How college loans exploit students for profit | Sajay Samuel

מתרגם: Efrat Asulin מבקר: Ido Dekkers

Today 40 million Americans are indebted for their passage to the new economy.

היום 40 מליון אמריקנים נמצאים בחוב על מעברם לכלכלה החדשה.

Too poor to pay their way through college,

עניים מידי לשלם את דרכם במשך הלימודים,

they now owe lenders more than one trillion US dollars.

הם כעת חייבים ללווים יותר מטריליון דולר אמריקני.

They do find what jobs they can get

הם מוצאים כל עבודה שהם יכולים לקבל

to pay off a debt that is secured on their person.

לשלם חוב מאובטח בגופם.

In America,

באמריקה,

even a bankrupt gambler gets a second chance.

אפילו מהמר שפשט רגל מקבל הזדמנות שניה.

But it is nearly impossible

אבל זה כמעט בלתי אפשרי

for an American to get discharged their student loan debts.

לאמריקני להיפטר מחובותיו הסטודנטיאליים.

Once upon a time in America,

going to college did not mean graduating with debt.

ללכת לאוניברסיטה משמעותו לא היה לסיים בחוב.

My friend Paul's father graduated from Colorado State University

אבא של חבר שלי פול סיים את התואר בקולורדו

on the GI Bill.

בזכות חוק החיילים המשוחררים.

For his generation,

בדור שלו,

higher education was free or almost free,

השכלה גבוהה היתה בחינם, או כמעט חינם.

because it was thought of as a public good.

כי זה נחשב לטובת הכלל.

Not anymore.

לא עוד.

When Paul also graduated from Colorado State University,

כשפול גם סיים באוניברסטית קולורדו,

he paid for his English degree by working part-time.

הו שילם על התואר באנגלית באמצעות עבודה בחצי משרה.

30 years ago,

לפני 30 שנה,

higher education tuition was affordable, reasonable,

שכר לימוד להשכלה גבוהה היה בר השגה, סביר,

and what debts you accumulated, you paid off by graduation date.

ואיזה חובות שצברת, שילמת עד תום הלימודים.

Not anymore.

לא עוד.

Paul's daughter followed in his footsteps,

ביתו של פול הלכה בעקבותיו,

but with one difference:

אבל עם הבדל אחד:

when she graduated five years ago,

כשהיא סיימה לפני 5 שנים,

it was with a whopping debt.

זה היה עם חוב עצום.

Students like Kate have to take on a loan

סטודנטים כמו קייט צריכים לקחת הלוואה

because the cost of higher education has become unaffordable

כי עלות הלימודים הגבוהים הפכה להיות בלתי ניתנת להשגה

for many if not most American families.

להרבה אם לא לרוב המשפחות האמריקניות.

But so what?

אבל אז למה?

Getting into debt to buy an expensive education

להכנס לחוב כדי לקנות השכלה יקרה

is not all bad if you could pay it off

זה לא רע בכלל אם יכולת להחזיר

with the increased income that you earned from it.

עם הכנסה מוגדלת שהרווחת מזה.

But that's where the rubber meets the road.

אבל פה קבור הכלב.

Even a college grad earned 10 percent more in 2001

אפילו כבעלת תואר הרוויחה 10 אחוז יותר ב2001

than she did in 2013.

מזה שהרוויחה ב2013.

So ...

אז ...

tuition costs up,

שכר לימוד עולה,

public funding down,

מימון ציבורי יורד,

family incomes diminished,

הכנסות משפחתיות פוחתות,

personal incomes weak.

הכנסות אישיות חלשות.

Is it any wonder that more than a quarter of those who must

מתפלאים שיותר מרבע ממי שחייב

cannot make their student loan payments?

לא יכולים לשלם את ההלוואה הסטודנטיאלית?

The worst of times can be the best of times,

הזמנים הכי גרועים יכולים להיות הזמנים הכי טובים,

because certain truths flash up in ways that you can't ignore.

כי אמיתות מסוימות צצות בדרכים שאי אפשר להתעלם.

I want to speak of three of them today.

אני רוצה לדבר על שלוש מהם היום.

1.2 trillion dollars of debts for diplomas

1.2 טריליון דולר של חוב לתעודות

make it abundantly obvious

מבהירים

that higher education is a consumer product you can buy.

שהשכלה גבוהה היא מוצר שאתם יכולים לרכוש.

All of us talk about education just as the economists do now,

כולנו מדברים על השכלה כמו שהכלכלנים מדברים עכשיו,

as an investment that you make to improve the human stock

כהשקעה שאפשר לעשות כדי לשפר את המניה האנושית

by training them for work.

באמצעות אימון לעבודה.

