Yves Behar: Designing objects that tell stories

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

Being a child, and sort of crawling around the house,

כשהייתי ילד וזחלתי לי בבית,

I remember these Turkish carpets,

אני זוכר את השטיחים התורכיים ההם,

and there were these scenes, these battle scenes, these love scenes.

היו עליהם סצנות, סיפורי קרבות, סיפורי אהבה.

I mean, look, this animal is trying to fight back this spear

הנה, תראו. החיה הזו מנסה להדוף את הכידון

from this soldier.

של החייל הזה.

And my mom took these pictures actually, last week,

אמא שלי צילמה תמונות אלה, ממש בשבוע שעבר,

of our carpets, and I remember this to this day.

של השטיחים שלנו, ואני זוכר זאת עד היום.

There was another object, this sort of towering piece of furniture

היה עוד חפץ, מין רהיט מתנשא לגובה

with creatures and gargoyles and nudity --

עם יצורים, ומפלצות, ועירום -

pretty scary stuff, when you're a little kid.

דברים די מפחידים עבור ילד קטן.

What I remember today from this is that objects tell stories,

מה שאני זוכר מכך היום הוא שחפצים מספרים סיפורים,

so storytelling has been a really strong influence in my work.

כך שלסיפור סיפורים היה השפעה חזקה על עבודתי.

And then there was another influence.

והיתה עוד השפעה אחת.

I was a teenager, and at 15 or 16, I guess like all teenagers,

הייתי נער, ובגיל 15 או 16, אולי ככל הצעירים,

we want to just do what we love and what we believe in.

אנו רק רוצים לעשות מה שאנו אוהבים ומאמינים בו.

And so,

וכך,

I fused together the two things I loved the most,

מיזגתי ביחד את שני הדברים שהכי אהבתי,

which was skiing and windsurfing.

שהיו סקי וגלישת-רוח.

Those are pretty good escapes from the drab weather in Switzerland.

שתיהן דרכים טובות לברוח מהאקלים השוייצרי המשעמם.

So, I created this compilation of the two:

אז יצרתי את החיבור של שני אלה:

I took my skis and I took a board and I put a mast foot in there,

לקחתי את המגלשיים ולקחתי לוח ותקעתי בו תורן,

and some foot straps, and some metal fins,

ורצועות לרגליים, וסנפירי מתכת,

and here I was, going really fast on frozen lakes.

וטסתי במהירות עצומה על פני אגמים קפואים.

It was really a death trap. I mean, it was incredible,

זו היתה ממש מלכודת-מוות, כלומר, זה היה לא-ייאמן,

it worked incredibly well, but it was really dangerous.

זה עבד מעולה, אבל זה היה ממש מסוכן.

And I realized then I had to go to design school.

ואז הבנתי שעלי ללכת לבי"ס לעיצוב.

(Laughter)

[צחוק]

I mean, look at those graphics there.

כי תסתכלו בקישוטים האלה כאן.

(Laughter)

[צחוק]

So, I went to design school,

אז הלכתי לבי"ס לעיצוב,

and it was the early '90s when I finished.

וכשסיימתי, זו היתה כבר תחילת שנות התשעים,

And I saw something extraordinary happening in Silicon Valley,

וראיתי שקורה משהו יוצא-דופן בעמק הסיליקון,

so I wanted to be there,

אז רציתי להיות שם,

and I saw that the computer was coming into our homes,

וראיתי את המחשב מתחיל להיכנס לבתינו.

that it had to change in order to be with us in our homes.

ושעליו להשתנות כדי שיוכל להיות איתנו בבית.

And so I got myself a job and I was working for a consultancy,

אז מצאתי עבודה בחברת-ייעוץ,

and we would get in to these meetings,

והיינו באים לפגישות האלה,

and these managers would come in,

והמנהלים האלה היו נכנסים,

and they would say,

והיו אומרים,

"Well, what we're going to do here is really important, you know."

"מה שאנו הולכים לעשות כאן הוא באמת חשוב."

And they would give the projects code names, you know,

והיו נותנים לפרוייקטים שמות-צופן,

mostly from "Star Wars," actually: things like C3PO, Yoda, Luke.

בעיקר ממלחמת הכוכבים: C3PO, יודה, לוק.

