Peter Eigen: How to expose the corrupt

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Amit Lampit

I am going to speak about corruption,

אני עומד לדבר על שחיתות,

but I would like to juxtapose

אך ברצוני להסמיך זה לזה

two different things.

שני דברים שונים.

One is the large global economy,

האחד הוא הכלכלה העולמית הרחבה,

the large globalized economy,

הכלכלה הגלובלית הרחבה,

and the other one is the small, and very limited,

והשני, קטן ומוגבל ביותר,

capacity of our traditional governments

הוא כוחן של הממשלות המסורתיות שלנו

and their international institutions

ומוסדותיהן הבינלאומיים

to govern, to shape, this economy.

לנהל, לעצב כלכלה זו.

Because there is this asymmetry,

כי ישנו חוסר סימטריה

which creates, basically,

שבעצם מביא

failing governance.

לכשלון הפיקוח.

Failing governance in many areas:

הפיקוח נכשל בתחומים רבים

in the area of corruption and the area of destruction of the environment,

בתחום השחיתות ובתחום הרס הסביבה,

in the area of exploitation of women and children,

בתחום ניצול נשים וילדים,

in the area of climate change,

בתחום שינוי האקלים.

in all the areas in which we really need

בכל התחומים בהם באמת נחוצה לנו

a capacity to reintroduce

יכולת להחזיר על כנה

the primacy of politics

את עליונותה של הפוליטיקה

into the economy,

בכלכלה,

which is operating in a worldwide arena.

הפועלת בזירה בינלאומית.

And I think corruption,

ולדעתי השחיתות,

and the fight against corruption,

והמלחמה בשחיתות,

and the impact of corruption,

והשפעת השחיתות,

is probably one of the most interesting ways

היא אחת הדרכים המעניינות ביותר

to illustrate what I mean

להמחיש את כוונתי

with this failure of governance.

בכשלון פיקוח זה.

Let me talk about my own experience.

הבה ואספר לכם על נסיוני האישי.

I used to work as the director

עבדתי פעם כמנהל

of the World Bank office in Nairobi

סניף הבנק העולמי בניירובי

for East Africa.

האחראי על מזרח אפריקה

At that time, I noticed

ואז שמתי לב

that corruption, that grand corruption,

שהשחיתות, השחיתות העצומה,

that systematic corruption,

השחיתות השיטתית,

was undermining everything we were trying to do.

חותרת תחת כל מה שניסינו לעשות.

And therefore, I began

ולכן התחלתי

to not only try to protect

לא רק לנסות להגן

the work of the World Bank,

על עבודת הבנק העולמי,

our own projects, our own programs

על הפרוייקטים שלנו, התכניות שלנו

against corruption,

נגד השחיתות,

but in general, I thought, "We need a system

אלא חשבתי שבכלל נחוצה לנו שיטה

to protect the people

להגן על האנשים

in this part of the world

בחלק זה של העולם

from the ravages of corruption."

מפני הרסנותה של השחיתות.

And as soon as I started this work,

ומיד כשהתחלתי בעבודה זו,

I received a memorandum from the World Bank,

קיבלתי מיזכר מהבנק העולמי,

from the legal department first,

ראשית כל מהמחלקה המשפטית,

in which they said, "You are not allowed to do this.

ובו נאמר: אינך רשאי לעשות זאת.

You are meddling in the internal affairs of our partner countries.

אתה מתעסק בענייני הפנים של הארצות השותפות שלנו.

This is forbidden by the charter of the World Bank,

זה אסור, בהתאם לכתב הזכויות של הבנק העולמי.

so I want you to stop your doings."

לכן אנו דורשים שתחדל ממעשיך.

In the meantime, I was chairing

באותה עת ישבתי בראש

donor meetings, for instance,

מפגשי תורמים, למשל,

in which the various donors,

שבהם התורמים השונים,

and many of them like to be in Nairobi --

ורבים מהם אוהבים לשהות בניירובי -

it is true, it is one of the

באמת. זו אחת

unsafest cities of the world,

הערים הכי לא בטוחות בעולם,

but they like to be there because the other cities

אך הם אוהבים להיות שם כי יתר הערים

are even less comfortable.

