Without farmers, you'd be hungry, naked and sober | Eric Sannerud

תרגום: Yael Ring עריכה: Jenny Rublevsky

So what do people usually say when you're about to give a public talk?

אז מה אנשים אומרים בדרך כלל לפני שאתה עומד לתת הרצאה?

It's to imagine that your audience is naked.

זה לדמיין שהקהל שלך עירום.

(Laughter)

(צחוק)

Well, I'm doing a different trick tonight,

ובכן, אני עושה טריק אחר הערב,

and I'm going to imagine all of us without farmers,

ואני הולך לדמיין את כולנו ללא חקלאים,

and well, it's not so much different.

והאמת שזה לא שונה בהרבה.

[Without farmers you'd be hungry, naked and sober]

[ללא חקלאים תהיו רעבים, עירומים ופיקחים]

(Laughter)

(צחוק)

And our farmers do so much more for us

והחקלאים עושים כל כך הרבה יותר מזה עבורנו

than simply feed and clothe and provide us excellent things to drink.

מסתם להאכיל ולהלביש אותנו ולספק לנו סוגי שתיה מצוינים.

Our farmers are an important part of all of our communities,

החקלאים שלנו הם חלק מרכזי בכל הקהילות שלנו,

particularly our rural communities.

במיוחד בישובים כפריים.

And more than that,

ויתרה מכך,

they're a strong driver of resilient economics.

הם הכוח המניע לכלכלה חזקה.

Think about it this way:

תחשבו על זה ככה:

When a brewer buys hops from me, grown here in Minnesota,

כשיצרן בירה קונה לתת ממני, שגידלתי כאן במינסוטה,

90 percent of that dollar stays in our state,

90 אחוז מהדולר שהוא שילם נשאר במדינה שלנו,

compared to just 10 percent when they buy it from somewhere else.

בהשוואה לרק 10 אחוזים כשהם קונים אותו ממקום אחר.

What that means is a lot.

המשמעות של זה היא גדולה.

That 90 percent means local jobs.

אותם 90 אחוזים משמעם מקומות עבודה מקומיים.

It means tax revenue for better schools and roads.

משמעם הכנסות מסים עבור בתי ספר וכבישים טובים יותר.

It means support for the co-ops, the mechanics,

משמעם תמיכה בארגונים ובעובדים,

all the support staff that are needed for a farm to thrive.

וכל צוות התמיכה הנדרש כדי שחווה תשגשג.

And they're our best stewards of the land.

והם הפועלים הכי טובים במדינה.

This quote, I think, exemplifies what our family farmers do for us

הציטוט הזה, אני חושב, מדגים את מה שהחקלאים המשפחתיים מספקים לנו

in stewarding our shared natural resources.

על ידי טיפול במקורות הטבע המשותפים שלנו.

"That land is a community is the basic concept of ecology,

"שאדמה היא קהילה, היא הפירוש הפשוט של אקולוגיה,

but that land is to be loved and respected as an extension of ethics."

אבל גם שיש לאהוב ולכבד את האדמה כהרחבה של הערכים".

Now, they sure do a lot of good stuff for us.

הם עושים הרבה דברים טובים בשבילנו.

And our family farmers are great, we'd all agree.

והחקלאים המשפחתיים שלנו הם נפלאים, כולנו מסכימים.

However,

למרות זאת,

the trends in agriculture today are dire.

המגמות בחקלאות היום הן מסוכנות.

The average age of a farmer in America,

הגיל הממוצע של חקלאי באמריקה,

according to the latest agricultural census --

לפי הסקר החקלאי האחרון --

58.3.

58.3.

Of all the farmers,

מכל החקלאים,

33 percent are 65 plus.

33 אחוזים הינם בגילאי 65 ומעלה.

That's a little caricature of my grandpa.

זאת קריקטורה קטנה של סבא שלי.

(Laughter)

(צחוק)

He's still farming,

הוא עדיין עובד כחקלאי,

and he's much older than 65.

והוא הרבה יותר מבוגר מגיל 65.

But to put that in perspective,

אבל לשם השוואה,

another important public service job, teaching,

עוד עבודה ציבורית חשובה, הוראה,

average age of teachers is 42.

הגיל הממוצע של מורים הוא 42.

Our farmers are pretty old in this country.

החקלאים במדינה שלנו די זקנים.

And unfortunately,

ולרוע המזל,

when they retire, if they retire,

כשהם פורשים, אם הם פורשים,

we're not really replacing them.

אנחנו לא ממש מוצאים להם מחליפים.

