How America Fails New Parents — and Their Babies | Jessica Shortall | TED Talks

מתרגם: hila scherba מבקר: Sigal Tifferet

What does a working mother look like?

איך נראית אימא עובדת?

If you ask the Internet, this is what you'll be told.

אם תשאלו באינטרנט, זה מה שתראו.

Never mind that this is what you'll actually produce

לא חשוב שזה מה שבאמת תפיקו

if you attempt to work at a computer with a baby on your lap.

אם תנסו לעבוד על מחשב עם תינוק על הברכיים.

(Laughter)

(צחוק)

But no, this isn't a working mother.

אבל לא, זו אינה אם עובדת.

You'll notice a theme in these photos. We'll look at a lot of them.

תשימו לב למוטיב חוזר בתמונות האלו. נראה הרבה מהן.

That theme is amazing natural lighting,

המוטיב החוזר הוא תאורה טבעית מדהימה,

which, as we all know,

שכמו שאנחנו יודעים,

is the hallmark of every American workplace.

מאפיין כל מקום עבודה אמריקאי.

There are thousands of images like these.

יש אלפי תמונות כאלו.

Just put the term "working mother" into any Google image search engine,

פשוט תכתבו "אם עובדת" בחיפוש תמונות בגוגל,

stock photo site.

אתרים של מאגרי תמונות.

They're all over the Internet,

הן בכל רחבי האינטרנט,

they're topping blog posts and news pieces,

הן מעל פרסומים של בלוגים וכתבות של חדשות,

and I've become kind of obsessed with them and the lie that they tell us

ואני הפכתי להיות די אובססיבית לגביהן ולשקר שהן מספרות לנו

and the comfort that they give us,

ולנחמה שהן נותנות לנו,

that when it comes to new working motherhood in America,

שכשמדובר באימהות טריות העובדות באמריקה,

everything's fine.

הכל בסדר.

But it's not fine.

אבל זה לא בסדר.

As a country, we are sending millions of women back to work

כל שנה אנחנו שולחים מיליוני נשים חזרה לעבודה,

every year, incredibly and kind of horrifically soon

מוקדם להחריד

after they give birth.

לאחר שהן יולדות.

That's a moral problem

זו בעיה מוסרית

but today I'm also going to tell you why it's an economic problem.

אבל היום אספר לכם גם למה זו בעיה כלכלית.

I got so annoyed and obsessed with the unreality of these images,

נהייתי כ"כ עצבנית ואובססיבית עם חוסר המציאות בתמונות האלו,

which look nothing like my life,

שבכלל לא נראות כמו החיים שלי,

that I recently decided to shoot and star in a parody series of stock photos

שלאחרונה החלטתי לצלם ולככב בסדרת פרודיה של תמונות למאגרים

that I hoped the world would start to use

שקיוויתי שהעולם יתחיל להשתמש

just showing the really awkward reality of going back to work

כדי להראות את המציאות ההזויה של לחזור לעבודה

when your baby's food source is attached to your body.

כשמקור האוכל של התינוק שלך מחובר לך לגוף.

I'm just going to show you two of them.

אראה לכם שתיים מהן.

(Laughter)

(צחוק)

Nothing says "Give that girl a promotion" like leaking breast milk

אין דבר שמשדר "תנו לה קידום!" כמו חלב אם שדולף

through your dress during a presentation.

דרך השמלה שלך בזמן פרזנטציה.

You'll notice that there's no baby in this photo,

תשימו לב שאין תינוק בצילום הזה,

because that's not how this works,

כי זה לא עובד ככה,

not for most working mothers.

לא בשביל רוב האימהות העובדות.

Did you know, and this will ruin your day,

האם ידעתם, וזה יהרוס לכם את היום,

that every time a toilet is flushed, its contents are aerosolized

שבכל פעם שאסלה נשטפת, התוכן שלה מרוסס באוויר

and they'll stay airborne for hours?

