When we design for disability, we all benefit | Elise Roy

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Zeeva Livshitz

I'll never forget the sound

לעולם לא אשכח את הקול

of laughing with my friends.

של הצחוק עם חברים שלי

I'll never forget the sound

לעולם לא אשכח את הקול

of my mother's voice right before I fell asleep.

של קול אמי לפני השינה

And I'll never forget the comforting sound of water

ולעולם לא אשכח את הקול המנחם של מים

trickling down a stream.

היורדים לאורך נחל

Imagine my fear, pure fear,

תדמיינו את הפחד שלי,פחד טהור,

when, at the age of 10,

ברגע, שהייתי 10

I was told I was going to lose my hearing.

אמרו לי שאני עומדת לאבד את השמיעה.

And over the next five years,

ולאחר חמש שנים

it progressed until I was classified as profoundly deaf.

הדבר התקדם עד שהייתי מתויגת כחרשת.

But I believe that losing my hearing

אבל אני מאמינה שאיבוד השמיעה

was one of the greatest gifts I've ever received.

היה אחת מהמתנות הכי מדהימות שקיבלתי בחיים.

You see, I get to experience the world in a unique way.

אתם מבינים, אני חווה את העולם בדרך יחודית.

And I believe that these unique experiences

ואני מאמינה שחוויות יחודיות אלה

that people with disabilities have

אשר אנשים עם מוגבליות חווים

is what's going to help us make and design a better world

הם מה שיעזור לנו ליצור ולעצב עולם טוב יותר

for everyone -- both for people with and without disabilities.

לכולם, אנשים עם או ללא מוגבלויות.

I used to be a disability rights lawyer,

הייתי עו"ד של זכויות אנשים בעלי מוגבלויות,

and I spent a lot of my time focused on enforcing the law,

והשקעתי הרבה זמן בהתמקדות על אכיפת החוקים,

ensuring that accommodations were made.

כדי להבטיח שכל ההתאמות נעשו.

And then I had to quickly learn international policy,

אחר כך, הייתי צריכה ללמוד במהירות מדיניות בין-לאומית

because I was asked to work on the UN Convention

כי ביקשו ממני לעבוד בועידת האומות המאוחדות

that protects people with disabilities.

שמגינה על אנשים עם מוגבלויות.

As the leader of the NGO there,

כמנהיגת ה-NGO שם,

I spent most of my energy trying to convince people

אני משקיעה את רוב האנרגיה שלי בלשכנע אנשים

about the capabilities of people with disabilities.

על היכולת של אנשים עם מוגבלויות.

But somewhere along the way,

אבל איפשהו לאורך הדרך,

and after many career transitions

ולאחר הרבה מעברי קריירה

that my parents weren't so happy about --

אשר ההורים שלי לא היו כל כך שמחים מהם

(Laughter)

(צחוק)

I stumbled upon a solution

מצאתי פתרון

that I believe may be an even more powerful tool

שאני מאמינה שיכול להיות כלי חזק אף יותר

to solve some of the world's greatest problems,

כדי לפתור כמה מהבעיות הגדולות של העולם,

disability or not.

נכות או לא.

And that tool is called design thinking.

כלי זה נקרא חשיבה עיצובית.

Design thinking is a process for innovation and problem solving.

חשיבה עיצובית היא תהליך של חדשנות ופתרון בעיות.

There are five steps.

יש חמישה צעדים.

The first is defining the problem

צעד ראשון הוא איתור הבעיה

and understanding its constraints.

והבנת האילוצים שלה.

The second is observing people in real-life situations

השני הוא התבוננות באנשים במצבי חיים אמיתיים

and empathizing with them.

ולחוש אמפתיה אליהם.

Third, throwing out hundreds of ideas -- the more the better,

שלישית, לזרוק מאות רעיונות -- וכמה שיותר יותר טוב,

the wilder the better.

הכי פרועים יותר טוב.

Fourth, prototyping: gathering whatever you can,

רביעית, אבות טיפוס: איסוף כל מה שאתם יכולים,

whatever you can find,

מה שאתם יכולים למצוא,

to mimic your solution, to test it

כדי לדמות את הפיתרון שלכם, לבחון אותו

and to refine it.

ולעדן אותו.

And finally, implementation:

ולבסוף, יישום:

ensuring that the solution you came up with is sustainable.

להבטיח שהפתרון שהעליתם בר קיימא.

Warren Berger says that design thinking teaches us to look sideways,

וורן ברגר אומר שחשיבה עיצובית מלמדת אותנו להביט לצדדים,

to reframe, to refine, to experiment

למסגר מחדש, לעדן, לנסות

and, probably most importantly,

וכנראה הכי חשוב,

ask those stupid questions.

לשאול את השאלות המטופשות האלו.

