Jackson Katz: Violence against women—it's a men's issue

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: David Forrai מבקר: Ido Dekkers

I'm going to share with you a paradigm-shifting perspective

אני עומד לחלוק איתכם

נקודת מבט שוברת מוסכמות

בנושא האלימות על רקע מגדרי --

on the issues of gender violence: sexual assault, domestic violence,

הטרדה מינית, אלימות במשפחה, אלימות במערכות יחסים,

relationship abuse, sexual harassment, sexual abuse of children.

הטרדה מינית, התעללות מינית בילדים.

That whole range of issues

כל קשת המקרים הללו, שאליהם אתייחס בשם הכולל

that I'll refer to in shorthand as "gender violence issues,"

"ענייני אלימות מגדרית",

they've been seen as women's issues that some good men help out with,

נתפשים כבעיות של נשים שכמה גברים טובים

מסייעים להן איתן, אבל לי יש בעיה עם תמונת העולם הזו

but I have a problem with that frame and I don't accept it.

ואני לא מקבל אותה.

I don't see these as women's issues that some good men help out with.

אני לא רואה אותן כבעיות של נשים, שכמה גברים טובים עוזרים בהן.

In fact, I'm going to argue that these are men's issues,

למעשה, אני טוען שאלה בעיות של גברים,

בראש ובראשונה.

first and foremost.

(מחיאות כפיים)

Now obviously --

(Applause)

Obviously, they're also women's issues, so I appreciate that,

עכשיו, ברור שאלה גם בעיות של נשים,

אני מבין את זה, אבל לקרוא

but calling gender violence a women's issue is part of the problem,

לאלימות על רקע מגדרי "בעיה של נשים", זה חלק מהבעיה,

מכמה סיבות.

for a number of reasons.

The first is that it gives men an excuse not to pay attention, right?

הראשונה היא, שזה נותן לגברים תירוץ לא לשים לב.

נכון? הרבה גברים שומעים את המונח "בעיות של נשים"

A lot of men hear the term "women's issues"

ומיד אנחנו נוטים לאבד קשב, ואנחנו חושבים,

and we tend to tune it out, and we think,

"היי, אני בחור. הדברים האלה הם לבנות", או "זה - רק לנשים".

"I'm a guy; that's for the girls," or "that's for the women."

והרבה גברים פשוט לא נשארים מעבר למשפט הראשון

And a lot of men literally don't get beyond the first sentence as a result.

כתוצאה מכך.

זה כמעט כאילו איזה שבב במוח שלנו מופעל,

It's almost like a chip in our brain is activated,

ולוקח את הקשב שלנו לכיוון אחר

and the neural pathways take our attention in a different direction

כשאנחנו שומעים את הביטוי "בעיות של נשים".

when we hear the term "women's issues."

זה נכון גם, אגב, למילה "מגדר",

This is also true, by the way, of the word "gender,"

כי הרבה אנשים שומעים את המילה "מגדר"

because a lot of people hear the word "gender"

וחושבים שהכוונה היא ל"נשים".

and they think it means "women."

אז אם הם חושבים שבעיות על רקע מגדרי הן שם נרדף לבעיות של נשים,

So they think that gender issues is synonymous with women's issues.

סימן שיש בלבול מסוים לגבי המונח מגדר.

There's some confusion about the term gender.

ולמעשה, תנו לי להדגים את הבלבול דרך אנלוגיה:

And let me illustrate that confusion by way of analogy.

בואו נדבר לרגע על גזע.

So let's talk for a moment about race.

בארצות הברית, כשאנחנו שומעים את המילה "גזע",

In the US, when we hear the word "race,"

הרבה אנשים חושבים שמדובר באפרו-אמריקנים.

a lot of people think that means African-American,

לטינים, אסייתיים-אמריקנים, אינדיאנים,

Latino, Asian-American, Native American,

דרום-אסיאתיים, בני האיים הפאסיפיים וכו'.

South Asian, Pacific Islander, on and on.

A lot of people, when they hear the word "sexual orientation"

הרבה אנשים, כשהם שומעים את המילים "נטייה מינית"

חושבים שהמשמעות היא הומואים, לסביות, ביסקסואלים.

think it means gay, lesbian, bisexual.

And a lot of people, when they hear the word "gender,"

והמון אנשים, כשהם שומעים את המילה "מגדר",

חושבים שהכוונה לנשים. בכל אחד מן המקרים,

think it means women.

In each case, the dominant group doesn't get paid attention to.

הקבוצה השלטת לא זוכה לתשומת לב.

נכון? זה כאילו שלאנשים לבנים אין שום זהות גזעית,

As if white people don't have some sort of racial identity

שהם אינם משתייכים לגזע או למבנה חברתי כלשהו,

or belong to some racial category or construct,

as if heterosexual people don't have a sexual orientation,

כאילו שלהטרוסקסואלים אין נטייה מינית,

as if men don't have a gender.

כאילו שלגברים אין מגדר.

This is one of the ways that dominant systems maintain and reproduce themselves,

זו אחת הדרכים, שבהן המערכות השולטות מתָּחְזקות

ומנציחות את עצמן, כלומר

which is to say the dominant group is rarely challenged

הקבוצה השלטת נדרשת לעתים רחוקות אפילו לחשוב על השליטה שלה,

to even think about its dominance,

כי זה אחד ממאפייני המפתח

because that's one of the key characteristics of power and privilege,

של כוח וזכויות יתר, היכולת להפוך לבלתי-מבוקר,

the ability to go unexamined,

lacking introspection, in fact being rendered invisible, in large measure,

נעדר בחינה-עצמית, למעשה הפיכה לבלתי-נראים

בחלק גדול מהשיח

in the discourse about issues that are primarily about us.

