This is your brain on communication | Uri Hasson

מתרגם: hila scherba מבקר: Ido Dekkers

Imagine that you invented a device

דמיינו שהמצאתם מתקן

that can record my memories,

שיכול להקליט את הזיכרונות שלי,

my dreams, my ideas,

את החלומות שלי, את הרעיונות שלי,

and transmit them to your brain.

ולהעביר אותם למוח שלכם.

That would be a game-changing technology, right?

זו תהיה טכנולוגיה משנת-משחק, נכון?

But in fact, we already possess this device,

אבל למעשה, אנחנו כבר מחזיקים במתקן הזה,

and it's called human communication system

והוא נקרא מערכת התקשורת האנושית

and effective storytelling.

וסיפור סיפורים יעיל.

To understand how this device works,

כדי להבין איך המתקן הזה עובד,

we have to look into our brains.

אנחנו צריכים להסתכל לתוך המוח שלנו.

And we have to formulate the question in a slightly different manner.

ואנחנו צריכים לנסח את השאלה בצורה קצת שונה.

Now we have to ask

עכשיו אנחנו צריכים לשאול

how these neuron patterns in my brain

איך תבניות הנוירונים האלו במוח שלי

that are associated with my memories and ideas

שמקושרות לזיכרונות ולרעיונות שלי

are transmitted into your brains.

מועברים אל המוחות שלכם.

And we think there are two factors that enable us to communicate.

ואנחנו חושבים שיש שני גורמים שמאפשרים לנו לתקשר.

First, your brain is now physically coupled to the sound wave

הראשון, המוח שלכם עכשיו נצמד פיזית לגל הקול

that I'm transmitting to your brain.

שאני משדר למוח שלכם.

And second, we developed a common neural protocol

והשני, אנחנו פיתחנו פרוטוקול עצבי נפוץ

that enabled us to communicate.

שאיפשר לנו לתקשר.

So how do we know that?

אז איך אנחנו יודעים את זה?

In my lab in Princeton,

במעבדה שלי בפרינסטון,

we bring people to the fMRI scanner and we scan their brains

אנחנו מביאים אנשים לסורק fMRI ואנחנו סורקים את המוחות שלהם

while they are either telling or listening to real-life stories.

בזמן שהם מספרים לנו או מקשיבים לסיפורים מהחיים האמיתיים.

And to give you a sense of the stimulus we are using,

ובשביל לתת לכם מושג לגירוי שאנחנו משתמשים בו,

let me play 20 seconds from a story that we used,

תנו לי לנגן לכם 20 שניות מסיפור שאנחנו משתמשים בו,

told by a very talented storyteller,

שמסופר על ידי מספר סיפורים מאוד מוכשר,

Jim O'Grady.

ג'ים או'גריידי.

(Audio) Jim O'Grady: So I'm banging out my story and I know it's good,

(קול) ג'ים או'גריידי: אז אני מוציא החוצה את הסיפור שלי ואני יודע שהוא טוב,

and then I start to make it better --

ואז אני מתחיל לעשות אותו טוב יותר -

(Laughter)

(צחוק)

by adding an element of embellishment.

על ידי הוספת אלמנט של קישוט.

Reporters call this "making shit up."

עיתונאים קוראים לזה "להמציא שטויות."

(Laughter)

(צחוק)

And they recommend against crossing that line.

והם ממליצים נגד חציית הגבול הזה.

But I had just seen the line crossed between a high-powered dean

אבל אני הרגע ראיתי את הגבול הזה נחצה בין דיקן בעל כוח רב

and assault with a pastry.

ותקיפה עם מאפה.

And I kinda liked it."

ואני די חיבבתי את זה."

Uri Hasson: OK, so now let's look into your brain

אורי חסון: בסדר, אז עכשיו בואו נסתכל לתוך המוח שלכם

and see what's happening when you listen to these kinds of stories.

ונראה מה מתרחש כשאתם מקשיבים לסיפורים מהסוג הזה.

ובואו נתחיל בפשטות - בואו נתחיל ממאזין אחד ואיזור אחד במוח:

And let's start simple -- let's start with one listener and one brain area:

the auditory cortex that processes the sounds that come from the ear.

