How humans could evolve to survive in space | Lisa Nip

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Zeeva Livshitz

So there are lands few and far between on Earth itself

אז יש מחוזות מעטים ומרוחקים על כדור הארץ עצמו

that are hospitable to humans by any measure,

שהם מסבירות פנים לבני אדם בכל מובן וקנה מידה,

but survive we have.

אך אנו שרדנו בכל זאת.

Our primitive ancestors, when they found their homes and livelihood endangered,

אבותינו הקדמונים, כשהם חשו שבתיהם ופרנסותיהם נמצאים בסכנה,

they dared to make their way into unfamiliar territories

העזו לעשות דרכם אל הלא נודע

in search of better opportunities.

בחיפוש אחר אפשרויות טובות יותר.

And as the descendants of these explorers,

ובתור הצאצאים של אותם מגלי ארצות,

we have their nomadic blood coursing through our own veins.

גם בורידים שלנו זורם אותו הדם הנוודי של אבותינו.

But at the same time,

אך באותו זמן,

distracted by our bread and circuses

כשדעתנו מוסחת על ידי הלחם והשעשועים שלנו

and embroiled in the wars that we have waged on each other,

ואנו סבוכים במלחמות אחד כנגד השני,

it seems that we have forgotten this desire to explore.

נראה ששכחנו את התשוקה לחקור ולגלות מקומות חדשים.

We, as a species, we're evolved uniquely

אנו, כמין, התפתחנו באופן מיוחד

for Earth, on Earth, and by Earth,

עבור כדור הארץ, על כדור הארץ ועל ידי כדור הארץ,

and so content are we with our living conditions

ואנו כה מרוצים מתנאי המחייה שלנו

that we have grown complacent and just too busy

עד שנהיינו שאננים ופשוט עסוקים מידי

to notice that its resources are finite,

מכדי להבחין שהמשאבים אינם אין סופיים,

and that our Sun's life is also finite.

ואפילו החיים של השמש שלנו הם סופיים.

While Mars and all the movies made in its name

בעוד שמאדים וכל הסרטים שנעשו עליו

have reinvigorated the ethos for space travel,

החיו מחדש את האתוס של המסע לחלל החיצון,

few of us seem to truly realize that our species' fragile constitution

מעטים מאיתנו באמת מבינים שההרכב העדין של המין שלנו

is woefully unprepared for long duration journeys into space.

אינו מוכן כלל למסעות ארוכים לחלל.

Let us take a trek to your local national forest

בואו נצא לטרק אל היער הלאומי שלכם

for a quick reality check.

בשביל בדיקת מהירות זריזה.

So just a quick show of hands here:

אז בהרמת ידיים זריזה:

how many of you think you would be able to survive in this lush wilderness

כמה מכם חושבים שתצליחו לשרוד בטבע השופע והפראי הזה

for a few days?

למשך כמה ימים?

Well, that's a lot of you.

ובכן, זה הרבה מכם.

How about a few weeks?

מה לגבי כמה שבועות?

That's a decent amount.

זאת כמות נאה.

How about a few months?

מה לגבי כמה חודשים?

That's pretty good too.

גם זה די יפה.

Now, let us imagine that this local national forest

עכשיו, בואו נדמיין שהיער הזה

experiences an eternal winter.

חווה חורף נצחי.

Same questions: how many of you think you would be able to survive for a few days?

כמה שאלות: כמה מכם חושבים שתוכלו לשרוד בו כמה ימים?

That's quite a lot.

זה די הרבה.

How about a few weeks?

מה לגבי כמה שבועות?

So for a fun twist, let us imagine that the only source of water available

בשביל טוויסט משעשע, בואו נדמיין שמקור המים היחיד שזמין

is trapped as frozen blocks miles below the surface.

לכוד כבלוקים קפואים, קילומטרים מתחת לפני השטח.

Soil nutrients are so minimal that no vegetation can be found,

חומרי ההזנה באדמה הם כל כך מעטים עד שאין צמחיה,

and of course hardly any atmosphere exists to speak of.