על נושאים שנוגעים בראש ובראשונה לנו.

And this is amazing how this works in domestic and sexual violence,

וזה מדהים איך שזה עובד

בנושא האלימות במשפחה והאלימות המינית,

how men have been largely erased from so much of the conversation

איך גברים נמחקו כמעט לגמרי מכל כך הרבה

דיונים בנושא

about a subject that is centrally about men.

שבהחלט נוגע לגברים.

And I'm going to illustrate what I'm talking about

ואני הולך להדגים על מה אני מדבר

by using the old tech.

על ידי שימוש בטכנולוגיה ישנה.

I'm old school on some fundamental regards.

אני מהדור הישן, במובנים מסוימים,

I make films and I work with high tech,

אני עובד עם -- אני עושה סרטים -- ואני עובד עם טכנולוגיה מתקדמת,

but I'm still old school as an educator,

אבל כמחנך אני עדיין עובד בשיטה הישנה,

ואני רוצה לבצע אתכם את התרגיל הזה,

and I want to share with you this exercise

that illustrates on the sentence-structure level

שמדגים ברמת מבנה המשפט

how the way that we think, literally the way that we use language,

את האופן שבו אנחנו חושבים,

פשוטו כמשמעו, האופן שבו אנחנו משתמשים בשפה,

גורם לנו להסב את תשומת הלב ממעורבות הגברים בעניין.

conspires to keep our attention off of men.

This is about domestic violence in particular,

זה נוגע במיוחד לאלימות במשפחה,

but you can plug in other analogues.

אבל אתם יכולים להעתיק את זה לדוגמאות אחרות.

This comes from the work of the feminist linguist Julia Penelope.

הדוגמה מגיעה מעבודתה של הבלשנית הפמיניסטית ג'וליה פנלופה.

It starts with a very basic English sentence:

זה מתחיל ממשפט פשוט מאוד באנגלית:

"ג'ון היכה את מרי".

"John beat Mary."

That's a good English sentence.

זה משפט טוב באנגלית.

ג'ון הוא הנושא, היכה הוא הפועל.

John is the subject, beat is the verb, Mary is the object, good sentence.

מרי היא המושא, האובייקט. משפט טוב.

Now we're going to move to the second sentence,

עכשיו נעבור למשפט השני,

which says the same thing in the passive voice.

שמציג את אותה סיטואציה, הפעם בקול פאסיבי:

"Mary was beaten by John."

"מרי הוכתה ע"י ג'ון".

And now a whole lot has happened in one sentence.

הנה, עכשיו קרה המון במשפט אחד.

We've gone from "John beat Mary"

עברנו מ"ג'ון היכה את מרי"

to "Mary was beaten by John."

ל"מרי הוכתה ע"י ג'ון".

We've shifted our focus in one sentence from John to Mary,

העתקנו את תשומת הלב שלנו מג'ון למרי,

and you can see John is very close to the end of the sentence,

ואתם יכולים לראות שג'ון קרוב מאוד לסוף המשפט,

well, close to dropping off the map of our psychic plain.

טוב, קרוב מאוד ליפול מחוץ לתמונה שעולה בעיני רוחנו.

The third sentence, John is dropped,

במשפט השלישי, ג'ון פשוט מושמט,

and we have, "Mary was beaten,"

ויש לנו, "מרי הוכתה".

and now it's all about Mary.

ועכשיו הכל סובב סביב מרי.

We're not even thinking about John, it's totally focused on Mary.

אנחנו אפילו לא חושבים על ג'ון. המיקוד הוא לגמרי במרי.

Over the past generation,

בדור האחרון, המונח שבו השתמשנו

the term we've used synonymous with "beaten" is "battered,"

כשם נרדף ל"מוכה" הוא "חבוטה",

אז הנה יש לנו "מרי נחבטה".

so we have "Mary was battered."

And the final sentence in this sequence, flowing from the others, is,

והמשפט האחרון ברצף הזה,

בהמשך לאחרים, הוא,

"Mary is a battered woman."

"מרי היא אישה חבוטה".

So now Mary's very identity -- Mary is a battered woman --

אז עכשיו זו ממש הזהות של מרי -- מרי היא אישה חבוטה --

זה מה שנעשה לה ע"י ג'ון במשפט הראשון.

is what was done to her by John in the first instance.

אבל הראינו איך ג'ון עזב את הדיון כבר מזמן.

But we've demonstrated that John has long ago left the conversation.

עכשיו, אלה מאיתנו שעובדים בתחום של אלימות במשפחה ואלימות מינית,

Those of us who work in the domestic and sexual violence field

יודעים שהאשמת הקורבן היא דבר נפוץ מאוד בתחום הזה,

know that victim-blaming is pervasive in this realm,

which is to say, blaming the person to whom something was done

כלומר, להאשים את האדם שנעשה לו המעשה,

rather than the person who did it.

במקום להאשים את האדם שביצע את המעשה.

ואנחנו אומרים דברים כמו, מדוע הנשים האלה יוצאות עם הגברים האלה?

And we say: why do they go out with these men?

למה הן נמשכות לגברים האלה?