עוד פחות נוחות.

And in these donor meetings, I noticed

ובמפגשי תורמים אלה שמתי לב

that many of the worst projects --

שרבים מהפרוייקטים הגרועים ביותר,

which were put forward

שהוצעו

by our clients, by the governments,

ע"י לקוחותינו, ע"י הממשלות,

by promoters,

ע"י יזמים,

many of them representing

רבים מהם מייצגים

suppliers from the North --

ספקים מן הצפון,

that the worst projects

שהפרוייקטים הגרועים ביותר

were realized first.

הוגשמו ראשונים.

Let me give you an example:

אתן לכם דוגמה.

a huge power project,

פרוייקט תחנת כוח ענקי,

300 million dollars,

300 מליון דולר,

to be built smack into

שמיועד להיתקע היישר בלב

one of the most vulnerable, and one of the most beautiful,

אחד האזורים הכי פגיעים והכי יפים

areas of western Kenya.

של מערב קניה.

And we all noticed immediately

כולנו ראינו מיד

that this project had no economic benefits:

שהפרוייקט הזה לא יביא שום רווח.

It had no clients, nobody would buy the electricity there,

לא היו לו לקוחות. איש לא רצה לקנות את החשמל שם.

nobody was interested in irrigation projects.

לאיש לא היה עניין בפרוייקטים של השקייה.

To the contrary, we knew that this project

להיפך. הם ידעו שהפרוייקט הזה

would destroy the environment:

יהרוס את הסביבה,

It would destroy riparian forests,

ישמיד את יערות החופים,

which were the basis for

שהיוו את יסוד

the survival of nomadic groups,

הישרדותן של שבטי נוודים,

the Samburu and the Turkana in this area.

ה'סמבורו' וה'טוקאנה', באותו אזור.

So everybody knew this is a, not a useless project,

כך שכולם ידעו שזה לא פרוייקט חסר טעם,

this is an absolute damaging, a terrible project --

אלא פרוייקט איום ונורא, מזיק בהחלט,

not to speak about the future indebtedness of the country

שלא לדבר על חובה העתידי של אותה ארץ

for these hundreds of millions of dollars,

בסך מאות מליוני דולרים,

and the siphoning off

ועל הסטת כל

of the scarce resources of the economy

משאביה הזעומים של הכלכלה

from much more important activities

מפעילויות הרבה יותר חשובות

like schools, like hospitals and so on.

כמו בתי ספר, בתי חולים וכדומה.

And yet, we all rejected this project,

ולמרות שכולנו דחינו את הפרוייקט הזה

none of the donors was willing

ואיש מן התורמים לא היה מוכן

to have their name connected with it,

ששמו יקושר עם הדבר הזה,

and it was the first project to be implemented.

זה היה הפרוייקט הראשון שהוקם.

The good projects, which we as a donor community

הפרוייקטים הטובים, שאנחנו כקהילת התורמים

would take under our wings,

היינו נכונים לפרוש עליהם את כנפינו,

they took years, you know,

אלה ארכו שנים, אתם יודעים,

you had too many studies,

נעשו יותר מדי מחקרים,

and very often they didn't succeed.

ולעתים קרובות הם לא הצליחו.

But these bad projects,

אך אותם פרוייקטים גרועים,

which were absolutely damaging -- for the economy

שגרמו נזק מוחלט לכלכלה,

for many generations, for the environment,

למשך דורות רבים, לסביבה,

for thousands of families who had to be resettled --

לאלפי המשפחות שנאלצו לעקור למקומות אחרים.

they were suddenly put together

אלה הוקמו לפתע-פתאום

by consortia of banks,

בידי איחוד של בנקים,

of supplier agencies,

או סוכנויות אספקה,

of insurance agencies --

או סוכנויות ביטוח,

like in Germany, Hermes, and so on --

כמו "הרמס" בגרמניה, וכן הלאה,

and they came back very, very quickly,

והם חזרו מהר מאד

driven by an unholy alliance

מונעים בידי הברית החטאה

between the powerful elites

שבין האליטות רבות העוצמה

in the countries there

בארצות ההן,

and the suppliers from the North.