וכמובן כמעט ולא קיימת אטמוספירה.

Such examples are only a few of the many challenges we would face

דוגמאות כאלו הן רק מעטות מתוך האתגרים שנתמודד עימם,

on a planet like Mars.

על כוכב כמו מאדים.

So how do we steel ourselves for voyages whose destinations are so far removed

אז איך אנחנו מחשלים את עצמנו עבור מסעות שהיעדים שלהם הם כל כך מרוחקים

from a tropical vacation?

מחופשה טרופית?

Will we continuously ship supplies from Planet Earth?

האם נשלח אספקה מתמדת מכדור הארץ?

Build space elevators, or impossible miles of transport belts

נבנה מעליות חלל או קילומטרים בלתי אפשריים של מסועים

that tether your planet of choice to our home planet?

שמחברים את הכוכב הרצוי לכדור הארץ?

And how do we grow things like food that grew up on Earth like us?

ואיך נגדל דברים כמו אוכל שגדל על כדור הארץ?

But I'm getting ahead of myself.

אבל אני מתקדמת מהר מידי.

In our species' journey to find a new home under a new sun,

במסע של המין שלנו למציאת בית חדש תחת שמש חדשה,

we are more likely than not going to be spending much time

סביר מאוד שנבלה הרבה זמן

in the journey itself,

במסע עצמו,

in space,

בחלל,

on a ship, a hermetic flying can,

על ספינה, פחית מעופפת הרמטית,

possibly for many generations.

יתכן שבמשך דורות רבים.

The longest continuous amount of time that any human has spent in space

הזמן הרציף הארוך ביותר שבן אדם כלשהו בילה בחלל

is in the vicinity of 12 to 14 months.

הוא כ12-14 חודשים.

From astronauts' experiences in space,

מהחוויות של אסטרונאוטים בחלל,

we know that spending time in a microgravity environment

אנחנו יודעים שלבלות זמן בסביבה עם מיקרו גרביטציה

means bone loss, muscle atrophy, cardiovascular problems,

משמעו אובדן מסת עצם, ניוון שרירים, בעיות כלי דם,

among many other complications

וסיבוכים נוספים

that range for the physiological to the psychological.

מהפיזיולוגי לפסיכולוגי.

And what about macrogravity,

ומה לגבי מאקרו-גרביטציה,

or any other variation in gravitational pull

או כל ואריאציה אחרת בכח הכובד

of the planet that we find ourselves on?

של הכוכב שנמצא את עצמנו עליו?

In short, our cosmic voyages will be fraught with dangers

בקצרה, המסעות הקוסמיים שלנו יהיו רצופים בסכנות

both known and unknown.

ידועות לנו וגם בלתי ידועות.

So far we've been looking to this new piece of mechanical technology

עד כה חיכינו לטכנולוגיה המכנית החדשה

or that great next generation robot

או איזה רובוט מהדור הבא

as part of a lineup to ensure our species safe passage in space.

כחלק מהמערך שיבטיח את המעבר הבטוח של המין שלנו בחלל.

Wonderful as they are, I believe the time has come

עד כמה שהם נפלאים, אני מאמינה שהגיע הזמן

for us to complement these bulky electronic giants

להשלים את אותם ענקים טכנולוגיים

with what nature has already invented:

עם מה שהטבע כבר המציא:

the microbe,

המיקרוב,

a single-celled organism that is itself a self-generating, self-replenishing,

אורגניזם חד-תאי שיודע לחדש את עצמו,

living machine.

מכונה חיה,

It requires fairly little to maintain,

שדורשת יחסית מעט על מנת לקיים את עצמה,

offers much flexibility in design

מאפשרת הרבה גמישות בעיצוב

and only asks to be carried in a single plastic tube.

ודורשת רק להינשא במבחנת פלסטיק.

The field of study that has enabled us to utilize the capabilities of the microbe

תחום המחקר שאיפשר לנו לנצל את היכולות של המיקרוב

is known as synthetic biology.