Of all the farmers that we added in this country

מכל החקלאים שהוספנו במדינה הזו

between 2008 and 2012,

בין 2008 ל-2012,

across the entire United States --

בכל רחבי ארה"ב --

see if you can catch this difference --

תראו אם תוכלו לגלות את ההבדל הזה --

we added 2,000 under the age of 30.

הוספנו 2,000 חקלאים מתחת לגיל 30.

I'm one of those.

אני אחד מאלה.

I'll be around to autograph some photos later, if you'd like.

אני אחתום על תמונות בהמשך, אם תרצו.

(Laughter)

(צחוק)

But, you know, our farmers are getting older

אבל, אתם יודעים, החקלאים שלנו מזדקנים

and we're not replacing them --

ואנחנו לא מוצאים להם מחליפים --

what's going on here?

מה קורה כאן?

What are we going to do?

מה אנחנו הולכים לעשות?

And I think there's a reason folks aren't coming into it,

ואני חושב שיש סיבה בגללה אנשים לא נרתמים לזה,

and that's prices.

וזה המחירים.

We're going to go through a couple of slides like this.

אנחנו הולכים להעביר כמה שקופיות כמו זו.

Milk: This is the average retail price of a gallon of milk in the United States.

חלב: זה המחיר הממוצע לצרכן של 3.7 ליטר חלב בארצות הברית.

Four dollars forty-nine cents.

ארבע דולרים ו-49 סנטים.

How much do you think the farmer gets?

כמה אתם חושבים שהחקלאים מקבלים?

Dollar thirty-two.

דולר תשעים ושתיים.

We'll try again with bread.

ננסה שוב עם לחם.

Average retail price of bread in America, three forty-nine.

המחיר הממוצע לצרכן של לחם באמריקה, 3.49.

Farmer gets ...

החקלאי מקבל...

Twelve cents.

12 סנטים.

Audience: Oh!

הקהל: או!

And so how are we supposed to have strong local farms

ואיך אנחנו אמורים שיהיו לנו חוות מקומיות חזקות

in this scenario?

במצב הזה?

What are we supposed to do if there aren't any local farmers left?

מה אנחנו אמורים לעשות אם לא יישארו שום חקלאים מקומיים?

And this isn't just a farmer problem,

וזאת לא רק בעיה של חקלאים,

it's not just something for the few of us farmers to sort out.

זה לא משהו שאנחנו החקלאים צריכים לפתור.

This is an all-of-us problem.

זאת בעיה שכוללת את כולנו.

This is rural and it's urban and it's statewide and it's nationwide.

זאת בעיה יישובית ועירונית והיא כוללת את כל המדינה וכל האומה.

So what do we do about it?

אז מה אנחנו צריכים לעשות?

I'll tell you that.

אני אספר לכם.

But first, a story.

אבל קודם, סיפור.

The green movement, we're all kind of familiar,

התנועה הירוקת, שכולנו מכירים אותה,

started in the '60s, planting trees.

התחילה בשנות ה-60, לנטוע עצים.

And now we've come such a long way.

ועכשיו עברנו כברת דרך כל כך גדולה.

Green is part of our day-to-day lives.

התנועה היא חלק מחיי היומיום שלנו.

It's part of the day-to-day lives of Fortune 500 businesses.

הוא חלק מהיומיום של חברות מובילות בשוק.

It's the subject of international treaties,

הוא מעוגן באמנות בינלאומיות

the subject of presidential debates.

נושא לדיוני בחירות.

You and I, we switch our light bulbs,

אתם ואני, אנחנו מחליפים את הנורות שלנו,

we use reusable bags.

אנחנו משתמשים בשקיות רב פעמיות.

We participate in the green movement each and every day.

אנחנו תורמים לתנועה הירוקה בכל יום ויום.

Yet ...

ועדיין --

and this is how we get to the idea --

וככה נגיע לשורה התחתונה --

the food movement,

תנועת המזון,

relatively younger, but also somewhat familiar, I imagine.

יחסית צעירה יותר אבל גם די מוכרת אני חושב.

You go to the grocery store,

אתם הולכים לחנות המכולת,

you see a sign that says "Buy local,"

אתם רואים שלט שאומר "קנו תוצרת מקומית",

you go to the farmers market, you go to the co-op,

אתם הולכים לשוקי האיכרים, אתם הולכים לסופרמרקטים,

you read books by prominent authors.

אתם קוראים ספרים של סופרים ידועים.

The food movement to date

תנועת המזון עד כה

could be summarized as voting with your fork.

אפשר לסכם אותה כהצבעה במזלג שלך.

The idea is: you pull a dollar out of your wallet --

הרעיון הוא: אתה שולף דולר מהארנק שלך --

how you spend that dollar affects the food system.

איך אתה בוחר לבזבז את הדולר הזה היא הבחירה שלך --

It supports farmers close to home.