As an investment you make to sort and classify people

כהשקעה שאפשר לעשות למיין ולסווג אנשים

so that employers can hire them more easily.

כדי שמעסיקים יוכלו להעסיק אותם יותר בקלות.

The U.S. News & World Report ranks colleges

חדשות ארה"ב והעולם מדווחות על דירוגי מכללות

just as the consumer report rates washing machines.

בדיוק כמו שצרכנים מדרגים מכונות כביסה.

The language is peppered with barbarisms.

השפה מתובלת בברבריות.

Teachers are called "service providers,"

מורים נקראים "נותני שירות,"

students are called "consumers."

סטודנטים נקראים "צרכנים."

Sociology and Shakespeare and soccer and science,

סוציולוגיה ושייקספיר וכדורגל ומדע,

all of these are "content."

כל אלה הם "תוכן."

Student debt is profitable.

חוב סטודנטי הוא רווחי.

Only not on you.

רק לא לך.

Your debt fattens the profit of the student loan industry.

החוב שלך משמין את הרווח של תעשיית ההלוואות לסטודנטים.

The two 800-pound gorillas of which --

שתי הגורילות במשקל 363 קילו ש --

Sallie Mae and Navient --

סאלי מאי ונוויאנט --

posted last year a combined profit of 1.2 billion dollars.

דווחו שנה שעברה על רווח משותף של 1.2 מיליארד דולר.

And just like home mortgages,

ובדיוק כמו משכנתאות,

student loans can be bundled and packaged and sliced and diced,

הלוואות סטודנטים יכולות להתקבץ ולהיארז ולהחתך ולהצטמצם,

and sold on Wall Street.

ולהימכר בוול סטריט,

And colleges and universities

ומכללות ואוניברסיטאות

that invest in these securitized loans

שמשקיעים בהלוואות המובטחות

profit twice.

מרוויחות פעמיים.

Once from your tuition,

פעם אחת משכר הלימוד,

and then again from the interest on debt.

ואז מהריבית על החוב.

With all that money to be made,

עם כל הכסף שהולך להיות,

are we surprised that some in the higher education business

אנחנו מופתעים שחלק מעסק ההשכלה הגבוהה

have begun to engage in false advertising,

החלו לעסוק בפרסום שקרי,

in bait and switch ...

בפיתוי והחלפה ...

in exploiting the very ignorance that they pretend to educate?

בניצול הבורים שהם הולכים ללמוד?

Third:

שלישית:

diplomas are a brand.

תעודות הן מותג.

Many years ago my teacher wrote,

לפני שנים רבות מורה שלי כתב,

"When students are treated as consumers,

"כשאל סטודנטים מתייחסים כצרכנים,

they're made prisoners of addiction and envy."

הופכים אותם לאסירים של התמכרות וקנאה."

Just as consumers can be sold and resold upgraded versions of an iPhone,

כמו שאפשר למכור ולמכור מחדש לצרכנים גרסאות משודרגות של אייפון,

so also people can be sold more and more education.

אפשר למכור לאנשים יותר ויותר חינוך.

College is the new high school,

מכללה זה התיכון החדש,

we already say that.

אנחנו כבר אומרים את זה.

But why stop there?

אבל למה לעצור שם?

People can be upsold on certifications and recertifications,

אנשים יכולים להמכר בגבוה יותר עם אישורים והסמכות,

master's degrees, doctoral degrees.

תואר שני, דוקטורנטים.

Higher education is also marketed as a status object.

השכלה גבוה גם משווקת כאובייקט סטטוס.

Buy a degree,

קנה תואר,

much like you do a Lexus of a Louis Vuitton bag,

כמו שאתה קונה לקסוס או תיק של לואי ויטון,

to distinguish yourself from others.

להבדיל עצמך מאחרים.

So you can be the object of envy of others.

כדי שתוכל להיות מושא לקנאת אחרים.

Diplomas are a brand.

דיפלומות הם מותג.

But these truths are often times hidden by a very noisy sales pitch.

אבל האמיתות האלה לעיתים נחבאות מאחורי נאום מכירות רועש.

There is not a day that goes by

אין יום שעובר

without some policy guy on television telling us,

מבלי שאיש מדיניות בטלויזיה יאמר לנו,

"A college degree is absolutely essential

"תואר הוא חיוני לחלוטין

to get on that up escalator to a middle-class life."

כדי לטפס מעלה אל חיי מעמד הביניים."

And the usual evidence offered is the college premium:

וההוכחה המוצעת בד"כ היא פרמיית המכללה:

a college grad who makes on average 56 percent more than a high school grad.

בוגר תואר שמרוויח בממוצע 56 אחוז יותר מבוגר תיכון.

