Let's clean up the space junk orbiting Earth | Natalie Panek

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Nir Bibi

Our lives depend

החייים שלנו תלויים

on a world we can't see.

בעולם שאנו לא יכולים לראות.

Think about your week so far.

חשבו על השבוע שלכם עד עכשיו.

Have you watched TV, used GPS,

האם צפיתם בטלוויזיה, השתמשתם ב GPS,

checked the weather or even ate a meal?

בדקתם את מזג האוויר או אפילו אכלתם ארוחה?

These many things that enable our daily lives

הדברים הרבים האלה שמאפשרים את חיינו היום יומיים

rely either directly or indirectly

מסתמכים ישירות או בעקיפין

on satellites.

על לווינים.

And while we often take for granted

ובעוד שלעיתים קרובות אנו לוקחים כמובן מאליו

את השרות שלווינים מספקים לנו,

the services that satellites provide us,

the satellites themselves deserve our attention

הלווינים עצמם ראויים לתשומת הלב שלנו

as they are leaving a lasting mark

כשהם משאירים סימן מתמשך

on the space they occupy.

על החלל אותו הם תופסים.

People around the world rely on satellite infrastructure every day

אנשים מסביב לעולם מסתמכים על תשתית לווינים כל יום

for information, entertainment and to communicate.

למידע, בידור ותקשורת.

There's agricultural and environmental monitoring,

יש ניטור חקלאי וסביבתי,

Internet connectivity, navigation.

חיבוריות אינטרנט, ניווט.

Satellites even play a role

לווינים אפילו משחקים תפקיד

in the operation of our financial and energy markets.

בפעולות של השווקים הפיננסיים והאנרגטיים.

But these satellites that we rely on

אבל ללווינים האלה עליהם אנחנו מסתמכים

day in and day out

יום אחרי יום

have a finite life.

יש חיים סופיים.

They might run out of propellant,

אולי יגמר להם הדלק,

they could malfunction,

הם יכולים להתקלקל,

or they may just naturally reach the end of their mission life.

או הם יכולים אפילו להגיע באופן טבעי לסוף חיי המשימה שלהם.

At this point, these satellites effectively become space junk,

בנקודה זו, הלווינים האלה הופכים אפקטיבית לפסולת חלל,

cluttering the orbital environment.

מלכלכים את הסביבה המקיפה את כדור הארץ.

So imagine you're driving down the highway on a beautiful, sunny day

אז דמיינו שאתם נוהגים בכביש המהיר ביום יפה ושמשי

out running errands.

בדרך לבצע שליחויות.

You've got your music cranked,

המוזיקה שלכם רועשת,

your windows rolled down,

החלונות מורדים,

with the cool breeze blowing through your hair.

עם הבריזה הקרה נושפת בשערכם.

Feels nice, right?

מרגיש טוב, נכון?

Everything is going smoothly

הכל הולך חלק

until suddenly your car stutters and stalls

עד שפתאום המכונית שלכם מקרטעת ומפסיקה

right in the middle of the highway.

ממש באמצע הכביש המהיר.

So now you have no choice but to abandon your car

אז עכשיו אין לכם ברירה אלא לנטוש את המכונית שלכם

where it is on the highway.

במקום בו היא על הכביש המהיר.

Maybe you were lucky enough

אולי היה לכם מספיק מזל

to be able to move it out of the way and into a shoulder lane

שהייתם מסוגלים להזיז את המכונית אל שול הכביש

so that it's out of the way of other traffic.

כך שהיא לא תהיה בדרך של התנועה.

A couple of hours ago,

לפני כמה שעות,

your car was a useful machine that you relied on in your everyday life.

המכונית שלכם היתה מכונה שימושית שהסתמכתם עליה בחיי היום יום.

Now, it's a useless hunk of metal

עכשיו, היא ערמה חסרת שימוש של מתכת

taking up space in a valuable transportation network.

שלוקחת מקום ברשת תחבורה בעלת ערך.

