Why I'm done trying to be "man enough" | Justin Baldoni

תרגום: Gad Amit עריכה: yael ring

As an actor, I get scripts

כשחקן אני מקבל תסריטים

and it's my job to stay on script,

וזאת חובתי, להשאר בתוך מסגרת התסריט

to say my lines

לומר את השורות שלי

and bring to life a character that someone else wrote.

ולהפיח חיים בדמות שמישהו אחר כתב.

Over the course of my career,

במשך הקריירה שלי,

I've had the great honor

היה לי את הכבוד הגדול

playing some of the greatest male role models ever

לשחק חלק מהמודלים לחיקוי הגבריים הנפלאים ביותר

represented on television.

שיוצגו בטלוויזיה.

You might recognize me as "Male Escort #1."

אתם אולי תזהו אותי בתפקיד "גבר ליווי מס' 1"

(Laughter)

(צחוק)

"Photographer Date Rapist,"

"צלם/דייט אונס"

"Shirtless Date Rapist"

"דייט אונס ללא חולצה"

from the award-winning "Spring Break Shark Attack."

מתוך הסרט זוכה הפרסים "מים מסוכנים: מתקפת הכרישים".

(Laughter)

(צחוק)

"Shirtless Medical Student,"

"סטודנט לרפואה ללא חולצה"

"Shirtless Steroid-Using Con Man"

"נוכל על סטרואידים ללא חולצה"

and, in my most well-known role, as Rafael.

ובתפקיד הכי ידוע שלי כרפאל.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

A brooding, reformed playboy

נער שעשועים מהורהר שתיקן את דרכיו

who falls for, of all things, a virgin,

שמכל האפשרויות, דווקא, מתאהב בבתולה,

and who is only occasionally shirtless.

ומוריד את החולצה רק לפעמים.

(Laughter)

(צחוק)

Now, these roles don't represent the kind of man I am in my real life,

עכשיו, תפקידים אלה אינם מייצגים את סוג האדם שאני בחיים האמיתיים.

but that's what I love about acting.

אבל זה מה שאני אוהב בלהיות שחקן.

I get to live inside characters very different than myself.

אני זוכה לחיות בתוך דמויות שהנן שונות מאוד ממני.

But every time I got one of these roles, I was surprised,

אבל בכל פעם שקיבלתי אחד מהתפקידים האלה הופתעתי,

because most of the men I play ooze machismo,

מכיוון שרוב הדמויות שאני מגלם נוטפות מצ'ואיזם.

charisma and power,

כריזמה וכוח,

and when I look in the mirror, that's just not how I see myself.

וכאשר אני מסתכל בראי, זה לא איך שאני רואה את עצמי.

But it was how Hollywood saw me,

אבל כך הוליווד ראתה אותי.

and over time, I noticed a parallel

ולאורך הזמן, הבחנתי בהקבלה

between the roles I would play as a man

בין הדמויות שגילמתי כגבר

both on-screen and off.

גם על המסך וגם מחוץ למסך.

I've been pretending to be a man that I'm not my entire life.

כל חיי העמדתי פנים שאני מישהו שונה ממי שאני באמת.

I've been pretending to be strong when I felt weak,

העמדתי פנים שאני חזק כאשר הרגשתי חלש,

confident when I felt insecure

מלא ביטחון כשהרגשתי חוסר ביטחון

and tough when really I was hurting.

וקשוח כאשר בעצם הייתי פגוע.

I think for the most part I've just been kind of putting on a show,

אני חושב שבאופן כללי פשוט העמדתי פנים,

but I'm tired of performing.

אבל אני עייף מהמשחק.

And I can tell you right now

ואני יכול להגיד לכם כעת

that it is exhausting trying to be man enough for everyone all the time.

שזה מתיש לנסות להיות גברי בעיני כולם כל הזמן.

Now -- right?

עכשיו -- נכון?

(Laughter)

(צחוק)

My brother heard that.

אחי שמע את זה.

