David Anderson: Your brain is more than a bag of chemicals

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Or Hazan

So raise your hand if you know someone

תרימו את ידכם אם אתם מכירים מישהו

in your immediate family or circle of friends

במשפחה הקרובה או במעגל החברים שלכם

who suffers from some form of mental illness.

שסובל ממחלת נפש כלשהי.

Yeah. I thought so. Not surprised.

כן. כך חשבתי. לא מתפלא.

And raise your hand if you think that

והרימו את ידכם אם אתם חושבים

basic research on fruit flies has anything to do

שלמחקר בסיסי על זבובי פירות יש קשר כלשהו

with understanding mental illness in humans.

להבנה של מחלות נפש אצל בני אדם.

Yeah. I thought so. I'm also not surprised.

כן. כך חשבתי. אני גם לא מופתע.

I can see I've got my work cut out for me here.

אני יכול לראות שמצפה לי כאן עבודה רבה.

As we heard from Dr. Insel this morning,

כפי ששמענו מד"ר אינסל הבוקר,

psychiatric disorders like autism, depression and schizophrenia

הפרעות פסיכיאטריות כמו אוטיזם, דיכאון וסכיזופרניה

take a terrible toll on human suffering.

גורמים לסבל אנושי נורא.

We know much less about their treatment

אנחנו יודעים הרבה פחות על הטיפול בהם

and the understanding of their basic mechanisms

וההבנה של המנגנונים הבסיסיים שלהם

than we do about diseases of the body.

ממה שאנו יודעים על מחלות של הגוף.

Think about it: In 2013,

חשבו על זה: ב-2013,

the second decade of the millennium,

העשור השני של המילניום,

if you're concerned about a cancer diagnosis

אם אתם מודאגים לגבי אבחון סרטן

and you go to your doctor, you get bone scans,

אתם הולכים לרופא, עושים לכם סריקות עצם,

biopsies and blood tests.

ביופסיות ובדיקות דם.

In 2013, if you're concerned about a depression diagnosis,

ב-2013, אם אתם מודאגים לגבי אבחון דיכאון,

you go to your doctor, and what do you get?

אתם הולכים לרופא, ומה אתם מקבלים?

A questionnaire.

שאלון.

Now, part of the reason for this is that we have

עכשיו, חלק מהסיבה לכך היא שיש לנו

an oversimplified and increasingly outmoded view

השקפה פשטנית ומיושנת

of the biological basis of psychiatric disorders.

על הבסיס הביולוגי של הפרעות פסיכיאטריות.

We tend to view them --

אנו נוטים לראות אותן -

and the popular press aids and abets this view --

והתקשורת תורמת לתפיסה זו -

as chemical imbalances in the brain,

כחוסר איזון כימי במוח,

as if the brain were some kind of bag of chemical soup

כאילו המוח הוא שקית של מרק כימי

full of dopamine, serotonin and norepinephrine.

מלא בדופמין, סרוטונין, ונוראדרנלין.

This view is conditioned by the fact

השקפה זו מותנית בעובדה

that many of the drugs that are prescribed to treat these disorders,

שרבות מהתרופות הניתנות לטיפול בהפרעות אלה,

like Prozac, act by globally changing brain chemistry,

כמו פרוזק, פועלות ע"י שינוי הכימיה במוח באופן גלובלי,

as if the brain were indeed a bag of chemical soup.

כאילו המוח אכן הינו שקית של מרק כימי.

But that can't be the answer,

אבל זו לא יכולה להיות התשובה,

because these drugs actually don't work all that well.

כי תרופות אלו אינן פועלות כל כך טוב.

A lot of people won't take them, or stop taking them,

הרבה אנשים לא נוטלים אותן, או מפסיקים לקחת אותן,

because of their unpleasant side effects.

בגלל תופעות הלוואי הבלתי נעימות שלהן.

These drugs have so many side effects

לתרופות אלו יש כל כך הרבה תופעות לוואי

because using them to treat a complex psychiatric disorder

מפני שהשימוש בהן לטיפול בהפרעה נפשית מורכבת

is a bit like trying to change your engine oil

דומה לנסיון להחליף את שמן המנוע שלכם

by opening a can and pouring it all over the engine block.