הקורטקס השמיעתי שמעבד את הקולות שמגיעים מהאוזן.

And as you can see, in this particular brain area,

וכמו שאתם יכולים לראות, באיזור הספציפי הזה במוח,

the responses are going up and down as the story is unfolding.

התגובות עולות ויורדות ככל שהסיפור מתגלה.

עכשיו, אנחנו יכולים לקחת את התגובות האלו

Now we can take these responses

and compare them to the responses in other listeners

ולהשוות אותם לתגובות במאזינים אחרים

in the same brain area.

באותו איזור במוח.

And we can ask:

ואנחנו יכולים לשאול:

How similar are the responses across all listeners?

כמה התגובות יהיו דומות בין כל המאזינים?

So here you can see five listeners.

אז כאן אתם יכולים לראות חמישה מאזינים.

And we start to scan their brains before the story starts,

ואנחנו מתחילים לסרוק את המוח שלהם לפני שהסיפור מתחיל,

when they're simply lying in the dark and waiting for the story to begin.

כשהם פשוט שוכבים בחושך ומחכים לסיפור שיתחיל.

כמו שאתם יכולים לראות,

As you can see,

האיזור במוח עולה ויורד בכל אחד מהם,

the brain area is going up and down in each one of them,

but the responses are very different,

אבל התגובות מאוד שונות,

and not in sync.

ולא בתיאום.

However, immediately as the story is starting,

עם זאת, מיד כשהסיפור מתחיל,

something amazing is happening.

משהו מדהים מתרחש.

(Audio) JO: So I'm banging out my story and I know it's good,

(קול) ג'ים: "אז אני מוציא החוצה את הסיפור שלי ואני יודע שהוא טוב,

and then I start to make it --

ואז אני מתחיל לעשות אותו -"

UH: Suddenly, you can see that the responses in all of the subjects

אורי: פתאום, אתם יכולים לראות שהתגובות אצל כל הנושאים בניסוי

lock to the story,

ננעלות על הסיפור,

and now they are going up and down in a very similar way

ועכשיו הן עולות ויורדות בצורה מאוד דומה

across all listeners.

אצל כל המאזינים.

And in fact, this is exactly what is happening now in your brains

ולמעשה, זה בדיוק מה שקורה עכשיו במוחות שלכם

when you listen to my sound speaking.

כשאתם מקשיבים לצליל שלי מדבר.

We call this effect "neural entrainment."

אנחנו קוראים לאפקט הזה "סחיפה עיצבית."

And to explain to you what is neural entrainment,

ובשביל להסביר לכם מה זה סחיפה עיצבית,

let me first explain what is physical entrainment.

תנו לי קודם להסביר מה זה סחיפה פיזית.

So, we'll look and see five metronomes.

אז, נסתכל ונראה חמישה מטרונומים.

Think of these five metronomes as five brains.

תחשבו על חמשת המטרונומים כחמישה מוחות.

And similar to the listeners before the story starts,

ובדומה למאזינים לפני שהסיפור מתחיל,

these metronomes are going to click,

המטרונומים האלו הולכים לנקוש,

but they're going to click out of phase.

אבל הם הולכים לנקוש לא בתיאום.

(Clicking)

(נקישות)

Now see what will happen when I connect them together

עכשיו תראו מה קורה כשאני מחבר אותם ביחד

by placing them on these two cylinders.

על ידי הצבה שלהם על שני הצילינדרים האלו.

(Clicking)

(נקישות)

Now these two cylinders start to rotate.

עכשיו שני הצילינדרים האלו מתחילים להסתובב.

This rotation vibration is going through the wood

הרטט של הסיבוב הזה עובר דרך העץ

and is going to couple all the metronomes together.

וזה הולך לחבר את כל המטרונומים ביחד.

And now listen to the click.

ועכשיו תקשיבו לנקישות.

(Synchronized clicking)

(נקישות מתואמות)

This is what you call physical entrainment.

זה מה שנקרא סחיפה פיזית.

Now let's go back to the brain and ask:

עכשיו בואו נחזור למוח ונשאל:

What's driving this neural entrainment?

מה מניע את הסחיפה העיצבית הזו?

