How to inspire every child to be a lifelong reader | Alvin Irby

תרגום: Inbar Alali עריכה: Ido Dekkers

As an elementary school teacher,

כמורה בבית ספר יסודי,

my mom did everything she could to ensure I had good reading skills.

אמא שלי עשתה כל שביכולתה כדי לוודא שיהיו לי כישורי קריאה טובים

This usually consisted of weekend reading lessons at our kitchen table

לרוב זה כלל שיעורי קריאה בסופי שבוע לצד שולחן המטבח שלנו

while my friends played outside.

בזמן שחברים שלי שיחקו בחוץ.

My reading ability improved,

יכולת הקריאה שלי השתפרה,

but these forced reading lessons didn't exactly inspire a love of reading.

אך שיעורי הקריאה הכפויים הללו לא בדיוק עוררו אהבה לקריאה.

High school changed everything.

התיכון שינה הכל.

In 10th grade, my regular English class read short stories and did spelling tests.

בכיתה י', כיתת האנגלית הקבועה שלי קראה סיפורים קצרים וערכה מבחני איות.

Out of sheer boredom, I asked to be switched into another class.

מתוך שעמום מוחלט, ביקשתי לעבור לכיתה אחרת.

The next semester, I joined advanced English.

בסמסטר שלאחר מכן, הצטרפתי לאנגלית למתקדמים.

(Laughter)

(צחוק)

We read two novels and wrote two book reports that semester.

קראנו שני רומנים וכתבנו שני יומני קריאה בסמסטר הזה.

The drastic difference and rigor between these two English classes

ההבדל הדרסטי והקפדנות בין שתי כיתות האנגלית הללו

angered me and spurred questions like,

הכעיס אותי ועורר שאלות כמו,

"Where did all these white people come from?"

"מאיפה הגיעו כל האנשים הלבנים האלה?"

(Laughter)

(צחוק)

My high school was over 70 percent black and Latino,

בתיכון שלי היו מעל 70 אחוז שחורים ולטיניים

but this advanced English class had white students everywhere.

אבל בכיתת האנגלית למתקדמים היו תלמידים לבנים בכל מקום

This personal encounter with institutionalized racism

המפגש האישי הזה עם גזענות ממוסדת

altered my relationship with reading forever.

שינתה את הקשר שלי עם קריאה לעד

I learned that I couldn't depend on a school, a teacher or curriculum

למדתי שלא אוכל להסתמך על בית ספר, מורה או תכנית לימודים

to teach me what I needed to know.

שילמדו אותי את מה שאני צריך לדעת.

And more out of like, rebellion, than being intellectual,

ויותר ממקום של מרד, מאשר להיות משכיל,

I decided I would no longer allow other people to dictate

החלטתי שלא ארשה יותר לאנשים אחרים להכתיב

when and what I read.

מתי או מה אני קורא.

And without realizing it, I had stumbled upon a key

ומבלי להבין זאת, נתקלתי בפתרון

to helping children read.

שיעזור לילדים לקרוא.

Identity.

זהות.

Instead of fixating on skills

במקום להתקבע על כישורים

and moving students from one reading level to another,

ולהעביר תלמידים מרמת קריאה אחת לאחרת,

or forcing struggling readers to memorize lists of unfamiliar words,

או להכריח קוראים שמתקשים לשנן רשימות של מילים לא מוכרות,

we should be asking ourselves this question:

אנו צריכים לשאול את עצמנו את השאלה הבאה:

How can we inspire children to identify as readers?

איך נוכל לעודד ילדים להזדהות כקוראים?

DeSean, a brilliant first-grader I taught in the Bronx,

דשון, ילד מבריק בכיתה א' שלימדתי בברונקס,

he helped me understand how identity shapes learning.

הוא עזר לי להבין איך זהות מעצבת למידה.

One day during math, I walk up to DeSean, and I say,

יום אחד בזמן מתמטיקה, אני ניגש לדשון, ואומר,

"DeSean, you're a great mathematician."

"דשון, אתה מתמטיקאי נהדר."

He looks at me and responds,

הוא מסתכל עליי ועונה,

"I'm not a mathematician, I'm a math genius!"