ידוע כביולוגיה סינתטית.

It comes from molecular biology, which has given us antibiotics, vaccines

הוא נובע מביולוגיה מולקולרית, שנתנה לנו אנטיביוטיקה, חיסונים,

and better ways to observe the physiological nuances

ודרכים טובות יותר להבחין בניואנסים הפיזיולוגיים

of the human body.

של הגוף האנושי.

Using the tools of synthetic biology,

על ידי שימוש בכלים של הביולוגיה הסינתטית.

we can now edit the genes of nearly any organism,

אנו יכולים כיום לערוך את הגנים של כמעט כל אורגניזם,

microscopic or not,

מיקרוסקופי או לא,

with incredible speed and fidelity.

במהירות ואמינות מדהימות.

Given the limitations of our man-made machines,

בהינתן המגבלות של המכונות מעשה ידי האדם,

synthetic biology will be a means for us to engineer not only our food,

ביולוגיה סינתטית תהיה אמצעי עבורנו להנדס לא רק את האוכל שלנו,

our fuel and our environment,

הדלק שלנו והסביבה שלנו,

but also ourselves

אלא גם את עצמנו

to compensate for our physical inadequacies

כך שנוכל לפצות על החסרונות הפיזיקליים שלנו

and to ensure our survival in space.

ולהבטיח את הישרדותנו בחלל.

To give you an example

לדוגמה

of how we can use synthetic biology for space exploration,

איך אנחנו משתמשים בביולוגיה סינטטית לחקר החלל,

let us return to the Mars environment.

בואו נחזור לסביבת מאדים.

The Martian soil composition is similar to that of Hawaiian volcanic ash,

הרכב האדמה במאדים דומה לאפר וולקני בהוואי,

with trace amounts of organic material.

עם סימנים לחומרים אורגניים.

Let's say, hypothetically,

בואו נגיד, היפותטית,

what if martian soil could actually support plant growth

מה אם אדמת מאדים יכולה למעשה לתמוך בצמיחת צמחים

without using Earth-derived nutrients?

בלי שימוש בחומרים מזינים מכדור הארץ?

The first question we should probably ask is,

השאלה הראשונה שאנחנו כנראה נצטרך לשאול,

how would we make our plants cold-tolerant?

איך נעשה את הצמחים שלנו עמידים לקור?

Because, on average, the temperature on Mars

בגלל, שבממוצע, הטמפרטורה במאדים

is a very uninviting negative 60 degrees centigrade.

היא מינוס 60 מעלות לא מזמינות.

The next question we should ask is,

השאלה הבאה שאנחנו צריכים לחשוב היא,

how do we make our plants drought-tolerant?

איך אנחנו הופכים את הצמחים שלנו לעמידים לבצורת?

Considering that most of the water that forms as frost

בהתחשב בזה שרוב המים במאדים נוצרים כקרה

evaporates more quickly than I can say the word "evaporate."

מתאדים מהר יותר משאני יכולה להגיד את המילה "מתאדים."

Well, it turns out we've already done things like this.

ובכן, מסתבר שכבר עשינו דברים כאלה.

By borrowing genes for anti-freeze protein from fish

על ידי השאלת גנים לחלבון נוגד קפאון מדגים

and genes for drought tolerance from other plants like rice

וגנים לעמידות לבצורת מצמחים אחרים כמו אורז

and then stitching them into the plants that need them,

ואז לתפור אותם לתוך צמחים שצריכים אותם,

we now have plants that can tolerate most droughts and freezes.

יש לנו עכשיו צמחים שיכולים לעמוד ברוב הבצורות ובקיפאון.

They're known on Earth as GMOs,

הם ידועים בכדור הארץ כ GMO,

or genetically modified organisms,

או אורגניזמים מהונדסים גנטית,

and we rely on them to feed all the mouths of human civilization.

ואנחנו מסתמכים עליהם כדי להזין את כל הפיות הרעבים של הציוויליזציה האנושית.