על-ידי פתיחת פחית ושפיכתה על כל מערכת המנוע.

Some of it will dribble into the right place,

חלק ממנה יטפטף לתוך המקום הנכון,

but a lot of it will do more harm than good.

אבל הרבה מזה יגרום ליותר נזק מתועלת.

Now, an emerging view

כעת, השקפה חדשה

that you also heard about from Dr. Insel this morning,

שגם עליה שמעתם הבוקר מפי ד"ר אינסל,

is that psychiatric disorders are actually

היא שהפרעות פסיכיאטריות הן למעשה

disturbances of neural circuits that mediate

הפרעות של המעגלים העצביים שמתווכים

emotion, mood and affect.

רגש, מצב רוח ורגשות.

When we think about cognition,

כאשר אנו חושבים על חשיבה,

we analogize the brain to a computer. That's no problem.

אנו משווים את המוח למחשב. זו אינה בעיה.

Well it turns out that the computer analogy

ובכן מסתבר שאנלוגיית המחשב

is just as valid for emotion.

תקפה באותה מידה לרגשות.

It's just that we don't tend to think about it that way.

אבל איננו נוטים לחשוב על זה כך.

But we know much less about the circuit basis

אבל אנחנו יודעים הרבה פחות על המסלולים העצביים

of psychiatric disorders

של הפרעות פסיכיאטריות

because of the overwhelming dominance

בגלל הדומיננטיות המוחצת

of this chemical imbalance hypothesis.

של ההשערה על חוסר איזון כימי.

Now, it's not that chemicals are not important

כעת, זה לא שכימיקלים אינם חשובים

in psychiatric disorders.

בהפרעות פסיכיאטריות.

It's just that they don't bathe the brain like soup.

אבל הם לא מציפים את המוח כמו מרק.

Rather, they're released in very specific locations

אלא הם משתחררים במיקומים ספציפיים מאוד

and they act on specific synapses

ופועלים על סינפסות (מיסנפים) ספציפיות

to change the flow of information in the brain.

כדי לשנות את זרימת המידע במוח.

So if we ever really want to understand

אז אם אנחנו באמת רוצים אי פעם להבין

the biological basis of psychiatric disorders,

את הבסיס הביולוגי של הפרעות פסיכיאטריות,

we need to pinpoint these locations in the brain

אנחנו צריכים לאתר מיקומים אלה במוח

where these chemicals act.

היכן שכימיקלים אלה פועלים.

Otherwise, we're going to keep pouring oil all over our mental engines

אחרת, נמשיך לשפוך שמן על כל מנועי הנפש שלנו

and suffering the consequences.

ולסבול מן ההשלכות.

Now to begin to overcome our ignorance

כדי להתחיל להתגבר על הבורות שלנו

of the role of brain chemistry in brain circuitry,

לגבי תפקיד כימיית המוח במעגלי המוח,

it's helpful to work on what we biologists call

כדאי לעבוד על מה שאנחנו הביולוגים קוראים לו

"model organisms,"

"אורגניזם מודל,"

animals like fruit flies and laboratory mice,

בעלי חיים כמו זבובי פירות ועכברי מעבדה,

in which we can apply powerful genetic techniques

שבהם נוכל ליישם טכניקות גנטיות חזקות

to molecularly identify and pinpoint

כדי לזהות מבחינה מולקולרית ולאתר במדויק

specific classes of neurons,

סוגים ספציפיים של נוירונים,

as you heard about in Allan Jones's talk this morning.

כפי ששמעתם בשיחתו של אלן ג'ונס הבוקר.

Moreover, once we can do that,

יתר על כן, ברגע שנוכל לעשות זאת,

we can actually activate specific neurons

נוכל להפעיל נוירונים ספציפיים

or we can destroy or inhibit the activity of those neurons.

או להרוס או לעכב את פעילותם של נוירונים אלה.

So if we inhibit a particular type of neuron,

אז אם אנחנו מעכבים סוג מסוים של נוירון,

and we find that a behavior is blocked,

ואנו מוצאים שהתנהגות נחסמת,

we can conclude that those neurons

אנו יכולים להסיק שנוירונים אלה

are necessary for that behavior.

נחוצים עבור התנהגות זו.