So, in anticipation, I would be this young designer

אז מתוך ציפייה, אני בתור המעצב הצעיר

in the back of the room, and I would raise my hand,

שיושב בקצה החדר, הייתי מרים יד,

and I would ask questions.

ושואל שאלות.

I mean, in retrospect, probably stupid questions,

במבט לאחור, אולי שאלות מטופשות,

but things like, "What's this Caps Lock key for?"

דברים כמו, "בשביל מה צריך את מקש Caps Lock?"

or "What's this Num Lock key for?" You know, that thing?

או, "בשביל מה צריך את ה-NumLock, נו, הדבר הזה?"

"You know, do people really use it?

אנשים באמת משתמשים בו?

Do they need it? Do they want it in their homes?"

הם צריכים אותו? הם רוצים את זה בבית שלהם?

(Laughter)

[צחוק]

What I realized then is, they didn't really want to change

ומה שהבנתי אז, שהם לא באמת רוצים לשנות

the legacy stuff; they didn't want to change the insides.

את עניין ההמשכיות. הם לא רצו לשנות את התוך.

They were really looking for us, the designers, to create the skins,

הם רצו רק שאנו, המעצבים, ניצור את המעטפת,

to put some pretty stuff outside of the box.

ושנשים כמה דברים נחמדים על החיצוניות של הקופסה.

And I didn't want to be a colorist.

ואני לא רציתי לעסוק בדקורציה.

It wasn't what I wanted to do.

זה לא מה שרציתי להיות.

I didn't want to be a stylist in this way.

לא רציתי להיות מין מעצב-אופנה שכזה.

And then I saw this quote:

ואז נתקלתי בציטטה הזו:

"advertising is the price companies pay for being unoriginal."

"פרסום הוא המחיר שחברות משלמות על אי מקוריותן."

(Laughter)

[צחוק]

So, I had to start on my own. So I moved to San Francisco,

כך שהיה עלי להתחיל לבדי. אז עברתי לסן-פרנצסיקו,

and I started a little company, fuseproject.

וייסדתי חברה קטנה, "פיוז-פרוג'קט".

And what I wanted to work on is important stuff.

ורציתי לעבוד על דברים חשובים.

And I wanted to really not just work on the skins,

ומה שרציתי היה לא רק לעבוד על המעטפת,

but I wanted to work on the entire human experience.

אלא לעבוד על כל החוויה האנושית.

And so the first projects were sort of humble,

אז הפרוייקטים הראשונים היו צנועים,

but they took technology and maybe made it into things

אך הם לקחו את הטכנולוגיה והפכו אותה לדברים

that people would use in a new way,

כדי שאנשים אולי ישתמשו בהם בצורה חדשה,

and maybe finding some new functionality.

ואולי כך יגלו פונקציונאליות חדשה.

This is a watch we made for Mini Cooper, the car company,

זהו שעון שעשינו עבור "מיני קופר", חברת המכוניות,

right when it launched,

מיד כשנוסדה,

and it's the first watch that has a display

וזה היה השעון הראשון עם תצוגה

that switches from horizontal to vertical.

שהתחלפה מאופקית לאנכית.

And that allows me to check my timer discretely, here,

וזה מאפשר לי לבדוק את השעון שלי בצינעה,

without bending my elbow.

בלי לכופף את המרפק.

And other projects, which were really about transformation,

ופרוייקטים נוספים שבאמת עסקו בשינוי-צורה,

about matching the human need.

ובהתאמה לצרכי האדם.

This is a little piece of furniture for an Italian manufacturer,

זהו רהיט קטן עבור יצרן איטלקי,

and it ships completely flat,

ובמשלוח הוא שטוח לגמרי,

and then it folds into a coffee table and a stool and whatnot.

והוא נפתח לשולחן קפה, ושרפרף, ומה לא.

And something a little bit more experimental:

ומשהו קצת יותר נסיוני:

this is a light fixture for Swarovski,

,זהו גוף-תאורה עבור "סווארובסקי"

and what it does is, it changes shape.

ומה שהוא עושה זה לשנות צורה.

So, it goes from a circle, to a round, to a square, to a figure eight.

ממעגל, לעיגול, לריבוע, לצורת שמונה,

And just by drawing on a little computer tablet,

ובהעברת אצבע פשוטה על לוח ממוחשב קטן,

the entire light fixture adjusts to what shape you want.

