Bran Ferren: To create for the ages, let's combine art and engineering

מתרגם: Boaz Hovav מבקר: Ido Dekkers

Good morning.

בוקר טוב.

When I was a little boy,

כשהייתי ילד קטן,

I had an experience that changed my life,

חוויתי חוויה ששינתה את חיי,

and is in fact why I'm here today.

ובזכותה אני נמצא כאן היום.

That one moment

מדובר ברגע אחד

profoundly affected how I think about

שהשפיע באופן עמוק על הדרך בה אני חושב על

art, design and engineering.

אומנות, עיצוב והנדסה.

As background, I was fortunate enough to grow up

לגבי הרקע שלי, התמזל מזלי לגדול

in a family of loving and talented artists

במשפחה של אוהבי אומנות ואמנים מוכשרים

in one of the world's great cities.

באחת מהערים המדהימות בעולם.

My dad, John Ferren, who died when I was 15,

אבי, ג'והן פרן, שהלך לעולמו כשהייתי בן 15,

was an artist by both passion and profession,

היה אמן בתשוקתו ובמקצועו,

as is my mom, Rae.

ממש כמו אמי, ריי.

He was one of the New York School

הוא היה אחד ממייסדי האסכולה הניו יורקית

abstract expressionists who,

של הציור האקספרסיוניסטי המופשט,

together with his contemporaries,

אשר ביחד עם בני דורו,

invented American modern art,

המציאו את האומנות האמריקאית המודרנית,

and contributed to moving the American zeitgeist

ותרמו לקידום רוח הזמן האמריקאית

towards modernism in the 20th century.

ולפיתוח האומנות המודרנית של המאה ה- 20.

Isn't it remarkable that, after thousands of years

מדהים לחשוב על כך, שאחרי אלפי שנים

of people doing mostly representational art,

בהם אנשים יצרו בעיקר אומנות שהציגה את המציאות,

that modern art, comparatively speaking,

האומנות המודרנית, שבאופן יחסי

is about 15 minutes old,

היא בת כ- 15 דקות,

yet now pervasive.

הספיקה להתפשט בכל העולם.

As with many other important innovations,

כפי שקרה להמצאות חשובות רבות אחרות,

those radical ideas required no new technology,

השינויים העמוקים לא דרשו טכנולוגיה חדשה,

just fresh thinking and a willingness to experiment,

רק חשיבה מקורית ונכונות להתנסות,

plus resiliency in the face of near-universal criticism

בתוספת גמישות אל מול הביקורת

and rejection.

והדחייה מהעולם.

In our home, art was everywhere.

בביתנו, האומנות נכחה בכל מקום.

It was like oxygen,

היא הייתה כמו חמצן,

around us and necessary for life.

מקיפה אותנו וחיונית לחיינו.

As I watched him paint,

כשצפיתי בו מצייר,

Dad taught me that art

אבא לימד אותי שאומנות

was not about being decorative,

אינה עוסקת בקישוט,

but was a different way of communicating ideas,

אלא היא דרך חלופית להעברת רעיונות,

and in fact one that could bridge the worlds

שיכולה לגשר בין עולמות

of knowledge and insight.

הידע והתובנה.

Given this rich artistic environment,

בהתחשב בסביבה האמנותית בה גדלתי,

you'd assume that I would have been compelled

ניתן היה להניח שאני אמשיך

to go into the family business,

ואצטרף לעסק המשפחתי,

but no.

אבל לא.

I followed the path of most kids

אני בחרתי בדרך של רוב הילדים

who are genetically programmed

שמתוכנתים מבחינה גנטית

to make their parents crazy.

לשגע את ההורים.

I had no interest in becoming an artist,

לא הבעתי כל עניין בקריירה אמנותית,

certainly not a painter.

בטח שלא בציור.

What I did love was electronics and machines --

אני אהבתי אלקטרוניקה ומכונות --

taking them apart, building new ones,

לפרק אותם, לבנות מחדש,

and making them work.

לגרום להם לעבוד.

Fortunately, my family also had engineers in it,

למזלי, היו במשפחתי גם כמה מהנדסים,

and with my parents,

ויחד עם הורי,

these were my first role models.

הם היו המודלים לחיקוי שלי.

What they all had in common

מה שהיה משותף לכולם

was they worked very, very hard.

היה שהם עבדו מאד, מאד קשה.

My grandpa owned and operated a sheet metal

סבא שלי היה הבעלים והמפעיל של מפעל לייצור ארונות

kitchen cabinet factory in Brooklyn.

מטבח מלוחות פח בברוקלין.

On weekends, we would go together to Cortlandt Street,

בסופי השבוע, היינו הולכים חד לרחוב קורטלנדט,

which was New York City's radio row.

בו ישבו תחנות הרדיו של העיר ניו-יורק.