Why are they attracted to them? Why do they keep going back?

למה הן חוזרות אליהם שוב ושוב? מה הן לבשו באותה מסיבה?

What was she wearing at that party? What a stupid thing to do.

איזה דבר מטופש לעשות. למה היא שתתה

עם קבוצת הבחורים ההיא בחדר ההוא במלון?

Why was she drinking with those guys in that hotel room?

זוהי האשמת הקורבן, ויש לכך מספר סיבות,

This is victim blaming, and there are many reasons for it,

אבל אחת מהן היא שכל המבנה הקוגניטיבי שלנו

but one is that our cognitive structure is set up to blame victims.

מושתת על האשמת הקורבן. זה בלתי-מודע לגמרי.

This is all unconscious.

כל המבנה הקוגניטיבי שלנו מושתת על שאילת שאלות

Our whole cognitive structure is set up to ask questions

לגבי הנשים והבחירות שלהן ומה הן עושות,

about women and women's choices and what they're doing, thinking, wearing.

חושבות ולובשות.

אני לא הולך להשתיק אנשים ששואלים שאלות

And I'm not going to shout down people who ask questions about women.

לגבי נשים, או קיי? זה דבר לגיטימי לשאול.

It's a legitimate thing to ask.

אבל בואו נהיה ברורים: שאילת שאלות לגבי מרי

But's let's be clear: Asking questions about Mary

לא תוביל אותנו לשום מקום במונחים של הפסקת האלימות.

is not going to get us anywhere in terms of preventing violence.

אנחנו צריכים לשאול סדרה אחרת של שאלות.

We have to ask a different set of questions.

אתם מבינים לאן אני חותר, נכון?

The questions are not about Mary, they're about John.

השאלות הן לא לגבי מרי. הן לגבי ג'ון.

They include things like, why does John beat Mary?

השאלות כוללות דברים כמו, מדוע ג'ון היכה את מרי?

Why is domestic violence still a big problem in the US and all over the world?

מדוע אלימות במשפחה היא עדיין בעיה גדולה

בארצות הברית ובכל העולם?

What's going on? Why do so many men abuse physically,

מה קורה? מדוע כל כך הרבה גברים מתעללים,

פיסית, רגשית, מילולית ובדרכים אחרות,

emotionally, verbally, and other ways,

the women and girls, and the men and boys, that they claim to love?

בנשים ובנערות, ובגברים ובילדים,

שהם מתיימרים לאהוב? מה קורה עם הגברים האלה?

What's going on with men?

Why do so many adult men sexually abuse little girls and boys?

מדוע כל כך הרבה גברים בוגרים מתעללים מינית בילדות קטנות ובילדים קטנים?

Why is that a common problem in our society

מדוע הבעיה הזו היא כל כך שכיחה בחברה שלנו

ובכל רחבי העולם כיום?

and all over the world today?

מדוע אנחנו שומעים שוב ושוב

Why do we hear over and over again

about new scandals erupting in major institutions

על שערוריות חדשות שפורצות במוסדות מרכזיים

like the Catholic Church or the Penn State football program

כמו הכנסייה הקתולית או בקבוצת הפוטבול של אוניברסיטת Penn State,

או בתנועת הצופים של אמריקה, וכן הלאה וכן הלאה?

or the Boy Scouts of America, on and on and on?

And then local communities all over the country

ובקהילות מקומיות בכל רחבי המדינה

ובכל רחבי העולם, נכון? אנחנו שומעים על זה כל הזמן.

and all over the world.

We hear about it all the time.

The sexual abuse of children.

ההתעללות המינית בילדים.

What's going on with men? Why do so many men rape women

מה קורה עם הגברים? מדוע כל כך הרבה גברים אונסים נשים

in our society and around the world?

בחברה שלנו וברחבי העולם?

Why do so many men rape other men?

מדוע כל כך הרבה גברים אונסים גברים אחרים?

What is going on with men?

מה הולך עם הגברים?

And then what is the role of the various institutions in our society

ואז, מה החלק של המוסדות השונים

בחברה שלנו, שעוזרים לייצר את אותם גברים מתעללים,

that are helping to produce abusive men at pandemic rates?

בשיעור מגיפתי?

Because this isn't about individual perpetrators.

כי לא מדובר פה במתעללים יחידניים.

That's a naive way to understanding what is a much deeper

זו דרך נאיבית להסתכל על בעיה חברתית הרבה יותר עמוקה

and more systematic social problem.

והרבה יותר שיטתית.

אתם יודעים, המתעללים אינם

The perpetrators aren't these monsters who crawl out of the swamp

המפלצות האלה, שזוחלות החוצה מהביצה

מגיעות העירה ועושות את המעשים הנבזיים שלהן

and come into town and do their nasty business

and then retreat into the darkness.

ואז נסוגות חזרה לחשיכה.

That's a very naive notion, right?

זו הסתכלות מאוד נאיבית, נכון?

Perpetrators are much more normal than that, and everyday than that.

המתעללים הם הרבה יותר נורמליים מזה,

ויומיומיים יותר.

So the question is, what are we doing here in our society and in the world?

אז השאלה היא, מה אנחנו עושים כאן

ובחברה שלנו ברחבי העולם?

What are the roles of various institutions

מה החלק של המוסדות השונים

in helping to produce abusive men?

בסיוע ליצירת גברים מתעללים?

