Laws that choke creativity | Larry Lessig

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

(Applause)

[מחיאות כפיים]

ברצוני לדבר מעט על תכני משתמש.

I want to talk to you a little bit about user-generated content.

אספר לכם 3 סיפורים כהכנה לטיעון יחיד

I'm going to tell you three stories on the way to one argument

אשר יאמר לכם משהו

that's going to tell you a little bit

על הדרך בה אנו פותחים את תכני המשתמש לעסקים.

about how we open user-generated content up for business.

אז הנה הסיפור הראשון.

So, here's the first story.

1906. This man, John Philip Sousa, traveled to this place,

השנה 1906. איש זה, ג'ון פיליפ סוזה, נסע לכאן,

בירת ארה"ב, כדי לדבר על הטכנולוגיה הזו,

the United States Capitol, to talk about this technology,

שהוא כינה, ציטוט, "מכונות מדברות".

what he called the, quote, "talking machines."

סוזה לא היה אוהד של המכונות המדברות.

Sousa was not a fan of the talking machines.

זה מה שהיה לו להגיד בנושא:

This is what he had to say.

"מכונות מדברות אלה יהרסו את ההתפתחות האמנותית של המוסיקה

"These talking machines are going to ruin artistic development

"בארץ זו.

of music in this country.

When I was a boy, in front of every house in the summer evenings,

"בילדותי, לפני כל בית, בערבי הקיץ,

"היו רואים צעירים מבלים ביחד

you would find young people together

singing the songs of the day, or the old songs.

"ושרים את השירים החדשים, או את השירים הישנים.

"היום שומעים את מכונות השטן האלה יומם ולילה.

Today, you hear these infernal machines going night and day.

"ובסוף לא יישארו לנו מיתרי קול," אמר סוזה.

We will not have a vocal chord left," Sousa said.

"מיתרי הקול ייעלמו בתהליך אבולוציוני,

"The vocal chords will be eliminated by a process of evolution

"כמו זנבו של האדם, כשהתפתח מן הקוף".

as was the tail of man when he came from the ape."

Now, this is the picture I want you to focus on.

אני רוצה שתתמקדו בתמונה זו.

זוהי תמונה של תרבות.

This is a picture of culture.

We could describe it using modern computer terminology

יכולנו לתארה במונחי מיחשוב מודרניים

כמין תרבות של קריאה-כתיבה.

as a kind of read-write culture.

It's a culture where people participate in the creation

זו תרבות שבה אנשים נוטלים חלק ביצירה

and the re-creation of their culture. In that sense, it's read-write.

וביצירה-מחדש של תרבותם. במובן זה, מדובר בקריאה-כתיבה.

חששו של סוזה היה שנאבד יכולת זו

Sousa's fear was that we would lose that capacity

בגלל אותן, ציטוט, "מכונות שטן".

because of these, quote, "infernal machines." They would take it away.

הן יגזלו זאת מאיתנו,

ובמקום זה יהיה לנו ההיפך מתרבות קריאה-כתיבה,

And in its place, we'd have the opposite of read-write culture,

מה שניתן לכנות "תרבות קריאה-בלבד".

what we could call read-only culture.

Culture where creativity was consumed

תרבות בה היצירתיות נצרכת אך הצרכן איננו בגדר יוצר.

but the consumer is not a creator.

תרבות בה הבעלות היא של העליונים על התחתונים

A culture which is top-down, owned,

ומיתרי הקול של המיליונים יאבדו.

where the vocal chords of the millions have been lost.

אז כשמשקיפים לאחור על המאה ה-20,

Now, as you look back at the twentieth century,

לפחות על מה שבעינינו הוא, ציטוט, "העולם המפותח",

at least in what we think of as the, quote, "developed world" --

קשה שלא להסיק שסוזה צדק.

hard not to conclude that Sousa was right.

מעולם, עד כה, בדברי ימי התרבות האנושית

Never before in the history of human culture

היא היתה כה מקצוענית, כה מרוכזת.

had it been as professionalized, never before as concentrated.

