Patrick Awuah: Educating a new generation of African leaders

מתרגם: Yael BST מבקר: Sigal Tifferet

Like many of you here, I am trying to contribute

כמו רבים מכם כאן, אני מנסה לתרום

towards a renaissance in Africa.

למען "רנסנס" (לידה מחדש) באפריקה.

The question of transformation in Africa

סוגיית השינוי באפריקה

really is a question of leadership.

היא לאמיתו של דבר שאלה של מנהיגות.

Africa can only be transformed by enlightened leaders.

אפריקה יכולה להשתנות רק על-ידי מנהיגים נאורים.

And it is my contention that the manner in which

ואני טוען שהאופן בו

we educate our leaders is fundamental

אנחנו מחנכים את המנהיגים שלנו הוא הבסיס

to progress on this continent.

לקדמה ביבשת הזו.

I want to tell you some stories that explain my view.

אני רוצה לספר לכם כמה סיפורים שמסבירים את גישתי.

We all heard about the importance of stories yesterday.

כולנו שמענו על חשיבותם של הסיפורים אתמול.

An American friend of mine this year volunteered as a nurse in Ghana,

ידידה אמריקאית שלי, השנה, התנדבה כאחות בגאנה.

and in a period of three months she came to a conclusion

ובתקופה של שלושה חודשים, היא הגיעה למסקנה

about the state of leadership in Africa

לגבי מצב המנהיגות באפריקה

that had taken me over a decade to reach.

שלי לקח מעל עשור להגיע אליה.

Twice she was involved in surgeries

פעמיים היא היתה מעורבת בניתוחים

where they lost power at the hospital.

שבמהלכם נפסק החשמל בבית החולים.

The emergency generators did not start.

גנרטור החירום לא פעל -

There was not a flashlight, not a lantern, not a candle --

לא היה פנס, לא עמוד תאורה, לא נר.

pitch black.

חשכה מוחלטת.

The patient's cut open, twice.

החולה שוכב פתוח - פעמיים.

The first time it was a C-section.

בפעם הראשונה זה היה ניתוח קיסרי.

Thankfully, baby was out -- mother and child survived.

למרבה המזל, התינוק יצא - האם והילד שרדו.

The second time was a procedure that involved local anesthesia.

בפעם השנייה זה היה הליך שכלל הרדמה מקומית.

Anesthetic wears off. The patient feels pain.

השפעת חומר ההרדמה מתפוגגת. החולה מרגיש כאבים.

He's crying. He's screaming. He's praying.

הוא בוכה. הוא צועק. הוא מתפלל.

Pitch black. Not a candle, not a flashlight.

חשכה מוחלטת. אין נר, אין פנס.

And that hospital could have afforded flashlights.

ובית החולים הזה יכול היה להרשות לעצמו לקנות פנסים.

They could have afforded to purchase these things, but they didn't.

הם יכלו לרכוש את הדברים האלו, אבל לא עשו זאת.

And it happened twice.

וזה קרה פעמיים.

Another time, she watched in horror as nurses watched a patient die

במקרה אחר, היא הביטה באימה באחיות שמביטות מהצד בחולה גוססת למוות

because they refused to give her oxygen that they had.

כי הן סירבו לתת לה חמצן שהיה ברשותן.

And so three months later,

ואז, שלושה חודשים לאחר מכן,

just before she returned to the United States,

ממש לפני שחזרה לארה"ב,

nurses in Accra go on strike.

האחיות באקרה פתחו בשביתה.

And her recommendation is

וההמלצה שלה היא

take this opportunity to fire everyone, start all over again.

נצלו את ההזדמנות הזו כדי לפטר את כולם, להתחיל מחדש.

Start all over again.

להתחיל הכול מחדש.

Now what does this have to do with leadership?

איך זה קשור למנהיגות?

You see, the folks at the ministry of health,

אתם מבינים, האנשים של משרד הבריאות,

the hospital administrators, the doctors, the nurses --

הנהלת בית החולים, הרופאים, האחיות -

they are among just five percent of their peers

הם בין רק 5 אחוזים מעמיתיהם

who get an education after secondary school.

שרכשו השכלה מעל השכלה תיכונית.

They are the elite. They are our leaders.

הם האליטה. הם המנהיגים שלנו.

Their decisions, their actions matter.

ההחלטות שלהם, המעשים שלהם חשובים.

And when they fail, a nation literally suffers.