מה החלק של מערכות האמונה הדתית,

What's the role of religious belief systems,

של תרבות הספורט, של תרבות הפורנוגרפיה,

the sports culture, the pornography culture,

the family structure, economics, and how that intersects,

המבנה המשפחתי, הכלכלה, וכיצד הם מצטלבים,

ושל גזע ואתניות, וכיצד הם משתלבים?

and race and ethnicity and how that intersects?

ואיך כל זה עובד?

How does all this work?

And then, once we start making those kinds of connections

ואז, כשנתחיל לעשות את הקישורים האלה,

and asking those important and big questions,

ולשאול את השאלות החשובות והגדולות האלה,

then we can talk about how we can be transformative,

אז נוכל לדבר על איך אנחנו יכולים לעשות שינוי,

in other words, how can we do something differently?

במילים אחרות, איך אנחנו יכולים לעשות את הדברים אחרת?

איך אנחנו יכולים לשנות את המנהגים שלנו?

How can we change the practices?

How can we change the socialization of boys

איך אנחנו יכולים לשנות את החיברות של בנים,

and the definitions of manhood that lead to these current outcomes?

ואת הגדרות הגבריות, שמובילות לתוצאות הנוכחיות?

These are the kind of questions that we need to be asking

זה סוג השאלות שאנחנו צריכים

לשאול וסוג העבודה שאנחנו צריכים לעשות,

and the kind of work that we need to be doing,

אבל אם אנחנו מרוכזים ללא הרף במה נשים עושות,

but if we're endlessly focused on what women are doing and thinking

וחושבות במערכות יחסים או בכל מקום אחר,

in relationships or elsewhere,

we're not going to get to that piece.

אנחנו לא הולכים להשלים את התמונה.

אני מבין שהרבה נשים

I understand that a lot of women

who have been trying to speak out about these issues,

שמנסות מזה זמן לדבר על הנושאים האלה,

היום ואתמול ובמשך הרבה שנים,

today and yesterday and for years and years,

often get shouted down for their efforts.

זוכות להיות מושתקות כתגובה למאמצים שלהן,

They get called nasty names like "male-basher" and "man-hater,"

הן זוכות לכינויים מבזים כמו "חובטת גברים",

ו"שונאת גברים",

והביטוי המגעיל והפוגעני "פמינאצית". נכון?

and the disgusting and offensive "feminazi", right?

ואתם יודעים על מה כל המהומה?

And you know what all this is about?

It's called kill the messenger.

זה נקרא להרוג את השליח.

זה מפני שהנשים שזוקפות ראש

It's because the women who are standing up

ומדברות בשמן ובשם נשים אחרות

and speaking out for themselves and for other women

כמו גם בשם גברים וילדים, זו הצהרה עבורן

as well as for men and boys,

it's a statement to them to sit down and shut up,

לשבת בשקט, להשאיר את המערכת הקיימת במקום,

keep the current system in place,

כי אנחנו לא אוהבים כשאנשים מטלטלים את הסירה.

because we don't like it when people rock the boat.

אנחנו לא אוהבים כשאנשים קוראים תיגר על הכוח שלנו.

We don't like it when people challenge our power.

עדיף שתשבי ותשתקי, פשוט.

You'd better sit down and shut up, basically.

ותודה לאל שנשים לא עשו את זה.

And thank goodness that women haven't done that.

תודה לאל שאנחנו חיים בעולם

Thank goodness that we live in a world

שבו יש מספיק מנהיגות נשית שיכולה לעמוד מולנו.

where there's so much women's leadership that can counteract that.

אבל אחד התפקידים החשובים שגברים יכולים לשחק במאמץ הזה

But one of the powerful roles that men can play in this work

הוא שהם יכולים לומר כמה דברים

is that we can say some things that sometimes women can't say,

שנשים לא יכולות לומר.

או, ליתר דיוק, יכולים להקשיב לנו כשאנחנו אומרים דברים מסוימים,

or, better yet, we can be heard saying some things

שאינם נשמעים כאשר נשים אומרות אותם.

that women often can't be heard saying.

אני מבין שזו בעיה. זה סקסיזם.

Now, I appreciate that that's a problem, it's sexism, but it's the truth.

אבל זו האמת. ולכן אחד הדברים שאני אומר לגברים,

So one of the things that I say to men,

והעמיתים שלי ואני תמיד אומרים את זה,

and my colleagues and I always say this,

הוא שאנחנו צריכים יותר גברים שיהיה להם האומץ והכוח

is we need more men who have the courage and the strength

לקום ולומר את הדברים האלה,

to start standing up and saying some of this stuff,

ולעמוד לצד הנשים, ולא נגדן

and standing with women and not against them

ולהעמיד פנים שאיכשהו זהו

and pretending that somehow this is a battle between the sexes

קרב בין המינים ועוד כל מיני שטויות כאלו.

אנחנו חיים בעולם יחד.

and other kinds of nonsense.

We live in the world together.

ודרך אגב, אחד הדברים שבאמת מציקים לי

And by the way, one of the things that really bothers me

לגבי חלק מהדיבורים נגד פמיניסטיות ואחרים

about some of the rhetoric against feminists and others

שיצרו את תנועות הנשים המוכות

ומשבר האונס ברחבי העולם

who have built the battered women's and rape crisis movements around the world

הוא שאיכשהו, כמו שאמרתי, "הן אנטי-גבריות".

is that somehow, like I said, that they're anti-male.

