David Pogue: Simplicity sells

מתרגם: Itamar Manosevitch מבקר: Ido Dekkers

(Music: "The Sound of Silence," Simon & Garfunkel)

Hello voice mail, my old friend.

משיבון, חבריי היקר.

(Laughter)

(צחוק)

I've called for tech support again.

התקשרתי לתמיכה טכנית שוב.

I ignored my boss's warning.

התעלמתי מאזהרת הבוס. התקשרתי ביום ראשון בבוקר.

I called on a Monday morning.

Now it's evening, and my dinner first grew cold, and then grew mold.

עכשיו ערב, וארוחתי נעשתה קרה -- ואז גידל עובש.

I'm still on hold.

אני עדיין בהמתנה. אני מאזין לקולות השקט.

I'm listening to the sounds of silence.

I don't think you understand.

איני חושב שאתה מבין. אני חושב שקווי הטלפון אינם מאוישים.

I think your phone lines are unmanned.

I punched every touch tone I was told,

לחצתי על כל כפתור שאמרו לי,

but I've still spent 18 hours on hold.

אך נשארתי 18 שעות בהמתנה.

It's not enough your software crashed my Mac,

זה לא מספיק שהתוכנה שלכם ריסקה לי את ה-Mac שלי ו

and it constantly hangs and bombs --

עכשיו הוא נתקע ותוקע -- הוא מחק לי את ה-ROMS! עכשיו ה-Mac

it erased my ROMs!

Now the Mac makes the sounds of silence.

עושה את קולות השקט.

In my dreams I fantasize

בחלומותי אני מפנטז

of wreaking vengeance on you guys.

לנקום בכם.

Say your motorcycle crashes.

נגיד שהאופנוע שלכם מתרסק.

Blood comes gushing from your gashes.

דם פורץ לכם מהחתכים. עם כוחך הנעלם,

With your fading strength, you call 9-1-1 and you pray for a trained MD.

אתה מתקשר 1-0-0 ואתה מתפלל לרופא מאומן. אך אתם מקבלים אותי.

But you get me.

(Laughter)

(צחוק)

And you listen to the sounds of silence.

ואתם מאזינים לקולות השקט.

(Music)

(Applause)

(תשואות)

תודה. ערב טוב וברוכים הבאים ל-

Thank you.

Good evening and welcome to:

"Spot the TED Presenter Who Used to Be a Broadway Accompanist."

"צפו במציג TED שפעם היה מלווה ב-Broadway."

(Laughter)

(צחוק)

When I was offered the Times column six years ago,

טוב. כשהציעו לי את המדור ב"ניו יורק טיימס" לפני 6 שנים,

the deal was like this:

הדיל היה ככה: ישלחו לך את הגאג'טים הכי מגניבים, הכי חדשים, והכי קולים.

you'll be sent the coolest, hottest, slickest new gadgets.

Every week, it'll arrive at your door.

כל שבוע הוא יגיע אליך הביתה.

You get to try them out, play with them, evaluate them

אתה תנסה אותם, תשחק איתם, ותעריך אותם

until the novelty wears out, before you have to send them back,

עד שההתלהבות נגמרת, לפני שאתה חייב להחזיר אותם.

and you'll get paid for it.

ומשלמים לך על זה. אתה יכול לחשוב על זה, אם בא לך.

You can think about it, if you want.

So, I've always been a technology nut, and I absolutely love it.

אז תמיד הייתי משוגע על טכנולוגיה, ומאוד אהבתי את זה.

The job, though, came with one small downside, and that is,

התפקיד הגיע עם חיסרון אחד קטן, וזה היה ש,

they intended to publish my email address at the end of every column.

הם התכוונו לפרסם את הכתובת דוא"ל שלי בסוף כל טור.

And what I've noticed is -- first of all, you get an incredible amount of email.

ושמתי לב ש- -- ראשית, אתה מקבל כמות ענקית של דוא"ל.

If you ever are feeling lonely,

אם אתה מרגיש בודד,

get a New York Times column,

מדור "ניו יורק טיימס" יהיה לך טוב, כי תקבל המון

because you will get hundreds and hundreds and hundreds of emails.

המון המון דוא"לים. והדוא"לים שאני מקבל הרבה

And the email I'm getting a lot today is about frustration.

כיום זה על תסכול.

People are feeling like things --

אנשים מרגישים כאילו שהדברים -- אוקיי,

Ok, I just had an alarm come up on my screen.

בדיוק הייתה לי אזעקה במסך שלי. מזל שלא יכולתם לראות אותו.

Lucky you can't see it.

People are feeling overwhelmed.

אנשים מרגישים המומים. הם מרגישים שזה יותר מדי טכנולוגיה, יותר מדי מהיר.

They're feeling like it's too much technology, too fast.

It may be good technology,

יכול להיות שזו טכנולוגיה טובה,

but I feel like there's not enough of a support structure.

אך אני מרגיש שהמבנה התמיכה לא מספק.

There's not enough help.

אין מספיק עזרה. אין ממש התחשבות

There's not enough thought put into the design of it

בעיצוב של זה כדי שזה יהיה קל וכיפי לשימוש.

to make it easy and enjoyable to use.

