The freakonomics of McDonalds vs. drugs | Steven Levitt

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Yifat Adler

You'll be happy to know that I'll be talking not about my own tragedy,

תשמחו לשמוע

שלא על אסוני האישי אדבר,

but other people's tragedy.

אלא על אסונותיהם של אחרים.

It's a lot easier to be lighthearted about other people's tragedy

קל יותר לדון בקלילות באסונות של אחרים מאשר בשלך,

than your own,

ואני רוצה לשמור על רוח הכנס.

and I want to keep it in the spirit of the conference.

אם אתם מאמינים לדיווחי התקשורת,

So, if you believe the media accounts,

being a drug dealer in the height of the crack cocaine epidemic

סוחרי סמים בשיא מגפת הקראק-קוקאין

was a very glamorous life, in the words of Virginia Postrel.

זכו לחיי-זוהר, במילותיה של וירג'יניה פוסטרל.

There was money, there was drugs, guns, women,

היו שם כסף, סמים, רובים, נשים,

you know, you name it -- jewelry, bling-bling -- it had it all.

מה שתרצו - יהלומים, נוצצים - היה להם הכל.

What I'm going to tell you today is that, in fact, based on 10 years of research,

היום אספר לכם שלמעשה, על סמך 10 שנות מחקר,

a unique opportunity to go inside a gang --

והזדמנות נדירה לחדור לתוך כנופיה -

to see the actual books, the financial records of the gang --

ולראות ממש את הספרים, את הרשומות הפיננסיות שלה -

that the answer turns out not to be

מתברר שלהיות חלק מכנופיה לא בהכרח מבטיח חיי-זוהר.

that being in the gang was a glamorous life.

But I think, more realistically, that being in a gang --

אלא שלדעתי, המציאות היא שלהיות --

selling drugs for a gang -- is perhaps the worst job in all of America.

למכור סמים עבור כנופיה--

זה אולי הג'וב הכי גרוע באמריקה.

And that's what I'd like to convince you of today.

ובזה אני רוצה לשכנע אתכם היום.

So there are three things I want to do.

אז יש שלושה דברים שברצוני לעשות.

First, I want to explain how and why crack cocaine

ראשית, להסביר איך ומדוע היתה לקראק-קוקאין

had such a profound influence on inner-city gangs.

השפעה כה עמוקה על הכנופיות העירוניות.

Secondly, I want to tell you

שנית, לספר לכם איך מישהו כמוני

how somebody like me came to be able to see

זכה לראות את הפעילות הפנימית של הכנופיה.

the inner workings of a gang -- an interesting story, I think.

זהו סיפור מעניין, כך נראה לי.

And then third, I want to tell you, in a very superficial way,

ושלישית, ברצוני לספר לכם בצורה שטחית מאד

about some of the things we found

על כמה מהדברים שגילינו כשזכינו ממש להביט

when we actually got to look at the financial records,

ברשומות הפיננסיות - בספרים - של הכנופיה.

the books, of the gang.

So before I do that, just one warning,

ולפני שאעשה זאת, אזהרה אחת:

which is that this presentation has been rated 'R'

מצגת זו דורגה לצפייה מעל גיל 16 ע"י איגוד הסרטים של ארה"ב .

by the Motion Picture Association of America.

It contains adult themes, adult language.

היא מכילה נושאים ושפה של מבוגרים.

Given who is up on the stage, you'll be delighted to know

בהינתן מי שנמצא על הבמה, תשמחו לדעת שלמעשה

that, in fact, there'll be no nudity --

לא יהיה עירום, מלבד --

[צחוק]

(Laughter)

Unexpected wardrobe malfunctions aside.

-- ליקויי-תיפקוד לא צפויים מבחינת המלתחה.

(Laughter)

[צחוק]

So let me start by talking about crack cocaine,

תחילה אדבר על הקראק-קוקאין ואיך זה שינה את הכנופיה.

and how it transformed the gang.

To do that, you have to actually go back to a time before crack cocaine,

לשם כך צריך בעצם לחזור לתקופה שלפני הקראק-קוקאין,

אמצע שנות ה-80,

in the early '80s, and look at it from the perspective of a gang leader.

ולבחון זאת מנקודת השקפתו של ראש הכנופיה.

לא היה הכי גרוע להיות ראש-כנופיה עירונית.

Being a gang leader in the inner city wasn't such a bad deal in the mid-'80s --

באמצע שנות ה-80

the early '80s, let me say.

יש מי שיגידו, שבתחילת שנות ה-80

Now, you had a lot of power, and you got to beat people up --

היה לך הרבה כוח וזכית להרביץ לאנשים -

you got a lot of prestige, a lot of respect.

היתה לך המון יוקרה, היה הרבה כבוד.

But the thing is, there was no money in it.

אבל זה לא הביא כסף, כן?

The gang had no way to make money.

לכנופיה לא היתה דרך לעשות כסף.

You couldn't charge dues to the people in the gang,

אי-אפשר היה לגבות דמי-השתתפות מחברי הכנופיה

כי לאנשים בכנופיה לא היה כלל כסף.

because the people in the gang didn't have any money.

You couldn't really make any money selling marijuana --

אי-אפשר היה לעשות כסף ממכירת מריחואנה.

המריחואנה היתה זולה מדי, כך התברר.

marijuana's too cheap, it turns out.

לא היה שוק... אין סיכוי להתעשר ממכירת מריחואנה.

You can't get rich selling marijuana.

You couldn't sell cocaine;

לא יכולתם למכור קוקאין.

cocaine's a great product -- powdered cocaine --

קוקאין הוא מוצר נהדר - קוקאין באבקה -

but you've got to know rich white people.