Now, for as long as I can remember, I've been told

עכשיו, מאז שאני זוכרת את עצמי, אמרו לי

the kind of man that I should grow up to be.

איזה סוג של גבר אני צריך לגדול להיות.

As a boy, all I wanted was to be accepted and liked by the other boys,

כילד, כל מה שרציתי זה להיות מקובל ואהוד ע"י הבנים האחרים,

but that acceptance meant I had to acquire

אבל הקבלה הזו משמעה היה שהיה עלי לאמץ

this almost disgusted view of the feminine,

את התפיסה הכמעט מגעילה כלפי נשיות,

and since we were told that feminine is the opposite of masculine,

ומכיוון שנאמר לנו שנשיות היא ההפך מגבריות,

I either had to reject embodying any of these qualities

הייתי צריך לדחות כל ביטוי של התכונות האלה

or face rejection myself.

או לעמוד בפני דחייה בעצמי.

This is the script that we've been given.

זה התסריט שנתנו לי.

Right? Girls are weak, and boys are strong.

נכון? בנות חלשות ובנים חזקים.

This is what's being subconsciously communicated

זה מה שמועבר באופן לא מודע

to hundreds of millions of young boys and girls all over the world,

למאות מיליונים של ילדים וילדות צעירים מכל העולם,

just like it was with me.

בדיוק כמו לי.

Well, I came here today to say, as a man

אז, הגעתי לכאן היום לומר, כגבר

that this is wrong, this is toxic,

שזה לא נכון, זה רעיל,

and it has to end.

וזה צריך להסתיים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Now, I'm not here to give a history lesson.

עכשיו, אני לא כאן כדי לתת שיעור בהיסטוריה.

We likely all know how we got here, OK?

אנחנו כולנו כנראה יודעים כיצד הגענו לכאן, בסדר?

But I'm just a guy that woke up after 30 years and realized

אבל אני רק בחור שהתעורר אחרי 30 שנה והבין

that I was living in a state of conflict,

שחייתי במצב של סתירה,

conflict with who I feel I am in my core

סתירה מול מי שאני מרגיש שאני בפנים

and conflict with who the world tells me as a man I should be.

וסתירה מול מי שהעולם אומר לי שאני צריך להיות כגבר.

But I don't have a desire

אבל אין לי חשק

to fit into the current broken definition of masculinity,

להתאים את עצמי למצב הנוכחי של הגדרה שבורה של גבריות,

because I don't just want to be a good man.

כי אני לא רק רוצה להיות אדם טוב.

I want to be a good human.

אני רוצה להיות בן אדם טוב.

And I believe the only way that can happen

ואני מאמין שהדרך היחידה שזה יכול לקרות

is if men learn to not only embrace the qualities

זה רק אם אנשים ילמדו לא רק לאמץ את התכונות

that we were told are feminine in ourselves

שאמרו לנו שהם נשיות בעצמנו

but to be willing to stand up,

אלא לרצות לעמוד,

to champion and learn from the women who embody them.

להעריץ וללמוד מהנשים שמבטאות אותן.

Now, men --

עכשיו, גברים --

(Laughter)

(צחוק)

I am not saying that everything we have learned is toxic. OK?

אני לא אומר שכל מה שלמדנו הוא רעיל. בסדר?

I'm not saying there's anything inherently wrong with you or me,

אני לא אומר שיש בכם או בי משהו פגום מטבעו.

and men, I'm not saying we have to stop being men.

וגברים, אני לא אומר שאנחנו צריכים להפסיק להיות גברים.

But we need balance, right?

אבל אנחנו צריכים איזון, נכון?

We need balance,

אנחנו צריכים איזון,

and the only way things will change is if we take a real honest look

והדרך היחידה שדברים ישתנו תהיה אם נתבונן בצורה כנה

at the scripts that have been passed down to us

על התסריט שהועבר אלינו

from generation to generation

מדור לדור

and the roles that, as men, we choose to take on

והתפקידים, שאנו כגברים, החלטנו לגלם

in our everyday lives.

