The refugee crisis is a test of our character | David Miliband

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

I'm going to speak to you about the global refugee crisis

אני אדבר איתכם על משבר הפליטים העולמי

and my aim is to show you that this crisis

ומטרתי היא להראות לכם שמשבר זה

is manageable, not unsolvable,

ניתן לניהול, ואינו בלתי פתיר,

but also show you that this is as much about us and who we are

אבל גם להראות לכם שזה מצביע גם במידה רבה עלינו, ועל מי שאנחנו

as it is a trial of the refugees on the front line.

כשם שזה משפט של הפליטים שבקו החזית.

For me, this is not just a professional obligation,

בשבילי זו אינה רק חובה מקצועית,

because I run an NGO supporting refugees and displaced people around the world.

כי אני מנהל ארגון לא ממשלתי שתומך בפליטים ובעקורים ברחבי העולם.

It's personal.

זה אישי.

I love this picture.

אני אוהב את התמונה הזאת.

That really handsome guy on the right,

הבחור הבאמת יפה, מצד ימין,

that's not me.

זה לא אני.

That's my dad, Ralph, in London, in 1940

זה אבי, ראלף, בלונדון, ב- 1940

with his father Samuel.

עם אביו סמואל.

They were Jewish refugees from Belgium.

הם היו פליטים יהודים מבלגיה.

They fled the day the Nazis invaded.

הם ברחו ביום שבו הנאצים פלשו.

And I love this picture, too.

ואני אוהב גם את התמונה הזאת.

It's a group of refugee children

זו קבוצה של ילדים פליטים

arriving in England in 1946 from Poland.

שמגיעים לאנגליה ב- 1946 מפולין.

And in the middle is my mother, Marion.

ובאמצע נמצאת אמי, מריון.

She was sent to start a new life

היא נשלחה להתחיל חיים חדשים

in a new country

בארץ חדשה

on her own

לבדה

at the age of 12.

בגיל 12.

I know this:

אני יודע:

if Britain had not admitted refugees

שאם בריטניה לא היתה מקבלת פליטים

in the 1940s,

בשנות הארבעים,

I certainly would not be here today.

לבטח לא הייתי כאן היום.

Yet 70 years on, the wheel has come full circle.

ועדיין, 70 שנה מאוחר יותר, נסגר מעגל.

The sound is of walls being built,

קולות של חומות שנבנות,

vengeful political rhetoric,

רטוריקה פוליטית נקמנית,

humanitarian values and principles on fire

ערכים הומניטריים ועקרונות עולים באש

in the very countries that 70 years ago said never again

באותן ארצות עצמן שלפני 70 שנה אמרו לעולם לא,

to statelessness and hopelessness for the victims of war.

לחוסר נתינות, וחוסר תקווה לקורבנות של מלחמה.

Last year, every minute,

בשנה שעברה, בכל רגע,

24 more people were displaced from their homes

24 אנשים נוספים נעקרו מבתיהם

by conflict, violence and persecution:

בגלל סכסוך, אלימות ורדיפה:

another chemical weapon attack in Syria,

עוד התקפה בנשק כימי בסוריה,

the Taliban on the rampage in Afghanistan,

בהשתוללות של הטאליבן באפגניסטן,

girls driven from their school in northeast Nigeria by Boko Haram.

נערות נחטפו מבתי הספר בצפון מזרח ניגריה על ידי הבוקו חראם,

These are not people moving to another country

אלה אינם אנשים שעוברים ממדינה אחת לאחרת

to get a better life.

לטובת חיים טובים יותר.

They're fleeing for their lives.

הם נסים על נפשם.

It's a real tragedy

זו טרגדיה אמיתית

that the world's most famous refugee can't come to speak to you here today.

שהפליט המפורסם ביותר בעולם לא יכול לבוא לדבר איתכם כאן היום.

Many of you will know this picture.

רבים מכם יזהו את התמונה הזו.

It shows the lifeless body

שמראה גוף חסר חיים

of five-year-old Alan Kurdi,

של אלן כורדי בן החמש,

a Syrian refugee who died in the Mediterranean in 2015.