"אני לא מתמטיקאי, אני גאון מתמטי!"

(Laughter)

(צחוק)

OK DeSean, right?

אוקיי דשון, נכון?

Reading?

קריאה?

Completely different story.

סיפור אחר לגמרי.

"Mr. Irby, I can't read.

"מר אירבי, אני לא יכול לקרוא.

I'm never going to learn to read," he would say.

אני לעולם לא אלמד לקרוא," הוא נהג לומר.

I taught DeSean to read,

אני לימדתי את דשון לקרוא,

but there are countless black boys who remain trapped in illiteracy.

אבל יש אינספור ילדים שחורים שנותרים לכודים באנאלפביתיות.

According to the US Department of Education,

על פי מחלקת החינוך של ארצות הברית,

more than 85 percent of black male fourth graders

יותר מ-85 אחוז מהתלמידים השחורים בכיתות ד'

are not proficient in reading.

אינם בקיאים בקריאה.

85 percent!

85 אחוז!

The more challenges to reading children face,

ככל שיש יותר אתגרים איתם הילדים שקוראים צריכים להתמודד,

the more culturally competent educators need to be.

כך אנשי החינוך צריכים להיות מוסמכים יותר מבחינה תרבותית.

Moonlighting as a stand-up comedian for the past eight years,

כסטנדאפיסט שמחלטר בשמונה השנים האחרונות,

I understand the importance of cultural competency,

אני מבין את החשיבות של מיומנות תרבותית,

which I define as the ability to translate

אותה אני מגדיר כיכולת לתרגם

what you want someone else to know or be able to do

מה שנרצה שמישהו אחר יידע או שיהיה מסוגל לעשות

into communication or experiences that they find relevant and engaging.

לתקשורת או לחוויות אותם ימצא רלוונטיים ומרתקים.

Before going on stage, I assess an audience.

לפני שאני עולה לבמה, אני אומד את הקהל.

Are they white, are they Latino?

האם הם לבנים, האם הם לטיניים?

Are they old, young, professional, conservative?

האם הם מבוגרים, צעירים, מקצועיים, שמרנים?

Then I curate and modify my jokes

ואז אני אוצר ומתאים את הבדיחות שלי

based on what I think would generate the most laughter.

בהתבסס על מה שלדעתי יפיק הכי הרבה צחוק.

While performing in a church, I could tell bar jokes.

במהלך הופעה בכנסייה, אני אוכל לספר בדיחות ברים.

But that might not result in laughter.

אבל ייתכן שזה לא יגרום לצחוק.

(Laughter)

(צחוק)

As a society, we're creating reading experiences for children

כחברה, אנו יוצרים חוויות קריאה לילדים

that are the equivalent of telling bar jokes in a church.

שהן המקבילות ללספר בדיחות ברים בכנסייה.

And then we wonder why so many children don't read.

ואז אנחנו תוהים למה כ"כ הרבה ילדים לא קוראים.

Educator and philosopher Paulo Freire

המחנך והפילוסוף פאולו פריירה

believed that teaching and learning should be two-way.

האמין שהוראה ולמידה צריכות להיות דו-כיווניות.

Students shouldn't be viewed as empty buckets to be filled with facts

תלמידים לא צריכים להיתפס כדליים ריקים שיש למלאם בעובדות

but as cocreators of knowledge.

אלא כשותפים ליצירת ידע.

Cookie-cutter curriculums and school policies

תכניות לימודים תבניתיות ומדיניות בתי הספר

that require students to sit statue-still

שדורשות מתלמידים לשבת ללא תזוזה כפסלים

or to work in complete silence --

או לעבוד בדממה מוחלטת --

these environments often exclude the individual learning needs,

סביבות אלו לרוב אינן כוללות את צרכי הלמידה הפרטניים,

the interest and expertise of children.

את תחום העניין והידע של הילדים.

Especially black boys.

במיוחד של ילדים שחורים.

Many of the children's books promoted to black boys

הרבה מספרי הילדים שמשווקים לילדים שחורים

focus on serious topics, like slavery, civil rights and biographies.