מה לגבי הנערים שמושפעים עמוקות

What about all the boys who are profoundly affected in a negative way

באופן שלילי ממעשיהם של גברים בוגרים

נגד האמהות שלהם, נגדם עצמם, נגד האחיות שלהם?

by what some adult man is doing against their mother, themselves, their sisters?

מה לגבי הנערים הללו?

What about all those boys?

What about all the young men and boys

מה לגבי כל הגברים הצעירים והנערים

who have been traumatized by adult men's violence?

שחוו טראומת אלימות בידי גברים?

אתם יודעים מה? אותה מערכת שמייצרת

You know what?

The same system that produces men who abuse women,

גברים שמתעללים בנשים, מייצרת גברים שמתעללים בגברים אחרים.

produces men who abuse other men.

ואם אנחנו רוצים לדבר על גברים שהם קורבנות,

And if we want to talk about male victims, let's talk about male victims.

הנה, בואו נדבר על גברים שהם קורבנות,

מרבית הגברים שנפלו קורבן לאלימות, הם קורבנות של גברים אחרים.

Most male victims of violence are the victims of other men's violence.

אז זה משהו שיש במשותף לנשים ולגברים.

So that's something that both women and men have in common.

אנחנו שנינו קורבן לאלימות של גברים.

We are both victims of men's violence.

כך שיש לנו אינטרס ישיר

So we have it in our direct self-interest,

שלא לדבר על העובדה שלרוב הגברים שאני מכיר

not to mention the fact that most men that I know

יש נשים ובנות שמאוד איכפת לנו מהן,

have women and girls that we care deeply about,

במשפחות שלנו ובמעגלים החברתיים שלנו ומסביבנו באופן כללי.

in our families and our friendship circles and every other way.

So there's so many reasons why we need men to speak out.

אז יש כל כך הרבה סיבות לכך שגברים ישמיעו את קולם.

It seems obvious saying it out loud, doesn't it?

נראה ברור לגמרי שהם צריכים לעשות את זה. נכון?

Now, the nature of the work that I do and my colleagues do

העבודה שאני והעמיתים שלי מתמקדים בה

in the sports culture and the US military, in schools,

בתרבות הספורט ובצבא האמריקני, בבתי ספר,

we pioneered this approach called the bystander approach

אנחנו חלוצים של גישה שנקראת "גישת המשקיף"

to gender-violence prevention.

למניעת אלימות מגדרית.

And I just want to give you the highlights of the bystander approach,

ואני רוצה לתת לכם רק את ראשי הפרקים של גישת המשקיף,

כי זה שינוי גדול,

because it's a big thematic shift,

although there's lots of particulars,

עם הרבה מאוד פרטים,

but the heart of it is, instead of seeing men as perpetrators

אבל בלב הגישה עומד הרעיון, שבמקום לראות את הגברים כמתעללים

and women as victims,

ואת הנשים כקורבנות,

or women as perpetrators, men as victims,

או את הנשים שלנו כמתעללות ואת הגברים כקורבנות,

or any combination in there.

או כל צירוף אחר כזה.

I'm using the gender binary.

אני משתמש בחלוקה בין מגדרים. אני יודע שיש עוד

I know there's more than men and women, there's more than male and female.

חוץ מגברים ומנשים, יש חלוקות מעבר לזכר ונקבה.

ויש נשים שהן מתעללות,

And there are women who are perpetrators,

ובוודאי שיש גברים שהם קורבנות.

and of course there are men who are victims.

יש קשת שלמה.

There's a whole spectrum.

אבל במקום להסתכל על זה בצורה בינארית,

But instead of seeing it in the binary fashion,

אנחנו מתרכזים בכולנו כ "משקיפים",

we focus on all of us as what we call bystanders,

ומשקיף מוגדר ככל מי שאינו

and a bystander is defined as anybody who is not a perpetrator or a victim

מתעלל או קורבן בסיטואציה מסוימת,

in a given situation,

so in other words friends, teammates, colleagues, coworkers, family members,

אז במילים אחרות - חברים, חברי-קבוצה, עמיתים,

חברים לעבודה, בני משפחה, אלה מאיתנו

those of us who are not directly involved in a dyad of abuse,

שלא מעורבים ישירות בהתעללות,

but we are embedded in social, family, work, school,

אבל אנחנו קשורים בקשר חברתי, משפחתי, תעסוקתי, בית-ספרי

או אחר עם האנשים

and other peer culture relationships

with people who might be in that situation.

שנמצאים בסיטואציה הזו. מה עלינו לעשות?

What do we do? How do we speak up? How do we challenge our friends?

איך אנחנו משמיעים את קולנו? איך אנחנו מתעמתים עם החברים שלנו?

איך אנחנו תומכים בחברים שלנו? ואיך אנחנו לא

How do we support our friends?

But how do we not remain silent in the face of abuse?

נשארים שקטים לנוכח ההתעללות?

Now, when it comes to men and male culture,

כשזה מגיע לתרבות של גברים וזכרים,

המטרה היא לגרום לגברים שאינם מתעללים,

the goal is to get men who are not abusive to challenge men who are.

להתעמת עם גברים שהם כן.

And when I say abusive, I don't mean just men who are beating women.

וכשאני אומר מתעללים, אני לא מתכוון רק

לגברים שמכים נשים.

We're not just saying a man whose friend is abusing his girlfriend

אנחנו לא אומרים רק שצריך לעצור

חבר שלנו, שמתעלל בחברה שלו,

needs to stop the guy at the moment of attack.

