Julie Taymor: Spider-Man, The Lion King and life on the creative edge

מתרגם: David Forrai מבקר: Zeeva Livshitz

(Music)

(מוסיקה)

["Oedipus Rex"]

["המלך אדיפוס"]

["The Lion King"]

["מלך האריות"]

["Titus"]

["טיטוס"]

["Frida"]

["פרידה"]

["The Magic Flute"]

["חליל הקסם"]

["Across The Universe"]

["מעבר ליקום"]

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Julie Taymor: Thank you. Thank you very much.

ג'ולי טיימור: תודה לכם. תודה רבה לכם.

That's a few samples of the theater, opera

אלה כמה דוגמאות מעבודות התיאטרון, האופרה

and films that I have done over the last 20 years.

והקולנוע שעשיתי ב20 השנים האחרונות.

But what I'd like to begin with right now

אבל מה שדווקא הייתי רוצה לעשות קודם,

is to take you back to a moment

הוא לקחת אתכם עכשיו חזרה לרגע

that I went through in Indonesia,

שעברתי באינדונזיה,

which is a seminal moment in my life

שהוא רגע מכונן בחיי

and, like all myths,

וכמו כל המיתוסים,

these stories need to be retold

הסיפורים האלה צריכים להיות מסופרים שוב ושוב

and told, lest we forget them.

ושוב, אחרת נשכח אותם.

And when I'm in the turbulent times, as we know,

וכשאני בזמנים סוערים, כפי שאנחנו יודעים,

that I am right now, through the crucible

כמו עכשיו, דרך כור המצרף

and the fire of transformation,

ואש השינויים,

which is what all of you do, actually.

כמו שכולכם עוברים, בעצם.

Anybody who creates knows there's that point where

כל מי שיוצר מכיר את הנקודה הזו שבה

it hasn't quite become the phoenix or the burnt char.

הוא עוד לא ממש הפך לעוף החול, או סיים את טבלת היאוש.

(Laughter)

(צחוק)

And I am right there on the edge,

ואני בדיוק שם, על הקצה,

which I'll tell you about, another story.

שאספר לכם עליו, סיפור אחר.

I want to go back to Indonesia

אני רוצה לחזור לסיפור על אינדונזיה

where I was about 21, 22 years, a long time ago,

הייתי אז בת 21 או 22, לפני הרבה זמן,

on a fellowship.

במסגרת מענק מחקר.

And I found myself, after two years there

ומצאתי את עצמי, אחרי שנתיים שם,

and performing and learning, on the island of Bali,

אחרי הרצאות שהעברתי ודברים שלמדתי, על האי באלי,

on the edge of a crater, Gunung Batur.

על קצה של מכתש, גונונג באטור.

And I was in a village where there was

והייתי בכפר שבו התקיים

an initiation ceremony for the young men,

טקס חניכה של צעירי השבט,

a rite of passage.

טקס מעבר פולחני.

Little did I know that it was mine as well.

לא ידעתי אז, שזה היה גם טקס החניכה שלי.

And as I sat in this temple square

ובעודי יושבת שם, בכיכר המקדש,

under this gigantic beringin banyan tree,

מתחת לפיקוס הודי עצום מימדים,

in the dark, there was no electricity, just the full moon,

בחושך, ללא חשמל, רק הירח המלא,

down in this empty square,

למטה בכיכר הריקה הזו,

and I heard the most beautiful sounds,

ושמעתי קולות נפלאים,

like a Charles Ives concert

כמו קונצרט של צ'ארלס אייבס

as I listened to the gamelan music

כשהקשבתי למוסיקה האינדונזית המסורתית הזו,

from all the different villagers that came

מנוגנת בידי כל הכפריים שהגיעו

for this once-every-five-years ceremony.

לרגל הטקס הזה, שמתקיים פעם בחמש שנים.

And I thought I was alone in the dark under this tree.

וחשבתי שאני שם לבד באפילה, תחת העץ ההוא.

And all of a sudden, out of the dark,

ופתאום, מתוך החשיכה,

from the other end of the square,

מהקצה השני של הכיכר,

I saw the glint of mirrors lit by the moon.

ראיתי נצנוץ של מראות, שהוצתו על ידי הירח.