פליט סורי שמת בים התיכון בשנת 2015.

He died alongside 3,700 others trying to get to Europe.

הוא מת לצד 3,700 אחרים שניסו להגיע לאירופה.

The next year, 2016,

בשנה שלאחריה ב 2016,

5,000 people died.

5,000 בני אדם מתו.

It's too late for them,

זה מאוחר מדי עבורם,

but it's not too late for millions of others.

אבל זה לא מאוחר מדי עבור מיליוני אחרים.

It's not too late for people like Frederick.

זה לא מאוחר מדי עבור אנשים כמו פרדריק.

I met him in the Nyarugusu refugee camp in Tanzania.

פגשתי אותו במחנה הפליטים ניארוגוסו בטנזניה.

He's from Burundi.

הוא מבורונדי.

He wanted to know where could he complete his studies.

הוא התעניין לדעת היכן יוכל לסיים את לימודיו.

He'd done 11 years of schooling. He wanted a 12th year.

הוא סיים 11 שנות לימוד ורצה להשלים את השנה ה 12.

He said to me, "I pray that my days do not end here

הוא אמר לי, "אני מתפלל שלא אסיים כאן את ימי.

in this refugee camp."

במחנה הפליטים הזה".

And it's not too late for Halud.

וזה לא מאוחר מדי עבור חאלוד.

Her parents were Palestinian refugees

הוריה היו פליטים פלסטינים

living in the Yarmouk refugee camp outside Damascus.

שמתגוררים במחנה פליטים ירמוך בפאתי דמשק.

She was born to refugee parents,

היא נולדה להורים פליטים,

and now she's a refugee herself in Lebanon.

ועכשיו היא עצמה פליטה בלבנון.

She's working for the International Rescue Committee to help other refugees,

היא עובדת בוועדת ההצלה הבינלאומית על מנת לעזור לפליטים אחרים

but she has no certainty at all

אבל לה אין שום ודאות

about her future,

בקשר לעתידה,

where it is or what it holds.

היכן הוא יהיה וכיצד ייראה.

This talk is about Frederick, about Halud

שיחה זו היא על פרדריק, על חאלוד

and about millions like them:

ועל מיליונים כמותם:

why they're displaced,

למה הם נעקרו,

how they survive, what help they need and what our responsibilities are.

איך הם שורדים, לאיזו עזרה הם זקוקים ומהי האחריות שלנו.

I truly believe this,

אני באמת מאמין,

that the biggest question in the 21st century

שהשאלה הגדולה ביותר במאה ה -21

concerns our duty to strangers.

נוגעת לחובתנו כלפי זרים.

The future "you" is about your duties

אתם בעתיד הנכם החובות שלכם

to strangers.

לזרים.

You know better than anyone,

ידוע לכם יותר מלכל אחד אחר,

the world is more connected than ever before,

העולם מחובר יותר מאי פעם,

yet the great danger

אבל הסכנה הגדולה היא

is that we're consumed by our divisions.

שאנחנו נאכלים מבפנים על ידי הפילוג שלנו.

And there is no better test of that

וההוכחה הטובה ביותר לכך היא

than how we treat refugees.

האופן בו אנו מתייחסים לפליטים.

Here are the facts: 65 million people

הנה העובדות: 65 מיליון בני אדם

displaced from their homes by violence and persecution last year.

נעקרו מבתיהם בשנה שעברה עקב אלימות ורדיפות.

If it was a country,

אם זו היתה מדינה,

that would be the 21st largest country in the world.

היא הייתה המדינה ה 21 הגדולה ביותר בעולם.

Most of those people, about 40 million, stay within their own home country,

רוב האנשים האלה, כ 40 מיליון, נשארים בתוך ארצם שלהם

but 25 million are refugees.

אבל 25 מיליון הם פליטים.

That means they cross a border into a neighboring state.

זה אומר שהם חוצים גבול לתוך מדינה שכנה.

Most of them are living in poor countries,

רובם חיים במדינות עניות,

relatively poor or lower-middle-income countries, like Lebanon,

עניות יחסית, או מדינות בעלות הכנסה נמוכה-בינונית, כמו לבנון.

where Halud is living.

