What we're missing in the debate about immigration | Duarte Geraldino

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

So, Ma was trying to explain something to me

אמא ניסתה להסביר לי משהו על סבתא ואיך הן גדלו,

about Grandma and when they grew up,

אבל לא יכולתי להקשיב לה

but I couldn't pay attention to her

כי הייתי בן חמש ואחוז-אימה.

because I was five years old, and I was petrified.

I had just seen The Green Lady.

זה עתה ראיתי את הגברת הירוקה.

Now, about a week earlier, I'd watched that movie "Godzilla,"

שבוע לפני כן ראיתי את הסרט "גודזילה",

the one about that huge lizard-like beast storming a major city,

על חיה ענקית דמוית לטאה שמחריבה עיר גדולה,

והמחשבה על מפלצת ירוקה שמתנפלת עלי נשארה לי בראש.

and the thought of a green monster coming for me was stuck in my mind.

And yet there I was, at the tip of Lower Manhattan with my mom,

והנה, עמדתי שם, בקצה דרום מנהטן, עם אימי,

just staring at her:

ובהיתי בה:

her horns,

הקרניים שלה,

her muscles --

השרירים שלה --

all of it just frightened me.

כל זה הפחיד אותי נורא.

And I didn't know whether she was a monster or a hero.

ולא ידעתי אם זאת מפלצת או גיבורה.

So I decided to consult the Google of the day --

אז החלטתי להתייעץ ב"גוגל" של אז --

"Ma! Ma!"

"אמא, אמא!"

(Laughter)

(צחוק)

My mother explained that The Green Lady is actually the Statue of Liberty

אימי הסבירה לי שהגברת הירוקה היא פסל החירות

והיא מנופפת ברכת שלום למהגרים שמגיעים.

and that she was waving immigrants in.

Now, the part of her explanation that really messed with my young head

בהסבר שלה, מה שעשה לי בלגן במוח הצעיר שלי,

was the fact that, according to Ma,

היה העובדה שלדברי אמא,

long before us,

הרבה לפני זמננו,

The Green Lady was actually brown,

הגברת הירוקה היתה בעצם חומה,

brown like me,

חומה, כמוני.

and that she changed colors over the years,

ובמשך השנים היא החליפה צבעים,

much like America.

די בדומה לאמריקה.

Now, the part that really is intriguing about this

החלק הכי מסקרן כאן

is that when she changed colors,

הוא שהחלפת הצבעים שלה

she made me think about myself.

גרמה לי לחשוב על עצמי.

It all made sense to me,

הכל התברר לי, כי כאמריקני דור-ראשון,

because as a first-generation American,

I was surrounded by immigrants.

הייתי מוקף במהגרים.

In fact, within my immediate social circle of the people who support me,

למעשה, בחוג החברתי המיידי שלי, של האנשים שתומכים בי,

who enrich my life,

שמעשירים את חיי,

at least two are foreign-born.

שניים לפחות נולדו בחו"ל.

My life as a US citizen is in many ways shaped by newcomers,

חיי כאזרח ארה"ב עוצבו במובנים רבים בידי עולים חדשים,

and chances are,

וסביר מאד שכך גם חייכם.

so is yours.

There are more than 40 million immigrants in the USA.

יש בארה"ב יותר מ-40 מיליון מהגרים.

לפי נתוני מפקד התושבים,

According to census data,

a quarter of the nation's children have at least one foreign-born parent.

לרבע מילדי האומה יש לפחות הורה אחד שנולד בחו"ל.

I know all these statistics because I study global migration patterns.

אני יודע את הנתונים האלה כי אני חוקר דפוסי הגירה גלובליים.

I'm a journalist, and for the last few years,

אני עיתונאי, ובשנים האחרונות תיעדתי את חיי האזרחים האמריקניים

I've been documenting the lives of US citizens

שאיבדו אנשים בגלל גירוש.

who've lost people to deportation.

And the numbers are enormous.

והמספרים הם עצומים.

מ-2008 ועד 2016

From 2008 to 2016,

more than three million people were "ordered removed" --

מעל 3 מיליון בני-אדם קיבלו "צו סילוק" --

that's the technical term for being deported.

המונח הטכני לגירוש.

There is an economic, a political, a psychological and an emotional cost

יש מחיר כלכלי, פוליטי, פסיכולוגי ורגשי לגירושים האלה --

to those deportations --

the moments when these circles are broken.

הרגעים בהם החוגים האלה מתפוררים.

I once asked a US soldier,

שאלתי פעם חיילת אמריקנית,

"Why did you volunteer to fight this war?"

"למה התנדבת להילחם במלחמה הזאת?"

And she told me,

והיא ענתה, "כי אני גאה להגן על ארצי."