There we would explore massive piles

שם היינו נוברים בערמות עצומות

of surplus electronics,

של פסולת אלקטרונית,

and for a few bucks bring home treasures

ועבור פרוטות היינו מביאים הביתה אוצר

like Norden bombsights

כמו מחשבי הכוונה אנלוגיים של פצצות

and parts from the first IBM tube-based computers.

וחלקים של מחשבי מנורות מתוצרת IBM.

I found these objects both useful and fascinating.

לטעמי, המציאות הללו היו שימושיות ומרתקות.

I learned about engineering and how things worked,

למדתי על הנדסה ועל הדרך בה דברים עובדים,

not at school

לא בבית הספר

but by taking apart and studying

אלא על ידי פירוק ולמידה

these fabulously complex devices.

של אותם מתקנים אלקטרוניים מסובכים.

I did this for hours every day,

ביליתי שעות בכל יום בפרוק מתקנים,

apparently avoiding electrocution.

וכפי שאתם רואים לא התחשמלתי למוות בתהליך.

Life was good.

החיים היו נפלאים.

However, every summer, sadly,

אבל, בכל קיץ, למרבה העצב,

the machines got left behind

נאלצתי לזנוח את המכונות

while my parents and I traveled overseas

ולנסוע עם הורי אל מעבר לים

to experience history, art and design.

על מנת לחוות את עולם ההיסטוריה, האומנות והעיצוב.

We visited the great museums and historic buildings

ביקרנו במוזיאונים הגדולים בעולם ובבניינים ההיסטוריים

of both Europe and the Middle East,

של אירופה והמזרח התיכון,

but to encourage my growing interest

אבל על מנת לעודד את ההתעניינות שלי

in science and technology,

במדע ובטכנולוגיה,

they would simply drop me off in places

ההורים שלי היו משאירים אותי במקומות

like the London Science Museum,

כמו מוזיאון המדע של לונדון,

where I would wander endlessly for hours by myself

שם הייתי משוטט במשך שעת לבדי,

studying the history of science and technology.

ולומד את ההיסטוריה של המדע והטכנולוגיה.

Then, when I was about nine years old,

ואז, כשהייתי בערך בן 9,

we went to Rome.

נסענו לרומא.

On one particularly hot summer day,

ביום קיץ חם מאד אחד,

we visited a drum-shaped building that from the outside

ביקרנו במבנה דמוי תוף שמבחוץ

was not particularly interesting.

לא נראה מעניין במיוחד.

My dad said it was called the Pantheon,

אבי אמר שהמבנה נקרא הפנתאון,

a temple for all of the gods.

מקדש לכל האלים.

It didn't look all that special from the outside,

הבניין לא נראה מרשים מבחוץ,

as I said, but when we walked inside,

כפי שציינתי, אבל כשנכנסנו פנימה,

I was immediately struck by three things:

שלושה דברים הממו אותי מיד:

First of all, it was pleasantly cool

ראשית, היה נעים וקריר בתוך הבניין

despite the oppressive heat outside.

למרות החום המעיק בחוץ.

It was very dark, the only source of light

היה חשוך מאד, מקור האור היחיד

being an big open hole in the roof.

היה פתח גדול בגג.

Dad explained that this wasn't a big open hole,

אבא הסביר לי שלא מדובר בחור גדול ופתוח,

but it was called the oculus,

אלא בפתח שמכונה 'אוקולוס'

an eye to the heavens.

עין לשמיים.

And there was something about this place,

והיה משהו נוסף במקום,

I didn't know why, that just felt special.

לא ידעתי למה, אבל הוא הרגיש מיוחד.

As we walked to the center of the room,

בזמן שהלכנו לכיוון מרכז החדר,

I looked up at the heavens through the oculus.

הבטתי למעלה לשמיים דרך האוקולוס.

This was the first church that I'd been to

זו הייתה הפעם הראשונה בה ראיתי כנסייה

that provided an unrestricted view

שאפשרה קשר עין ישיר

between God and man.

בין אלוהים לאדם.

But I wondered, what about when it rained?

אבל אני תהיתי, מה קורה כשיורד גשם?

Dad may have called this an oculus,

אבי אולי קורה לפתח אוקולוס,

but it was, in fact, a big hole in the roof.

אבל מדובר, בפועל, בפתח גדול בגג.

I looked down and saw floor drains

הבטתי למטה, וראיתי תעלות ניקוז

had been cut into the stone floor.

שנחצבו ברצפת האבן.

As I became more accustomed to the dark,

ככל שהתרגלתי לחושך,

I was able to make out details of the floor

הצלחתי לראות עוד פרטים של רצפת הבניין

and the surrounding walls.

ואת הקירות המקיפים.

No big deal here, just the same statuary stuff

לא היו כאן פרטים מעניינים, רק הפסלים הרגילים

that we'd seen all over Rome.

שראינו ברחבי העיר רומא.

