Hadyn Parry: Re-engineering mosquitos to fight disease

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

So I'd like to start by focusing on

ברצוני להתחיל בכך שאתמקד

the world's most dangerous animal.

בחיה הכי מסוכנת בעולם.

Now, when you talk about dangerous animals,

כשמדברים על חיות מסוכנות,

most people might think of lions or tigers or sharks.

רוב האנשים חושבים על אריות, נמרים או כרישים.

But of course the most dangerous animal

אך ברור שהחיה הכי מסוכנת בעולם

is the mosquito.

היא היתוש.

The mosquito has killed more humans

היתוש הרג יותר בני-אדם

than any other creature in human history.

מכל יצור אחר בדברי-ימי האנושות.

In fact, probably adding them all together,

למעשה, אם עושים את הסיכום,

the mosquito has killed more humans.

היתוש הרג יותר בני-אדם.

And the mosquito has killed more humans than wars

היתוש גם הרג יותר בני-אדם מאשר המלחמות

and plague.

והמגפות.

And you would think, would you not,

הייתם ודאי חושבים,

that with all our science, with all our advances in society,

שעם כל המדע שלנו, עם כל ההישגים החברתיים שלנו,

with better towns, better civilizations, better sanitation,

עם הערים והציוויליזציות המתקדמות, תנאי התברואה המשופרים,

wealth, that we would get better at controlling mosquitos,

עם העושר שלנו, שהשתפרנו גם בריסון היתושים,

and hence reduce this disease.

ובכך צמצמנו את המחלה הזו.

And that's not really the case.

אבל זה לא כך.

If it was the case, we wouldn't have

אילו זה היה כך, לא היו לנו

between 200 and 300 million cases of malaria every year,

בין 200 ל-300 מיליון מקרי מלריה מידי שנה,

and we wouldn't have

לא היו לנו

a million and a half deaths from malaria,

מיליון וחצי מתים ממלריה,

and we wouldn't have a disease

וגם לא היתה לנו מחלה

that was relatively unknown 50 years ago

שלפני 50 שנה היתה יחסית לא-מוכרת

now suddenly turned into

ולפתע הפכה להיות

the largest mosquito-borne virus threat that we have,

לאיום הנגיפי המועבר ע"י יתושים הגדול ביותר כיום,

and that's called dengue fever.

והקרוי "קדחת דנגי".

So 50 years ago, pretty much no one had heard of it,

אז לפני 50 שנה, איש כמעט לא שמע עליה,

no one certainly in the European environment.

ודאי שלא בסביבה האירופית.

But dengue fever now, according to the World Health Organization,

אבל היום קדחת דנגי, לפי ארגון הבריאות העולמי,

infects between 50 and 100 million people every year,

מדביקה בין 50 ל-100 מיליון איש מידי שנה,

so that's equivalent to the whole of the population

וזה בדיוק כמו שכל האוכלוסיה

of the U.K. being infected every year.

של בריטניה תידבק מידי שנה.

Other estimates put that number at roughly double

הערכות אחרות מדברות

that number of infections.

על שיעור הדבקות כפול בערך.

And dengue fever has grown in speed quite phenomenally.

כמו כן, קדחת דנגי גדלה בקצב מהיר להדהים.

In the last 50 years, the incidence of dengue

ב-50 השנה האחרונות, מקרי המחלה

has grown thirtyfold.

התרבו פי שלושה.

Now let me tell you a little bit about what dengue fever is,

כעת הבה ואספר מעט מהי קדחת דנגי,

for those who don't know.

למי שאינו יודע.

Now let's assume you go on holiday.

נניח שאתם יוצאים לחופשה.

Let's assume you go to the Caribbean,

נניח שאתם נוסעים לאיים הקריביים,

or you might go to Mexico. You might go to Latin America,

או למקסיקו, או לאמריקה הלטינית,

Asia, Africa, anywhere in Saudi Arabia.