אבל עליכם להכיר לבנים עשירים.

And most of the inner-city gang members didn't know any rich white people,

ורוב חברי הכנופיות העירוניות לא הכירו שום לבנים עשירים -

הם לא יכלו למכור לשוק הזה.

so couldn't sell to that market.

You couldn't really do petty crime, either.

גם לא יכולתם לעסוק בפשיעה זעירה.

מסתבר שפשיעה זעירה היא דרך איומה להתפרנס.

Turns out, petty crime's a terrible way to make a living.

אז כתוצאה מכך,

As a result, as a gang leader, you had, you know, power --

כמנהיג כנופיה היה לך כוח...

it's a pretty good life -- but the thing was, in the end,

אלו חיים בכלל לא רעים.

אבל בסופו של דבר אתה גר בבית של אימא.

you were living at home with your mother.

And so it wasn't really a career.

כך שזו לא היתה ממש קריירה.

זה היה משהו ש --

There were limits to how powerful and important you could be

פשוט היה גבול כמה חזק וחשוב אפשר להיות,

אם אתה נאלץ לגור אצל אימא בבית.

if you had to live at home with your mother.

Then along comes crack cocaine.

ואז הופיע הקראק-קוקאין.

And in the words of Malcolm Gladwell,

ובמילותיו של מלקולם גלדוול, הקראק-קוקאין היה

crack cocaine was the extra-chunky version of tomato sauce

הגירסה הכי פריכה של רוטב-עגבניות בעיר.

for the inner city.

(Laughter)

[צחוק]

Because crack cocaine was an unbelievable innovation.

כי הקראק-קוקאין היה חידוש בלתי-ייאמן.

אין לי זמן לדבר על זה היום.

I don't have time to talk about it today, but if you think about it,

אך אם תחשבו על זה,

I would say that in the last 25 years,

הייתי אומר שב-25 השנים האחרונות,

of every invention or innovation that's occurred in this country,

מכל ההמצאות והחידושים שהופיעו בארץ הזו,

the biggest one in terms of impact

הגדולה ביותר, מבחינת ההשפעה על איכות החיים

on the well-being of people who live in the inner city,

של מי שחי במרכזי הפשע העירוניים,

was crack cocaine.

היתה הקראק-קוקאין.

And for the worse -- not for the better, but for the worse.

ולרעה. לא לטובה, אלא לרעה.

It had a huge impact on life.

היתה לזה השפעה עצומה על החיים.

So what was it about crack cocaine?

אז מה היה מיוחד בקראק-קוקאין?

It was a brilliant way of getting the brain high.

זו היתה דרך מעולה למסטל את המוח.

Because you could smoke crack cocaine -- you can't smoke powdered cocaine --

כי קראק-קוקאין אפשר לעשן, ואבקת קוקאין - לא.

ועישון הוא מנגנון מיסטול הרבה יותר יעיל

and smoking is a much more efficient mechanism of delivering a high

than snorting it.

מאשר הסנפה.

And it turned out there was this audience that didn't know it wanted crack cocaine,

והתברר שיש קהל שלא ידע שהוא רוצה קראק-קוקאין,

but when it came, it really did.

אך כשזה הופיע, הם ממש רצו זאת.

And it was a perfect drug;

וזה היה הסם המושלם. יכולת למכור --

you could buy the cocaine that went into it for a dollar,

לקנות את הקוקאין שזה מכיל בדולר אחד,

sell it for five dollars.

ולמכור ב-5 דולר.

Highly addictive -- the high was very short.

מאד ממכר - הטריפ היה מאד קצר.

So for fifteen minutes, you get this great high,

במשך 15 דקות היית בטריפ נהדר,

and then when you come down,

וכשיצאת ממנו, רצית רק עוד.

all you want to do is get high again.

It created a wonderful market.

זה יצר שוק נפלא.

And for the people who were there running the gang,

ועבור האנשים שניהלו את הכנופיות,

it was a great way, seemingly, to make a lot of money.

זו נראתה דרך מצוינת לעשות המון כסף.

At least for the people on the top.

לפחות עבור האנשים שבצמרת.

So this is where we enter the picture.

וכאן אנו נכנסים לתמונה.

לא ממש אני. לי היה תפקיד זעיר בכל זה.

Not really me -- I'm really a bit player in all this.

My co-author, Sudhir Venkatesh, is the main character.

חברי לכתיבה, סודהיר וונקטש, הוא הדמות הראשית.

He was a math major in college who had a good heart,

הוא היה בוגר מתמטיקה בקולג',

איש טוב-לב שהחליט שברצונו להשיג תואר דוקטור בסוציולוגיה.

and decided he wanted to get a sociology PhD,

came to the University of Chicago.

ובא לאוניברסיטת שיקגו,

Now, the three months before he came to Chicago,

ואת 3 החודשים לפני בואו לשיקגו

הוא בילה בהזדנבות אחרי ה"גרייטפול דד."

he had spent following the Grateful Dead.

And in his own words, he "looked like a freak."

ובמילותיו שלו, הוא נראה "זרוק לגמרי".

He's a South Asian -- very dark-skinned South Asian.

במוצאו הוא דרום-אסיאתי. דרום-אסיאתי מאד כהה-עור.

Big man, and he had hair, in his words, "down to his ass."

גבר מגודל, והיה לו שיער, במילותיו: "עד התחת".

Defied all kinds of boundaries:

זה טישטש את כל הגבולות: שחור או לבן? גבר או אישה?

Was he black or white? Was he man or woman?

He was really a curious sight to be seen.

הוא היה בהחלט מוזר למראה.

