Andrew Blum: What is the Internet, really?

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

I've always written primarily about architecture,

תמיד כתבתי בעיקר על אדריכלות,

about buildings, and writing about architecture

על בניינים, וכתיבה על אדריכלות

is based on certain assumptions.

מבוססת על הנחות מסוימות.

An architect designs a building, and it becomes a place,

אדריכל מעצב בניין, והוא הופך למקום,

or many architects design many buildings, and it becomes

או אדריכלים רבים מעצבים בנינים רבים, וזה יהפוך

a city, and regardless of this complicated mix of forces

לעיר, וללא קשר לתמהיל מורכב זה של כוחות

of politics and culture and economics that shapes

של פוליטיקה, ותרבות וכלכלה שמעצבים

these places, at the end of the day, you can go

את המקומות האלה, בסופו של יום, אתם יכולים ללכת

and you can visit them. You can walk around them.

ואתם יכולים לבקר אותם. אתם יכולים ללכת סביבם.

You can smell them. You can get a feel for them.

אתם יכולים להריח אותם. אתם יכולים להרגיש אותם.

You can experience their sense of place.

אתם יכולים לחוות את תחושת המקום שלהם.

But what was striking to me over the last several years

אבל מה שהרשים אותי במהלך מספר השנים האחרונות

was that less and less was I going out into the world,

היה שככל שיצאתי אל העולם פחות ופחות,

and more and more, I was sitting in front of my computer screen.

יותר ויותר, ישבתי מול מסך המחשב שלי.

And especially since about 2007, when I got an iPhone,

ובמיוחד מאז 2007 בערך , כשקיבלתי אייפון,

I was not only sitting in front of my screen all day,

לא רק ישבתי מול המסך שלי כל היום,

but I was also getting up at the end of the day

אבל גם בסופו של היום ישבתי

and looking at this little screen that I carried in my pocket.

והתבוננתי במסך הקטן הזה שנשאתי בכיס שלי.

And what was surprising to me was how quickly

ומה שהפתיע אותי היה כמה מהר

my relationship to the physical world had changed.

מערכת היחסים שלי עם העולם הפיזי השתנתה.

In this very short period of time, you know, whether you

בזמן כל כך קצר, אתם יודעים, בין אם אתם

call it the last 15 years or so of being online, or the last,

קוראים לזה 15 השנים האחרונות של להיות מחוברים אונליין, או ארבע

you know, four or five years of being online all the time,

או חמש השנים האחרונות של להיות אונליין כל הזמן,

our relationship to our surroundings had changed in that

מערכת היחסים שלנו עם הסביבה שלנו השתנתה בכך

our attention is constantly divided. You know,

שתשומת הלב שלנו מחולקת כל הזמן. אתם יודעים,

we're both looking inside the screens and we're looking

כולנו מסתכלים לתוך המסכים, ואנחנו מסתכלים

out in the world around us.

החוצה בעולם סביבנו.

And what was even more striking to me, and what I really

ומה שהיה בעיני אפילו עוד יותר מדהים , ומה שבאמת

got hung up on, was that the world inside the screen

הטריד אותי, היה שהעולם בתוך המסך

seemed to have no physical reality of its own.

נראה כאילו הוא חסר מציאות פיזית משלו.

If you went and looked for images of the Internet,

אם הלכתם וחיפשתם תמונות של האינטרנט,

this was all that you found, this famous image by Opte

זה היה כל מה שמצאתם, תמונה מפורסמת זו על-ידי "אופטה"

of the Internet as the kind of Milky Way, this infinite expanse

של האינטרנט כסוג של שביל החלב, מרחב אינסופי זה

where we don't seem to be anywhere on it.

שבו לא נראה שאנו נמצאים במקום כלשהו.

We can never seem to grasp it in its totality.

נראה שלעולם לא נוכל לתפוס אותה בסך הכל.

It's always reminded me of the Apollo image of the Earth,

זה תמיד הזכיר לי את תמונת כדור הארץ של אפולו,

the blue marble picture, and it's similarly meant to suggest,

תמונת הגולה כחול, והיא ניסתה להציע בצורה דומה

I think, that we can't really understand it as a whole.

אני חושב, שאנחנו לא באמת מבינים זאת בשלמות.

We're always sort of small in the face of its expanse.

אנחנו תמיד קטנים משהו אל מול המרחב שלו.