And imagine international roadways all cluttered with broken down vehicles

ודמיינו דרכים בין לאומיות מלאות ברכבים מקולקלים

that are just getting in the way of other traffic.

שפשוט מפריעים לתנועה.

And imagine the debris that would be strewn everywhere

ודמיינו את הפסולת שתהיה פזורה בכל מקום

if a collision actually happened,

עם התנגשות באמת תתרחש,

thousands of smaller pieces of debris

אלפי פיסות קטנות יותר של פסולת

becoming new obstacles.

יהפכו למכשולים חדשים.

This is the paradigm of the satellite industry.

זו הפרדיגמה של תעשיית הלווינים.

Satellites that are no longer working

לווינים שלא עובדים יותר

are often left to deorbit over many, many years,

הרבה פעמים מושארים ליפול מהמסלול במשך הרבה הרבה שנים,

or only moved out of the way as a temporary solution.

או רק מוזזים מהדרך כפיתרון זמני.

And there are no international laws in space

ואין חוקים בין לאומיים בחלל

to enforce us to clean up after ourselves.

לאכוף עלינו לנקות אחרינו.

So the world's first satellite, Sputnik I,

אז הלווין הראשון בעולם, ספוטניק 1,

was launched in 1957,

שוגר ב 1957,

and in that year, there were only a total of three launch attempts.

ובשנה הזו, היו רק שלושה נסיונות שיגור.

Decades later and dozens of countries from all around the world

עשורים מאוחר יותר ועשרות מדינות מכל העולם

have launched thousands of more satellites into orbit,

שיגרו אלפי לווינים נוספים למסלול,

and the frequency of launches is only going to increase in the future,

והתדירות של שיגורים רק עומדת לגדול בעתיד,

especially if you consider things like the possibility

בעיקר אם אתם שוקלים דברים כמו האפשרות

of 900-plus satellite constellations being launched.

לשיגור צבירי לווינים בני 900 לווינים ויותר.

Now, we send satellites to different orbits

עכשיו, אנחנו שולחים לווינים למסלולים שונים

depending on what they're needed for.

תלוי בדרישות מהם.

One of the most common places we send satellites

אחד המקומות הכי נפוצים אליו אנחנו שולחים לווינים

is the low Earth orbit,

זה מסלול הקפי נמוך,

possibly to image the surface of Earth

שם יש אפשרות לדמות את פני כדור הארץ

at up to about 2,000 kilometers altitude.

עד לגובה של 2,000 קילומטר.

Satellites there are naturally buffeted by Earth's atmosphere,

לווינים שם נאבקים באופן טבעי באטמוספירת כדור הארץ,

so their orbits naturally decay,

אז המסלוליות שלהם דועכת באופן טבעי,

and they'll eventually burn up,

והם ישרפו לבסוף,

probably within a couple of decades.

כנראה תוך כמה עשורים.

Another common place we send satellites

מקום נפוץ נוסף אליו אנחנו שולחים לווינים

is the geostationary orbit

הוא המסלול הגאוסטציונרי

at about 35,000 kilometers altitude.

בגובה של בערך 35,000 קילומטרים.

Satellites there remain in the same place above Earth as the Earth rotates,

לווינים שם נשארים באותו מקום מעל כדור הארץ כשכדור הארץ מסתובב,

which enables things like communications or television broadcast, for example.

מה שמאפשר דברים כמו תקשורת או שידורי טלוויזיה, לדוגמה.

Satellites in high orbits like these could remain there for centuries.

לווינים במסלולים גבוהים כמו אלה יוכלו להשאר שם במשך מאות.

And then there's the orbit coined "the graveyard,"

ואז יש את המסלול שנקרא "בית הקברות,"

the ominous junk or disposal orbits,

מסלולי זבל או פסולת,

where some satellites are intentionally placed

שם כמה לווינים מושמים בכוונה

at the end of their life

בסוף חייהם

so that they're out of the way of common operational orbits.

כך שהם לא יהיו בדרך של מסלולים תפעוליים נפוצים.