ברגע התקיפה.

That's a naive way of creating a social change.

זו דרך נאיבית ליצור שינוי חברתי.

It's along a continuum, we're trying to get men to interrupt each other.

זהו רצף, שבו אנחנו מנסים לגרום לגברים

להפריע אחד לשני במעשה.

So, for example, if you're a guy and you're in a group of guys

אז, לדוגמה, אם אתה בחור בקבוצה של בחורים

playing poker, talking, hanging out, no women present,

שמשחקים פוקר, מדברים, מבלים יחד, אף אישה לא נוכחת,

and another guy says something sexist or degrading or harassing about women,

וגבר אחר אומר משהו סקסיסטי ומשפיל

או משהו מטריד לגבי נשים,

במקום לצחוק איתו או להעמיד פנים שלא שמעו,

instead of laughing along or pretending you didn't hear it,

we need men to say, "Hey, that's not funny.

אנחנו צריכים שגברים יגידו: "הי, זה לא מצחיק.

אתה יודע, זו יכולה להיות אחותי, שעליה אתה מדבר,

that could be my sister you're talking about,

ואתה יכול לצחוק על משהו אחר?

and could you joke about something else?

או שתדבר על משהו אחר?

Or could you talk about something else?

כי אני לא אוהב דיבורים מהסוג הזה".

I don't appreciate that kind of talk."

בדיוק כאילו היית אדם לבן, ואדם לבן אחר

Just like if you're a white person

and another white person makes a racist comment, you'd hope, I hope,

היה מעיר הערה גזענית, היית מקווה, אני מקווה,

שאדם לבן אחר יקטע את גילוי הגזענות הזה

that white people would interrupt that racist enactment

by a fellow white person.

שמבוצע בידי אדם לבן.

Just like with heterosexism, if you're a heterosexual person

בדיוק כמו בין הטרוסקסואלים, כשאתה הטרוסקסואל,

ואתה עצמך לא מתעלל או מטריד,

and you yourself don't enact harassing or abusive behaviors

towards people of varying sexual orientations,

כלפי אנשים עם נטיות מיניות שונות,

if you don't say something in the face of other heterosexual people doing that,

אם אתה לא עונה משהו להטרוסקסואלים אחרים שכן עושים את זה,

אז, באופן מסוים, הם השתיקה שלך אינה

then, in a sense, isn't your silence a form of consent and complicity?

צורה של הסכמה והשלמה?

Well, the bystander approach is trying to give people tools

ובכן, שיטת המשקיף מנסה לתת לאנשים את הכלים

לקטוע את התהליך הזה ולהשמיע קול

to interrupt that process and to speak up and to create a peer culture climate

וליצור אקלים תרבותי של בני-הקבוצה

where the abusive behavior will be seen as unacceptable,

שבו התנהגות פוגענית נתפשת כבלתי מקובלת,

לא רק משום שזה לא חוקי, אלא משום שזה לא בסדר,

not just because it's illegal, but because it's wrong

and unacceptable in the peer culture.

ולא מקובל בתרבות של בני אותה קבוצה.

And if we can get to the place where men

ואם אנחנו יכולים להגיע למצב שבו גברים

who act out in sexist ways will lose status,

שמתנהגים בצורה סקסיסטית יאבדו את המעמד שלהם,

young men and boys who act out in sexist

גברים צעירים ונערים שמתנהגים בצורה סקסיסטית

and harassing ways towards girls and women,

ומטרידה כלפי נערות ונשים,

as well as towards other boys and men,

כמו גם כלפי נערים וגברים אחרים,

will lose status as a result of it, guess what?

יאבדו את מעמדם כתוצאה מהשיטה הזו, אז נחשו מה?

We'll see a radical diminution of the abuse.

אנחנו נראה ירידה דרמטית בהתעללות.

Because the typical perpetrator is not sick and twisted.

כי מתעלל טיפוסי הוא לא אדם חולה או מעוות.

הוא בחור נורמלי בכל פן אחר. נכון?

He's a normal guy in every other way, isn't he?

Now, among the many great things that Martin Luther King

אחד מתוך המשפטים הגדולים שמרטין לותר קינג

said in his short life was,

אמר בחייו הקצרים, היה

"In the end, what will hurt the most is not the words of our enemies

"בסופו של דבר, מה שמכאיב הכי הרבה

הן לא המילים של אויבינו

but the silence of our friends."

אלא השתיקה של חברינו".

בסופו של דבר, מה שמכאיב הכי הרבה הן לא המילים

In the end, what will hurt the most is not the words of our enemies

של האויבים שלנו, אלא השתיקה של החברים שלנו.

but the silence of our friends.

There's been an awful lot of silence in male culture

עד כה יש לנו המון שתיקה בתרבות הגברית

לגבי הטרגדיה המתמשכת הזו של אלימות גברים

about this ongoing tragedy of men's violence

against women and children, hasn't there?

נגד נשים ונגד ילדים, נכון?

There's been an awful lot of silence.

יש המון שתיקה בנושא הזה.

וכל מה שאני אומר הוא שאנחנו צריכים לשבור את השתיקה הזו,

And all I'm saying is that we need to break that silence,

and we need more men to do that.

ולצורך כך אנחנו צריכים עוד גברים.