So if there was this world and this screen, and if there was

אז לו היה עולם זה ומסך זה, ולו היה

the physical world around me, I couldn't ever get them

העולם הפיזי סביבי, לא הייתי יכול לעולם להביא

together in the same place.

אותם לאותו מקום.

And then this happened.

ואז זה קרה.

My Internet broke one day, as it occasionally does,

יום אחד האינטרנט שלי התקלקל , כפי שקורה מדי פעם,

and the cable guy came to fix it, and he started with

איש הכבלים בא לתקן את זה, והוא התחיל עם

the dusty clump of cables behind the couch,

הסבך המאובק של הכבלים מאחורי הספה,

and he followed it to the front of my building and into the basement and out to the back yard,

והוא עקב אחריו לחזית הבניין שלי, לתוך המרתף והחוצה, אל החצר האחורית,

and there was this big jumble of cables against the wall.

והיה בליל גדול של כבלים כנגד הקיר.

And then he saw a squirrel running along the wire,

ואז הוא ראה סנאי רץ לאורך החוט,

and he said, "There's your problem.

ואמר, "הנה הבעיה שלך.

A squirrel is chewing on your Internet." (Laughter)

סנאי לועס לך את האינטרנט." (צחוק)

And this seemed astounding. The Internet is

וזה נשמע מדהים. האינטרנט הוא

a transcendent idea. It's a set of protocols that has changed

רעיון נשגב. הוא ערכה של פרוטוקולים ששינו

everything from shopping to dating to revolutions.

הכל החל מקניות, לחיזורים,ועד למהפכות.

It was unequivocally not something

חד משמעית זה לא היה משהו

a squirrel could chew on. (Laughter)

שסנאי יכול ללעוס. (צחוק)

But that in fact seemed to be the case.

אולם נראה כי למעשה זה מה שקרה .

A squirrel had in fact chewed on my Internet. (Laughter)

סנאי למעשה לעס את האינטרנט שלי. (צחוק)

And then I got this image in my head of what would happen

ואז דמיינתי מה יקרה

if you yanked the wire from the wall and if you started

אם תשלפו את הכבל מהקיר, ואם תתחילו

to follow it. Where would it go?

לעקוב אחריו. לאן הוא יגיע?

Was the Internet actually a place that you could visit?

האם האינטרנט הוא למעשה מקום שבו אתם יכולים לבקר?

Could I go there? Who would I meet?

האם אוכל ללכת לשם? את מי אני אפגוש?

You know, was there something actually out there?

אתם יודעים, האם יש שם באמת משהו בחוץ?

And the answer, by all accounts, was no.

והתשובה, לכל הדעות, הייתה לא.

This was the Internet, this black box with a red light on it,

זה היה האינטרנט, קופסא שחורה זו עם אור אדום

as represented in the sitcom "The IT Crowd."

כמו שמיוצגת בסיטקום "קהל ה-IT".

Normally it lives on the top of Big Ben,

בדרך כלל הוא חי בראשו של הביג בן,

because that's where you get the best reception,

כי זה המקום שבו אתה מקבל את הקליטה הטובה ביותר,

but they had negotiated that their colleague could borrow it

אבל הם נשאו ונתנו כדי שעמיתה שלהם תוכל ללוות אותו

for the afternoon to use in an office presentation.

למשך אחר הצהריים כדי להשתמש בו במצגת אופיס.

The elders of the Internet were willing to part with it

זקני האינטרנט היו מוכנים להיפרד ממנו

for a short while, and she looks at it and she says,

למשך זמן קצר, והיא מביטה בו, ואומרת,

"This is the Internet? The whole Internet? Is it heavy?"

"זהו האינטרנט? האינטרנט כולו? הוא כבד?"

They say, "Of course not, the Internet doesn't weigh anything."

הם אומרים, "כמובן שלא, האינטרנט לא שוקל כלום."

And I was embarrassed. I was looking for this thing

ואני הייתי נבוך. חיפשתי את הדבר הזה

that only fools seem to look for.

שנראה שרק טיפשים מחפשים.

The Internet was that amorphous blob, or it was a silly

האינטרנט היה דמות אמורפית, או שהוא

black box with a blinking red light on it.

קופסה שחורה מטופשת עם אור אדום מהבהב עליו.

It wasn't a real world out there.

זה לא היה עולם מציאותי.