On the other hand, if we activate a group of neurons

לעומת זאת, אם אנו מפעילים קבוצה של נוירונים

and we find that that produces the behavior,

ומוצאים שהיא מייצרת את ההתנהגות,

we can conclude that those neurons are sufficient for the behavior.

נוכל להסיק כי נוירונים אלה מספיקים להתנהגות.

So in this way, by doing this kind of test,

אז בדרך זו, על ידי בדיקה כזו,

we can draw cause and effect relationships

אנו יכולים להסיק קשרי סיבה ותוצאה

between the activity of specific neurons

בין הפעילות של נוירונים ספציפיים

in particular circuits and particular behaviors,

במעגלים מסוימים לבין התנהגויות מסוימות,

something that is extremely difficult, if not impossible,

דבר שהוא מאוד קשה, אם לא בלתי אפשרי,

to do right now in humans.

לעשותו עכשיו בבני אדם.

But can an organism like a fruit fly, which is --

אך האם יש באפשרותו של אורגניזם כמו זבוב הפירות --

it's a great model organism

הוא אורגניזם מודל נהדר

because it's got a small brain,

משום שיש לו מוח קטן,

it's capable of complex and sophisticated behaviors,

הוא מסוגל להתנהגויות מורכבות ומתוחכמות,

it breeds quickly, and it's cheap.

הוא מתרבה במהירות, והוא זול.

But can an organism like this

אך האם אורגניזם כמו זה

teach us anything about emotion-like states?

יכול ללמד אותנו משהו על מצבים דמויי רגש?

Do these organisms even have emotion-like states,

האם בכלל יש לאורגניזמים אלה מצבים דמויי-רגש,

or are they just little digital robots?

או שהם רק רובוטים דיגיטליים קטנים?

Charles Darwin believed that insects have emotion

צ'ארלס דרווין האמין שלחרקים יש רגש

and express them in their behaviors, as he wrote

והם מבטאים אותו בהתנהגות שלהם, כפי שהוא כתב

in his 1872 monograph on the expression of the emotions in man and animals.

במונוגרפיה שלו ב- 1872 על הבעת הרגשות באדם ובבעלי חיים.

And my eponymous colleague, Seymour Benzer, believed it as well.

ועמיתי האפונימי, סימור בנזר האמין בזאת גם כן.

Seymour is the man that introduced the use of drosophila

סימור הוא האיש אשר הציג לראשונה את השימוש בדרוזופילה (זבוב הפירות)

here at CalTech in the '60s as a model organism

כאן בקאלטק בשנות השישים כאורגניזם מודל

to study the connection between genes and behavior.

לחקר החיבור בין גנים לבין התנהגות.

Seymour recruited me to CalTech in the late 1980s.

סימור גייס אותי לקאלטק בשלהי שנות השמונים.

He was my Jedi and my rabbi while he was here,

הוא היה הג'דיי והרב שלי בזמן שהוא היה כאן,

and Seymour taught me both to love flies

סימור לימד אותי גם לאהוב זבובים

and also to play with science.

וגם לשחק עם מדע.

So how do we ask this question?

אז איך שואלים שאלה זו?

It's one thing to believe that flies have emotion-like states,

זה דבר אחד להאמין שיש לזבובים מצבים דמויי-רגש,

but how do we actually find out whether that's true or not?

אך כיצד אנו מבררים אם זה נכון או לא?

Now, in humans we often infer emotional states,

אצל בני אדם אנו לעתים מסיקים שיש מצבים רגשיים,

as you'll hear later today, from facial expressions.

כפי שתשמעו מאוחר יותר היום, מהבעות פנים.

However, it's a little difficult to do that in fruit flies.

אבל זה קצת קשה לעשות זאת בזבובי פירות.

(Laughter)

(צחוק)

It's kind of like landing on Mars

זה כמו לנחות על מאדים

and looking out the window of your spaceship

ולהביט מהחלון של החללית שלכם

at all the little green men who are surrounding it

על כל היצורים הקטנים הירוקים שמקיפים אותה

and trying to figure out, "How do I find out

ולנסות להבין "כיצד ניתן לברר

if they have emotions or not?"

אם יש להם רגשות או לא?"

What can we do? It's not so easy.

מה אפשר לעשות? זה לא קל כל כך.