והוא הופיע באוניברסיטת שיקגו.

So he showed up at the University of Chicago,

and the famous sociologist William Julius Wilson

והסוציולוג המפורסם וויליאם ג'וליוס ווילסון,

was doing a book that involved surveying people all across Chicago.

עבד אז על ספר שסקר אנשים מכל רחבי שיקגו.

He took one look at Sudhir, who was going to go do some surveys for him,

והוא נתן מבט אחד בסודהיר, שעמד לצאת לערוך עבורו סקרים,

and decided he knew exactly the place to send him,

והחליט שהוא יודע בדיוק לאן לשלוח אותו:

which was to one of the toughest, most notorious housing projects

לאחת השכונות הכי קשוחות וידועות לשימצה -

not just in Chicago, but in the entire United States.

לא רק בשיקגו, אלא בכל ארה"ב.

אז סודהיר - נער הפרברים שמעולם לא שהה בלב-העיר -

So Sudhir, the suburban boy who had never really been in the inner city,

dutifully took his clipboard and walked down to this housing project,

ציית ויצא עם לוח הכתיבה שלו לשיכונים ההם,

gets to the first building.

והוא מגיע לבניין הראשון.

The first building? Well, there's nobody there.

הבניין הראשון? טוב, אין שם איש.

But he hears some voices up in the stairwell,

אך הוא שומע קולות מהמדרגות, אז הוא מטפס במדרגות.

so he climbs up the stairwell, comes around the corner,

והוא עובר את הפינה --

and finds a group of young African-American men playing dice.

ומוצא קבוצת צעירים אפרו-אמריקאים שמשחקים קוביות.

This is about 1990, peak of the crack epidemic.

השנה היא בערך 1990: שיא מגיפת הקראק.

This is a very dangerous job, being in a gang.

להיות בכנופיה היא עבודה מאד מסוכנת.

You don't like to be surprised.

אתה לא אוהב להיות מופתע.

אתה לא אוהב שמפתיעים אותך אנשים שצצים מעבר לפינה.

You don't like to be surprised by people who come around the corner.

And the mantra was: shoot first; ask questions later.

והמנטרה היתה: קודם יורים, אח"כ שואלים שאלות.

Now, Sudhir was lucky -- he was such a freak,

אבל לסודהיר היה מזל: הוא היה כזה זרוק -

and that clipboard probably saved his life,

ולוח הכתיבה כנראה הציל את חייו:

because they figured no other rival gang member

הם לא תיארו לעצמם שחבר כנופיה יריבה

would be coming up to shoot at them with a clipboard.

יבוא לירות בהם ובידו לוח-כתיבה.

[צחוק]

(Laughter)

אז הוא לא התקבל בחמימות רבה במיוחד,

So his greeting was not particularly warm, but they did say,

אבל הם אמרו, נו, טוב,

well, OK -- let's hear your questions on your survey.

בוא נשמע את השאלות בסקר שלך.

So -- I kid you not --

ואני לא צוחק עליכם:

the first question on the survey that he was sent to ask was:

השאלה הראשונה בסקר שלו היתה:

"How do you feel about being poor and Black in America?"

"איך ההרגשה להיות עני וכושי באמריקה?"

(Laughter)

[צחוק]

מעורר תהיות לגבי האקדמאים האלה, נכון?

Makes you wonder about academics.

(Laughter)

[צחוק]

So the choice of answers were:

והתשובות האפשריות היו: טוב מאד, טוב, רע, ורע מאד.

[A) Very Good B) Good C) Bad D) Very Bad]

(Laughter)

What Sudhir found out is, in fact, that the real answer was the following:

וסודהיר נוכח לדעת שהתשובה האמיתית היא:

[A) Very Good B) Good C) Bad D) Very Bad E) Fuck you]

"לך תזדיין." [צחוק]

(Laughter)

The survey was not, in the end, going to be what got Sudhir off the hook.

בסופו של דבר, לא הסקר הוא שהציל את סודהיר.

He was held hostage overnight in the stairwell.

הוא הוחזק כבן-ערובה בחדר המדרגות במשך הלילה.

There was a lot of gunfire,

היו המון יריות,

there were a lot of philosophical discussions he had with the gang members.

היו לו הרבה שיחות פילוסופיות עם חברי הכנופיה.

ובבוקר הגיע מנהיג הכנופיה.

By morning, the gang leader arrived,

הוא בחן את סודהיר החליט שהוא לא מהווה איום

checked out Sudhir, decided he was no threat,

והם שיחררו אותו.

and they let him go home.

So Sudhir went home, took a shower, took a nap.

אז סודהיר הלך הביתה, התקלח, תפס תנומה.

And you and I, probably, faced with the situation, would think,

ובמצב הזה, אתם ואני היינו אולי חושבים:

"I guess I'm going to write my dissertation on The Grateful Dead,

"נראה לי שאת עבודת-המחקר שלי אכתוב על ה'גרייטפול דד'.

I've been following them for the last three months."

"אחרי הכל, הזדנבתי אחריהם ב-3 חודשים האחרונים." [צחוק]

סודהיר, לעומת זאת, חזר לשם ישר לשיכון ההוא.

(Laughter)

Sudhir, on the other hand,

got right back, walked down to the housing project,

went up to the second floor,

עלה לשם, לקומה השניה, ואמר: "הי חבר'ה.

and said: "Hey, guys, I had so much fun hanging out with you last night,

"היה לי כזה כיף איתכם אתמול בלילה,

I wonder if I could do it again tonight."

"אולי נוכל לחזור על זה הלילה."