One time I wrote a column about my efforts to reach Dell Technical Support,

פעם כתבתי טור על מאמציי להשיג את

התמיכה הטכנית של Dell. ותוך 12 שעות,

and within 12 hours, there were 700 messages

היו 700 הודעות מקוראים על פורומי התגובות

from readers on the feedback boards on the Times website,

באתר ה"ניו יורק טיימס", ממשתמשים האומרים, "גם אני!" ו,

from users saying,

""Me too, and here's my tale of woe."

"הנה הסיפור של הצרות שהיו לי." אני קורא לזה זעם תוכנות.

I call it "software rage."

And man, let me tell you,

ו, אני אומר לך, מי שיגלה איך עושים כסף

whoever figures out how to make money off of this frustration will --

מהתסכול הזה י --

Oh, how did that get up there? Just kidding.

אוי, איך זה הגיע לשם? אני סתם צוחק.

(Laughter)

(צחוק)

Ok, so why is the problem accelerating?

טוב, אז למה הבעיה גדלה? חלק מהבעיה היא,

And part of the problem is, ironically,

באופן אירוני, בגלל שהתעשייה שמה כל-כך הרבה מחשבה

because the industry has put so much thought

into making things easier to use.

בלעשות את הדברים יותר קלים לשימוש.

I'll show you what I mean.

אראה לכם למה אני מתכוון.

This is what the computer interface used to look like, DOS.

כך נראה ממשק של מחשב פעם, DOS.

Over the years, it's gotten easier to use.

במשך השנים הוא היה יותר קל לשימוש.

This is the original Mac operating system.

זה המערכת הפעלה האורגינלית של ה-Mac.

Reagan was President. Madonna was still a brunette.

רייגן היה נשיא ארצות הברית. מדונה עדיין הייתה ברונטית.

And the entire operating system --

וכל מערכת ההפעלה --

this is the good part -- the entire operating system fit in 211 k.

זה הקטע הטוב -- כל מערכת ההפעלה נכנסה ב-211 ק"ב.

You couldn't put the Mac OS X logo in 211 k!

אי-אפשר להכניס את הלוגו של מערכת הפעלה של ה-Mac מספר 10 ב-211 ק"ב!

(Laughter)

(צחוק)

So the irony is, that as these things became easier to use,

אז האירוניה היא, שככל שהדברים האלה נעשים יותר קלים לשימוש

a less technical, broader audience was coming into contact

קהל פחות טכני וגדול יותר בא במגע

with this equipment for the first time.

עם הציוד הזה בפעם הראשונה.

I once had the distinct privilege of sitting in on the Apple call center

פעם הייתה לי את הזכות לשבת במרכז התמיכה של אפל ליום.

for a day.

The guy had a duplicate headset for me to listen to.

לאיש היו אוזניות כפולות בשבילי להאזין.

And the calls that -- you know how they say,

והשיחות -- אתם יודעים איך שהם תמיד אומרים,

"Your call may be recorded for quality assurance?"

"שיחתך עלולה להיות מוקלטת לאבטחת איכות?"

Uh-uh.

לא בדיוק. שיחתך עלולה להיות מוקלטת

Your call may be recorded

so that they can collect the funniest dumb user stories

כדי שהם יוכלו לאסוף את סיפורי המשתמשים הכי מטומטמים ומצחיקים

and pass them around on a CD.

ולהעביר אותם בתקליטור מאחד לשני.

(Laughter)

(צחוק)

Which they do.

והם עושים את זה.

(Laughter)

(צחוק)

And I have a copy.

ויש לי העתק.

(Laughter)

It's in your gift bag. No, no.

(צחוק)

זה בשקית המתנות שלכם. לא, לא.

With your voices on it!

עם קולותיכם.

So, some of the stories are just so classic, and yet so understandable.

חלק מהסיפורים הם כל-כך קלאסיים, אך בנוסף אפשר כל-כך להבינם.

A woman called Apple to complain that her mouse was squeaking.

אישה התקשרה ל-Apple להתלונן

שהעכבר שלה צפצף -- עשה רעש צפצפני.

Making a squeaking noise.

And the technician said,

ואז הטכנאי אמר, "אה, גברת, למה את מתכוונת שעכברך מצפצף?"

"Well, ma'am, what do you mean your mouse is squeaking?"

She says, "All I can tell you is that it squeaks louder,

היא אמרה, "כל מה שאוכל לומר לך זה

שזה מצפצף חזק יותר ככל שאני מעבירה אותו מהר יותר על המסך."

the faster I move it across the screen."

(Laughter)

(צחוק)

And the technician's like,

ואז הטכנאי אמר, "גברת, יש לך את העכבר על המסך?"

"Ma'am, you've got the mouse up against the screen?"

She goes, "Well, the message said, 'Click here to continue.'"

היא אמרה, "ההודעה אמרה, 'לחץ כאן להמשיך.'"

(Laughter)

(צחוק)

Well, if you like that one -- how much time have we got?

אז, אם אהבתם את זה, כמה זמן יש לנו?

Another one, a guy called -- this is absolutely true --

עוד מישהו התקשר. זה לגמרי נכון!

his computer had crashed, and he told the technician

מחשבו התרסק, והוא אמר לטכנאי

he couldn't restart it, no matter how many times he typed "11."

שהוא לא יכל להפעילו מחדש לא משנה כמה פעמים לחץ 11.