In fact, it looked like the Appian Way

למעשה, נראה כאילו איש המכירות האבן של הדרך הרומית (ויה אפיה)

marble salesman showed up

הגיע למקדש

with his sample book, showed it to Hadrian,

עם אותן דוגמאות שַיִש, הציג אותן לקיסר אדריאנוס,

and Hadrian said, "We'll take all of it."

ואדריאנוס אמר, "נראה לי שניקח הכל."

(Laughter)

(צחוק)

But the ceiling was amazing.

אבל התקרה הייתה מדהימה.

It looked like a Buckminster Fuller geodesic dome.

היא נראתה כמוו הכיפה הגאודזית (כיפת משולשים) של האדריכל באקמינסטר פולר.

I'd seen these before,

ראיתי כיפות כאלה בעבר,

and Bucky was friends with my dad.

ובאקי היה חבר של אבי.

It was modern, high-tech, impressive,

הכיפות היו מבנים מודרניים, עתירי טכנולוגיה, מרשימים,

a huge 142-foot clear span

ברדיוס של 40 מטר

which, not coincidentally, was exactly its height.

שלא במקרה, היה גם הגובה שלהן.

I loved this place.

אהבתי את המבנה.

It was really beautiful and unlike anything I'd ever seen before,

הוא היה יפהפה ושונה מכל מבנה שראיתי קודם לכן,

so I asked my dad, "When was this built?"

אז שאלתי את אבי, "מתי בנו אותו?"

He said, "About 2,000 years ago."

והוא ענה, "לפני 2,000 שנה בערך."

And I said, "No, I mean, the roof."

ואני אמרתי, "לא, התכוונתי לגג."

You see, I assumed that this was a modern roof

אתם מבינים, אני הנחתי שמדובר בגג מודרני

that had been put on because the original

שהוקם מעל המבנה בגלל שהגג המקורי נהרס באחת ממלחמות העבר.

was destroyed in some long-past war.

He said, "It's the original roof."

אבי אמר, "זה הגג המקורי."

That moment changed my life,

הרגע הזה שינה את חיי,

and I can remember it as if it were yesterday.

ואני זוכר זאת כאילו זה קרה אתמול.

For the first time, I realized people were smart

בפעם הראשונה בחיי, הבנתי שהיו אנשים חכמים

2,000 years ago. (Laughter)

כבר לפני 2,000 שנה. (צחוק)

This had never crossed my mind.

אף פעם לא חשבתי על זה.

I mean, to me, the pyramids at Giza,

עבורי, הפירמידות בגיזה,

we visited those the year before,

ביקרנו בהן שנה קודם,

and sure they're impressive, nice enough design,

והן היו מרשימות, עם עיצוב יפה,

but look, give me an unlimited budget,

אבל תבינו, אם היו נותנים לי תקציב בלתי מוגבל,

20,000 to 40,000 laborers, and about 10 to 20 years

20,000 עד 40,000 עובדים, ובין 10 ל- 20 שנה

to cut and drag stone blocks across the countryside,

על מנת לסתת ולגרור את לבני האבן מקצות הארץ,

and I'll build you pyramids too.

וגם אני אבנה פירמידות.

But no amount of brute force

אבל שום כוח עצמתי בעולם

gets you the dome of the Pantheon,

לא יכול לבנות מבנה כמו כיפת הפנתאון,

not 2,000 years ago, nor today.

לא לפני 2,000 שנה, לא היום.

And incidentally, it is still the largest

ודרך אגב, מדובר גם כיום

unreinforced concrete dome that's ever been built.

בכיפת הבטון הלא מזוין הגדולה ביותר שנבנתה אי-פעם.

To build the Pantheon took some miracles.

בניית הפנתאון דרשה שימוש בנִסִים.

By miracles, I mean things that are

ובנסים, אני מתכוון לדברים

technically barely possible,

שמבחינה טכנית הם קרוב לבלתי-אפשריים,

very high-risk, and might not be

סיכון גבוה מאד, שלא בטוח

actually accomplishable at this moment in time,

שניתן לבצע בזמן הזה,

certainly not by you.

ובטח לא על ידיכם.

For example, here are some of the Pantheon's miracles.

לדוגמה, הנה כמה נסים של הפנתאון.

To make it even structurally possible,

על מנת לאפשר את בניית המבנה,

they had to invent super-strong concrete,

הם היו חייבים להמציא בטון חזק במיוחד,

and to control weight,

ולשלוט במשקל,

varied the density of the aggregate

על ידי שינוי צפיפות האגריגט

as they worked their way up the dome.

ככל שהם התקדמו עם גובה הכיפה.

For strength and lightness, the dome structure

על מנת לאפשר חוזק וקלות משקל, שלד הכיפה

used five rings of coffers,

נבנה מחמש טבעות של תקרת קסטה,

each of diminishing size,

בקוטר הולך וקטן,

which imparts a dramatic forced perspective

שנותן אפקט דרמטי

to the design.