מעולם עד כה, היצירתיות של המיליונים

Never before has creativity of the millions

לא נושלה באורח כה יעיל,

been as effectively displaced,

והיא נושלה בגלל, ציטוט, "מכונות שטן" אלה.

and displaced because of these, quote, "infernal machines."

המאה ה-20 אכן היתה המאה שבה,

The twentieth century was that century

where, at least for those places we know the best,

לפחות במקומות הכי מוכרים לנו,

התרבות עברה ממצב של קריאה-כתיבה לקריאה-בלבד.

culture moved from this read-write to read-only existence.

So, second. Land is a kind of property --

סיפור שני: האדמה היא מעין קניין--

it is property. It's protected by law.

היא קניין. היא מוגנת ע"י החוק.

As Lord Blackstone described it, land is protected by trespass law,

בניסוחו של הלורד בלקסטון, הקרקע מוגנת בחוק נגד הסגת-גבול

for most of the history of trespass law,

לאורך מרבית תולדות החוק למניעת הסגות-גבול,

על יסוד ההנחה שהחוק מגן על האדמה לכל עומקה,

by presuming it protects the land all the way down below

ולגובה בלתי-מוגבל מעליה.

and to an indefinite extent upward.

Now, that was a pretty good system

זו היתה שיטה לא רעה במשך רוב תולדות חוקי הגנת הקרקע

for most of the history of the regulation of land,

עד שהגיעה הטכנולוגיה הזו, ואנשים החלו לתהות,

until this technology came along, and people began to wonder,

האם הכלים האלה מסיגי-גבול?

were these instruments trespassers

שהרי טסו מעל פני האדמה מבלי לקבל זכויות לכך

as they flew over land without clearing the rights

of the farms below as they traveled across the country?

מהחוות למטה, כשחצו את הארץ.

ובכן, ב-1945 הזדמן לבית הדין העליון לטפל בשאלה זו.

Well, in 1945, Supreme Court got a chance to address that question.

Two farmers, Thomas Lee and Tinie Causby, who raised chickens,

שני חוואים, תומס-לי וטיני קוסבי, שגידלו תרנגולות,

הרבו להתלונן נגד הטכנולוגיות האלה.

had a significant complaint because of these technologies.

The complaint was that their

הם התלוננו שהתרנגולות שלהם מחקות את המטוסים,

chickens followed the pattern of the airplanes

ומטיסות את עצמן לעבר קירות האסם

and flew themselves into the walls of the barn

כשהמטוסים חולפים מעל אדמתם.

when the airplanes flew over the land.

הם עתרו ללורד בלקסטון בטענה שמטוסים אלה הם מסיגי-גבול.

And so they appealed to Lord Blackstone

to say these airplanes were trespassing.

מאז ומתמיד קבע החוק

Since time immemorial, the law had said,

שאסור לעופף מעל חלקת-אדמה ללא רשות הבעלים,

you can't fly over the land without permission of the landowner,

ולכן על הטיסות הללו להיפסק.

so this flight must stop.

Well, the Supreme Court considered this 100-years tradition

בית הדין העליון שקל מסורת בת-מאה זו,

והצהיר, בחוות-דעת בכתב מאת השופט דאגלס,

and said, in an opinion written by Justice Douglas,

שבני קוסבי ייאלצו להפסיד.

that the Causbys must lose.

The Supreme Court said the doctrine protecting land

בית הדין העליון קבע שהחוק היבש המגן על הקרקע

ממנה ועד לשמיים, אין לו מקום בעולם המודרני,

all the way to the sky has no place in the modern world,

אחרת כל טיסה בין-יבשתית

otherwise every transcontinental flight would

תחשוף את מפעיליה לאינספור תביעות בגין הסגת-גבול.

subject the operator to countless trespass suits.

Common sense, a rare idea in the law, but here it was. Common sense --

שכל ישר הוא מושג נדיר בחוק, אך כאן אכן היה שכל ישר--

(צחוק)

(Laughter) --

השכל הישר מזדעזע מעצם הרעיון. שכל ישר.

Revolts at the idea. Common sense.

Finally. Before the Internet, the last great terror

לבסוף, לפני האינטרנט, האיום הגדול האחרון

to rain down on the content industry

על תעשיית התוכן

was a terror created by this technology. Broadcasting:

הוא איום שנוצר ע"י טכנולוגיה זו: השידור.