Is it simply the sounds that the speaker is producing?

האם זה פשוט הצלילים שהדובר מייצר?

Or maybe it's the words.

או שאולי אלו המילים.

Or maybe it's the meaning that the speaker is trying to convey.

או אולי זו המשמעות שהדובר מנסה להעביר.

So to test it, we did the following experiment.

אז בשביל לבחון את זה, עשינו את הניסוי הבא:

First, we took the story and played it backwards.

קודם כל לקחנו את הסיפור והשמענו אותו לאחור.

And that preserved many of the original auditory features,

וזה שימר הרבה מהמאפיינים הקוליים המקוריים,

but removed the meaning.

אבל הוציא את המשמעות.

And it sounds something like that.

וזה נשמע כמו משהו כזה.

(Audio) JO: (Unintelligible)

(קול) ג'ים: (בלתי מובן)

And we flashed colors in the two brains

והוספנו צבעים בשני המוחות

to indicate brain areas that respond very similarly across people.

להצביע על איזורים שמגיבים באופן דומה בין האנשים.

And as you can see,

וכמו שאתם יכולים לראות, הצליל הנכנס עורר בידור או היערכות בכל המוחות

this incoming sound induced entrainment or alignment in all of the brains

in auditory cortices that process the sounds,

בכל הקורטקס השמיעתיים שעיבדו את הצלילים,

but it didn't spread deeper into the brain.

אבל זה לא התפזר עמוק לתוך המוח.

Now we can take these sounds and build words out of it.

עכשיו אנחנו יכולים לקחת את הצלילים האלו ולבנות איתם מילים.

So if we take Jim O'Grady and scramble the words,

אז אם ניקח את ג'ים או'גריידי ונבלבל את המילים,

we'll get a list of words.

נקבל רשימה של מילים.

(Audio) JO: ... an animal ... assorted facts ...

(קול) ג'ים: ... חיה .. עובדות שונות ...

and right on ... pie man ... potentially ... my stories

ובדיוק... איש עוגה ... בפוטנציה... הסיפורים שלי...

UH: And you can see that these words start to induce alignment

אורי: ואתם יכולים לראות שהמילים האלו מתחילות לעורר היערכות

in early language areas, but not more than that.

באיזורי השפה המוקדמים, אבל לא יותר מזה.

Now we can take the words and start to build sentences out of them.

עכשיו אנחנו יכולים לקחת את המילים ולהתחיל לבנות מהן משפטים.

(Audio) JO: And they recommend against crossing that line.

(קול) ג'ים: והם ממליצים נגד חציית הגבול הזה.

He says: "Dear Jim, Good story. Nice details.

הוא אומר: "ג'ים היקר, סיפור טוב, פרטים נחמדים.

Didn't she only know about him through me?"

האם היא לא ידעה עליו דרכה?"

UH: Now you can see that the responses in all the language areas

אורי: עכשיו אתם יכולים לראות שהתגובות בכל איזורי השפה

that process the incoming language

שמעבדים את השפה הנכנסת

become aligned or similar across all listeners.

נערכות או הופכות לדומות אצל כל המאזינים.

However, only when we use the full, engaging, coherent story

עם זאת, רק כשאנחנו משתמשים בסיפור המלא, שובה הלב, ההגיוני,

do the responses spread deeper into the brain

התגובות נכנסות עמוק יותר לתוך המוח

into higher-order areas,

לאיזורים מסדר גבוה יותר,

which include the frontal cortex and the parietal cortex,

הכוללים את הקורטקס הקדמי והקורטקס הקודקודי,

and make all of them respond very similarly.

וגורמות לכולם להגיב באופן מאוד דומה.

And we believe that these responses in higher-order areas are induced

ואנחנו מאמינים שהתגובות האלו באיזורים מסדר גבוה מעוררות

or become similar across listeners

או הופכות לדומות אצל המאזינים

because of the meaning conveyed by the speaker,

בגלל המשמעות המועברת על ידי המספר,

and not by words or sound.

ולא על ידי מילים או צלילים.