היא תומכת בחקלאים קרוב לבית.

And that's all well and good, but where are we going?

וזה הכל טוב ויפה, אבל מה הכיוון שלנו?

How do we get to our renewable-energy moment

איך נשיג את רקע האנרגיה המתחדשת שלנו

like the green movement did?

כמו שעשתה התנועה הירוקה?

And this, I think, is what we need to do.

וזה, לדעתי, הוא מה שאנחנו צריכים לעשות.

Just voting with our fork is not solving the issues

רק להצביע במזלג שלנו לא פותר את הבעיה

that our farmers are facing.

שעומדת בפני החקלאים שלנו.

And so we need to do more than that.

ולכן אנחנו צריכים לעשות יותר מכך.

I believe we must move on from just voting with our fork

אני מאמין שאנחנו צריכים לעבור מהצבעה במזלג

to voting with our vote.

להצבעה בזכות ההצבעה שלנו.

We need to take our dollars

אנחנו צריכים לקחת את הדולרים שלנו

and continue to spend them locally.

ולהמשיך להוציא אותם באופן מקומי.

We also need to show up at the ballot box for our farmers.

אנחנו צריכים להצביע בקלפי עבור החקלאים שלנו.

This is bigger than just buying local strawberries

זה גדול יותר מפשוט לקנות תותים מקומיים

once a year at a pick-your-own.

פעם בשנה בקטיף עצמי.

This is a year-round effort that we must make together

זה מאמץ מסביב לשנה שאנחנו חייבים לעשות יחד

to make the change we need.

כדי להגיע לשינוי שאנחנו זקוקים לו.

Changes like fair pricing for farmers.

שינויים כמו מחירים הוגנים לחקלאים.

That's quotas, supply management,

מכסות, ניהול מלאי,

guaranteed prices.

מחירים מובטחים.

Changes like fair and open trade.

שינויים כמו סחר הוגן ופתוח.

That means ending trade wars.

וזה אומר סיום מלחמות הסחר.

And yeah, of course it means voting.

וכן, כמובן שזה אומר להצביע.

Now we all knew that one already, though.

עכשיו אנחנו כבר ידענו את זה.

For example, it's working.

לדוגמא, זה עובד.

Hey, who's that?

הי, מי זה?

(Laughter)

(צחוק)

Just this year in Minnesota,

רק השנה במינסוטה,

we've passed a historic, first-in-the-country tax credit.

העברנו הקלה במס היסטורית הראשונה במדינה.

The Beginning Farmer Tax Credit.

הקלות לחקלאים מתחילים.

It incentivizes our transition of land

זה ממריץ את מעבר האדמות

from the existing generation to the next generation.

מהדור הנוכחי לדור הבא.

That was done by a handful of us young farmers --

שנעשה ע"י קומץ מאתנו, החקלאים הצעירים --

we certainly don't have money, you saw that earlier.

לנו אין את הכסף, כבר ראיתם את זה.

We don't have political experience.

אין לנו ניסיון פוליטי.

But we showed up, and we made our voices heard.

אבל הגענו, והשמענו את קולנו.

And thanks to the support of farmers and non-farmers alike,

והודות לתמיכה של חקלאים ואחרים,

we got something incredible done here in this state.

הצלחנו להשיג משהו מדהים כאן במדינה.

If we can do it, anybody can do it.

אם אנחנו יכולים לעשות את זה, כל אחד יכול.

Now, that was all light and fuzzy and feels pretty happy.

כל זה היה קליל ונעים והרגיש די שמח.

Skeptics in the audience, you're here.

הסקפטים בקהל, אתם כאן.

That would be me, if I were here.

זה היה אני, אם אני הייתי כאן.

Skeptics are thinking,

הסקפטים חושבים,

"Wow, what do we need to change about our food system?"

"ואוו, מה אנחנו צריכים לעשות כדי לשנות את מערכת המזון שלנו?"

Farmers are great.

חקלאים הם נפלאים.

We have unlimited food, and it's real cheap, too,

יש לנו מזון בשפע, וגם בזול.

isn't that great?

נכון שזה טוב?

Well, unfortunately,

ובכן, לרוע המזל,

in the '80s and the '90s in this country, we went down a path of policy

בשנות ה-80 וה-90 במדינה הזאת, בחרנו במדיניות

that could be described as "get big or get out."

שאפשר לכנות אותה כ"תגדל או תצא".

And what "get big or get out" means is you maximize production

ומה ש"תגדל או תצא" משמעו שאתה ממקסם את הייצור

while minimizing costs.

ומצמצם את ההוצאות.

On its face value, that sounds pretty simple.

על פניו, זה נשמע די פשוט.