דרך חדשה להפצת תכנים,

a new way to spread content,

ולפיכך, מלחמה חדשה על השליטה בעסקים שעתידים להפיץ תכנים.

and therefore a new battle over the control

of the businesses that would spread content.

ובאותם ימים, הגוף,

Now, at that time, the entity,

הקרטל החוקי ששלט בזכויות הביצוע של עיקר המוסיקה שיועדה לשידור

the legal cartel, that controlled the performance rights

for most of the music that would be broadcast

באמצעות אותן טכנולוגיות, היה "איגוד המלחינים האמריקאיים".

using these technologies was ASCAP.

היו להם זכויות בלעדיות על עיקר התוכן הפופולרי,

They had an exclusive license on the most popular content,

והם יישמו אותן בדרך שביקשה להראות למשדרים מי באמת הבוס.

and they exercised it in a way that tried to demonstrate

to the broadcasters who really was in charge.

So, between 1931 and 1939, they raised rates by some 448 percent,

כך שבין 1931 ל-1939 הם העלו את התמלוגים בכ-448%

until the broadcasters finally got together

עד שגופי השידור התאחדו לבסוף ואמרו:

"טוב, מספיק עם זה."

and said, okay, enough of this.

וב-1939 עורך-דין בשם סידני קיי הקים גוף

And in 1939, a lawyer, Sydney Kaye, started something

בשם "איגוד שידורי המוסיקה" המוכר לנו כבי-אם-איי.

called Broadcast Music Inc. We know it as BMI.

בי-אם-איי היו הרבה יותר דמוקרטיים באשר לאמנות

And BMI was much more democratic in the art

that it would include within its repertoire,

שכללו ברפרטואר שלהם,

לראשונה, הם כללו ברפרטואר מוסיקה אפרו-אמריקאית .

including African American music for the first time in the repertoire.

אך חשוב מכך, בי.אם.איי לקחה יצירות שהיו נחלת-הכלל,

But most important was that BMI took public domain works

עשתה להם עיבודים ומסרה אותן בחינם למנוייה,

and made arrangements of them, which they gave away for free

to their subscribers. So that in 1940,

כך שב-1940,

כשאיגוד המלחינים האמריקאיים איים להכפיל את תמלוגיו,

when ASCAP threatened to double their rates,

מרבית הגופים המשדרים עברו לבי-אם-איי.

the majority of broadcasters switched to BMI.

איגוד המלחינים האמריקאיים אמר שלא איכפת לו.

Now, ASCAP said they didn't care.

הם צפו שהאנשים יתמרדו, כי המוסיקה הטובה ביותר

The people will revolt, they predicted, because the very best music

כבר לא זמינה, שהרי היא עברה

was no longer available, because they had shifted

to the second best public domain provided by BMI.

לנחלת-הכלל השניה בטיבה, שסיפקה בי-אם-איי.

אבל הם לא התמרדו,

Well, they didn't revolt, and in 1941, ASCAP cracked.

וב-1941 איגוד המלחינים האמריקאיים נשבר.

And the important point to recognize

והנקודה שחשוב לזהות כאן היא,

שלמרות שאותם גופי-שידור שידרו משהו

is that even though these broadcasters

were broadcasting something you would call second best,

שניתן היה לראותו כנחות יותר,

היה די בתחרות כדי לשבור, בזמנו,

that competition was enough to break, at that time,

את הקרטל החוקי הזה שחלש על הגישה למוסיקה.

this legal cartel over access to music.

בסדר. 3 סיפורים. והנה הטיעון:

Okay. Three stories. Here's the argument.

בעיני, הדבר הכי משמעותי שיש להכיר בו

In my view, the most significant thing to recognize

בנוגע למה שהאינטרנט הזה עושה, הוא

about what this Internet is doing

is its opportunity to revive the read-write culture

ההזדמנות הגלומה בו להחייאת תרבות הקריאה-כתיבה

שסוזה ראה באור כה רומנטי.

that Sousa romanticized.