לאסיה, לאפריקה, למקום כלשהו בסעודיה.

You might go to India, the Far East.

אולי להודו, למזרח הרחוק.

It doesn't really matter. It's the same mosquito,

לא משנה לאן. מדובר באותו יתוש

and it's the same disease. You're at risk.

ובאותה מחלה. אתם חשופים לסיכון.

And let's assume you're bitten by a mosquito

ונניח שעקץ אתכם יתוש

that's carrying that virus.

שנושא את הנגיף הזה.

Well, you could develop flu-like symptoms.

אתם תפתחו תסמינים דמויי שפעת.

They could be quite mild.

הם עשויים להיות חלשים למדי.

You could develop nausea, headache,

אולי תחושו בחילות, כאב ראש,

your muscles could feel like they're contracting,

תחושו ששריריכם מכווצים,

and you could actually feel like your bones are breaking.

ותחושו ממש כאילו שעצמותיכם נשברות.

And that's the nickname given to this disease.

זה הכינוי שהוצמד למחלה הזו.

It's called breakbone fever,

"קדחת שוברת עצמות",

because that's how you can feel.

כי כך תרגישו.

Now the odd thing is, is that once you've been bitten

מה שחריג הוא, שמרגע שנעקצתם

by this mosquito, and you've had this disease,

ע"י היתוש הזה, וחטפתם את המחלה הזו,

your body develops antibodies,

הגוף שלכם מפתח נוגדנים,

so if you're bitten again with that strain,

כך שאם תיעקצו שוב, ע"י יתוש עם אותו הנגיף,

it doesn't affect you.

זה לא ישפיע עליכם.

But it's not one virus, it's four,

אבל לא מדובר בנגיף בודד. מדובר בארבעה נגיפים,

and the same protection that gives you the antibodies

ואותה ההגנה שמעניקה לכם את הנוגדנים

and protects you from the same virus that you had before

ומגינה עליכם מפני אותו נגיף שהיה לכם בעבר,

actually makes you much more susceptible to the other three.

בעצם עושה אתכם רגישים יותר ליתר השלושה.

So the next time you get dengue fever,

אז בפעם הבאה שתחלו בקדחת דנגי,

if it's a different strain, you're more susceptible,

והנגיף יהיה שונה, תהיו יותר רגישים,

you're likely to get worse symptoms,

והתסמינים שלכם צפויים להיות חמורים יותר,

and you're more likely to get the more severe forms,

ואתם צפויים לחטוף צורות חמורות יותר של המחלה,

hemorrhagic fever or shock syndrome.

קדחת עם דימומים או תסמונת הלם.

So you don't want dengue once,

אז ברור שלא הייתם רוצים להידבק בדנגי בפעם הראשונה,

and you certainly don't want it again.

וודאי שלא שוב.

So why is it spreading so fast?

מדוע היא מתפשטת כה מהר?

And the answer is this thing.

התשובה היא הדבר הזה.

This is Aedes aegypti.

זהו "אאדס אגיפטי".

Now this is a mosquito that came, like its name suggests,

זהו יתוש שמוצאו, כפי שמרמז השם,

out of North Africa, and it's spread round the world.

בצפון-אפריקה, והוא התפשט בכל העולם.

Now, in fact, a single mosquito will only travel

ולמען האמת, יתוש אחד עובר רק מרחק

about 200 yards in its entire life. They don't travel very far.

של כ-180 מטר בכל חייו. לא מרחקים גדולים.

What they're very good at doing is hitchhiking,

אבל היתושים טובים מאד בתפיסת טרמפים,

particularly the eggs.

במיוחד הביצים שלהם.

They will lay their eggs in clear water, any pool, any puddle,

הם מטילים את ביציהם במים מתוקים, בכל בריכה, בכל שלולית,

any birdbath, any flower pot,

בכל אמבט-ציפורים, בכל אגרטל,

anywhere there's clear water, they'll lay their eggs,

בכל מקום עם מים מתוקים, הם יטילו ביצים,

and if that clear water is near freight, it's near a port,

ואם המים המתוקים קרובים לאיזה משלוח, ליד נמל,

if it's anywhere near transport,

בקרבת אמצעי תובלה כלשהו,

those eggs will then get transported around the world.