And these 20 old men who I'd seen before

ועשרים גברים שכבר ראיתי בעבר

all of a sudden stood up in these full warrior costumes

התרוממו בבת אחת בתלבושות-לוחמים מלאות,

with the headdress and the spears,

עם כיסויי הראש ועם החניתות,

and no one was in the square, and I was hidden in the shadows.

ואף אחד לא היה בכיכר, ואני הייתי מוסתרת בין הצללים.

No one was there, and they came out,

לא היה שם איש, והם יצאו,

and they did this incredible dance.

ורקדו את הריקוד המדהים הזה.

"Huhuhuhuhuhuhuhahahahaha."

"הוהוהוהוהוהוהוהאהאהאהאהא."

And they moved their bodies and they came forward,

והם הניעו את גופם והתקדמו הלאה,

and the lights bounced off these costumes.

והאורות עזבו בבת אחת את התלבושות האלה.

And I've been in theater since I was 11 years old,

והייתי בתיאטרון מאז הייתי בת 11,

and performing, creating, and I went,

ומופיעה, יוצרת, ואמרתי לעצמי,

"Who are they performing for

"בפני מי הם עולים להופיע

with these elaborate costumes,

עם כל התלבושות המדוקדקות האלה,

these extraordinary headdresses?"

וכיסויי הראש יוצאי הדופן האלה?"

And I realized that they were performing for God,

והבנתי שההופעה שלהם הייתה מיועדת לאלוהים.

whatever that means.

תהא המשמעות של זה אשר תהא.

But somehow, it didn't matter about the publicity.

איכשהו, זה לא נסב סביב הפרסום.

There was no money involved.

לא היה כסף מעורב בעניין.

It wasn't going to be written down. It was no news.

זה לא עמד להיות מתועד. אלה לא היו חדשות.

And there were these incredible artists

והיו שם האמנים המדהימים האלה

that felt for me like an eternity as they performed.

זה הרגיש בשבילי כמו נצח כאשר הם הופיעו.

The next moment,

ברגע הבא,

as soon as they finished and disappeared into the shadows,

מיד כשהם סיימו ונעלמו לתוך הצללים,

a young man with a propane lantern came on,

איש צעיר עם עששית פרופן הגיע,

hung it up on a tree, set up a curtain.

תלה אותה על עץ, הרכיב וילון.

The village square was filled with hundreds of people.

כיכר הכפר התמלאה במאות אנשים.

And they put on an opera all night long.

והם העלו אופרה שנמשכה כל אותו לילה.

Human beings needed the light.

בני אדם היו זקוקים לאור.

They needed the light to see.

הם נזקקו לאור על מנת לראות.

So what I gained and gathered from this incredible,

אז מה שהרווחתי והבנתי מהרגע הלא ייאמן ,

seminal moment in my life as a young artist

המלמד הזה בחיי כאמנית צעירה,

was that you must be true

היה שאתה חייב להיות אמיתי

to what you believe as an artist all the way through,

כלפי מה שאתה מאמין בו כאמן, עד הסוף,

but you also have to be aware

אבל אתה צריך גם להיות מודע לכך

that the audience is out there in our lives at this time,

שהקהל נוכח שם בחוץ ברגע זה,

and they also need the light.

והם גם צריכים את האור.

And it's this incredible balance

וזהו האיזון הנדיר

that I think that we walk

שבו אני חושבת שאנחנו צועדים

when we are creating something that is breaking ground,

כאשר אנחנו יוצרים משהו פורץ דרך,

that's trying to do something you've never seen before,

שמנסה לעשות משהו שמעולם לא ראיתם,

that imaginary world

העולם הדמיוני הזה

where you actually don't know where you're going to end up,

שבו אתה ממש לא יודע לאן תגיע בסופו של דבר,

that's the fine line on the edge of a crater

זה הקו הדק על קצהו של מכתש

that I have walked my whole life.

שעליו צעדתי כל חיי.

What I would like to do now is to tell you

מה שאני רוצה לעשות כעת הוא לספר לכם

a little bit

קצת

about how I work. Let's take "The Lion King."

על הדרך שבה אני עובדת. בואו ניקח את "מלך האריות".

You saw many examples of my work up there,

ראיתם הרבה דוגמאות לעבודה שלי קודם,

but it's one that people know.

אבל זו אחת מהידועות.

I start with the notion of the ideograph.

