Stefan Sagmeister: Happiness by design

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

About 15 years ago, I went to visit a friend in Hong Kong.

לפני 15 שנים בערך, נסעתי לבקר חבר בהונג קונג.

And at the time I was very superstitious.

ובאותו זמן הייתי בעל הרבה דעות קדומות.

So, upon landing -- this was still at the old Hong Kong airport

אז, בנחיתה -- זה היה עדיין בנמל התעופה הישן של הונג קונג

that's Kai Tak, when it was smack in the middle of the city --

קיי טק, כשהוא היה בדיוק במרכז העיר --

I thought, "If I see something good, I'm going to have a great time here in

חשבתי שאם אראה משהו טוב, אני עומד להנות מאוד

my two weeks. And if I see something negative, I'm going to be miserable, indeed."

בשבועיים שלי כאן. ואם אני אראה משהו שלילי, אני עומד להיות אומלל, בהחלט.

So the plane landed in between the buildings

אז המטוס נחת בין שני בניינים

and got to a full stop in front of this little billboard.

והגיע לעצירה מלאה מול שלט חוצות קטן.

(Laughter)

(צחוק)

And I actually went to see some of the design companies

ולמעשה הלכתי לראות כמה מחברות העיצוב

in Hong Kong in my stay there.

בהונג קונג בזמן שהותי שם.

And it turned out that --

והסתבר --

I just went to see, you know, what they are doing in Hong Kong.

רק הלכתי לראות, אתם יודעים, מה הם עושים בהונג קונג.

But I actually walked away with a great job offer.

אבל למעשה עזבתי עם הצעת עבודה מעולה.

And I flew back to Austria, packed my bags,

וטסתי בחזרה לאוסטרליה, ארזתי את חפצי.

and, another week later, I was again on my way to Hong Kong

ושבוע מאוחר יותר, הייתי שוב בדרכי להונג קונג

still superstitions and thinking, "Well, if that 'Winner' billboard is still up,

עדיין עם אמונות טפלות וחושב: ובכן, אם שלט ה"מנצח" עדיין למעלה,

I'm going to have a good time working here.

יהיה לי כיף לעבוד שם.

(Laughter)

(צחוק)

But if it's gone, it's going to be really miserable and stressful."

אבל אם הוא נעלם, זה יהיה מאוד מאמלל ומלחיץ.

So it turned out that not only was the billboard still up

אז הסתבר שלא רק שהשלט עדיין היה שם

but they had put this one right next to it.

אבל הם שמו את זה ממש לידו.

(Laughter)

(צחוק)

On the other hand, it also taught me where superstition gets me

מצד שני, זה גם לימד אותי לאן דעות קדומות מביאות אותי

because I really had a terrible time in Hong Kong.

מפני שבאמת היה לי נורא בהונג קונג.

(Laughter)

(צחוק)

However, I did have a number of real moments of happiness in my life --

ובכל זאת, כן היו לי כמה רגעים של אושר בחיים --

of, you know, I think what the conference brochure refers to

של, אתם יודעים, אני חושב שעלון הועידה מתייחס אליהם

as "moments that take your breath away."

כרגעים שנשימתכם נעצרת.

And since I'm a big list maker, I actually listed them all.

ומאחר ואני מכין רשימות גדול, למעשה רשמתי את כולם.

(Laughter)

(צחוק)

Now, you don't have to go through the trouble of reading them

עכשיו, אתם לא צריכים לטרוח לקרוא אותם

and I won't read them for you.

ואני לא אקריא אותם לכם.

I know that it's incredibly boring to hear about other people's happinesses.

אני יודע שזה ממש משעמם לשמוע על אושר של אנשים אחרים.

(Laughter)

(צחוק)

What I did do, though is, I actually looked at them from a design standpoint

מה שעשיתי, בעצם, אני למעשה הבטתי בהם מנקודת ראות עיצובית

and just eliminated all the ones that had nothing to do with design.

ונטרלתי את כל אלה שלא היו קשורים לעיצוב.

And, very surprisingly, over half of them had, actually, something to do with design.

ולמרבה הפלא, ללמעלה מחצי מהם, למעשה, היה קשר לעיצוב.

So there are, of course, two different possibilities.

אז הנה, כמובן, שתי אפשרויות.

There's one from a consumer's point of view --

יש אחת מנקודת הראות הצרכנית --

where I was happy while experiencing design.

בה הייתי שמח בזמן שחוויתי עיצוב.

And I'll just give you one example. I had gotten my first Walkman.

ואני רק אתן לכם דוגמה אחת. קיבלתי את הווקמן הראשון שלי.