Well, one of the ways that we can start

ובכן, אחת הדרכים שבהן נוכל להתחיל

is to try to come up with some general characteristics

היא לנסות לחשוב על כמה מאפיינים כלליים

or properties of emotion-like states

או תכונות של מצבים דמויי-רגש

such as arousal, and see if we can identify

כגון עוררות, ולראות אם אנחנו יכולים לזהות

any fly behaviors that might exhibit some of those properties.

כל התנהגות זבובית שמציגה כמה מתכונות אלה.

So three important ones that I can think of

אז שלושה חשובים שאני יכול לחשוב עליהם

are persistence, gradations in intensity, and valence.

הם התמדה, הדרגתיות בעוצמה, וערכיות.

Persistence means long-lasting.

התמדה פירושה לטווח ארוך.

We all know that the stimulus that triggers an emotion

כולנו יודעים שהגירוי שמעורר רגש

causes that emotion to last long after the stimulus is gone.

גורם לרגש להימשך זמן רב לאחר שהגירוי נעלם.

Gradations of intensity means what it sounds like.

הדרגתיות בעוצמה פירושה הוא כמו שחושבים.

You can dial up the intensity or dial down the intensity of an emotion.

אפשר להגביר או להחליש את עוצמת הרגש.

If you're a little bit unhappy, the corners of your mouth

אם אתם קצת עצובים, זוויות הפה שלכם

turn down and you sniffle,

נוטות מטה ואתם מאנפפים,

and if you're very unhappy, tears pour down your face

אם אתם מאוד אומללים, דמעות זולגות על לחייכם

and you might sob.

ואתם עלולים לייבב.

Valence means good or bad, positive or negative.

ערכיות פירושה טוב או רע, חיובי או שלילי.

So we decided to see if flies could be provoked into showing

אז החלטנו לבדוק אם ניתן לגרות זבובים להציג

the kind of behavior that you see

התנהגות שרואים

by the proverbial wasp at the picnic table,

אצל הצרעה שמסתובבת ליד שולחן הפיקניק,

you know, the one that keeps coming back to your hamburger

אתם יודעים, זו שתמיד חוזרת להמבורגר שלכם

the more vigorously you try to swat it away,

ככל שתנסו יותר לנפנף אותה משם בנמרצות,

and it seems to keep getting irritated.

והיא נדמית כמרוגזת מכך.

So we built a device, which we call a puff-o-mat,

אז בנינו מתקן, שאנו מכנים נשיפומט,

in which we could deliver little brief air puffs to fruit flies

שבו נוכל להעביר נשיפות אוויר קטנות לזבובי פירות

in these plastic tubes in our laboratory bench

בצינורות פלסטיק אלה על שולחן המעבדה שלנו

and blow them away.

ולהעיף אותם.

And what we found is that if we gave these flies

מצאנו שאם נתנו לזבובים אלה

in the puff-o-mat several puffs in a row,

בנשיפומט מספר נשיפות בזו אחר זו,

they became somewhat hyperactive

הם נעשו מעט היפראקטיביים

and continued to run around for some time after the air puffs actually stopped

והמשיכו להתרוצץ גם לאחר שהנשיפות הפסיקו

and took a while to calm down.

ולקח להם זמן מה כדי להירגע.

So we quantified this behavior

אז כימתנו התנהגות זו

using custom locomotor tracking software

באמצעות תוכנת מעקב תנועתית

developed with my collaborator Pietro Perona,

שפותחה עם שותפי למחקר פייטרו פרונה,

who's in the electrical engineering division here at CalTech.

שהוא בחטיבת הנדסת חשמל כאן בקאלטק.

And what this quantification showed us is that,

ומה שכימות זה הראה לנו הוא

upon experiencing a train of these air puffs,

שלאחר סדרת נשיפות אוויר אלו,

the flies appear to enter a kind of state of hyperactivity

נראה שהזבובים נכנסים למעין מצב של היפראקטיביות

which is persistent, long-lasting,

שהוא מתמיד, ארוך טווח,

and also appears to be graded.

וגם נראה שהוא מדורג,

More puffs, or more intense puffs,

יותר נשיפות, או נשיפות יותר חזקות,

make the state last for a longer period of time.