והוא יישאר באוויר במשך שעות?

And yet, for many new working mothers,

ועדיין, בשביל הרבה אמהות חדשות שעובדות,

this is the only place during the day that they can find to make food

זה המקום היחיד במהלך היום שהן יכולות למצוא כדי להכין את האוכל

for their newborn babies.

עבור התינוקות הרכים שלהן.

I put these things, a whole dozen of them, into the world.

אני פירסמתי את הדברים האלו, תריסר מהם, אל העולם.

I wanted to make a point.

רציתי להבהיר נקודה.

I didn't know what I was also doing was opening a door,

אבל לא ידעתי שמה שאני עושה גם פותח דלת,

because now, total strangers from all walks of life

כי עכשיו, זרות מוחלטות ושונות

write to me all the time

כותבות לי כל הזמן

just to tell me what it's like for them to go back to work

רק כדי לספר לי איך זה בשבילן לחזור לעבודה

within days or weeks of having a baby.

בתוך ימים או שבועות מהלידה.

I'm going to share 10 of their stories with you today.

אני אספר לכם היום 10 סיפורים כאלה.

They are totally real, some of them are very raw,

הם לגמרי אמיתיים, חלק מהם מאוד גולמיים,

and not one of them looks anything like this.

ואף אחד מהם לא נראה כמו זה.

Here's the first.

הנה הראשון.

"I was an active duty service member at a federal prison.

"אני הייתי חברה בשירות פעיל בכלא פדרלי.

I returned to work after the maximum allowed eight weeks for my C-section.

חזרתי לעבודה לאחר המקסימום האפשרי של שמונה שבועות לאחר הניתוח הקיסרי שלי.

A male coworker was annoyed that I had been out on 'vacation,'

חבר לעבודה היה מאוד מוטרד שהייתי ב'חופשה',

so he intentionally opened the door on me while I was pumping breast milk

אז הוא בכוונה פתח לי את הדלת בזמן ששאבתי חלב אם

and stood in the doorway with inmates in the hallway."

ועמד בפתח הדלת עם אסירים במסדרון."

Most of the stories that these women, total strangers, send to me now,

רוב הסיפורים שהנשים האלו, זרות גמורות, שולחות לי עכשיו,

are not actually even about breastfeeding.

הן בכלל לא על הנקה.

A woman wrote to me to say,

אישה כתבה לי כדי להגיד,

"I gave birth to twins and went back to work after seven unpaid weeks.

"ילדתי תאומים וחזרתי לעבודה לאחר שבעה שבועות ללא תשלום.

Emotionally, I was a wreck.

רגשית, הייתי הרוסה.

Physically, I had a severe hemorrhage during labor, and major tearing,

פיזית, היה לי דימום חמור בזמן הלידה, וקרע גדול,

so I could barely get up, sit or walk.

אז בקושי יכולתי לקום, לשבת או ללכת.

My employer told me I wasn't allowed to use my available vacation days

המעביד שלי אמר לי שאסור לי להשתמש בימי החופשה שלי

because it was budget season."

כי זו היתה תקופת התקציב."

I've come to believe that we can't look situations like these in the eye

התחלתי להאמין שאנחנו לא יכולים להסתכל על מצבים כאלו בעיניים

because then we'd be horrified,

כי אז נהיה מבועתים,

and if we get horrified then we have to do something about it.

ואם נהיה מבועתים אז נהיה חייבים לעשות משהו לגבי זה.

So we choose to look at, and believe, this image.

אז אנחנו בוחרים להסתכל, ולהאמין, לתמונה הזו.

I don't really know what's going on in this picture,

אני לא ממש יודעת מה הולך בתמונה הזו,

because I find it weird and slightly creepy.

כי בעיני היא מוזרה וקצת מפחידה.

(Laughter)

(צחוק)

Like, what is she doing?

כאילו, מה היא עושה?

But I know what it tells us.

אבל אני יודעת מה זה אומר לנו.