And the technician said, "What? Why are you typing 11?"

והטכנאי אמר, "מה? למה אתה לוחץ 11?" הוא אמר,

He said, "The message says, 'Error Type 11.'"

"ההודעה אמרה, "'שגיאה מסוג (type באנגלית זה גם "סוג" וגם "כתוב") 11.'"

(Laughter)

(צחוק)

So, we must admit

אז אנחנו חייבים להודות שחלק מהאשמות נופלת במשתמשים.

that some of the blame falls squarely at the feet of the users.

But why is the technical overload crisis,

אך למה המשבר הטכני,

the complexity crisis, accelerating now?

משבר המורכבות, גדל עכשיו? בעולם החומרה,

In the hardware world, it's because we the consumers want

זה בגלל שאנחנו, הלקוחות, רוצים שהכל יהיה יותר ויותר ויותר קטן.

everything to be smaller, smaller, smaller.

So the gadgets are getting tinier and tinier,

אז הגאג'טים נעשים יותר ויותר קטנים,

but our fingers are essentially staying the same size.

אבל אצבעותנו בעקרון נשארות באותו הגודל.

So it gets to be more and more of a challenge.

אז זה נעשה אתגר גדול יותר ויותר לעבוד איתם.

Software is subject to another primal force:

בעולם התוכנה יש כוח שונה:

the mandate to release more and more versions.

ה"מנדט" להוציא יותר ויותר גירסאות.

When you buy a piece of software,

כשאתה קונה תוכנה, זה לא כמו לקנות אגרטל

it's not like buying a vase or a candy bar, where you own it.

או חטיף, שזה באמת שלך.

It's more like joining a club, where you pay dues every year,

זה יותר כמו להצטרף למועדון שאתה חייב לשלם דמי חבר כל שנה.

and every year, they say,

וכל שנה, הם אומרים,

"We've added more features, and we'll sell it to you for $99."

"הוספנו יותר תכונות ונמכור לך את זה ב-99 דולרים."

I know one guy who's spent $4,000 just on Photoshop over the years.

אני מכיר מישהו ששילם 4000 דולרים רק על פוטושופ במשך השנים.

And software companies make 35 percent of their revenue

וחברות התוכנות מייצרות 35 אחוזים מההכנסות

from just these software upgrades.

רק מהשדרוגים של התוכנות האלה.

I call it the Software Upgrade Paradox --

אני קורא לזה הפרדוקס של שידרוגי התוכנות --

which is that if you improve a piece of software enough times,

שהוא, אם אתה משפר תוכנה מספיק פעמים,

you eventually ruin it.

אתה בסופו של דבר הורס אותה.

I mean, Microsoft Word was last just a word processor in, you know,

למשל, Microsoft Word פעם היה רק מעבד תמלילים,

the Eisenhower administration.

בממשל אייזנהוואר (1953-1961).

(Laughter)

But what's the alternative?

(צחוק)

אבל מהי האלטרנטיבה? Microsoft בעצם עשתה את הניסיון הזה. הם אמרו,

Microsoft actually did this experiment.

They said, "Well, wait a minute.

Everyone complains that we're adding so many features.

"רגע. כולם מתלוננים שאנחנו מוסיפים כל-כך הרבה תכונות לתוכנה.

בוא נייצר מעבד תמלילים שהוא רק מעבד תמלילים.

Let's create a word processor that's just a word processor:

Simple, pure; does not do web pages, is not a database."

פשוט, טהור, לא מבין בדפי רשת, שהוא לא דאטהבייס."

And it came out, and it was called Microsoft Write.

ואז זה יצא. קראו לזה Microsoft Write.

And none of you are nodding in acknowledgment, because it died.

ואף אחד מכם לא מניד את הראש בהכרה, בגלל שזה מת.

It tanked. No one ever bought it.

הוא נכשל. אף אחד לא קנה אותו.

I call this the Sport Utility Principle.

אני קורא לזה העקרון של אביזרי הספורט. אנשים אוהבים להקיף את עצמם

People like to surround themselves with unnecessary power, right?

בכוח שלא צריך אותו, נכון?

They don't need the database and the website, but they're like,

הם לא צריכים את המאגר ואת דפי הרשת, אבל הם אומרים,

"Well, I'll upgrade, because, I might, you know, I might need that someday."

"טוב, אשדרג, בגלל, יש מצב, אתה יודע. אולי אצטרך את זה יום אחד!"

So the problem is: as you add more features, where are they going to go?

אז הבעיה היא, ככל שמוסיפים יותר תכונות, לאן הם ילכו?

Where are you going to stick them? You only have so many design tools.

איפה תשים אותם? יש לך כבר כל-כך הרבה כלי עיצוב.

You can do buttons, you can do sliders, pop-up menus, sub-menus.

אתה יכול לעשות כפתורים; אתה יכול לעשות מחוונים, תפריטים קופצים, תת-תפריטים.

But if you're not careful about how you choose,

אך אם אתה לא זהיר במה אתה בוחר, תהיה כזה.

you wind up with this.

(Laughter)

(צחוק)

This is an un-retouched -- this is not a joke --

זו תצלום שלא נגעו בו -- זו לא בדיחה -- של Microsoft Word,

un-retouched photo of Microsoft Word,

the copy that you have, with all the toolbars open.