בחיי היום יום שלנו.

So speaking of scripts,

אז אם דיברתי על תסריטים,

the first script I ever got came from my dad.

התסריט הראשון שקבלתי היה מאבא שלי.

My dad is awesome.

אבא שלי נפלא.

He's loving, he's kind, he's sensitive, he's nurturing,

הוא אוהב, הוא עדין, הוא רגיש, הוא מטפח,

he's here.

הוא כאן.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

He's crying.

הוא בוכה.

(Laughter)

(צחוק)

But, sorry, Dad, as a kid I resented him for it,

אבל, מצטער אבא, כילד כעסתי עליו בשל כך,

because I blamed him for making me soft,

כי האשמתי אותו שגרם לי להיות רך,

which wasn't welcomed in the small town in Oregon

דבר שלא היה מקובל בעיר קטנה באורגון

that we had moved to.

אליה עברנו.

Because being soft meant that I was bullied.

מכיוון שלהיות רך משמעו שחוויתי בריונות.

See, my dad wasn't traditionally masculine,

אתם מבינים, אבא שלי לא היה גברי באופן מקובל,

so he didn't teach me how to use my hands.

אז הוא לא לימד אותי איך להשתמש בידיים שלי.

He didn't teach me how to hunt, how to fight,

הוא לא לימד אותי לצוד, איך להילחם,

you know, man stuff.

אתם יודעים, דברים של גברים.

Instead he taught me what he knew:

במקום, הוא לימד אותי את מה שהוא ידע:

that being a man was about sacrifice

שלהיות גבר משמעו הקרבה

and doing whatever you can

ולעשות כל מה שניתן

to take care of and provide for your family.

לטפל לדאוג ולהעניק למשפחה שלך.

But there was another role I learned how to play from my dad,

אבל יש עוד תפקיד שלמדתי מאבא שלי כיצד לשחק,

who, I discovered, learned it from his dad,

והוא, כך גיליתי, למד את זה מאביו,

a state senator

סנטור

who later in life

שמאוחר יותר בחייו

had to work nights as a janitor to support his family,

נאלץ לעבוד כשרת בלילות כדי לפרנס את משפחתו,

and he never told a soul.

והוא לא סיפר זאת לאף אדם.

That role was to suffer in secret.

התפקיד הזה היה לסבול בסתר.

And now three generations later,

ועכשיו, לאחר שלושה דורות,

I find myself playing that role, too.

גם אני משחק את התפקיד הזה.

So why couldn't my grandfather just reach out to another man

אז למה סבא שלי לא יכל פשוט לפנות למישהו

and ask for help?

ולבקש עזרה?

Why does my dad to this day still think he's got to do it all on his own?

למה אבא שלי, עד היום, עדיין חושב שהוא צריך לעשות הכל בעצמו?

I know a man who would rather die

אני מכיר גבר שמעדיף למות

than tell another man that they're hurting.

מאשר לספר לגבר אחר שהם פגועים.

But it's not because we're just all, like, strong silent types.

אבל זה לא בגלל שכולנו, הטיפוס החזק והשתקן.

It's not. A lot of us men are really good at making friends, and talking,

זה לא זה. רבים מאיתנו הגברים ממש טובים ברכישת חברים, וגם בדיבורים,

just not about anything real.

רק לא על שום דבר משמעותי.

(Laughter)

(צחוק)

If it's about work or sports or politics or women,

אם מדובר בעבודה או ספורט או פוליטיקה או נשים,

we have no problem sharing our opinions,

אין לנו שום בעיה לחלוק את דעותינו,

but if it's about our insecurities or our struggles,

אבל אם זה על חוסר הביטחון שלנו או על המאבקים שלנו,

our fear of failure,

החשש מהכישלון,

then it's almost like we become paralyzed.

אז זה כמעט כאילו אנחנו הופכים למשותקים.

At least, I do.

לפחות אני כך.

So some of the ways that I have been practicing

אז כמה מהדרכים בהם אני מתרגל

breaking free of this behavior

כדי להשתחרר מההתנהגות הזאת

are by creating experiences that force me to be vulnerable.

