with a paintbrush

אז מלטפים את שתי הידיים עם המברשת באותו זמן

while the person stares at the fake hand.

בעוד האדם מסתכל על היד המזויפת.

Now, for most people, after a while,

עבור רוב האנשים, אחרי כמה זמן

this leads to the very uncanny sensation

זה יוביל לתחושה מוזרה

that the fake hand is in fact part of their body.

שהיד המזויפת היא למעשה חלק מהגוף שלהם.

And the idea is that the congruence between seeing touch and feeling touch

והרעיון הוא שהחפיפה בין תחושת המגע לראייה של הנגיעה

on an object that looks like hand and is roughly where a hand should be,

על עצם שדומה ליד ושנמצא בערך איפה שהיד אמורה להיות,

is enough evidence for the brain to make its best guess

מספיקה כדי לגרום למוח לעשות את הניחוש הטוב ביותר

שהיד המזויפת היא למעשה חלק מהגוף.

that the fake hand is in fact part of the body.

(Laughter)

(צחוק)

So you can measure all kinds of clever things.

אז אפשר למדוד כל מיני סוגים של דברים מתוחכמים.

You can measure skin conductance and startle responses,

אפשר למדוד את ההולכה החשמלית של העור ותגובות פתאומיות,

but there's no need.

אבל אין בכך צורך.

ברור שהבחור בכחול הטמיע את היד המזויפת.

It's clear the guy in blue has assimilated the fake hand.

זה אומר שאפילו החוויה של מהו הגוף שלנו

This means that even experiences of what our body is

is a kind of best guessing --

היא סוג של ניחוש --

סוג של הזיה מבוקרת של המוח.

a kind of controlled hallucination by the brain.

There's one more thing.

יש דבר אחד נוסף.

אנו חווים את גופנו כעצם הקיים בעולם לא רק מבחוץ,

We don't just experience our bodies as objects in the world from the outside,

we also experience them from within.

אנו חווים אותו גם מבפנים.

We all experience the sense of being a body from the inside.

כולנו חווים את התחושה של היותנו גוף מבפנים.

ואותות חושיים המגיעים מתוך הגוף

And sensory signals coming from the inside of the body

are continually telling the brain about the state of the internal organs,

מאותתים למוח באופן רציף על מצב האיברים הפנימיים,

how the heart is doing, what the blood pressure is like,

מה מצב הלב, מה לחץ הדם,

lots of things.

הרבה דברים.

This kind of perception, which we call interoception,

התפיסה מהסוג הזה, שנקראת תפיסה מבפנים,

is rather overlooked.

זוכה להתעלמות.

אבל היא חשובה ביותר

But it's critically important

because perception and regulation of the internal state of the body --

משום שהתפיסה והפיקוח של מצב הגוף מבפנים --

well, that's what keeps us alive.

ובכן, זה מה שמחזיק אותנו בחיים.

Here's another version of the rubber hand illusion.

הנה עוד גירסה של אשליית יד הגומי.

This is from our lab at Sussex.

זה מגיע מהמעבדה שלנו בסאסקס.

And here, people see a virtual reality version of their hand,

וכאן, אנשים רואים את היד שלהם בגירסה של מציאות וירטואלית,

which flashes red and back

שמהבהבת בצבע אדום

either in time or out of time with their heartbeat.

בהתאמה או לא בהתאמה עם קצב הלב שלהם.

And when it's flashing in time with their heartbeat,

וכשהיא מהבהבת בהתאמה עם קצב הלב,

people have a stronger sense that it's in fact part of their body.

לאנשים יש תחושה חזקה יותר שהיא למעשה חלק מהגוף שלהם.

So experiences of having a body are deeply grounded

אז החוויות של הגוף נטועות עמוק

in perceiving our bodies from within.

בתפיסה שלנו את גופנו מבפנים.

There's one last thing I want to draw your attention to,

יש דבר אחד אחרון שאני רוצה לציין,

which is that experiences of the body from the inside are very different

וזה שהתחושות של הגוף מבפנים הן שונות מאוד

מהחוויות של העולם סביבנו.

from experiences of the world around us.