הגירסה שלך יש, עם כל סרגלי הכלים פתוחים.

You've obviously never opened all the toolbars,

ברור שאף פעם לא פתחת את כולם,

but all you have to type in is this little, teeny window down here.

אך המקום שיש לך לכתוב זה החלון הקטנצ'יק, הפיצ'פון למטה פה.

(Laughter)

(צחוק)

And we've arrived at the age of interface matrices,

אז הגענו לעידן ממשקי המטריצות,

where there are so many features and options,

עם כל-כך הרבה תכונות ואפשרויות, אתה חייב שני מימדים, אתה יודע.

you have to do two dimensions, you know:

אנכי ומאוזן. כולכם התלוננתם על

a vertical and a horizontal.

You guys all complain

about how Microsoft Word is always bulleting your lists

איך ש-Microsoft Word תמיד מבליט את רשימותיכם ומותח קו מתחת לקישוריכם אוטומטית.

and underlining your links automatically.

The off switch is in there somewhere.

האפשרות לבטל את זה הוא שם איפשהו.

I'm telling you -- it's there.

אני אומר לכם, הוא שם!

Part of the art of designing a simple, good interface,

חלק מהאומנות של לעצב ממשק פשוט וטוב,

is knowing when to use which one of these features.

הוא לדעת מתי להשתמש בתכונות הללו.

So, here is the log-off dialogue box for Windows 2000.

אז הנה תיבת הדו-שיח להתנתקות של-Windows 2000.

There are only four choices,

יש רק ארבעה אפשרויות,

אז למה הם בתפריט קופץ?

so why are they in a pop-up menu?

It's not like the rest of the screen is so full of other components

זה לא כאילו שכל שאר המסך הוא כל-כך מלא בדברים אחרים

that you need to collapse the choices.

שאתה חייב לכווץ את הבחירות.

They could have put them all out in view.

היו יכולים לשים את כולם מוצגים.

Here's Apple's take on the exact same dialogue box.

הנה התוצאה של Apple עם בדיוק אותו הדבר.

(Applause)

(תשואות)

Thank you -- yes, I designed the dialogue box. No, no.

תודה -- כן, אני עיצבתי אותה. לא, לא, לא.

Already, we can see that Apple and Microsoft

כבר אנחנו רואים של-Apple ול-Microsoft

have a severely divergent approach to software design.

יש גישות שונות לעיצוב תוכנות.

Microsoft's approach to simplicity tends to be:

הגישה של Microsoft היא בדרך-כלל:

let's break it down; let's just make it more steps.

בוא נפרק את זה, בוא פשוט נעשה יותר שלבים.

There are these "wizards" everywhere.

יש אשפים כאלה בכל מקום.

And you know, there's a new version of Windows coming out this fall.

ואתה יודע, יש גירסה חדשה של Windows שיוצאת בסתיו.

If they continue at this pace, there's absolutely no telling

אם הם ימשיכו ככה, אי-אפשר לדעת

לאן הם יגיעו.

where they might wind up.

[Welcome to the Type a Word Wizard]

(תשואות)

(Laughter)

(Applause)

"Welcome to the Type a Word Wizard."

ברוכים הבאים לאשף כתוב מילה. או-קיי, ננסה את זה. לחץ על הבא להמשיך.

Ok, I'll bite.

Let's click "Next" to continue.

(Laughter)

(תשואות)

(Applause)

From the drop-down menu, choose the first letter you want to type. Ok.

מהתפריט הנפתח, בחר את האות הראשונה שאתה רוצה להקליד.

(Laughter)

(צחוק)

So there is a limit that we don't want to cross.

אז יש גבול שאנחנו לא רוצים לעבור. אז מה הפתרון?

So what is the answer?

How do you pack in all these features in a simple, intelligent way?

איך אפשר להכניס את כל התכונות באופן פשוט וחכם?

I believe in consistency, when possible,

אני מאמין בעקביות כשזה אפשרי,

real-world equivalents,

מקבילים אמיתיים, תיקייה לפח כשאפשר, להצמיד לרוב הדברים תוויות.

trash can folder, when possible, label things, mostly.

But I beg of the designers here

אך אני מבקש מכל המעצבים כאן לשבור

to break all those rules if they violate the biggest rule of all,

את כל החוקים אם הם מפרים את החוק הגדול מכולם,

which is intelligence.

שהוא חוכמה. עכשיו, למה אני מתכוון בזה?

Now what do I mean by that?

I'm going to give you some examples

אתן לכם כמה דוגמאות כשחוכמה עושה משהו

where intelligence makes something not consistent, but it's better.

לא עקבי, אבל יותר טוב.

If you are buying something on the web,

אם אתה קונה משהו ברשת, אתה אמור לכתוב את הכתובת

you're supposed to put in your address,

and you're supposed to choose what country you're from, ok?

ואתה אמור לבחור מאיזו מדינה אתה, בסדר?

There are 200 countries in the world.

יש 200 מדינות בעולם. אנחנו אוהבים לחשוב על האינטרנט ככפר עולמי.

We like to think of the Internet as a global village.

I'm sorry; it's not one yet.

אני מצטער, אבל זה עדיין לא ככה.

It's mainly like, the United States, Europe, and Japan.