כל גוף התאורה משתנה לצורה הרצויה לך.

And then finally, the leaf lamp for Herman Miller.

ולבסוף, "מנורת העלה" עבור הרמן מילר.

This is a pretty involved process;

זהו תהליך די מורכב;

it took us about four and a half years.

זה לקח לנו כארבע וחצי שנים.

But I really was looking for creating a unique experience of light,

אך מה שרציתי היה ליצור חוויית-אור ייחודית,

a new experience of light.

חוויית-אור חדשה.

So, we had to design both the light and the light bulb.

אז היה עלינו לעצב גם את האור וגם את הנורה.

And that's a unique opportunity, I would say, in design.

וזו הזדמנות חד-פעמית, הייתי אומר, מבחינה עיצובית.

And the new experience I was looking for

והחוויה החדשה שחיפשתי

is giving the choice for the user to go from

היא לאפשר למשתמש לבחור

a warm, sort of glowing kind of mood light,

החל מתאורת-אווירה חמימה וקצת זוהרת,

all the way to a bright work light.

ועד לתאורת-עבודה לבנה ובהירה.

So, the light bulb actually does that.

והנורה ממש עושה זאת.

It allows the person to switch,

היא מאפשרת לאדם להחליף,

and to mix these two colorations.

ולערבב שני סוגי-צבעוניות אלה.

And it's done in a very simple way:

וזה מתבצע בצורה פשוטה מאד:

one just touches the base of the light,

נוגעים בבסיס המנורה,

and on one side, you can mix the brightness,

ובצד אחד אפשר לשנות את הבהירות,

and on the other, the coloration of the light.

ובשני את צבעוניות האור.

So, all of these projects have a humanistic sense to them,

כך שבכל הפרוייקטים האלה יש היבט הומניסטי,

and I think as designers we need to really think

ולדעתי, כמעצבים עלינו באמת לחשוב

about how we can create a different relationship

איך ביכולתנו ליצור מערכת-יחסים שונה

between our work and the world,

בין עבודתנו לבין העולם,

whether it's for business,

בין אם זה עבור עסקים,

or, as I'm going to show, on some civic-type projects.

או, כפי שמיד אראה, בפרוייקטים ציבוריים.

Because I think everybody agrees that as designers we bring

כי לדעתי כולם מסכימים שכמעצבים אנחנו מביאים

value to business, value to the users also,

ערך לעסקים וערך גם למשתמש,

but I think it's the values that we put into these projects

אך לדעתי, הערכים שאנו מכניסים לפרוייקטים האלה

that ultimately create the greater value.

הם בסופו של דבר אלה שיוצרים את הערך הגדול יותר.

And the values we bring

והערכים שאנו מוסיפים

can be about environmental issues,

יכולים להיות קשורים בנושאים סביבתיים,

about sustainability, about lower power consumption.

כמו קיימות, צריכת חשמל נמוכה.

You know, they can be about function and beauty;

הם יכולים להיות קשורים בתפקוד ויופי;

they can be about business strategy.

הם יכולים להיות קשורים באסטרטגיה עיסקית.

But designers are really the glue

אך המעצבים הם הדבק

that brings these things together.

שמחבר בין הדברים האלה.

So Jawbone is a project that you're familiar with,

"עצם-לסת" הוא פרוייקט שאתם מכירים,

and it has a humanistic technology.

ויש בו טכנולוגיה הומניסטית.

It feels your skin. It rests on your skin,

זה חש את העור, זה נח על העור,

and it knows when it is you're talking.

וזה יודע מתי אתם מדברים.

And by knowing when it is you're talking,

וע"י כך שהוא יודע מתי אתם מדברים,

it gets rid of the other noises that it knows about,

הוא נפטר מיתר הרעשים שהוא יודע עליהם,

which is the environmental noises.

שהם רעשי הסביבה.

But the other thing that is humanistic about Jawbone

אך הדבר השני שהומניסטי ב"עצם-לסת",

is that we really decided to take out all the techie stuff,

הוא שבאמת החלטנו להוציא את כל החלק הטכנולוגי,

and all the nerdy stuff out of it,

,ואת כל החלק החנוני ממנו

and try to make it as beautiful as we can.