אני מתחילה מהרעיון של האידאוגרף (סמל שמבטא מושג שלם).

An ideograph is like a brush painting, a Japanese brush painting.

אידאוגרף הוא כמו ציור במכחול, ציור מכחול יפני.

Three strokes, you get the whole bamboo forest.

שלוש משיכות מכחול, והא לך יער הבמבוק כולו.

I go to the concept of "The Lion King"

אני הולכת לרעיון של "מלך האריות"

and I say, "What is the essence of it?

ושואלת את עצמי, "מהי התמצית שלו?

What is the abstraction?

מהי ההפשטה?

If I were to reduce this entire story

אילו הייתי צריכה לצמצם את כל הסיפור

into one image, what would it be?"

לכדי ייצוג חזותי אחד, מה הוא היה?"

The circle. The circle. It's so obvious.

המעגל. המעגל. זה כל כך ברור.

The circle of life. The circle of Mufasa's mask.

מעגל החיים. מעגל המסיכה של מופאסה.

The circle that, when we come to Act II and there's a drought,

המעגל של, כשאנחנו מגיעים למערכה השנייה ורואים את הבצורת,

how do you express drought?

איך אתה מבטא בצורת?

It's a circle of silk on the floor

זהו מעגל של משי על הריצפה

that disappears into the hole in the stage floor.

שנעלם אל תוך חור בריצפת הבמה.

The circle of life comes in the wheels

מעגל החיים מגיע בדמות הגלגלים

of the gazelles that leap.

שנוצרים על ידי דילוגי הצבאים.

And you see the mechanics.

ואתה רואה את התנועה.

And being a theater person, what I know and love about the theater

ובהיותי אשת תאטרון, מה שאני יודעת ואוהבת לגבי התאטרון

is that when the audience comes in

הוא שכאשר הקהל נכנס לעניינים

and they suspend their disbelief,

ומשהה את אי-האמון שלו,

when you see men walking or women walking

כשאתה רואה גברים מהלכים או נשים מהלכות

with a platter of grass on their heads,

עם מגשי עשב על הראשים שלהם,

you know it's the savanna.

אתה יודע שזו הסוואנה.

You don't question that.

אתה לא מפקפק בזה.

I love the apparent truth of theater.

אני אוהבת את האמת הנראית-לעין של התאטרון.

I love that people are willing to fill in the blanks.

אני אוהבת את העובדה שאנשים מסכימים למלא את החלל הריק.

The audience is willing to say,

הקהל מוכן לומר,

"Oh, I know that's not a real sun.

"או, אני יודע שזו לא שמש אמיתית.

You took pieces of sticks.

לקחתם כמה מקלות.

You added silk to the bottom.

הוספתם משי בתחתית.

You suspended these pieces. You let it fall flat on the floor.

שילשלתם את החלקים האלה מהתקרה. נתתם להם ליפול על הרצפה.

And as it rises with the strings, I see that it's a sun.

וכאשר היא זורחת באמצעות החוטים, אני רואה שזו שמש."

But the beauty of it is that it's just silk and sticks.

אבל היופי בכל זה הוא שאלה רק משי ומקלות.

And in a way, that is what makes it spiritual.

ובאופן מסוים, דווקא זה מה שעושה את העניין לרוחני.

That's what moves you.

זה מה שמרגש אותך.

It's not the actual literal sunrise that's coming.

זוהי לא זריחה אמיתית באופן המילולי שמתרחשת כעת.

It's the art of it.

זו האמנות של הזריחה.

So in the theater, as much as the story is critical

כך שבתאטרון, כל כמה שהסיפור קריטי

and the book and the language,

והספר והשפה,

the telling of the story, how it's told,

דרך המסירה של הסיפור, האופן שבו הוא מסופר,

the mechanics, the methods that you use,

התנועות, השיטות שבהן אתה משתמש,

is equal to the story itself.

משתווים לחשיבות הסיפור עצמו.

And I'm one who loves high tech and low tech.

ואני אחת מאלה שאוהבים טכנולוגיה עילית וגם טכנולוגיה פשוטה.

So I could go from --

כך שאני יכולה לעבור מ--

For instance, I'll show you some "Spider-Man" later,

למשל, אראה לכם קצת מ"ספיירדמן" מאוחר יותר,

המכונות המופלאות האלה שמניעות את האנשים במרחב.

these incredible machines that move people along.