הביצים הללו יועברו לכל העולם.

And that's what's happened. Mankind has transported

וזה מה שקרה. המין האנושי העביר

these eggs all the way around the world,

את הביצים האלה ופיזר אותן בכל העולם,

and these insects have infested over 100 countries,

והחרקים האלה פלשו ליותר מ-100 ארצות,

and there's now 2.5 billion people living in countries

והיום 2.5 מיליארד בני-אדם חיים בארצות

where this mosquito resides.

שבהן שוכן היתוש הזה.

To give you just a couple of examples

רק לתת לכם כמה דוגמאות

how fast this has happened,

כמה מהר זה קרה,

in the mid-'70s, Brazil declared, "We have no Aedes aegypti,"

באמצע שנות ה-70 ברזיל הצהירה, "אין אצלנו 'אאדס אגיפטי',"

and currently they spend about a billion dollars now

והיום הם מוציאים כמיליארד דולר

a year trying to get rid of it, trying to control it,

מידי שנה בנסיונות להיפטר ממנו ולרסן אותו,

just one species of mosquito.

וזה רק מין אחד של יתושים.

Two days ago, or yesterday, I can't remember which,

לפני יומיים, או אתמול, אני לא זוכר בדיוק מתי,

I saw a Reuters report that said

ראיתי כתבה של "רויטרס" שאמרה

Madeira had had their first cases of dengue,

שבמדירה נתגלו מקרי הדנגי הראשונים,

about 52 cases, with about 400 probable cases.

כ-52 מקרים, ובפועל יש כנראה 400 מקרים.

That's two days ago.

לפני יומיים.

Interestingly, Madeira first got the insect in 2005,

מעניין שהחרק הזה הגיע לראשונה למדירה ב-2005,

and here we are, a few years later,

והנה, שנים ספורות אחר כך,

first cases of dengue.

הופיעו מקרי הדנגי הראשונים.

So the one thing you'll find is that where the mosquito goes,

אז קודם כל רואים שלאן שהיתוש הזה מגיע,

dengue will follow.

מגיעה גם קדחת הדנגי.

Once you've got the mosquito in your area,

מעת שהיתוש הזה הגיע לאזור שלכם,

anyone coming into that area with dengue,

כל מי שמגיע לאזור עם דנגי,

mosquito will bite them, mosquito will bite somewhere else,

היתוש יעקוץ אותו, יעקוץ עוד מישהו,

somewhere else, somewhere else,

עוד מישהו ועוד מישהו,

and you'll get an epidemic.

ויש לכם מגפה.

So we must be good at killing mosquitos.

לכן עלינו להיות טובים בהריגת יתושים.

I mean, that can't be very difficult.

הרי זה לא אמור להיות קשה כל-כך.

Well, there's two principle ways.

יש שתי דרכים עיקריות.

The first way is that you use larvicides.

הראשונה היא להשתמש בחומרים קוטלי-זחלים.

You use chemicals. You put them into water where they breed.

מכניסים כימיקלים למים שבהם הם מתרבים.

Now in an urban environment, that's extraordinarily difficult.

אבל בסביבה עירונית זה קשה ביותר.

You've got to get your chemical into every puddle,

צריך לשים כימיקלים לכל שלולית,

every birdbath, every tree trunk.

לכל אמבט-ציפורים, לכל גזע-עץ.

It's just not practical.

זה פשוט לא מעשי.

The second way you can do it

הדרך השניה היא

is actually trying to kill the insects as they fly around.

לנסות להרוג את החרקים כשהם מתעופפים.

This is a picture of fogging.

זהו צילום של עירפול.