במקום שחאלוד חיה.

In Lebanon, one in four people is a refugee,

בלבנון, אחד מארבעה אנשים הוא פליט,

a quarter of the whole population.

רבע מכלל האוכלוסייה כולה.

And refugees stay for a long time.

ופליטים נשארים כאלה במשך זמן רב.

The average length of displacement

אורכה הממוצע של תקופת עקירה

is 10 years.

היא 10 שנים.

I went to what was the world's largest refugee camp, in eastern Kenya.

נסעתי למקום שהיה מחנה הפליטים הגדול בעולם, במזרח קניה,

It's called Dadaab.

הוא נקרא דאדאאב.

It was built in 1991-92

הוא נבנה ב 1991-1992

as a "temporary camp" for Somalis fleeing the civil war.

כ"מחנה זמני" עבור סומלים שברחו ממלחמת האזרחים.

I met Silo.

פגשתי את סילו.

And naïvely I said to Silo,

ולתומי אמרתי לסילו,

"Do you think you'll ever go home to Somalia?"

"האם את חושבת שתחזרי אי פעם הביתה לסומליה?"

And she said, "What do you mean, go home?

והיא אמרה, "מה זאת אומרת, הביתה?

I was born here."

נולדתי כאן."

And then when I asked the camp management

ואז כששאלתי את הנהלת המחנה

how many of the 330,000 people in that camp were born there,

כמה מ 330,000 האנשים במחנה נולדו שם,

they gave me the answer:

הם ענו לי:

100,000.

100,000.

That's what long-term displacement means.

זו משמעותה של עקירה לטווח ארוך.

Now, the causes of this are deep:

הסיבות לכך הן עמוקות:

weak states that can't support their own people,

מדינות חלשות שלא יכולות לקיים את האנשים שלהן,

an international political system

מערכת פוליטית בינלאומית

weaker than at any time since 1945

חלשה יותר מאי פעם מאז 1945

and differences over theology, governance, engagement with the outside world

ומחלוקות על תאולוגיה, ממשל, קשרים עם העולם החיצון

in significant parts of the Muslim world.

בחלקים גדולים של העולם המוסלמי.

Now, those are long-term, generational challenges.

אלה הם אתגרים דוריים לטווח ארוך,

That's why I say that this refugee crisis is a trend and not a blip.

לכן אני אומר שמשבר הפליטים הוא מגמה ולא הבזק.

And it's complex, and when you have big, large, long-term, complex problems,

והוא מורכב, וכשיש בעיות גדולות, ארוכות טווח, ומורכבות,

people think nothing can be done.

אנשים חושבים שלא ניתן לעשות דבר.

When Pope Francis went to Lampedusa,

כשאפיפיור פרנסיס הלך ללמפדוזה,

off the coast of Italy, in 2014,

מחוץ לחופה של איטליה, ב 2014,

he accused all of us and the global population

הוא האשים את כולנו ואת האוכלוסייה העולמית

of what he called "the globalization of indifference."

במה שהוא כינה "גלובליזציה של אדישות."

It's a haunting phrase.

זה ביטוי קשה.

It means that our hearts have turned to stone.

זה אומר שהלבבות שלנו הפכו לאבן.

Now, I don't know, you tell me.

כעת, איני יודע, אימרו לי אתם.

Are you allowed to argue with the Pope, even at a TED conference?

האם אתם רשאים להתווכח עם האפיפיור, אפילו בכנס TED?

But I think it's not right.

אבל אני חושב שזה לא נכון.

I think people do want to make a difference,

אני חושב שאנשים כן רוצים לחולל שינוי,

but they just don't know whether there are any solutions to this crisis.

אבל הם פשוט לא יודעים אם יש פתרונות למשבר הזה.

And what I want to tell you today

ומה שאני רוצה לספר לכם היום

is that though the problems are real, the solutions are real, too.

הוא שלמרות שהבעיות ממשיות, הפתרונות גם כן ממשיים.

