The economic injustice of plastic | Van Jones

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

לכבוד לי להיות כאן,

I am honored to be here,

and I'm honored to talk about this topic,

ולכבוד לי לדבר על הנושא הזה,

which I think is of grave importance.

שלדעתי יש לו חשיבות עצומה.

We've been talking a lot

דיברנו הרבה

about the horrific impacts of plastic on the planet and on other species,

על השפעותיו האיומות של הפלסטיק

על כוכב הלכת ועל מינים אחרים,

but plastic hurts people, too --

אבל הפלסטיק פוגע גם בבני-אדם,

במיוחד בבני-אדם עניים.

especially poor people.

And both in the production of plastic,

והן בייצור הפלסטיק,

והן בשימוש בפלסטיק ובהיפטרות ממנו,

the use of plastic and the disposal of plastic,

מי שעיגול-מטרה מצויר על מצחם,

the people who have the bull's-eye on their foreheads

הם העניים.

are poor people.

People got very upset

אנשים הוטרדו מאד

when the BP oil spill happened,

כשאירעה דליפת הנפט של בי-פי

ומסיבה טובה מאד.

for very good reason.

אנשים חשבו, "אוי ואבוי,

People thought, "Oh, my God.

This is terrible, this oil -- it's in the water.

זה נורא. הנפט הזה במים

ישמיד

It's going to destroy the living systems there.

את מערכות החיים שם.

אנשים ייפגעו.

People are going to be hurt.

זה נורא ואיום.

This is a terrible thing,

this oil is going to hurt the people in the Gulf."

שהנפט יפגע באנשים שחיים באזור המפרץ."

What people don't think about is:

אך אנשים לא חושבים על מה שהיה קורה

What if the oil had made it safely to shore?

אילו הנפט היה מצליח להגיע ליעדו.

What if the oil actually got where it was trying to go?

מה אם הנפט היה מגיע לאן שניסה להגיע?

לא רק שהוא היה נשרף במנועים,

Not only would it have been burned in engines and added to global warming,

ובכך מוסיף לההתחממות הגלובלית,

but there's a place called "Cancer Alley,"

אלא שקיים מקום בשם "סמטת הסרטן",

and the reason it's called "Cancer Alley"

והוא קרוי "סמטת הסרטן"

is because the petrochemical industry

בגלל התעשיה הפטרוכימית

takes that oil and turns it into plastic

שלוקחת את הנפט והופכת אותו לפלסטיק,

and in the process, kills people.

ואגב כך הורגת אנשים.

It shortens the lives of the people who live there in the Gulf.

היא מקצרת את חיי האנשים שחיים שם במפרץ.

So oil and petrochemicals are not just a problem when there's a spill;

כך שהנפט ומוצריו אינם בעייתיים רק כשיש דליפה,

אלא הם מהווים בעיה גם כשזה לא קורה.

they're a problem when there's not.

And what we don't often appreciate

ומה שאיננו מרבים להעריך

הוא המחיר שהעניים משלמים

is the price that poor people pay

for us to have these disposable products.

כדי שיהיו לנו כל המוצרים החד-פעמיים.

הדבר השני שאיננו מרבים להעריך

The other thing we often don't appreciate is,

הוא שהעניים סובלים לא רק בשלב הייצור.

it's not just at the point of production that poor people suffer.

העניים סובלים גם

Poor people also suffer at the point of use.

בשלב השימוש.

Those of us who earn a certain income level,

אלו מאיתנו, בעלי הכנסה מסוימת,

we have something called choice.

יש לנו מה שקרוי "אפשרות בחירה".

The reason why you want to work hard and have a job

הסיבה שרוצים לעבוד קשה ולהחזיק במשרה

ולא להיות עניים חסרי-כל

and not be poor and broke

היא שתהיינה אפשרויות בחירה כלכליות.

is so you can have choices, economic choices.

We actually get a chance to choose not to use products

ניתנת לנו הזדמנות לבחור

לא להשתמש במוצרים

שמכילים פלסטיק מסוכן ורעיל.

that have dangerous, poisonous plastic in them.

לאחרים, לעניים, אין אפשרויות בחירה כאלה.

Other people who are poor don't have those choices.

