Jay Silver: Hack a banana, make a keyboard!

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Guy Sella מבקר: Ido Dekkers

Hey guys.

היי חבר'ה.

It's funny, someone just mentioned MacGyver,

זה מצחיק, מישהו בדיוק הזכיר את מקגייוור,

because that was, like, I loved it,

כי זה היה, כאילו, אהבתי את זה,

and when I was seven, I taped a fork to a drill

וכשהייתי בן שבע, הדבקתי מזלג למקדחה

and I was like, "Hey, Mom, I'm going to Olive Garden."

ואמרתי "היי, אמא, אני הולך לגן הזיתים."

And -- (Drilling noise) (Laughter)

ו - חרררררררררר

And it worked really well there.

וזה עבד ממש טוב אז.

And you know, it had a profound effect on me.

ואתם יודעים, הייתה לזה השפעה עמוקה עלי.

It sounds silly, but I thought, okay,

זה נשמע מטופש, אבל חשבתי - בסדר -

the way the world works can be changed,

הדרך שבה העולם עובד יכולה להשתנות,

and it can be changed by me in these small ways.

והיא יכולה להשתנות על ידי בדרכים הקטנות האלה.

And my relationship to

ומערכת היחסים שלי

especially human-made objects

עם חפצים מעשה-ידי אדם במיוחד

which someone else said they work like this,

שמישהו אחר אמר שהם עובדים בצורה מסויימת,

well, I can say they work a different way, a little bit.

ובכן, אני יכול לומר שהם עובדים בצורה אחרת, במידה מועטה.

And so, about 20 years later,

וכך, כעבור עשרים שנה,

I didn't realize the full effect of this,

לא הפנמתי את האפקט במלואו,

but I went to Costa Rica

אבל נסעתי לקוסטה ריקה

and I stayed with these Guaymí natives there,

ושהיתי אצל ילידי הגואימי שם,

and they could pull leaves off of trees and make shingles out of them,

והם היו מסוגלים לקטוף עלים ולעשות מהם רעפים,

and they could make beds out of trees,

והם יכלו לבנות מיטות מעצים,

and they could -- I watched this woman for three days.

והם יכלו... צפיתי באישה הזו במשך שלושה ימים.

I was there. She was peeling this palm frond apart,

הייתי שם. היא קילפה את ענפי עץ הדקל לחתיכות,

these little threads off of it, and she'd roll the threads together

את החוטים הקטנים מתוכו, והיא גלגלה אותם ביחד

and make little thicker threads, like strings,

והכינה חוטים קצת יותר עבים, כמו מיתרים,

and she would weave the strings together,

והיא טוותה אותם ביחד,

and as the materiality of this exact very bag

ומיד כשהמוחשיות של השק הזה בדיוק,

formed before my eyes over those three days,

נוצרה מול העיניים שלי במשך שלושת הימים הללו,

the materiality of the way the world works,

המוחשיות של הדרך שבה העולם עובד,

of reality, kind of started to unravel in my mind,

במציאות, החלה להתגלות במוחי.

because I realized that this bag and these clothes

בגלל שהבנתי שהשק והבגדים האלה

and the trampoline you have at home and the pencil sharpener,

והטרמפולינה שיש לכם בבית ומחדד העפרונות,

everything you have is made out of either a tree or a rock

כל מה שיש לכם עשוי מעץ או מסלע

or something we dug out of the ground and did some process to,

או משהו שהוצאנו מחפירה באדמה והעברנו אותו איזשהו תהליך,

maybe a more complicated one, but still, everything was made that way.

אולי קצת יותר מסובך, אבל עדיין, הכל עשוי בצורה הזו.

And so I had to start studying,

וכך הייתי חייב להתחיל ללמוד,

who is it that's making these decisions?

מי מקבל את ההחלטות האלה?

Who's making these things? How did they make them?

מי מכין את הדברים האלה? איך הם עושים את זה?

What stops us from making them?

מה עוצר אותנו מלהכין אותם?

Because this is how reality is created.

בגלל שכך נוצרת המציאות.

So I started right away. I was at MIT Media Lab,

אז התחלתי תיכף ומיד. הייתי במעבדת התקשורת של MIT,

and I was studying the maker movement

ולמדתי איך מכינים,

and makers and creativity.