Now, it's easier said than done,

הרבה יותר פשוט לדבר על זה מאשר לעשות,

because I'm saying it now,

אני אומר את זה עכשיו, אבל אני גם אומר לכם שזה לא קל

but I'm telling you it's not easy in male culture

לגברים, בתרבות הגברית, להתעמת האחד עם השני,

for guys to challenge each other,

which is one of the reasons

וזו אחרת הסיבות לכך

שחלק משינוי התפישה שצריך להתרחש

why part of the paradigm shift that has to happen

הוא לא רק בהבנה שהבעיות האלה הן בעיות של גברים

is not just understanding these issues as men's issues,

אלא שהן גם בעיות של מנהיגות עבור גברים.

but they're also leadership issues for men.

כי בסופו של דבר, האחריות שבנקיטת עמדה

Because ultimately, the responsibility for taking a stand on these issues

בנושאים האלה, אינה צריכה ליפול על כתפיהם

should not fall on the shoulders of little boys

של נערים צעירים או בני עשרה בבתי הספר

or teenage boys in high school or college men.

או על תלמידי קולג'. היא צריכה ליפול על גברים מבוגרים, שבידיהם הכוח.

It should be on adult men with power.

Adult men with power are the ones we need to be holding accountable

גברים מבוגרים עם כוח, בהם אנחנו צריכים לראות אחראים

for being leaders on these issues,

למנהיגות בנושאים האלה,

כי כשמישהו משמיע את קולו בקבוצה התרבותית שלו,

because when somebody speaks up in a peer culture

and challenges and interrupts,

ומתעמת וקוטע, הוא או היא

he or she is being a leader, really.

הופכים למנהיגים, בעצם, נכון?

But on a big scale, we need more adult men with power

אבל בקנה מידה גדול יותר, אנחנו צריכים יותר גברים מבוגרים עם כוח

to start prioritizing these issues,

להתחיל ולתת עדיפות לנושאים האלה,

and we haven't seen that yet, have we?

ואת זה עדיין לא רואים, נכון?

לפני מספר שנים הייתי בארוחת ערב,

Now, I was at a dinner a number of years ago,

and I work extensively with the US military, all the services.

ואני עובד באופן צמוד עם צבא ארה"ב וכוחות הבטחון.

והייתי בארוחת הערב הזו ואישה אחת אמרה לי --

And I was at this dinner and this woman said to me --

אני חושב שהיא חשבה שהיא ניסתה להתחכם -- היא אמרה,

I think she thought she was a little clever --

she said, "So how long have you been doing sensitivity training with the Marines?"

"אז.. כמה זמן אתה כבר מעביר אימוני רגישות

למארינס?"

And I said, "With all due respect,

ואני אמרתי, "עם כל הכבוד,

I don't do sensitivity training with the Marines.

אני לא עושה אימוני רגישות עם המארינס.

אני מעביר תוכנית מנהיגות בחיל הנחתים".

I run a leadership program in the Marine Corps."

Now, I know it's a bit pompous, my response,

אני יודע שהתגובה שלי נשמעת קצת פלצנית,

but it's an important distinction,

אבל ההבחנה היא חשובה, כי אני לא מאמין

because I don't believe that what we need is sensitivity training.

שמה שאנחנו צריכים הם אימוני רגישות.

We need leadership training, because, for example,

אנחנו צריכים אימוני מנהיגות, כי, למשל,

כשמאמן קבוצה או מנהל קבוצה מקצוענית בבייסבול

when a professional coach or a manager of a baseball team or a football team --

או בקבוצת כדורגל -- ואני עובד המון גם בתחום הזה --

and I work extensively in that realm as well --

מעיר הערה סקסיסטית, מעיר הערה הומופובית,

makes a sexist comment, makes a homophobic statement,

makes a racist comment,

מעיר הערה גזענית, אז יהיו דיונים על כך

there will be discussions on the sports blogs and in sports talk radio.

בבלוגי הספורט ובתוכניות הספורט ברדיו.

And some people will say, "He needs sensitivity training."

וכמה אנשים יאמרו: "טוב, הוא צריך אימוני רגישות".

ואנשים אחרים יאמרו: "טוב, עזבו את זה.

Other people will say, "Well, get off it.

אתם יודעים, השיגעון הזה של הפוליטיקלי-קורקט שטף את כולם

That's political correctness run amok,

והוא סתם העיר הערה טיפשית. תעברו הלאה".

he made a stupid statement, move on."

אני אומר, שהוא לא צריך אימוני רגישות.

My argument is, he doesn't need sensitivity training.

הוא צריך אימוני מנהיגות.

He needs leadership training,

כי הוא מנהיג גרוע, כי בחברה

because he's being a bad leader,

because in a society with gender diversity and sexual diversity --

כי בחברה שבה יש מגוון מגדרי ומגוון מיני --

(Applause)

(מחיאות כפיים) --

ומגוון גזעי ואתני, אם אתה מעיר

and racial and ethnic diversity,

you make those kind of comments, you're failing at your leadership.

הערות כאלה, אתה נכשל במנהיגות שלך.

אם אנחנו יכולים להבהיר את הנקודה הזו שאני מעלה כאן

If we can make this point that I'm making

לגברים ולנשים בעלי עוצמה בחברה שלנו,

to powerful men and women in our society

at all levels of institutional authority and power,

בכל הרמות של סמכות וכוח מוסדיים,

it's going to change the paradigm of people's thinking.

זה הולך לשנות, זה הולך לשנות,

את תפישת העולם של האנשים.