So low-income people often are the ones

כך שאנשים מעוטי-הכנסה הם לרוב אלה

who are buying the products that have those dangerous chemicals in them

שקונים את המוצרים הללו

שמכילים כימיקלים מסוכנים אלה, וילדיהם משתמשים בהם.

that their children are using.

אלה האנשים שבסופו של דבר

Those are the people who wind up ingesting a disproportionate amount

מכניסים לגופם כמות חסרת-פרופורציות

של הפלסטיק הרעיל הזה ומשתמשים בו.

of this poisonous plastic in using it.

And people say, "Well, they should just buy a different product."

אנשים אומרים, "נו, אז שיקנו פשוט מוצר אחר."

Well, the problem with being poor is you don't have those choices.

הבעיה היא שכשעניים, הברירה הזו לא קיימת.

You often have to buy the cheapest products.

לעתים קרובות מוכרחים לקנות את המוצרים הכי זולים.

The cheapest products are often the most dangerous.

המוצרים הכי זולים הם לעתים קרובות הכי מסוכנים.

And if that weren't bad enough --

וכאילו לא די בזה,

if it wasn't just the production of plastic that's giving people cancer

ולא רק שייצור הפלסטיק

מסרטן אנשים במקומות כ"סמטת הסרטן" ומקצר את חייהם

in places like Cancer Alley,

and shortening lives and hurting poor kids at the point of use --

ופוגע בילדים המסכנים בשלב השימוש,

הרי בשלב ההשלכה לאשפה,

at the point of disposal,

העניים הם שוב אלה

once again, it's poor people who bear the burden.

שעליהם נופלת המעמסה.

Often, we think we're doing a good thing:

אנו מרבים לחשוב שאנו עושים מעשה טוב.

אתה יושב לך במשרד,

You're in your office, drinking your bottled water or whatever it is,

שותה מים או משהו כזה מבקבוק,

וחושב לעצמך, "היי, בסוף אשליך את זה לפח.

and you think to yourself, "I'm going to throw this away.

No -- I'm going to be virtuous. I'm going to put it in the blue bin."

לא. הבה אהיה מוסרי,

ואניח את זה במיכל המיחזור."

You think, "I put mine in the blue bin."

אתה חושב לעצמך, "שמתי את שלי במיכל המיחזור."

And then you look at your colleague and say,

ואתה מסתכל על חברך לעבודה ואומר,

"יא מפגר,

"Why, you cretin! You put yours in the white bin."

שמת את הבקבוק שלך במיכל הלא-נכון."

And we use that as a moral tickle.

וזה משמש לנו כדגדוג מוסרי.

We feel so good about ourselves.

יש לנו תחושה טובה לגבי עצמנו.

If we -- well, OK, I'm just ... me.

אולי אוכל לסלוח לעצמי.

Not you, but I feel this way often.

לא אתם, אבל אני מרגיש כך.

(Laughter)

And so we kind of have this moral feel-good moment.

אז יש לנו רגע כזה, של הרגשה טובה מבחינה מוסרית.

But if we were to be able to follow that little bottle

אבל אילו יכולנו להתלוות לבקבוק הקטן הזה

on its journey,

במסעו,

we would be shocked to discover that, all too often,

היינו מזדעזעים לגלות שלעתים תכופות מדי

that bottle is going to be put on a boat,

הבקבוק הזה יונח בספינה.

הוא יפליג סביב כל העולם

it's going to go all the way across the ocean

במחיר מסוים.

at some expense,

and it's going to wind up in a developing country, often China.

והוא ינחת באיזו ארץ מתפתחת - לרוב סין.

לדעתי אנו מדמיינים שמישהו ייקח את הבקבוק הקטן,

I think in our minds, we imagine

somebody's going to take the little bottle and say,

יאמר, "הו, בקבוק קטון.

"Oh, little bottle! We're so happy to see you, little bottle."

אנו כה שמחים לראותך, בקבוק קטון."

(Laughter)

[צחוק]

"You've served so well."

"מילאת את תפקידך כה טוב."

(Laughter)

He's given a little bottle massage,

הוא מלטף את הבקבוק הקטן,

a little bottle medal.

מעניק לו מדליה.

And they say, "What would you like to do next?"

ושואל, "מה ברצונך לעשות כעת?"

The little bottle says, "I just don't know ..."