היא על ידי יצירת מצבים שדורשים ממני להיות חשוף.

So if there's something I'm experiencing shame around in my life,

אז אם יש משהו שאני חש בושה לגביו בחיים שלי,

I practice diving straight into it,

אני מתרגל צלילה ישר לתוכו,

no matter how scary it is --

לא חשוב כמה שזה מפחיד --

and sometimes, even publicly.

ולפעמים, אפילו באופן ציבורי.

Because then in doing so

כי כאשר אני עושה את זה

I take away its power,

אני מפחית את הכוח שלו,

and my display of vulnerability

והפגנת החולשה שלי

can in some cases give other men permission to do the same.

יכולה במקרים מסוימים, לתת לאחרים את הרשות לעשות גם הם את אותו דבר.

As an example, a little while ago

כמו לדוגמה, לפני זמן קצר

I was wrestling with an issue in my life

נאבקתי בנושא מסוים בחיים שלי

that I knew I needed to talk to my guy friends about,

ידעתי שאני צריך לדבר עם החברים שלי לגביו,

but I was so paralyzed by fear

אבל הייתי משותק מרוב פחד

that they would judge me and see me as weak

שהם ישפטו אותי ויראו בי כחלש

and I would lose my standing as a leader

ואני אאבד את מקומי כמנהיג

that I knew I had to take them out of town on a three-day guys trip --

כך שידעתי שאני חייב לקחת אותם לטיול גברים לשלושה ימים מחוץ לעיר --

(Laughter)

(צחוק)

Just to open up. And guess what?

רק כדי להיפתח. ותנחשו מה?

It wasn't until the end of the third day

רק בסוף היום השלישי

that I finally found the strength to talk to them

סוף סוף אזרתי אומץ לדבר איתם

about what I was going through.

על מה שעובר עלי

But when I did, something amazing happened.

אבל כשעשיתי את זה, משהו מדהים קרה.

I realized that I wasn't alone,

גיליתי שלא הייתי לבד,

because my guys had also been struggling.

מכיוון שהחברים שלי גם הם נאבקו.

And as soon as I found the strength and the courage to share my shame,

וברגע שמצאתי את הכוחות והאומץ לחלוק בבושה שלי,

it was gone.

היא נעלמה.

Now, I've learned over time

עכשיו, למדתי במשך הזמן

that if I want to practice vulnerability,

שאם אני רוצה לתרגל פגיעות,

then I need to build myself a system of accountability.

אז אני צריך לבנות לעצמי מערכת של מחויבויות.

So I've been really blessed as an actor.

כך שאני באמת בורכתי כשחקן.

I've built a really wonderful fan base,

בניתי קהל אוהדים ממש נפלא,

really, really sweet and engaged,

באמת, באמת מתוק ומחובר,

and so I decided to use my social platform

אז החלטתי לנצל את הפלטפורמה התקשורתית שלי

as kind of this Trojan horse

כמו סוג של סוס טרויאני

wherein I could create a daily practice of authenticity and vulnerability.

שבו יכולתי ליצור תרגול יומי של אותנטיות ופגיעות.

The response has been incredible.

התגובות היו מדהימות,

It's been affirming, it's been heartwarming.

זה מחזק, זה מחמם לב.

I get tons of love and press and positive messages daily.

קיבלתי טונות של אהבה וחשיפה תקשורתית ותגובות חיוביות מדי יום.

But it's all from a certain demographic:

אבל זה הכל הגיע מחתך דמוגרפי מסוים:

women.

נשים.

(Laughter)

(צחוק)

This is real.

זו האמת.

Why are only women following me?

למה רק נשים עוקבות אחרי?

Where are the men?

איפה הגברים?

(Laughter)

(צחוק)

About a year ago, I posted this photo.

לפני כשנה, העליתי את התמונה הזאת.