מי מכין, ויצירתיות.

And I started in nature, because I saw these Guaymís

והתחלתי בטבע, כי ראיתי את בני הגואימי

doing it in nature, and there just seems to be less barriers.

עושים את זה בטבע, ופשוט נראה שהיו שם פחות מחסומים.

So I went to Vermont to Not Back to School Camp,

אז נסעתי למחנה הלימודי "נוט באק" בורמונט,

where there's unschoolers who are just kind of hanging out

והיו שם תלמידי בית-ספר שבדיוק יצאו לבלות

and willing to try anything.

ורצו לנסות משהו, כל דבר.

So I said, "Let's go into the woods near this stream

אז אמרתי "בואו ליער, ליד הנחל

and just put stuff together, you know, make something,

"וניקח כמה דברים, אתם יודעים, נעשה משהו,

I don't care, geometrical shapes, just grab some junk from around you.

"לא אכפת לי, צורות גיאומטריות, רק ניקח קצת גרוטאות מהסביבה.

We won't bring anything with us.

"לא נביא שום דבר איתנו".

And, like, within minutes, this is very easy for adults

ובתוך כמה דקות, זה מאוד קל למבוגרים

and teens to do.

ולבני נוער לעשות זאת.

Here's a triangle that was being formed underneath a flowing stream,

הנה משולש שנוצר מתחת לזרם,

and the shape of an oak leaf being made

והצורה של עלה של אלון נוצרה

by other small oak leaves being put together.

ע"י צירוף של כמה עלי אלון ביחד.

A leaf tied to a stick with a blade of grass.

עלה שנקשר למקל עם להב מדשא.

The materiality and fleshiness and meat of the mushroom

המוחשיות וטריות בשרה של הפטריה

being explored by how it can hold up different objects being stuck into it.

שהתגלתה ע"י כך שמספר עצמים שונים נצמדו אליה.

And after about 45 minutes, you get really intricate projects

ואחרי בערך 45 דקות, אתה מקבל פרויקטים ממש מסובכים

like leaves sorted by hue, so you get a color fade

כמו עלים שממויינים ע"י הגוון, אז אתה מקבל דעיכה של צבע

and put in a circle like a wreath.

ושם אותו במעגל כמו זר.

And the creator of this, he said,

והיוצר של זה, הוא אמר,

"This is fire. I call this fire."

"זה אש. אני קורא לזה אש".

And someone asked him, "How do you get those sticks

ומישהו שאל אותו, "איך אתה מגיע למצב שהמקלות האלה

to stay on that tree?"

"נשארים על העץ?"

And he's like, "I don't know, but I can show you."

והוא אומר, "אני לא יודע, אבל אני יכול להראות לך".

And I'm like, "Wow, that's really amazing.

ואני אומר, "וואו! זה ממש מדהים."

He doesn't know, but he can show you."

"הוא לא יודע, אבל הוא יכול להראות לך."

So his hands know and his intuition knows,

אז הידיים שלו יודעות ותחושת הבטן יודעת,

but sometimes what we know gets in the way

אבל לפעמים מה שאנחנו יודעים חוסם את הדרך

of what could be, especially

של מה שיכול היה להיות, במיוחד

when it comes to the human-made, human-built world.

כשזה מגיע לעולם מעשה ידי אדם.

We think we already know how something works,

אנחנו חושבים שאנחנו כבר יודעים איך משהו עובד,

so we can't imagine how it could work.

אז אנחנו לא מסוגלים לדמיין איך זה יכול לעבוד.

We know how it's supposed to work,

אנחנו יודעים איך זה אמור לעבוד,

so we can't suppose all the things that could be possible.

אז אנחנו לא יכולים להניח את כל הדברים שיכולים היו להיות אפשריים.

So kids don't have as hard of a time with this,

אז לילדים אין זמנים קשים עם זה,

and I saw in my own son, I gave him this book.

וראיתי אצל הבן שלי, נתתי לו את הספר הזה.

I'm a good hippie dad, so I'm like,

אני אבא היפי טוב, אז אני כאילו,

"Okay, you're going to learn to love the moon.

"טוב, אתה עומד ללמוד לאהוב את הירח.