הטכנולוגיה הדיגיטלית היא-היא ההזדמנות להחייאת מיתרי הקול

Digital technology is the opportunity

for the revival of these vocal chords

עליהם נאם בלהט כזה בפני הקונגרס.

that he spoke so passionately to Congress about.

תוכן במיקור-משתמש, שהולך ומתפשט בעסקים

User-generated content, spreading in businesses

בדרכים אלה, רבות הערך להפליא,

in extraordinarily valuable ways like these,

מעלה על נס את תרבות החובבים.

celebrating amateur culture.

ואיני מתכוון בכך לתרבות חובבנית,

By which I don't mean amateurish culture,

אלא לתרבות שבה אנשים יוצרים מתוך אהבת הדבר שהם עושים

I mean culture where people produce

for the love of what they're doing and not for the money.

כוונתי לתרבות שילדיכם מייצרים כל הזמן.

I mean the culture that your kids are producing all the time.

כי כשאתם חושבים על הדימוי הרומנטי שמצא סוזה

For when you think of what Sousa romanticized

בצעירים שמבלים יחד ושרים את השירים של היום ושל אתמול

in the young people together, singing the songs of the day,

אתם אמורים לזהות את מה שילדיכם עושים ממש עכשיו.

of the old songs, you should recognize

what your kids are doing right now.

הם לוקחים את השירים של היום ואת השירים הישנים

Taking the songs of the day and the old songs

וממקססים אותם לכלל משהו שונה.

and remixing them to make them something different.

זוהי מבחינתם הדרך לגשת לתרבות זו.

It's how they understand access to this culture.

So, let's have some very few examples

אז הבה ונשמע מעט דוגמאות

כדי לקבל מושג על מה אני מדבר כאן.

to get a sense of what I'm talking about here.

הנה משהו הקרוי וידאו מונפש מוסיקלי. דוגמא ראשונה,

Here's something called Anime Music Video, first example,

taking anime captured from television

לוקחים קטעי הנפשה שהוקלטו מהטלוויזיה

ועורכים אותם מחדש לפי ערוצי מוסיקה.

re-edited to music tracks.

(Music)

(מוסיקה: מנה מנה, החבובות)

(סוף המוסיקה)

בקטע הזה-- אפשר להירגע. ישו חי. אל תדאגו.

This one you should be -- confidence. Jesus survives. Don't worry.

(מוסיקה: "אני אשרוד" בביצוע גלוריה גיינור)

(Music)

(סוף המוסיקה)

(Laughter)

(צחוק)

וזה הכי טוב.

And this is the best.

(Music)

"קיראו את שפתי"

(מוסיקה: "אהבת נצח", ליונל ריצ'י ודיאנה רוס]

My love ...

נשיא ארה"ב בוש: אהובי,

There's only you in my life ...

רק אתה קיים בחיי,

The only thing that's bright ...

הדבר הזוהר היחיד,

My first love ...

רו"מ בריטניה, בלייר: אהובי הראשון,

You're every breath that I take ...

הנך כל נשימת אפי,

You're every step I make ...

כל צעד מצעדי,

And I ....

ואני,

I want to share all my love with you ...

אני רוצה לחלוק את כל אהבתי איתך,

No one else will do ...

איש מבלעדיך,

And your eyes ...

ועיניך,

They tell me how much you care ...

אומרות לי מה רבה אהבתך...

(Music)

"קיראו את שפתי"

זהו אם כן רמיקס.

So, this is remix, right?

(מחיאות כפיים)

(Applause)

וחשוב להדגיש שמה שזה לא-

And it's important to emphasize that what this is not

is not what we call, quote, "piracy."

זה לא מה שאנו מכנים, ציטוט, "פיראטיות".

מה שאיני מדבר עליו, ולא מצדיק אותו

I'm not talking about nor justifying

הוא כשאנשים לוקחים בסיטונות תוכן שיצרו אחרים

people taking other people's content in wholesale

ומפיצים זאת ללא רשות בעלי הזכויות.

and distributing it without the permission of the copyright owner.

אני מדבר על אנשים שלוקחים ויוצרים מחדש

I'm talking about people taking and recreating

בעזרת תוכן של אחרים, באמצעות טכנולוגיות דיגיטליות,

using other people's content, using digital technologies

כדי לומר את הדברים אחרת.

to say things differently.