And if we are right, there's a strong prediction over here

ואם אנחנו צודקים, יש ציפייה חזקה כאן

if I tell you the exact same ideas

אם אני אגיד לכם שרעיונות דומים לחלוטין

using two very different sets of words,

המשתמשים בשתי מערכות מילים מאוד שונות,

your brain responses will still be similar.

התגובות של המוח שלכם עדיין יהיו מאוד דומות.

And to test it, we did the following experiment in my lab.

ובשביל לבחון את זה, עשינו את הניסוי הבא במעבדה שלי.

We took the English story

לקחנו את הסיפור באנגלית

and translated it to Russian.

ותירגמנו אותו לרוסית.

Now you have two different sounds and linguistic systems

עכשיו יש לכם שתי מערכות שפה וצלילים שונות

that convey the exact same meaning.

שמעבירות את אותה המשמעות במדויק.

And you play the English story to the English listeners

ואתם משמיעים את הסיפור באנגלית למאזיני אנגלית

and the Russian story to the Russian listeners,

ואת הסיפור ברוסית למאזינים רוסים,

and we can compare their responses across the groups.

ואנחנו יכולים להשוות בין התגובות שלהם בין הקבוצות.

And when we did that, we didn't see responses that are similar

וכשעשינו את זה, לא ראינו תגובות שהן דומות

in auditory cortices in language,

בקורטקס השמיעתי בשפה,

because the language and sound are very different.

כי השפה והצלילים הם מאוד שונים.

However, you can see that the responses in high-order areas

למרות זאת, אתם יכולים לראות שהתגובות באיזורים מסדר גבוה

were still similar across these two groups.

עדיין היו דומות בין שתי הקבוצות.

We believe this is because they understood the story in a very similar way,

אנחנו מאמינים שזה כיוון שהם הבינו את הסיפור בצורה מאוד דומה,

as we confirmed, using a test after the story ended.

כמו שווידאנו, בשימוש במבחן לאחר שהסיפור הסתיים.

And we think that this alignment is necessary for communication.

ואנחנו חושבים שההתיישרות הזו היא הכרחית בשביל תקשורת.

For example, as you can tell,

לדוגמא, כמו שאתם יכולים להבין,

I am not a native English speaker.

אני לא דובר אנגלית כשפת אם.

I grew up with another language,

אני גדלתי עם שפה אחרת,

and the same might be for many of you in the audience.

ואותו הדבר יכול להיות נכון לגבי רבים מכם בקהל.

And still, we can communicate.

ועדיין, אנחנו יכולים לתקשר.

How come?

איך?

We think we can communicate because we have this common code

אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לתקשר כי יש לנו את הקוד הנפוץ

that presents meaning.

שמייצג משמעות.

So far, I've only talked about what's happening in the listener's brain,

בינתיים, אני רק דיברתי על מה שמתרחש במוח של המאזין,

in your brain, when you're listening to talks.

במוח שלכם, כשאתם מאזינים לדיבורים.

But what's happening in the speaker's brain, in my brain,

אבל מה קורה במוח של המדבר, במוח שלי,

when I'm speaking to you?

כשאני מדבר אליכם?

To look in the speaker's brain,

בשביל להסתכל במוח של המדבר,

we asked the speaker to go into the scanner,

ביקשנו מהמספר להיכנס לסורק,

we scan his brain

סרקנו את המוח שלו

and then compare his brain responses to the brain responses of the listeners

ואז השוואנו את תגובות המוח שלו לתגובות המוח של המאזינים

listening to the story.

המקשיבים לסיפור.

You have to remember that producing speech and comprehending speech

אתם צריכים לזכור שליצור שפה ולתפוס שפה

are very different processes.

הם שני תהליכים מאוד שונים.

Here we're asking: How similar are they?

פה אנחנו שואלים: עד כמה הם דומים?

To our surprise,

להפתעתנו,

we saw that all these complex patterns within the listeners

ראינו שכל התבניות המסובכות אצל המאזינים שלנו

actually came from the speaker brain.

מגיעות למעשה מהמוח של המספר.

So production and comprehension rely on very similar processes.

אז ייצור ותפיסה נשענים על תהליכים מאוד דומים.