Let's look at that number more carefully,

בוא נסתכל על המספר הזה יותר מקרוב,

because on the face of it,

כי על פניו,

it seems to belie the stories we all hear

נראה שהוא מבוסס על הסיפורים שכולנו שמענו

about college grads working as baristas and cashiers.

על בוגרי תואר שעובדים כמלצרים וקופאים.

Of 100 people who enroll in any form of post-secondary education,

ממאה אנשים שנרשמו בכל צורה ללימודים שניונים-אחרונים,

45 do not complete it in a timely fashion,

45 לא מסיימים בזמן הרצוי,

for a number of reasons, including financial.

ממספר סיבות, להכליל פיננסיות.

Of the 55 that do graduate,

מ55 שכן מסיימים,

two will remain unemployed,

2 ישארו בלי תעסוקה,

and another 18 are underemployed.

ו18 נוספים מועסקים בתת תנאים.

So, college grads earn more than high school grads,

אז, בוגרי תואר מרוויחים יותר מבוגרי תיכון,

but does it pay for the exorbitant tuition

אך האם זה משלם על שכר הלימוד המופקע

and the lost wages while at college?

והמשכורות שאבדו בתקופת הלמודים?

Now even economists admit

עכשיו אפילו כלכלנים מודים

going to college pays off for only those who complete it.

ללכת ללמוד במכללה משתלם לאלה המשלימים אותה.

But that's only because high school wages have been cut to the bone,

אבל זה רק בגלל שמשכורות תלמידי תיכון נחתכו עד לעצם,

for decades now.

במשך עשורים עכשיו.

For decades,

במשך עשורים,

workers with a high school degree

מעובדים עם תעודת בגרות

have been denied a fair share of what they have produced.

נחסך חלק משמעותי ממה שהם מייצרים.

And had they received as they should have,

ואם וכשיקבלו כמו שצריכים לקבל,

then going to college would have been a bad investment for many.

אז ללכת למכללה היתה השקעה רעה לרבים.

College premium?

פרמיית המכללה?

I think it's a high school discount.

אני חושב שזה הנחה בתיכון.

Two out of three people who enroll are not going to find an adequate job.

2 מתוך 3 אנשים שנרשמו לא הולכים למצוא עבודה הולמת.

And the future, for them, doesn't look particularly promising --

והעתיד, עבורם, לא נראה מבטיח במיוחד --

in fact, it's downright bleak.

למעשה, ממש עגום.

And it is they who are going to suffer

והם אלו שהולכים לסבול

the most punishing forms of student debt.

מהצורות המענישות ביותר של חוב סטודנטיאלי.

And it is they,

והם אלו,

curiously and sadly,

בצורה מסקרנת ועצובה,

who are marketed most loudly about this college premium thing.

שלהם משווקים בצורה הקולנית ביותר את דבר פרמיית המכללה.

That's not just cynical marketing,

זאת לא רק ציניות שיווקית,

that's cruel.

זה אכזרי.

So what do we do?

אז מה עושים?

What if students and parents treated higher education as a consumer product?

מה אם סטודנטים והורים התייחסו אל השכלה גבוהה כמוצר צרכני?

Everybody else seems to.

נראה שכולם עושים זאת.

Then, like any other consumer product,

אז, כמו כל מוצר צרכני אחר,

you would demand to know what you're paying for.

היית דורש לדעת עבור מה אתה משלם.

When you buy medicines,

כשאתה קונה תרופות,

you get a list of side effects.

אתה מקבל רשימה של תופעות לוואי.

When you buy a higher educational product,

כשאתה קונה מוצר השכלה גבוהה,

you should have a warning label

אתה צריך לקבל תווית אזהרה

that allows consumers to choose,

שמאפשרת לצרכנים לבחור,

make informed choices.

לקבל החלטות מודעות.

When you buy a car,

כשאתה קונה מכונית,

it tells you how many miles per gallon to expect.

זה אומר לך לכמה ליטר לק"מ לצפות.

Who knows what to expect

מי יודע מה לצפות

from a degree say, in Canadian Studies.

מתואר למשל, ללימודים קנדיים.

There is such a thing, by the way.

יש דבר כזה, דרך אגב.

What if there was an app for that?

מה אם היתה אפליקציה לזה?

One that linked up the cost of a major to the expected income.

אחת שקישרה את עלות ההתמחות להכנסה צפויה.

Let's call it Income-Based Tuition or IBT.

בוא נקרא לזה שכר לימוד מבוסס הכנסה או IBT.

One of you make this.

אחד מכם יוצר את זה.

(Laughter)

(צחוק)

Discover your reality.

גלו את המציאות שלכם.

(Laughter)

(צחוק)

There are three advantages,

יש שלושה יתרונות,

three benefits to Income-Based Tuition.

שלוש הטבות לIBT.