Here what someone is doing

מה שעושים כאן

is mixing up chemical in a smoke

הוא ערבוב של כימיקל בעשן

and basically spreading that through the environment.

ופיזורו בכל הסביבה.

You could do the same with a space spray.

אפשר לעשות זאת ע"י ריסוס של מרחב סגור

This is really unpleasant stuff,

זהו חומר מאד לא נעים,

and if it was any good, we wouldn't have this massive increase

ואם הוא היה שווה משהו, לא היתה לנו עליה כזו

in mosquitos and we wouldn't have this massive increase in dengue fever.

בכמות היתושים, ולא עליה כזו במספר החולים בקדחת הדנגי.

So it's not very effective, but it's probably

כך שזה לא מאד יעיל, אבל זה אולי

the best thing we've got at the moment.

הדבר הכי טוב שיש לנו בינתיים.

Having said that, actually, your best form of protection

ועם זאת, ההגנה הכי טובה שלכם

and my best form of protection is a long-sleeve shirt

וההגנה הכי טובה שלי היא חולצה עם שרוולים ארוכים

and a little bit of DEET to go with it.

וקצת חומר דוחה-חרקים.

So let's start again. Let's design a product,

אז בואו נתחיל מחדש. הבה נתכנן מוצר

right from the word go, and decide what we want.

מרגע הישמע הגונג, ונחליט מה אנו מחפשים.

Well we clearly need something that is effective

אז ברור שאנו זקוקים למשהו יעיל

at reducing the mosquito population.

שיצמצם את אוכלוסיית היתושים.

There's no point in just killing the odd mosquito here and there.

ואין טעם להרוג יתוש פה ויתוש שם.

We want something that gets that population right the way down

אנו רוצים משהו שיוריד בחדות את אוכלוסיית היתושים

so it can't get the disease transmission.

כדי שהם לא יוכלו להעביר את המחלה.

Clearly the product you've got has got to be safe to humans.

ברור שהמוצר צריך להיות בטוח לבני-אדם.

We are going to use it in and around humans.

הרי נשתמש בו על בני-אדם ובסביבתם.

It has to be safe.

הוא צריך להיות בטוח.

We don't want to have a lasting impact on the environment.

אנו לא מעוניינים בהשפעה שיורית על הסביבה.

We don't want to do anything that you can't undo.

אנו לא רוצים שום דבר שאין ממנו דרך חזרה.

Maybe a better product comes along in 20, 30 years.

אולי יופיע מוצר טוב יותר בעוד 20-30 שנה.

Fine. We don't want a lasting environmental impact.

יופי. אנו לא מעוניינים בהשפעה סביבתית ממושכת.

We want something that's relatively cheap, or cost-effective,

אנו רוצים משהו זול יחסית,

because there's an awful lot of countries involved,

כי מעורבות בכך המון מדינות,

and some of them are emerging markets,

וחלקן הן שווקים מתעוררים,

some of them emerging countries, low-income.

חלקן הן ארצות מתפתחות, עם הכנסה נמוכה.

And finally, you want something that's species-specific.

ולבסוף, אנו מעוניינים במשהו ספציפי למין היתוש,

You want to get rid of this mosquito that spreads dengue,

להיפטר מהיתוש המסוים שמפיץ את קדחת הדנגי,

but you don't really want to get all the other insects.

מבלי לפגוע בכל החרקים האחרים.

Some are quite beneficial. Some are important to your ecosystem.

יש חרקים מועילים למדי. חלקם חשובים למערכת האקולוגית.

This one's not. It's invaded you.

לא המין הזה. זהו מין פולש.

But you don't want to get all of the insects.

אבל אנו לא רוצים לפגוע בכל יתר החרקים.

You just want to get this one.

אלא רק בחרק המסוים הזה.

And most of the time, you'll find this insect

ורוב הזמן תמצאו שהחרק הזה

lives in and around your home,

חי אצלכם בבית ומסביבו,

so this -- whatever we do has got to get to that insect.