But the fact is, without the dancer

אבל העובדה היא, שללא הרקדן

who knows how to use his body and swing on those wires,

שיודע כיצד להשתמש בגוף שלו ולהתנדנד על הכבלים האלה,

it's nothing.

זה לא שווה כלום.

So now I'm going to show you

אז עכשיו אני עומדת להראות לכם

some clips from the other big project of my life this year,

כמה קליפים מתוך הפרוייקט הגדול האחר בחיי בשנה הנוכחית,

"The Tempest."

"הסערה".

It's a movie. I did "The Tempest" on a stage three times

זה סרט. העליתי את "הסערה" על בימת התאטרון שלוש פעמים

in the theater since 1984, '86,

מאז 1984, 86,

and I love the play.

ואני אוהבת את המחזה.

I did it always with a male Prospero.

תמיד עשיתי זאת עם פרוספרו ממין זכר.

And all of a sudden, I thought,

ופתאום, חשבתי לעצמי,

"Well, who am I gonna get to play Prospero?

"ובכן, מי ישחק את פרוספרו בסרט?

Why not Helen Mirren? She's a great actor. Why not?"

מדוע לא הלן מירן? היא שחקנית נהדרת. למה לא?"

And this material really did work for a woman equally as well.

והסיפור הזה עבד טוב באופן שווה גם עם גיבורה אישה.

So now, let's take a look at some of the images

אז עכשיו, בואו נראה כמה מהקטעים

from "The Tempest."

מתוך "הסערה".

(Music)

(מוסיקה)

(Video) Prospera: Hast thou, spirit, performed to the point the tempest that I bade thee?

פרוספרה: האם חוללת, רוח, עד אחרון הפרטים, את הסופה שציויתי עליך?

אריאל: עליתי על סיפון ספינת המלך. הצתּי תדהמה בכל תא ותא.

Ariel: I boarded the king's ship. In every cabin, I flamed amazement.

Prospera: At first sight, they have changed eyes.

פרוספרה: הם החליפו מבטים כבר בתחילה.

Miranda: Do you love me?

מירנדה: האם אתה אוהב אותי?

Ferdinand: Beyond all limit.

פרדיננד: מעבר לכל גבול.

HM: They are both in either's powers.

פרוספרה: שניהם נשבו זו בקסמיו של זה.

Trinculo: Misery acquaints a man with strange bedfellows.

טרינקולו: הסבל מפגיש אותך עם שותפים-למיטה מוזרים.

(Music)

(מוסיקה)

Looking for business, governor?

מחפש עניינים, שליט?

Caliban: Hast thou not dropped from heaven?

קאליבן: אתה נפלת לכאן מן השמיים, הלא כן?

Stephano: Out of the moon, I do assure thee.

סטפנו: ישר מהירח, אני מבטיח לך.

Prospera: Caliban!

פרוספרה: קאליבן!

Caliban: This island is mine.

קאליבן: האי הזה שייך לי.

Prospera: For this, be sure, tonight thou shalt have cramps.

פרוספרה: עבור זה, באמונה, תסבול התכווצויות הלילה.

Antonio: Here lies your brother no better than the earth he lies upon.

אנטוניו: כאן שוכב אחיך, לא טוב יותר מהעפר שעליו הוא נח.

Sebastian: Draw thy sword.

סבסטיאן: שלוף את חרבך.

And I, the king, shall love thee.

ואני, המלך, אוהב אותך.

Prospera: I will plague them all, even to roaring.

פרוספרה: אכה בהם כולם, עד שישאגו מכאב.

Ariel: I have made you mad.

אריאל: הפכתי אתכם למשוגעים.

Prospera: We are such stuff as dreams are made on.

פרוספרה: אנחנו חומר שממנו קורצו החלומות.

and our little life is rounded with a sleep.

וחיינו הקטנים מוקפים שינה.

(Music)

(מוסיקה)

JT: Okay.

ג'.ט: אוקיי.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So I went from theater, doing "The Tempest"

אז עברתי מהתאטרון, מלעשות את "הסערה"

on the stage in a very low-budget production

על הבמה בהפקה דלת תקציב

many years ago,

לפני הרבה שנים,

and I love the play, and I also think

ואני אוהבת את המחזה, וחשבתי גם,

it's Shakespeare's last play,

זה המחזה האחרון של שייקספיר,

and it really lends itself, as you can see, to cinema.