Solution one:

פתרון ראשון:

these refugees need to get into work in the countries where they're living,

על הפליטים האלה להיכנס למעגל העבודה במדינות בהן הם חיים,

and the countries where they're living need massive economic support.

והמדינות שבהן הם חיים זקוקות לתמיכה כלכלית מסיבית.

In Uganda in 2014, they did a study:

באוגנדה ב 2014, עשו מחקר:

80 percent of refugees in the capital city Kampala

80% מהפליטים בעיר הבירה קמפלה

needed no humanitarian aid because they were working.

לא נזקקו לסיוע הומניטרי כי הם עבדו.

They were supported into work.

הם נתמכו מעבודה.

Solution number two:

פתרון מס. שניים:

education for kids is a lifeline, not a luxury,

חינוך לילדים הוא חבל הצלה, לא מותרות,

when you're displaced for so long.

כשאתה עקור במשך כל כך הרבה זמן.

Kids can bounce back when they're given the proper social, emotional support

ילדים יכולים להשתקם אם הם מקבלים תמיכה חברתית רגשית הולמת.

alongside literacy and numeracy.

לצד אוריינות ולימודי חשבון.

I've seen it for myself.

ראיתי את זה בעצמי.

But half of the world's refugee children of primary school age

אבל מחצית מילדי הפליטים בעולם בגיל בית הספר היסודי

get no education at all,

לא זוכים לקבל חינוך כלשהו,

and three-quarters of secondary school age get no education at all.

ושלושת רבעי ילדים בגיל בית הספר התיכון לא מקבלים חינוך בכלל.

That's crazy.

זה מטורף.

Solution number three:

פתרון מספר שלוש:

most refugees are in urban areas, in cities, not in camps.

רוב הפליטים נמצאים באזורים עירוניים, בערים, לא במחנות.

What would you or I want if we were a refugee in a city?

מה היינו רוצים, אתם ואני לו היינו פליטים בעיר?

We would want money to pay rent or buy clothes.

היינו רוצים כסף כדי לשלם שכ"ד, לקנות בגדים.

That is the future of the humanitarian system,

זה העתיד של המערכת ההומניטרית,

or a significant part of it:

או חלק ניכר ממנה:

give people cash so that you boost the power of refugees

לתת לאנשים כסף כך שתגבירו את כוחם של הפליטים

and you'll help the local economy.

ותעזרו לכלכלה המקומית.

And there's a fourth solution, too,

ויש גם פתרון רביעי,

that's controversial but needs to be talked about.

הוא שנוי במחלוקת אבל צריך לדבר עליו.

The most vulnerable refugees need to be given a new start

צריך לאפשר לפליטים הפגיעים ביותר התחלה חדשה

and a new life in a new country,

וחיים חדשים במדינה חדשה.

including in the West.

כולל במערב.

The numbers are relatively small, hundreds of thousands, not millions,

המספרים קטנים יחסית, מאות אלפים, לא מיליונים,

but the symbolism is huge.

אבל הסמליות עצומה.

Now is not the time to be banning refugees,

כעת, זה לא הזמן לאסור על פליטים,

as the Trump administration proposes.

כפי שמציע ממשל טראמפ.

It's a time to be embracing people who are victims of terror.

זה הזמן לחבק אנשים שהם קורבנות של טרור.

And remember --

ולזכור --

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Remember, anyone who asks you, "Are they properly vetted?"

זיכרו, כל מי ששואל אתכם "האם הם נבדקו כראוי?"

that's a really sensible and good question to ask.

זו שאלה הגיונית שטוב לשאול.

The truth is, refugees arriving for resettlement

האמת היא, פליטים שמגיעים ליישוב מחדש

are more vetted than any other population arriving in our countries.

נבדקים יותר מכל אוכלוסייה אחרת שמגיעה לארצותינו.

So while it's reasonable to ask the question,

אז בעוד שזה הגיוני לשאול את השאלה,

it's not reasonable to say that refugee is another word for terrorist.

זה לא הגיוני לומר שפליט זו מילה נרדפת למחבל.