And we also found

ומצאנו גם שככל שהדמיון חזק יותר בין מוח המאזין למוח הדובר,

the stronger the similarity between the listener's brain

and the speaker's brain,

the better the communication.

התקשורת טובה יותר,

So I know that if you are completely confused now,

אז אני יודע שאם אתם לגמרי מבולבלים כרגע,

and I do hope that this is not the case,

ואני באמת מקווה שזה לא המקרה,

your brain responses are very different than mine.

תגובות המוח שלכם שונות מאוד משלי.

But I also know that if you really understand me now,

אבל אני גם יודע שאם אתם באמת מבינים אותי כרגע,

then your brain ... and your brain ... and your brain

אז המוח שלך.. והמוח שלך... והמוח שלך

are really similar to mine.

דומים מאוד לשלי.

Now, let's take all this information together and ask:

עכשיו, בואו נצרף את כל המידע ונשאל:

How can we use it to transmit a memory that I have

איך אנחנו יכולים להשתמש בזה כדי להעביר זיכרון שיש לי

from my brain to your brains?

מהמוח שלי למוח שלכם?

So we did the following experiment.

אז עשינו את הניסוי הבא.

We let people watch, for the first time in their life,

נתנו לאנשים לצפות, בפעם הראשונה בחייהם,

a TV episode from the BBC series "Sherlock," while we scanned their brains.

בפרק מסדרת הטלוויזיה של ה-BBC "שרלוק", בזמן שאנחנו סרקנו את המוח שלהם.

And then we asked them to go back to the scanner

ואז ביקשנו מהם לחזור לסורק

and tell the story to another person that never watched the movie.

ולספר את הסיפור לאדם אחר שאף פעם לא צפה בסרט.

So let's be specific.

אז בואו נהיה ספציפיים.

Think about this exact scene,

תחשבו על הסצינה המדויקת,

when Sherlock is entering the cab in London

ששרלוק נכנס למונית בלונדון

driven by the murderer he is looking for.

והנהג בה הוא הרוצח שהוא מחפש.

With me, as a viewer,

איתי, כצופה,

there is a specific brain pattern in my brain when I watch it.

יש תבנית ספציפית במוח שלי כשאני צופה בזה.

Now, the exact same pattern, I can reactivate in my brain again

עכשיו, את התבנית המסוימת, אני יכול לשפעל במוח שלי שוב

by telling the word: Sherlock, London, murderer.

על ידי להגיד לעולם: שרלוק, לונדון, רוצח.

And when I'm transmitting these words to your brains now,

ובזמן שאני משדר את המילים האלו למוחות שלכם עכשיו,

you have to reconstruct it in your mind.

אתם צריכים לבנות את זה מחדש בראש שלכם.

In fact, we see that pattern emerging now in your brains.

למעשה, אנחנו רואים את התבנית הזו צצה עכשיו במוחות שלכם.

And we were really surprised to see

והיינו מאוד מופתעים לראות

that the pattern you have now in your brains

שהתבנית שיש לכם עכשיו במוחות שלכם

when I'm describing to you these scenes

בזמן שאני מתאר את הסצינות האלו

would be very similar to the pattern I had when I watched this movie

יהיו מאוד דומות לתבנית שהייתה לי בזמן שצפיתי בסרט

a few months ago in the scanner.

לפני מספר חודשים בסורק.

This starts to tell you about the mechanism

זה מתחיל להגיד לכם על המכניזם

by which we can tell stories and transmit information.

שבעזרתו אנחנו יכולים לספר סיפורים ולשדר מידע.

Because, for example,

כיוון שלדוגמא,

now you're listening really hard and trying to understand what I'm saying.

עכשיו אתם מאזינים מאוד לעומק ומנסים להבין את מה שאני אומר.

And I know that it's not easy.

ואני יודע שזה לא קל.

But I hope that at one point in the talk we clicked, and you got me.

אבל אני מקווה שבנקודה מסוימת בזמן השיחה היה קליק, והבנתם אותי.

And I think that in a few hours, a few days, a few months,

ואני חושב שבעוד מספר שעות, מספר ימים, מספר חודשים,

you're going to meet someone at a party,

אתם הולכים לפגוש מישהו במסיבה,

and you're going to tell him about this lecture,

ואתם תספרו לו על ההרצאה הזו,

and suddenly it will be as if he is standing now here with us.