And that was the beginning of what turned out to be a beautiful relationship

וזו היתה ההתחלה של מה שהתגלה כיחסים נהדרים,

that involved Sudhir living in the housing project on and off for 10 years,

שבמהלכם סודהיר חי בשיכון ההוא לסירוגין במשך 10 שנים:

hanging out in crack houses, going to jail with the gang members,

בילה במאורות-קראק, הלך לכלא עם חברי הכנופיה,

having the windows shot out of his car,

פוצצו לו ביריות את חלונות המכונית,

having the police break into his apartment and steal his computer disks --

המשטרה פרצה לדירתו וגנבה את דיסקי המחשב שלו -

you name it.

מה שתרצו.

But ultimately, the story has a happy ending for Sudhir,

אך לבסוף, מבחינת סודהיר, היה לסיפור סוף טוב.

who became one of the most respected sociologists in the country.

הוא נעשה לאחד הסוציולוגים המכובדים ביותר בארץ.

And especially for me,

ובמיוחד מבחינתי, כמי שישב במשרד עם ה"אקסל" פתוח,

as I sat in my office with my Excel spreadsheet open,

waiting for Sudhir to come and deliver to me the latest load of data

וחיכיתי שסודהיר יחזור ויעביר לי את הנתונים האחרונים שהשיג מהכנופיה.

that he would get from the gang.

[צחוק]

(Laughter)

It was one of the most unequal co-authoring relationships ever --

זו היתה אחת השותפויות-לכתיבה הכי לא-שוויוניות בעולם -

[צחוק]

(Laughter)

But I was glad to be the beneficiary of it.

- אבל שמחתי להיות זה שמפיק תועלת ממנה.

So what did we find?

אז מה מצאנו? מה מוצאים בכנופיה?

What did we find in the gang?

Well, let me say one thing:

הבה ואומר כך.

We really got access to everybody in the gang.

זכינו בגישה ממש לכל אחד בכנופיה.

We got an inside look at the gang, from the very bottom up to the very top.

זכינו להצצה לתוך הכנופיה, מהתחתית ועד לצמרת.

They trusted Sudhir, in ways that really no academic has ever --

הם נתנו אמון בסודהיר, כמו ששום אקדמאי -

or really anybody, any outsider -- has ever earned the trust of these gangs,

בעצם אף אחד מבחוץ, לא זכה לאמון הכנופיות האלה,

to the point where they actually opened up

עד כדי כך שהם פתחו את מה שהכי עניין אותי:

what was most interesting for me -- their books,

את ספריהם, את הרשומות הפיננסיות שניהלו.

the financial records they kept.

They made them available to us, and we not only could study them,

ונתנו לנו גישה אליהן.

ויכולנו לא רק ללמוד אותן, אלא גם לשאול שאלות לגביהן.

but we could ask them questions about what was in them.

ואם עלי לסכם בזריזות, במעט הזמן שנותר לי,

So if I have to kind of summarize very quickly in the short time I have

what the bottom line of what I take away from the gang is,

מה השורה התחתונה, מה למדתי מהכנופיה.

it's that, if I had to draw a parallel between the gang

אם היה עלי לעשות הקבלה בין הכנופיה לבין ארגון כלשהו,

and any other organization,

it would be that the gang is just like McDonald's,

אז הכנופיה היא בדיוק כמו "מק'דונלדס".

in a lot of different respects -- the restaurant McDonald's.

בהמון היבטים שונים - מסעדות "מק'דונלדס".

So first, in one way,

ראשית, היבט אחד, שאולי איננו המעניין ביותר,

which isn't maybe the most interesting way, but it's a good way to start --

אך טוב להתחיל ממנו, הוא צורת הארגון.

is in the way it's organized, the hierarchy of the gang,

ההיררכיה בכנופיה, איך זה נראה.

the way it looks.

כך נראה התרשים הארגוני של מבנה הכנופיה.

So here's what the org chart of the gang looks like.

I don't know if you know much about org charts,

איני יודע אם מישהו מכם מכיר תרשימים ארגוניים,

אך אם צריך לשרטט תרשים ארגוני פשוט של מק'דונלדס,

but if you were to assign a stripped-down and simplified McDonald's org chart,

כך בדיוק זה היה נראה.

this is exactly what it would look like.

וזה מדהים, אבל האנשים ברמה העליונה של הכנופיה,

It's amazing, but the top level of the gang,

they actually call themselves the "Board of Directors."

הם ממש מכנים עצמם "חבר-המנהלים." [צחוק]

(Laughter)

לדברי סודהיר,

And Sudhir says

אין לחבר'ה האלה איזו השקפה מתוחכמת

it's not like these guys had a very sophisticated view

of what happened in American corporate life,

לגבי מה שקורה בעולם התאגידי של אמריקה,

but they had seen movies like "Wall Street,"

אך הם ראו סרטים כמו "וול סטריט", ואיכשהו למדו

and they had learned a little bit about what it was like

קצת על ההתנהלות בעולם האמיתי.

to be in the real world.

Now, below that board of directors,

מתחת לחבר-המנהלים יש מעין סגני-מנהל אזוריים -

you've got essentially what are regional VPs --

people who control, say, the South Side of Chicago, or the West Side of Chicago.

אנשים ששולטים למשל בדרום או במערב שיקגו.

Sudhir got to know very well the guy who had the unfortunate assignment

סודהיר הכיר היטב את זה שבחלקו נפלה המשימה האומללה

of trying to take the Iowa franchise,

להשיג את זכויות המכירה באיווה.

which, it turned out, for this black gang,

[צחוק]

ולכנופיה השחורה הזו הסתבר שזה לא המבריק

was not one of the more brilliant financial endeavors they undertook.