ובין הספקים מן הצפון.

Now, these suppliers

הספקים הללו

were our big companies.

היו החברות הגדולות שלנו.

They were the actors of this global market,

הן היו השחקנים על במת השוק הגלובלי הזה

which I mentioned in the beginning.

שהזכרתי בהתחלה.

They were the Siemenses of this world,

הן היו חברות ה"סימנס" של העולם הזה,

coming from France, from the UK, from Japan,

הן הגיעו מצרפת, מבריטניה, מיפן,

from Canada, from Germany,

מקנדה, מגרמניה,

and they were systematically driven

והם הונעו בצורה שיטתית

by systematic, large-scale corruption.

ע"י שחיתות שיטתית ורחבת היקף.

We are not talking about

איננו מדברים

50,000 dollars here,

על 50,000 דולר כאן,

or 100,000 dollars there, or one million dollars there.

או 100,000 דולר שם, או מליון דולר שם.

No, we are talking about 10 million, 20 million dollars

לא. אנו מדברים על 10 מליון, 20 מליון דולר,

on the Swiss bank accounts,

בחשבונות בנקים שווייצריים,

on the bank accounts of Liechtenstein,

בחשבונות הבנקים של ליכטנשטיין,

of the president's ministers,

של שרי הנשיא,

the high officials in the para-statal sectors.

הפקידים הגבוהים במגזרים קרובים לממשל.

This was the reality which I saw,

זו היא המציאות שפגשתי,

and not only one project like that:

ולא היה רק פרוייקט אחד כזה,

I saw, I would say,

הייתי אומר שראיתי

over the years I worked in Africa,

במשך שנות עבודתי באפריקה,

I saw hundreds of projects like this.

מאות פרוייקטים כמו זה.

And so, I became convinced

ולכן השתכנעתי

that it is this systematic corruption

ששחיתות שיטתית זו,

which is perverting economic policy-making in these countries,

שפשתה בעיצוב המדיניות הכלכלית באותן ארצות,

which is the main reason

היא היא הסיבה העיקרית

for the misery, for the poverty,

לאומללות, לעוני,

for the conflicts, for the violence,

לקונפליקטים, לאלימות,

for the desperation

לייאוש

in many of these countries.

ברבות מהארצות הללו.

That we have today

עד כדי כך שיש לנו היום

more than a billion people below the absolute poverty line,

מעל מיליארד בני אדם מתחת לקו העוני המוחלט,

that we have more than a billion people

ויותר ממיליארד בני אדם בעולם

without proper drinking water in the world,

שאין להם מי שתייה ראויים לשמם,

twice that number,

כפליים מזה,

more than two billion people

מעל שני מיליארד בני אדם

without sanitation and so on,

ללא תנאים היגייניים וכן הלאה,

and the consequent illnesses

והמחלות הנובעות מכך

of mothers and children,

של אמהות וילדים,

still, child mortality of more than

ותמותת ילדים של יותר

10 million people every year,

מאשר 10 מליון נפשות בשנה,

children dying before they are five years old:

ילדים שמתים לפני גיל חמש.

The cause of this is, to a large extent,

והגורם לכך במידה רבה

grand corruption.

הוא השחיתות האדירה.

Now, why did the World Bank

ומדוע לא הניח לי הבנק העולמי

not let me do this work?

לעשות מלאכה זו?

I found out afterwards,

גיליתי מאוחר יותר,

after I left, under a big fight, the World Bank.

אחרי שעזבתי בריב גדול את הבנק העולמי.