However, that shift turned our farmers from a venerated class

למרות זאת, השינוי הזה גרם לחקלאים שלנו להפוך ממגזר נערץ

and a valued class in our society

ומגזר מוערך בחברה שלנו

into a cost to be minimized.

לעלות שיש לצמצם אותה.

That shift made it so that my great-grandfather,

השינוי הזה גרם לכך שסבא רבא שלי,

who supported the family with six cows,

שכלכל את המשפחה שלו ע"י שש פרות,

that same dairy,

אותה המחלבה,

trying to support their family, has to be 600 cows today.

שצריכה לכלכל את המשפחה שלו צריכה לעמוד על 600 פרות כיום.

Six-thousand-cow dairies are not unheard of.

מחלבות בנות 6,000 פרות אינן דבר שכיח.

What happens when there's this one dairy farm

מה קורה כשיש מחלבה אחת בלבד

in an entire county,

בכל המדינה

where there used to be hundreds?

כשהיו בה פעם מאות מחלבות?

The same could be said with corn or beans or field crops.

אותו הדבר נכון גם לגבי תירס, או קטניות או גידולים אחרים.

What happens when it takes 10,000 acres for one person to support themselves?

מה קורה כשנדרשים 10,000 דונמים לאדם אחד כדי שיוכל לכלכל את עצמו?

When it used to only take 40.

כשפעם נדרשו רק 40 דונמים.

We know what happens, we read about it in the news.

אנחנו יודעים מה קורה, קראנו על זה בחדשות.

Broadly determined, rural decline,

ירידה חדה ביישובי הפריפריה,

but schools close, schools consolidate,

בתי ספר נסגרים, מאוחדים,

post offices close, grocery stores close.

משרדי דואר נסגרים, חנויות מכולת נסגרות.

People leave,

אנשים עוזבים,

the community suffers and goes away.

הקהילה סובלת ונעלמת.

I believe all of us in this audience with ties to rural Minnesota

אני מאמין שכל מי שנמצא כאן בקהל ויש לו קשרים לפריפריה במינסוטה

know this story well.

מכיר הסיפור הזה היטב.

This is not a problem that we can solve with farmers markets and good intentions.

זאת אינה בעיה שאנחנו יכולים לפתור בעזרת שווקי איכרים וכוונות טובות.

We have to do more for our farmers.

עלינו לעשות עוד עבור החקלאים שלנו.

Policy got us into this mess,

מדיניות הכניסה אותנו לבור הזה,

and policy can get us out.

ומדיניות תוכל להוציא אותנו ממנו.

American farmers are only getting older, fewer and poorer,

החקלאים האמריקאים רק הולכים ומזדקנים, הולכים ומתמעטים, ונהיים יותר עניים,

yet they are crucial to our state.

ועדיין הם הכרחיים למדינה שלנו.

They're the vibrancy in our rural communities.

הם כוח החיים בקהילות הכפריות שלנו.

They're the drivers of economic growth and stability,

הם הגורמים לצמיחה ויציבות כלכלית,

and they are our best protectors of our shared resources

והם המגינים הטובים ביותר של המשאבים המשותפים שלנו

of land, water and air.

של אדמה, מים ואוויר.

So we have to do better for them.

אז עלינו לעשות יותר בשבילם.

So join me, would you?

אז בבקשה תצטרפו אלי?

Let's fight for our farmers.

בואו נילחם עבור החקלאים שלנו.

You can see it,

אתם יכולים לראות את זה,

we're already doing it in Minnesota, having great success.

אנחנו כבר עושים זאת במינסוטה בהצלחה מרובה.

And together, we can do even more.

ויחד נוכל לעשות עוד יותר.

And we must.

ואנחנו חייבים.

So we were voting with our fork before,

אז הצבענו בעזרת המזלג שלנו לפני כן,

and we want to keep doing that.

ואנחנו רוצים להמשיך לעשות זאת.

But if I could have one idea for you to go home with today,

אבל אם אוכל להשאיר אתכם עם רעיון אחד שתיקחו הביתה אתכם היום,

it's vote with your vote.

הוא תשתמשו בזכות ההצבעה שלכם.

And so to that end,

וכדי לעשות זאת,

on the count of three, I'd like all of us to say it together.

אני אספור עד שלוש, וכולנו נאמר זאת יחד,

Are you ready?

אתם מוכנים?

OK, one,

אוקיי, אחד,

two,

שתיים,

three.

שלוש.

Audience: Vote with your vote.

הקהל: השתמשו בזכות ההצבעה שלכם.

Very nice, thank you.

יפה מאוד, תודה רבה,

I think you got it.

אני חושב שהבנתם את זה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)