והבקבוק הקטן עונה, "פשוט אינני יודע."

(Laughter)

אבל לא זה מה שקורה במציאות.

But that's not actually what happens.

You know?

That bottle winds up getting burned.

הבקבוק

בסופו של דבר יישרף.

The recycling of plastic in many developing countries

מיחזור הפלסטיק בהרבה ארצות מתפתחות

משמעו שריפת הפלסטיק,

means the incineration of the plastic, the burning of the plastic,

שריפת הפלסטיק,

which releases incredible toxic chemicals

שמשחררת כימיקלים רעילים במידה שלא-תיאמן

and, once again, kills people.

ושוב הורגת בני אדם.

And so, poor people who are making these products

כך שהעניים

הם שמייצרים את המוצרים האלה

in petrochemical centers like Cancer Alley,

במרכזים פטרוכימיים כמו "סמטת הסרטן",

poor people who are consuming these products disproportionately,

העניים הם שצורכים מוצרים אלה באופן לא-פרופורציונאלי,

ופעם נוספת, העניים

and then poor people who, even at the tail end of the recycling,

שאפילו בקצה-קצהו של המיחזור

are having their lives shortened.

הם שחייהם מתקצרים,

They're all being harmed -- greatly --

כל אלה נפגעים בצורה רבה מאד

by this addiction that we have to disposability.

מההתמכרות של כולנו

לחד-פעמיות.

Now, you think to yourself -- I know how you are --

כולכם ודאי חושבים לעצמכם- אני הרי מכיר אתכם--

you say, "That sure is terrible for those poor people.

"זה ממש נורא

מבחינת העניים האלה.

זה פשוט איום,

It's just awful. Those poor people.

מסכנים כאלה.

אני מקווה שמישהו יעשה משהו כדי לעזור להם."

I hope someone does something to help them."

But what we don't understand is --

אך מה שאיננו מבינים הוא,

שאנחנו, כאן בלוס-אנג'לס,

here we are in Los Angeles.

We worked very hard to get the smog reduction

טרחנו מאד כדי להפחית את זיהום האוויר

שיש כאן בלוס-אנג'לס.

happening here in Los Angeles.

But guess what?

ואתם יודעים מה?

Because they're doing so much dirty production in Asia now,

מאחר שיש כעת כל כך הרבה ייצור מזהם באסיה,

וחוקי הגנת הסביבה

because the environmental laws don't protect the people in Asia now,

אינם מגינים על האנשים באסיה,

almost all of the clean air gains and the toxic air gains

כמעט כל הישגי האוויר הנקי

וכל הישגי האוויר הרעיל

that we've achieved here in California

שלנו כאן בקליפורניה

have been wiped out by dirty air coming over from Asia.

נמחקו בגלל האוויר המזוהם שמגיע מאסיה.

So we all are being hit. We all are being impacted.

כך שכולנו נפגעים. כולנו מושפעים.

It's just that the poor people get it first and worst.

העניים פשוט נפגעים ראשונים והכי גרוע.

But the dirty production, the burning of toxins,

אבל הייצור המזוהם, שריפת הרעלנים,

the lack of environmental standards in Asia,

העדר תקנים סביבתיים באסיה

is actually creating so much dirty air pollution,

יוצרים למעשה זיהום אוויר כה רב

it's coming across the ocean,

שהוא מגיע מעבר לים ומחק את כל השגינו בקליפורניה.

and has erased our gains here in California.

חזרנו למצבנו בשנות ה-70.

We're back where we were in the 1970s.

And so we're on one planet,

כך שכולנו חיים על אותו כוכב לכת,

and we have to be able to get to the root of these problems.

ועלינו להיות מסוגלים לרדת לשורש הבעיות האלה.

The root of this problem, in my view,

ושורש הבעיות האלה, בעיני,

is the idea of disposability itself.

הוא עצם הרעיון של ההשלכה לאשפה.

You see, if you understand the link

כי אם מבינים את הזיקה

בין מה שאנחנו עושים

between what we're doing to poison and pollute the planet

כדי להרעיל ולזהם את כדור הארץ

and what we're doing to poor people,

ומה שאנו מעוללים לעניים,

you arrive at a very troubling but also very helpful insight:

מגיעים לתובנה מאד מטרידה,

אך גם מאד מועילה:

In order to trash the planet,

כדי לטנף את כדור הארץ,

you have to trash people.