This is 1983.

זה היה ב1983.

My brother had this great Yamaha motorcycle

לאחי היה את אופנוע הימהה הנפלא הזה

that he was willing to borrow to me freely.

שהוא היה מוכן להשאיל לי בחופשיות.

And The Police's "Synchronicity"

וקסטת "Synchronicity" של פוליס

cassette had just been released

בדיוק שוחררה

and there was no helmet law in my hometown of Bregenz.

ולא היה חוק קסדות בעיר הולדתי ברגנץ.

So you could drive up into the mountains

אז הייתם יכולים לרכב להרים

freely blasting The Police on the new Sony Walkman.

בחופשיות ולהשמיע את פוליס בווקמן החדש.

(Laughter)

(צחוק)

And I remember it as a true moment of happiness.

ואני זוכר שזה היה רגע אמיתי של אושר.

You know, of course, they are related to this combination of

אתם יודעים, כמובן, הם משוייכים לצרוף של

at least two of them being, you know, design objects.

שלפחות שניים מהם, אתם יודעים, פריטים עיצוביים.

And, you know, there's a scale of happiness when you talk about in design

ואתם יודעים, יש קנה מידה של אושר כשאתם מדברים על עיצוב

but the motorcycle incident would definitely be, you know,

אבל מקרה האופנוע בהחלט היה, אתם יודעים

situated somewhere here -- right in there between Delight and Bliss.

ממוקם איפהשהו פה -- בדיוק שם בין הנאה לאושר.

Now, there is the other part, from a designer's standpoint --

עכשיו, יש את החלק השני, מנקודת הראות של מעצב --

if you're happy while actually doing it.

אם אתם מאושרים בזמן שאתם עושים את זה.

And one way to see how happy designers are when they're designing could be to

ודרך אחת לראות כמה מעצבים מאושרים כשהם מעצבים יכולה להיות

look at the authors' photos on the back of their monographs?

להסתכל על תמונת הסופר על גב הספר שלהם?

(Laughter)

(צחוק)

So, according to this, the Australians and the Japanese

אז, לפי זה, האוסטרלים והיפנים

as well as the Mexicans

כמו המקסיקנים

are very happy.

מאוד מאושרים.

(Laughter)

(צחוק)

While, somewhat, the Spaniards ...

בעוד הספרדים מעט,

and, I think, particularly, the Swiss

.. ואני חושב, בעיקר השוויצרים

(Laughter),

(צחוק)

don't seem to be doing all that well.

לא מרגישים כל כך טוב.

(Laughter)

(צחוק)

Last November, a museum opened in Tokyo called The Mori Museum,

בנובמבר האחרון, נפתח מוזיאון בטוקיו, שנקרא מוזיאון מורי

in a skyscraper, up on the 56th floor.

בגורד שחקים, בקומה ה56.

And their inaugural exhibit was called "Happiness."

ומצגת הפתיחה נקראה "אושר."

And I went, very eagerly, to see it, because --

והלכתי, בציפיה גדולה, לראות אותו --

well, also, with an eye on this conference.

ובכן, גם, עם מחשבה על הועידה הזו.

And they interestingly sectioned the exhibit off into four different areas.

ולמרבה העניין הם חילקו את התערוכה לארבעה חלקים.

Under "Arcadia," they showed things like this, from the Edo period --

תחת "ארקדיה," הם הציגו דברים כמו זה, מתקופת האדו --

a hundred ways to write "happiness" in different forms.

מאה דרכים לכתוב "אושר" בצורות שונות.

Or they had this apple by Yoko Ono -- that, of course, later on

או שהיה להם את התפוח הזה על ידי יוקו אונו -- זה, כמובן, מאוחר יותר

was, you know, made into the label for The Beatles.

היה, אתם יודעים, עטיפה של הביטלס.

Under "Nirvana" they showed this Constable painting.

תחת "נירוונה" הם הציגו את התמונה הזו של קונסטבל.

And there was a little -- an interesting theory about abstraction.

והיתה שם -- תיאוריה קטנה מעניינת על הפשטה.

This is a blue field -- it's actually an Yves Klein painting.

זה שדה כחול -- זה למעשה ציור של איב קליין.

And the theory was that if you abstract an image, you really, you know

והתאוריה היתה שאם תפשטו תמונה, אתם באמת, אתם יודעים

open as much room for the un-representable --

תפתחו הכי הרבה מקום לבלתי מיוצג --

and, therefore, you know, are able to involve the viewer more.

ולכן, אתם יודעים, מסוגלים לשתף את הצופים יותר.