וכשהם נכשלים, אומה, פשוטו כמשמעו, סובלת.

So when I speak of leadership,

אז כשאני מדבר על מנהיגות,

I'm not talking about just political leaders.

אני לא מדבר רק על מנהיגים פוליטיים.

We've heard a lot about that.

שמענו הרבה בתחום הזה.

I'm talking about the elite.

אני מדבר על האליטה.

Those who've been trained,

אלו שעברו הכשרה.

whose job it is to be the guardians of their society.

אלו שתפקידם לשמש כאפוטרופוסים של החברה שלהם.

The lawyers, the judges, the policemen, the doctors,

עורכי הדין, השופטים, השוטרים, הרופאים,

the engineers, the civil servants --

המהנדסים, עובדי השירות הציבורי -

those are the leaders.

אלו הם המנהיגים.

And we need to train them right.

ועלינו להכשיר אותם בצורה נכונה.

Now, my first pointed and memorable experience with leadership in Ghana

החוויה הראשונה שאני זוכר וראויה לציון בנוגע למנהיגות בגאנה

occurred when I was 16 years old.

התרחשה כשהייתי בן 16.

We had just had a military coup,

בדיוק עברנו הפיכה צבאית,

and soldiers were pervasive in our society.

וחיילים החלו לחדור לתוך החברה שלנו.

They were a pervasive presence.

נוכחותם הלכה והתפשטה.

And one day I go to the airport to meet my father,

ויום אחד אני הולך לשדה התעופה לפגוש את אבי,

and as I walk up this grassy slope from the car park

ובעודי הולך במעלה מדרון דשא מהחניון

to the terminal building,

לעבר ביניין הטרמינל

I'm stopped by two soldiers wielding AK-47 assault weapons.

עוצרים אותי שני חיילים שאוחזים ברובה סער מסוג AK-47.

And they asked me to join a crowd of people

והם ביקשו ממני להצטרף להמון אנשים

that were running up and down this embankment.

שהיו רצים במעלה ובמורד הסוללה.

Why? Because the path I had taken was considered out of bounds.

למה? כי השביל שבו הלכתי נחשב מחוץ לתחום.

No sign to this effect.

שום שלט על כך.

Now, I was 16. I was very worried about

עכשיו, הייתי בן 16. מאוד הטריד אותי

what my peers at school might think

מה החברים של בבית הספר יחשבו

if they saw me running up and down this hill.

אם הם יראו אותי רץ למעלה ולמטה בגבעה הזו.

I was especially concerned of what the girls might think.

במיוחד הטריד אותי מה הבנות יחשבו.

And so I started to argue with these men.

אז התחלתי להתווכח עם הגברים האלו.

It was a little reckless, but you know, I was 16.

זה היה קצת פזיז מצידי, אבל, אתם יודעים, הייתי בן 16.

I got lucky.

היה לי מזל.

A Ghana Airways pilot falls into the same predicament.

טייס של חברת התעופה של גאנה נקלע לאותה הצרה.

Because of his uniform they speak to him differently,

בגלל המדים שלו הם מדברים אליו אחרת.

and they explain to him that they're just following orders.

והם מסבירים לו שהם רק ממלאים פקודות.

So he takes their radio, talks to their boss,

אז הוא לוקח את מכשיר הרדיו שלהם, מדבר עם הבוסים שלהם,

and gets us all released.

ומביא לשחרור של כולנו.

What lessons would you take from an experience like this?

איזה לקח אפשר לקחת מחוויה כזו?

Several, for me.

כמה לקחים, מבחינתי.

Leadership matters. Those men are following

מנהיגות חשובה. הגברים האלו ממלאים

the orders of a superior officer.

הוראות של הקצינים הממונים.

I learned something about courage.

למדתי משהו על אומץ.

It was important not to look at those guns.

היה חשוב לא להסתכל על הרובים האלו.

And I also learned that it can be helpful to think about girls.

וגם למדתי שזה יכול לעזור אם חושבים על בנות.

(Laughter)

(צחוק)

So a few years after this event, I leave Ghana on a scholarship

אז כמה שנים אחרי התקרית הזו, אני עוזב את גאנה במלגה

to go to Swarthmore College for my education.

ללמוד בסוורת'מור קולג' להשכלתי.

It was a breath of fresh air.

זה היה משב רוח רענן.