במבצעים הפיננסיים שהם לקחו על עצמם.

(Laughter)

[צחוק]

But the thing that really makes the gang seem like McDonald's is its franchisees.

אך מה שבאמת מדמה את הכנופיה ל"מק'דונלדס" הם בעלי הזכיונות,

The guys who are running the local gangs --

החבר'ה שמנהלים את הכנופיות המקומיות --

the four-square-block by four-square-block areas --

אזורים של ארבעה-על-ארבעה רחובות --

they're just like the guys, in some sense, who are running the McDonald's.

במובן מסוים הם כמו אלה שמנהלים את סניפי "מק'דונלדס".

אלה הם היזמים.

They are the entrepreneurs.

They get the exclusive property rights to control the drug-selling.

הם מקבלים זכויות בלעדיות לשלוט במכירת הסמים.

They get the name of the gang behind them, for merchandising and marketing.

הם מגובים בשמה של הכנופיה, במכירות ובשיווק,

And they're the ones who basically make the profit or lose a profit,

והם אלה שבעצם מרוויחים או מפסידים,

depending on how good they are at running the business.

בתלות כמה הם טובים בניהול העסק.

Now, the group I really want you to think about, though,

והקבוצה הבאמת מעניינת היא אלה שבתחתית הסולם,

are the ones at the bottom -- the foot soldiers.

החיילים הרגליים.

These are the teenagers, typically,

אלה בדרך כלל נערים,

who'd be standing out on the street corner, selling the drugs.

שעומדים בפינת הרחוב ומוכרים את הסמים.

Extremely dangerous work.

עבודה מסוכנת ביותר.

וחשוב לציין שכמעט כל המסה,

And important to note is that almost all of the weight, all of the people

כל האנשים בארגון הזה מצויים בתחתית.

in this organization are at the bottom -- just like McDonald's.

בדיוק כמו ב"מק'דונלדס".

So in some sense, the foot soldiers are a lot like the people

אז במובן מסוים, חיל הרגלים דומים מאד לאנשים

who are taking your order at McDonald's,

שמקבלים מכם את ההזמנה ב"מק'דונלדס".

and it's not just by chance that they're like them.

ולא במקרה הם דומים להם.

In fact, in these neighborhoods, they'd be the same people.

למעשה, בשכונות האלה מדובר באותם האנשים.

So the same kids who are working in the gang were actually,

אז אותם הילדים שעובדים בשביל הכנופיה היו -

at the very same time, typically working part-time

באותו הזמן ממש, בד"כ גם עבדו במשרה חלקית

at a place like McDonald's.

במקום כמו "מק'דונלדס".

Which already foreshadows the main result that I've talked about,

מה שלדעתי מבליט את התוצאה העיקרית עליה דיברתי:

about what a crappy job it was, being in the gang.

איזה ג'וב מחורבן זה היה להיות בכנופיה.

Because obviously, if being in the gang were such a wonderful, lucrative job,

כי ברור שאם להיות בכנופיה היה כזה ג'וב נהדר ומשתלם,

why in the world would these guys moonlight at McDonald's?

אז למה לחבר'ה האלה לעבוד שעות נוספות ב"מק'דונלדס"?

So what do the wages look like? You might be surprised.

איך נראו המשכורות שלהם?

תופתעו לשמוע, אבל על סמך זה

But based on being able to talk to them and to see their records,

שדיברנו איתם וראינו את הספרים,

this is what it looks like in terms of the wages.

כך נראו המשכורות שלהם.

The hourly wage the foot soldiers were earning was $3.50 an hour.

השכר שהחייל הרגלי הרוויח לשעה היה 3.50 דולר.

It was below the minimum wage. And this is well-documented.

מתחת לשכר המינימום, וזה מתועד היטב.

It's easy to see by the patterns of consumption they have.

קל לראות זאת, לפי תבניות הצריכה שלהם.

It really is not fiction -- it's fact.

זו אינה אגדה, אלא עובדה.

There was very little money in the gang, especially at the bottom.

בכנופיה היה מעט מאד כסף, בפרט בתחתית הסולם.

Now if you managed to rise up, say, and be that local leader,

אם הצלחת לעלות משם, נניח לדרגת סוחר מקומי,

the guy who's the equivalent of the McDonald's franchisee,

שמקביל לבעל זכיון של "מק'דונלדס" -

היית מרוויח 100,000 דולר לשנה.

you'd be making 100,000 dollars a year.

ובמובנים מסוימים זה היה הג'וב הכי טוב שיכולת לקוות לו,

And that, in some ways, was the best job you could hope to get

if you were growing up in one of these neighborhoods as a young black male.

אם גדלת בשכונה כזו כזכר שחור צעיר.

אם הצלחת לעלות ממש עד לצמרת,

If you managed to rise to the very top,

יכולת לצפות ל-200,000 או 400,000 דולר לשנה.

200,000 or 400,000 dollars a year is what you'd hope to make.

Truly, you would be a great success story.

היית באמת הופך לסיפור הצלחה גדול.

And one of the sad parts of this is that, indeed,

והיבט עצוב אחד הוא שבאמת, בין ההשלכות הרבות

among the many other ramifications of crack cocaine

של הקראק-קוקאין, שהמוכשרים ביותר בקהילות האלה -

is that the most talented individuals in these communities --

this is what they were striving for.

זה מה שהם רצו להשיג.

They weren't trying to make it in legitimate ways,

הם לא ניסו להצליח בדרכים חוקיות,

because there were no legitimate channels out.

כי לא היו להם ערוצים חוקיים לצאת מזה.