והחשיבות של זה אינה בטכניקה שראיתם כאן.

Now, the importance of this

is not the technique that you've seen here.

כי ברור שכל טכניקה שראיתם כאן

Because, of course, every technique that you've seen here

היא משהו שהטלוויזיה ומפיקי הסרטים יודעים לעשות כבר 50 שנה.

is something that television and film producers

have been able to do for the last 50 years.

החשיבות היא בכך שטכניקה זו נעשתה שיוויונית.

The importance is that that technique has been democratized.

היום, כל מי שיש לו גישה למחשב של 1,500 דולר

It is now anybody with access to a $1,500 computer

יכול לקחת צלילים ותמונות מהתרבות שמסביבנו

who can take sounds and images from the culture around us

ולהשתמש בהם כדי לומר את הדברים אחרת.

and use it to say things differently.

These tools of creativity have become tools of speech.

אמצעי יצירתיות אלה נעשו לאמצעי-הבעה.

בדור הזה, זאת היא האוריינות.

It is a literacy for this generation. This is how our kids speak.

כך ילדינו מדברים.

כך ילדינו חושבים; כאלה הם ילדיכם,

It is how our kids think. It is what your kids are

שהולכים ורוכשים עוד ועוד הבנה בטכנולוגיות דיגיטליות

as they increasingly understand digital technologies

ובמערכות היחסים עימן.

and their relationship to themselves.

אז בתגובה לשימוש התרבותי החדש הזה,

Now, in response to this new use of culture using digital technologies,

השימוש בטכנולוגיות דיגיטליות,

החוק לא קיבל בברכה את תחייתו של סוזה

the law has not greeted this Sousa revival

ולא הפגין הרבה שכל ישר.

with very much common sense.

במקום זאת, מבנה חוק זכויות היוצרים

Instead, the architecture of copyright law

ומבנה הטכנולוגיות הדיגיטליות,

and the architecture of digital technologies,

המפגש ביניהם הנפיק את הנחת היסוד

as they interact, have produced the presumption

שפעילויות אלה הן בלתי-חוקיות.

that these activities are illegal.

כי אם חוק זכויות היוצרים עוסק בעצם במה שקרוי "עותקים"

Because if copyright law at its core regulates something called copies,

כי-אז העובדה האחת שאין מנוס ממנה בעולם הדיגיטלי

then in the digital world the one fact we can't escape

היא שכל שימוש בודד בתרבות זו מפיק עותק.

is that every single use of culture produces a copy.

ולכן כל שימוש בודד מחייב הרשאה;

Every single use therefore requires permission;

מי שלא מקבל רשות הוא מסיג-גבול,

without permission, you are a trespasser.

מסיג-גבול לפי אותו הגיון

You're a trespasser with about as much sense

as these people were trespassers.

שאמר שאנשים אלה היו מסיגי-גבול.

אבל כאן השכל הישר טרם התקומם

Common sense here, though, has not yet revolted

במענה לתגובה זו שמציע החוק לצורות אלה של יצירתיות.

in response to this response that the law has offered

to these forms of creativity.

במקום זה, מה שראינו הוא גרוע יותר מהתקוממות.

Instead, what we've seen

is something much worse than a revolt.

יש קיצוניות שהולכת וגדלה בשני הצדדים בויכוח זה,

There's a growing extremism that comes from both sides

in this debate, in response to this conflict

בתגובה לקונפליקט זה בין החוק לבין השימוש בטכנולוגיות אלה.

between the law and the use of these technologies.

הצד האחד מפתח טכנולוגיות חדשות, כמו זו שהוכרזה לאחרונה

One side builds new technologies, such as one recently announced

that will enable them

שיאפשרו לו להסיר אוטומטית מאתרים כמו "יו-טיוב"

to automatically take down from sites like YouTube

כל תוכן שמוגן בזכויות יוצרים

any content that has any copyrighted content in it,

אם יש או אין קביעה בדבר שימוש הוגן

whether or not there's a judgment of fair use

שניתן ליחסה לשימוש באותו תוכן.

that might be applied to the use of that content.