I'm going to give you some building blocks

"אני עומד לתת לך כמה לבני בניין

and they're nonrectilinear cactus building blocks,

"והן לבני בניין לא מרובעות בצורת קקטוס,

so it's totally legit."

"וזה לחלוטין לגיטימי."

But he doesn't really know what to do with these.

אבל הוא לא באמת יודע מה לעשות איתן.

I didn't show him.

לא הראיתי לו.

And so he's like, "Okay, I'll just mess around with this."

אז הוא כאילו, "טוב, אני רק אשחק עם זה קצת."

This is no different than the sticks are to the teens in the forest.

אין הבדל בין זה לבין המקלות שנתתי לבני הנוער ביער.

Just going to try to put them in shapes

רק הולך לנסות לסדר אותם בצורות

and push on them and stuff.

ולדחוף אותם וכדומה.

And before long, he's kind of got this mechanism

ואחרי לא הרבה זמן, הוא סוג של הצליח לבנות את המנגנון

where you can almost launch and catapult objects around,

שבו ניתן לירות עצמים כמו בליסטרה,

and he enlists us in helping him.

והוא גייס אותנו לעזור לו.

And at this point, I'm starting to wonder,

ובנקודה הזו, התחלתי לחשוב לעצמי,

what kind of tools can we give people,

איזה סוג של כלים אנחנו יכולים לתת לאנשים,

especially adults, who know too much,

במיוחד מבוגרים, שיודעים יותר מדי,

so that they can see the world as malleable,

על מנת שיראו שהעולם ניתן לחישול,

so they see themselves as agents of change

על מנת שיראו את עצמם כסוכנים של שינוי

in their everyday lives.

בחיי היום-יום שלהם.

Because the most advanced scientists are really

בגלל שהמדענים המתקדמים ביותר באמת

just kind of pushing the way the world itself works,

סוג של מקדמים את הדרך שבה העולם עובד,

pushing what matter can do,

מקדמים את הנושאים שיכולים לקדם,

the most advanced artists are just pushing the medium,

האמנים המתקדמים ביותר בסך הכל מקדמים את המדיום,

and any sufficiently complicated task,

וכל משימה שמסובכת במידה מספקת,

whether you're a cook or a carpenter or you're raising a child --

בין אם אתה טבח או נגר או שאתה מגדל ילד -

anything that's complicated --

כל דבר מסובך -

comes up with problems that aren't solved in the middle of it,

מופיע עם בעיות שלא נפתרות באמצע התהליך,

and you can't do a good job getting it done unless you can say,

ואתה לא יכול לעשות עבודה טובה ולהשלים את המשימה אלא אם אתה יכול לומר,

"Okay, well we're just going to have to refigure this.

"טוב, אנחנו בסך הכל חייבים לוודא את זה מחדש.

I don't care that pencils are supposed to be for writing.

"לא אכפת לי שעפרונות אמורים לשמש לכתיבה,

I'm going to use them a different way."

"אני מתכוון להשתמש בהם בשביל משהו אחר."

So let me show you a little demo.

אז תנו לי להראות לכם הדגמה קטנה.

This is a little piano circuit right in here,

כאן זהו מעגל פנימי של פסנתר,

and this is an ordinary paintbrush

וזו מברשת צבע רגילה

that I smashed it together with. (Beeping)

וחיברתי את שניהם ביחד. (ביפ! ביפ!)

And so, with some ketchup,

אז כך, עם קצת קטשופ,

— (musical notes) —

- (מוסיקה) -

and then I can kind of

ואז אני יכול סוג של

— (musical notes) —

- (מוסיקה) -

(Laughter) (Applause)

(צחוק) (מחיאות כפיים)

And that's awesome, right?

וזה מדהים, נכון?

But this is not what's awesome.

אבל זה לא מה שמדהים.

What's awesome is what happens

מה שמדהים זה מה שקורה

when you give the piano circuit to people.

כשאתה נותן מעגל פנימי של פסנתר לאנשים.

A pencil is not just a pencil.

עפרון הוא לא רק עפרון.

Look what it has in the middle of it.

תראו מה יש במרכזו.

That's a wire running down the middle,

זהו חוט שהושחל לאורך המרכז שלו,

and not only is it a wire,

ולא רק שזה חוט -

if you take that piano circuit, you can thumbtack

אם אתה לוקח את המעגל הפנימי הזה של הפסנתר, אתה יכול לנעוץ

into the middle of a pencil,

לאורך מרכזו של העפרון.

and you can lay out wire on the page, too,

אתה גם יכול לפרוס חוט על העמוד,

and get electrical current to run through it.