Nature does stuff like this already,

הטבע עושה דברים כאלה כבר,

without our help.

בלי העזרה שלנו.

We have simply found more precise ways to do it.

פשוט מצאנו דרכים יותר מדויקות לעשות את זה.

So why would we want to change the genetic makeup of plants for space?

אז למה נרצה לשנות את ההרכב הגנטי של צמחים בחלל?

Well, to not do so would mean needing to engineer

ובכן, לא לעשות זאת אומר שנצטרך להנדס

endless acres of land on an entirely new planet

דונמים אין סופיים של אדמה על פלנטה חדשה לגמרי

by releasing trillions of gallons of atmospheric gasses

על ידי שיחרור טריליונים של גלונים של גזים אטמוספריים

and then constructing a giant glass dome to contain it all.

ואז לבנות כיפת זכוכית עצומה כדי להכיל את כל זה.

It's an unrealistic engineering enterprise

זה מפעל הנדסי לא מציאותי

that quickly becomes a high-cost cargo transport mission.

שמגיע במהרה לעלויות שינוע מטען עצומות.

One of the best ways to ensure

אחת הדרכים הכי טובות להבטיח

that we will have the food supplies and the air that we need

שתהיה לנו אספקת מזון ואויר שאנחנו צריכים

is to bring with us organisms that have been engineered

היא להביא איתנו אורגניזמים שהונדסו

to adapt to new and harsh environments.

להתאים לסביבות חדשות וקשות.

In essence, using engineered organisms to help us terraform a planet

בעיקרון, שימוש באורגניזמים מהונדסים כדי לעזור לשנות את פני הפלנטה

both in the short and long term.

גם בטווח הקצר וגם בארוך.

These organisms can then also be engineered to make medicine or fuel.

האורגנימזים האלה יכולים אז גם להיות מהונדסים ליצור תרופות או דלק.

So we can use synthetic biology to bring highly engineered plants with us,

אז אנחנו יכולים להשתמש בביולוגיה סינטטית כדי להביא צמחים מאוד מהונדסים איתנו,

but what else can we do?

אבל מה עוד אנחנו יכולים לעשות?

Well, I mentioned earlier that we, as a species,

ובכן, הזכרתי קודם לכן שאנחנו, כמין,

were evolved uniquely for planet Earth.

התפתחנו במיוחד לכדור הארץ.

That fact has not changed much in the last five minutes

העובדה שלא הרבה השתנה בחמש הדקות האחרונות

that you were sitting here and I was standing there.

בהן ישבתם פה ואני עמדתי שם.

And so, if we were to dump any of us on Mars right this minute,

וכך, אם היינו זורקים כל אחד מאיתנו על מאדים הרגע,

even given ample food, water, air

אפילו עם מספיק אוכל, מים, אוויר

and a suit,

וחליפה,

we are likely to experience very unpleasant health problems

אנחנו כנראה נחווה בעיות בריאותיות מאוד לא נעימות

from the amount of ionizing radiation that bombards the surface

מכמות הקרינה המייננת שמפציצה את פני השטח

of planets like Mars that have little or nonexistent atmosphere.

של פלטות כמו מאדים שיש להם אטמוספירה דלילה או לא קיימת.

Unless we plan to stay holed up underground

אלא אם אנחנו מתכננים להשאר בחור מתחת לאדמה

for the duration of our stay on every new planet,

לכל אורך השהות שלנו על כל פלנטה חדשה,

we must find better ways of protecting ourselves

אנחנו חייבים למצוא דרכים טובות יותר להגן על עצמנו

without needing to resort to wearing a suit of armor

בלי להגיע למצב שאנחנו לובשים שריון

that weighs something equal to your own body weight,

ששוקל משהו בדומה למשקל הגוף שלכם,

or needing to hide behind a wall of lead.

או שנצטרך להתחבא מאחורי קיר עופרת.

So let us appeal to nature for inspiration.

אז תנו לי לפנות לטבע להשראה.