You know, the faculty there didn't want us to memorize information

אתם יודעים, סגל הפקולטה שם לא רצה שנשנן מידע

and repeat back to them as I was used to back in Ghana.

ונדקלם להם אותו, כמו שהייתי רגיל בגאנה.

They wanted us to think critically.

הם רצו שנחשוב בצורה ביקורתית,

They wanted us to be analytical.

הם רצו שנהיה אנליטיים.

They wanted us to be concerned about social issues.

הם רצו שנהיה מוטרדים מבעיות חברתיות.

In my economics classes I got high marks

בקורסי הכלכלה שלי קיבלתי ציונים גבוהים

for my understanding of basic economics.

בשל הבנתי את עקרונות הכלכלה.

But I learned something more profound than that,

אבל למדתי משהו יותר חזק מזה,

which is that the leaders -- the managers of Ghana's economy --

וזה שהמנהיגים - המנהלים של הכלכלה בגאנה -

were making breathtakingly bad decisions

מחליטים החלטות שגויות להפליא

that had brought our economy to the brink of collapse.

שהביאו את הכלכלה שלנו לסף קריסה.

And so here was this lesson again -- leadership matters.

ושוב אותו הלקח - מנהיגות חשובה.

It matters a great deal.

חשובה מאוד.

But I didn't really fully understand what had happened to me at Swarthmore.

אבל לא באמת לגמרי הבנתי מה שקרה לי בסוורת'מור.

I had an inkling,

הייתה לי הארה.

but I didn't fully realize it until I went out into the workplace

אבל לא לגמרי תפסתי את זה עד שנכנסתי למקום עבודה,

and I went to work at Microsoft Corporation.

והתחלתי לעבוד במיקרוסופט.

And I was part of this team -- this thinking, learning team

והייתי חלק מצוות כזה - צוות חושב, לומד

whose job it was to design and implement new software

שתפקידו לתכנן וליישם תוכנות חדשות

that created value in the world.

שיש להן ערך בעולם.

And it was brilliant to be part of this team.

וזה היה מדהים להיות חלק מהצוות הזה.

It was brilliant.

זה היה מדהים.

And I realized just what had happened to me at Swarthmore,

ותפסתי בדיוק מה קרה לי בסוורת'מור,

this transformation --

השינוי הזה -

the ability to confront problems, complex problems,

היכולת להתמודד עם בעיות, בעיות מורכבות,

and to design solutions to those problems.

ולתכנן פתרונות לבעיות האלו.

The ability to create is the most empowering thing

היכולת ליצור היא הדבר המעצים ביותר

that can happen to an individual.

שיכול לקרות לבן-אדם.

And I was part of that.

ואני הייתי חלק מזה.

Now, while I was at Microsoft, the annual revenues of that company

עכשיו, כשהייתי במיקרוסופט, ההכנסה השנתית של החברה

grew larger than the GDP of the Republic of Ghana.

צמחה מעל לתוצר הלאומי הגולמי של רפובליקת גאנה.

And by the way, it's continued to.

והיא, דרך אגב, ממשיכה בכך.

The gap has widened since I left.

הפער גדל מאז שעזבתי.

Now, I've already spoken about one of the reasons why this has occurred.

עכשיו, כבר דיברתי על אחת הסיבות שבגללה זה קרה.

I mean, it's the people there who are so hardworking,

אני מתכוון, אלו האנשים שם שהם כל-כך חרוצים

persistent, creative, empowered.

מתמידים, יצירתיים, מועצמים.

But there were also some external factors:

אבל היו גם כמה גורמים חיצוניים:

free markets, the rule of law, infrastructure.

שוק חופשי, שלטון החוק, תשתיות.

These things were provided by institutions

המוסדות סיפקו את הדברים הללו

run by the people that I call leaders.

כשהם מנוהלים על-ידי האנשים שאני מכנה אותם מנהיגים.

And those leaders did not emerge spontaneously.

והמנהיגים האלו לא צצו באופן ספונטני.

Somebody trained them to do the work that they do.

מישהו הכשיר אותם לעשות את העבודה שהם עושים.

Now, while I was at Microsoft, this funny thing happened.

עכשיו, כשהייתי במיקרוסופט, קרה דבר משונה,

I became a parent.

הפכתי להורה.

And for the first time, Africa mattered more to me than ever before.

ובפעם הראשונה, היה אכפת לי מאפריקה יותר מאי פעם.