ומנגד, בקרב ילדינו,

And on the other side, among our kids,

יותר ויותר דוגלים בביטול זכויות היוצרים,

there's a growing copyright abolitionism,

דור שדוחה את עצם הרעיון

a generation that rejects the very notion

של מה שזכויות היוצרים אמורות לעשות,

of what copyright is supposed to do, rejects copyright

דוחה אותן ומאמין שהחוק פשוט מטומטם

and believes that the law is nothing more than an ass

ויש להתעלם ממנו ולהיאבק בו בכל הזדמנות אפשרית.

to be ignored and to be fought at every opportunity possible.

קיצוניות בצד אחד מולידה קיצוניות בצד האחר,

The extremism on one side begets extremism on the other,

עובדה שהיינו צריכים ללמוד ממנה לקח כבר מזמן,

a fact we should have learned many, many times over,

ושני הקצוות בויכוח זה פשוט טועים.

and both extremes in this debate are just wrong.

האיזון שאני מנסה להיאבק למענו-

Now, the balance that I try to fight for,

אני, כליברל טוב,

I, as any good liberal, try to fight for first

מנסה קודם כל להיאבק ע"י פנייה למימשל.

by looking to the government. Total mistake, right?

טעות גמורה, נכון? (צחוק)

לפנות קודם לבתי הדין ולמחוקקים כדי להביאם לכך

(Laughter)

Looked first to the courts and the legislatures to try to get them

שיעשו משהו כדי שהמערכת תהיה יותר הגיונית,

to do something to make the system make more sense.

זה נכשל, חלקית בגלל שבתי הדין פסיביים מדי,

It failed partly because the courts are too passive,

חלקית בגלל שהמחוקקים מושחתים,

partly because the legislatures are corrupted,

ואיני מתכוון בכך שניתן שוחד כדי למנוע שינוי אמיתי,

by which I don't mean that there's bribery

operating to stop real change,

אלא יותר לכך שכלכלת-הכוח קובעת איך מתפקד הקונגרס,

but more the economy of influence that governs how Congress functions

כלומר, קובעי המדיניות כאן לא יבינו את זה

means that policymakers here will not understand this

עד שיהיה מאוחר מכדי לתקן זאת.

until it's too late to fix it.

כך שאנו זקוקים למשהו שונה, לפתרון מסוג אחר,

So, we need something different, we need a different kind of solution.

והפתרון כאן, בעיני, הוא פתרון אישי,

And the solution here, in my view, is a private solution,

פתרון שמטרתו להפוך שוב לחוקי את משמעות היות צעיר,

a solution that looks to legalize what it is to be young again,

ולממש את הפוטנציאל הכלכלי שבכך,

and to realize the economic potential of that,

וכאן הסיפור של בי-אם-איי נעשה רלוונטי.

and that's where the story of BMI becomes relevant.

מפני שכפי בי-אם-איי המחישה, התחרות כאן

Because, as BMI demonstrated, competition here

עשויה להשיג איזון כלשהו. אותו דבר עשוי לקרות כעת.

can achieve some form of balance. The same thing can happen now.

אין לנו כיום נחלת-כלל בה נוכל להשתמש,

We don't have a public domain to draw upon now,

אז במקום זה אנו זקוקים לשני סוגי שינוי.

so instead what we need is two types of changes.

ראשית, שהאמנים והיוצרים יאמצו את הרעיון;

First, that artists and creators embrace the idea,

שיחליטו מרצון שעבודתם תהיה זמינה יותר בחינם.

choose that their work be made available more freely.

למשל, הם יכולים לומר שעבודתם זמינה בחינם

So, for example, they can say their work is available freely

לשימוש לא-מסחרי, שימוש חובבים כמו זה,

for non-commercial, this amateur-type of use,

אך זמינה בתשלום לשימוש מסחרי.

but not freely for any commercial use.