כשאני מסתכל סביבי, העולם נראה מלא בעצמים --

When I look around me, the world seems full of objects --

tables, chairs, rubber hands,

שולחנות, כיסאות, ידיים מגומי,

אנשים, אתם --

people, you lot --

even my own body in the world,

אפילו הגוף שלי עצמי בעולם,

I can perceive it as an object from the outside.

אני יכול לתפוס אותו כעצם מבחוץ.

אבל התחושה של הגוף מבפנים,

But my experiences of the body from within,

אינה דומה לחוויות האלה.

they're not like that at all.

I don't perceive my kidneys here,

אני לא מרגיש את הכליות כאן,

my liver here,

הכבד כאן,

my spleen ...

הטחול...

I don't know where my spleen is,

אני לא יודע איפה הטחול נמצא,

but it's somewhere.

אבל הוא נמצא באיזה מקום.

I don't perceive my insides as objects.

אני לא מרגיש את האברים הפנימיים כעצמים.

In fact, I don't experience them much at all unless they go wrong.

למעשה, אני לרוב לא מרגיש אותם אלא אם משהו משתבש.

And this is important, I think.

וזה חשוב, לדעתי.

Perception of the internal state of the body

תפיסה של המצב הפנימי של הגוף

isn't about figuring out what's there,

אינה קשורה להבנה של מה נמצא איפה,

it's about control and regulation --

אלא לשליטה ובקרה --

keeping the physiological variables within the tight bounds

שמירה על המשתנים הפיזיולוגיים בתוך גבולות ברורים

that are compatible with survival.

המאפשרים הישרדות.

When the brain uses predictions to figure out what's there,

כשהמוח משתמש בחיזוי כדי להבין מה יש בחוץ,

we perceive objects as the causes of sensations.

אנו תופסים את העצמים כגורמים של תחושות.

When the brain uses predictions to control and regulate things,

כשהמוח משתמש בחיזוי לצורך שליטה ובקרה,

we experience how well or how badly that control is going.

אנו מרגישים עד כמה הבקרה הזו עובדת היטב או לא.

So our most basic experiences of being a self,

אז החוויות הבסיסיות ביותר של היותנו עצמנו,

of being an embodied organism,

של היותנו אורגניזם בעל גוף,

are deeply grounded in the biological mechanisms that keep us alive.

נטועות עמוק במנגנונים הביולוגיים שמחזיקים אותנו בחיים.

And when we follow this idea all the way through,

וכשאנחנו הולכים עם הרעיון הזה עד הסוף,

אנו יכולים להתחיל להבין שכל החוויות המודעות שלנו,

we can start to see that all of our conscious experiences,

since they all depend on the same mechanisms of predictive perception,

מכיוון שכולן תלויות באותו מנגנון של חיזוי התפיסה,

all stem from this basic drive to stay alive.

כולן נובעות מהדחף הבסיסי להישאר בחיים.

אנו חווים את העולם ואת עצמנו

We experience the world and ourselves

with, through and because of our living bodies.

עם, באמצעות ובגלל גופנו החי.

Let me bring things together step-by-step.

תנו לי לסכם שלב אחר שלב.

What we consciously see depends

מה שאנחנו רואים באופן מודע תלוי

בניחוש הטוב ביותר של המוח לגבי מה שנמצא שם בחוץ.

on the brain's best guess of what's out there.

Our experienced world comes from the inside out,

העולם שאנו תופסים מגיע מבפנים החוצה,

not just the outside in.

לא רק מבחוץ פנימה.

The rubber hand illusion shows that this applies to our experiences

אשליית יד הגומי מראה שזה נכון גם לתחושה

of what is and what is not our body.

של מה שייך ומה לא שייך לגוף שלנו.

And these self-related predictions depend critically on sensory signals

והחיזוי הזה בנוגע לעצמנו תלוי באופן קריטי באותות חושיים

המגיעים עמוק מתוך הגוף.

coming from deep inside the body.

And finally,

ולסיום,

experiences of being an embodied self are more about control and regulation

התחושות של היותנו גוף עצמאי קשורות יותר לשליטה ובקרה

מאשר להבנה של מה נמצא שם.

than figuring out what's there.