Among the plethora of life here on Earth,

בין עושר החיים על כדור הארץ,

there's a subset of organisms known as extremophiles,

יש קבוצה של אורגניזמים שידועים כאקסטרימופילים,

or lovers of extreme living conditions,

או אוהבי סביבות מחיה קיצוניות,

if you'll remember from high school biology.

אם אתם זוכרים מביולוגיה של התיכון.

And among these organisms is a bacterium by the name of Deinococcus radiodurans.

ובין האורגניזמים האלה יש בקטריות בשם דינקוקוס רדיודורנס.

It is known to be able to withstand cold, dehydration, vacuum, acid,

היא ידועה ביכולת לעמדוד בקור, יבוש, ואקום, חומצה,

and, most notably, radiation.

והכי ראוי לציון, קרינה.

While its radiation tolerance mechanisms are known,

בעוד מנגנוני העמידות לקרינה ידועים,

we have yet to adapt the relevant genes to mammals.

עדיין לא התאמנו את הגנים הרלוונטיים ליונקים.

To do so is not particularly easy.

לעשות זאת זה לא ממש פשוט.

There are many facets that go into its radiation tolerance,

יש הרבה פנים שנכנסות לעמידות לקרינה,

and it's not as simple as transferring one gene.

וזה לא כזה פשוט כמו להעביר גן אחד.

But given a little bit of human ingenuity

אבל בהנתן מעט המצאתיות אנושית

and a little bit of time,

ומעט זמן,

I think to do so is not very hard either.

אני חושבת שלעשות זאת זה גם לא מאוד קשה.

Even if we borrow just a fraction of its ability to tolerate radiation,

אפילו אם אנחנו שואלים רק שבריר מהיכולת שלה לעמידות לקרינה,

it would be infinitely better than what we already have,

זה יהיה טוב ברמות אין סופיות ממה שיש לנו עכשיו,

which is just the melanin in our skin.

שזה רק המלאנין בעור שלנו.

Using the tools of synthetic biology,

בשימוש בכלים האלה של ביולוגיה סינטטית,

we can harness Deinococcus radiodurans' ability

אנחנו יכולים לנצל את היכולת של הדיינוקוקוס רדיודורנס

to thrive under otherwise very lethal doses of radiation.

כדי לשגשג תחת מנות קרינה שאחרת היו קטלניות.

As difficult as it is to see,

כמה שזה קשה לראות,

homo sapiens, that is humans,

הומוספיאנס, שזה אנשים,

evolves every day,

מתפתחים כל יום,

and still continues to evolve.

ועדיין ממשיכים להתפתח.

Thousands of years of human evolution

אלפי שנים של אבולוציה אנושית

has not only given us humans like Tibetans,

לא רק נתנו לנו אנשים כמו טיבטים,

who can thrive in low-oxygen conditions,

שיכולים לשגשג תחת תנאים דלי חמצן,

but also Argentinians, who can ingest and metabolize arsenic,

אלא גם ארגנטינאים, שיכולים לבלוע ולעכל ארסניק,

the chemical element that can kill the average human being.

האלמנט הכימי שיכול להרוג אדם ממוצע.

Every day, the human body evolves by accidental mutations

כל יום, הגוף האנושי מתפתח על ידי מוטציות אקראיות

that equally accidentally allow certain humans

שבאותה מידה אקראית מאפשרים לאנשים מסויימים

to persevere in dismal situations.

להשאר בחיים בתנאים עגומים.

But, and this is a big but,

אבל, וזה אבל גדול,

such evolution requires two things that we may not always have,

כזו אבולוציה דורשת שני דברים שאולי אין לנו תמיד,

or be able to afford,

או נהייה מסוגלים להרשות לעצמנו,

and they are death and time.

והם מוות וזמן.

In our species' struggle to find our place in the universe,

במאבק של המין שלנו למצוא את מקומו ביקום,

we may not always have the time necessary

אולי לא תמיד יש לנו את הזמן הדרוש

for the natural evolution of extra functions

לאבולוציה טבעית של פונקציות נוספות

for survival on non-Earth planets.