"Because I'm proud to defend my country."

אבל המשכתי ללחוץ: "באמת, כשאת בבסיס,

But I pressed to know --

"Really, when you're on base,

"ואת שומעת פיצוצים במרחק,

and you hear bombs exploding in the distance,

and you see soldiers coming back who are gravely injured,

"ואת רואה חיילים שחוזרים פצועים קשה,

"באותו רגע, כשברור לך שאת אולי הבאה בתור,

in that moment, when you know you could be next,

"מה המשמעות של 'ארצי'?"

what does 'my country' mean?"

She looked at me.

היא הביטה בי.

"My country is my wife,

"ארצי היא אשתי,

my family,

"משפחתי,

my friends, my soldiers."

"חברי, החיילים שלי." היא בעצם אמרה לי,

What she was telling me

is that "my country" is a collection of these strong relationships;

ש"ארצי" הוא אוסף של מערכות-יחסים הדוקות;

אותם חוגים חברתיים.

these social circles.

When the social circles are weakened,

כשנחלשים החוגים החברתיים,

a country itself is weaker.

נחלשת הארץ עצמה.

We're missing a crucial aspect in the debate about immigration policy.

חסר לנו היבט מכריע בדיון סביב מדיניות ההגירה.

Rather than focusing on individuals,

במקום להתמקד באדם הבודד

we should focus on the circles around them,

עלינו להתמקד בחוגים שמקיפים אותו,

because these are the people who are left behind:

כי אלה האנשים שנותרים מאחור:

the voters, the taxpayers,

המצביעים, משלמי המסים,

the ones who are suffering that loss.

אלה שסובלים מהאובדן הזה.

And it's not just the children of the deported

וזה משפיע לא רק על ילדיהם של המגורשים;

who are impacted.

You have brothers and sisters who are separated by borders.

יש אחים ואחיות שמופרדים ע"י גבולות.

You have classmates, teachers, law enforcement officers,

יש תלמידים, מורים, אנשי אכיפת חוק,

technologists, scientists, doctors,

אנשי טכנולוגיה, מדענים, רופאים -

who are all scrambling to make sense of new realities

כולם נבוכים ומנסים להתמצא בנסיבות החדשות

when their social circles are broken.

כשחוגיהם החברתיים מתפרקים.

These are the real lives behind all these statistics

יש אנשים אמיתיים מאחורי כל הנתונים האלה

that dominate discussions about immigration policy.

שנותנים את הטון בדיונים סביב מדיניות ההגירה.

אבל איננו מרבים לחשוב עליהם.

But we don't often think about them.

ואני מנסה לשנות את זה.

And I'm trying to change that.

Here's just one of the real-life stories that I've collected.

הנה עוד סיפור מהחיים שאספתי.

And it still haunts me.

והוא עדיין רודף אותי.

I met Ramon and his son in 2016,

את ראמון ואת בנו פגשתי ב-2016,

the same year both of them were being ordered out of the country.

באותה שנה שבה קיבלו שניהם צו סילוק מהארץ.

Ramon was being deported to Latin America,

ראמון הוגלה לאמריקה הלטינית,

while his son, who was a sergeant in the US military,

ואילו בנו, סמל בצבא ארה"ב,

was being deployed.

הוצב ביחידה מבצעית.

Deported ...

זה הוגלה

deployed.

וזה הוצב.

If you just look at Ramon's case,

אם מתייחסים רק לראמון,

it wouldn't be clear how deeply connected to the country he is.

לא ברור עד כמה הוא קשור לארצו.

But consider his son:

אבל חישבו על בנו:

a US citizen defending a country that's banished his father.

אזרח ארה"ב שמגן על ארצו, שגירשה את אביו.

The social circle is what's key here.

החוג החברתי ממלא כאן מקום מרכזי.

Here's another example that illustrates those critical bonds.

הנה דוגמה נוספת שממחישה את הקשרים הקריטיים האלה.

A group of citizens in Philadelphia were concerned about their jobs,

קבוצת אזרחים בפילדלפיה נעשתה מודאגת בקשר למקומות העבודה,

because the legal owner of the restaurant where they worked

משום שבעליה החוקיים של המסעדה בה עבדו

was an undocumented immigrant,

היה מהגר לא-רשום,

and immigration officials had picked him up.

ופקידי ההגירה תפסו אותו.

They rallied behind him.

הם התארגנו לתמוך בו.

An immigration lawyer argued

עו"ד לענייני הגירה טען שהוא חשוב מדי לקהילה המקומית

he was too important to the local community

מכדי שיגורש.

to be deported.

At the hearing, they even submitted restaurant reviews --

בשימוע הוצגו אפילו ביקורות על המסעדה --

restaurant reviews!

ביקורות אוכל!