Now, afterwards, I was scrolling through some of the comments,

מאוחר יותר, עברתי על חלק מהתגובות,

and I noticed that one of my female fans had tagged her boyfriend in the picture,

ושמתי לב שאחת המעריצות שלי תייגה את החבר שלה בתמונה,

and her boyfriend responded by saying,

והחבר שלה הגיב ואמר,

"Please stop tagging me in gay shit.

"בבקשה הפסיקי לתייג אותי בחרא של הומאים

Thx."

תודה."

(Laughter)

(צחוק)

As if being gay makes you less of a man, right?

כאילו שלהיות הומו הופך אותך פחות לגבר, נכון?

So I took a deep breath,

אז לקחתי נשימה עמוקה,

and I responded.

והגבתי.

I said,

אמרתי,

very politely, that I was just curious,

בנימוס רב, שאני רק סקרן,

because I'm on an exploration of masculinity,

בגלל שאני בתהליך גילוי של גבריות,

and I wanted to know why my love for my wife

ואני רוצה לדעת למה האהבה שלי לאשתי

qualified as gay shit.

נחשבת כחרא של הומאים.

And then I said, honestly I just wanted to learn.

ואז אמרתי, בכנות אני רק רוצה ללמוד.

(Laughter)

(צחוק)

Now, he immediately wrote me back.

אז, הוא מיד ענה לי בחזרה.

I thought he was going to go off on me, but instead he apologized.

חשבתי שהוא הולך לרדת עלי, אבל במקום זה הוא התנצל.

He told me how, growing up,

הוא סיפר לי איך, בילדותו,

public displays of affection were looked down on.

כל גילוי של חיבה בצורה פומבית התקבל בצורה שלילית.

He told me that he was wrestling and struggling with his ego,

הוא סיפר לי שהוא מתמודד ונאבק עם האגו שלו,

and how much he loved his girlfriend

וכמה שהוא אוהב את החברה שלו

and how thankful he was for her patience.

וכמה שהוא מודה על הסבלנות שלה.

And then a few weeks later,

ואז כמה שבועות מאוחר יותר,

he messaged me again.

הוא שלח לי שוב הודעה.

This time he sent me a photo

הפעם הוא שלח לי תמונה

of him on one knee proposing.

שלו על הברכיים מציע נישואין.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And all he said was, "Thank you."

וכל מה שהוא אמר זה "תודה".

I've been this guy.

אני הייתי הבחור הזה.

I get it.

אני מבין.

See, publicly, he was just playing his role,

רואים, כלפי חוץ, הוא רק שיחק את התפקיד שלו,

rejecting the feminine, right?

בדחייה של נשיות, נכון?

But secretly he was waiting for permission to express himself,

אבל בהסתר הוא חיכה לרשות לבטא את עצמו,

to be seen, to be heard,

להיראות, להישמע,

and all he needed was another man

וכל מה שהוא היה צריך זה גבר אחר

holding him accountable and creating a safe space for him to feel,

שיציב לו דין וחשבון ויצור עבורו מרחב בטוח להרגיש,

and the transformation was instant.

והשינוי היה מיידי.

I loved this experience,

ממש אהבתי את החוויה הזאת,

because it showed me that transformation is possible,

כי היא הראתה לי ששינוי כזה הוא אפשרי,

even over direct messages.

אפילו באמצעות התכתבות הודעות.

So I wanted to figure out how I could reach more men,

אז רציתי להבין איך אני יכול להגיע ליותר גברים,

but of course none of them were following me.

אבל כמובן אף אחד מהם לא עקב אחרי.

(Laughter)

(צחוק)

So I tried an experiment.

אז התחלתי בניסוי.

I started posting more stereotypically masculine things --

התחלתי להעלות דברים יותר גבריים באופן סטריאוטיפי --

(Laughter)

(צחוק)

Like my challenging workouts, my meal plans,

כמו תכנית האימונים המפרכת שלי, תכנית הארוחות שלי,

my journey to heal my body after an injury.

המסע שלי לריפוי הגוף אחרי פציעה.

And guess what happened?