לעיצוב הכיפה.

It was wonderfully cool inside

היה קריר ונעים בתוך המבנה

because of its huge thermal mass,

בשל המסה התרמית העצומה שלו,

natural convection of air rising up

הולכת טבעית של אויר חם כלפי מעלה

through the oculus,

דרך האוקולוס,

and a Venturi effect when wind blows across

ויצירת אפקט ונטורי כאשר הרוח נושבת

the top of the building.

מעל פני ראש הבניין.

I discovered for the first time that light itself

גיליתי בפעם הראשונה שהאור עצמו

has substance.

הוא ממשי.

The shaft of light beaming through the oculus

עמוד האור שקרן דרך האוקולוס

was both beautiful and palpable,

היה יפה ומוחשי בעת ובעונה אחת,

and I realized for the first time

ואני הבנתי בפעם הראשונה

that light could be designed.

שניתן לעצב אור.

Further, that of all of the forms of design,

יותר מכך, הבנתי שמכל צורות העיצוב,

visual design,

העיצוב הנראה לעין,

they were all kind of irrelevant without it,

הן חסרות משמעות בלי האור,

because without light, you can't see any of them.

מכיוון שללא אור, לא ניתן לראות אותן.

I also realized that I wasn't the first person

הבנתי גם שלא הייתי האדם הראשון

to think that this place was really special.

שחשב שהמקום מיוחד מאד.

It survived gravity, barbarians, looters, developers

המקום שרד את נזקי כוח הכבידה, הברברים, שודדים, אנשי פיתוח

and the ravages of time to become

ואת נזקי הזמן עד שהפך

what I believe is the longest

למה שאני מאמין שהוא הבניין

continuously occupied building in history.

המאוכלס במשך הזמן הארוך ביותר בהיסטוריה.

Largely because of that visit,

בעיקר בעקבות אותו ביקור,

I came to understand that,

הבנתי,

contrary to what I was being told in school,

שבניגוד למה שלמדתי בבית הספר,

the worlds of art and design

עולמות האומנות והעיצוב

were not, in fact, incompatible

אינם מתנגשים

with science and engineering.

עם עולמות המדע וההנדסה.

I realized, when combined,

הבנתי שהשילוב,

you could create things that were amazing

יכול ליצור דברים מדהימים

that couldn't be done in either domain alone.

שלא יכלו להתקיים בעולם אחד ללא האחר.

But in school, with few exceptions,

אבל בבית הספר, פרט למספר מקרים חריגים,

they were treated as separate worlds,

התייחסו אליהם כאל עולמות נפרדים,

and they still are.

ומתייחסים אליהם כך גם כיום.

My teachers told me that I had to get serious

המורים שלי אמרו לי שאני חייב להתרכז

and focus on one or the other.

ולבחור לעסוק באחד או בשני.

However, urging me to specialize

אבל, הדרישה לבחור בעולם אחד

only caused me to really appreciate those polymaths

רק גרמה לי להעריך יותר את אותם אנשי אשכולות

like Michelangelo, Leonardo da Vinci,

כמו מיכלאנג'לו, לאונרדו דה וינצ'י,

Benjamin Franklin,

בנג'מין פרנקלין,

people who did exactly the opposite.

אנשים שעשו את ההפך הגמור.

And this led me to embrace

וזה גרם לי לקבל באהבה את הקשיים

and want to be in both worlds.

ולהיות בשני העולמות.

So then how do these projects of unprecedented creative vision and technical complexity

אז איך פרויקטים המציגים יצירות חדשנית ומורכבות טכנית

like the Pantheon actually happen?

כמו הפנתאון באים לעולם?

Someone themselves, perhaps Hadrian,

מישהו בעצמו, אולי הקיסר אדריאנוס,

needed a brilliant creative vision.

היה בעל חזון יצירתי.

They also needed the storytelling and leadership skills

הם נזקקו גם ליכולת לספר את הספור בצורה משכנעת ולכישורי הנהגה

necessary to fund and execute it,

לשם גיוס המשאבים וההוצאה לפועל של הפרויקט,

and a mastery of science and technology

הבנה של מסתרי המדע והטכנלוגיה

with the ability and knowhow

והיכולת והידע

to push existing innovations even farther.

לפתח את החדשנות הטכנולוגית מעבר לידע הקיים.

It is my belief that to create these rare game changers

אני מאמין שעל מנת ליצור מהלכים חדשניים כל כך

requires you to pull off at least five miracles.

דרושים לפחות חמישה נסים.

The problem is, no matter how talented,

הבעיה היא, שלא משנה עד כמה אתה כשרוני,

rich or smart you are,

עשיר או חכם,

you only get one to one and a half miracles.

אתה זוכה רק בנס או נס וחצי.

That's it. That's the quota.