Now, what happens --

עכשיו, מה קורה --

(Applause)

(מחיאות כפיים)

What happens when refugees can't get work,

מה קורה כשפליטים לא יכולים לקבל עבודה,

they can't get their kids into school,

הם לא יכולים להכניס את ילדיהם לביה"ס,

they can't get cash, they can't get a legal route to hope?

הם לא יכולים לקבל כסף, ולא לקבל מסלול חוקי לתקווה?

What happens is they take risky journeys.

מה שקורה הוא שהם יוצאים למסעות מסוכנים.

I went to Lesbos, this beautiful Greek island, two years ago.

לפני שנתיים נסעתי ללסבוס, האי היווני היפה הזה.

It's a home to 90,000 people.

זה בית ל 90,000 אנשים.

In one year, 500,000 refugees went across the island.

בשנה אחת, 500,000 פליטים חצו את האי.

And I want to show you what I saw

ואני רוצה להראות לכם את מה שראיתי

when I drove across to the north of the island:

כשנסעתי לצדו הצפוני של האי:

a pile of life jackets of those who had made it to shore.

ערימה של אפודות הצלה של אלה שהצליחו להגיע לחוף.

And when I looked closer,

וכשהסתכלתי יותר מקרוב,

there were small life jackets for children,

ראיתי שם אפודות הצלה קטנות, לילדים,

yellow ones.

צהובות.

And I took this picture.

וצילמתי את התמונה הזו.

You probably can't see the writing, but I want to read it for you.

כנראה אינכם יכולים לראות את הכיתוב, אבל אקריא אותו בשבילכם.

"Warning: will not protect against drowning."

"אזהרה: לא יגן מפני טביעה."

So in the 21st century,

אז במאה ה -21,

children are being given life jackets

ילדים מקבלים אפודות הצלה

to reach safety in Europe

כדי להגיע לאירופה בביטחון

even though those jackets will not save their lives

למרות שאפודות אלו לא יצילו את חייהם

if they fall out of the boat that is taking them there.

אם יפלו מהסירה שלוקחת אותם לשם.

This is not just a crisis, it's a test.

זה לא רק משבר, זה מבחן.

It's a test that civilizations have faced down the ages.

זה מבחן שתרבויות צריכות להתמודד איתו במהלך הדורות.

It's a test of our humanity.

זה מבחן לאנושיות שלנו.

It's a test of us in the Western world

זה מבחן לנו בעולם המערבי

of who we are and what we stand for.

של מי אנחנו ומה אנחנו מייצגים.

It's a test of our character, not just our policies.

זה מבחן לאופי שלנו, ולא רק למדיניות שלנו.

And refugees are a hard case.

והפליטים הם מקרה קשה.

They do come from faraway parts of the world.

הם באים מחלקים רחוקים בעולם.

They have been through trauma.

הם חוו טראומה.

They're often of a different religion.

לעתים קרובות הם בני דת אחרת.

Those are precisely the reasons we should be helping refugees,

אלו הן בדיוק הסיבות שעלינו לעזור לפליטים,

not a reason not to help them.

ולא סיבה לא לעזור להם.

And it's a reason to help them because of what it says about us.

וזו סיבה לעזור להם בגלל מה שזה אומר עלינו.

It's revealing of our values.

זה חושף את הערכים שלנו.

Empathy and altruism are two of the foundations of civilization.

אמפתיה ואלטרואיזם הם שניים מיסודות הציביליזציה.

Turn that empathy and altruism into action

היפכו את האמפתיה הזו והאלטרואיזם הזה לפעולה

and we live out a basic moral credo.

ואנו חיים מכוחה של אמונה מוסרית בסיסית.

And in the modern world, we have no excuse.

ובעולם המודרני, אין לנו תירוץ.

We can't say we don't know what's happening in Juba, South Sudan,

איננו יכולים לטעון שאיננו יודעים מה קורה בג'ובה, בדרום סודן,

or Aleppo, Syria.

או בחאלב, בסוריה.

It's there, in our smartphone

זה שם, בסמארטפון שלנו

in our hand.

שבידנו.

Ignorance is no excuse at all.

בורות אינה תירוץ כלל.

Fail to help, and we show we have no moral compass at all.