In the end, a judge exercised what's called "judicial discretion"

לבסוף, השופט הפעיל מה שמכונה "שיקול דעת שיפוטי"

and allowed him to stay in the country,

והרשה לו להישאר בארץ,

אבל רק בגלל שהחוג החברתי נלקח בחשבון.

but only because they considered the social circle.

There are 23 million noncitizens in the USA,

יש בארה"ב 23 מיליון לא-אזרחים,

according to verifiable federal data.

לפי נתונים פדרליים ברי-אימות,

And that doesn't include the undocumented,

וזה לא כולל את הלא-רשומים,

because numbers for that population are at best complex estimates.

כי המספרים באוכלוסיה הזאת הם לכל היותר הערכות מורכבות.

בואו נתייחס רק למה שיש לנו.

Let's just work with what we have.

That's 23 million social circles --

מדובר ב-23 מיליון חוגים חברתיים --

about 100 million individuals

כ-100 מיליון בני-אדם

whose lives could be impacted by deportation.

שהגירוש עלול להשפיע על חייהם.

And the stress of it all is trickling down through the population.

והלחץ שזה יוצר מחלחל לכל שכבות האוכלוסיה.

A 2017 poll by UCLA of LA County residents

סקר של אוניברסיטת קליפורניה במחוז לוס-אנג'לס ב-2017 מצא

found that 30 percent of citizens in LA County

ש-30% מאזרחי מחוז לוס-אנג'לס

are stressed about deportation,

חיים במתח בגלל נושא הגירוש,

לא משום שהם עצמם עלולים להיות מגורשים,

not because they themselves could be removed,

אלא דווקא שחברים בחוג החברתי שלהם נמצאים בסיכון כזה.

but rather, because members of their social circle were at risk.

I am not suggesting that no one should ever be deported;

אני לא טוען שאסור לגרש איש;

don't confuse me with that.

אל תטעו בי.

But what I am saying is that we need to look at the bigger picture.

אני רק אומר שעלינו לראות את התמונה השלמה.

If you are within the sound of my voice,

למי ששומעים אותי,

אני רוצה שתעצמו את עיניכם לרגע

I want you to close your eyes for a moment

and examine your own social circle.

ותחשבו על החוג החברתי שלכם.

Who are your foreign-born?

מי מהחברים בו נולד בחו"ל?

מה תהיה ההרגשה אם החוג הזה יתפורר?

What would it feel like if the circle were broken?

Share your story.

שתפו בסיפור שלכם.

I'm building a global archive of first-person accounts

אני בונה ארכיון עולמי של סיפורי גוף ראשון

and linking them with mapping technology,

ומקשר ביניהם בטכנולוגיית מיפוי,

so that we can see exactly where these circles break,

כדי שנוכל לראות איפה בדיוק החוגים האלה נפגעים,

because this is not just an American issue.

כי זו אינה רק בעיה אמריקנית.

There are a quarter-billion migrants around the world;

יש רבע מיליארד מהגרים בכל העולם;

אנשים שחיים, אוהבים ולומדים בארצות שלא בהן נולדו.

people living, loving and learning in countries where they were not born.

And in my career, in my life, I've been one of them:

ובקריירה שלי, בחיי, הייתי אחד מהם:

in China, in Africa, in Europe.

בסין, באפריקה, באירופה.

And each time I become one of these foreigners --

ובכל פעם שאני הופך לאחד הזרים האלה --

one of these strange-looking guys in a new land --

אחד החבר'ה המשונים למראה בארץ חדשה --

I can't help but think back to that day

אני נזכר תמיד באותו יום

שבו הייתי בדרום-מנהטן עם אימי

when I was in Lower Manhattan with my mom

all those decades ago,

לפני עשרות שנים,

when I was scared,

כשהייתי מבוהל,

וזה עתה ראיתי את הגברת הירוקה.

and I had just spotted that green lady.

And I guess the question that I keep on thinking about

ונראה לי שהשאלה

שממשיכה להעסיק אותי כשאני רואה אותה

when I see her

ואת כל ההעתקים הצעירים שלה שהם כה בבירור חומים,

and all the younger replicas of her that are so obviously brown,

and even the paintings that showcase her in the beginning

ואפילו הציורים שמציגים אותה כפי שהיתה בהתחלה:

as not quite green --

לא לגמרי ירוקה --

when I look at all of that,

כשאני מביט בכל אלה,

the question that my research seeks to answer

השאלה שהמחקר שלי מבקש לענות עליה

becomes, to me, the same one that confounded me all those years ago:

הופכת מבחינתי לזו שבלבלה אותי לפני כל אותן שנים:

Is she a monster

האם היא מפלצת

or a hero?

או גיבורה?

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)