You know, for example,

אתם יודעים, לדוגמה, אני עובד הרבה

I work a lot in college and university athletics

בקבוצות אתלטיקה של מכללות ואוניברסיטאות בצפון אמריקה.

throughout North America.

אנחנו יודעים כל כך הרבה על איך למנוע

We know so much about how to prevent domestic and sexual violence, right?

אלימות במשפחה ואלימות מינית, נכון?

אין תירוץ לאף מכללה או אוניברסיטה

There's no excuse for a college or university

to not have domestic and sexual violence prevention training

שלא לקיים שיעורים למניעת אלימות במשפחה ואלימות מינית

mandated for all student athletes, coaches, administrators,

שיעורי חובה לכל התלמידים האתלטים, המאמנים, המנהלים,

as part of their educational process.

כחלק מתהליך החינוך שלהם.

אנחנו יודעים מספיק כדי לדעת שאנחנו יכולים לעשות זאת בקלות.

We know enough to know that we can easily do that.

But you know what's missing? The leadership.

אבל אתם יודעים מה חסר? המנהיגות.

But it's not the leadership of student athletes.

אבל זו לא המנהיגות של הסטודנטים האתלטים.

זו המנהיגות של מנהל האתלטיקה,

It's the leadership of the athletic director,

של נשיא האוניברסיטה, האנשים האחראים

the president of the university, the people in charge

שמקבלים את ההחלטות לגבי משאבים

who make decisions about resources

ושעושים את ההחלטות לגבי סדר העדיפויות במוסד שלהם.

and who make decisions about priorities in the institutional settings.

הכשלון, ברוב המקרים, הוא של מנהיגות הגברים.

That's a failure, in most cases, of men's leadership.

Look at Penn State.

קחו לדוגמה את Penn State (אוניברסיטה במדינת פנסילבניה). Penn State היא אם כל

Penn State is the mother of all teachable moments for the bystander approach.

הרגעים הלימודיים של גישת המשקיף.

You had so many situations in that realm

יש לך כל כך הרבה רגעים שם

where men in powerful positions failed to act

שבהם גברים בעמדות כוח נכשלו

to protect children, in this case, boys.

בהגנה על ילדים, במקרה הזה - בנים.

It's unbelievable, really.

בעצם, זה לא ייאמן. אבל כשנכנסים לזה,

But when you get into it, you realize there are pressures on men.

מבינים שיש לחצים שמופעלים על הגברים.

There are constraints within peer cultures on men,

יש מגבלות על הגברים בתוך קבוצת התרבות שלהם,

which is why we need to encourage men to break through those pressures.

ולכן אנחנו צריכים לעודד גברים

לפרוץ את המגבלות והלחצים האלה.

And one of the ways to do that is to say

ואחת הדרכים לעשות זאת היא לומר

שיש כמות עצומה של גברים שמאוד איכפת להם מהנושאים האלה.

there's an awful lot of men who care deeply about these issues.

אני יודע את זה. אני עובד עם גברים,

I know this, I work with men,

ועבדתי עד כה עם עשרות אלפים,

and I've been working with tens of thousands,

מאות אלפים של גברים במשך הרבה הרבה עשורים.

hundreds of thousands of men for many decades now.

מפחיד לחשוב כמה שנים, כשאני חושב על זה.

It's scary, when you think about it, how many years.

אבל יש כל כך הרבה גברים שמאוד איכפת להם מהנושאים האלה,

But there's so many men who care deeply about these issues,

but caring deeply is not enough.

אבל איכפת מאוד - זה לא מספיק.

We need more men with the guts,

אנחנו צריכים יותר גברים עם ביצים,

with the courage, with the strength, with the moral integrity

עם האומץ, עם הכוח, עם היושרה הערכית,

to break our complicit silence and challenge each other

לשבור את השתיקה לדבר-עבירה ולקרוא תיגר אחד על השני,

and stand with women and not against them.

ולעמוד לצד הנשים ולא נגדן.

אגב, זו חובתנו כלפי הנשים.

By the way, we owe it to women.

There's no question about it.

אין ספק לגבי זה.

אבל זו גם חובתנו כלפי הבנים שלנו.

But we also owe it to our sons.

אנחנו חייבים את זה גם לגברים הצעירים שגדלים

We also owe it to young men who are growing up all over the world

בכל העולם בסיטואציות שנקלעו אליהן לא בטובתם,

in situations where they didn't make the choice

להיות גבר בתרבות שאומרת להם

to be a man in a culture that tells them that manhood is a certain way.

שגבריות צריכה להתבטא בדרך אחת מסוימת.

They didn't make the choice.

זו לא הייתה החלטה שלהם.

לנו, שהבחירה בידינו, יש הזדמנות

We that have a choice, have an opportunity and a responsibility to them as well.

ואחריות גם כלפיהם.

I hope that, going forward, men and women,

אני מקווה, במבט קדימה, שגברים ונשים,

working together, can begin the change

בעבודה משותפת, יכולים להתחיל את השינוי

and the transformation that will happen

ואת הטרנספורמציה שתקרה

so that future generations won't have the level of tragedy

כך שדור העתיד לא יסבול מהטרגדיה הזו באותה רמה,

שבה אנחנו מתמודדים איתה בכל יום.

that we deal with on a daily basis.

אני יודע שאנחנו יכולים לעשות את זה. אנחנו יכולים לשפר.

I know we can do it, we can do better.

תודה רבה לכם. (מחיאות כפיים).

Thank you very much.