Any user can figure out

כל משתמש יכול לגלות

how much money he or she will make from a given college and major.

כמה כסף הוא או היא הולכים לעשות ממכללה מסויימת והתמחות.

Such informed users

משתמשים מודעים כאלה

are unlikely to fall victim to the huckster's ploy,

לא ינטו ליפול קורבן לתכסיס של תגרן,

to the sales pitch.

לנאום המכירות.

But also to choose wisely.

אלא גם יבחרו בחכמה.

Why would anybody pay more for college

למה מישהו ישלם יותר למכללה

than let's say, 15 percent of the additional income they earn?

מאשר בוא נאמר, 15 אחוז תוספת ההכנסה שירוויחו?

There's a second benefit to Income-Based Tuition.

יש את היתרון השני לIBT.

By tying the cost to the income,

על ידי קשירת העלות וההכנסה,

college administrators would be forced to manage costs better,

ראשי מכללות יאלצו לנהל את התמחור טוב יותר,

to find innovative ways to do so.

להמציא דרכים יצירתיות לעשות כן.

For instance,

למשל,

all of you students here pay roughly the same tuition for every major.

כל הסטודנטים כאן משלמים בגסות עם אותו שכ"ל לכל התמחות.

That is manifestly unfair, and should change.

זה לא פייר, וצריך להשתנות.

An engineering student uses more resources

סטודנט להנדסה משתמש ביותר משאבים

and facilities and labs and faculty

ומתקנים ומעבדות וצוות פקולטי

than a philosophy student.

מאשר סטודנט לפילוסופיה.

But the philosophy student, as a consequence,

אבל הסטודנט לפילוסופיה, כתוצאה,

is subsidizing the engineering student.

מסבסד את הסטודנט להנדסה.

Who then, by the way, goes on and earns more money.

מי שאז, דרך אגב, הולך להרוויח יותר כסף.

Why should two people buy the same product,

למה ששני אנשים שקונים אותו מוצר,

pay the same,

משלמים אותו דבר,

but one person receive half or a third of the service.

אבל אדם אחד מקבל חצי או שליש מהשירות.

In fact, college grads, some majors,

למעשה, בוגרי תואר, חלק מההתמחויות,

pay 25 percent of their income servicing their student debt,

משלמים 25 אחוז מההכנסה שלהם כדי לשלם את החוב הסטודנטיאלי,

while others pay five percent.

כשאחרים משלמים 5 אחוז.

That kind if inequity would end when majors are priced more correctly.

כזה חוסר שוויון ייגמר כשהתמחויות מתומחרות נכון יותר.

Now of course, all this data --

עכשיו בוודאי, כל המידע הזה --

and one of you is going to do this, right?

ואחד מכם הולך לעשות את זה, כן?

All this data has to be well designed,

כל המידע הזה צריך להיות מתוכנן היטב,

maybe audited by public accounting firms

אולי ערוך על ידי חברות ראיית חשבון חיצוניות

to avoid statistical lies.

להמנע מסטטיסטיקות שקריות.

We know about statistics, right?

אנחנו מכירים סטטיסטיקה, נכון?

But be that as it may,

אבל יהיה איך שיהיה,

the third and biggest benefit of Income-Based Tuition,

ההטבה השלישית והגדולה ביותר של שכ"ל מבוסס הכנסה (IBT),

is it would free Americans from the fear and the fact of financial ruin

היא תשחרר אמריקנים מהפחד והעובדה של נזק כלכלי

because they bought a defective product.

כי הם קנו מוצר דפוק.

Perhaps, in time,

אולי, עם הזמן,

young and old Americans may rediscover,

אמריקנים צעירים וזקנים יתגלו מחדש,

as the gentleman said earlier,

כמו שהאדון אמר מקודם,

their curiosity, their love of learning --

את הסקרנות שלהם, את האהבה ללמוד --

begin to study what they love,

להתחיל ללמוד מה שהם אוהבים,

love what they study,

לאהוב מה שהם לומדים,

follow their passion ...

ללכת אחר התשוקה שלהם ...

getting stimulated by their intelligence,

לקבל השראה מהאינטיליגנציה שלהם

follow paths of inquiry that they really want to.

ללכת בשבילי מחקר שהם באמת רוצים.

After all, it was Eric and Kevin,

אחרי הכל, היו אלה אריק וקווין,

two years ago,

לפני שנתיים,

just exactly these kinds of young men,

בדיוק צעירים כאלו,

who prompted me and worked with me,

שנתקלו בי ועבדו איתי,

and still do,

ועדיין,

in the study of indebted students in America.

במחקר הנ"ל של סטודנטים בחוב באמריקה.

Thank you for your attention.

תודה על תשומת הלב.

(Applause)

(מחיאות כפיים)