ותנחשו מה קרה?

Men started to write me.

גברים התחילו לכתוב לי.

And then, out of the blue, for the first time in my entire career,

ואז, משום מקום, בפעם הראשונה בקריירה שלי,

a male fitness magazine called me,

התקשרו אלי ממגזין כושר לגברים,

and they said they wanted to honor me as one of their game-changers.

והם אמרו שהם רוצים לציין אותי כאחד מרשימת האנשים שמשנים את חוקי המשחק.

(Laughter)

(צחוק)

Was that really game-changing?

האם זה באמת היה שינוי של חוקי המשחק?

Or is it just conforming?

או שזה היה רק רצון להתאים?

And see, that's the problem.

ואתם רואים, זאת הבעיה.

It's totally cool for men to follow me

זה ממש מגניב לגברים לעקוב אחרי

when I talk about guy stuff

כשאני מדבר על דברים גבריים

and I conform to gender norms.

ואני מתאים את עצמי לנורמות המגדריות.

But if I talk about how much I love my wife

אבל אם אני מדבר על כמה שאני אוהב את אישתי

or my daughter or my 10-day-old son,

או את הבת שלי או את הבן בן 10 הימים שלי,

how I believe that marriage is challenging but beautiful,

איך אני מאמין שנישואין הם דבר מאתגר אבל נפלא,

or how as a man I struggle with body dysmorphia,

או איך שכגבר אני נאבק בהפרעת גוף דיסמורפית,

or if I promote gender equality, then only the women show up.

או אם אני מקדם שוויון מגדרי, אז רק נשים מגיבות.

Where are the men?

איפה הגברים?

So men, men, men,

אז גברים, גברים, גברים,

men!

גברים!

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I understand.

אני מבין.

Growing up, we tend to challenge each other.

כאשר אנו מתבגרים אנחנו נוטים לאתגר אחד את השני.

We've got to be the toughest,

אנחנו חייבים להיות הכי קשוחים,

the strongest, the bravest men that we can be.

הכי חזקים, הגברים האמיצים ביותר שאנו יכולים להיות.

And for many of us, myself included, our identities are wrapped up

ולרבים מאיתנו, כולל אני, הזהויות שלנו כרוכות

in whether or not at the end of the day we feel like we're man enough.

בשאלה אם בסוף היום אנחנו מרגישים או לא מרגישים גבריים מספיק.

But I've got a challenge for all the guys,

אבל יש לי אתגר לכל הגברים,

because men love challenges.

בגלל שגברים אוהבים אתגרים.

(Laughter)

(צחוק)

I challenge you to see if you can use the same qualities

אני מאתגר אתכם לראות אם אתם יכולים להשתמש באותן תכונות

that you feel make you a man

שאתם מרגישים שהופכים אתכם לגברים

to go deeper into yourself.

להגיע עמוק יותר בתוך עצמכם.

Your strength, your bravery, your toughness:

הכוח שלכם, האומץ, הקשיחות.

Can we redefine what those mean and use them to explore our hearts?

האם אנו יכולים להגדיר מחדש את המשמעות של אלה ולהשתמש בהם כדי לחקור את מה שבתוכנו?

Are you brave enough

האם אתם אמיצים מספיק?

to be vulnerable?

להיות פגיעים?

To reach out to another man when you need help?

לפנות לאדם אחר כאשר אתם זקוקים לעזרה?

To dive headfirst into your shame?

לקפוץ ישר לתוך הבושה שלכם?

Are you strong enough to be sensitive,

האם אתם חזקים מספיק להיות רגישים,

to cry whether you are hurting

לבכות כאשר אתם נפגעים

or you're happy,

או כאשר אתם מאושרים,

even if it makes you look weak?

אפילו אם זה מציג אתכם באור חלש?

Are you confident enough

האם אתם בטוחים מספיק בעצמכם

to listen to the women in your life?

להאזין לנשים בחייכם?

To hear their ideas and their solutions?

לשמוע את ההצעות והפתרונות שלהן?