But, in fact, it is. There is a real world of the Internet out there,

אבל, למעשה, זה כן. ישנו עולם אמיתי של האינטרנט

and that's what I spent about two years visiting,

ואותו ביקרתי במשך שנתיים,

these places of the Internet. I was in large data centers

מקומות אלה של האינטרנט. הייתי במרכזי מידע גדולים

that use as much power as the cities in which they sit,

שמשתמשים בכוח רב כמו הערים שבהן הם יושבים,

and I visited places like this, 60 Hudson Street in New York,

וביקרנו במקומות כמו זה, רחוב הדסון מס.60 בניו יורק,

which is one of the buildings in the world,

שהוא אחד הבניינים בעולם

one of a very short list of buildings, about a dozen buildings,

אחד מרשימה קצרה מאוד של בניינים, כתריסר בנינים,

where more networks of the Internet connect to each other

שיש בהם יותר רשתות אינטרנט מחוברות זו לזו

than anywhere else.

מאשר בכל מקום אחר.

And that connection is an unequivocally physical process.

וחיבור זה הוא תהליך פיזי חד משמעי.

It's about the router of one network, a Facebook or

מדובר על הנתב של רשת אחת, פייסבוק או

a Google or a B.T. or a Comcast or a Time Warner, whatever it is,

גוגל או B.T. או קומקאסט או טיים וורנר, מה שלא יהיה,

connecting with usually a yellow fiber optic cable up into

מתחבר בדרך כלל עם כבל סיב אופטי צהוב למעלה לתוך

the ceiling and down into the router of another network,

התקרה ולמטה לנתב של רשת אחרת,

and that's unequivocally physical, and it's surprisingly intimate.

הוא באופן חד משמעי פיזי , וזה מפתיע באינטימיותו.

A building like 60 Hudson, and a dozen or so others,

בבניין כמו הדסון 60 ועוד כתריסר אחרים,

has 10 times more networks connecting within it

יש פי 10 חיבורי רשתות בתוכו

than the next tier of buildings.

מאשר בשורת המבנים שלידו.

There's a very short list of these places.

יש רשימה קצרה מאוד של מקומות אלה.

And 60 Hudson in particular is interesting because it's home

והדסון 60 מעניין בפרט כי זה הבניין

to about a half a dozen very important networks,

שבו נמצאות חצי תריסר מהרשתות החשובות ביותר,

which are the networks which serve the undersea cables

שהן רשתות שמשרתות את הכבלים התת-ימיים

that travel underneath the ocean

שעוברים מתחת לאוקיינוס

that connect Europe and America and connect all of us.

שמחברים את אירופה ואמריקה ואת כולנו.

And it's those cables in particular that I want to focus on.

ועל כבלים אלה בפרט אני רוצה להתמקד.

If the Internet is a global phenomenon, if we live

אם האינטרנט הוא תופעה גלובלית, אם אנו חיים

in a global village, it's because there are cables underneath

בכפר גלובלי, זה בגלל הכבלים מתחת

the ocean, cables like this.

לאוקיינוס, כבלים כמו אלה .

And in this dimension, they are incredibly small.

ובממדים אלה, הם קטנים להפליא.

You can you hold them in your hand. They're like a garden hose.

אתה יכול להחזיק אותם ביד. הם כמו צינור גינה.

But in the other dimension they are incredibly expansive,

אבל בממד האחר הם מאוד רחבי ידיים,

as expansive as you can imagine.

רחבים ככל שאתם יכולים לדמיין.