Then, under "Desire," they showed these Shunsho paintings --

אז, תחת "תשוקה," הם הציגו את איורי שונשו האלה --

also from the Edo period -- ink on silk.

גם מתקופת האדו -- דיו על משי.

And, lastly, under "Harmony," they had this 13th-century mandala from Tibet.

ולבסוף, תחת "הרמוניה," היתה להם את המנדלה הזו מהמאה ה13 מטיבט.

Now, what I took away from the exhibit was that

עכשיו, מה שלקחתי מהתצוגה היה

maybe with the exception of the mandala

אולי חוץ מהמנדלה

most of the pieces in there were actually about the visualization of happiness

רוב היצירות שם היו בעצם המחשה ויזואלית של אושר

and not about happiness.

ולא על אושר.

And I felt a little bit cheated, because the visualization --

והרגשתי מרומה מעט, מפני שההמחשה הויזואלית --

that's a really easy thing to do.

זה דבר מאוד פשוט לעשות.

And, you know, my studio -- we've done it all the time.

ואתם יודעים, הסטודיו שלי -- עשינו את זה כל הזמן.

This is, you know, a book.

זה, אתם יודעים, ספר.

A happy dog -- and you take it out, it's an aggressive dog.

כלב שמח -- ואתם מוציאים אותו, זה כלב אגרסיבי.

It's a happy David Byrne and an angry David Byrne.

זה דיויד ביירן שמח ודיויד ביירן כועס.

Or a jazz poster with a happy face and a more aggressive face.

או פוסטר ג'אז עם פנים שמחות ופנים אגרסיביות יותר.

You know, that's not a big deal to accomplish.

אתם יודעים, זה לא בעיה גדולה להשיג.

It has gotten to the point where, you know, within advertising

זה הגיע לנקודה בה, אתם יודעים, בפרסום

or within the movie industry, "happy" has gotten such a bad reputation that

או בתעשיית הקולנוע, "שמח" קיבל כזה שם רע

if you actually want to do something with the subject

שאם אתם באמת רוצים לעשות משהו עם הנושא

and still appear authentic, you almost would have to, you know,

ועדיין להראות אותנטיים, אתם כמעט תהיו חייבים, אתם יודעים

do it from a cynical point of view.

לעשות את זה מנקודת מבט צינית.

This is, you know, the movie poster.

זה, אתם יודעים, פוסטר הסרט.

Or we, a couple of weeks ago, designed a box set for The Talking Heads

או שאנחנו, לפני כמה שבועות, עיצבנו סט קופסאות ל"טוקינג הדס"

where the happiness visualized on the cover definitely has, very much, a dark side to it.

בה לאושר המומחש על העטיפה בהחלט היה, צד אפל.

Much, much more difficult is this, where the designs actually can evoke happiness --

הרבה הרבה יותר קשה זה זה, פה העיצוב למעשה גורם אושר

and I'm going to just show you three that actually did this for me.

ואני רק אראה לכם שלוש דוגמאות שעשו את זה בשבילי.

This is a campaign done by a young artist in New York, who calls himself "True."

זה קמפיין שנעשה על ידי אמן צעיר בניו יורק, שקורא לעצמו אמת.

Everybody who has ridden the New York subway system will be

לכל מי שנסע ברכבת התחתית בניו יורק יהיו

familiar with these signs?

מוכרים השלטים האלו?

True printed his own version of these signs.

אמת הדפיס את הגרסה שלו לשלטים האלו.

Met every Wednesday at a subway stop with 20 of his friends.

נפגש כל יום רביעי בתחנת רכבת תחתית עם 20 מחבריו.

They divided up the different subway lines and added their own version.

הם חילקו בינהם את קוי התחתית והוסיפו את הגרסה שלהם.

(Laughter)

(צחוק)

So this is one.

אז זה.

(Laughter)

(צחוק)

Now, the way this works in the system is that nobody ever looks at these signs.

עכשיו, הדרך בה זה עובד במערכת זה שאף אחד אף פעם לא מסתכל על השלטים האלה.

So you're

אז אתם

(Laughter)

(צחוק)

you're really bored in the subway, and you kind of stare at something.

אתם באמת משועממים בתחתית, ואתם מעיין בוהים במשהו.

And it takes you a while until it actually --

וזה לוקח לכם קצת זמן עד שזה בעצם --

you realize that this says something different than what it normally says.

אתם מבינים שזה אומר משהו אחר ממה שזה בדרך כלל אומר.

(Laughter)

(צחוק)

I mean, that's, at least, how it made me happy.