To hold their anguish

להחזיק את ההתייסרות שלהן

and actually believe them,

ובאמת להאמין להם,

even if what they're saying is against you?

אפילו אם מה שהם אומרות הוא נגדכם?

And will you be man enough

והאם אתם יכולים להיות גברים מספיק

to stand up to other men when you hear "locker room talk,"

לעמוד מול גברים אחרים כאשר אתם שומעים שיחות "חדרי הלבשה,"

when you hear stories of sexual harassment?

כאשר אתם שומעים סיפורים על הטרדה מינית?

When you hear your boys talking about grabbing ass or getting her drunk,

כאשר אתם שומעים את הבנים שלכם מדברים על לתפוס תחת או לגרום לה להשתכר,

will you actually stand up and do something

האם תוכלו לעמוד ולעשות משהו

so that one day we don't have to live in a world

כך שיום אחד לא נאלץ לחיות בעולם

where a woman has to risk everything

בו נשים נדרשות לסכן הכל

and come forward to say the words "me too?"

ולצעוד קדימה ולומר את המילים "Me Too" (גם אני)?

(Applause)

(מחיאות כפיים)

This is serious stuff.

אלו דברים רציניים.

I've had to take a real, honest look

הייתי חייב לבחון בכנות ובאמת

at the ways that I've unconsciously been hurting the women in my life,

את הדרכים בהן פגעתי בנשים בחיי באופן לא מודע,

and it's ugly.

וזה מכוער.

My wife told me that I had been acting in a certain way that hurt her

אשתי אמרה לי שפעלתי באופן מסוים שפגע בה

and not correcting it.

ולא תיקנתי את זה.

Basically, sometimes when she would go to speak,

בפשטות, לפעמים שהיא רצתה לומר משהו,

at home or in public,

בבית או בציבור,

I would just cut her off mid-sentence and finish her thought for her.

הייתי פשוט נכנס לדבריה באמצע המשפט ומסיים את המחשבה שלה בשבילה.

It's awful.

זה נורא.

The worst part was that I was completely unaware when I was doing it.

החלק הנורא ביותר הוא שבכלל לא הייתי מודע לכך שאני עושה את זה.

It was unconscious.

זה היה לא מודע.

So here I am doing my part,

אז הנה אני מבצע את חלקי,

trying to be a feminist,

מנסה להיות פמיניסטי,

amplifying the voices of women around the world,

מגביר את קולן של הנשים מסביב לעולם,

and yet at home,

ועדיין בבית,

I am using my louder voice to silence the woman I love the most.

אני משתמש בקול החזק יותר שלי כדי להשתיק את האישה שאני הכי אוהב.

So I had to ask myself a tough question:

אז הייתי צריך לשאול את עצמי שאלה קשה:

am I man enough

האם אני גבר מספיק

to just shut the hell up and listen?

פשוט לסתום את הפה ולהקשיב?

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I've got to be honest. I wish that didn't get an applause.

אני חייב להיות כנה, הלוואי שלא הייתי מקבל מחיאות כפיים.

(Laughter)

(צחוק)

Guys,

חברה,

this is real.

זה אמיתי.

And I'm just scratching the surface here,

ואני רק מגרד את פני השטח כאן,

because the deeper we go, the uglier it gets, I guarantee you.

כי ככל שאני חופר יותר עמוק, זה נהיה יותר מכוער, אני מבטיח לכם.

I don't have time to get into porn and violence against women

אין לי זמן להיכנס לפורנו ואלימות נגד נשים

or the split of domestic duties

או לחלוקת התפקידים בבית

or the gender pay gap.

או להפרשי שכר בין המגדרים.

But I believe that as men,

אבל אני מאמין שכגברים,

it's time we start to see past our privilege

הגיע הזמן להתחיל לראות מעבר לזכויות היתר שלנו

and recognize that we are not just part of the problem.

ולהכיר בכך שאנחנו לא רק חלק מהבעיה.

Fellas, we are the problem.