Because I realized that the state of the African continent

כי הבנתי שמצבה של היבשת האפריקאית

would matter to my children and their children.

חשוב לילדים שלי ולילדים שלהם.

That the state of the world -- the state of the world

שמצב העולם - מצב העולם

depends on what's happening to Africa,

תלוי במה שקורה באפריקה,

as far as my kids would be concerned.

עד כמה שזה נוגע לילדים שלי.

And at this time, when I was going through

ובתקופה הזו בזמן שעברתי

what I call my "pre-mid-life crisis,"

את מה שאני מכנה "משבר טרום-אמצע החיים"

Africa was a mess.

אפריקה היתה תוהו ובוהו.

Somalia had disintegrated into anarchy.

סומליה התפרקה לכדי אנרכיה.

Rwanda was in the throes of this genocidal war.

רואנדה היתה בעיצומה של מלחמה ורצח עם.

And it seemed to me that that was the wrong direction,

והיה נדמה לי שזה הכיוון הלא נכון,

and I needed to be back helping.

ושאני צריך לחזור להיות שם ולעזור.

I couldn't just stay in Seattle and raise my kids

לא יכולתי פשוט להישאר בסיאטל ולגדל את ילדיי

in an upper-middle class neighborhood and feel good about it.

בשכונה של מעמד בינוני-גבוה ולהרגיש טוב עם זה.

This was not the world that I'd want my children to grow up in.

זה לא היה העולם שרציתי שילדיי יגדלו בו.

So I decided to get engaged, and the first thing that I did

אז החלטתי להיות מעורב, והדבר הראשון שעשיתי

was to come back to Ghana and talk with a lot of people

היה לחזור לגאנה ולדבר עם הרבה אנשים

and really try to understand what the real issues were.

ובאמת לנסות להבין מה הן הבעיות האמיתיות.

And three things kept coming up for every problem:

ושלושה דברים חזרו ועלו בכל בעיה:

corruption, weak institutions

שחיתות, מוסדות חלשים

and the people who run them -- the leaders.

והאנשים שמנהלים אותם - המנהיגים.

Now, I was a little scared

עכשיו, קצת חששתי

because when you see those three problems,

כי כשרואים את שלוש הבעיות האלו,

they seem really hard to deal with.

נדמה שמאוד קשה להתמודד איתן.

And they might say, "Look, don't even try."

ואפשר להגיד, תראה, אל תנסה אפילו.

But, for me, I asked the question,

אבל, מבחינתי, שאלתי את השאלה

"Well, where are these leaders coming from?

"אז, מאיפה מגיעים המנהיגים האלו?

What is it about Ghana that produces leaders

מה יש בגאנה שמייצר מנהיגים

that are unethical or unable to solve problems?"

חסרי מוסר או חסרי יכולת לפתור בעיות?"

So I went to look at what was happening in our educational system.

אז הלכתי לבדוק מה קורה במערכת החינוך שלנו.

And it was the same -- learning by rote --

ואותו דבר - למידה בעל פה

from primary school through graduate school.

מבית-הספר היסודי דרך בית הספר לתארים מתקדמים.

Very little emphasis on ethics,

דגש קטן מאוד על אתיקה.

and the typical graduate

ולבוגר ממוצע, טיפוסי

from a university in Ghana has a stronger sense

של האוניברסיטה של גאנה יש תחושה חזקה יותר

of entitlement than a sense of responsibility.

של "מגיע לי" מאשר תחושה של אחריות.

This is wrong.

זה לא בסדר.

So I decided to engage this particular problem.

אז החלטתי לטפל בבעיה המסוימת הזו.

Because it seems to me that every society, every society,

כי נראה לי שכל חברה, כל חברה,

must be very intentional about how it trains its leaders.

חייבת להיות מאוד מודעת לגבי איך היא מכשירה את מנהיגיה.

And Ghana was not paying enough attention.

וגאנה לא הקדישה מספיק תשומת לב.

And this is true across sub-Saharan Africa, actually.

וזה נכון לגבי כל אפריקה שמדרום לסהרה, למעשה.

So this is what I'm doing now.

אז זה מה שאני עושה עכשיו.

I'm trying to bring the experience that I had at Swarthmore to Africa.

אני מנסה להביא את הניסיון שרכשתי בסוורת'מור אל אפריקה.

I wish there was a liberal arts college in every African country.