ולקבל זרם חשמלי שעובר דרכו.

And so you can kind of hack a pencil,

ואתה יכול גם לקטום עפרון,

just by thumbtacking into it with a little piano electrical circuit.

רק על-ידי נעיצה של מעגל חשמלי פנימי של פסנתר בתוכו.

And the electricity runs through your body too.

והחשמל זורם גם בגוף שלך.

And then you can take the little piano circuit off the pencil.

ואז אתה יכול להסיר את המעגל של הפסנתר מהעפרון.

You can make one of these brushes just on the fly.

אתה יכול ליצור את אחת המברשות האלה על הדרך.

All you do is connect to the bristles,

כל מה שאתה עושה זה לחבר לזיפים,

and the bristles are wet, so they conduct,

והזיפים רטובים, אז הם מוליכים,

and the person's body conducts,

וגוף האדם הוא מוליך,

and leather is great to paint on,

ועור הוא חומר נהדר לצייר עליו,

and then you can start hooking to everything,

ואז אתה יכול להתחיל לחבר להכל,

even the kitchen sink.

אפילו לכיור במטבח.

The metal in the sink is conductive.

המתכת שבכיור מוליכה.

Flowing water acts like a theremin or a violin.

מים זורמים מתנהגים כמו טרמין או כינור.

(Musical notes)

(מוסיקה)

And you can even hook to the trees.

ואתם יכולים אפילו לקשור לעצים.

Anything in the world is either conductive or not conductive,

כל דבר בעולם הוא מוליך או לא מוליך,

and you can use those together.

ואתם יכולים להשתמש בכאלה ביחד.

So — (Laughter) —

אז - (צחוק) -

I took this to those same teens, because those teens are

לקחתי את זה לאותם בני נוער, כי הם

really awesome, and they'll try things that I won't try.

ממש מדהימים, והם ינסו דברים שאני לא אנסה.

I don't even have access to a facial piercing if I wanted to.

אפילו אין לי גישה לפירסינג בפנים אפילו אם הייתי רוצה.

And this young woman, she made what she called a hula-looper,

והאישה הצעירה הזו, עשתה משהו שהיא קוראת לו "הולה-לופר",

and as the hula hoop traveled around her body,

וכשה"הולה הופ" טייל לאורך הגוף שלה,

she has a circuit taped to her shirt right there.

מעגל חשמלי הודבק לחולצה שלה ממש כאן.

You can see her pointing to it in the picture.

אתם יכולים לראות אותה מצביעה עליו בתמונה.

And every time the hula hoop would smush against her body,

וכל הזמן שה"הולה הופ" נגע לה בגוף,

it would connect two little pieces of copper tape,

זה התחבר לשתי חתיכות קטנות של סרט נחושת,

and it would make a sound, and the next sound,

וזה עשה קול, ועוד קול,

and it would loop the same sounds over and over again.

וזה חזר על אותם צלילים שוב ושוב.

I ran these workshops everywhere.

ניהלתי את הסדנאות האלה בכל מקום.

In Taiwan, at an art museum, this 12-year-old girl

בטאיוואן, במוזיאון לאומנות, ילדה בת 12

made a mushroom organ out of some mushrooms that were from Taiwan

הכינה אורגן מפטריות שגדלות בטאיוואן

and some electrical tape and hot glue.

וקצת סרט חשמלי ודבק חם.

And professional designers were making artifacts

ומעצבים מקצועיים הכינו חפצים

with this thing strapped onto it.

כשהדבר הזה קשור אליו.

And big companies like Intel

וחברות גדולות כמו "אינטל"

or smaller design firms like Ideo or startups like Bump,

או חברות קטנות יותר לעיצוב כמו "אידאו" או חברות הזנק כמו "באמפ"

were inviting me to give workshops,

הזמינו אותי להעביר סדנאות,

just to practice this idea of smashing electronics

רק בשביל לתרגל את הרעיון הזה של חיבור חפצים אלקטרונים

and everyday objects together.

וחפצים שבשימוש יומיומי אחד לשני.