צריך לטנף בני-אדם.

But if you create a world where you don't trash people,

אך אם יוצרים עולם שבו לא מטנפים בני-אדם,

you can't trash the planet.

אי-אפשר לטנף את העולם.

So now we are at a moment

אז לפי שעה אנו בנקודה

שבה המפגש בין רעיון הצדק החברתי

where the coming together of social justice as an idea

and ecology as an idea,

ורעיון האקולוגיה,

מאפשר לנו לראות

we finally can now see

that they are really, at the end of the day, one idea.

שבסופו של דבר מדובר למעשה ברעיון אחד ויחיד.

And it's the idea that we don't have disposable anything.

והרעיון הוא שאין לנו שום דבר בר-השלכה.

We don't have disposable resources.

אין לנו משאבים ברי-השלכה.

We don't have disposable species.

אין לנו מינים ברי-השלכה.

וגם אין לנו בני-אדם ברי-השלכה.

And we don't have disposable people, either.

We don't have a throwaway planet,

אין לנו כוכב-לכת בר-השלכה,

and we don't have throwaway children -- it's all precious.

ואין לנו ילדים ברי-השלכה - הכל יקר.

And as we all begin to come back to that basic understanding,

וכשכולנו מתחילים לחזור להבנה הבסיסית הזו,

new opportunities for action begin to emerge.

מתחילות לצוץ הזדמנויות פעולה חדשות .

חיקוי הטבע,

Biomimicry,

which is an emerging science,

שהוא למעשה

תחום מדעי מתפתח,

winds up being a very important social justice idea.

נעשה לסוגיה חשובה ביותר של צדק חברתי.

People who are just learning about this stuff:

למי שרק כעת מתוודע לדבר הזה,

חיקוי הטבע משמעו

biomimicry means respecting the wisdom of all species.

יחס של כבוד לחוכמת כל המינים.

הדמוקרטיה, אגב,

Democracy, by the way,

means respecting the wisdom of all people -- we'll get to that.

משמעה כבוד לחוכמת כל האדם - ומיד נגיע לכך.

אבל חיקוי הטבע משמעו כבוד לחוכמת כל המינים.

But biomimicry means respecting the wisdom of all species.

מסתבר שאנו מין חכם למדי.

It turns out we're a pretty clever species.

We have this big cortex, we're pretty proud of ourselves.

קליפת המוח, מה שלא תהיה, אנו מאד גאים בעצמנו.

But if we want to make something hard,

אך אם ברצוננו לבצע משהו קשה,

we say, "I know! I'm going to make a hard substance.

אנו אומרים, "אני יודע, אני אייצר חומר קשה.

I know! I'm going to get vacuums and furnaces

אני יודע, אני אשיג מיכלי-ריק וכבשנים.

and drag stuff out of the ground

ואוציא חומרים מן האדמה

and get things hot and poison and pollute ...

ואייצר דברים חמים ורעילים ומזהמים,

But I got this hard thing!"

אבל בסוף יהיה לי הדבר הקשה הזה.

(Laughter)

כמה שאני חכם."

"I'm so clever!"

And you look behind you, and there's destruction all around you.

ואז אתם מביטים לאחור, והכל סביבכם הרוס,

But guess what?

אבל מה? אתם נורא חכמים,

You're so clever, but you're not as clever as a clam.

אלא שאינכם חכמים כמו הצדפה.

A clamshell is hard.

הקונכיה של הצדפה קשה.

There's no vacuums. There's no big furnaces.

אין שום מיכלי-ריק, שום כבשנים גדולים,

There's no poison. There's no pollution.

אין שום רעל, אין שום זיהום,

It turns out that other species figured out a long time ago

מסתבר שהמינים הנוספים

שחיים לצידנו גילו כבר לפני זמן רב

איך ליצור רבים מן הדברים שנחוצים לנו

how to create many of the things we need

using biological processes that nature knows how to use well.

בתהליכים ביולוגיים שהטבע יודע לנצל היטב.

התובנה שבחיקוי הטבע,

That insight of biomimicry, of our scientists finally realizing

שמדענינו קלטו סוף סוף,

that we have as much to learn from other species --

היא שיש לנו כל כך הרבה ללמוד ממינים אחרים-

אני לא מתכוון לכך שלוקחים עכבר

I don't mean taking a mouse and sticking it with stuff.