The reason was that the members of the World Bank

הסיבה היתה שחברי הבנק העולמי

thought that foreign bribery was okay,

חשבו ששוחד בינלאומי הוא בסדר,

including Germany.

כולל גרמניה.

In Germany, foreign bribery was allowed.

בגרמניה מותר לתת שוחד בחו"ל.

It was even tax-deductible.

יש על זה אפילו ניכוי מס.

No wonder that most of the most important

אין פלא שהחשובות

international operators in Germany,

בחברות הבינלאומיות בגרמניה,

but also in France and the UK

אך גם בצרפת ובבריטניה

and Scandinavia, everywhere, systematically bribed.

ובסקנדינביה ובכל מקום, נתנו שוחד באופן שיטתי.

Not all of them, but most of them.

לא כולם, אך מרביתם.

And this is the phenomenon

וזו התופעה

which I call failing governance,

אותה אני מכנה 'פיקוח כושל',

because when I then came to Germany

מפני שכאשר הגעתי אח"כ לגרמניה

and started this little NGO

וייסדתי את הארגון הלא-ממשלתי הקטן הזה

here in Berlin, at the Villa Borsig,

כאן בברלין, ב"וילה בורסיג".

we were told, "You cannot stop

אמרו לנו: אסור לכם למנוע

our German exporters from bribing,

את היצואנים הגרמניים שלנו ממתן שוחד,

because we will lose our contracts.

כי אז נאבד את הקשרים שלנו.

We will lose to the French,

נפסיד אותם לטובת הצרפתים,

we will lose to the Swedes, we'll lose to the Japanese."

נפסיד אותם לטובת השוודים, היפנים,

And therefore, there was a indeed a prisoner's dilemma,

ולכן זו באמת היתה דילמת האסיר,

which made it very difficult

מה שהקשה מאד

for an individual company,

על חברה בודדת,

an individual exporting country

על ארץ מייצאת בודדת

to say, "We are not going to

לומר: אנו לא מוכנים

continue this deadly, disastrous

להמשיך במנהג הקטלני והרה-האסון הזה

habit of large companies to bribe."

של החברות הגדולות, לשחד.

So this is what I mean

אז לכך אני מתכוון

with a failing governance structure,

במבנה כושל של פיקוח ממשלתי

because even the powerful government,

מפני שגם הממשל החזק ביותר,

which we have in Germany, comparatively,

שיש לנו בגרמניה, בהשוואה,

was not able to say,

לא היה מסוגל לומר,

"We will not allow our companies to bribe abroad."

"לא נרשה לחברות שלנו לתת שוחד בחו"ל"

They needed help,

הם נזקקו לעזרה,

and the large companies themselves

והחברות הגדולות עצמן

have this dilemma.

מתחבטות בבעיה זו.

Many of them didn't want to bribe.

רבות מהן לא רוצות לתת שוחד.

Many of the German companies, for instance,

רבות מהחברות הגרמניות, למשל,

believe that they are really

מאמינות שהן אכן

producing a high-quality product

מייצרות תוצרת איכותית

at a good price, so they are very competitive.

במחיר טוב, כך שהן תחרותיות מאד.

They are not as good at bribing

הן אינן טובות במתן שוחד

as many of their international competitors are,

כמו רבים ממתחריהן הבינלאומיים,

but they were not allowed

אולם לא התירו להן

to show their strengths,

להפגין את כוחן,

because the world was eaten up

כי בעולם מכרסמת

by grand corruption.

שחיתות אדירה.

And this is why I'm telling you this:

ולכן אני מספר לכם את זאת,

Civil society rose to the occasion.

החברה האזרחית החליטה להיענות לאתגר.

We had this small NGO,

היה לנו ארגון לא-ממשלתי קטן,

Transparency International.