והוא באמת קל לתרגום לקולנוע, כפי שאתם רואים.

But I'm just going to give you a little example about

אבל אני רק רוצה לתת לכם דוגמה קטנה לגבי

how one stages it in theater

האופן שבו מעלים אותו בתיאטרון

and then how one takes that same idea or story

לעומת איך לוקחים את אותו רעיון או סיפור

and moves it into cinema.

ומעבירים אותו למדיום הקולנועי.

The ideograph that I talked to you about before,

האידאוגרף שעליו סיפרתי לכם קודם,

what is it for "The Tempest"?

מהו, בסיפור "הסערה"?

What, if I were to boil it down,

מה, לו הייתי מתמצתת את הסיפור לרעיון אחד,

would be the one image that I could

היה הדימוי האחד שיכולתי

hang my hat on for this?

להיות שלמה איתו?

And it was the sand castle,

זה היה ארמון החול.

the idea of nurture versus nature,

הרעיון של תרבות לעומת איתני הטבע.

that we build these civilizations --

אנחנו בונים את כל התרבויות האלה --

she speaks about it at the end, Helen Mirren's Prospera --

היא מדברת על זה בסוף הסרט, פרוספרה של הלן מירן,--

we build them, but under nature, under the grand tempest,

אנחנו בונים אותן, אבל תחת הטבע, תחת הסערה הגדולה,

these cloud-capped towers, these gorgeous palaces will fade

המגדלים מכוסי העננים האלה, הארמונות הנהדרים האלה יתפוגגו

and there will -- leave not a rack behind.

ולא יותירו זכר מאחור.

So in the theater, I started the play,

אז בתיאטרון,התחלתי עם המחזה,

it was a black sand rake, white cyc,

זו הייתה מגרפת-חול שחורה על רקע מסך לבן,

and there was a little girl, Miranda, on the horizon,

והייתה שם ילדה קטנה, מירנדה, על האופק,

building a drip castle, a sand castle.

בונה ארמון נטיפים, ארמון מחול.

And as she was there on the edge of that stage,

ובעודה ניצבת שם בקצה הבמה,

two stagehands all in black

שני עובדי במה מכוסים לגמרי בשחורים

with watering cans ran along the top

עם מזלפי-השקייה, רצו מעל הבמה

and started to pour water on the sand castle,

והחלו להזליף מים על הארמון בחול,

and the sand castle started to drip and sink,

ואז טירת החול החלה להתפורר ולשקוע,

but before it did,

אבל לפני שהיא שקעה לגמרי,

the audience saw the black-clad stagehands.

הקהל ראה את עובדי הבמה עטויי השחורים.

The medium was apparent. It was banal. We saw it.

הגורם המתווך היה גלוי לעין. זה היה בנאלי. יכולנו לראות אותם.

But as they started to pour the water,

אבל מיד כשהם החלו לשפוך את המים,

the light changed from showing you the black-clad stagehands

האור השתנה והמוקד עבר מעובדי הבמה עטויי השחורים

to focusing, this rough magic that we do in theater,

לקסם שאנחנו עושים בתאטרון,

it focused right on the water itself.

המוקד עבר למים עצמם.

And all of a sudden, the audience's perspective changes.

ופתאום, בבית אחת, הפרספקטיבה של הקהל השתנתה.

It becomes something magically large.

זה הופך למשהו גדול באופן מאגי.

It becomes the rainstorm.

זה הופך לסופת גשמים.

The masked actors, the puppeteers, they disappear,

השחקנים במסיכות, הבובנאים, הם נעלמים,

and the audience makes that leap into this world,

והקהל מדלג אל תוך העולם הזה,

into this imaginary world of "The Tempest" actually happening.

לתוך העולם הדמיוני הזה שבו "הסערה" באמת מתרחשת.