ופתאום זה יהיה כאילו הוא עומד כאן איתנו.

Now you can see how we can take this mechanism

עכשיו אתם יכולים לראות איך אנחנו יכולים לקחת את המכניזם הזה

and try to transmit memories and knowledge across people,

ולנסות לשדר זיכרונות וידע בין אנשים,

which is wonderful, right?

שזה דבר נהדר, נכון?

But our ability to communicate relies on our ability

אבל היכולת שלנו לתקשר נשענת על היכולת שלנו

to have common ground.

שיהיה לנו מכנה משותף.

Because, for example,

כיוון שלדוגמא,

if I'm going to use the British synonym

אם אני הולך להשתמש במילה נרדפת בריטית

"hackney carriage" instead of "cab,"

"כרכרה להשכרה" במקום "מונית",

I know that I'm going to be misaligned with most of you in the audience.

אני יודע שאני הולך להיות לא באותו קו עם רובכם פה בקהל.

This alignment depends not only on our ability

יישור הקו תלוי לא רק על היכולת שלנו להבין מושג בסיסי;

to understand the basic concept;

it also depends on our ability to develop common ground and understanding

זה תלוי גם ביכולת שלנו לפתח מכנה משותף והבנה ומערכות עקרונות משותפות.

and shared belief systems.

Because we know that in many cases,

כיוון שאנחנו יודעים שבמקרים רבים,

people understand the exact same story in very different ways.

אנשים מבינים את אותו סיפור בדרכים מאוד שונות.

So to test it in the lab, we did the following experiment.

אז בשביל לבחון את זה במעבדה, עשינו את הניסוי הבא.

We took a story by J.D. Salinger,

לקחנו סיפור של ג'יי.די. סלינג'ר,

in which a husband lost track of his wife in the middle of a party,

שבו בעל איבד את אשתו באמצע מסיבה,

and he's calling his best friend, asking, "Did you see my wife?"

והוא מתקשר לחבר הכי טוב שלו, ושואל, "האם ראית את אשתי?"

For half of the subjects,

למחצית מנושאי הניסוי, אמרנו שהאישה מנהלת רומן עם החבר הטוב.

we said that the wife was having an affair with the best friend.

For the other half,

לחצי השני, אמרנו שהאישה נאמנה והבעל מאוד קנאי.

we said that the wife is loyal and the husband is very jealous.

המשפט האחד הזה לפני שהסיפור התחיל

This one sentence before the story started

was enough to make the brain responses

היה מספיק בשביל לגרום לתגובות של המוח

of all the people that believed the wife was having an affair

של כל האנשים שהאמינו שהאישה מנהלת רומן

be very similar in these high-order areas

להיות דומות מאוד באיזורים מהסדר הגבוה

and different than the other group.

ושונות מהקבוצה השנייה.

And if one sentence is enough to make your brain similar

ואם משפט אחד הוא מספיק כדי שהמוח שלכם יהיה דומה לאנשים שחושבים כמוכם

to people that think like you

and very different than people that think differently than you,

ושונה מאוד מאנשים שחושבים בשונה מכם,

think how this effect is going to be amplified in real life,

תחשבו איך ההשפעה הזו יכולה להיות מוגברת בחיים האמיתיים,

when we are all listening to the exact same news item

כשאנחנו מקשיבים לאותה ידיעה חדשותית בדיוק

after being exposed day after day after day

לאחר שהיינו חשופים יום אחרי יום אחרי יום

to different media channels, like Fox News or The New York Times,

לערוצי תקשורת שונים, כמו חדשות פוקס או הניו יורק טיימס;

that give us very different perspectives on reality.

שנותנים לנו השקפות שונות מאוד על המציאות.

So let me summarize.

אז תנו לי לסכם.

If everything worked as planned tonight,

אם הכל עבד כמתוכנן הערב,

I used my ability to vocalize sound to be coupled to your brains.

אני השתמשתי ביכולת שלי להוציא קול בשביל להתמזג עם המוחות שלכם.