ולנסות לעשותו יפה ככל שנוכל.

I mean, think about it:

כלומר, חישבו על כך:

the care we take in selecting sunglasses, or jewelry,

כמה אנו מקפידים בבחירת משקפי-שמש, תכשיטים,

or accessories is really important,

או קישוטים. זה מאד חשוב,

so if it isn't beautiful, it really doesn't belong on your face.

אז אם זה לא יפה, זה לא צריך להיות על הפנים שלכם.

And this is what we're pursuing here.

וזה מה שאנחנו מחפשים כאן.

But how we work on Jawbone is really unique.

אך דרך עבודתנו על "עצם-לסת" היא באמת ייחודית.

I want to point at something here, on the left.

אני רוצה להצביע על משהו כאן משמאל.

This is the board, this is one of the things that goes inside

זהו לוח האם, זה אחד החלקים

that makes this technology work.

שגורמים לטכנולוגיה הזו לפעול.

But this is the design process:

אך זהו תהליך העיצוב:

there's somebody changing the board,

כאן מישהו משנה את הלוח,

putting tracers on the board, changing the location of the ICs,

מניח עוקבים, משנה את מיקום המעגלים המשולבים,

as the designers on the other side are doing the work.

בזמן שהמעצבים בצד השני עושים את העבודה.

So, it's not about slapping skins, anymore, on a technology.

כך שכבר לא מדובר בהדבקת כיסויים על איזו טכנולוגיה.

It's really about designing from the inside out.

זהו באמת עיצוב מבפנים החוצה.

And then, on the other side of the room,

ובצד השני של החדר,

the designers are making small adjustments,

המעצבים עושים כיוונונים קטנים,

sketching, drawing by hand, putting it in the computer.

רושמים, משרטטים ביד, מעבירים זאת למחשב,

And it's what I call being design driven.

זה מה שאני מכנה להיות מונעים ע"י העיצוב.

You know, there is some push and pull,

יש אמנם קצת פשרות,

but design is really helping define

אך העיצוב באמת מסייע להגדיר

the whole experience from the inside out.

את כל החוויה מבפנים החוצה.

And then, of course, design is never done.

וכמובן שהעיצוב לעולם אינו מסתיים.

And this is -- the other new way that is unique

וזהו המובן הייחודי השני

in how we work is, because it's never done,

בדרך בה אנו עובדים, כי זה לעולם לא מסתיים,

you have to do all this other stuff.

.צריך לעשות את כל יתר הדברים.

The packaging, and the website, and you need to continue

את האריזה, את האתר, וצריך להמשיך

to really touch the user, in many ways.

ובאמת לגעת במשתמש בדרכים רבות.

But how do you retain somebody, when it's never done?

אבל איך שומרים על הלקוח כשזה לעולם לא מסתיים?

And Hosain Rahman, the CEO of Aliph Jawbone,

וחוסיין רחמאן, המנכ"ל של "אליף ג'ובון"

you know, really understands that you need a different structure.

באמת מבין שדרוש מבנה שונה.

So, in a way, the different structure is that we're partners,

ובמובן מסוים, המבנה השונה מתבטא בהיותנו שותפים,

it's a partnership. We can continue to work

זוהי שותפות. אנו יכולים להמשיך לעבוד

and dedicate ourselves to this project,

ולהקדיש את עצמנו לפרוייקט,

and then we also share in the rewards.

ואחר כולנו מתחלקים ברווחים.

And here's another project, another partnership-type approach.

הנה פרוייקט נוסף, עוד גישה של שותפות.

This is called Y Water,

זה נקרא Y Water ('למה מים').

and it's this guy from Los Angeles, Thomas Arndt,

והבחור ההוא מלוס אנג'לס, תומאס ארנדט,

Austrian originally, who came to us,

הוא ממוצא אוסטרי, והוא זה שפנה אלינו,

and all he wanted to do was to create a healthy drink,

והוא רק רצה ליצור משקה בריאותי,

or an organic drink for his kids,

או משקה אורגני עבור ילדיו,

to replace the high-sugar-content sodas

במקום המשקאות התוססים עתירי הסוכר

that he's trying to get them away from.

שהוא מנסה להרחיקם מהם.