זו היתה הדרך הכי טובה החוצה.

This was the best way out.

And it actually was the right choice, probably,

וזו היתה כנראה הבחירה הנכונה, לנסות להצליח כך.

to try to make it out this way.

You look at this,

כשחושבים על זה,

the relationship to McDonald's breaks down here.

כאן מסתיים הדמיון ל"מק'דונלדס".

The money looks about the same.

מבחינת הכסף, זה נראה אותו דבר.

Why is it such a bad job?

מדוע זה ג'וב כל כך גרוע?

Well, the reason it's such a bad job is that there's somebody shooting at you

הסיבה לכך שזה ג'וב כזה גרוע היא,

שבחלק גדול מהזמן יורים עליך.

a lot of the time.

So, with shooting at you, what are the death rates?

ואם יורים עליך, מהם שיעורי התמותה?

בכנופיה שלנו מצאנו - ויש להודות שזה לא היה באמת

We found, in our gang --

and admittedly, this was not really a standard situation;

מצב רגיל.

this was a time of intense violence, of a lot of gang wars,

זו היתה תקופה של אלימות רבה, הרבה מלחמות כנופיות -

as this gang actually became quite successful.

הכנופיה הזו הצליחה למדי. אבל היה לכך מחיר.

But there were costs.

And so the death rate --

ושיעורי התמותה - שלא לדבר על מספר המעצרים,

not to mention the rate of being arrested, sent to prison, being wounded --

להישלח לכלא, להיפצע - שיעורי התמותה בדגימה שלנו

the death rate in our sample was seven percent per person per year.

היו 7% לאדם לשנה.

You're in the gang for four years,

אם אתה 4 שנים בכנופיה, צפה למות ב-25% סבירות.

you expect to die with about a 25 percent likelihood.

That is about as high as you can get.

אלה החיים הכי ארוכים שתוכל לקוות להם.

So for comparison's purposes,

למטרות השוואה, הבה נחשוב על צורת-חיים אחרת

let's think about some other walk of life you may expect might be extremely risky.

שבה צפויים לך חיים מסוכנים עד קיצוניות.

Let's say that you were a murderer

נניח שאתה רוצח,

and you were convicted of murder, and you're sent to death row.

והורשעת בביצוע רצח ונשלחת לתאי הנידונים למוות.

It turns out, the death rates on death row from all causes, including execution:

מסתבר ששיעורי התמותה בתאי הנידונים למוות,

מכל הסיבות, כולל הוצאה להורג: 2% בשנה.

two percent a year.

(Laughter)

[צחוק]

So it's a lot safer being on death row

אז הרבה יותר בטוח להיות שם מאשר למכור סמים ברחוב.

than it is selling drugs out on the street.

That gives you some pause, for those of you who believe

זה נותן חומר למחשבה למי שמאמין

that a death penalty's going to have an enormous deterrent effect on crime.

שלעונש המוות יהיה איזשהו אפקט מרתיע על הפושעים.

וכדי לתת לכם מושג כמה רע היה בלב-העיר בתקופת הקראק -

To give you a sense of just how bad the inner city was during crack --

and I'm not really focusing on the negatives,

ואני לא מתמקד בהיבטים השליליים,

but really, there's another story to tell you there --

אבל... יש כאן עוד סיפור עבורכם -

if you look at the death rates just of random, young black males

אם תתבוננו בשיעורי התמותה -- בצורה אקראית,

זכרים שחורים צעירים שגדלים בלב-העיר בארה"ב -

growing up in the inner city in the United States,

the death rates during crack were about one percent.

שיעורי התמותה בתקופת הקראק היו כאחוז אחד.

That's extremely high.

זה גבוה ביותר.

And this is violent death -- it's unbelievable, in some sense.

ומדובר במוות אלים. זה לא יאומן, במובן מסוים.

To put it into perspective: if you compare this to the soldiers in Iraq,

לשם הפרספקטיבה, בקרב החיילים בעירק, למשל,

for instance, right now fighting the war: 0.5 percent.

שנלחמים ברגע זה: חצי אחוז.

So in some very literal way,

כלומר הגברים השחורים הצעירים שגדלו בארץ הזו, פשוטו כמשמעו,

the young black men who were growing up in this country

חיו באזור מלחמה,

were living in a war zone,

מאד בדומה לחיילים שנלחמים בעירק.

very much in the sense that the soldiers over in Iraq are fighting in a war.

So why in the world, you might ask,

אולי תשאלו, למה לכל הרוחות

would anybody be willing to stand out on a street corner

מישהו מוכן לעמוד בפינת רחוב

selling drugs for $3.50 an hour,

ולמכור סמים תמורת 3.50 לשעה,

with a 25 percent chance of dying over the next four years?

עם 25% סיכוי למות בארבע השנים הקרובות?

Why would they do that?

למה להם לעשות זאת? לדעתי יש מספר תשובות.

And I think there are a couple answers.

I think the first one is that they got fooled by history.

הראשונה, שההיסטוריה היטעתה אותם.

It used to be the gang was a rite of passage;

פעם, בכנופיה היה נהוג להעביר את הכתר.

that the young people controlled the gang;

הצעירים שלטו בכנופיה, וכשהזדקנת,

that as you got older, you dropped out of the gang.

יצאת מהכנופיה.

So what happened was,

אז מה שקרה הוא,

the people who happened to be in the right place at the right time --

שהאנשים שהיו במקום הנכון ובזמן הנכון --

the people who happened to be leading the gang in the mid-to-late-'80s --

מי שהנהיגו את הכנופיות באמצע-עד-סוף שנות ה-80 -

became very, very wealthy.