Now the difference

עכשיו להבדלים.

when I went and did it in the cinema,

כשהלכתי ועשיתי את המחזה בקולנוע,

I started the actual movie

התחלתי את הסרט

with a close-up of a sand castle, a black sand castle,

בתקריב על טירת חול, טירת חול שחורה,

and what cinema can do is,

ומה שהקולנוע יכול לעשות הוא,

by using camera, perspective,

על ידי שימוש במצלמה, בפרספקטיבה,

and also long shots and close-ups,

וגם בצילומים מרחוק ובתקריבים,

it started on a close-up of the sand castle,

אז זה התחיל בתקריב על טירת החול,

and as it pulled away,

וכשהמצלמה התרחקה,

you saw that it was a miniature sitting in the palm

יכולת לראות שזו בעצם טירת חול מיניאטורית, שיושבת בכף ידה

of the girl's hands.

של הילדה.

And so I could play with the medium,

וכך יכולתי לשחק במדיום,

and why I move from one medium to another

וזו הסיבה שאני עוברת ממדיום אחד לאחר

is to be able to do this.

כדי שאוכל לעשות את הדברים האלה.

Now I'm going to take you to "Spider-Man."

עכשיו אני הולכת לקחת אתכם ל"ספיידרמן".

(Music)

(מוסיקה)

(Video) Peter Parker: ♪ Standing on the precipice,

(וידאו) פיטר פארקר: עומד על המצוק,

I can soar away from this. ♪

אני יכול להמריא מכאן.

JT: We're trying to do everything in live theater

ג'.ט: בתיאטרון החי אנחנו מנסים לעשות את כל מה

that you can't do in two dimensions

שאתה לא יכול לעשות בשני מימדים

in film and television.

בסרט ובטלויזיה.

PP: ♪ Rise above yourself and take control. ♪

פ.פ: התעלה על עצמך וקח שליטה.

George Tsypin: We're looking at New York from a Spider-Man point of view.

ג'ורג' ציפין: אנחנו מביטים על ניו יורק מנקודת המבט של ספיידרמן.

Spider Man is not bound by gravity.

ספיידרמן אינו מוגבל על ידי כוח המשיכה.

Manhattan in the show is not bound by gravity either.

מנהטן במופע הזה, גם היא אינה מוגבלת על ידי כוח המשיכה.

PP: ♪ Be yourself and rise above it all. ♪

פ.פ: היה אתה עצמך והתעלה מעל לכל.

Ensemble: ♪ Sock! Pow! ♪

מקהלה: מכה! בום!

♪ Slam! Scratch! ♪

חבטה! שריטה!

Danny Ezralow: I don't want you to even think there's a choreographer.

דני אזרלו: אני אפילו לא רוצה שתחשבו שיש כאן כוריאוגרף.

It's real, what's happening.

זה אמיתי, מה שקורה על הבמה.

I prefer you to see people moving,

אני מעדיף שתראו אנשים בתנועה,

and you're going, "Whoa, what was that?"

ותאמרו לעצמכם: "וואו, מה זה היה?"

(Music)

(מוסיקה)

JT: If I give enough movement in the sculpture,

ג'.ט: אם אני מעניקה מספיק תנועה לפסל,

and the actor moves their head, you feel like it's alive.

והשחקן מניע את ראשו, אתם תרגישו כאילו שהוא חי.

It's really comic book live. It's a comic book coming alive.

זו ממש חוברת קומיקס חיה. זו חוברת קומיקס שקמה לתחייה.

(Music)

(מוסיקה)

Bono: They're mythologies.

בונו: הם מיתולוגיות.

They're modern myths, these comic book heroes.

הם אגדות מודרניות, גיבורי חוברות הקומיקס האלה.

PP: ♪ They believe. ♪

פ.פ: : ♪ הם מאמינים.♪

(Screams)

(צרחות)

(Music)

(מוסיקה)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

JT: Ohhhh. What was that?

ג'.ט: אוווו... מה זה היה?

Circus, rock 'n' roll, drama.

קרקס, רוקנרול, דרמה.

What the hell are we doing up there on that stage?

מה לעזאזל אנחנו עושים שם על הבמה ההיא?

Well, one last story, very quickly.

טוב, סיפור אחרון, מאוד בקצרה.

After I was in that village, I crossed the lake,

אחרי שביקרתי בכפר ההוא, חציתי את האגם,

and I saw that the volcano was erupting

וראיתי שהר הגעש מתפרץ

on the other side, Gunung Batur,

בצד השני, גונונג באטור,

and there was a dead volcano next to the live volcano.