Of the nearly 7,000 satellites launched since the late 1950s,

מתוך בערך 7,000 לווינים ששוגרו מאז שנות ה 50 המאוחרות,

only about one in seven is currently operational,

רק בערך אחד משבעה עדיין פעיל,

and in addition to the satellites that are no longer working,

ובנוסף ללווינים שכבר לא עובדים,

there's also hundreds of thousands of marble-sized debris

יש גם מאות אלפי שברים בגודל גולות

and millions of paint chip-sized debris

ומליוני חלקי פסולת בגודל שבבי צבע

that are also orbiting around the Earth.

שגם מקיפים את כדור הארץ.

Space debris is a major risk to space missions,

פסולת חלל היא סיכון גדול למשימות חלל,

but also to the satellites that we rely on each and every day.

אבל גם ללווינים שכל אחד מאיתנו מסתמך עליהם כל יום.

Now, because space debris and junk has become increasingly worrisome,

עכשיו, בגלל שפסולת חלל הפכה לדאגה גדולה יותר,

there have been some national and international efforts

היו כמה מאמצים לאומיים ובין לאומיים

to develop technical standards

לפתח סטנדרטים טכניים

to help us limit the generation of additional debris.

לעזור לנו להגביל את היצור של פסולת נוספת.

So for example, there are recommendations

אז לדוגמה, יש המלצות

for those low-Earth orbiting spacecraft

לכלי החלל במסלול נמוך

to be made to deorbit in under 25 years,

שיעשו כך שירדו מהמסלול תוך פחות מ 25 שנה,

but that's still a really long time,

אבל זה עדיין הרבה זמן,

especially if a satellite hasn't been working for years.

בעיקר אם לווין לא עבד במשך שנים.

There's also mandates for those dead geostationary spacecraft

יש גם מנדטים ללווינים הגאוסטציונרים

to be moved into a graveyard orbit.

להיות מוזזים למסלול בית קברות.

But neither of these guidelines is binding under international law,

אבל אף אחת מההנחיות הללו לא מחייבת תחת הדין הבין-לאומי,

and the understanding is that they will be implemented through national mechanisms.

וההבנה היא שהן יהיו מייושמות דרך מכאניזם לאומי.

These guidelines are also not long-term,

ההנחיות הללו הן גם לא לטווח ארוך,

they're not proactive,

הן לא פרו אקטיביות,

nor do they address the debris that's already up there.

והן גם לא מטפלות בפסולת שכבר שם.

They're only in place to limit the future creation of debris.

הן קיימות רק כדי להגביל את היצירה העתידית של פסולת.

Space junk is no one's responsibility.

פסולת חלל היא לא אחריות של אף אחד.

Now, Mount Everest is actually an interesting comparison

עכשיו, הר אוורסט הוא למעשה השוואה מעניינת

of a new approach to how we interact with our environments,

לגישה חדשה לאיך לפעול עם הסביבה,

as it's often given the dubious honor

כשהוא מקבל הרבה פעמים את הכבוד המפוקפק

of being the world's highest garbage dump.

של להיות המזבלה הכי גבוהה בעולם.

Decades after the first conquest of the world's highest peak,

עשורים אחרי הכיבוש הראשון של הפסגה הכי גבוהה,

tons of rubbish left behind by climbers

טונות של פסולת שהושארה מאחור על ידי מטפסים

has started to raise concern,

התחילה להעלות דאגות,

and you may have read in the news that there's speculation

ואתם אולי קראתם בחדשות שיש ספקולציות

that Nepal will crack down on mountaineers

שנפאל תפעיל לחץ על מטפסי הרים

with stricter enforcement of penalties and legal obligations.

עם אכיפה קשוחה יותר של קנסות ואחריות חוקית.

The goal, of course, is to persuade climbers

המטרה, כמובן, היא לשכנע מטפסים

to clean up after themselves,

לנקות אחריהם,

so maybe local not-for-profits will pay climbers who bring down extra waste,

אז אולי ארגונים ללא מטרות רווח מקומיים ישלמו למטפסים שמורידים פסולת נוספת,

or expeditions might organize voluntary cleanup trips.