זה בעיקר ארצות הברית, אירופה ויפן.

אז למה ארצות הברית עם ה-"u"ים (u היא האות ה-21 באלפבית הלטיני)

So why is "United States" in the "U"s?

(Laughter)

(צחוק)

You have to scroll, like, seven screensful to get to it.

אתה חייב לעבור אורך של שבעה מסכים מלאים כדי להגיע אליו.

Now, it would be inconsistent to put "United States" first,

עכשיו, זה היה לא עיקבי לשים את ארצות הברית ראשונה,

but it would be intelligent.

אבל זה היה חכם. כבר נגעו בזה קודם,

This one's been touched on before,

but why in God's name do you shut down a Windows PC

אבל בשם האלוהים, למה מכבים מחשב חלונות בלחיצה

by clicking a button called "Start?"

על כפתור שנקרא "התחל?"

(Laughter)

(צחוק)

Here's another pet one of mine: you have a printer.

זה עוד משהו מעצבן משלי: יש לך מדפסת.

Most of the time, you want to print one copy of your document,

בדרך-כלל, אתה רוצה להדפיס העתק אחד מהמסמך,

in page order, on that printer.

בסדר הדפים, במדפסת.

So why in God's name do you see this every time you print?

אז באלוהים, למה אתה רואה את זה כל פעם שאתה מדפיס?

It's like a 747 shuttle cockpit.

זה כמו קוקפיט של 747.

(Laughter)

(צחוק)

And one of the buttons at the bottom, you'll notice, is not "Print."

ואחד הכפתורים שנמצאים למטה, אתה תראה, הוא לא "הדפס."

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(תשואות)

Now, I'm not saying that Apple is the only company who has embraced

עכשיו, אני לא אומר ש-Apple היא החברה היחידה שמחבקת

the cult of simplicity.

את פולחן הפשטות.

Palm is also, especially in the old days, wonderful about this.

Palm גם, במיוחד בימים עברו, נפלאים בתחום הזה.

I actually got to speak to Palm when they were flying high in the '90s,

בעצם יצא לי לדבר איתם כשהם היו חזקים בשנות ה-90,

ולאחר השיחה, פגשתי את אחד מהעובדים.

and after the talk, I met one of the employees.

He says, "Nice talk." And I said, "Thank you. What do you do here?"

הוא אמר, "שיחה טובה." ואז שאלתי אותו, "תודה, מה אתה עושה פה?"

הוא אמר, "אני סופר נקישות."

He said, "I'm a tap counter." I'm like, "You're a what?"

אני שאלתי, "אתה מה?" הוא אמר, "ג'ף הוקינגס, המנכ"ל, אמר,

He goes, "Well Jeff Hawkins, the CEO, says,

'If any task on the Palm Pilot takes more than three taps of the stylus,

'אם כל משימה ב-Palm Pilot לוקח יותר משלושה נקישות של החרט,

it's too long, and it has to be redesigned.'

זה יותר מדי, והוא חייב להיות מתוכנן מחדש.' אז אני סופר הנקישות."

So I'm the tap counter."

So, I'm going to show you an example

עכשיו אראה לכם דוגמה של חברה שאין לה

of a company that does not have a tap counter.

(Laughter)

סופר נקישות.

This is Microsoft Word.

או-קיי, זה Microsoft Word. כשאתה פותח מסמך חדש נקי ב-Word

Ok, when you want to create a new blank document in Word --

it could happen.

-- אולי זה יקרה!

(Laughter)

(צחוק)

You go up to the "File" menu and you choose "New."

אתה הולך לתפריט "קובץ" ואתה בוחר "חדש." עכשיו,

Now, what happens when you choose "New?"

מה קורה כשאתה בוחר "חדש?" אתה מקבל מסמך חדש נקי?

Do you get a new blank document?

You do not.

אתה לא.

On the opposite side of the monitor, a task bar appears,

בצד השני של המסך, שורת משימות מופיעה, ואיפשהו

and somewhere in those links -- by the way, not at the top --

בקישורים הללו -- אה, ולא למעלה -- איפשהו בתוך הקישורים הללו

somewhere in those links is a button that makes you a new document.

יש את הכפתור שמייצר לך מסמך חדש ונקי.

Ok, so that is a company not counting taps.

טוב, זאת לא חברה שסופרת נקישות.

You know, I don't want to just stand here and make fun of Microsoft ...

אתם יודעים, אני לא רוצה לעמוד פה ולצחוק על Microsoft.

קהל: תמשיך.

Yes, I do.

דיוויד פוג: כן, אני כן.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(תשואות)

The Bill Gates song!

השיר של ביל גייטס!

(Piano music)

I've been a geek forever

אני הייתי חנון תמיד וכתבתי את ה-DOS הראשון.

and I wrote the very first DOS.

I put my software and IBM together;

הבאתי את התוכנה ואת IBM יחד;

I got profit and they got the loss.

אני הרווחתי והם קיבלו את ההפסד.

(Laughter)

(צחוק)

I write the code that makes the whole world run.

אני כותב את הקוד שאיתו העולם רץ.

I'm getting royalties from everyone.

אני מקבל תמלוגים מכולם.

Sometimes it's garbage, but the press is snowed.

לפעמים זה זבל, אבל העיתונות מסונוורת.

You buy the box; I'll sell the code.