אני מתכוון, זה, לפחות, איך שזה עשה אותי שמח.

(Laughter)

(צחוק)

Now, True is a real humanitarian.

עכשיו, אמת הוא הומניטרי אמיתי.

He didn't want any of his friends to be arrested,

הוא לא רצה שאף אחד מחבריו יעצר.

so he supplied everybody with this fake volunteer card.

אז הוא סיפק לכולם תעודות מתנדבים מזוייפות.

(Laughter)

(צחוק)

And also gave this fake letter from the MTA to everybody --

וגם נתן את המכתב המזוייף הזה מהMTA לכולם --

sort of like pretending that it's an art project

להעמיד פנים שזה פרוייקט אמנות

financed by The Metropolitan Transit Authority.

שממומן על ידי רשות התחבורה העירונית.

(Laughter)

(צחוק)

Another New York project.

עוד פרוייקט ניו יורקי.

This is at P.S. 1 -- a sculpture that's basically a square room

זה P.S. 1 -- פסל שהוא בעצם חדר מרובע

by James Turrell, that has a retractable ceiling.

שנוצר על ידי ג'יימס טורל, שיש לו תקרה מתקפלת.

Opens up at dusk and dawn every day.

נפתח בשחר ובשקיעה כל יום.

You don't see the horizon.

אתם לא רואים את האופק.

You're just in there, watching the incredible, subtle changes of color in the sky.

אתם פשוט בפנים, צופים בשינויים המדהימים והעדינים בצבע השמיים.

And the room is truly something to be seen.

והחדר הוא באמת משהו שצריך לראות.

People's demeanor changes when they go in there.

הבעות האנשים משתנות כשהם נכנסים לשם.

And, for sure, I haven't looked at the sky in the same way

ובטוח, אני לא הסתכלתי על השמיים אותו הדבר

after spending an hour in there.

אחרי שביליתי שעה שם.

There are, of course, more than those three projects that I'm showing here.

יש גם, כמובן, פרוייקטים נוספים חוץ משלושת אלה שאני מראה פה.

I would definitely say that observing Vik Muniz' "Cloud"

הייתי אומר בהחלט שצפייה ב"ענן" של ויק מוניץ

a couple of years ago in Manhattan for sure made me happy, as well.

לפני כמה שנים במנהטן גם היא בהחלט עשתה אותי שמח.

But my last project is, again, from a young designer in New York.

אבל הפרוייקט האחרון שלי הוא, שוב, ממעצב צעיר בניו יורק.

He's from Korea originally.

הוא במקור מקוריאה.

And he took it upon himself to print 55,000 speech bubbles --

והוא לקח על עצמו להדפיס 55,000 בועות דיבור --

empty speech bubbles stickers, large ones and small ones.

מדבקות בועות דיבור ריקות, גדולות וקטנות.

And he goes around New York and just puts them, empty as they are, on posters.

והוא מסתובב בניו יורק ומדביק אותן, ריקות, על פוסטרים.

(Laughter)

(צחוק)

And other people go and fill them in.

ואנשים אחרים ממלאים אותן.

(Laughter)

(צחוק)

This one says, "Please let me die in peace."

זו אומרת: בבקשה תנו לי למות בשקט.

(Laughter)

(צחוק)

I think that was --

אני חושב שזה היה --

the most surprising to myself was that the writing was actually so good.

הדבר המפתיע ביותר בשבילי שהכיתוב היה טוב.

This is on a musician poster, that says:

זה פוסטר של מוזיקאי, הוא אומר:

"I am concerned that my CD will not sell more than 200,000 units

אני מודאג שהדיסק שלי לא ימכור יותר מ200,000 עותקים.

and that, as a result, my recoupable advance

וזה, כתוצאה, המקדמה היפה שלי

from my label will be taken from me,

מחברת התקליטים תלקח ממני.

after which, my contract will be cancelled,

ולאחר מכן החוזה שלי יבוטל,

and I'll be back doing Journey covers on Bleecker Street."

ואני אחזור לבצע כיסויים ברחוב בליקר.

(Laughter)

(צחוק)

I think the reason this works so well is because everybody involved wins.

אני חושב שהסיבה שזה עובד טוב כל כך היא מפני שכל מי שמעורב זוכה.

Jee gets to have his project;

ג'י זוכה שהפרוייקט שלו מתקיים;

the public gets a sweeter environment;

הציבור זוכה בסביבה חביבה יותר;

and different public gets a place to express itself;

וציבור אחר מקבל מקום לבטא את עצמו;

and the advertisers finally get somebody to look at their ads.

ולבסוף המפרסמים מקבלים צפיות במודעות שלהם.