הלוואי והיתה אוניברסיטה למדעי הרוח בכל מדינה אפריקאית.

I think it would make a huge difference.

אני חושב שזה היה עושה שינוי עצום.

And what Ashesi University is trying to do

ומה שאוניברסיטת Ashesi מנסה לעשות

is to train a new generation of ethical, entrepreneurial leaders.

זה להכשיר דור חדש של מנהיגים יזמיים ואתיים.

We're trying to train leaders of exceptional integrity,

אנחנו מנסים להכשיר מנהיגים עם יושרה יוצאת דופן,

who have the ability to confront the complex problems,

שיש להם היכולת להתמודד עם בעיות מורכבות,

ask the right questions, and come up with workable solutions.

לשאול את השאלות הנכונות, ולמצוא פתרונות שעובדים.

I'll admit that there are times when it seems like "Mission: Impossible,"

אני מודה שלעיתים זה נראה כמו "משימה בלתי אפשרית."

but we must believe that these kids are smart.

אבל אנחנו חייבים להאמין שהילדים האלו חכמים.

That if we involve them in their education,

שאם נערב אותם בתהליך החינוך שלהם,

if we have them discuss the real issues that they confront --

אם נגרום להם לדון בנושאים האמיתיים שניצבים מולם -

that our whole society confronts --

שכל החברה שלנו ניצבת מולם -

and if we give them skills that enable them to engage the real world,

ואם נעניק להם את הכישורים שיאפשרו להם להתנהל בעולם האמיתי,

that magic will happen.

אז יקרה הקסם.

Now, a month into this project, we'd just started classes.

עכשיו, חודש לתחילת הפרוייקט, רק התחלנו את הקורסים.

And a month into it, I come to the office,

וכעבור חודש, אני מגיע למשרד,

and I have this email from one of our students.

ומחכה לי אימייל מאחד הסטודנטים שלנו.

And it said, very simply, "I am thinking now."

ונכתב בו, פשוט, "אני חושב עכשיו."

And he signs off, "Thank you."

והוא חותם ב "תודה."

It's such a simple statement.

זו הצהרה כל-כך פשוטה.

But I was moved almost to tears

אבל התרגשתי כמעט עד דמעות

because I understood what was happening to this young man.

כי הבנתי מה קורה לבחור הצעיר הזה.

And it is an awesome thing to be a part

וזה דבר מדהים להיות חלק

of empowering someone in this way.

מתהליך העצמה של אדם אחר בצורה כזו.

I am thinking now.

אני חושב עכשיו.

This year we challenged our students

השנה, אתגרנו את הסטודנטים שלנו

to craft an honor code themselves.

לנסח בעצמם "קוד כבוד".

There's a very vibrant debate going on on campus now

מתנהל עכשיו דיון סוער בקמפוס

over whether they should have an honor code,

לגבי השאלה האם צריך להיות להם "קוד כבוד",

and if so, what it should look like.

ואם כן, איך הוא צריך להראות.

One of the students asked a question that just warmed my heart.

אחת הסטודנטיות שאלה שאלה שפשוט חיממה את ליבי.

Can we create a perfect society?

האם אנחנו יכולים ליצור חברה מושלמת?

Her understanding that a student-crafted honor code

עצם ההבנה שלה שקוד כבוד שמנוסח ע"י הסטודנטים

constitutes a reach towards perfection is incredible.

מהווה נסיון להגיע לשלמות היא נפלאה.

Now, we cannot achieve perfection,

עכשיו, אנחנו לא יכולים להשיג שלמות.

but if we reach for it, then we can achieve excellence.

אבל אם נכוון לזה, נוכל להשיג מצוינות.

I don't know ultimately what they will do.

אני לא יודע מה הם יעשו בסופו של דבר.

I don't know whether they will decide to have this honor code.

אני לא יודע אם הם יחליטו ליצור את "קוד הכבוד" הזה.

But the conversation they're having now --

אבל השיחות שהם מנהלים עכשיו -

about what their good society should look like,

על איך החברה הטובה שלהם צריכה להיראות,

what their excellent society should look like,

איך החברה המצוינת שלהם צריכה להיראות -

is a really good thing.

זה דבר טוב מאוד.

Am I out of time? OK.

נגמר לי הזמן? או.קיי.

Now, I just wanted to leave that slide up

אני רוצה רק להשאיר את השקופית הזו

because it's important that we think about it.

כי זה חשוב שנחשוב על זה.