So our experiences of the world around us and ourselves within it --

אז החוויה של העולם מסביבנו ושלנו בתוכו --

ובכן, הם סוגים של הזיות מבוקרות

well, they're kinds of controlled hallucinations

that have been shaped over millions of years of evolution

שהתעצבו במשך מיליוני שנות אבולוציה

to keep us alive in worlds full of danger and opportunity.

על מנת להחזיק אותנו בחיים בעולם המלא בסכנות ובהזדמנויות.

We predict ourselves into existence.

אנו חוזים את עצמנו לכדי קיום.

Now, I leave you with three implications of all this.

עכשיו, אשאיר אתכם עם שלוש השלכות של כל זה.

First, just as we can misperceive the world,

ראשית, כמו שאנחנו עלולים לטעות בתפיסת העולם,

we can misperceive ourselves

כך אנו יכולים לטעות בתפיסה של עצמנו

when the mechanisms of prediction go wrong.

כשהמנגנונים של חיזוי משתבשים.

Understanding this opens many new opportunities in psychiatry and neurology,

ההבנה הזאת פותחת הזדמנויות חדשות רבות בפסיכיאטריה ונוירולוגיה

כי אנחנו סוף סוף יכולים לטפל במנגנונים

because we can finally get at the mechanisms

rather than just treating the symptoms

ולא רק לטפל בתסמינים

in conditions like depression and schizophrenia.

של מחלות כגון דיכאון וסכיזופרניה.

Second:

שנית:

what it means to be me cannot be reduced to or uploaded to

המשמעות של להיות אני היא דבר שאי אפשר להעלות

a software program running on a robot,

לתוכנת מחשב ולהריץ על רובוט

however smart or sophisticated.

לא משנה כמה הוא חכם או מתוחכם.

We are biological, flesh-and-blood animals

אנחנו חיות ביולוגיות מבשר ודם

עם חוויות מודעות אשר מתעצבות בכל הרמות

whose conscious experiences are shaped at all levels

by the biological mechanisms that keep us alive.

בידי המנגנונים הביולוגיים שמחזיקים אותנו בחיים.

Just making computers smarter is not going to make them sentient.

פיתוח מחשבים חכמים יותר לא תהפוך אותם לבעלי תחושות.

ולבסוף,

Finally,

our own individual inner universe,

היקום הפנימי האישי שלנו,

our way of being conscious,

האופן שבו אנחנו מודעים,

הוא רק דרך אחת שבה אפשר להיות מודעים.

is just one possible way of being conscious.

And even human consciousness generally --

ואפילו התודעה האנושית באופן כללי --

it's just a tiny region in a vast space of possible consciousnesses.

היא רק אזור קטנטן במרחב ענק של תודעות אפשריות.

Our individual self and worlds are unique to each of us,

העצמיות האינדיבידואלית והעולמות שלנו הם יחודיים עבור כל אחד מאיתנו,

but they're all grounded in biological mechanisms

אבל הם מבוססים על מנגנונים ביולוגיים

shared with many other living creatures.

שאותם אנו חולקים עם יצורים חיים אחרים.

Now, these are fundamental changes

עכשיו, אלה דברים המשנים באופן בסיסי

in how we understand ourselves,

את הדרך שבה אנו מבינים את עצמנו,

אבל אני חושב שזה דבר משמח,

but I think they should be celebrated,

because as so often in science, from Copernicus --

משום שכמו שקורה לעתים קרובות במדע, מקופרניקוס --

we're not at the center of the universe --

אנחנו לא מרכז היקום --

to Darwin --

דרך דרווין --

we're related to all other creatures --

אנו קשורים לכל היצורים האחרים --

to the present day.

ועד היום.

With a greater sense of understanding

עם הבנה טובה יותר

מגיעה גם תחושת פליאה חזקה יותר,

comes a greater sense of wonder,

and a greater realization

והבנה טובה יותר

that we are part of and not apart from the rest of nature.

שאנחנו חלק מעולם הטבע, לא חלק נפרד ממנו.

And ...

ו...

when the end of consciousness comes,

כשמגיע סופה של התודעה,

אין ממה לפחד.

there's nothing to be afraid of.

Nothing at all.

ממש כלום.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)