Design thinkers believe that everyone is creative.

הוגי עיצוב מאמינים שכולם יצירתיים.

They believe in bringing people from multiple disciplines together,

הם מאמינים בלהביא אנשים ממספר דיסיפלינות יחד,

because they want to share multiple perspectives

בגלל שהם רוצים לחלוק נקודות מבט מרובות

and bring them together and ultimately merge them

ולחבר אותן ולבסוף לחבר אותן

to form something new.

כדי ליצור משהו חדש.

Design thinking is such a successful and versatile tool

חשיבה עיצובית היא כלי כל כך מוצלח ומגוון

that it has been applied in almost every industry.

שהיא מיושמת כמעט בכל תעשיה.

I saw the potential that it had for the issues I faced,

ראיתי את הפוטנציאל שיש לה לנושאים שעמדו לפני,

so I decided to go back to school

אז החלטתי לחזור לבית הספר

and get my master's in social design.

ולקבל את התואר השני שלי בעיצוב חברתי.

This looks at how to use design to create positive change in the world.

זה מביט באיך להשתמש בעיצוב כדי ליצור שינוי חיובי בעולם.

While I was there,

בזמן שהייתי שם,

I fell in love with woodworking.

התאהבתי בעבודות עץ.

But what I quickly realized

אבל מה שהבנתי במהרה

was that I was missing out on something.

היה שהחמצתי משהו.

As you're working with a tool,

כשאתם עובדים עם כלי,

right before it's about to kick back at you --

ממש לפני שהוא עומד להכות בכם חזרה --

which means the piece or the tool jumps back at you --

מה שאומר שהפיסה או הכלי קופץ חזרה אליכם --

it makes a sound.

הוא עושה צליל.

And I couldn't hear this sound.

ולא יכולתי לשמוע את הצליל הזה.

So I decided,

אז החלטתי,

why not try and solve it?

למה לא לנסות לפתור את זה?

My solution was a pair of safety glasses

הפתרון שלי היה זוג משקפי הגנה

that were engineered to visually alert the user

שהונדסו להתריע ויזואלית למשתמש

to pitch changes in the tool,

על שינויים בצליל של הכלי,

before the human ear could pick it up.

לפני שאוזן האדם יכולה לקלוט אותו.

Why hadn't tool designers thought of this before?

למה מעצבי כלים לא חשבו על זה לפני כן?

(Laughter)

(צחוק)

Two reasons: one, I was a beginner.

משתי סיבות: אחת, אני הייתי מתחילה.

I wasn't weighed down by expertise or conventional wisdom.

לא היה עלי את משקל המומחיות של הידע הרגיל.

The second is: I was Deaf.

השניה היא: הייתי חרשת.

My unique experience of the world helped inform my solution.

החוויה הייחודית שלי של העולם עזרה לידע את הפתרון שלי.

And as I went on, I kept running into more and more solutions

וכשהמשכתי, נתקלתי ביותר ויותר פתרונות

that were originally made for people with disabilities,

שנוצרו במקור לאנשים עם מוגבלויות,

and that ended up being picked up,

ובהמשך אימצו את זה,

embraced and loved by the mainstream,

חיבקו ואהבו אותם בזרם המרכזי,

disability or not.

מוגבלות או לא.

This is an OXO potato peeler.

זה קולפן תפוחי האדמה OXO.

It was originally designed for people with arthritis,

הוא תוכנן במקור לאנשים עם שיגרון,

but it was so comfortable, everybody loved it.

אבל הוא היה כל כך נוח, שכולם אהבו אותו.

Text messaging: that was originally designed for people who are Deaf.

שליחת מסרים טקסטואלים: הם עוצבו במקור לאנשים חרשים.

And as you know, everybody loves that, too.

כמו שאתם יודעים, כולם אוהבים גם את זה.

(Laughter)

(צחוק)

I started thinking:

התחלתי לחשוב:

What if we changed our mindset?

מה אם נשנה את צורת החשיבה שלנו?

What if we started designing for disability first --

מה אם נתחיל לעצב עבור מוגבלויות קודם --

not the norm?

לא עבור הנורמה?

As you see, when we design for disability first,

כמו שאתם רואים, כשאנחנו מעצבים למוגבלויות קודם,

we often stumble upon solutions that are not only inclusive,

אנחנו הרבה פעמים נתקלים בפתרונות שלא רק מכלילים,

but also are often better than when we design for the norm.

אלא גם הרבה פעמים טובים יותר מכשאנחנו מעצבים לנורמה.

And this excites me,

וזה מרגש אותי,

because this means that the energy it takes to accommodate someone

בגלל שזה אומר שאת האנרגיה שנדרשת להתאים למישהו

with a disability

עם מוגבלויות

can be leveraged, molded and played with

אפשר לנצל, למצק ולשחק איתה

as a force for creativity and innovation.