And then we came up with this idea

ואז באנו עם הרעיון הזה

to not just use electronics,

לא רק להשתמש באלקטרוניקה,

but let's just smash computers with everyday objects

הבה נצמיד מחשבים עם עצמים יומיומיים

and see how that goes over.

ונראה מה קורה.

And so I just want to do a quick demo.

אז אני רוצה לעשות הדגמה מהירה.

So this is the MaKey MaKey circuit,

זהו מעגל ה"מאקי מאקי",

and I'm just going to set it up from the beginning in front of you.

ואני רק רוצה להתחיל אותו מההתחלה מולכם.

So I'll just plug it in, and now it's on by USB.

אז אני רק אחבר אותו, ועכשיו הוא פועל ב-USB.

And I'll just hook up the forward arrow.

ואני רק אלחץ על החץ "קדימה".

You guys are facing that way, so I'll hook it to this one.

אתם מסתכלים מכאן, אז אני אחבר את השקע הזה.

And I'll just hook up a little ground wire to it.

ואני אחבר קצת חוט קרקע כאן.

And now, if I touch this piece of pizza,

ועכשיו, אם אני אגע בחתיכת הפיצה הזו,

the slides that I showed you before should go forward.

השקופיות שהראיתי לכם קודם אמורות להתקדם.

And now if I hook up this wire just by connecting it

ועכשיו אם אני מחבר את החוט הזה

to the left arrow, I'm kind of programming it by where I hook it up,

לחץ השמאלי, אני מגדיר איפה לחבר את זה

now I have a left arrow and a right arrow,

עכשיו יש לי חץ שמאלי וחץ ימני,

so I should be able to go forwards and backwards

ואני אמור להיות מסוגל לרוץ קדימה ואחורה

and forwards and backwards. Awesome.

וקדימה ואחורה. אדיר!

And so we're like, "We gotta put a video out about this."

אני אנחנו - "אנחנו צריכים להכין סרטון וידאו על זה".

Because no one really believed that this was important

בגלל שאף אחד לא באמת האמין שזה היה חשוב

or meaningful except me and, like, one other guy.

או בעל משמעות חוץ ממני ומעוד בחור.

So we made a video to prove that

אז הכנו סרטון וידאו להוכיח את זה

there's lots of stuff you can do.

יש המון דברים שאתה יכול לעשות.

You can kind of sketch with Play-Doh

אתם יכולים לשחק עם פלסטלינה ("Play-Doh")

and just Google for game controllers.

ולחפש ב"גוגל" בקרי משחק.

Just ordinary Play-Doh, nothing special.

בסך הכל פלסטלינה רגילה , שום דבר מיוחד.

And you can literally draw joysticks

ואתם יכולים לייצר שלטי משחק, פשוטו כמשמעו,

and just find Pacman on your computer and then just hook it up. (Video game noises)

ולמצוא את "פאקמן" על המחשב שלכם ולחבר אותו. (קולות של משחקי וידאו)

And you know the little plastic drawers you can get at Target?

ואתם מכירים את מגירות הפלסטיק הקטנות שאפשר להשיג בכל-בו?

Well, if you take those out, they hold water great,

ובכן, אם אתם לוקחים כאלה, הם מכילות מים מצוין,

but you can totally cut your toes,

אבל אתם לגמרי יכולים לקטוע לכם את האצבעות של הרגליים,

so yeah, just be careful.

אז כן, רק היזהרו.

You know the Happiness Project, where the experts

אתם מכירים את "פרוייקט האושר", היכן שמומחים

are setting up the piano stairs, and how cool that is?

מכוונים את מדרגות הפסנתר, וכמה מגניב זה?

Well, I think it's cool,

ובכן, אני חושב שזה מגניב,

but we should be doing that stuff ourselves.

אבל אנחנו אמורים להיות מסוגלים לעשות את הדברים האלה בעצמנו.

It shouldn't be a set of experts engineering the way the world works.

הדרך שבה העולם עובד לא אמורה להיות אוסף של מהנדסים מומחים.

We should all be participating

כולנו אמורים לקחת חלק

in changing the way the world works together.

בשינוי הדרך שבה העולם עובד.

Aluminum foil. Everybody has a cat.

נייר אלומיניום. לכל אחד יש חתול.