לא נעזור, ואנחנו מראים שאין לנו מצפן מוסרי בכלל.

It's also revealing about whether we know our own history.

זה גם חושף אם אנחנו מכירים את ההיסטוריה שלנו.

The reason that refugees have rights around the world

הסיבה שלפליטים יש זכויות ברחבי העולם

is because of extraordinary Western leadership

היא בגלל מנהיגות מערבית יוצאת דופן

by statesmen and women after the Second World War

של מדינאים לאחר מלחמת העולם השנייה

that became universal rights.

שהפכו לזכויות אוניברסליות.

Trash the protections of refugees, and we trash our own history.

השליכו את הגנת הפליטים ואנו משליכים את ההיסטוריה שלנו עצמנו.

This is --

זה --

(Applause)

(מחיאות כפיים)

This is also revealing about the power of democracy

זה גם חושף את כוחה של הדמוקרטיה

as a refuge from dictatorship.

כמקום מקלט מדיקטטורה.

How many politicians have you heard say,

כמה פוליטיקאים שמעתם אומרים,

"We believe in the power of our example, not the example of our power."

"אנו מאמינים בדוגמה שאנו נותנים ולא בדוגמה של כוחנו."

What they mean is what we stand for is more important than the bombs we drop.

כוונתם היא שמה שאנו מייצגים חשוב יותר מהפצצות שאנו מטילים.

Refugees seeking sanctuary

הפליטים שמבקשים מקלט

have seen the West as a source of hope and a place of haven.

ראו במערב מקור לתקווה ומקום מקלט.

Russians, Iranians,

רוסים, איראניים,

Chinese, Eritreans, Cubans,

סינים, אריתראים, קובנים,

they've come to the West for safety.

הגיעו למערב למצוא ביטחון.

We throw that away at our peril.

מסוכן לנו לא להתייחס לזה.

And there's one other thing it reveals about us:

ודבר אחד נוסף זה מגלה עלינו:

whether we have any humility for our own mistakes.

האם יש בנו ענווה לנוכח הטעויות שלנו.

I'm not one of these people

אני לא אחד מהאנשים האלה

who believes that all the problems in the world are caused by the West.

שמאמין שכל הבעיות בעולם נגרמות על ידי המערב.

They're not.

הן לא.

But when we make mistakes, we should recognize it.

אבל כשאנו עושים טעויות, עלינו לזהות אותן.

It's not an accident that the country which has taken

זה לא במקרה שהמדינה שקלטה

more refugees than any other, the United States,

יותר פליטים מכל אחת אחרת, היא ארה"ב,

has taken more refugees from Vietnam than any other country.

קלטה יותר פליטים מווייטנאם מכל מדינה אחרת.

It speaks to the history.

זה מספר על ההיסטוריה.

But there's more recent history, in Iraq and Afghanistan.

אבל יש היסטוריה חדשה יותר, בעיראק ובאפגניסטן.

You can't make up for foreign policy errors

לא ניתן לפצות על שגיאות במדיניות החוץ

by humanitarian action,

בפעולה הומניטרית,

but when you break something, you have a duty to try to help repair it,

אבל כששוברים משהו, מוטלת החובה לתקן את זה,

and that's our duty now.

וזו חובתנו כעת.

Do you remember at the beginning of the talk,

האם תזכרו שבתחילת השיחה,

I said I wanted to explain that the refugee crisis

אמרתי שהייתי רוצה להסביר שמשבר הפליטים

was manageable, not insoluble?

ניתן לניהול, לא בלתי פתיר?

That's true. I want you to think in a new way,

זה נכון. אני רוצה שתחשבו בדרך חדשה.

but I also want you to do things.

אבל אני גם רוצה שתעשו דברים.

If you're an employer,

אם אתם מעבידים,

hire refugees.

העסיקו פליטים.

If you're persuaded by the arguments,

אם אתם משוכנעים על ידי הטיעונים,

take on the myths

התמודדו עם המיתוסים,

when family or friends or workmates repeat them.

כשבני משפחה או חברים חוזרים עליהם.