גורמות למצב להימשך יותר זמן.

So now we wanted to try to understand something

אז רצינו לנסות להבין

about what controls the duration of this state.

מה משפיע על משך הזמן של מצב זה.

So we decided to use our puff-o-mat

אז החלטנו להשתמש בנשיפומט שלנו

and our automated tracking software

ובתוכנת המעקב האוטומטית שלנו

to screen through hundreds of lines of mutant fruit flies

כדי לבחון מאות סוגים של זבובי פירות מוטנטים

to see if we could find any that showed abnormal responses to the air puffs.

כדי לחפש כאלה שהראו תגובות חריגות לנשיפות האוויר.

And this is one of the great things about fruit flies.

וזה אחד הדברים הטובים בזבובי פירות.

There are repositories where you can just pick up the phone

אפשר פשוט להתקשר

and order hundreds of vials of flies of different mutants

ולהזמין מאות מבחנות של זבובים ממוטציות שונות

and screen them in your assay and then find out

לבדוק אותם ואז לגלות

what gene is affected in the mutation.

איזה גן מעורב במוטציה.

So doing the screen, we discovered one mutant

וכך במהלך הבדיקה גילינו מוטנט

that took much longer than normal to calm down

שדרש הרבה יותר זמן מהרגיל כדי להירגע

after the air puffs,

לאחר נשיפות האוויר,

and when we examined the gene that was affected in this mutation,

וכאשר בחנו את הגן שהיה מעורב במוטציה זו,

it turned out to encode a dopamine receptor.

התברר שהוא מקודד קולטן דופמין.

That's right -- flies, like people, have dopamine,

נכון - לזבובים, כמו לאנשים, יש דופמין,

and it acts on their brains and on their synapses

והוא פועל על מוחם, ועל הסינפסות שלהם

through the same dopamine receptor molecules

באמצעות אותן מולקולות של קולטני דופמין

that you and I have.

שיש לכם ולי.

Dopamine plays a number of important functions in the brain,

דופמין ממלא מספר תפקידים חשובים במוח,

including in attention, arousal, reward,

לרבות קשב, עוררות, תגמול,

and disorders of the dopamine system have been linked

והפרעות של מערכת הדופמין נקשרו

to a number of mental disorders including drug abuse,

למספר הפרעות נפשיות כולל התמכרות לסמים,

Parkinson's disease, and ADHD.

מחלת פרקינסון, ו-ADHD (הפרעת קשב וריכוז).

Now, in genetics, it's a little counterintuitive.

כעת, בגנטיקה, זה קצת מנוגד לאינטואיציה.

We tend to infer the normal function of something

אנו נוטים להסיק את התפקוד התקין של משהו

by what doesn't happen when we take it away,

על-ידי מה שלא קורה כשמוציאים אותו,

by the opposite of what we see when we take it away.

על-ידי ההיפך ממה שרואים כשמוציאים אותו.

So when we take away the dopamine receptor

לכן, כשמוציאים קולטן דופמין

and the flies take longer to calm down,

ולזבובים לוקח זמן רב יותר כדי להירגע,

from that we infer that the normal function of this receptor and dopamine

אנו מסיקים שתפקוד תקין של קולטן זה ודופמין

is to cause the flies to calm down faster after the puff.

הוא לגרום לזבובים להירגע מהר יותר לאחר הנשיפה.

And that's a bit reminiscent of ADHD,

וזה מזכיר קצת ADHD,

which has been linked to disorders of the dopamine system in humans.

שנקשר להפרעות במערכת הדופמין בבני אדם.

Indeed, if we increase the levels of dopamine in normal flies

ואכן, אם נגדיל את רמות הדופמין בזבובים רגילים

by feeding them cocaine

על ידי האכלתם בקוקאין,

after getting the appropriate DEA license

לאחר קבלת הרשיון המתאים מהיחידה ללוחמה בסמים,

— oh my God -- (Laughter) —

— הו אלוהים-- (צחוק) —

we find indeed that these cocaine-fed flies

אנו אכן מוצאים שזבובים שקיבלו קוקאין

calm down faster than normal flies do,

נרגעים מהר יותר מהרגיל,

and that's also reminiscent of ADHD,

וזה גם מזכיר ADHD,

which is often treated with drugs like Ritalin

אשר לעתים קרובות מטופל בתרופות כמו ריטלין

that act similarly to cocaine.