התעשרו מאד מאד.

And so the logical thing to think

אז ההגיון אומר שהדור הבא -

was that they are going to age out of the gang

שהם יזדקנו ויעזבו את הכנופיה, כמו שעשו כולם,

like everybody else has,

and the next generation is going to take over and get the wealth.

והדור הבא יתפוס בהגה ויקבל לידיו את העושר.

יש דמיון רב לדעתי לשגשוג של האינטרנט, נכון?

There are striking similarities, I think, to the Internet boom.

ראשוני עמק הסיליקון נעשו מאד מאד עשירים.

The first set of people in Silicon Valley got very, very rich.

And then all of my friends said, "Maybe I should go do that, too."

ואז כל חברי אמרו: אולי גם אני צריך לעשות זאת.

And they were willing to work very cheap for stock options that never came.

והסכימו לעבוד מאד בזול בתמורה לאופציות שלא הגיעו.

In some sense, that's what happened, exactly,

במובן מסוים, זה בדיוק מה שקרה עם האנשים שסקרנו

to the set of people we were looking at.

They were willing to start at the bottom,

שהיו מוכנים להתחיל בתחתית הסולם.

just like, say, a first-year lawyer at a law firm

ממש כמו עו"ד במשרד עורכי-דין -

is willing to start at the bottom,

עו"ד של השנה הראשונה ששמוכן להתחיל בתחתית הסולם,

work 80-hour weeks for not that much money,

לעבוד 80 שבועות תמורת לא הרבה כסף,

because they think they're going to make partner.

מתוך הנחה שיהפוך לשותף.

אך החוקים השתנו, והם לא נעשו לשותפים.

But the rules changed, and they never got to make partner.

Indeed, the same people who were running all of the major gangs in the late 1980s

ובאמת, אלה שעמדו בראש הכנופיות הגדולות בסוף שנות ה-80

are still running the major gangs in Chicago today.

עדיין מנהלים כיום את הכנופיות העיקריות בשיקגו.

They never passed on any of the wealth,

הם מעולם לא העבירו הלאה את עושרם.

So everybody got stuck at that $3.50-an-hour job,

אז כולם נתקעו ברמת ה-3.50 לשעה, וזה התברר כאסון.

and it turned out to be a disaster.

The other thing the gang was very good at was marketing and trickery.

הדבר השני שהכנופיה היתה טובה בו, הוא שיווק ונוכלות.

And so for instance, one thing the gang would do is --

לדוגמה, אחד הדברים שהכנופיה עושה הוא --

the gang leaders would have big entourages,

אתם יודעים שלמנהיגי הכנופיות יש פמליות גדולות,

and they'd drive fancy cars and have fancy jewelry.

ומכוניות ותכשיטים מנקרי-עיניים,

So what Sudhir eventually realized as he hung out with them more,

ומה שסודהיר הבין בסוף, ככל שבילה איתם יותר,

is that, really, they didn't own those cars -- they just leased them,

הוא שהמכוניות לא באמת בבעלותם.

הם רק שכרו אותן, כי לא יכלו להרשותן לעצמם.

because they couldn't afford to own the fancy cars.

And they didn't really have gold jewelry, they had gold-plated jewelry.

והתכשיטים לא היו מזהב, אלא מצופי-זהב.

זה חוזר אל האמיתי-אמיתי לעומת המזויף-אמיתי.

It goes back to, you know, the real-real versus the fake-real.

And really, they did all sorts of things to trick the young people

והם באמת עשו כל מיני דברים כדי "לעבוד" על הצעירים,

into thinking what a great deal the gang was going to be.

כדי שיחשבו איזה עניין גדול זה להיות בכנופיה.

לדוגמה, היו נותנים לילד בן ארבע-עשרה

So for instance, they would give a 14-year-old kid

לשמור על חבילת שטרות,

a whole roll of bills to hold.

That 14-year-old kid would say to his friends,

ובן הארבע-עשרה הזה היה אומר...

היה אומר לחבריו,

"Hey, look at all the money I got in the gang."

"תראו כמה כסף עשיתי בכנופיה."

It wasn't his money -- until he spent it,

זה לא היה כספו, עד שבזבז אותו,

and then he was in debt to the gang,

ואז בעצם היה חייב לכנופיה, ואז כאילו שועבד לה לזמן-מה.

and was sort of an indentured servant for a while.

So I have a couple minutes.

נותרו לי שתי דקות.

Let me do one last thing I hadn't thought I'd have time to do,

הבה ואעשה דבר אחרון.

לא חשבתי שיהיה לי זמן לכך, לדבר על מה שלמדנו

which is to talk about what we learned more generally about economics,

על הכלכלה באופן כללי יותר, מהמחקר של הכנופיה.

from the study of the gang.

So, economists tend to talk in technical words.

כלכלנים נוטים לדבר בשפה טכנית, ולעתים תכופות

Often, our theories fail quite miserably when we over the data,

התאוריות שלנו כושלות באורח עלוב לנוכח הנתונים.

but what's kind of interesting is that in this setting,

אך בעצם, המעניין הוא שבנסיבות האלה

it turned out that some of the economic theories

הסתבר שכמה מהתיאוריות, שלא כל כך הצליחו

that worked not so well in the real economy

בכלכלה האמיתית, הצליחו יפה בכלכלת הסמים.

worked very well in the drug economy,

במובן מסוים, כי זהו קפיטליזם פרוע.

in some sense, because it's unfettered capitalism.

Here's an economic principle.

הרי לכם עקרון כלכלי.

זהו רעיון בסיסי בכלכלת העובדים ששמו "פיצוי משווה."