מתמקדים בנושאים רציניים, כמו עבדות, זכויות אזרח וביוגרפיות.

Less than two percent of teachers in the United States are black males.

פחות משני אחוזים מהמורים בארצות הברית הם גברים שחורים.

And a majority of black boys are raised by single mothers.

ואת מרבית הילדים השחורים מגדלות אמהות חד הוריות.

There are literally young black boys who have never seen a black man reading.

יש ממש נערים שחורים שמעולם לא ראו אדם שחור קורא.

Or never had a black man encourage him to read.

או שמעולם לא היה אדם שחור שיעודד אותו לקרוא

What cultural factors, what social cues are present

אילו גורמים תרבותיים, אילו רמזים חברתיים מוצגים

that would lead a young black boy to conclude

שיובילו נער שחור להסיק

that reading is even something he should do?

שקריאה היא בכלל משהו שהוא צריך לעשות?

This is why I created Barbershop Books.

לכן הקמתי את ספרי המספרה.

It's a literacy nonprofit

זו עמותה לידיעת קרוא וכתוב

that creates child-friendly reading spaces in barber shops.

שיוצרת חללי קריאה ידידותיים לילדים במספרות.

The mission is simple:

המשימה היא פשוטה:

to help young black boys identify as readers.

לעזור לנערים שחורים להזדהות כקוראים.

Lots of black boys go to the barber shop once or twice a month.

המון ילדים שחורים הולכים למספרה פעם או פעמיים בחודש.

Some see their barbers more than they see their fathers.

חלק רואים את הספר שלהם יותר משהם רואים את אבא שלהם.

Barbershop Books connects reading to a male-centered space

ספרים במספרות מחברים קריאה למרחב שמרכזו בגברים

and involves black men and boys' early reading experiences.

וכרוך בחוויות קריאה מוקדמות של גברים וילדים שחורים.

This identity-based reading program

תכנית הקריאה הזו המבוססת על זהות

uses a curated list of children's books recommended by black boys.

משתמשת ברשימה מאוצרת של ספרי ילדים המומלצים ע"י ילדים שחורים.

These are the books that they actually want to read.

אלו הספרים שהם באמת רוצים לקרוא.

Scholastic's 2016 Kids and Family Report

בדיווח של חברת ההפצה סקולסטיק לשנת 2016

found that the number one thing children look for when choosing a book

נמצא כי הדבר הראשון שילדים מחפשים כשהם בוחרים ספר

is a book that will make them laugh.

הוא ספר שיגרום להם לצחוק.

So if we're serious about helping black boys and other children to read

אז אם אנו רציניים לגבי לעזור לילדים שחורים ולילדים אחרים לקרוא

when it's not required,

כשזה לא נדרש,

we need to incorporate relevant male reading models

אנו צריכים לשלב מודלים גבריים ורלוונטיים שקוראים

into early literacy

בתחילת ידיעת הקרוא וכתוב

and exchange some of the children's books that adults love so much

ולהחליף חלק מספרי הילדים שהמבוגרים אוהבים כל כך

for funny, silly or even gross books, like "Gross Greg".

בספרים מצחיקים, מטופשים ואפילו מגעילים, כמו "גרג המגעיל".

(Laughter)

(צחוק)

"You call them boogers. Greg calls them delicious little sugars."

"אתם קוראים לזה נזלת. גרג קורא לזה סוכרים קטנים וטעימים."

(Laughter)

(צחוק)

That laugh, that positive reaction

הצחוק הזה, התגובה החיובית הזו

or gross reaction some of you just had,

או תגובה נגעלת שהייתה כרגע לחלק מכם,

(Laughter)

(צחוק)

black boys deserve and desperately need more of that.

ילדים שחורים ראויים וזקוקים מאוד לעוד מזה.

Dismantling the savage inequalities that plague American education

פירוק אי-השיוויון האכזרי שמכה את החינוך האמריקאי

requires us to create reading experiences

מצריך מאיתנו ליצור חוויות קריאה

that inspire all children to say three words:

שיעוררו בכל הילדים לומר שלוש מילים:

I'm a reader.

אני אחד שקורא.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)