חברים, אנחנו הבעיה עצמה.

The glass ceiling exists because we put it there,

תקרת הזכוכית קיימת כי אנחנו שמנו אותה שם,

and if we want to be a part of the solution,

ואם אנחנו רוצים להיות חלק מהפתרון,

then words are no longer enough.

אז מילים כבר לא מספיקות.

There's a quote that I love that I grew up with from the Bahá'í writings.

יש ציטוט שאני אוהב וגדלתי עליו מהכתבים הבהאיים.

It says that "the world of humanity is possessed of two wings,

שאומר ש"העולם האנושי הוא בעל שתי כנפיים,

the male and the female.

הגברי והנשי.

So long as these two wings are not equivalent in strength,

כל עוד שתי הכנפיים אינן שוות בכוחן,

the bird will not fly."

הציפור לא תעוף."

So women,

אז נשים,

on behalf of men all over the world

בשם הגברים בכל עולם

who feel similar to me,

שמרגישים כמוני,

please forgive us

אנא סלחו לנו

for all the ways that we have not relied on your strength.

על כל הדרכים שלא סמכנו על הכוח שלכן.

And now I would like to ask you to formally help us,

וכעת אני רוצה לבקש מכם באופן רשמי לעזור לנו,

because we cannot do this alone.

כי אנחנו לא יכולים לעשות את זה לבד.

We are men. We're going to mess up.

אנחנו גברים, אנחנו נפשל.

We're going to say the wrong thing. We're going to be tone-deaf.

אנחנו נגיד את הדברים הלא נכונים. אנחנו נזייף.

We're more than likely, probably, going to offend you.

יש סבירות גבוהה, כמעט בטוח שנפגע בכן.

But don't lose hope.

אבל אל תאבדו תקווה.

We're only here because of you,

אנחנו כאן רק בגללכן,

and like you, as men, we need to stand up and become your allies

וכמוכן, כגברים, אנחנו צריכים לעמוד ולהפוך לבעלי הברית שלכן

as you fight against

במלחמה שלכן נגד

pretty much everything.

פחות או יותר הכל.

We need your help in celebrating our vulnerability

אנחנו צריכים את העזרה שלכן לשמוח בפגיעות שלנו

and being patient with us

ושתהיו סבלניות אלינו

as we make this very, very long journey

בזמן שאנו יוצאים למסע המאד מאד ארוך הזה

from our heads to our hearts.

מהראש שלנו ללב שלנו.

And finally to parents:

ולסיום להורים:

instead of teaching our children

במקום ללמד את הילדים שלנו

to be brave boys or pretty girls,

להיות בנים אמיצים או בנות יפות,

can we maybe just teach them how to be good humans?

אולי רק נלמד אותם להיות בני אדם טובים?

So back to my dad.

אז בחזרה לאבא שלי.

Growing up, yeah, like every boy, I had my fair share of issues,

בצעירותי, כמו כל ילד אחר היו לי בעיות,

but now I realize that it was even thanks to his sensitivity

אבל עכשיו אני מבין שזה היה הודות לרגישות שלו

and emotional intelligence

ולאינטליגנציה הרגשית שלו

that I am able to stand here right now talking to you in the first place.

אני מסוגל לעמוד כאן היום ולדבר אתכם בכלל.

The resentment I had for my dad I now realize had nothing to do with him.

הכעס שהיה לי כלפי אבא שלי לא היה קשור אליו בכלל.

It had everything to do with me and my longing to be accepted

זה היה הכל קשור אלי ולצורך שלי להיות מקובל

and to play a role that was never meant for me.

ולשחק את התפקיד שמעולם לא היה מיועד עבורי.

So while my dad may have not taught me how to use my hands,

אז אמנם אבא שלי מעולם לא לימד אותי איך להשתמש בידיים,

he did teach me how to use my heart,

הוא כן לימד אותי איך להשתמש בלב שלי,

and to me that makes him more a man than anything.

ובשבילי זה הופך אותו ליותר גבר מכל דבר אחר.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)