וזהו. זו המכסה.

Then you run out of time, money, enthusiasm,

ואז נגמרים לך הזמן, הכסף, ההתלהבות,

whatever.

מה שלא יהיה.

Remember, most people can't even imagine

תזכרו, רוב האנשים אפילו לא יכולים לדמיין

one of these technical miracles,

אחד מהנסים הטכנולוגיים הללו,

and you need at least five to make a Pantheon.

ודרושים לפחות חמישה כדי לבנות מבנה כמו הפנתאון.

In my experience, these rare visionaries

מניסיוני, מדובר באנשי חזון נדירים

who can think across the worlds of art,

שיכולים לחשוב במקביל על עולם האומנות,

design and engineering

העיצוב וההנדסה

have the ability to notice

ויש להם את היכולת להבחין

when others have provided enough of the miracles

באחרים שהצליחו ללכוד את הנסים

to bring the goal within reach.

על מנת להצליח וליישם את מטרתם.

Driven by the clarity of their vision,

אותם אנשים מונעים על ידי החזון שלהם,

they summon the courage and determination

הם אוזרים אומץ ונחישות

to deliver the remaining miracles

על מנת לבצע את הנסים הנוספים הדרושים

and they often take what other people think to be

והם לא מהססים להתמודד עם מכשולים

insurmountable obstacles

שאחרים חושבים שהם בלתי עבירים

and turn them into features.

על מנת להפוך אותם לחלק מתכונות היצירה.

Take the oculus of the Pantheon.

קחו כדוגמה את האוקולוס בפנתאון.

By insisting that it be in the design,

משמעות ההתעקשות לעצב כיפה עם פתח בראשה,

it meant you couldn't use much of the structural technology

הייתה שלא ניתן היה להשתמש ברוב הטכנולוגיה המבנית

that had been developed for Roman arches.

שפותחה לשם בניית הקשתות הרומיות.

However, by instead embracing it

מנגד, במקום לקבל את הקושי

and rethinking weight and stress distribution,

ולנסות לתכננן מחדש את המשקלים וחלוקת העומסים,

they came up with a design that only works

מתכנני הפנתאון המציאו עיצוב חדשני שיכול להתקיים

if there's a big hole in the roof.

רק אם יש פתח גדול בתקרה.

That done, you now get the aesthetic

ברגע שזה בוצע, מקבלים מבנה אסתטי

and design benefits of light, cooling

עם יתרונות העיצוב הנובעים מכניסת האור, הקירור המובנה

and that critical direct connection with the heavens.

והקשר הישיר בין האדם לשמים מעליו.

Not bad.

לא רע.

These people not only believed

אותם אנשים האמינו לא רק

that the impossible can be done,

שהבלתי אפשרי יכול להתבצע,

but that it must be done.

אלא שהוא חייב להתבצע.

Enough ancient history.

מספיק לדבר על היסטוריה עתיקה.

What are some recent examples of innovations

מהן הדוגמאות מזמננו של חדשנות

that combine creative design

המשלבת עיצוב יצירתי

and technological advances in a way so profound

והתקדמות טכנולוגית כה משמעותית

that they will be remembered

שנזכור אותן

a thousand years from now?

גם בעוד אלף שנה?

Well, putting a man on the moon was a good one,

ובכן, הנחתת אדם על הירח היא דוגמה טובה,

and returning him safely to Earth wasn't bad either.

והחזרתו בשלום לכדור הארץ היא דוגמה לא רעה גם כן.

Talk about one giant leap:

ואם מדברים על צעדים גדולים:

It's hard to imagine a more profound moment

קשה דמיין רגע יותר משמעותי

in human history

בהיסטוריה האנושית

than when we first left our world

מאשר הרגע בו עזבנו לראשונה את עולמנו

to set foot on another.

ודרכנו על אחר.

So what came after the moon?

ומה קרה אחרי הנחיתה על הירח?

One is tempted to say that today's pantheon

אני מתפתה להגיד שהפנתאון של ימינו

is the Internet,

הוא רשת האינטרנט,

but I actually think that's quite wrong,

אבל נראה לי שזו טעות,

or at least it's only part of the story.

או לפחות שמדובר בחלק מהסיפור.

The Internet isn't a Pantheon.

האינטרנט אינו פנתאון.

It's more like the invention of concrete:

זה דומה יותר להמצאת הבטון:

important, absolutely necessary

חשוב, נחוץ באופן מוחלט

to build the Pantheon,

על מנת לבנות את הפנתאון,

and enduring,

בעל כושר עמידה,

but entirely insufficient by itself.

אבל לחלוטין לא מספיק בפני עצמו.

However, just as the technology of concrete

אבל, ממש כמו שהטכנולוגיה של ייצור הבטון

was critical in realization of the Pantheon,

הייתה הכרחית לשם יצירת הפנתאון,

new designers will use the technologies of the Internet

מעצבים חדשים ישתמשו בטכנולוגיות האינטרנט

to create novel concepts that will endure.