I'm very excited about the fact

אני מאוד נרגש מהעובדה

that every student at Ashesi University does community service before they graduate.

שכל סטודנט באוניברסיטת Ashesi עושה שירות קהילתי לפני סיום הלימודים.

That for many of them, it has been a life-altering experience.

שעבור רבים מהם, זו היתה חוויה שמשנה את החיים.

These young future leaders are beginning to understand

המנהיגים-לעתיד הצעירים האלו מתחילים להבין

the real business of leadership,

את העניין האמיתי שבמנהיגות.

the real privilege of leadership,

את הזכות האמיתית שבמנהיגות,

which is after all to serve humanity.

שהיא, אחרי הכול, לשרת את האנושות.

I am even more thrilled by the fact that least year

אני אפילו יותר נרגש מהעובדה שבשנה שעברה

our student body elected a woman

חבר הסטודנטים שלנו בחר באישה

to be the head of Student Government.

להיות ראש מועצת הסטודנטים.

It's the first time in the history of Ghana

זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של גאנה

that a woman has been elected head of Student Government

שאישה נבחרה לראשות מועצת סטודנטים

at any university.

באוניברסיטה כלשהי.

It says a lot about her.

זה אומר הרבה עליה.

It says a lot about the culture that's forming on campus.

זה אומר הרבה על התרבות שמתעצבת בקמפוס.

It says a lot about her peers who elected her.

זה אומר הרבה על עמיתיה שבחרו בה.

She won with 75 percent of the vote.

היא זכתה ברוב של 75 אחוז מהקולות.

And it gives me a lot of hope.

וזה מפיח בי המון תקווה.

It turns out that corporate West Africa

מסתבר שדרום אפריקה התאגידית

also appreciates what's happening with our students.

מעריכה גם היא את מה שקורה עם הסטודנטים שלנו.

We've graduated two classes of students to date.

נכון להיום יש לנו שני מחזורים של בוגרים.

And every single one of them has been placed.

וכל אחד ואחד מהם שובץ.

And we're getting great reports back

ואנחנו מקבלים משובים מצוינים

from corporate Ghana, corporate West Africa,

מגאנה התאגידית, דרום אפריקה התאגידית.

and the things that they're most impressed about is work ethic.

והדבר שהכי מרשים אותם הוא מוסר העבודה.

You know, that passion for what they're doing.

אתם יודעים, התשוקה לגבי העבודה שהם עושים.

The persistence, their ability to deal with ambiguity,

ההתמדה, היכולת שלהם להתמודד עם עמימות,

their ability to tackle problems that they haven't seen before.

היכולת שלהם להתמודד עם בעיות שלא נתקלו בהן בעבר,

This is good because

זה טוב כי, אתם יודעים,

over the past five years, there have been times

בחמש השנים האחרונות, היו תקופות

when I've felt this is "Mission: Impossible."

שבהם חשתי שזו "משימה בלתי אפשרית."

And it's just wonderful to see these glimmers

וזה פשוט נפלא לראות, מעין ניצוצות כאלו

of the promise of what can happen if we train our kids right.

של הבטחה של מה שיכול לקרות אם נכשיר את הילדים כמו שצריך.

I think that the current and future leaders of Africa

אני חושב שלמנהיגים הנוכחיים והעתידיים של אפריקה

have an incredible opportunity

יש הזדמנות אדירה

to drive a major renaissance on the continent.

להניע רנסנס אדיר ביבשת.

It's an incredible opportunity.

זו הזדמנות אדירה.

There aren't very many more opportunities like this in the world.

אין עוד הרבה הזדמנויות כאלו בעולם.

I believe that Africa has reached an inflection point

אני מאמין שאפריקה הגיעה לנקודת הכרעה

with a march of democracy and free markets across the continent.

עם הצעדים לקראת דמוקרטיה ושוק חופשי בכל היבשת.

We have reached a moment from which can emerge

הגענו לרגע שממנו יכולה לצמוח

a great society within one generation.

חברה נפלאה בדור אחד.

It will depend on inspired leadership.

זה מותנה במנהיגות נאורה.

And it is my contention that the manner in which we train our leaders

ואני טוען שהאופן שבו אנחנו מכשירים את המנהיגים שלנו

will make all the difference.

הוא שיעשה את כל ההבדל.

Thank you, and God bless.

תודה, אלוהים יברככם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)