So, we worked on this bottle,

אז עבדנו על הבקבוק הזה,

and it's completely symmetrical in every dimension.

והוא סימטרי לחלוטין מכל כיוון.

And this allows the bottle to turn into a game.

וזה מאפשר לבקבוק להפוך למשחק.

The bottles connect together,

הבקבוקים מתחברים זה לזה,

and you can create different shapes, different forms.

ויוצרים צורות שונות ומשונות.

(Laughter)

[צחוק]

(Applause)

[מחיאות כפיים]

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

And then while we were doing this,

וכשעשינו זאת,

the shape of the bottle upside down reminded us of a Y,

צורת הבקבוק ההפוך הזכירה לנו את האות Y.

and then we thought, well these words, "why" and "why not,"

ואז חשבנו על המלים האלה, 'למה' ו-'למה לא?'

are probably the most important words that kids ask.

שהן המלים הכי חשובות שילדים שואלים.

So we called it Y Water. And so this is

לכן קראנו לזה Y Water. אז זהו

another place where it all comes together in the same room:

מקום נוסף בו הכל מתחבר באותו חלל:

the three-dimensional design, the ideas, the branding,

העיצוב התלת-מימדי, הרעיונות, הסימול,

it all becomes deeply connected.

הכל מתחבר בצורה עמוקה.

And then the other thing about this project is,

והדבר השני בקשר לפרוייקט הזה הוא

we bring intellectual property,

שאנחנו מביאים נכס אינטלקטואלי

we bring a marketing approach,

אנו מביאים גישה שיווקית,

we bring all this stuff, but I think, at the end of the day,

אנו אכן מביאים את כל זה, אך לדעתי, בסופו של דבר,

what we bring is these values,

אנחנו מביאים ערכים אלה,

and these values create a soul for the companies we work with.

וערכים אלה נותנים נשמה לחברות איתן אנו עובדים.

And it's especially rewarding when your design work

וזה במיוחד מתגמל כשעבודת העיצוב שלך

becomes a creative endeavor,

הופכת למאמץ יצירתי,

when others can be creative and do more with it.

כשאחרים יכולים להיות יצירתיים ולעשות איתה יותר.

Here's another project,

הנה פרוייקט נוסף,

which I think really emulates that.

שאני באמת חושב שמחקה זאת.

This is the One Laptop per Child, the $100 laptop.

זהו ה"מחשב נייד לכל ילד", המחשב הנייד ב-100 דולר.

This picture is incredible.

התמונה הזו מדהימה.

In Nigeria, people carry their most precious belongings on their heads.

האנשים בניגריה נושאים את רכושם היקר ביותר על הראש.

This girl is going to school with a laptop on her head.

הילדה הזו הולכת לבית-הספר עם מחשב נייד על הראש.

I mean, to me, it just means so much.

זה כל כך משמעותי עבורי.

But when Nicholas Negroponte --

אך כשניקולס נגרופונטי -

and he has spoken about this project a lot,

והוא דיבר הרבה על הפרוייקט הזה,

he's the founder of OLPC -- came to us

הוא ייסד את "מחשב נייד לכל ילד" - כשהוא בא אלינו

about two and a half years ago,

לפני כשנתיים וחצי,

there were some clear ideas.

היו כמה רעיונות ברורים.

He wanted to bring education and he wanted to bring technology,

הוא רצה להביא חינוך, להביא טכנולוגיה,

and those are pillars of his life,

אלו הם עמודי-התווך של חייו,

but also pillars of the mission of One Laptop per Child.

אך גם עמודי-התווך של "מחשב נייד לכל ילד".

But the third pillar that he talked about was design.

אך עמוד-התווך השלישי שהוא דיבר עליו היה עיצוב.

And at the time, I wasn't really working on computers.

ואז לא ממש עבדתי על מחשבים.

I didn't really want to, from the previous adventure.

לא ממש רציתי, אחרי ההרפתקה הקודמת איתם.

But what he said was really significant,

אך מה שהוא אמר היה באמת משמעותי,

is that design was going to be why the kids

שהעיצוב יהיה הסיבה לכך שהילדים

were going to love this product,

יאהבו את המוצר הזה.

how we were going to make it low cost, robust.