"שקיפות בינלאומית",

They began to think of

הם התחילו לחשוב

an escape route from this prisoner's dilemma,

על מוצא מדילמת האסיר,

and we developed concepts

ופיתחנו רעיונות

of collective action,

לפעולה קולקטיבית,

basically trying to bring various competitors

של נסיון לכנס מתחרים שונים

together around the table,

סביב השולחן,

explaining to all of them

להסביר לכולם

how much it would be in their interests

כמה זה ישרת את האינטרס שלהם

if they simultaneously would stop bribing,

הם כולם יחדלו בבת אחת לתת שוחד,

and to make a long story short,

ובקצרה,

we managed to eventually

הצלחנו בסופו של דבר

get Germany to sign

להביא את גרמניה לחתום

together with the other OECD countries

עם יתר מדינות "הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי"

and a few other exporters.

ועוד כמה יצואנים,

In 1997, a convention,

ב-1997, על אמנה,

under the auspices of the OECD,

בחסות הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי,

which obliged everybody

שמחייבת את כולם

to change their laws

לשנות את חוקיהם

and criminalize foreign bribery.

כדי להוציא מחוץ לחוק מתן שוחד בחו"ל.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

Well, thank you. I mean, it's interesting,

תודה רבה. זה מעניין,

in doing this,

שבעשותנו זאת,

we had to sit together with the companies.

היה עלינו לשבת יחד עם החברות,

We had here in Berlin, at the Aspen Institute on the Wannsee,

היה לנו כאן בברלין ובמכון "אספן" שבאגם ואנאסי,

we had sessions with about

היו לנו מפגשים עם

20 captains of industry,

בערך 20 מראשי התעשייה,

and we discussed with them

ודנו איתם בסוגיה

what to do about international bribery.

מה לעשות בנושא השוחד הבינלאומי.

In the first session -- we had three sessions

בפגישה הראשונה, היו לנו שלושה מפגשים

over the course of two years.

במהלך שנתיים,

And President von Weizsäcker, by the way,

ונשיא ממשפחת ויצאקר, אגב,

chaired one of the sessions, the first one,

ישב בראש אחד המפגשים, במפגש הראשון

to take the fear away

כדי להפיג את החשש

from the entrepreneurs,

מליבות היזמים,

who were not used to deal

שלא היו רגילים למגעים

with non-governmental organizations.

עם ארגונים לא-ממשלתיים.

And in the first session, they all said,

ובפגישה הראשונה, כולם אמרו,

"This is not bribery, what we are doing." This is customary there.

"זה לא שוחד, מה שאנו עושים. זהו הנוהג שם.

This is what these other cultures demand.

זה מה שהתרבויות האלה דורשות.

They even applaud it.

הן אפילו מעודדות את זה".

In fact, [unclear]

למעשה, מרטין ואלזר

still says this today.

עדיין טוען כך עד היום.

And so there are still a lot of people

כך שיש עדיין הרבה אנשים

who are not convinced that you have to stop bribing.

שטרם השתכנעו שעלינו לחדול ממתן שוחד.

But in the second session,

אך במפגש השני,

they admitted already that they would never do this,

הם כבר הסכימו שלא לעשות זאת יותר,

what they are doing in these other countries,

את מה שהם עושים בארצות אחרות,

here in Germany, or in the U.K., and so on.

כאן בגרמניה או בבריטניה וכן הלאה.

Cabinet ministers would admit this.

שרי הממשלה הודו בכך.

And in the final session, at the Aspen Institute,

ובמפגש האחרון, במכון "אספן",

we had them all sign an open letter

החתמנו את כולם על מכתב גלוי

to the Kohl government, at the time,

לממשל של קוהל, בזמנו,

requesting that they

המבקש שהם

participate in the OECD convention.

יצטרפו לאמנת הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי.

And this is, in my opinion,

וזו לדעתי

an example of soft power,

דוגמה לעוצמה רכה,

because we were able to convince them

כי הצלחנו לשכנע אותם

that they had to go with us.

שכדאי להם לצדד בנו.

We had a longer-term time perspective.

היתה לנו פרספקטיבה של בעלי נסיון.