If you've got money, give it to charities

אם יש לכם כסף, תרמו אותו לצדקה

that make a difference for refugees around the world.

שעושה הבדל, ועוזרת לפליטים ברחבי העולם.

If you're a citizen,

אם אתם אזרחים,

vote for politicians

הצביעו לפוליטיקאים

who will put into practice the solutions that I've talked about.

שיפעלו ליישום הפתרונות שדיברתי עליהם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

The duty to strangers

החובה כלפי זרים

shows itself

מראה את עצמה

in small ways and big,

בדרכים קטנות וגדולות,

prosaic and heroic.

פרוזאיות והרואיות.

In 1942,

בשנת 1942,

my aunt and my grandmother were living in Brussels

דודתי וסבתי חיו בבריסל

under German occupation.

תחת הכיבוש הגרמני.

They received a summons

הן קיבלו זימון

from the Nazi authorities to go to Brussels Railway Station.

מהשלטונות הנאציים לנסוע לתחנת הרכבת בבריסל.

My grandmother immediately thought something was amiss.

סבתא שלי חשבה מיד שמשהו לא היה כשורה.

She pleaded with her relatives

היא התחננה בפני קרובי משפחתה

not to go to Brussels Railway Station.

לא לנסוע לתחנת הרכבת בבריסל.

Her relatives said to her,

קרובי המשפחה שלה אמרו לה,

"If we don't go, if we don't do what we're told,

"אם לא נלך, אם לא נעשה מה שאומרים לנו,

then we're going to be in trouble."

נהיה בצרות".

You can guess what happened

אתם יכולים לנחש מה קרה

to the relatives who went to Brussels Railway Station.

לקרובים שהלכו לתחנת הרכבת בבריסל.

They were never seen again.

הם לא נראו יותר לעולם.

But my grandmother and my aunt,

אבל סבתי ודודה שלי,

they went to a small village

הלכו לכפר קטן

south of Brussels

דרומית לבריסל

where they'd been on holiday in the decade before,

ששם הם בילו בחופשה בעשור שלפני כן,

and they presented themselves at the house of the local farmer,

והציגו את עצמן בביתו של האיכר המקומי,

a Catholic farmer called Monsieur Maurice,

איכר קתולי בשם מסייה מוריס,

and they asked him to take them in.

וביקשו ממנו שיכניס אותן פנימה.

And he did,

והוא עשה זאת,

and by the end of the war,

ובסוף המלחמה,

17 Jews, I was told, were living in that village.

נאמר לי ש 17 יהודים חיו באותו כפר.

And when I was teenager, I asked my aunt,

וכשהייתי נער, שאלתי את דודתי,

"Can you take me to meet Monsieur Maurice?"

"את יכולה לקחת אותי לפגוש את מיסייה מוריס?"

And she said, "Yeah, I can. He's still alive. Let's go and see him."

והיא אמרה, "כן, אני יכולה. הוא עדיין חי. בוא ונלך לפגוש אותו ".

And so, it must have been '83, '84,

וכך זה היה כנראה ב 83 ', 84,

we went to see him.

הלכנו לפגוש אותו.

And I suppose, like only a teenager could,

ואני מניח, שכמו שרק נער יכול,

when I met him,

כאשר פגשתי אותו,

he was this white-haired gentleman,

הוא היה ג'נטלמן לבן שיער,

I said to him,

אמרתי לו,

"Why did you do it?

"למה עשית את זה?

Why did you take that risk?"

למה לקחת את הסיכון הזה?"

And he looked at me and he shrugged,

והוא הביט בי ומשך בכתפיו,

and he said, in French,

ואמר, בצרפתית,

"On doit."

"On doit."

"One must."

"אדם חייב"

It was innate in him.

זה היה מוטבע בתוכו.

It was natural.

זה היה טבעי.

And my point to you is it should be natural and innate in us, too.

והנקודה החשובה היא שזה צריך להיות טבעי ומוטבע בתוכנו, גם כן.