This is one of the basic ideas in labor economics,

called a "compensating differential."

It's the idea that the increment to wages that a worker requires

הרעיון הבסיסי הוא תוספת השכר הנחוצה לעובד,

to leave him indifferent between performing two tasks,

כך שלא יהיה לו איכפת איזו עבודה לעשות מבין שתי עבודות,

one which is more unpleasant than the other.

כשאחת פחות נעימה מהשניה.

זה מה שמכונה פיצוי משווה. זו הסיבה שלדעתנו

Compensating differential -- it's why we think garbagemen might be paid more

לעובדי-זבל אולי מגיע יותר כסף מאשר לעובדי-פארקים,

than people who work in parks.

The words of one of the members of the gang, I think, make this clear.

ולדעתי אחד מחברי הכנופיה הבהיר זאת היטב כשאמר,

So it turns out -- I'm sort of getting ahead of myself --

מתברר... אני קצת מקדים את עצמי.

it turns out, in the gang, when there's a war going on,

מתברר שבכנופיה, כשיש מלחמה,

they actually pay the foot soldiers twice as much money.

הם אכן משלמים כפליים לחיילים הרגליים.

It's exactly this concept.

זו בדיוק התפישה הזאת.

Because they're not willing to be at risk.

כי הם לא רוצים להסתכן.

And the words of a gang member capture it quite nicely, he says:

ודבריו של חבר-כנופיה אחד מגדירים זאת יפה מאד:

"Would you stand around here when all this shit ..." -- the shooting --

"האם תעמוד כאן כשכל החרא הזה" -הכוונה ליריות -

"כשכל החרא הזה קורה? לא, נכון?"

"... if all this shit's going on? No, right?

"אז אם אתה מבקש ממני לסכן ת'חיים שלי, תביא כסף."

So if I gonna be asked to put my life on the line, then front me the cash, man."

לדעתי, חבר הכנופיה מציג בצורה הרבה יותר ציורית

I think the gang member says it much more articulately

את מה שקורה, מאשר הכלכלנים.

than the economist, about what's going on.

[צחוק]

(Laughter)

Here's another one.

הנה עוד אחד.

הכלכלנים מדברים על תורת המשחקים -

Economists talk about game theory,

that every two-person game has a Nash equilibrium.

בכל משחק בין 2 אנשים יש 'שיווי-משקל נאש'.

להלן התרגום לשפת הכנופיה.

Here's the translation you get from the gang member.

They're talking about the decision of why they don't go shoot --

הם דנים בהחלטה להימנע מיריות --

One thing that turns out to be a great business tactic in the gang:

מתברר שזו טקטיקה עסקית חשובה בכנופיה,

if you go and just shoot guns in the air in the other gang's territory --

אם אתה יורה סתם כך באוויר בשטחה של כנופיה אחרת,

people are afraid to go buy drugs there,

כולם יפחדו ללכת לקנות שם סמים,

they're going to come into your neighborhood.

ויבואו לשכונה שלך.

Here's what he says about why they don't do that:

אבל כאן הוא מסביר למה הם נמנעים מכך.

"אם נתחיל לירות שם" -בשטח הכנופיה האחרת- "אף אחד,

"If we start shooting around there, the other gang's territory,

"ממש אף אחד לא יבוא לשם.

nobody, I mean, you dig it, nobody gonna step on their turf.

"אבל אנו צריכים להיזהר,

But we gotta be careful,

"כי גם הם יכולים לבוא לירות כאן,

'cause they can shoot around here too and then we all fucked."

"ואז כולנו נדפקנו." [צחוק]

זהו בדיוק אותו הרעיון.

(Laughter)

So that's the same concept.

אבל לפעמים הכלכלנים טועים.

Then again, sometimes economists get it wrong.

One thing we observed in the data is that it looked like --

אחד הדברים שראינו בנתונים --

the gang leader always got paid.

מנהיג הכנופיה תמיד מקבל תשלום, כן?

No matter how bad it was economically, he always got himself paid.

לא משנה כמה המצב הכלכלי רע, הוא תמיד משלם לעצמו.

אז היו לנו תיאוריות על תזרים מזומנים,

We had some theories related to cash flow,

and lack of access to capital markets, and things like that.

והעדר-גישה לשווקי הון ודברים כאלה,

Then we asked the gang member,

אבל אז שאלנו את חבר הכנופיה,

"Why is it you always get paid and your workers don't always get paid?"

"איך זה שאתה תמיד מקבל תשלום והעובדים שלך לא?"

ענה: "יש את כל הכושים מתחתיך שרוצים את הג'וב שלך,

His response is,

"You got all these niggers below you who want your job, you dig?

"אם תתחיל להפסיד, יחשבו שאתה חלש וכל החרא הזה."

If you start taking losses, they see you as weak and shit."

חשבתי על זה, ואמרתי,

And I thought about it and said,

"CEOs often pay themselves million-dollar bonuses,

מנכ"לים מרבים לשלם לעצמם בונוסים של מיליונים,

even when companies are losing a lot of money.

גם כשהחברות שלהם בהפסדים.

And it never would really occur to an economist

ומעולם לא עלה בדעתם של הכלכלנים שהרעיון הזה,

that this idea of 'weak and shit' could really be important."

של "חלש וכל החרא הזה", יכול להיות באמת חשוב.

(Laughter)

אבל אולי -- [צחוק]

Maybe "weak and shit" is an important hypothesis that needs more analysis.

אולי "חלש וכל החרא הזה" --

היא היפותזה חשובה שזקוקה לניתוח נוסף.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

[מחיאות כפיים]

(Applause)