תקנה את הקופסה, אני אמכור את הקוד.

Every software company is doing Microsoft's R&D.

כל חברת תוכנה עושה את המחקר והפיתוח של Microsoft.

You can't keep a good idea down these days.

אתה לא יכול לשמור על רעיון טוב כיום.

Even Windows is a hack.

אפילו Windows היא פריצה. אנחנו סוג של מבוססים בריפרוף על ה-Mac.

We're kind of based loosely on the Mac.

So it's big, so it's slow. You've got nowhere to go.

אז זה גדול, אז זה איטי. אין לך לשום מקום ללכת. אני לא עושה את זה לשבח;

I'm not doing this for praise.

I write the code that fits the world today.

אני כותב את הקוד שמריץ את העולם כיום.

Big mediocrity in every way.

בינוניות ענקית בכל אופן.

We've entered planet domination mode.

נכנסנו למצב שליטה בכדור.

You'll have no choice; you'll buy my code.

אין לך שום אפשרות אחרת, אתה תקנה את הקוד שלי.

I am Bill Gates and I write the code.

אני הוא ביל גייטס ואני כותב את הקוד.

(Applause)

(תשואות)

But actually, I believe there are really two Microsofts.

אבל בעצם, אני מאמין שבאמת יש שני Microsoft-ים.

There's the old one, responsible for Windows and Office.

יש את הישן, האחראי ל-Windows ו-Office.

They're dying to throw the whole thing out and start fresh, but they can't.

הם מתים לזרוק את הכל ולהתחיל מחדש,

They're locked in, because so many add-ons and other company stuff

אבל הם לא יכולים. הם נעולים בתוכו בגלל שיש כל-כך הרבה תוספות

ועוד דברים חברתיים נעולים בתוך השלדה הישנה של 1982.

locks into the old 1982 chassis.

But there's also a new Microsoft,

אבל יש Microsoft חדשה שבאמת עושה

that's really doing good, simple interface designs.

עיצוב ממשקים טובים ופשוטים.

I liked the Media Center PC.

אני אהבתי את המחשב של מרכז המדיה. אהבתי את השעון SPOT שלהם.

I liked the Microsoft SPOT Watch.

The Wireless Watch flopped miserably in the market,

השעון האלחוטי נכשל ברמות בשוק,

but it wasn't because it wasn't simply and beautifully designed.

לא בגלל שהוא לא היה מעוצב יפה ופשוט.

But let's put it this way:

בוא נגיד את זה ככה: היית משלם

would you pay $10 a month to have a watch

10 דולרים בחודש כדי שיהיה לך שעון שחייבים להטעין אותו כל לילה,

that has to be recharged every night like your cell phone,

and stops working when you leave your area code?

כמו הטלפון הנייד שלך, ומפסיק לעבוד כשאתה עוזב את הקידומת שלך?

(Laughter)

(צחוק)

הסימנים אולי מראים שהמסובכות הזאת רק תהיה יותר ויותר נוראית.

So, the signs might indicate

that the complexity crunch is only going to get worse.

So is there any hope?

אז יש איזשהי תקווה? המסכים נעשים יותר קטנים.

The screens are getting smaller, people are illuminating,

אנשים מאירים, שמים את ספרי העזר בקופסאות.

putting manuals in the boxes,

things are coming out at a faster pace.

הדברים יוצאים במהירות יותר גבוהה.

It's funny -- when Steve Jobs came back to Apple in 1997,

זה מצחיק, כשסטיב ג'ובס חזר ל-Apple ב-1997,

after 12 years away, it was the MacWorld Expo --

לאחר 12 שנים שלא היה, זה היה ה-MacWorld Expo.

he came to the stage in that black turtleneck and jeans,

הוא עלה על הבמה עם הגולף השחור והג'ינס,

and he sort of did this.

והוא עשה משהו כזה. הקהל השתגע, אבל

The crowd went wild, but I had just seen --

I'm like, where have I seen this before?

אני חשבתי, מאיפה ראיתי את זה כבר? בדיוק ראיתי את הסרט "אוויטה" --

I had just seen the movie "Evita" --

(Laughter)

(צחוק)

with Madonna,

-- עם מדונה, ואני חשבתי, יודעים מה, אני צריך לעשות אחד על סטיב ג'ובס.

and I'm like, you know what?

I've got to do one about Steve Jobs.

(Music)

It won't be easy. You'll think I'm strange.

זה לא יהיה קל, תחשבו שאני מוזר.

(Laughter)

When I try to explain why I'm back,

כשאנסה להסביר למה חזרתי

after telling the press Apple's future is black.

לאחר שאמרתי לעיתונאות שהעתיד של Apple היא שחורה.

You won't believe me.

לא תאמינו לי.

All that you see is a kid in his teens who started out in a garage

כל מה שאתה רואה זה ילד מתבגר שהתחיל במוסך

with only a buddy named Woz.

רק עם חבר בשם וואז.

(Laughter)

(צחוק)

You try rhyming with garage!

תנסה אתה לעשות חרוז עם המילה מוסך (garage)!

(Laughter)

(צחוק)

Don't cry for me, Cupertino.

אל תבכי לי, קופרטינו.

(Laughter)

(צחוק)

האמת היא, שבכלל לא עזבתי אותך.