והיה שם הר געש כבוי, ממש ליד הר הגעש הפעיל.

I didn't think I'd be swallowed by the volcano,

לא חשבתי שאבלע על ידי הר הגעש,

and I am here.

והנה אני כאן.

But it's very easy to climb up, is it not?

אבל זה מאוד קל לטפס למעלה, לא?

You hold on to the roots,

אתה נאחז בשורשים,

you put your foot in the little rocks

אתה מניח את הרגל שלך בין האבנים הקטנות

and climb up there, and you get to the top,

ומטפס למעלה, ואתה מגיע לפסגה,

and I was with a good friend who was an actor,

והייתי שם עם חבר טוב שהיה שחקן,

and we said, "Let's go up there.

והוא אמר: "בואי נעלה לשם למעלה.

Let's see if we can come close to the edge

בואי נראה אם אנחנו יכולים להגיע לקצה

of that live volcano."

של הר הגעש הפעיל".

And we climbed up and we got to the very top,

טיפסנו למעלה והגענו ממש לפסגה,

and we're on the edge, on this precipice,

והנה אנחנו על הקצה, על המצוק,

Roland disappears into the sulfur smoke

רולנד נעלם אל תוך העשן הגופריתי

at the volcano at the other end,

בקצה השני של הר הגעש,

and I'm up there alone

ואני שם למעלה לבדי

on this incredible precipice.

על קצהו של המצוק המדהים הזה.

Did you hear the lyrics?

שמעתם את המילים קודם?

I'm on the precipice looking down

אני על קצה המצוק, מסתכלת למטה

into a dead volcano to my left.

לתוך הר הגעש הכבוי שלשמאלי.

To my right is sheer shale. It's coming off.

מימיני משטחי צפחה משופעים שמתחילים להתפרק.

I'm in thongs and sarongs. It was many years ago.

אני לבושה ברצועות ובסארונג (בגד מלזי מסורתי). זה היה לפני המון שנים.

And no hiking boots.

ובלי נעלי טיפוס.

And he's disappeared, this mad French gypsy actor,

והוא נעלם, השחקן הצרפתי-צועני המטורף ההוא,

off in the smoke, and I realize,

ישר בתוך העשן, ואני מבינה,

I can't go back the way that I've come. I can't.

שאני לא יכולה לחזור באותה הדרך שבה הגעתי. אני לא יכולה.

So I throw away my camera. I throw away my thongs,

אז אני משליכה מעליי את המצלמה שלי, אני משליכה את הרצועות שלגופי,

and I looked at the line straight in front of me,

ואני מסתכלת בקו ישר לפנים,

and I got down on all fours like a cat,

ויורדת על ארבע כמו חתולה,

and I held with my knees to either side

ומחזיקה עם הברכיים משני הצדדים

of this line in front of me,

לאורך הקו הישר הזה שלפניי

for 30 yards or 30 feet, I don't know.

במשך 27 מטרים, או 10 מטרים, אני לא יודעת.

The wind was massively blowing,

הרוח נשבה בחוזקה

and the only way I could get to the other side

והדרך היחידה שבה יכולתי להגיע לצד השני

was to look at the line straight in front of me.

הייתה להתמקד בקו הישר שלפניי.

I know you've all been there.

אני יודעת שכולכם הייתם שם.

I'm in the crucible right now.

אני בכור המצרף עכשיו.

It's my trial by fire.

זהו מבחן האש שלי.

It's my company's trials by fire.

זהו מבחן האש של החברה שלי.

We survive because our theme song is "Rise Above."

אנחנו שורדים כי שיר הנושא שלנו הוא "התעלה על עצמך".

Boy falls from the sky, rise above.

נער נופל מהשמיים, התגבר.

It's right there in the palm of both of our hands,

זה שם בידיים שלנו,

of all of my company's hands.

בידיים של כל אנשי החברה שלי.

I have beautiful collaborators, and we as creators

יש לי שותפים נפלאים לדרך, וכולנו כיוצרים

only get there all together.

נגיע לשם יחד.

I know you understand that.

אני יודעת שאתם מבינים את זה.

And you just stay going forward,

ואתם פשוט תמשיכו הלאה,

and then you see this extraordinary thing

עד שתראו את הדבר המופלא ביותר

in front of your eyes.

מתרחש לנגד עיניכם.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)