Get a bowl of water. This is just Photo Booth on your Mac OS.

השיגו קערה של מים. זה רק "פוטו בות'" במחשב המאק שלכם. (אפליקציית צילום תמונות של חברת "אפל")

Hover the mouse over the "take a photo" button,

נווטו עם העכבר לכפתור "צלם תמונה",

and you've got a little cat photo booth.

ויש לכם תמונה של חתלתול.

And so we needed hundreds of people to buy this.

ואנחנו צריכים שמאות אנשים יקנו את זה.

If hundreds of people didn't buy this, we couldn't put it on the market.

אם לא יקנו את זה מאות אנשים, לא נוכל למכור את זה בשוק.

And so we put it up on Kickstarter,

אז העלינו את זה למכירה באינטרנט,

and hundreds of people bought it in the first day.

ומאות אנשים קנו את זה כבר ביום הראשון.

And then 30 days later,

ולאחר שלושים יום,

11,000 people had backed the project.

11 אלף אנשים גיבו את הפרויקט.

And then what the best part is, we started getting

והחלק הכי טוב הוא, התחלנו לקבל

a flood of videos in of people doing crazy things with it.

שיטפון של סרטוני וידאו של אנשים שעושים דברים מטורפים עם זה.

So this is "The Star-Spangled Banner" by eating lunch,

אז זהו "מלח הארץ" אוכל צהריים,

including drinking Listerine.

כולל שתיית מי-פה.

And we actually sent this guy materials.

ושלחנו לבחור הזה חומרים.

We're like, "We're sponsoring you, man.

"אנחנו נותנים לך חסות, בנאדם.

You're, like, a pro maker."

"אתה ממש מקצוען."

Okay, just wait for this one. This is good.

טוב, חכו שתראו את זה. זה טוב.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And these guys at the exploratorium are

אז החבר'ה האלה במעבדת הניסויים

playing house plants as if they were drums.

משתמשים בעציצים כאילו הם תופים.

And dads and daughters are completing circuits in special ways.

ואבות ובנות בונים מעגלים בדרכים מיוחדות.

And then this brother -- look at this diagram.

ואז האח הזה - תראו את השרטוט.

See where it says "sister"?

תראו איפה זה אומר "אחות"?

I love when people put humans on the diagram.

אני אוהב כשאנשים מציירים בני אדם בשרטוט

I always add humans to any technical --

אני תמיד מוסיף בני אדם לכל דבר טכני -

if you're drawing a technical diagram, put a human in it.

אם אתה משרטט שרטוט טכני, צייר בו בנאדם.

And this kid is so sweet. He made this trampoline slideshow advancer for his sister

והילד הזה כל כך מתוק. הוא הכין לאחותו מצגת שמתקדמת באמצעות מסלול טרמפולינות

so that on her birthday, she could be the star of the show,

כך שביום ההולדת שלה, היא הייתה מסמר הערב,

jumping on the trampoline to advance the slides.

קופצת על הטרמפולינות ומקדמת את השקפים.

And this guy rounded up his dogs and he made a dog piano.

והבחור הזה אסף את הכלבים שלו במעגל ויצר פסנתר-כלבים.

And this is fun,

וזה כיף,

and what could be more useful than feeling alive and fun?

ומה יכול להיות שימושי יותר מלחיות בכיף.

But it's also very serious because

אבל זה גם מאוד רציני בגלל

all this accessibility stuff started coming up,

כל חפצי הנגישות האלה החלו לצוץ

where people can't use computers, necessarily.

כאשר אנשים לא יכולים להשתמש במחשבים בהכרח.

Like this dad who wrote us, his son has cerebral palsy

כמו האבא שכתב לנו, שלבנו יש שיתוק מוחין

and he can't use a normal keyboard.

והוא לא מסוגל להשתמש במקלדת רגילה.

And so his dad couldn't necessarily afford

ואבא שלו לא יכול היה להרשות לעצמו

to buy all these custom controllers.

לרכוש את כל הבקרים המיוחדים האלה.

And so, with the MaKey MaKey, he planned to make

אז כך, עם מאקי-מאקי, הוא תכנן להכין

these gloves to allow him to navigate the web.

כפפות שתאפשרנה לו לגלוש באינטרנט.