The truth is, I never left you.

(צחוק)

I know the ropes now, know what the tricks are.

אני יודע איך זה עובד, איפה הטריקים נמצאים.

I made a fortune over at Pixar.

עשיתי הון שם ב-Pixar.

(Laughter)

(צחוק)

Don't cry for me, Cupertino.

אל תבכי לי, קופרטינו. עדיין יש לי את המרץ והחזון.

I've still got the drive and vision.

I still wear sandals in any weather.

אני תמיד לובש סנדלים בכל מזג אוויר. זה רק שכיום,

It's just that these days,

they're Gucci leather.

הם עור גוצ'י.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(תשואות)

Thank you.

So Steve Jobs had always believed in simplicity and elegance and beauty.

תודה. אז סטיב ג'ובס תמיד האמין בפשטות

ואלגנטיות ויופי. והאמת היא,

And the truth is,

for years I was a little depressed,

ששנים הייתי קצת מדוכא. בגלל שאמריקאים בבירור לא מעריכים את זה,

because Americans obviously did not value it,

because the Mac had three percent market share,

בגלל של-Mac הייתה שלושה אחוזים מהשוק,

Windows had 95 percent market share --

ול-Windows היה 95% מהשוק.

people did not think it was worth putting a price on it.

אנשים לא חשבו ששווה לשים על זה מחיר.

So I was a little depressed.

אז הייתי קצת מדוכא, ואז שמעתי את ההרצאה של אל גור, ואז הבנתי

And then I heard Al Gore's talk,

and I realized I didn't know the meaning of depressed.

שלא ידעתי את המשמעות של מדוכא.

(Laughter)

(צחוק)

אבל יצא שטעיתי, נכון? ה-iPod יצא,

But it turns out I was wrong, right?

Because the iPod came out,

and it violated every bit of common wisdom.

והוא הפר כל חכמה ידועה.

Other products cost less; other products had more features,

מוצרים אחרים יותר זולים. למוצרים אחרים היו יותר תכונות.

they had voice recorders and FM transmitters.

היו להם מקליטי קול ומשדרי FM.

The other products were backed by Microsoft, with an open standard,

את המוצרים האחרים Microsoft גיבה עם סטנדרט פתוח,

not Apple's propriety standard.

לא הסטנדרט הקנייניות של Apple.

But the iPod won -- this is the one they wanted.

אבל ה-iPod ניצח! זה האחד שהם רצו.

The lesson was: simplicity sells.

למדנו משהו: שפשטות נמכרת.

And there are signs that the industry is getting the message.

ויש סימנים שהתעשייה מבינה את זה.

This is a little company that's done very well with simplicity and elegance.

יש חברה קטנה שמצליחה מאוד עם פשטות ואלגנטיות.

The Sonos thing -- it's catching on.

ה-Sonos הזה -- זה נתפס.

I've got just a couple examples.

יש לי כמה דוגמאות. פיזית, חשיבה מאוד מגניבה

Physically, a really cool, elegant thinking coming along lately.

ואלגנטית, שמתחילה להיתפס כיום.

When you have a digital camera,

כשיש לך מצלמה דיגיטלית, איך אתה מעביר את התמונות בחזרה למחשב?

how do you get the pictures back to your computer?

Well, you either haul around a USB cable,

או אתה מעביר כבל USB או שאתה מביא קורא כרטיסים ומעביר את זה.

or you buy a card reader and haul that around.

Either one, you're going to lose.

בזה וגם בזה אתה מפסיד. מה שאני עושה, אני מוציא

What I do is, I take out the memory card,

את כרטיס הזיכרון, ואני מקפל אותו לשניים, ואז נראה חיבורי USB.

and I fold it in half, revealing USB contacts.

I just stick it in the computer, offload the pictures,

אני רק מכניס אותו אל תוך המחשב, מעתיק את התמונות, ומחזיר אותו

put it right back in the camera.

I never have to lose anything.

למצלמה. אני לא חייב לאבד כלום.

Here's another example.

הנה עוד דוגמה. כריס, אתה השולט כאן.

Chris, you're the source of all power. Will you be my power plug?

תוכל לחבר את זה לחשמל?

Chris Anderson: Oh yeah. DP: Hold that and don't let go.

כריס אנדרסון: ודאי.

דיוויד פוג: תחזיק את זה ואל תשחרר. אולי ראיתם את זה:

You might've seen this, this is Apple's new laptop.

זה המחשב הנייד של Apple החדש. זה כבל החשמל. הוא מתחבר ככה.

This the power cord. It hooks on like this.

ואני בטוח שכל אחד מכם עשה את זה באיזשהו שלב בחייכם,

And I'm sure every one of you has done this at some point in your lives,

או אחד מילדיכם. אתה הולך, ואני

or one of your children.

You walk along -- and I'm about to pull this onto the floor.

הולך לשים את זה על הרצפה. לא אכפת לי. זה בהשאלה.

I don't care. It's a loaner.

Here we go. Whoa!

נתחיל. וואו! זה מגנטי. הוא לא מושך את המחשב הנייד על הרצפה.

It's magnetic -- it doesn't pull the laptop onto the floor.

(Applause)

(תשואות)

In my very last example --

ובדוגמה האחרונה שלי -- אני עושה הרבה מעבודתי

I do a lot of my work using speech recognition software.