ושנית, אנו זקוקים לכך שהעסקים שמפתחים תרבות זו של קריאה-כתיבה

And second, we need the businesses

that are building out this read-write culture

יאמצו במופגן הזדמנות הזו, שיאפשרו אותה,

to embrace this opportunity expressly, to enable it,

כך שאקולוגיה זו של תוכן-חינם, תוכן חינמי יותר

so that this ecology of free content, or freer content,

תוכל להתפתח על פלטפורמה נייטרלית

can grow on a neutral platform

where they both exist simultaneously,

שעליה שניהם יוכלו להתקיים בו-זמנית,

כך שחינם-יותר יוכל להתחרות בחינם-פחות,

so that more-free can compete with less-free,

וההזדמנות לפתח את היצירתיות בתחרות זו

and the opportunity to develop the creativity in that competition

תוכל להורות לאחד את לקחי השני.

can teach one the lessons of the other.

יכולתי לדבר על תכנית ספציפית אחת כזו

Now, I would talk about one particular such plan

שאני יודע עליה משהו

that I know something about,

אך איני רוצה להפר את דיברת המכירות מס' 1 של TED,

but I don't want to violate TED's first commandment of selling,

לכן לא אדבר עליה בכלל.

so I'm not going to talk about this at all.

אלא אזכיר לכם את הלקח שבי-אם-איי מלמדת אותנו.

I'm instead just going to remind you of the point that BMI teaches us.

שבחירת האמן היא המפתח לטכנולוגיה חדשה

That artist choice is the key for new technology

שיש בה הזדמנות עיסקית,

having an opportunity to be open for business,

ועלינו לפתח כאן את בחירת האמן,

and we need to build artist choice here

אם ברצוננו שטכנולוגיות חדשות אלה יזכו בהזדמנות זו.

if these new technologies are to have that opportunity.

אך הבה ואסיים במשהו חשוב יותר, לדעתי --

But let me end with something I think much more important --

הרבה יותר חשוב מעסקים.

much more important than business.

ומדובר בשאלה כיצד זה מתחבר אל ילדינו.

It's the point about how this connects to our kids.

עלינו להכיר בכך שהם שונים מאיתנו. אלה אנחנו, כן?

We have to recognize they're different from us. This is us, right?

(צחוק)

(Laughter)

אנו הקלטנו קלטות-אוסף; הם עושים רמיקסים למוסיקה.

We made mixed tapes; they remix music.

אנו צפינו בטלוויזיה; הם עושים טלוויזיה.

We watched TV; they make TV.

הטכנולוגיה היא שעשתה אותם שונים,

It is technology that has made them different,

וכשאנו רואים מה בכוחה של טכנולוגיה זו לעשות

and as we see what this technology can do,

עלינו להכיר בעובדה שלא ניתן להרוג

we need to recognize you can't kill

את היצר שיוצרת הטכנולוגיה; ביכולתנו רק להוציאו מחוץ לחוק.

the instinct the technology produces. We can only criminalize it.

איננו יכולים למנוע מילדינו להשתמש בה;

We can't stop our kids from using it.

ביכולתנו רק לגרום לכך לרדת למחתרת.

We can only drive it underground.

איננו יכולים להפוך שוב את ילדינו לפסיביים;

We can't make our kids passive again.

אלא רק להופכם, ציטוט, ל"פיראטים". האם זה טוב?

We can only make them, quote, "pirates." And is that good?

אנו חיים בתקופה משונה, מעין "תקופת יובש",

We live in this weird time. It's kind of age of prohibitions,

כשבתחומים רבים של חיינו,

where in many areas of our life,

אנו עוברים כל הזמן על החוק.

we live life constantly against the law.

אנשים רגילים חיים בניגוד לחוק,

Ordinary people live life against the law,

וזה מה שאני - אנו - מעוללים לילדינו.

and that's what I -- we are doing to our kids.

הם עוברים ביודעין על החוק.

They live life knowing they live it against the law.

עלינו להבין שזה הרסני עד מאד,

That realization is extraordinarily corrosive,

משחית עד מאד.

extraordinarily corrupting.

וכדמוקרטיה חובתנו לפעול טוב יותר.

And in a democracy, we ought to be able to do better.

טוב יותר לפחות עבורם, אם לא מהבחינה העסקית.

Do better, at least for them, if not for opening for business.

תודה רבה לכם.

Thank you very much.

(מחיאות כפיים)

(Applause)