It tells us that everything's fine.

זה אומר לנו שהכל בסדר.

This working mother, all working mothers and all of their babies, are fine.

האימא העובדת הזו, כל האימהות העובדות וכל התינוקות שלהן, הם בסדר.

There's nothing to see here.

אין מה לראות כאן.

And anyway, women have made a choice,

ובכלל, נשים עשו בחירה,

so none of it's even our problem.

אז זו בכלל לא הבעיה שלנו.

I want to break this choice thing down into two parts.

אני רוצה לשבור את עניין הבחירה לשני חלקים.

The first choice says that women have chosen to work.

הבחירה הראשונה אומרת שנשים בחרו לעבוד.

So, that's not true.

אז, זה לא נכון.

Today in America, women make up 47 percent of the workforce,

היום באמריקה, נשים מהוות 47% מכוח העבודה,

and in 40 percent of American households

וב-40% ממשקי הבית האמריקאיים

a woman is the sole or primary breadwinner.

אישה היא המפרנסת היחידה או העיקרית.

Our paid work is a part, a huge part, of the engine of this economy,

העבודה בתשלום שלנו היא חלק עצום, מהמנוע של הכלכלה הזו,

and it is essential for the engines of our families.

והיא חיונית למנועים של המשפחות שלנו.

On a national level, our paid work is not optional.

ברמה הלאומית, העבודה בתשלום שלנו אינה נתונה לבחירה.

Choice number two says that women are choosing to have babies,

בחירה מספר שתיים אומרת שנשים בוחרות להביא תינוקות,

so women alone should bear the consequences of those choices.

אז נשים בלבד צריכות לשאת בתוצאות של הבחירות שלהן.

You know, that's one of those things

אתם יודעים, זה אחד מהדברים האלו שאם שומעים כבדרך אגב, נשמעים נכונים.

that when you hear it in passing, can sound correct.

I didn't make you have a baby.

אני לא הכרחתי אוותך להביא תינוק.

I certainly wasn't there when that happened.

אני בטח לא הייתי שם כשזה קרה.

But that stance ignores a fundamental truth,

אבל התפיסה הזו מתעלמת מאמת בסיסית,

which is that our procreation on a national scale is not optional.

והיא שברמה הלאומית, ההתרבות שלנו אינה ניתנת לבחירה.

The babies that women, many of them working women, are having today,

התינוקות שנשים, רבות מהן נשים עובדות, מביאות היום,

will one day fill our workforce, protect our shores,

ימלאו יום אחד את כח העבודה שלנו, יגנו על החופים שלנו,

make up our tax base.

יהוו את בסיס המס שלנו.

Our procreation on a national scale is not optional.

ההולדה שלנו בקנה מידה לאומי אינה ניתנת לבחירה.

These aren't choices.

אלו אינן בחירות.

We need women to work. We need working women to have babies.

אנחנו צריכים נשים שיעבדו. אנחנו צריכים נשים עובדות שיביאו תינוקות.

אז אנחנו צריכים לגרום לכך שביצוע הדברים האלו בו זמנית

So we should make doing those things at the same time

at least palatable, right?

יהיה לפחות אפשרי, נכון?

OK, this is pop quiz time:

טוב, אז זה הזמן לבוחן פתע:

what percentage of working women in America do you think

לכמה אחוז מהנשים העובדות באמריקה,

have no access to paid maternity leave?

אין גישה לחופשת לידה בתשלום?

88 percent.

88 אחוזים.

88 percent of working mothers will not get one minute of paid leave

88 אחוזים מהאימהות העובדות לא יקבלו אפילו דקה של חופשה בתשלום

after they have a baby.

אחרי שהם ילדו.

So now you're thinking about unpaid leave.

אז עכשיו אתם חושבים על חופשה ללא תשלום.

It exists in America. It's called FMLA. It does not work.

זה קיים באמריקה. זה נקרא FMLA. זה לא עובד.