בעזרת תוכנת זיהוי דיבור, ואתם חייבים להיות קצת שקטים

And I'll just -- you have to be kind of quiet

בגלל שהתוכנה מתביישת. טוב.

because the software is nervous.

Speech recognition software is really great

תוכניות זיהוי דיבור הם מאוד טובים לכתיבת דוא"לים במהירות גבוהה. נקודה.

for doing emails very quickly; period.

Like, I get hundreds of them a day; period.

כאילו, אני מקבל מאות כל יום. נקודה.

And it's not just what I dictate that it writes down; period.

וזה לא רק מה שאני מכתיב שהוא כותב.

I also use this feature called voice macros; period.

אני גם משתמש עם תכונה בשם מקרו קוליים. נקודה.

Correct "dissuade."

תקן "להניא". לא רק.

Not "just."

Ok, this is not an ideal situation,

טוב, זו לא סיטואציה אידאלית,

because it's getting the echo from the hall and stuff.

בגלל שהוא מקבל את ההד מהאולם וכן הלאה.

The point is, I can respond to people very quickly by saying a short word,

אבל הרעיון הוא, שאני יכול לחזור אל אנשים

במהירות בלומר מילה והוא כותב משהו הרבה יותר ארוך.

and having it write out a much longer thing.

So if somebody sends me a fan letter, I'll say,

אז אם מעריץ שולח לי מכתב, אני אומר,

"Thanks for that."

"תודה לזה." (אז במקום לכתוב את זה, מופיעה הודעה שלמה על המסך)

[Thank you so much for taking the time to write ...]

(צחוק)

(Laughter)

(Applause)

(תשואות)

And conversely, if somebody sends me hate mail --

ולהפך -- אם מישהו ישלח לי דוא"ל של שנאה -- וזה קורה על בסיס יומיומי --

which happens daily --

I say, "Piss off."

אומר, "לך להזדיין." (הקטע הוא שבמקום לכתוב את המילים הללו, כתובה הודעה נחמדה ולא גסה כמו זאת.)

(Laughter)

(צחוק)

[I admire your frankness ...]

(Laughter)

(Applause)

(תשואות)

So that's my dirty little secret. Don't tell anyone.

זה הסוד הקטן והמלוכלך שלי. אל תספרו לאף אחד.

(Laughter)

(צחוק)

So the point is -- this is a really interesting story.

אז הדבר הוא, שזה סיפור מאוד מעניין.

This is version eight of this software,

זוהי גירסה שמונה של התוכנה, ואתם יודעים מה הם שמו בגירסה שמונה?

and do you know what they put in version eight?

No new features. It's never happened before in software!

שום תכונות חדשות. זה אף פעם לא קרה לפני כן בתוכנות!

The company put no new features.

החברה לא הוציאה תכונות חדשות. הם פשוט אמרו,

They just said, "We'll make this software work right." Right?

"נעשה את התוכנה הזאת כמו שצריך." למה?

Because for years, people had bought this software, tried it out --

כי כבר שנים אנשים קונים את התוכנה הזאת, מנסים אותה --

95 percent accuracy was all they got,

95% מדויקות זה כל מה שהם קיבלו, שזה אומר שאחד מתוך 20 מילים הוא לא נכון --

which means one in 20 words is wrong --

and they'd put it in their drawer.

ואז הם שמו את זה במגירה. ולחברה כבר נמאס מזה,

And the company got sick of that,

so they said, "This version, we're not going to do anything,

אז הם אמרו, "בגירסה הזאת, אנחנו לא נעשה שום דבר חוץ מלוודא

but make sure it's darned accurate."

שזה באמת מדויק כמו שצריך."

And so that's what they did.

אז זה מה שהם עשו. הפולחן שלעשות דברים כמו צריך מתחיל להתפשט.

This cult of doing things right is starting to spread.

אז העצה האחרונה שלי לאלה שהם צרכנים של הטכנולוגיה הזאת:

So, my final advice for those of you who are consumers of this technology:

remember, if it doesn't work, it's not necessarily you, ok?

זכרו, אם זה לא עובד זה לא בהכרח אתם, בסדר?

It could be the design of the thing you're using.

זה יכול להיות העיצוב של הדבר שבו אתם משתמשים.

Be aware in life of good design and bad design.

שימו לב בחיים לעיצוב טוב ולעיצוב לא טוב.

And if you're among the people who create this stuff:

ואם אתה מתוך האנשים שמייצר את הדברים, קל זה קשה.

Easy is hard.

Pre-sweat the details for your audience.

תחשוב על הפרטים לקהליכם. ספרו את הנקישות.

Count the taps.

Remember, the hard part is not deciding what features to add,

זכרו, החלק הקשה הוא לא לחשוב על איזה תכונות להוסיף --

it's deciding what to leave out.

זה על לחשוב על איזה תכונות לא להוסיף.

And best of all, your motivation is: simplicity sells.

והכי חשוב, המוטיבציה שלכם היא: פשטות נמכרת.

CA: Bravo. DP: Thank you very much.

קריס אנדרסון: בראבו.

דיוויד פוג: תודה רבה לכם.

CA: Hear, hear!

קריס אנדרסון: הקשיבו, הקשיבו!

(Applause)

(תשואות)