(Laughter)

(צחוק)

Well, there was a question, of course, that was on my mind for a while:

ובכן, היתה שאלה, כמובן, שהיתה בראשי לזמן מסויים:

You know, can I do more of the things that I like doing in design

אתם יודעים, האם אני יכול לעשות יותר מהדברים שאני אוהב בעיצוב

and less of the ones that I don't like to be doing?

ופחות מהדברים שאני לא אוהב לעשות?

Which brought me back to my list making --

מה שהביא אותי בחזרה לכתיבת הרשימות --

you know, just to see what I actually like about my job.

אתם יודעים, רק כדי לראות מה באמת אני אוהב בעבודה שלי.

You know, one is: just working without pressure.

אתם יודעים, אחת היא: פשוט לעבוד ללא לחץ.

Then: working concentrated, without being frazzled.

אז: לעבוד בריכוז, בלי להיות מופרע.

Or, as Nancy said before, like really immerse oneself into it.

או, כמו שננסי אמרה קודם לכן, באמת להשקיע את עצמי בזה.

Try not to get stuck doing the same thing --

לנסות לא להתקע בלעשות את אותם הדברים --

or try not get stuck behind the computer all day.

או לנסות לא להתקע מאחורי המחשב כל היום.

This is, you know, related to it: getting out of the studio.

זה, אתם יודעים, קשור לזה: יציאה מהסטודיו.

Then, of course, trying to, you know, work on things

ואז, כמובן, לנסות, אתם יודעים, לעבוד על דברים

where the content is actually important for me.

בהם התוכן באמת חשוב לי.

And being able to enjoy the end results.

ולהיות מסוגל להנות מהתוצאה הסופית.

And then I found another list in one of my diaries that actually contained

ואז מצאתי עוד רשימה באחד מהיומנים שלי שבעצם הכילה

all the things that I thought I learned in my life so far.

את כל הדברים שחשבתי שלמדתי בחיי עד כה.

And, just about at that time, an Austrian magazine called and asked

ובערך באותו הזמן, מגזין אוסטרלי התקשר ושאל

if we would want to do six spreads -- design six spreads

אם הייתי רוצה לעשות שש כפולות -- לעצב שש כפולות

that work like dividing pages between the different chapters in the magazine?

שעובדות כמו חלוקה בין פרקים שונים במגזין?

And the whole thing just fell together.

וכל הדבר הזה פשוט התחבר.

So I just picked one of the things that I thought I learned --

אז פשוט בחרתי אחד מהדברים האלה שחשבתי שלמדתי --

in this case, "Everything I do always comes back to me" --

במקרה הזה, כל מה שאני עושה תמיד חוזר אלי --

and we made these spreads right out of this.

ועשיתי את הכפולות האלו ממש מתוך זה.

So it was: "Everything

אז זה היה: כל

I do

מה שאני עושה

always

תמיד

comes

שב

back

בחזרה

to me."

אלי.

A couple of weeks ago, a

לפני כמה שבועות,

(Laughter)

(צחוק)

French company asked us to design five billboards for them.

חברה צרפתית בקשה מאיתנו לעצב חמישה לוחות מודעות בשבילם.

Again, we could supply the content for it.

שוב, אנחנו יכולנו לספק את התוכן.

So I just picked another one.

אז פשוט בחרתי עוד אחד.

And this was two weeks ago.

וזה היה לפני שבועיים.

We flew to Arizona -- the designer who works with me, and myself --

טסנו לאריזונה -- המעצב שעובד איתי, ואני --

and photographed this one.

וצילמנו את זה.

So it's: "Trying

אז זה: לנסות

to look

להראות

good

טוב

limits

מגביל

my life."

את חיי.

And then we did one more of these.

ואז עשינו עוד אחד מאלה.

This is, again, for a magazine, dividing pages.

זה, שוב, למגזין, חלוקת דפים.

This is: "Having" --

זה: יש --

this is the same thing;

זה אותו הדבר --

it's just, you know, photographed from the side.

זה פשוט, אתם יודעים, מצולם מהצד.

This is from the front.

זה מהחזית.

Then it's: "guts."

ואז זה: אומץ

Again, it's the same thing -- "guts" is just the same room, reworked.

שוב, זה אותו הדבר -- "אומץ" זה אותו החדר, מאורגן מחדש.

Then it's: "always

ואז זה: תמיד

works out."

מצליח

Then it's "for," with the light on.

ואז זה "בשביל," עם האור דולק

(Laughter)

(צחוק)

And it's "me."

וזה "אני."

Thank you so much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)