Because of the way it's structured, all kinds of exceptions,

בגלל האופן שזה בנוי, כל מיני יוצאים מן הכלל,

half of new mothers are ineligible for it.

חצי מהאימהות החדשות לא זכאיות לכך.

Here's what that looks like.

כך זה נראה.

"We adopted our son.

"אנחנו אימצנו את הבן שלנו.

When I got the call, the day he was born, I had to take off work.

כשקיבלתי את השיחה, ביום שהוא נולד, הייתי צריכה לצאת מהעבודה.

I had not been there long enough to qualify for FMLA,

לא הייתי שם מספיק זמן כדי להיות זכאית ל-FMLA,

so I wasn't eligible for unpaid leave.

אז לא הייתי זכאית לחופשה ללא תשלום.

When I took time off to meet my newborn son,

כשלקחתי חופש כדי לפגוש את הבן שלי שזה עתה נולד,

I lost my job."

איבדתי את העבודה שלי."

These corporate stock photos hide another reality, another layer.

התמונות האלו מהמאגרים מסתירות מציאות נוספת, שכבה נוספת.

Of those who do have access to just that unpaid leave,

של אלה שיש להן גישה לחופשה הזו ללא תשלום,

most women can't afford to take much of it at all.

רוב הנשים לא יכולות להרשות לעצמן בכלל לקחת הרבה זמן.

A nurse told me, "I didn't qualify for short-term disability

אחות אמרה לי - "לא הייתי זכאית לנכות לטווח קצר

because my pregnancy was considered a preexisting condition.

כי ההריון שלי נחשב למצב בריאותי קיים.

We used up all of our tax returns and half of our savings

השתמשנו בכל החזרי המס שלנו וחצי מהחסכונות שלנו

during my six unpaid weeks.

במהלך ששת השבועות ללא תשלום שלי.

We just couldn't manage any longer.

פשוט לא יכולנו להסתדר יותר מזה.

Physically it was hard, but emotionally it was worse.

גופנית זה היה קשה, אבל רגשית זה היה גרוע יותר.

I struggled for months being away from my son."

נאבקתי במשך חודשים להיות רחוקה מהבן שלי."

So this decision to go back to work so early,

אז ההחלטה הזו לחזור לעבודה כל כך מוקדם,

it's a rational economic decision driven by family finances,

זו החלטה הגיונית כלכלית המונעת מכלכלת המשפחה,

but it's often physically horrific

אבל לעיתים קרובות זה מחריד מבחינה גופנית

because putting a human into the world is messy.

כי להביא אדם לעולם זה בלאגן.

A waitress told me,

מלצרית אמרה לי -

"With my first baby, I was back at work five weeks postpartum.

"בתינוק הראשון שלי, חזרתי לעבודה חמישה שבועות לאחר הלידה.

With my second, I had to have major surgery after giving birth,

בשני, הייתי צריכה לעבור ניתוח רציני אחרי שילדתי,

so I waited until six weeks to go back.

אז המתנתי עד לשישה שבועות כדי לחזור.

I had third degree tears."

היו לי חתכים מהדרגה השלישית."

23 percent of new working mothers in America

23 אחוזים מהאימהות החדשות העובדות באמריקה

will be back on the job within two weeks of giving birth.

יחזרו לעבודה תוך שבועיים מהלידה.

"I worked as a bartender and cook, average of 75 hours a week while pregnant.

"עבדתי כברמנית וטבחית, ממוצע של 75 שעות בשבוע במהלך ההריון.

I had to return to work before my baby was a month old,

הייתי צריכה לחזור לעבודה לפני שהתינוק שלי היה בן חודש,

working 60 hours a week.

עבודה של 60 שעות בשבוע.

One of my coworkers was only able to afford 10 days off with her baby."

אחת החברות לעבודה שלי היתה יכולה להרשות לעצמה רק 10 ימים עם התינוק שלה."