They stretch across the ocean. They're three or five

הם נמתחים לאורך האוקיינוס. באורך של חמישה או שמונה

or eight thousand miles in length, and

או שלולה עשר אלף קילומטרים ,

if the material science and the computational technology

אם חומר מדעי וטכנולוגיה חישובית

is incredibly complicated, the basic physical process

וזה מאוד מסובך, התהליך הפיזי הבסיסי

is shockingly simple. Light goes in on one end of the ocean

הוא פשוט להפליא. אור נכנס בקצה אחד של האוקיינוס

and comes out on the other, and it usually comes

ויוצא מהצד השני, וזה בדרך כלל מגיע

from a building called a landing station that's often

מבניין שנקרא תחנת נחיתה שלעיתים קרובות

tucked away inconspicuously in a little seaside neighborhood,

חבוי באופן בלתי מורגש בשכונה קטנה שעל שפת הים,

and there are amplifiers that sit on the ocean floor

ויש גם מגברים שיושבים על קרקעית האוקיינוס

that look kind of like bluefin tuna, and every 50 miles

שנראים כמו סוג של טונה כחולת-סנפיר, וכל 80 קילומטר

they amplify the signal, and since the rate of transmission

הם מגבירים את האות, ומאחר וקצב השידור

is incredibly fast, the basic unit is a 10-gigabit-per-second

הוא מהיר עד מאוד, היחידה הבסיסית היא 10 ג'יגה-ביט לשניה

wavelength of light, maybe a thousand times your own

לאורך גל של אור, אולי פי אלף יותר

connection, or capable of carrying 10,000 video streams,

מהחיבור שלך, או מסוגל לשאת 10,000 זרמי וידאו,

but not only that, but you'll put not just one wavelength of light

אבל לא רק זה, אבל תשימו לא רק אורך גל אחד של אור

through one of the fibers, but you'll put maybe

דרך אחד הסיבים, אלא תשימו אולי

50 or 60 or 70 different wavelengths or colors of light

50 או 60 או 70 אורכי גל שונים או צבעים של אור

through a single fiber, and then you'll have maybe

דרך סיב בודד, ולאחר מכן יהיו לכם אולי

eight fibers in a cable, four going in each direction.

שמונה סיבים בכבל, ארבעה שהולכים לכל כיוון.

And they're tiny. They're the thickness of a hair.

והם זעירים. הם בעובי של שערה.

And then they connect to the continent somewhere.

ולאחר מכן הם מתחברים ליבשת במקום כלשהו.

They connect in a manhole like this. Literally,

הם מתחברים בגוב כמו זה. פשוטו כמשמעו,

this is where the 5,000-mile cable plugs in.

זה המקום שלתוכו כבל של 8,000 ק"מ מתחבר.

This is in Halifax, a cable that stretches from Halifax to Ireland.

זהו בהליפקס, כבל הפרוש מהליפקס לאירלנד.

And the landscape is changing. Three years ago,

והנוף משתנה. לפני שלוש שנים

when I started thinking about this, there was one cable

כשהתחלתי לחשוב על זה, היה כבל אחד

down the Western coast of Africa, represented

לאורך החוף המערבי של אפריקה, שמיוצג

in this map by Steve Song as that thin black line.

במפה זו על-ידי סטיב סונג כקו שחור דק זה.

Now there are six cables and more coming, three down each coast.

כעת ישנם ששה כבלים ויהיו עוד , שלושה לאורך כל חוף.

Because once a country gets plugged in by one cable,

כי ברגע שמדינה מקבלת חיבור על ידי כבל אחד,

they realize that it's not enough. If they're going to build

הם מבינים שזה לא מספיק. אם הם מתכוונים לבנות

an industry around it, they need to know that their connection

תעשייה סביבו, הם צריכים לדעת שהחיבור שלהם

isn't tenuous but permanent, because if a cable breaks,

אינו רעוע אלא קבוע, כי אם כבל ניתק,

you have to send a ship out into the water, throw

צריך לשלוח ספינה החוצה אל המים, לזרוק

a grappling hook over the side, pick it up, find the other end,

וו תפיסה מהצד, להרים אותו, למצוא את הקצה השני,

and then fuse the two ends back together and then dump it over.

ולאחר מכן לחבר חזרה את שני הקצוות ולהשליך חזרה.

It's an intensely, intensely physical process.

זהו תהליך אינטנסיבי תהליך פיזי אינטנסיבי .

So this is my friend Simon Cooper, who until very recently

אז זהו ידידי סיימון קופר, שעד לאחרונה

worked for Tata Communications, the communications wing

עבד עבור טטה קומוניקיישנס, באגף התקשורת

of Tata, the big Indian industrial conglomerate.

של טטה, הקונצרן התעשייתי ההודי הגדול.

And I've never met him. We've only communicated

ואף פעם לא פגשתי אותו. אנחנו רק מתקשרים

via this telepresence system, which always makes me

באמצעות מערכת נוכחות מרחוק זו, שתמיד גורמת לי

think of him as the man inside the Internet. (Laughter)

לחשוב עליו כעל האדם בתוך האינטרנט. (צחוק)

And he is English. The undersea cable industry

והוא אנגלי. תעשיית הכבלים התת-ימיים

is dominated by Englishmen, and they all seem to be 42.

נשלטת על ידי אנגלים, וכולם נראים בני 42.

(Laughter) Because they all started at the same time

(צחוק) מכיוון שהם כולם התחילו באותו זמן

with the boom about 20 years ago.

עם ה"בום" לפני 20 שנה.