או משלחות אולי יארגנו מסעות נקיון התנדבותיים.

And yet still many climbers feel

ועדיין הרבה מטפסים מרגישים

that independent groups should police themselves.

שקבוצות עצמאיות צריכות לשטר את עצמן.

There's no simple or easy answer,

אין תשובה פשוטה או קלה,

and even well-intentioned efforts at conservation

ואפילו מאמצים עם כוונות טובות לשימור

often run into problems.

הרבה פעמים נתקלים בבעיות.

But that doesn't mean we shouldn't do everything in our power

אבל זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לעשות כל מה שבכוחנו

to protect the environments that we rely and depend on,

כדי להגן על הסביבות שאנחנו מסתמכים ותלויים בהן,

and like Everest, the remote location and inadequate infrastructure

וכמו האוורסט, המיקום המרוחק והתשתיות הלא מתאימות

of the orbital environment

של סביבות מסלוליות

make waste disposal a challenging problem.

הופכות טיפול בפסולת בעיה מאתגרת.

But we simply cannot reach new heights

אבל אנחנו פשוט לא יכולים להגיע לגבהים חדשים

and create an even higher garbage dump,

וליצור מזבלה אפילו יותר גבוהה,

one that's out of this world.

אחת שנמצאת מחוץ לעולם הזה,

The reality of space

המציאות של החלל

is that if a component on a satellite breaks down,

היא שאם הרכיבים על לווין מתקלקלים,

there really are limited opportunities for repairs,

יש באמת הזדמנויות מוגבלות לתיקונים,

and only at great cost.

ורק במחיר גבוה.

But what if we were smarter about how we designed satellites?

אבל מה אם נהיה חכמים יותר על איך לווינים מתוכננים?

What if all satellites,

מה אם כל הלווינים,

regardless of what country they were built in,

לא משנה באיזה מדינה הם נבנים,

had to be standardized in some way

צריכים לעמוד בתקן בדרך מסויימת

for recycling, servicing

למחזור, שרות

or active deorbiting?

או הסרה אקטיבית מהמסלול?

What if there actually were international laws with teeth

מה אם היו למעשה חוקים בין לאומים עם שיניים

that enforced end-of-life disposal of satellites

שיכפו הפטרות סוף חיים של לווינים

instead of moving them out of the way

במקום להזיז אותם מהדרך

as a temporary solution?

כפתרון זמני?

Or maybe satellite manufacturers need to be charged a deposit

או אולי צריך לגבות מיצרני לווינים פיקדון

to even launch a satellite into orbit,

כדי בכלל לשגר לווין למסלול,

and that deposit would only be returned

והפיקדון זה יוחזר רק

if the satellite was disposed of properly

אם יפתרו מהלווין באופן נאות

or if they cleaned up some quota of debris.

או אם הם ינקו כמות מסויימת של פסולת.

Or maybe a satellite needs to have technology on board

או אלוי לווין צריך שתהיה עליו טכנולוגיה

to help accelerate deorbit.

לעזור לו להאיץ נפילה מהמסלול.

There are some encouraging signs.

יש כמה סימנים מעודדים.

The UK's TechDemoSat-1, launched in 2014, for example,

TechDemoSat-1 האנגלי ששוגר ב 2014, לדוגמה,

was designed for end-of-life disposal

תוכנן להפטרות בסוף החיים

via a small drag sail.

דרך מפרש גרר קטן.

This works for the satellite because it's small,

זה עובד ללווין בגלל שהוא קטן,

but satellites that are higher or in larger orbits

אבל לווינים גבוהים יותר או במסלולים גדולים יותר

or are larger altogether, like the size of school buses,

או פשוט גדולים יותר, כמו גודל של אוטובוס,

will require other disposal options.

ידרשו פתרונות היפטרות אחרים.

So maybe you get into things like high-powered lasers

אז אולי אתם נכנסים לדברים כמו לייזרים בכוח גבוה

or tugging using nets or tethers,

או גרירה בשימוש ברשתות או חוטים,

as crazy as those sound in the short term.