Of course, this isn't just a scenario with economic and physical implications.

כמובן, זה לא רק תרחיש עם השלכות כלכליות וגופניות.

Childbirth is, and always will be, an enormous psychological event.

לידה היא, ותמיד תהיה, אירוע פסיכולוגי עצום.

A teacher told me,

מורה אמרה לי -

"I returned to work eight weeks after my son was born.

"חזרתי לעבוד 8 שבועות לאחר שהבן שלי נולד.

I already suffer from anxiety,

אני כבר סובלת מחרדות,

but the panic attacks I had prior to returning to work were unbearable."

אבל התקפי החרדה שהיו לי לפני החזרה לעבודה היו בלתי נסבלים."

Statistically speaking,

מבחינה סטטיסטית,

the shorter a woman's leave after having a baby,

ככל שאישה בחופשה קצרה יותר לאחר לידת תינוק,

the more likely she will be to suffer from postpartum mood disorders

כך עולה הסבירות שהיא תסבול מהפרעות במצב הרוח לאחר הלידה

like depression and anxiety,

כמו דיכאון וחרדה,

and among many potential consequences of those disorders,

ובין הרבה תוצאות פוטנציאליות של ההפרעות האלו,

suicide is the second most common cause of death

התאבדות היא סיבת המוות השנייה הנפוצה ביותר

in a woman's first year postpartum.

בשנה הראשונה לאחר לידה של נשים.

Heads up that this next story --

תהיו מוכנים לסיפור הבא -

I've never met this woman, but I find it hard to get through.

אני מעולם לא פגשתי את האישה הזו, אבל קשה לעבור הלאה.

"I feel tremendous grief and rage that I lost an essential,

"אני מרגישה אבל אדיר וכעס שאיבדתי זמן מהותי,

irreplaceable and formative time with my son.

חסר תחליף ומעצב עם הבן שלי.

Labor and delivery left me feeling absolutely broken.

הצירים והלידה גרמו לי להרגיש שבורה לחלוטין.

For months, all I remember is the screaming: colic, they said.

במשך חודשים, כל מה שאני זוכרת זה את הצעקות: גזים, הם אמרו.

On the inside, I was drowning.

מבפנים אני טבעתי.

Every morning, I asked myself how much longer I could do it.

כל בוקר, שאלתי את עצמי כמה זמן אני עוד אוכל לעשות את זה.

I was allowed to bring my baby to work.

הרשו לי להביא את התינוק לעבודה.

I closed my office door while I rocked and shushed

סגרתי את דלת המשרד שלי בזמן שנדנדתי והרגעתי

and begged him to stop screaming so I wouldn't get in trouble.

והתחננתי אליו שיפסיק לצרוח כדי שלא אסתבך בצרות.

I hid behind that office door every damn day

הסתתרתי מאחורי דלת המשרד בכל יום ארור

and cried while he screamed.

ובכיתי בזמן שהוא צעק.

I cried in the bathroom while I washed out the pump equipment.

בכיתי בשירותים בזמן ששטפתי את הציוד של המשאבה.

Every day, I cried all the way to work and all the way home again.

כל יום, בכיתי כל הדרך לעבודה וכל הדרך בחזרה הביתה.

I promised my boss that the work I didn't get done during the day,

הבטחתי לבוס שלי שאת העבודה שלא הספקתי במהלך היום,

I'd make up at night from home.

אשלים בלילה מהבית.

I thought, there's just something wrong with me that I can't swing this."

חשבתי שפשוט יש משהו שהוא לא בסדר איתי שאני לא מצליחה להתמודד עם זה."

So those are the mothers.

אז אלו הן האימהות.

What of the babies?

מה עם התינוקות?

As a country, do we care about the millions of babies

כמדינה, האם אכפת לנו ממיליוני התינוקות

born every year to working mothers?

שנולדים מדי שנה לאימהות עובדות?