לכן-- כל מה שנעשה חייב להגיע אל החרק הזה.

It's got to get into people's houses, into the bedrooms,

וזה אומר להיכנס לבתיהם של אנשים, לחדרי השינה,

into the kitchens.

למטבחים.

Now there are two features of mosquito biology

ובכן, יש שני מאפיינים בביולוגיה של היתוש

that really help us in this project,

שעוזרים לנו מאד במיזם הזה:

and that is, firstly, males don't bite.

ראשית כל, הזכרים לא עוקצים.

It's only the female mosquito that will actually bite you.

למעשה, רק היתושות עוקצות.

The male can't bite you, won't bite you,

היתוש הזכר לא יעקוץ אתכם,

doesn't have the mouth parts to bite you.

אין לו את חלקי הפה המתאימים כדי לעקוץ.

It's just the female.

אלא רק הנקבה.

And the second is a phenomenon

והדבר השני הוא התופעה

that males are very, very good at finding females.

שהזכרים מצטיינים באיתור נקבות.

If there's a male mosquito that you release,

אם תשחררו יתוש זכר,

and if there's a female around, that male will find the female.

ויש בסביבה נקבה, הזכר ימצא אותה.

So basically, we've used those two factors.

אז בעצם ניצלנו את שני הגורמים האלה.

So here's a typical situation,

הנה מצב אופייני,

male meets female, lots of offspring.

הזכר פוגש נקבה, המון צאצאים.

A single female will lay about

יתושה בודדת מטילה בערך

up to 100 eggs at a time,

עד 100 ביצים בכל פעם,

up to about 500 in her lifetime.

ועד 500 בכל חייה.

Now if that male is carrying a gene

אך אם היתוש נושא גן מסוים

which causes the death of the offspring,

שגורם למות הצאצאים,

then the offspring don't survive,

הם לא ישרדו,

and instead of having 500 mosquitos running around,

ובמקום שיתרוצצו מסביב 500 יתושים,

you have none.

לא יהיה אף אחד.

And if you can put more, I'll call them sterile,

ואם נוכל להכניס עוד כאלה -- אני מכנה אותם "עקרים",

that the offspring will actually die at different stages,

הצאצאים למעשה ימותו בשלבים שונים,

but I'll call them sterile for now.

אך לצורך העניין אכנה אותם "עקרים"--

If you put more sterile males out into the environment,

אם מביאים יותר יתושים עקרים לתוך הסביבה,

then the females are more likely to find a sterile male

עולה הסבירות שהיתושות יגיעו לזכר עקר

than a fertile one, and you will bring that population down.

מאשר לזכר פורה, וזה יצמצם את האוכלוסיה.

So the males will go out, they'll look for females,

אז הזכרים יצאו לדרך, יחפשו את הנקבות,

they'll mate. If they mate successfully, then no offspring.

יזדווגו, ואם ההזדווגות תצליח, לא יהיו צאצאים.

If they don't find a female, then they'll die anyway.

אם הם לא ימצאו נקבות הם ימותו ממילא.

They only live a few days.

הם חיים רק ימים ספורים.

And that's exactly where we are.

וזה בדיוק השלב בו אנו עומדים.

So this is technology that was developed

אז זו הטכנולוגיה שפותחה

in Oxford University a few years ago.

באוניברסיטת אוקספורד לפני כמה שנים.

The company itself, Oxitec, we've been working

החברה עצמה, "אוקסיטק", פועלת

for the last 10 years, very much on a sort of similar

כבר 10 שנים, בדומה

development pathway that you'd get with a pharmaceutical company.

למסלול ההתפתחות של חברת תרופות.

So about 10 years of internal evaluation, testing,

כלומר כ-10 שנים של הערכה פנימית, בדיקות,

to get this to a state where we think it's actually ready.

כדי להגיע עם זה לשלב שבו נראה לנו שזה באמת מוכן.