שנעשה אותו זול, חזק,

And plus, he said he was going to get rid of the Caps Lock key --

ובנוסף, הוא אמר שייפטר ממקש ה-Caps Lock -

(Laughter) --

[צחוק]

and the Num Lock key, too.

וגם ממקש ה-Num Lock.

So, I was convinced. We designed it to be iconic,

כך שהשתכנעתי. עיצבנו אותו שיהיה אייקוני,

to look different. To look like it's for a kid, but not like a toy.

שייראה אחרת, שייראה כמיועד לילדים, אך לא כצעצוע.

And then the integration of

ואז בא השילוב של כל

all these great technologies, which you've heard about,

הטכנולוגיות הנהדרות האלה, ששמעתם עליהן,

the Wi-Fi antennas that allow the kids to connect;

האנטנות האלחוטיות שמאפשרות לילדים לתקשר;

the screen, which you can read in sunlight;

המסך שניתן לקרוא בו באור-השמש;

the keyboard, which is made out of rubber,

המקלדת שעשויה גומי,

and it's protected from the environment.

וזה מוגן מן הסביבה.

You know, all these great technologies really happened

אתם יודעים, כל הטכנולוגיות האלה נוצרו בעצם

because of the passion and

הודות ללהט

the OLPC people and the engineers.

והודות לאנשים ולמהנדסים של "מחשב נייד לכל ילד"

They fought the suppliers,

הם נאבקו בספקים,

they fought the manufacturers.

הם נאבקו ביצרנים.

I mean, they fought like animals

הם נלחמו כמו חיות-פרא

for this to remain they way it is.

כדי שזה יישאר כך.

And in a way, it is that will that makes projects like this one --

ובמובן מסוים רצון זה, הוא שיוצר פרוייקטים כמו זה,

allows the process

ומאפשר לתהליך להתרחש

from not destroying the original idea.

הודות לכך שלא הורסים את הרעיון המקורי.

And I think this is something really important.

ואני חושב שזה דבר באמת חשוב.

So, now you get these pictures --

אז עכשיו אתם רואים תמונות אלה -

you get up in the morning, and you see the kids in Nigeria

אתם קמים בבוקר, ורואים ילדים אלה בניגריה

and you see them in Uruguay

ואתם רואים אותם באורוגוואי

with their computers, and in Mongolia.

עם המחשבים שלהם, ובמונגוליה,

And we went away from obviously the beige.

ואנו ברחנו מהבז' השגרתי -

I mean it's colorful, it's fun.

כלומר, זה צבעוני, זה כייפי.

In fact, you can see each logo is a little bit different.

למעשה אתם יכולים לראות שכל לוגו קצת שונה.

It's because we were able

זה מפני שיכולנו

to run, during the manufacturing process,

להריץ במהלך הייצור,

20 colors for the X and the O,

עשרים צבעים עבור ה-"X" וה-"O",

which is the name of the computer,

שמהווים את שם המחשב,

and by mixing them on the manufacturing floor,

וע"י כך שערבבנו אותם בריצפת הייצור,

you get 20 times 20: you get

יש עשרים כפול עשרים: מקבלים כאן

400 different options there.

ארבע-מאות אפשרויות שונות.

So, the lessons from seeing the kids

אז הלקחים מלראות את הילדים

using them in the developing world are incredible.

שמשתמשים בהם בארצות המתפתחות הם מדהימים.

But this is my nephew, Anthony, in Switzerland,

זה אחייני אנטוני, בשווייץ,

and he had the laptop for an afternoon,

הוא קיבל את המחשב הנייד לערב אחד,

and I had to take it back. It was hard.

והיה עלי לקחתו ממנו. זה היה קשה.

(Laughter)

[צחוק]

And it was a prototype. And a month and a half later,

זה היה אבטיפוס. חודש וחצי אחר כך,

I come back to Switzerland,

אני חוזר לשווייץ,

and there he is playing with his own version.

ומוצא אותו משחק עם הגירסה שלו.

(Laughter)

[צחוק]

Like paper, paper and cardboard.

זה מנייר, נייר וקרטון.

So, I'm going to finish with one last project,

אז אסיים עם עוד פרוייקט אחד,

and this is a little bit more of adult play.

.וזה יותר משחק למבוגרים

(Laughter)

[צחוק]

Some of you might have heard about the New York City condom.