I say we don't,

אני אומרת שלא,

not until they're of working and tax-paying and military-serving age.

לא עד שהם בגיל של תשלום מיסים או שירות בצבא.

We tell them we'll see them in 18 years,

אנחנו אומרים להם שנראה אותם בעוד 18 שנה,

and getting there is kind of on them.

ולהגיע לשם זה כבר אחריותם.

One of the reasons I know this is that babies whose mothers

אחת הסיבות שאני יודעת את זה זה שלתינוקות שלאימהות שלהם

have 12 or more weeks at home with them

יש 12 שבועות או יותר בבית איתם

are more likely to get their vaccinations and their well checks in their first year,

יש סיכוי גבוה יותר לקבל את כל החיסונים והבדיקות הבריאותיות בשנה הראשונה לחייהם,

so those babies are more protected from deadly and disabling diseases.

אז התינוקות האלו מוגנים יותר ממחלות קטלניות ומטילות מום.

But those things are hidden behind images like this.

אבל הדברים האלו מוסתרים מאחורי תמונות כמו אלו.

America has a message for new mothers who work and for their babies.

לאמריקה יש מסר לאימהות חדשות שעובדות ולתינוקות שלהם.

Whatever time you get together, you should be grateful for it,

כמה זמן שאתם מקבלים ביחד אתם צריכים להכיר תודה,

and you're an inconvenience

ואתם מהווים בעיה

to the economy and to your employers.

לכלכלה ולמעבידים שלכם.

That narrative of gratitude runs through a lot of the stories I hear.

העניין הזה של הכרת תודה חוזר בהרבה סיפורים שאני שומעת.

A woman told me,

אישה אמרה לי -

"I went back at eight weeks after my C-section

"חזרתי לעבודה שמונה שבועות לאחר הניתוח הקיסרי שלי

because my husband was out of work.

כי בעלי היה חסר עבודה.

Without me, my daughter had failure to thrive.

בלעדיי, הבת שלי לא הצליחה לשגשג.

She wouldn't take a bottle.

היא לא הסכימה לקחת בקבוק.

She started losing weight.

היא החלה לאבד ממשקלה.

Thankfully, my manager was very understanding.

למזלי, המנהל שלי היה מאוד מבין.

He let my mom bring my baby,

הוא איפשר לאימי להביא את התינוקת שלי, שהיתה עם חמצן ומוניטור,

who was on oxygen and a monitor,

four times a shift so I could nurse her."

4 פעמים במשמרת כדי שאוכל להניק אותה."

There's a little club of countries in the world

יש מועדון קטן של מדינות בעולם

that offer no national paid leave to new mothers.

שאינן מציעות חופשה על חשבון המדינה לאימהות חדשות.

Care to guess who they are?

רוצים לנחש מי הם?

The first eight make up eight million in total population.

השמונה הראשונות מסתכמות באוכלוסייה של 8 מיליון.

They are Papua New Guinea, Suriname and the tiny island nations

הן פפואה גינאה החדשה, סורינם, ומדינות האיים הזעירות

of Micronesia, Marshall Islands, Nauru, Niue, Palau and Tonga.

מיקרונזיה, איי מרשל, נאורו, ניואה, פאלאו וטונגה.

Number nine is the United States of America,

מספר תשע היא ארצות הברית של אמריקה,

with 320 million people.

עם 320 מיליון תושבים.

Oh, that's it.

אה, זה הכל.

That's the end of the list.

זה סוף הרשימה.

Every other economy on the planet

כל כלכלה אחרת בכדור הארץ

has found a way to make some level of national paid leave work

מצאה דרך לאפשר חופשת לידה בתשלום ברמה מסוימת

for the people doing the work of the future of those countries,

בשביל האנשים שעובדים למען עתיד המדינות האלו,

but we say, "We couldn't possibly do that."

אבל אנחנו אומרים - "אין סיכוי שאנחנו יכולים לעשות את זה."