And then we've gone out into the big outdoors,

ואז יצאנו לשטח,

always with local community consent,

תמיד בהסכמת הקהילה המקומית,

always with the necessary permits.

תמיד עם האישורים הנחוצים.

So we've done field trials now in the Cayman Islands,

עד כה ערכנו ניסויי שדה באיי קיימן,

a small one in Malaysia,

ניסוי קטן אחד במלזיה,

and two more now in Brazil.

ועוד שניים, לאחרונה, בברזיל.

And what's the result?

ומה בדבר התוצאות?

Well, the result has been very good.

ובכן, התוצאות טובות מאד.

In about four months of release,

ב-4 חודשי שחרור יתושים,

we've brought that population of mosquitos

צמצמנו את אוכלוסיית היתושים

— in most cases we're dealing with villages here

-- ברוב המקרים מדובר בכפרים

of about 2,000, 3,000 people, that sort of size,

של 2,000, 3,000 נפש, זה בערך הגודל,

starting small —

אנו מתחילים בקטן --

we've taken that mosquito population down

צמצמנו את אוכלוסיית היתושים

by about 85 percent in about four months.

בכ-85 אחוז תוך 4 חודשים.

And in fact, the numbers after that get,

ולמעשה, מכאן והלאה,

those get very difficult to count, because there just aren't any left.

קשה מאד לספור, כי פשוט לא נשארים יתושים.

So that's been what we've seen in Cayman,

זה מה שראינו באיי קיימן,

it's been what we've seen in Brazil

וזה מה שראינו בברזיל

in those trials.

בניסויים האלה.

And now what we're doing is we're going through a process

וכעת אנו בשלב של עליית מדרגה

to scale up to a town of about 50,000,

לעיר בגודל של 50,000 נפש,

so we can see this work at big scale.

כדי לראות איך זה עובד בקנה-מידה גדול.

And we've got a production unit in Oxford,

יש לנו יחידת ייצור באוקספורד,

or just south of Oxford, where we actually produce these mosquitos.

בעצם דרומית לאוקספורד, שבה אנו מייצרים את היתושים האלה.

We can produce them,

אנו מסוגלים לייצר אותם

in a space a bit more than this red carpet,

במרחב קצת יותר גדול מהשטיח האדום הזה,

I can produce about 20 million a week.

אני יכול לייצר 20 מיליון בשבוע.

We can transport them around the world.

אנו יכולים להוביל אותם לכל העולם.

It's not very expensive, because it's a coffee cup --

זה לא נורא יקר, כי כוס קפה--

something the size of a coffee cup

משהו בגודל כוס קפה

will hold about three million eggs.

מכיל כ-3 מיליון ביצים.

So freight costs aren't our biggest problem. (Laughter)

כך שעלויות המטען אינן הבעיה הגדולה שלנו. [צחוק]

So we've got that. You could call it a mosquito factory.

זה מה שיש לנו. תוכלו לקרוא לזה "מפעל ליתושים".

And for Brazil, where we've been doing some trials,

ומבחינת ברזיל, שבה ערכנו כמה ניסויים,

the Brazilian government themselves have now built

ממשלת ברזיל עצמה בנתה כעת

their own mosquito factory, far bigger than ours,

מפעל יתושים משלה, גדול בהרבה משלנו,

and we'll use that for scaling up in Brazil.

ואנו נשתמש בו כדי לעלות מדרגה בברזיל.

There you are. We've sent mosquito eggs.

הרי לכם. שלחנו ביצי יתושים.

We've separated the males from the females.

הפרדנו את הזכרים מהנקבות.

The males have been put in little pots

הזכרים הוכנסו למיכלים קטנים

and the truck is going down the road

הטנדר נוסע בכביש

and they are releasing males as they go.

והם משחררים יתושים זכרים במהלך הנסיעה.

It's actually a little bit more precise than that.

למען האמת זה קצת יותר מדויק מהתיאור הזה.