And a huge eruption of discussion

וכך פרץ דיון גדול,

around accessibility came, and we're really excited about that.

בנושא הנגישות, וכולנו ממש התרגשנו מכך.

We didn't plan for that at all.

לא תכננו את זה בכלל.

And then all these professional musicians started using it,

ואז כל המוסיקאים המקצועיים החלו להשתמש בזה,

like at Coachella, just this weekend

כמו בקוצ'אלה, בסוף השבוע הזה

Jurassic 5 was using this onstage,

להקת ג'וראסיק 5 השתמשו בזה על הבמה,

and this D.J. is just from Brooklyn, right around here,

והתקליטן הזה מברוקלין, ממש כאן באזור,

and he put this up last month.

והוא העלה את זה בחודש שעבר

And I love the carrot on the turntable.

ואני אוהב את הגזר על הפטיפון.

(Music: Massive Attack — "Teardrop")

(מוסיקה: מאסיב אטאק - "דמעה")

Most people cannot play them that way. (Laughter)

רוב האנשים לא יכולים לנגן את זה ככה. (צחוק).

And when this started to get serious,

וכזה התחיל להיות רציני,

I thought, I'd better put a really serious warning label on the box that this comes in,

חשבתי לעצמי, כדאי לי לשים שלט אזהרה חמורה על הקופסא של המוצר,

because otherwise people are going to be getting this

בגלל שאחרת אנשים ישיגו את זה

and they're going to be turning into agents of creative change,

והם הולכים להפוך להיות שגרירים של השינוי היצירתי,

and governments will be crumbling,

והממשלות תתפוררנה,

and I wouldn't have told people, so I thought I'd better warn them.

ולא הייתי אומר לאנשים לעשות את זה, אז מוטב שאזהיר אותם.

And I also put this little surprise. When you open the lid

וגם צירפתי את ההפתעה הקטנה הזו. כשאתם פותחים את המכסה

of the box, it says, "The world is a construction kit."

של הקופסא, כתוב שם "העולם הוא ערכת בנייה."

And as you start to mess around this way,

וכשאתה מתחיל לחשוב בדרך הזו,

I think that, in some small ways, you do start to see

אני חושב שבמובנים מסויימים, אתה מתחיל לראות

the landscape of your everyday life

את הנוף של חיי היומיום שלך

a little bit more like something you could express yourself with,

קצת יותר ממה שאתה יכול לבטא בעצמך,

and a little bit more like you could participate

וקצת יותר ממה שאתה יכול לקחת בו חלק

in designing the future of the way the world works.

לעצב את העתיד של הדרך שבה העולם עובד.

And so next time you're on an escalator

אז בפעם הבאה שאתה משתמש במדרגות נעות

and you drop an M&M by accident,

ואתה מפיל סוכרייה בטעות,

you know, maybe that's an M&M surfboard, not an escalator,

אתה יודע, אולי זה גלשן של סוכריות, לא מדרגות נעות,

so don't pick it up right away.

אז אל תרים את זה מיד.

Maybe take some more stuff out of your pockets

אולי תוציא עוד כמה דברים מהכיסים שלך

and throw it down, and maybe some chapstick, whatever.

ותזרוק למטה, אולי מקל, לא משנה מה.

I used to want to design a utopian society

פעם רציתי לעצב חברה אוטופית

or a perfect world or something like that.

או עולם מושלם או משהו כזה.

But as I'm kind of getting older

אבל ככל שאני מתבגר

and kind of messing with all this stuff,

ומתעסק עם כל הדברים האלה,

I'm realizing that my idea of a perfect world

אני מבין שהרעיון שלי של עולם מושלם

really can't be designed by one person

לא באמת יכול להיות מעוצב על ידי אדם אחד

or even by a million experts.

או אפילו על ידי מיליון מומחים.

It's really going to be seven billion pairs of hands,

זה באמת הולך להיות שבעה מילארד זוגות ידיים,

each following their own passions,

כל זוג עוסק בתשוקות שלו,

and each kind of like a mosaic coming up

וכל אחד מהם אוהב פסיפס שונה,

and creating this world in their backyards

ויוצר את העולם שלו בחצר האחורית שלו

and in their kitchens.

ובמטבח שלו.

And that's the world I really want to live in.

וזה העולם שאני באמת רוצה לחיות בו.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)