And Tata had gotten its start as a communications business

וההתחלה של טטה היתה כעסק תקשורת

when they bought two cables, one across the Atlantic

כאשר הם קנו שני כבלים, אחד דרך האוקיינוס האטלנטי

and one across the Pacific, and proceeded to add pieces

ואחד דרך האוקיינוס השקט, והמשיכו להוסיף להם חלקים

onto them, until they had built a belt around the world,

, עד שהם בנו חגורה סביב העולם,

which means they will send your bits to the East or the West.

כלומר, הם ישלחו את הסיביות שלכם למזרח או למערב.

They have -- this is literally a beam of light around the world,

-יש להם - זה פשוט קרן אור סביב העולם,

and if a cable breaks in the Pacific, it'll send it around

אם כבל מתנתק באוקיינוס השקט, היא תשלח אותו

the other direction. And then having done that,

לכיוון אחר. ולאחר שעשו את זה,

they started to look for places to wire next.

הם התחילו לחפש מקומות לחיווט הבא.

They looked for the unwired places, and that's meant

הם חיפשו מקומות לא מחווטים, וזה אומר

North and South, primarily these cables to Africa.

לצפון ולדרום, בעיקר כבלים אלה לאפריקה.

But what amazes me is Simon's incredible geographic imagination.

אבל מה שמדהים אותי הדמיון הגאוגרפי המדהים של סיימון.

He thinks about the world with this incredible expansiveness.

הוא חושב על העולם עם הרחבה מדהימה זו.

And I was particularly interested because I wanted to see

והייתי בעיקר מעוניין כי רציתי לראות

one of these cables being built. See, you know, all the time

אחד מכבלים אלה בהקמה. ראו, אתם יודעים, כל הזמן

online we experience these fleeting moments of connection,

אונליין אנחנו חווים רגעים אלה של חיבור,

these sort of brief adjacencies, a tweet or a Facebook post

תחושה קצרה זו של קירבה, ציוץ או פוסט בפייסבוק,

or an email, and it seemed like there was a physical corollary to that.

או דוא"ל, וזה נראה כאילו הייתה לכך תוצאה פיזית.

It seemed like there was a moment when the continent

נדמה כאילו היה רגע שחיברו

was being plugged in, and I wanted to see that.

את היבשת , ורציתי לראות את זה.

And Simon was working on a new cable,

סיימון עבד על כבל חדש,

WACS, the West Africa Cable System, that stretched

WACS, מערכת כבלים במערב אפריקה, שהשתרעה

from Lisbon down the west coast of Africa,

מליסבון לחוף המערבי של אפריקה,

to Cote d'Ivoire, to Ghana, to Nigeria, to Cameroon.

לחוף השנהב, לגאנה, לניגריה, לקמרון.

And he said there was coming soon, depending

והוא אמר שזה מגיע בקרוב, בהתחשב

on the weather, but he'd let me know when,

במזג האוויר, אך הוא יודיע לי מתי,

and so with about four days notice, he said to go

ואז עם הודעה מראש של בערך ארבעה ימים, הוא אמר לי להגיע

to this beach south of Lisbon, and a little after 9,

לחוף זה שמדרום לליסבון, וקצת אחרי 9.00,

this guy will walk out of the water. (Laughter)

הבחור הזה יצא מהמים. (צחוק)

And he'll be carrying a green nylon line, a lightweight line,

והוא נושא קו ניילון ירוק , קו קל,

called a messenger line, and that was the first link

שנקרא קו -שליח, וזה היה הקישור הראשון

between sea and land, this link that would then be

בין הים ליבשה, קישור זה זה יהיה לאחר מכן

leveraged into this 9,000-mile path of light.

ממונף לנתיב אור זה בן 14500 קילומטר .

Then a bulldozer began to pull the cable in from this

לאחר מכן דחפור יתחיל למשוך את הכבל פנימה

specialized cable landing ship, and it was floated

מתוך ספינה ייעודית להנחתת כבל, והוא הושט

on these buoys until it was in the right place.

על גבי מצופים אלה עד שזה הגיע למקום הנכון.

Then you can see the English engineers looking on.

ואתם יכולים לראות את המהנדסים האנגלים משקיפים.