We say that the market will solve this problem,

אנחנו אומרים שהשוק יפתור את הבעיה הזו,

and then we cheer when corporations offer even more paid leave to the women

ואז אנחנו מעודדים כשתאגידים מציעים אפילו חופשת לידה בתשלום ארוכה יותר לנשים

who are already the highest-educated and highest-paid among us.

שהן כבר המלומדות יותר והמשתכרות יותר מבינינו.

Remember that 88 percent?

זוכרים את ה-88 אחוזים?

Those middle- and low-income women are not going to participate in that.

הנשים האלו עם ההכנסה הבינונית והנמוכה לא ישתתפו בזה.

We know that there are staggering economic, financial, physical

אנחנו יודעים שיש מחיר לכלכלה מתנדנדת, מחיר פיננסי, פיזי ורגשי לגישה הזו.

and emotional costs to this approach.

We have decided -- decided, not an accident,

ואנחנו החלטנו - החלטנו, לא במקרה,

to pass these costs directly on to working mothers and their babies.

להעביר את המחירים האלו לאימהות עובדות ולתינוקות שלהן.

We know the price tag is higher for low-income women,

אנחנו יודעים שתג המחיר גבוה יותר לנשים עם הכנסה נמוכה,

therefore disproportionately for women of color.

ומכאן, באופן חסר פרורורציה, לנשים לא לבנות.

We pass them on anyway.

אנחנו מעבירים אותם בכל מקרה.

All of this is to America's shame.

כל זה לבושתה של אמריקה.

But it's also to America's risk.

אבל זה גם סיכון לאמריקה.

Because what would happen

כי מה יקרה

if all of these individual so-called choices to have babies

אם כל הבחירות האינדיבידואליות הללו לעשות ילדים

started to turn into individual choices not to have babies.

יהפכו לבחירות אינדיבידואליות לא לעשות ילדים.

One woman told me,

אישה אחת אמרה לי,

"New motherhood is hard. It shouldn't be traumatic.

"אימהות חדשה היא קשה. היא לא צריכה להיות טראומטית.

When we talk about expanding our family now,

כשאנחנו מדברים על הרחבת המשפחה שלנו עכשיו,

we focus on how much time I would have to care for myself and a new baby.

אנחנו מתמקדים בכמה זמן יהיה לי לדאוג לעצמי ולתינוק חדש.

If we were to have to do it again the same way as with our first,

אם נצטרך לעשות זאת שוב באותו אופן כמו הראשון,

we might stick with one kid."

אולי נישאר עם ילד אחד."

The birthrate needed in America to keep the population stable

קצב הילודה הנדרש בארצות הברית כדי לשמור על האוכלוסייה יציבה

is 2.1 live births per woman.

הוא 2.1 תינוקות חיים לאישה.

In America today, we are at 1.86.

בארצות הברית היום, אנחנו עומדים על 1.86.

We need women to have babies,

אנחנו צריכים שנשים יביאו ילדים,

and we are actively disincentivizing working women from doing that.

ואנחנו באופן פעיל מתמרצים נשים עובדות שלא לעשות זאת.

What would happen to work force, to innovation, to GDP,

מה יקרה לכוח העבודה, לחדשנות, לתוצר המקומי הגולמי,

if one by one, the working mothers of this country were to decide

אם אחת אחרי השניה, האימהות העובדות במדינה הזו יחליטו

that they can't bear to do this thing more than once?

שהן לא יכולות לשאת ולעשות את הדבר הזה יותר מפעם אחת?

I'm here today with only one idea worth spreading,

אני כאן היום רק עם רעיון אחד ששווה להפיץ,

and you've guessed what it is.

ואתם ניחשתם מהו.

It is long since time for the most powerful country on Earth

המדינה החזקה ביותר על כדור הארץ

צריכה להציע חופשת לידה בתשלום מטעם המדינה

to offer national paid leave

לאנשים שעובדים למען עתיד המדינה

to the people doing the work of the future of this country

and to the babies who represent that future.