ככוח ליצירתיות והמצאתיות.

This moves us from the mindset of trying to change the hearts

זה מעביר אותנו מצורת החשיבה של לנסות לשנות את לבבות

and the deficiency mindset of tolerance,

וצורות החשיבה החסרות של סובלנות,

to becoming an alchemist,

כדי להפוך לאלכמיסטים,

the type of magician that this world so desperately needs

הסוג של קוסם שהעולם הזה כל כך צריך

to solve some of its greatest problems.

כדי לפתור כמה מהבעיות הגדולות ביותר שלו.

Now, I also believe

עכשיו, אני גם מאמינה

that people with disabilities have great potential to be designers

שלאנשים עם מוגבלויות יש פוטנציאל אדיר להיות מעצבים

within this design-thinking process.

בתוך תהליך החשיבה העיצובית.

Without knowing it, from a very early age,

בלי לדעת את זה, מגיל מאוד מוקדם,

I've been a design thinker, fine-tuning my skills.

הייתי הוגה יצירתית, עידנתי את הכישורים שלי.

Design thinkers are, by nature, problem solvers.

הוגי עיצוב הם, מטבעם, פותרי בעיות.

So imagine listening to a conversation

אז דמיינו להקשיב לשיחה

and only understanding 50 percent of what is said.

ורק להבין 50 אחוז ממה שנאמר.

You can't ask them to repeat every single word.

אתם לא יכולים לבקש מהם לחזור על כל מילה.

They would just get frustrated with you.

הם פשוט יהיו מתוסכלים מכם.

So without even realizing it,

אז בלי אפילו להבין את זה,

my solution was to take the muffled sound I heard,

הפתרון שלי היה לקחת את הקול העמום ששמעתי,

that was the beat,

זה היה הקצב,

and turn it into a rhythm and place it with the lips I read.

ולהפוך אותו למקצב ולמקם אותו על השפתיים שאני קוראת.

Years later, someone commented that my writing had a rhythm to it.

שנים מאוחר יותר, מישהו העיר שגם לכתיבה שלי יש קצב.

Well, this is because I experience conversations as rhythms.

ובכן, זה בגלל שאני חווה שיחות כמקצבים.

I also became really, really good at failing.

אני גם הפכתי מאוד מאוד טובה בלהכשל.

(Laughter)

(צחוק)

Quite literally.

ממש מילולית.

My first semester in Spanish, I got a D.

בסימסטר הראשון שלי בספרדית קיבלתי 60.

But what I learned was that when I picked myself up

אבל מה שלמדתי היה שכשאספתי את עצמי

and changed a few things around,

ושיניתי כמה דברים מסביב,

eventually, I succeeded.

לבסוף, הצלחתי.

Similarly, design thinking encourages people to fail

בדומה, חשיבה עיצובית מעודדת אנשים להכשל

and fail often,

ולהכשל הרבה,

because eventually, you will succeed.

בגלל שלבסוף, אתם תצליחו.

Very few great innovations in this world

מעט מאוד המצאות גדולות בעולם

have come from someone succeeding on the first try.

הגיעו ממישהו שמצליח בפעם הראשונה.

I also experienced this lesson in sports.

אני גם חוויתי את השיעור הזה בספורט.

I'll never forget my coach saying to my mom,

אני לעולם לא אשכח את המאמן שלי אומר לאימי,

"If she just didn't have her hearing loss,

"אם רק לא היה לא את איבוד השמיעה,

she would be on the national team."

היא היתה בקבוצה הלאומית."

But what my coach, and what I didn't even know at the time,

אבל מה שהמאמן שלי, ומה שאני אפילו לא ידעתי באותו זמן,

was that my hearing loss actually helped me excel at sports.

היה שאיבוד השמיעה שלי למעשה עזר לי להצטיין בספורט.

You see, when you lose your hearing, not only do you adapt your behavior,

אתם מבינים, כשאתם מאבדים את השמיעה, לא רק שאתם מתאימים את ההתנהגות שלכם,

but you also adapt your physical senses.

אלא אתם גם מתאימים את החושים הפיזיים שלכם.

One example of this

דוגמה אחת לזה

is that my visual attention span increased.

היא שתשומת הלב הויזואלית שלי גברה.

Imagine a soccer player, coming down the left flank.

דמיינו שחקנית כדור רגל, שמגיעה מצד שמאל.

Imagine being goalkeeper, like I was,

דמיינו שאתם שוערים, כמו שהייתי,

and the ball is coming down the left flank.

והכדור מגיע מצד שמאל.

A person with normal hearing would have the visual perspective of this.

לאדם עם שמיעה רגילה הייתה הפרספקטיבה הוויזואלית של זה.