על מנת ליצור רעיונות חדשים שישרדו לאורך זמן רב.

The smartphone is a perfect example.

הטלפון החכם הוא דוגמה מושלמת.

Soon the majority of people on the planet

בקרוב, לרוב האנשים על פני כדור הארץ

will have one,

יהיה טלפון חכם,

and the idea of connecting everyone

והרעיון שניתן לקשר בין כל האנשים

to both knowledge and each other will endure.

גם למאגרי ידע וגם אחד לשני יחזיק מעמד לאורך שנים.

So what's next?

ומה השלב הבא?

What imminent advance will be the equivalent of the Pantheon?

איזו התקדמות ממתינה לנו שתהייה מקבילה לפנתאון?

Thinking about this,

כשאני חושב על כך,

I rejected many very plausible

אני דוחה הרבה אפשרויות

and dramatic breakthroughs to come,

דרמטיות שעשויות להתגלות בעתיד,

such as curing cancer.

כמו מציאת תרופה לסרטן.

Why? Because Pantheons are anchored

למה? כי פנתאונים מבוססים

in designed physical objects,

על עיצוב של עצמים פיזיים,

ones that inspire by simply seeing

עצמים שנותנים השראה כבר כשאתה רואה אותם

and experiencing them,

וחווה אותם,

and will continue to do so indefinitely.

והם ימשיכו לעורר השראה לנצח.

It is a different kind of language, like art.

מדובר בשפה מסוג שונה, כמו אומנות.

These other vital contributions that extend life

ההמצאות החיוניות האחרות שמאריכות את חיינו

and relieve suffering are, of course, critical,

ומקלות על סבל הן, כמובן, חיוניות,

and fantastic,

ומדהימות,

but they're part of the continuum of

אבל הן חלק מרצף

our overall knowledge and technology,

של הידע הכולל והטכנולוגיה שלנו,

like the Internet.

כמו האינטרנט.

So what is next?

אז מה הלאה?

Perhaps counterintuitively,

אולי בניגוד להיגיון,

I'm guessing it's a visionary idea

אני מנחש שמדובר בחזון

from the late 1930s

מסביבות שנת 1930

that's been revived every decade since:

שחזר לחיים כל עשור מאז המצאתו:

autonomous vehicles.

כלי רכב עצמאיים.

Now you're thinking, give me a break.

עכשיו אתם חושבים, עזוב אותנו.

How can a fancy version of cruise control

איך אתה טוען שגרסה מתקדמת של בקרת השיוט

be profound?

תשפיע על חיינו באופן מהותי?

Look, much of our world

תראו, רוב העולם שלנו

has been designed around roads and transportation.

תוכנן סביב כבישים ואמצעי תחבורה.

These were as essential to the success

הכבישים היו חיוניים להצלחת

of the Roman Empire

האימפריה הרומית

as the interstate highway system

ממש כמו שמערכת הכבישים המהירים

to the prosperity and development

חיונית לשגשוג ולהתפתחות

of the United States.

של ארה"ב.

Today, these roads that interconnect our world

היום, הכבישים שמקשרים את עולמנו

are dominated by cars and trucks

נשלטים על ידי מכוניות ומשאיות

that have remained largely unchanged

שכמעט ולא השתנו

for 100 years.

ב- 100 השנים האחרונות.

Although perhaps not obvious today,

למרות שזה לא ברור כיום,

autonomous vehicles will be the key technology

כלי רכב עצמאיים יהיו הטכנולוגיה הראשית

that enables us to redesign our cities

שתאפשר לנו לעצב מחדש את הערים שלנו,

and, by extension, civilization.

ובעקבות זאת, את התרבות האנושית.

Here's why:

וזו הסיבה:

Once they become ubiquitous,

ברגע שרכבים עצמאיים יהפכו לנחלת הכלל,

each year, these vehicles will save

כל שנה, הם יצילו

tens of thousands of lives in the United States alone

את חייהם של עשרות אלפי אנשים בארה"ב לבדה

and a million globally.

ומיליון ברחבי העולם.

Automotive energy consumption and air pollution

צריכת האנרגיה של מערכות התחבורה וזיהום האויר

will be cut dramatically.

יצטמצמו באופן דרמטי.

Much of the road congestion

רוב הפקקים בכבישים

in and out of our cities will disappear.

בתוך ומחוץ לערים, ייעלמו.

They will enable compelling new concepts

הן יאפשרו דרכים חדשות ומופלאות

in how we design cities, work,

לעיצוב מחדש של הערים, העבודה,

and the way we live.

והדרך בה אנו חיים.

We will get where we're going faster

נגיע לכל מקום מהר יותר

and society will recapture vast amounts

והחברה תהנה מעליה משמעותית בפריון העבודה,

of lost productivity

now spent sitting in traffic basically polluting.