להשרדות על פלנטות לא דמויות ארץ.

We're living in what E.O. Wilson has termed the age of gene circumvention,

אנחנו חיים במה ש אי.או. ווילסון כינה דור עקיפת הגנים,

during which we remedy our genetic defects like cystic fibrosis or muscular dystrophy

במהלכו אנחנו מתקנים פגמים בגנים כמו סיסטיק פיברוזיס או ניוון שרירים

with temporary external supplements.

עם תוספים חיצוניים זמניים.

But with every passing day,

אבל עם כל יום שעובר,

we approach the age of volitional evolution,

אנחנו מתקרבים לדור של אבולוציה רצונית,

a time during which we as a species

זמן שבמהלכו לנו כמין

will have the capacity to decide for ourselves our own genetic destiny.

תהיה את היכולת להחליט עבור עצמנו את העתיד הגנטי שלנו.

Augmenting the human body with new abilities

לשפר את הגוף האנושי ביכולות חדשות

is no longer a question of how,

זה לא שאלה של איך יותר,

but of when.

אלא של מתי.

Using synthetic biology

בשימוש בביולוגיה סינטטית

to change the genetic makeup of any living organisms,

כדי לשנות את ההרכב הגנטי של כל אורגניזם חי,

especially our own,

בעיקר של עצמנו,

is not without its moral and ethical quandaries.

כולל גם את השאלות המורליות והאתיות.

Will engineering ourselves make us less human?

האם הנדסת עצמנו עושה אותנו פחות אנושיים?

But then again, what is humanity

אבל אז, מה היא אנושיות

but star stuff that happens to be conscious?

אם לא חומר כוכבים שבמקרה יש לו הכרה?

Where should human genius direct itself?

לאן הגאוניות האנושית תיקח את עצמה?

Surely it is a bit of a waste to sit back and marvel at it.

ברור שזה קצת בזבוז לשבת ולהיות מוקסמים מזה.

How do we use our knowledge

איך אנחנו משתמשים בידע שלנו

to protect ourselves from the external dangers

כדי להגן על עצמנו מסיכונים חיצוניים

and then protect ourselves from ourselves?

ואז להגן על עצמנו מעצמנו?

I pose these questions

אני מעלה את השאלות האלו

not to engender the fear of science

לא כדי ליצור את הפחד ממדע

but to bring to light the many possibilities

אלא כדי להביא לאור את האפשרויות הרבות

that science has afforded and continues to afford us.

שהמדע איפשר וממשיך לאפשר לנו.

We must coalesce as humans to discuss and embrace the solutions

אנחנו חייבים להתכנס כאנושות כדי לדון ולקבל את הפתרונות

not only with caution

לא רק עם זהירות

but also with courage.

אלא גם עם אומץ.

Mars is a destination,

מאדים הוא יעד,

but it will not be our last.

אבל הוא לא יהיה האחרון שלנו.

Our true final frontier is the line we must cross

היעד הסופי האמיתי שלנו היא הקו שאנחנו חייבים לחצות

in deciding what we can and should make of our species' improbable intelligence.

בהחלטה מה אנחנו יכולים וצריכים לעשות עם הבינה הלא סבירה של המין שלנו.

Space is cold, brutal and unforgiving.

החלל קר, ברוטלי ולא סלחן.

Our path to the stars will be rife with trials

הדרך שלנו לכוכבים תהיה מלאה קשיים

that will bring us to question not only who we are

שתביא אותנו לשאול לא רק מי אנחנו

but where we will be going.

אלא לאן נלך.

The answers will lie in our choice to use or abandon the technology

התשובות יהיו בבחירות שלנו להשתמש או לנטוש את הטכנולוגיה

that we have gleaned from life itself,

ששאבנו מהחיים עצמם,

and it will define us for the remainder of our term in this universe.

והיא תגדיר אותנו לשארית הקיום שלנו בקיום.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)