And I used this coupling

והשתמשתי במיזוג הזה

to transmit my brain patterns associated with my memories and ideas

בשביל לשדר את התבניות המוח שלי המקושרות עם הזיכרונות והרעיונות שלי

into your brains.

לתוך המוחות שלכם.

In this, I start to reveal the hidden neural mechanism

בכך, אני מתחיל לחשוף את המנגנון העצבי החבוי

by which we communicate.

שאיתו אנחנו מתקשרים.

And we know that in the future it will enable us to improve

ואנחנו יודעים שבעתיד הוא יאפשר לנו לשפר ולהקל על התקשורת.

and facilitate communication.

But these studies also reveal

אבל המחקרים האלו חושפים גם

that communication relies on a common ground.

שתקשורת מתבססת על מכנה משותף.

And we have to be really worried as a society

ואנחנו צריכים להיות מאוד מודאגים כחברה

if we lose this common ground and our ability to speak with people

אם אנחנו נאבד את המכנה המשותף הזה ואת היכולת לדבר עם אנשים

that are slightly different than us

שהם קצת שונים מאיתנו

because we let a few very strong media channels

מכיוון שאנחנו נותנים למספר מצומצם של ערוצי תקשורת מאוד חזקים

take control of the mic,

להשתלט על המיקרופון,

and manipulate and control the way we all think.

ולתמרן ולשלוט על הדרך שבה כולנו חושבים.

And I'm not sure how to fix it because I'm only a scientist.

ואני לא בטוח איך לתקן את זה כי אני רק מדען.

But maybe one way to do it

אבל אולי דרך אחת לעשות את זה

is to go back to the more natural way of communication,

היא לחזור אחורה לדרך הטבעית יותר של תקשורת,

which is a dialogue,

שהיא דיאלוג,

in which it's not only me speaking to you now,

שבו זה לא רק אני מדבר אליכם עכשיו,

but a more natural way of talking,

אלא דרך טבעית יותר לדבר,

in which I am speaking and I am listening,

שבה אני מדבר ואני מקשיב,

and together we are trying to come to a common ground and new ideas.

וביחד אנחנו מנסים להגיע למכנה משותף ורעיונות חדשים.

Because after all,

כי אחרי הכל,

the people we are coupled to define who we are.

האנשים שאנחנו מתמזגים איתם מגדירים מי אנחנו.

And our desire to be coupled to another brain

והתשוקה שלנו להתמזג עם מוח אחר

is something very basic that starts at a very early age.

היא משהו מאוד בסיסי שמתחיל בגיל מאוד מוקדם.

So let me finish with an example from my own private life

אז תנו לי לסיים עם דוגמא מהחיים הפרטיים שלי

that I think is a good example of how coupling to other people

שאני חושב שהיא דוגמא טובה על איך התמזגות עם אנשים אחרים

is really going to define who we are.

באמת הולכת להגדיר מי אנחנו.

This my son Jonathan at a very early age.

זה הבן שלי, יונתן, בגיל מאוד מוקדם.

See how he developed a vocal game together with my wife,

ראו איך הוא מפתח משחק קולי ביחד עם אשתי,

only from the desire and pure joy of being coupled to another human being.

רק מהתשוקה וההנאה האמיתית של להתמזג עם אדם אחר.

(Both vocalizing)

(שניהם מוציאים קולות)

(Laughter)

(צחוק)

Now, think how the ability of my son

עכשיו, חשבו איך היכולת של הבן שלי

to be coupled to us and other people in his life

להתמזג איתנו ועם אנשים אחרים בחייו

is going to shape the man he is going to become.

הולכת לעצב את הגבר שהוא הולך להיות.

And think how you change on a daily basis

וחשבו איך אתם משתנים על בסיס יומי

from the interaction and coupling to other people in your life.

מהאינטראקציות וההתמזגות עם אנשים אחרים בחייכם.

So keep being coupled to other people.

אז תמשיכו להתמזג עם אנשים אחרים.

Keep spreading your ideas,

תמשיכו להפיץ את הרעיונות שלכם,

because the sum of all of us together, coupled,

כי הסכום של כולנו ביחד, מחוברים,

is greater than our parts.

גדול יותר מסך החלקים שלנו.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)