ומדביקים לו את החומר הזה.

I don't mean looking at it from that way, abusing the little species.

לא לכך כוונתי: לא להתעללות במינים הקטנים-

I mean actually respecting them, respecting what they've achieved.

כוונתי היא לכבד אותם, לכבד את מה שהשיגו.

קוראים לכך חיקוי הטבע,

That's called biomimicry,

and that opens the door to zero waste production;

וזה פותח פתח

לייצור באפס-פסולת,

zero pollution production;

ייצור באפס-זיהום --

that we could actually enjoy

כדי שנוכל באמת ליהנות

a high quality of life, a high standard of living,

מאיכות חיים גבוהה, רמת חיים גבוהה

מבלי לטנף את כדור הארץ.

without trashing the planet.

Well, that idea of biomimicry,

הרעיון של חיקוי הטבע,

respecting the wisdom of all species,

מתן כבוד לחוכמת כל המינים,

במשולב עם רעיון

combined with the idea of democracy and social justice,

הדמוקרטיה והצדק החברתי,

כבוד לחוכמתם ולערכם של כל בני האדם,

respecting the wisdom and the worth of all people,

would give us a different society.

יעניק לנו חברה שונה.

We would have a different economy.

תהיה לנו כלכלה שונה.

We would have a green society

תהיה לנו חברה ירוקה

that Dr. King would be proud of.

שד"ר קינג היה מתגאה בה.

זו צריכה להיות המטרה

That should be the goal.

And the way that we get there is to first of all recognize

וכדי להגיע אליה עלינו קודם כל להכיר בכך

that the idea of disposability

שרעיון החד-פעמיות,

not only hurts the species we've talked about,

לא רק פוגע

במינים עליהם דיברנו,

but it even corrupts our own society.

אלא אפילו משחית את החברה שלנו.

We're so proud to live here in California.

אנו כה גאים לחיות כאן בקליפורניה.

We just had this vote, and everybody's like,

היתה לנו עכשיו ההצבעה הזו, וכולם אומרים,

"Well -- not in our state!"

"לא. לא במדינה שלנו.

(Laughter)

אין לי מושג מה עשו כל המדינות האחרות."

I don't know what those other states were doing, but ..."

(Laughter)

[צחוק]

Just so proud.

כל כך גאים.

נכון, גם אני גאה.

And, yeah, I'm proud, too.

But ...

אבל קליפורניה,

California, though we lead the world in some of the green stuff,

גם אם אנו המובילים בעולם בכמה מובנים ירוקים,

we also, unfortunately, lead the world

למרבה הצער, אנו מובילים בעולם

in some of the gulag stuff.

גם בכמה מובנים דכאניים.

California has one of the highest incarceration rates

בקליפורניה יש שיעורי כליאה מהגבוהים ביותר

מבין כל 50 המדינות.

of all the 50 states.

We have a moral challenge in this movement.

ניצב לפנינו כרגע אתגר מוסרי.

אנו נלהבים בקשר להצלת

We are passionate about rescuing some dead materials from the landfill,

חומרים מתים מהמטמנות,

אך לעתים לא נלהבים באותה מידה

but sometimes not as passionate

about rescuing living beings, living people.

להציל יצורים חיים, בני-אדם חיים.

And I would say that we live in a country --

הייתי אומר שאנו חיים בארץ-

five percent of the world's population,

חמישה אחוזים מאוכלוסיית העולם,

25 percent of the greenhouse gases,

25 אחוזים מכלל גזי החממה,

but also 25 percent of the world's prisoners.

אך גם 25 אחוזים מכלל האסירים בעולם.

אחד מכל ארבעה אסירים בכל העולם

One of every four people locked up anywhere in the world

כלוא ממש כאן, בארצות הברית.

is locked up right here in the United States.

כך שזה עולה בקנה אחד עם העובדה

So that is consistent with this idea

that disposability is something we believe in.

שאנו מאמינים בחד-פעמיות.