You want to release them so that

המטרה היא לשחרר אותם כך

you get good coverage of your area.

שיתקבל כיסוי טוב של האזור.

So you take a Google Map, you divide it up,

אז לוקחים מפה של "גוגל", מחלקים אותה,

work out how far they can fly,

מחשבים לאיזה מרחק הם יוכלו לעוף,

and make sure you're releasing such that you get

ומוודאים שהשחרור שלהם ישיג

coverage of the area, and then you go back,

כיסוי של האזור. ואז חוזרים,

and within a very short space of time,

ותוך זמן קצר מאד,

you're bringing that population right the way down.

האוכלוסיה פוחתת בחדות.

We've also done this in agriculture.

עשינו את זה גם בחקלאות.

We've got several different species of agriculture coming along,

יש לנו בקנה מספר מינים שקשורים לחקלאות,

and I'm hoping that soon

ואני מקווה שבמהרה

we'll be able to get some funding together so we can get back

נוכל לאסוף די מימון כדי שנוכל לחזור

and start looking at malaria.

ולהתחיל לבדוק את נושא המלריה.

So that's where we stand at the moment,

אז זה המצב שלנו כרגע,

and I've just got a few final thoughts,

ולסיום, כמה מחשבות:

which is that this is another way in which biology

היום זו דרך נוספת שבה הביולוגיה

is now coming in to supplement chemistry

משלימה את הכימיה

in some of our societal advances in this area,

בכמה מהשיפורים החברתיים בתחום זה,

and these biological approaches are coming in

והגישות הביולוגיות הן

in very different forms,

בכמה צורות,

and when you think about genetic engineering,

וכשחושבים על הנדסה גנטית,

we've now got enzymes for industrial processing,

יש לנו כעת אנזימים המיועדים לעיבוד תעשייתי,

enzymes, genetically engineered enzymes in food.

אנזימים מהונדסים גנטית במזון.

We have G.M. crops, we have pharmaceuticals,

יש לנו יבולים מהונדסים גנטית, יש תרופות,

we have new vaccines,

יש לנו חיסונים חדשים,

all using roughly the same technology, but with very different outcomes.

כולם מיוצרים בערך באותה הטכנולוגיה, אך עם תוצאות שונות מאד.

And I'm in favor, actually. Of course I am.

ואני בעד, בעצם. כמובן.

I'm in favor of particularly where the older technologies

אני בעד זה, במיוחד היכן שהטכנולוגיות הישנות

don't work well or have become unacceptable.

כבר לא פועלות היטב או כבר אינן מקובלות.

And although the techniques are similar,

ולמרות שהשיטות דומות,

the outcomes are very, very different,

התוצאות שונות עד מאד.

and if you take our approach, for example,

ואם תחשבו על הגישה שלכם, למשל,

and you compare it to, say, G.M. crops,

ותשוו אותה ליבולים מהונדסים גנטית,

both techniques are trying to produce a massive benefit.

שתי השיטות מנסות להפיק את מירב התועלת.

Both have a side benefit,

לשתיהן יש תועלת משנית,

which is that we reduce pesticide use tremendously.

שהיא הפחתה עצומה של השימוש בקוטלי חרקים.

But whereas a G.M. crop is trying to protect the plant,

אך בעוד ההנדסה הגנטית בגידולים מנסה להגן על הצמח,

for example, and give it an advantage,

למשל, ולתת לו יתרון,

what we're actually doing is taking the mosquito

מה שאנו עושים הוא לקחת את היתוש

and giving it the biggest disadvantage it can possibly have,

ולתת לו את החסרון הגדול ביותר שיכול להיות לו,

rendering it unable to reproduce effectively.

כלומר אי-היכולת להתרבות ביעילות.

So for the mosquito, it's a dead end.

אז מבחינת היתוש זהו מבוי סתום.

Thank you very much. (Applause)

תודה רבה לכם. [מחיאות כפיים]