Tell yourself,

אימרו לעצמכם,

this refugee crisis is manageable,

משבר פליטים זה ניתן לניהול,

not unsolvable,

הוא אינו בלתי פתיר,

and each one of us

ולכל אחד מאיתנו

has a personal responsibility to help make it so.

יש אחריות אישית לעזור לעשות זאת.

Because this is about the rescue of us and our values

כי זה מצביע על ההצלה שלנו ושל ערכינו

as well as the rescue of refugees and their lives.

כמו גם הצלת הפליטים וחייהם.

Thank you very much indeed.

תודה רבה באמת.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Bruno Giussani: David, thank you. David Miliband: Thank you.

ברונו ג'וסאני: דייויד, תודה. דייוויד מיליבנד: תודה.

BG: Those are strong suggestions

ב.ג.: אלו הצעות חזקות

and your call for individual responsibility is very strong as well,

והקריאה שלך לאחריות אישית היא מאוד חזקה גם כן,

but I'm troubled by one thought, and it's this:

אבל מטרידה אותי מחשבה אחת והיא:

you mentioned, and these are your words, "extraordinary Western leadership"

הזכרת, ואלה המילים שלך, "מנהיגות מערבית יוצאת דופן"

which led 60-something years ago

שהוליכה לפני 60 שנה

to the whole discussion about human rights,

לדיון על זכויות אדם,

to the conventions on refugees, etc. etc.

לאמנות בנושא הפליטים וכו' וכו'

That leadership happened after a big trauma

המנהיגות הזאת קמה אחרי טראומה גדולה

and happened in a consensual political space,

ופעלה במרחב פוליטי מוסכם,

and now we are in a divisive political space.

וכעת אנחנו מצויים במרחב פוליטי מפולג,

Actually, refugees have become one of the divisive issues.

למעשה, הפליטים הפכו לאחד הנושאים שבמחלוקת.

So where will leadership come from today?

אז מאין תגיע המנהיגות היום?

DM: Well, I think that you're right to say

ד.מ: ובכן, אני חושב שאתה צודק לומר

that the leadership forged in war

שלמנהיגות שמתחשלת במלחמה

has a different temper and a different tempo

יש מזג שונה וקצב אחר

and a different outlook

והשקפה אחרת

than leadership forged in peace.

ממנהיגות שמתחשלת בעיתות שלום.

And so my answer would be the leadership has got to come from below,

וכך תשובתי תהיה שהנהגה חייבת לבוא מלמטה,

not from above.

לא מלמעלה.

I mean, a recurring theme of the conference this week

אני מתכוון, נושא ששב ועלה בכנס השבוע

has been about the democratization of power.

היה על הדמוקרטיזציה של הכוח.

And we've got to preserve our own democracies,

ואנחנו חייבים לשמר את הדמוקרטיות שלנו,

but we've got to also activate our own democracies.

אבל עלינו גם להפעיל את הדמוקרטיות שלנו.

And when people say to me,

וכשאנשים אומרים לי,

"There's a backlash against refugees,"

"יש רתיעה ותגובה חריפה נגד פליטים".

what I say to them is,

מה שאני אומר להם הוא,

"No, there's a polarization,

"לא, יש קיטוב,

and at the moment,

וכרגע,

those who are fearful are making more noise

אלה שחוששים עושים יותר רעש

than those who are proud."

מאלה שחשים גאווה"

And so my answer to your question is that we will sponsor and encourage

ולכן התשובה שלי לשאלה שלך היא שנוכל לתת חסות ועידוד

and give confidence to leadership

ולהעניק ביטחון למנהיגות

when we mobilize ourselves.

כאשר אנו עצמנו מתגייסים.

And I think that when you are in a position of looking for leadership,

ואני חושב שכאשר אתם בעמדה של חיפוש מנהיגות,

you have to look inside

עליכם להסתכל פנימה

and mobilize in your own community

ולגייס אנשים בקהילה שלכם

to try to create conditions for a different kind of settlement.

לנסות ליצור תנאים עבור סוג אחר של יישוב.

BG: Thank you, David. Thanks for coming to TED.

ב.ג.: תודה רבה לך דייויד, תודה שבאת ל- TED.

(Applause)

(מחיאות כפיים)