And then, once it was in the right place, he got back

ואז, ברגע שזה הגיע למקום הנכון, הוא נכנס שוב

in the water holding a big knife, and he cut each buoy off,

למים כשהוא מחזיק סכין גדולה, וחתך מצוף אחר מצוף,

and the buoy popped up into the air, and the cable

ומצופים צצו החוצה לאוויר, והכבל

dropped to the sea floor, and he did that all the way out

נפל לקרקעית הים, והוא עשה את זה כל הדרך החוצה

to the ship, and when he got there,

אל הספינה, וכאשר הוא הגיע לשם,

they gave him a glass of juice and a cookie,

נתנו לו כוס מיץ, ועוגייה,

and then he jumped back in, and he swam back to shore,

ולאחר מכן הוא קפץ אחורה ושחה בחזרה אל החוף,

and then he lit a cigarette. (Laughter)

ולאחר מכן הוא הדליק סיגריה. (צחוק)

And then once that cable was on shore,

ואז כשהכבל היה על החוף,

they began to prepare to connect it to the other side,

הם החלו להתכונן לחבר אותו אל הצד האחר,

for the cable that had been brought down from the landing station.

לכבל שהובא מתחנת הנחיתה.

And first they got it with a hacksaw, and then they start

תחילה הם טיפלו בו עם מסור ולאחר מכן הם התחילו

sort of shaving away at this plastic interior with a --

להפעיל עליו סוג של של הקצעה מתוך הפנים מהפלסטיק

sort of working like chefs, and then finally they're working

במעין עבודה כמו של שפים, עד שלבסוף הם עבדו

like jewelers to get these hair-thin fibers to line up

כמו צורפים כדי לסדר ישר סיבים דקים כשערה אלה

with the cable that had come down,

עם הכבל שהגיע למטה,

and with this hole-punch machine they fuse it together.

ועם מכונת ניקוב חורים זו הם חיברו זאת יחד.

And when you see these guys going at this cable with a hacksaw,

וכאשר תראו את החבר'ה האלה עובדים על כבל זה עם מסור,

you stop thinking about the Internet as a cloud.

תפסיקו לחשוב על האינטרנט כעל ענן.

It starts to seem like an incredibly physical thing.

זה מתחיל להיראות כמו דבר פיזי מאין כמוהו.

And what surprised me as well was that as much as this

ומה שמפתיע אותי גם היה שככל שזה

is based on the most sophisticated technology, as much

מבוסס על טכנולוגיה מתוחכמת ביותר, ככל

as this is an incredibly new thing, the physical process

שזה דבר חדשני להפליא, התהליך הפיזי

itself has been around for a long time, and the culture is the same.

עצמו קיים כבר זמן רב, והתרבות היא אותה תרבות..

You see the local laborers. You see the English engineer

הביטו בפועלים המקומיים. אתם רואים את המהנדס אנגלי

giving directions in the background. And more importantly,

נותן הוראות ברקע. ויותר מכך,

the places are the same. These cables still connect

המקומות זהים. כבלים אלה עדיין מתחברים

these classic port cities, places like Lisbon, Mombasa,

לערי הנמל הקלאסיות, במקומות כמו ליסבון, מומבסה,

Mumbai, Singapore, New York.

מומבאי, סינגפור, ניו יורק.

And then the process on shore takes around three or four days,

ולאחר מכן התהליך על החוף נמשך כשלושה או ארבעה ימים,

and then, when it's done, they put the manhole cover

ואז, כאשר זה גמור, הם מכסים את הגוב במכסה

back on top, and they push the sand over that,

ומכסים אותו בחול,

and we all forget about it.

וכולנו שוכחים מזה.

And it seems to me that we talk a lot about the cloud,

ונראה לי שאנחנו מדברים הרבה על הענן,

but every time we put something on the cloud,

אך בכל פעם שאנו שמים משהו על הענן,

we give up some responsibility for it.

אנחנו חדלים לקחת עליו אחריות.

We are less connected to it. We let other people worry about it.

אנחנו פחות מחוברים אליו. אנחנו משאירים לאנשים אחרים לדאוג לו.

And that doesn't seem right.

וזה לא נראה נכון.

There's a great Neal Stephenson line where he says

ישנה שורה מפיו של ניל סטיבנסון הגדול שבה הוא אומר

that wired people should know something about wires.

שאנשים מחווטים צריכים לדעת משהו על חוטים.

And we should know, I think, we should know

ועלינו לדעת, אני חושב, עלינו לדעת

where our Internet comes from, and we should know

מאין מגיע האינטרנט שלנו, ועלינו לדעת

what it is that physically, physically connects us all.

מה היא הפיזיות, הפיזיות שמחברת את כולנו.

Thank you. (Applause)

תודה. (מחיאות כפיים)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thanks. (Applause)

תודה. (מחיאות כפיים)