שהולכת לאיבוד כיום בישיבה בפקקים תוך כדי זיהום האוויר.

But why now? Why do we think this is ready?

אבל למה עכשיו? למה אנחנו חושבים שהמהפכה בפתח?

Because over the last 30 years,

מפני שבמהלך 30 השנה האחרונות,

people from outside the automotive industry

אנשים שבאים מחוץ לתעשיית הרכב

have spent countless billions

הוציאו מיליארדים רבים

creating the needed miracles,

על פיתוח הנסים הדרושים,

but for entirely different purposes.

לצורך מטרות שונות לגמרי.

It took folks like DARPA, universities,

אם נבחן גופים כמו DARPA , האוניברסיטאות,

and companies completely outside of the automotive industry

וחברות מסחריות שאינן חלק מתעשיית הרכב

to notice that if you were clever about it,

כדי לשים לב שאם היינו מתנהגים בחכמה,

autonomy could be done now.

רכבים עצמאיים יכלו לנסוע בדרכים כבר היום.

So what are the five miracles needed for autonomous vehicles?

אז מהם חמשת הנסים הדרושים לשם רכבים עצמאיים?

One, you need to know

אחד, צריך לדעת

where you are and exactly what time it is.

איפה אנחנו ואת השעה המדויקת.

This was solved neatly by the GPS system,

הבעיה הזו נפתרה על ידי מערכת לווייני ה- GPS,

Global Positioning System,

מערכת המיקום העולמית,

that the U.S. Government put in place.

שממשלת ארה"ב שיגרה לחלל.

You need to know where all the roads are,

צריך לדעת היכן נמצאים כל הכבישים,

what the rules are, and where you're going.

מה הם חוקי התנועה, ולאן רוצים לנסוע.

The various needs of personal navigation systems,

כל הצרכים של מערכת ניווט אישית,

in-car navigation systems,

מערכת ניווט לרכב,

and web-based maps address this.

ומפות מבוססות רשת פותרות את כל הבעיות הללו.

You must have near-continuous communication

נהייה חייבים להשתמש בתקשורת רציפה

with high-performance computing networks

עם רשתות מחשוב בעלות ביצועים גבוהים

and with others nearby

ועם כלי הרכב שסביבנו

to understand their intent.

על מנת להבין את כוונתם.

The wireless technologies developed for mobile devices,

טכנולוגיות האלחוט שפותחו עבור המכשירים הניידים,

with some minor modifications,

עם מעט התאמות,

are completely suitable to solve this.

מתאימים בדיוק לפתור את הבעיות הללו.

You'll probably want some restricted roadways

ייתכן שנצטרך מספר כבישים שיוגבלו לתנועת רכבים עצמאיים

to get started

בתחילת הדרך

that both society and its lawyers

על מנת שהחברה ועורכי הדין

agree are safe to use for this.

יסכימו שמדובר במערכת בטוחה לשימוש הכלל.

This will start with the HOV lanes

נתחיל בנתיבי תחבורה ציבורית

and move from there.

ונתפשט משם.

But finally, you need to recognize

ולסיום, חשוב שהרכב ידע לזהות

people, signs and objects.

אנשים, תמרורים ועצמים.

Machine vision, special sensors, and high-performance computing

ראיית מכונה, חיישנים מיוחדים, מערכות מחשוב חזקות

can do a lot of this,

מסוגלות לעשות את רוב הדברים,

but it turns out a lot is not good enough

אבל מסתבר ש'רוב הדברים' אינם מספיק טובים

when your family is on board.

עבור המשפחות הפרטיות שלנו.

Occasionally, humans will need to do sense-making.

מדי פעם, בני אדם יצטרכו להתערב בחישה.

For this, you might actually have to wake up

לכן, ייתכן שיהיה צורך להעיר

your passenger and ask them what the hell

את הנוסעים ברכב ולשאול אותם מה לעזאזל

that big lump is in the middle of the road.

הגוש הגדול שעומד באמצע הכביש.

Not so bad, and it will give us a sense of purpose

לא רע, וזה ייתן לנו תחושה של מטרה

in this new world.

בעולם החדש.

Besides, once the first drivers explain

מעבר לכך, ברגע שהנהגים הראשונים יסבירו

to their confused car

למכוניות המבולבלות שלהם

that the giant chicken at the fork in the road

שהתרנגול הענקי בצומת

is actually a restaurant,

הוא בעצם מסעדה,

and it's okay to keep driving,

וניתן להמשיך ולנהוג,

every other car on the surface of the Earth

כל שאר המכוניות על פני כדור הארץ

will know that from that point on.

ידעו זאת מאותו רגע והלאה.