כמה מכם ודאי שמעו על הקונדום הניו-יורקי.

It's actually just launched, actually launched on Valentine's Day,

למעשה זה יצא ממש עכשיו, בחג האוהבים,

February 14, about 10 days ago.

ה-14 לפברואר, לפני 10 ימים.

So, the Department of Health in New York came to us,

אנשי מחלקת הבריאות של ניו-יורק פנו אלינו,

and they needed a way to distribute

הם חיפשו דרך

36 million condoms for free to the citizens of New York.

להפיץ חינם 36 מליון קונדומים לאזרחי ניו-יורק.

So a pretty big endeavor, and we worked on the dispensers.

מבצע די גדול, ואנו עבדנו על מתקני החלוקה;

These are the dispensers. There's this friendly shape.

אלו מתקני החלוקה. יש להם צורה ידידותית.

It's a little bit like designing a fire hydrant,

זה קצת כמו לעצב ברז-כיבוי,

and it has to be easily serviceable:

וזה צריך להיות קל לתחזוקה:

you have to know where it is and what it does.

צריך לדעת היכן המתקן נמצא ומה הוא עושה.

And we also designed the condoms themselves.

עיצבנו גם את הקונדומים עצמם.

And I was just in New York at the launch,

הייתי בניו-יורק בזמן ההשקה,

and I went to see all these places where they're installed:

והלכתי לראות את כל המקומות בהם הותקנו.

this is at a Puerto Rican little mom-and-pop store;

כאן זה בחנות פוטוריקנית, עסק משפחתי קטן,

at a bar in Christopher Street; at a pool hall.

בבר ברחוב כריסטופר, באולם סנוקר.

I mean, they're being installed in homeless clinics -- everywhere.

הם מותקנים במרפאות לחסרי-בית בכל מקום.

Of course, clubs and discos, too.

וכמובן שגם במועדונים ואולמות דיסקו.

And here's the public service announcement for this project.

וזה תשדיר השירות שהכריז על המוצר הזה.

(Music)

[מוסיקה]

(Laughter)

[צחוק]

Get some.

קחו כמה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

So, this is really where design

אז זה באמת מקום שבו העיצוב

is able to create a conversation.

יכול לעורר שיח.

I was in these venues, and people were,

הייתי באתרים האלה, ואנשים היו

you know, really into getting them. They were excited.

ממש מעוניינים להשיג אותם. הם התרגשו.

It was breaking the ice,

זה שבר את הקרח,

it was getting over a stigma,

זה היה להתגבר על סטיגמה,

and I think that's also what design can do.

ולדעתי גם זה משהו שהעיצוב יכול לעשות.

So, I was going to

אז התכוונתי

throw some condoms in the room and whatnot,

להשליך כמה קונדומים לאולם,

but I'm not sure it's the etiquette here.

אך איני בטוח שזה לא נוגד את כללי ההתנהגות כאן.

(Laughter)

[צחוק]

Yeah? All right, all right. I have only a few.

בסדר, בסדר. יש לי רק כמה אחדים.

(Laughter)

[צחוק]

(Applause)

[מחיאות כפיים]

So, I have more, you can always ask me for some more later.

יש לי עוד. אתם יכולים לבקש ממני אחר כך.

(Laughter)

[צחוק]

And if anybody asks why you're carrying a condom,

ואם ישאלו אתכם מדוע אתם מחזיקים קונדום,

you can just say you like the design.

תוכלו לומר שאתם אוהבים את העיצוב שלו.

(Laughter)

[צחוק]

So, I'll finish with just one thought:

אסיים עם עוד מחשבה אחת בלבד:

if we all work together on creating value,

אם כולנו נעבוד ביחד על יצירת ערכים,

but if we really keep in mind the values of the work that we do,

ובאמת נזכור את ערכי העבודה שאנו עושים,

I think we can change the work that we do.

אני חושב שנוכל לשנות את העבודה שאנו עושים.

We can change these values, can change the companies we work with,

נוכל לשנות ערכים אלה ואת החברות איתן אנו עובדים,

and eventually, together, maybe we can change the world.

ובסופו של דבר, ביחד, אולי נוכל לשנות את העולם.

So, thank you.

אז תודה רבה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]