כמה משוגע שזה נשמע בטווח הקצר.

And then one really cool possibility

אבל אז אפשרות אחת ממש מגניבה

is the idea of orbital tow trucks or space mechanics.

היא הרעיון של גרר מסלולי או מכונאים חלליים.

Imagine if a robotic arm

דמיינו זרוע רובוטית

on some sort of space tow truck

על סוג של משאית גרר חללית

could fix the broken components on a satellite,

שתוכל לתקן רכיבים על הלווין,

making them usable again.

מה שעושה אותו שמיש שוב.

Or what if that very same robotic arm

או מה אם אותה זרוע רובוטית

could refuel the propellant tank on a spacecraft

תוכל לתדלק את מיכל הדלק על חללית

that relies on chemical propulsion

שמסתמכת על הנעה כימית

just like you or I would refuel the fuel tanks on our cars?

כמו שאתם או אני נתדלק את מיכל הדלק במכונית?

Robotic repair and maintenance

תיקונים וטיפולים רובוטיים

could extend the lives of hundreds of satellites orbiting around the Earth.

יוכלו להאריך את החיים של מאות לווינים שמקיפים את כדור הארץ.

Whatever the disposal or cleanup options we come up with,

מה שלא יהיו שיטות ההפטרות או הניקוי שנגיע אליהן,

it's clearly not just a technical problem.

ברור שלא מדובר רק בעיה טכנית.

There's also complex space laws and politics that we have to sort out.

יש גם חוקי חלל מורכבים ופוליטיקה שאנחנו צריכים לטפל בהם.

Simply put, we haven't found a way to use space sustainably yet.

בפשטות, לא מצאנו דרך להשתמש בחלל בקיימות עדיין.

Exploring, innovating to change the way we live and work

חקר, חדשנות לשינוי הדרך בה אנחנו חיים ועובדים

are what we as humans do,

הם מה שאנו בני האדם עושים,

and in space exploration,

ובחקר חלל,

we're literally moving beyond the boundaries of Earth.

אנחנו מילולית נעים מעבר לגבולות כדור הארץ.

But as we push thresholds in the name of learning and innovation,

אבל כשאנחנו דוחפים את הסף בשם למידה וחדשנות,

we must remember that accountability for our environments never goes away.

אנחנו חייבים לזכור שאחריות לסביבה שלנו לעולם לא נעלמת.

There is without doubt congestion in the low Earth and geostationary orbits,

יש ללא ספק עומס במסלול נמוך ובמסלול הגאוסטציונרי,

and we cannot keep launching new satellites

ואנחנו לא יכולים להמשיך לשגר לווינים חדשים

to replace the ones that have broken down

כדי להחליף את אלה שהתקלקלו

without doing something about them first,

בלי לעשות משהו בנוגע אליהם קודם,

just like we would never leave a broken down car

ממש כמו שלעולם לא נשאיר מכונית מקולקלת

in the middle of the highway.

באמצע הכביש המהיר.

Next time you use your phone,

בפעם הבאה שאתם משתמשים בטלפון שלכם,

check the weather or use your GPS,

בודקים את מזג האויר או מתמשים ב GPS,

think about the satellite technologies that make those activities possible.

חשבו על טכנולוגיית הלווינים שהופכת את אלה לאפשריים.

But also think about the very impact

אבל חשבו גם על ההשפעה

that the satellites have on the environment surrounding Earth,

שיש ללווינים על הסביבה שמקיפה את כדור הארץ,

and help spread the message that together we must reduce our impact.

ועזרו להפיץ את המסר שיחד אנחנו חייבים להפחית את ההשפעה שלנו.

Earth orbit is breathtakingly beautiful

המסלול סביב כדור הארץ הוא יפיפה באופן עוצר נשימה

and our gateway to exploration.

והשער שלנו לחקר.

It's up to us to keep it that way.

זה תלוי בנו לשמור עליו כך.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)