שפועלות בדומה לקוקאין.

So slowly I began to realize that what started out

אז התחלתי להבין שמה שהתחיל

as a rather playful attempt to try to annoy fruit flies

כניסיון שובב להרגיז זבובי פירות

might actually have some relevance to a human psychiatric disorder.

עשוי להיות רלוונטי להפרעה פסיכיאטרית אנושית.

Now, how far does this analogy go?

עכשיו, כמה רחוק אפשר לקחת את האנלוגיה הזו?

As many of you know, individuals afflicted with ADHD

כפי שרבים מכם יודעים, אנשים שסובלים מ-ADHD

also have learning disabilities.

סובלים גם מליקויי למידה.

Is that true of our dopamine receptor mutant flies?

האם זה נכון גם לגבי הזבובים המוטנטים שלנו בקולטן הדופמין?

Remarkably, the answer is yes.

למרבה הפלא, התשובה היא כן.

As Seymour showed back in the 1970s,

כפי שסימור הראה עוד בשנות ה-70,

flies, like songbirds, as you just heard,

זבובים, כמו ציפורי שיר, כפי ששמעתם,

are capable of learning.

הם בעלי יכולת למידה.

You can train a fly to avoid an odor, shown here in blue,

ניתן לאמן זבוב להימנע מריח, מוצג כאן בכחול,

if you pair that odor with a shock.

אם משייכים את הריח למכת חשמל.

Then when you give those trained flies the chance to choose

לאחר מכן כשנותנים לזבובים מאומנים אלה הזדמנות לבחור

between a tube with the shock-paired odor and another odor,

בין צינור עם ריח הקשור לשוק, לבין ריח אחר,

it avoids the tube containing the blue odor that was paired with shock.

הוא יתחמק מהצינור המכיל את הריח הכחול שקושר לשוק.

Well, if you do this test on dopamine receptor mutant flies,

ובכן, אם עושים בדיקה זו בזבובים מוטנטים לקולטן דופמין,

they don't learn. Their learning score is zero.

הם לא לומדים. ציון הלמידה שלהם הוא אפס.

They flunk out of CalTech.

מעיפים אותם מקאלטק.

So that means that these flies have two abnormalities,

אז לזבובים אלה יש שתי חריגות,

or phenotypes, as we geneticists call them,

או פנוטיפים, כפי שאנו הגנטיקאים קוראים להם,

that one finds in ADHD: hyperactivity and learning disability.

שמוצאים ב- ADHD: היפראקטיביות, ולקות למידה.

Now what's the causal relationship, if anything, between these phenotypes?

עכשיו מה היחס הסיבתי, אם בכלל, בין פנוטיפים אלה?

In ADHD, it's often assumed that the hyperactivity

ב- ADHD, לעתים קרובות מניחים שההיפראקטיביות

causes the learning disability.

גורמת ללקות הלמידה.

The kids can't sit still long enough to focus, so they don't learn.

הילדים לא יכולים לשבת בשקט מספיק זמן כדי להתרכז, ולכן אינם לומדים.

But it could equally be the case that it's the learning disabilities

אבל באותה מידה יכול להיות שלקויות הלמידה

that cause the hyperactivity.

הן שגורמות להיפראקטיביות.

Because the kids can't learn, they look for other things to distract their attention.

מכיוון שהילדים לא יכולים ללמוד, הם מחפשים דברים אחרים להסיח את תשומת הלב שלהם.

And a final possibility is that there's no relationship at all

ואפשרות אחרונה היא שאין קשר בכלל

between learning disabilities and hyperactivity,

בין לקויות למידה, להיפראקטיביות,

but that they are caused by a common underlying mechanism in ADHD.

אלא שהן נגרמות על ידי מנגנון משותף הקיים ב- ADHD.

Now people have been wondering about this for a long time

אנשים כבר תוהים על כך זה זמן רב

in humans, but in flies we can actually test this.

בקשר לבני אדם, אבל בזבובים אנו יכולים לבדוק זאת.

And the way that we do this is to delve deeply into the mind

והדרך שאנו עושים זאת היא להתעמק במוח

of the fly and begin to untangle its circuitry using genetics.