We had a broader,

גדול יותר

geographically much wider,

ורחב יותר

constituency we were trying to defend.

הוא ציבור הבוחרים עליו ניסינו להגן

And that's why the law has changed.

ולכן השתנה החוק.

That's why Siemens is now in the trouble they are in

ולכן "סימנס" נקלעה לצרה בה היא נמצאת.

and that's why MIN is in the trouble they are in.

ולכן "אם-איי-אן" נקלעה לצרה בה היא נמצאת.

In some other countries, the OECD convention

בארצות אחרות, אמנת "הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי"

is not yet properly enforced.

עדיין לא נאכפת היטב.

And, again, civil societies

ושוב, חברות אזרחיות

breathing down the neck of the establishment.

נושפות בעורפו של הממסד.

In London, for instance,

בלונדון, למשל,

where the BAE got away

שבה חברת "בי-איי-אי" חמקה

with a huge corruption case,

מתביעת שחיתות ענקית,

which the Serious Fraud Office tried to prosecute,

שהמשרד לחקר הונאות של מחוז סארי הגיש נגדה,

100 million British pounds,

100 מליון לירות שטרלינג,

every year for ten years,

מידי שנה במשך עשר שנים,

to one particular official of one particular friendly country,

לפקיד ממשלתי מסוים בארץ ידידותית מסוימת,

who then bought for

שבתמורה רכש

44 billion pounds of military equipment.

ציוד צבאי ב-44 מיליארד ליש"ט.

This case, they are not prosecuting in the UK.

זה לא יגיע לבית המשפט בבריטניה.

Why? Because they consider this

מדוע? מפני שבעיניהם

as contrary to the security interest

זה נוגד את האינטרס הבטחוני

of the people of Great Britain.

של העם הבריטי.

Civil society is pushing, civil society

החברה האזרחית דוחפת, החברה האזרחית

is trying to get a solution to this problem,

מנסה להשיג פתרון לבעיה זו

also in the U.K.,

וגם בבריטניה

and also in Japan, which is not properly enforcing,

וגם ביפן, שלא אוכפת היטב,

and so on.

וכן הלאה.

In Germany, we are pushing

בגרמניה, אנו דוחפים

the ratification of the UN convention,

לאישור אמנת האו"ם

which is a subsequent convention.

שהיא אמנת-המשך לשלנו.

We are, Germany, is not ratifying.

אנו, בגרמניה, לא מאשרים אותה.

Why? Because it would make it necessary

מדוע? מפני שזה יחייב

to criminalize the corruption

להוציא את השחיתות מחוץ לחוק

of deputies.

בכל הנוגע לסגנים.

In Germany, we have a system where

בגרמניה יש לנו מערכת שבה,

you are not allowed to bribe a civil servant,

אסור לך לשחד עובד מדינה,

but you are allowed to bribe a deputy.

אבל מותר לך לשחד את סגנו.

This is, under German law, allowed,

לפי החוק הגרמני זה מותר.

and the members of our parliament don't want to change this,

וחברי בית הנבחרים לא רוצים לשנות זאת,

and this is why they can't sign

ולכן אין הם יכולים לחתום

the U.N. convention against foreign bribery --

על אמנת האו"ם נגד שוחד בינלאומי,

one of they very, very few countries

אחת המדינות המעטות מאד

which is preaching honesty and good governance everywhere in the world,

שמטיפה לכנות ולממשל טוב בכל העולם,

but not able to ratify the convention,

אך לא מסוגלת לאשר את האמנה,

which we managed to get on the books

שעליה הצלחנו להחתים

with about 160 countries all over the world.

160 מדינות מכל העולם.

I see my time is ticking.

אני רואה שעלי לסיים.

Let me just try to

הבה ואנסה רק

draw some conclusions from what has happened.

להסיק כמה מסקנות ממה שקרה.