ולתינוקות שמייצגים את העתיד הזה. ויפה שעה אחת קודם.

Childbirth is a public good.

לידת תינוק היא טובת הציבור.

This leave should be state-subsidized.

החופשה הזו צריכה להיות מסובסדת על ידי המדינה.

It should have no exceptions for small businesses,

לא צריכות להיות לה חריגות עבור עסקים קטנים,

length of employment or entrepreneurs.

תקופת העסקה או יזמים.

It should be able to be shared between partners.

צריך לאפשר לחלוק אותה בין בני זוג.

I've talked today a lot about mothers,

דיברתי היום הרבה על אימהות,

but co-parents matter on so many levels.

אבל השותפים חשובים בכל כך הרבה רמות.

Not one more woman should have to go back to work

אף אישה נוספת לא צריכה לחזור לעבודה

while she is hobbling and bleeding.

בזמן שהיא צולעת ומדממת.

Not one more family should have to drain their savings account

אף משפחה נוספת לא צריכה לרוקן את החסכונות שלה

to buy a few days of rest and recovery and bonding.

בשביל לקנות מספר ימים בשביל מנוחה, התאוששות והתקשרות.

Not one more fragile infant

אף תינוק שברירי נוסף

should have to go directly from the incubator to day care

לא צריך לעבור ישירות מהאינקובטור למעון יום

because his parents have used up all of their meager time

בגלל שההורים שלו ניצלו את כל זמנם המועט

sitting in the NICU.

בישיבה בטיפול נמרץ ילדים.

Not one more working family should be told that the collision

אף משפחה עובדת נוספת לא צריכה שיאמרו לה

of their work, their needed work and their needed parenthood,

שההתנגשות בין העבודה שלהם, העבודה הנדרשת וההורות הנדרשת,

is their problem alone.

היא הבעיה שלהם בלבד.

The catch is that when this is happening to a new family, it is consuming,

המילכוד הוא שכשזה קורה למשפחה חדשה, זה מכלה,

and a family with a new baby is more financially vulnerable

ומשפחה עם תינוק חדש היא יותר פגיעה כלכלית

than they've ever been before,

מאשר הם היו אי פעם בעבר,

so that new mother cannot afford to speak up on her own behalf.

כך שאימא חדשה לא יכולה להרשות לעצמה לעמוד על שלה.

But all of us have voices.

אבל לכולנו יש קולות.

I am done, done having babies,

אני סיימתי, סיימתי להביא ילדים,

and you might be pre-baby,

ואתם אולי בזמן שלפני תינוק,

you might be post-baby,

אתם אולי אחרי תינוק,

you might be no baby.

אתם אולי לא בעניין של תינוק.

It should not matter.

זה לא אמור לשנות.

We have to stop framing this as a mother's issue,

אנחנו צריכים להפסיק למסגר את זה כעניין של אימהות,

or even a women's issue.

או אפילו עניין של נשים.

This is an American issue.

זה עניין אמריקאי.

We need to stop buying the lie that these images tell us.

אנחנו צריכים להפסיק לקנות את השקר שהתמונות האלו מספרות לנו.

We need to stop being comforted by them.

אנחנו צריכים להפסיק להתנחם על ידם.

We need to question why we're told that this can't work

אנחנו צריכים לשאול למה אומרים לנו שזה לא יכול לעבוד

when we see it work everywhere all over the world.

כשאנחנו רואים את זה עובד בכל מקום אחר בעולם.

We need to recognize that this American reality

אנחנו צריכים לזהות שהמציאות האמריקאית הזו

is to our dishonor and to our peril.

גורמת לנו לחוסר כבוד ומסכנת אותנו.

Because this is not,

כיוון שזה לא,

this is not,

זה לא,

and this is not what a working mother looks like.

וזה לא איך שאימא עובדת נראית.

(Applause)

(מחיאות כפיים)