I had the benefit of a spectrum this wide.

לי הייתה התועלת של ספקטרום ברוחב כזה.

So I picked up the players over here,

אז עקבתי אחרי השחקנים שם,

that were moving about and coming down the field.

שנעו מסביב וירדו במגרש.

And I picked them up quicker, so that if the ball was passed,

וראיתי אותם מהר יותר, כך שאם הכדור היה מועבר,

I could reposition myself and be ready for that shot.

הייתי יכולה למקם את עצמי מחדש ולהיות מוכנה לבעיטה הזו.

So as you can see,

אז כמו שאתם יכולים לראות,

I've been a design thinker for nearly all my life.

הייתי הוגה עיצובית כמעט כל חיי.

My observation skills have been honed so that I pick up on things

כישורי האבחנה שלי הושחזו כך שאני מזהה דברים

that others would never pick up on.

שאחרים לעולם לא היו מזהים.

My constant need to adapt has made me a great ideator

הצורך המתמיד שלי להתאים עשה אותי ליצרנית רעיונות מעולה

and problem solver.

ופותרת בעיות.

And I've often had to do this within limitations and constraints.

והרבה פעמים הייתי צריכה לעשות את זה בתוך המגבלות והאילוצים.

This is something that designers also have to deal with frequently.

זה משהו שמעצבים גם צריכים להתמודד איתו הרבה.

My work most recently took me to Haiti.

העבודה שלי לקחה אותי לאחרונה להאיטי.

Design thinkers often seek out extreme situations,

הוגי עיצוב הרבה פעמים מחפשים מצבים קיצוניים,

because that often informs some of their best designs.

מפני שזה הרבה פעמים מיידע כמה מהעיצובים הכי טובים שלהם.

And Haiti -- it was like a perfect storm.

והאיטי -- זה היה כמו הסופה המושלמת.

I lived and worked with 300 Deaf individuals

חייתי ועבדתי עם 300 אנשים חרשים

that were relocated after the 2010 earthquake.

שהועתקו אחרי רעידת האדמה של 2010.

But five and a half years later,

אבל חמש וחצי שנים מאוחר יותר,

there still was no electricity;

הם עדיין חיו בלי חשמל;

there still was no safe drinking water;

עדיין לא היו מים בטוחים לשתיה;

there were still no job opportunities;

עדיין לא היו מקומות עבודה;

there was still rampant crime, and it went unpunished.

עדיין הפשע השתולל ללא ענישה.

International aid organizations came one by one.

ארגוני סיוע בין לאומיים הגיעו אחד אחד.

But they came

אבל הם באו

with pre-determined solutions.

עם פתרונות מוכנים מראש.

They didn't come ready to observe and to adapt

הם לא הגיעו מוכנים להביט ולהתאים את עצמם

based on the community's needs.

בהתבסס על הצרכים של הקהילה.

One organization gave them goats and chickens.

ארגון אחד נתן להם עיזים ותרנגולות.

But they didn't realize

אבל הם לא הבינו

that there was so much hunger in that community,

שהיה רעב כל כך גדול בקהילה,

that when the Deaf went to sleep at night and couldn't hear,

שכשהחרשים הלכו לישון בלילה ולא יכלו לשמוע,

people broke into their yards and their homes

אנשים פרצו לחצר שלהם ולבתיהם

and stole these chickens and goats,

וגנבו את התרנגולות והעיזים,

and eventually they were all gone.

ולבסוף כולן נעלמו.

Now, if that organization had taken the time

עכשיו, אם הארגון הזה היה לוקח את הזמן

to observe Deaf people, to observe the community,

להביט באנשים חרשים, להביט בקהילה שלהם,

they would have realized their problem

הם היו מבינים את הבעיות שלהם

and perhaps they would have come up with a solution,

ואולי הם היו מגיעים לפיתרון,

something like a solar light,

משהו כמו אור סולרי,

lighting up a secure pen to put them in at night

שמאיר מכלאה מאובטחת כדי לאכסן אותם בלילה

to ensure their safety.

כדי להבטיח את הביטחון שלהם.

You don't have to be a design thinker

אתם לא צריכים להיות הוגי עיצוב

to insert the ideas I've shared with you today.

כדי להכניס את הרעיונות שחלקתי איתכם היום.

You are creative.

אתם יצירתיים.

You are a designer --

אתם מעצבים --

everyone is.

כולם כך.

Let people like me help you.

תנו לאנשים כמוני לעזור לכם.

Let people with disabilities help you look sideways,

תנו לאנשים עם מוגבלויות לעזור לכם להביט לצדדים,

and in the process,

ובתהליך הזה,

solve some of the greatest problems.

לפתור כמה מהבעיות הכי גדולות.

That's it. Thank you.

זהו זה. תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)