I believe that what we managed to achieve

אני מאמין שמה שהצלחנו להשיג

in fighting corruption,

במלחמה בשחיתות,

one can also achieve

ניתן להשיג גם

in other areas of failing governance.

בתחומים אחרים של ממשל כושל.

By now, the United Nations

היום כבר האו"ם

is totally on our side.

לגמרי לצידנו.

The World Bank has turned from Saulus to Paulus; under Wolfensohn,

הבנק העולמי הפך את עורו תחת ניהולו של וולפנסון

they became, I would say, the strongest

והפך, הייתי אומר,

anti-corruption agency in the world.

ללוחם החזק ביותר בעולם נגד השחיתות.

Most of the large companies

מרבית החברות הגדולות

are now totally convinced

משוכנעות כעת לחלוטין

that they have to put in place

שעליהן לקבוע

very strong policies

מדיניות חזקה ביותר

against bribery and so on.

נגד שוחד וכן הלאה.

And this is possible because civil society

וזה התאפשר מכיוון שהחברה האזרחית

joined the companies

הצטרפה לחברות

and joined the government

והצטרפה לממשל

in the analysis of the problem,

בניתוח הבעיה,

in the development of remedies,

בעיבוד הפתרונות,

in the implementation of reforms,

ביישום הרפורמות,

and then later, in the monitoring of reforms.

ובהמשך, בפיקוח על הרפורמות.

Of course, if civil society organizations

כמובן, אם ארגוני חברות אזרחיות

want to play that role,

רוצים למלא תפקיד זה,

they have to grow into this responsibility.

עליהם לנהוג בגרות ואחריות.

Not all civil society organizations are good.

לא כל ארגוני החברות האזרחיות הם טובים.

The Ku Klux Klan is an NGO.

ה"קו-קלוקס-קלאן" הוא ארגון לא-ממשלתי.

So, we must be aware

כך שעלינו להיות מודעים לכך

that civil society

שחברה אזרחית

has to shape up itself.

צריכה לגבש את עצמה.

They have to have a much more

עליה להיות בעלת פיקוח

transparent financial governance.

שקוף הרבה יותר מבחינה פיננסית.

They have to have a much more participatory governance

צריך להיות לה הרבה יותר פיקוח משותף

in many civil society organizations.

עם ארגוני חברות אזרחיות רבים.

We also need much more competence of civil society leaders.

נחוצה לנו גם יכולת טובה יותר של ראשי החברות האזרחיות.

This is why we have set up the governance school

ולכן הקמנו את בית הספר לפיקוח

and the Center for Civil Society here in Berlin,

ואת "המרכז לחברות אזרחיות" כאן בברלין.

because we believe most of our educational

כי אנו מאמינים

and research institutions in Germany

שרוב מוסדות ההשכלה והמחקר שלנו בגרמניה

and continental Europe in general,

וביבשת אירופה בכלל,

do not focus enough, yet,

עדיין לא מתמקדים מספיק

on empowering civil society

בהעצמת החברה האזרחית

and training the leadership of civil society.

ובהכשרתה של מנהיגות החברה האזרחית.

But what I'm saying from my very practical experience:

אך אני אומר, מנסיוני המעשי ביותר,

If civil society does it right

שאם החברה האזרחית תעשה זאת כהלכה

and joins the other actors --

ותצטרף לשחקנים האחרים,

in particular, governments,

ובמיוחד לממשלות,

governments and their international institutions,

הממשלות ומוסדותיהן הבינלאומיים,

but also large international actors,

אך גם לשחקנים הבינלאומיים הגדולים,

in particular those which have committed themselves

בפרט אלו שהתחייבו

to corporate social responsibility --

לנהוג באחריות חברתית,

then in this magical triangle

כי אז, במשולש קסם,

between civil society,

של החברה האזרחית,

government and private sector,

הממשל והמגזר הפרטי,

there is a tremendous chance

תיווצר הזדמנות מצוינת

for all of us to create a better world.

עבור כולנו, ליצור עולם טוב יותר.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]