ועם זאת,

And yet,

as a movement that has to broaden its constituency,

כתנועה

שצריכה להרחיב את ציבור הבוחרים שלה,

שעדיין צריכה לגדול,

that has to grow,

that has to reach out beyond our natural comfort zone,

ולחרוג מגבולות אזור הנוחות הטבעי שלנו,

one of the challenges to the success of this movement,

אחד האתגרים כדי שהתנועה הזו תצליח

of getting rid of things like plastic and helping the economy shift,

להיפטר מדברים כמו פלסטיק ולסייע לשינוי הכלכלי,

is people look at our movement with some suspicion.

הוא שאנשים מביטים בתנועה שלנו בחשד מסוים.

ויש להם שאלה, והשאלה היא:

And they ask a question, and the question is:

How can these people be so passionate?

איך האנשים האלה יכולים להיות כה נלהבים?

A poor person, a low-income person, somebody in Cancer Alley,

אדם עני, מעוט-הכנסה, מישהו שחי ב"סמטת הסרטן",

somebody in Watts,

מישהו בשכונת וואטס,

somebody in Harlem, somebody on an Indian reservation,

מישהו בהארלם, מישהו בשמורה אינדיאנית

might say to themselves -- and rightfully so --

אולי אומר לעצמו, ובצדק,

"איך האנשים האלה כל כך נלהבים

"How can these people be so passionate

בשאיפתם להבטיח

about making sure

that a plastic bottle has a second chance in life,

שבקבוק פלסטיק

יזכה להזדמנות נוספת,

or an aluminum can has a second chance,

או שפחית-משקה תזכה להזדמנות נוספת,

אך כשהילד שלי נקלע לצרה

and yet, when my child gets in trouble and goes to prison,

והוא מגיע לכלא,

he doesn't get a second chance?"

הוא לא זוכה להזדמנות נוספת?"

"How can this movement be so passionate about saying

איך יכולה התנועה הזו להיות כה נלהבת

ולומר, לא יהיו לנו חומרים חד-פעמיים מתים,

we don't have throwaway stuff, no throwaway dead materials,

and yet accept throwaway lives

ובמקביל להסכין

עם חיים-להשלכה וקהילות-להשלכה כמו "סמטת הסרטן"?

and throwaway communities like Cancer Alley?"

אז כעת יש לנו הזדמנות

And so, we now get a chance to be truly proud of this movement.

להיות גאים באמת בתנועה הזו.

When we take on topics like this,

כשאנו לוקחים על עצמנו נושאים כאלה,

it gives us that extra call to reach out to other movements

זה מעניק לנו את הייעוד הנוסף

להושיט יד לתנועות נוספות

ולהיעשות מקיפים יותר ולגדול.

and to become more inclusive and to grow,

and we can finally get out of this crazy dilemma that we've been in.

ולבסוף נוכל לצאת מהדילמה המטורפת שבה נמצאנו.

Most of you are good, softhearted people.

מרביתכם אנשים טובי-לב.

כשהייתם צעירים, היה איכפת לכם מכל העולם,

When you were younger, you cared about the whole world,

ובשלב מסוים

and at some point, somebody said you had to pick an issue,

מישהו אמר לכם שעליכם לבחור תחום,

עליכם לצמצם את כל אהבתכם לתחום בודד.

you had to boil your love down to an issue.

אינכם יכולים לאהוב את כל העולם-

"Can't love the whole world --

או שתעבדו בתחום העצים,

you've got to work on trees or you've got to work on immigration.

או שתעבדו על נושא ההגירה.

You've got to shrink it down and be about one issue."

עליכם לכווץ אותה לנושא אחד ויחיד.

And really, they fundamentally told you,

ולמעשה מה שאמרו לכם הוא,

"Are you going to hug a tree?

"מה בכוונתכם לחבק, עץ

Or are you going to hug a child? Pick.

או ילד? תבחרו.

Are you going to hug a tree?

מה בכוונתכם לחבק, עץ,

Or are you going to hug a child? Pick."

או ילד? תבחרו."

Well, when you start working on issues like plastic,

אז כשמתחילים לעבוד על נושאים כמו הפלסטיק,

מבינים שהכל קשור,

you realize the whole thing is connected.

And luckily, most of us are blessed to have two arms --

ולמרבה המזל, מרביתנו התברכנו בשתי זרועות.

אנו יכולים לחבק את שניהם.

we can hug both.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

[מחיאות כפיים]