של הזבוב ולהתיר את המעגלים החשמליים שלו באמצעות גנטיקה.

We take our dopamine receptor mutant flies

אנחנו לוקחים את הזבובים המוטנטים לקולטן הדופמין

and we genetically restore, or cure, the dopamine receptor

ואנחנו משחזרים גנטית, או מרפאים, את קולטן הדופמין

by putting a good copy of the dopamine receptor gene

על ידי החדרת עותק טוב של הגן של קולטן הדופמין

back into the fly brain.

לתוך מוחו של הזבוב.

But in each fly, we put it back only into certain neurons

אבל לתוך כל זבוב, אנו מחזירים אותו רק לנוירונים מסוימים

and not in others, and then we test each of these flies

ולא לאחרים, ולאחר מכן אנו בוחנים אצל כל אחד מהם

for their ability to learn and for hyperactivity.

את היכולת שלהם ללמוד ואת ההיפראקטיביות.

Remarkably, we find we can completely dissociate these two abnormalities.

להפתעתנו, גילינו שניתן להפריד לגמרי בין שתי הלקויות הללו.

If we put a good copy of the dopamine receptor back

אם מכניסים עותק טוב של קולטן דופמין

in this elliptical structure called the central complex,

למבנה אליפטי זה שנקרא סנטרל קומפלקס,

the flies are no longer hyperactive, but they still can't learn.

הזבובים אינם עוד היפראקטיביים, אך הם עדיין לא יכולים ללמוד.

On the other hand, if we put the receptor back in a different structure

לעומת זאת, אם אנו מחזירים את הקולטן למבנה שונה

called the mushroom body,

בשם גוף הפטריה,

the learning deficit is rescued, the flies learn well,

הלמידה ניצלת, הזבובים לומדים היטב,

but they're still hyperactive.

אבל הם עדיין היפראקטיביים.

What that tells us is that dopamine

מה שאומר לנו שדופמין

is not bathing the brain of these flies like soup.

אינו מציף את מוחם של זבובים אלה כמו מרק.

Rather, it's acting to control two different functions

אלא הוא שולט על שני תפקידים שונים

on two different circuits,

על שני מעגלים שונים,

so the reason there are two things wrong with our dopamine receptor flies

אז הסיבה שיש לזבובים הללו שתי בעיות

is that the same receptor is controlling two different functions

היא שאותו קולטן שני תפקידים שונים

in two different regions of the brain.

בשני אזורים שונים של המוח.

Whether the same thing is true in ADHD in humans

אותו דבר נכון ב- ADHD אצל בני אדם

we don't know, but these kinds of results

אנחנו לא יודעים, אבל תוצאות כאלה

should at least cause us to consider that possibility.

צריכות לגרום לנו לשקול את האפשרות הזאת.

So these results make me and my colleagues more convinced than ever

אז התוצאות האלה גורמות לי ולעמיתיי להיות משוכנעים יותר מתמיד

that the brain is not a bag of chemical soup,

שהמוח אינו שקית של מרק כימי,

and it's a mistake to try to treat complex psychiatric disorders

וזו טעות לנסות לטפל בהפרעות פסיכיאטריות מורכבות

just by changing the flavor of the soup.

רק על-ידי שינוי טעמו של המרק.

What we need to do is to use our ingenuity and our scientific knowledge

מה שאנחנו צריכים לעשות הוא להשתמש בכושר ההמצאה ובידע המדעי שלנו

to try to design a new generation of treatments

כדי לנסות לעצב דור חדש של טיפולים

that are targeted to specific neurons and specific regions of the brain

שמכוונים לנוירונים ולאזורים מסוימים במוח

that are affected in particular psychiatric disorders.

שמושפעים במיוחד בהפרעות פסיכיאטריות.

If we can do that, we may be able to cure these disorders

אם נוכל לעשות זאת, אולי נצליח לרפא את ההפרעות הללו

without the unpleasant side effects,

ללא תופעות לוואי בלתי-נעימות,

putting the oil back in our mental engines,

לשוב ולשמן את מנועי הנפש שלנו,

just where it's needed. Thank you very much.

בדיוק היכן שנחוץ. תודה רבה.