Five miracles, mostly delivered,

חמישה נסים, רובם מומשו,

and now you just need a clear vision

וכיום דרוש לנו רק חזון ברור

of a better world filled with autonomous vehicles

של העולם העתידי שיהיה מלא ברכבים עצמאיים

with seductively beautiful and new functional designs

בעיצוב יפה, מפתה ושימושי

plus a lot of money and hard work

פלוס המון כסף ועבודה קשה

to bring it home.

על מנת להביא אותם לבתים שלנו.

The beginning is now only a handful of years away,

ההתחלה נמצאת רק שנים ספורת לפנינו,

and I predict that autonomous vehicles

ואני מעריך שרכבים עצמאיים

will permanently change our world

ישנו את העולם באופן קבוע

over the next several decades.

בעשורים הבאים.

In conclusion, I've come to believe

לסיכום, אני נוטה להאמין

that the ingredients for the next Pantheons

שהמרכיבים ליצירת הפנתאון הבא

are all around us,

נמצאים כבר סביבנו,

just waiting for visionary people

רק מחכים לבעלי החזון ביננו

with the broad knowledge,

בעלי הידע הנרחב,

multidisciplinary skills,

כישורים בשלל תחומים,

and intense passion

ותשוקה לוהטת

to harness them to make their dreams a reality.

על מנת לרתום אותם ולהפוך את החלום למציאות.

But these people don't spontaneously

אבל האנשים הללו לא צצים

pop into existence.

באופן ספונטני לאוויר העולם.

They need to be nurtured and encouraged

צריך לטפח אותם ולעודד אותם

from when they're little kids.

החל בילדותם המוקדמת.

We need to love them and help them

אנחנו חייבים לאהוב אותם ולעזור להם

discover their passions.

לגלות את האהבות שלהם.

We need to encourage them to work hard

אנחנו צריכים לעודד אותם לעבוד קשה

and help them understand that failure

ולעזור להם להבין שכשלון

is a necessary ingredient for success,

הוא מרכיב חיוני עבור הצלחה,

as is perseverance.

כמו גם התמדה.

We need to help them to find their own role models,

אנחנו צריכים לעזור להם לגלות את המודלים אותם הם יחקו,

and give them the confidence to believe in themselves

ולטעת בלבם בטחון ואמונה בעצמם

and to believe that anything is possible,

ואמונה שהכל אפשרי,

and just as my grandpa did when he took me shopping for surplus,

וממש כמו שסבי לקח אותי לקנות שאריות מחשבים,

and just as my parents did

וממש כמו שהורי עשו

when they took me to science museums,

כשהם לקחו אותי למוזיאון המדע,

we need to encourage them to find their own path,

אנחנו צריכים לעודד אותם למצוא את דרכם העצמאית,

even if it's very different from our own.

אפילו אם היא שונה מאד מדרכנו.

But a cautionary note:

מילה אחת של אזהרה:

We also need to periodically pry them away

אנחנו צריכים מדי פעם לנתק אותם

from their modern miracles,

מהנסים המודרניים להם הם רגילים,

the computers, phones, tablets,

המחשבים, הטלפונים, מחשבי הלוח,

game machines and TVs,

מכונות המשחק והטלוויזיות,

take them out into the sunlight

להוציא אתם החוצה לשמש

so they can experience both the natural

על מנת שהם יחוו גם את נפלאות הטבע

and design wonders of our world,

וגם את נפלאות העיצוב של עולמנו,

our planet and our civilization.

הכוכב שלנו והתרבות שלנו.

If we don't, they won't understand

אם לא נעשה זאת, הם לא יבינו

what these precious things are

מהם אותם דברים נפלאים

that someday they will be resopnsible

שיום אחד יהיו תחת אחריותם.

for protecting and improving.

We also need them to understand

אנחנו חייבים גם שהם יבינו

something that doesn't seem adequately appreciated

משהו שאיננו מוערך מספיק

in our increasingly tech-dependent world,

בחברה הטכנולוגית של ימינו,

that art and design

שאומנות ועיצוב

are not luxuries,

אינן מותרות,

nor somehow incompatible

ואינן משהו שנוגד

with science and engineering.

את ערכי המדע וההנדסה.

They are in fact essential to what makes us special.

הן בעצם הגורם שהופך אותנו למיוחדים.

Someday, if you get the chance,

יום אחד, אם יהיה לכם זמן,

perhaps you can take your kids

תיקחו אולי את הילדים שלכם

to the actual Pantheon,

לבקר בפנתאון האמתי,

as we will our daughter Kira,

כמו שאנחנו ניקח את בתנו קירה,

to experience firsthand

על מנת שיחוו בעצמם

the power of that astonishing design,

את העצמה הטמונה בעיצוב המדהים שלו

which on one otherwise unremarkable day in Rome,

שביום רגיל אחד בעיר רומא,

reached 2,000 years into the future

הצליחו לגשר על פני 2,000 שנה

to set the course for my life.

ולשנות את מהלך חיי.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)