Ben Katchor's comics of bygone New York

מתרגם: Oren Szekatch מבקר: Ido Dekkers

I'm going to read a few strips.

אני עומד לקרוא כמה רצועות.

These are, most of these are

אלה, רובן

from a monthly page I do

מעמוד חודשי שאני עושה

in and architecture and design magazine

במגזין אדריכלות ועיצוב

called Metropolis.

שנקרא מטרופוליס.

And the first story is called

והסיפור הראשון נקרא

"The Faulty Switch."

המתג המקולקל.

Another beautifully designed new building

עוד בניין חדש שמעוצב יפה

ruined by the sound of a common wall light switch.

נהרס על ידי קולו של מתג אור קיר שיגרתי.

It's fine during the day

זה בסדר במהלך היום

when the main rooms are flooded with sunlight.

כשהחדרים המרכזיים מוצפים אור שמש.

But at dusk

אך בשעת בין ערביים

everything changes.

הכל משתנה.

The architect spent hundreds of hours

האדריכל העביר מאות שעות

designing the burnished brass switchplates

בעיצוב כיסויי המתג מנחושת ממורקת

for his new office tower.

למגדל הבניינים החדש שלו.

And then left it to a contractor

ואז הוא השאיר לקבלן

to install these 79-cent switches behind them.

להתקין את המתגים ב79 סנט מאחוריהם.

We know instinctively where to reach

אנחנו יודעים אינסטינקטיבית לאן להושיט את היד

when we enter a dark room.

כשאנחנו בחדר חשוך.

We automatically throw the little nub of plastic upward.

אנחנו אוטומטית מעיפים את גבשושית הפלסטיק כלפי מעלה.

But the sound we are greeted with,

אבל הצליל שמקבל את פנינו,

as the room is bathed in the simulated glow

כשהחדר נשטף בזוהר המדומה

of late-afternoon light,

של אור אחר הצהריים

recalls to mind

מזכיר לי

a dirty men's room

שירותים גברים מטונפים

in the rear of a Greek coffee shop.

באחורי בית קפה יווני.

(Laughter)

(צחוק)

This sound colors our first impression of any room;

הצליל הזה משפיע על הרושם הראשוני של כל חדר.

it can't be helped.

אי אפשר לעזור לזה.

But where does this sound,

אבל מאיפה הצליל הזה,

commonly described as a click, come from?

שבדרך כלל מתארים אותו כקליק, מאיפה הוא בא?

Is it simply the byproduct of a

האם הוא פשוט תוצר הלוואי

crude mechanical action?

של פעולה מכנית גסה?

Or is it an imitation

או האם זהו חיקוי

of one half the set of sounds we make

של מחצית מהצלילים שאנחנו עושים

to express disappointment?

בכדי לבטא אכזבה?

The often dental consonant

העיצור השיגרתי שמיוצר בחיך

of no Indo-European language.

של שום שפה אינדו-אירופית.

Or is it the amplified sound

או האם זהו צליל מועצם

of a synapse firing

של סינפסה הנדלקת

in the brain of a cockroach?

במוחו של מקק?

In the 1950s they tried their best

בשנות החמישים הם ניסו כמיטב יכולתם

to muffle this sound

לעמעם את הצליל

with mercury switches

עם מתג מכספית,

and silent knob controls.

ואמצעי שליטה על הגבשושית מושקטים.

But today these improvements

אך כיום השיפורים הללו

seem somehow inauthentic.

נראים משום מה לא אותנטיים.

The click is the modern

הקליק הינו התרועה המודרנית

triumphal clarion

המוחצת

proceeding us through life,

המקדימה אותנו בחיינו,

announcing our entry into every lightless room.

המודיע על הגעתנו לכל חדר חשוך.

The sound made flicking a wall switch off

הצליל הנוצר בעת כיבוי המתג,

is of a completely different nature.

הוא בעל טבע שונה לחלוטין.

It has a deep melancholy ring.

יש לו צליל מלנכולי עמוק.

Children don't like it.

ילדים לא אוהבים אותו.

It's why they leave lights on around the house. (Laughter)

זו הסיבה שבגללה הם משאירים אורות בכל רחבי הבית.

Adults find it comforting.

מבוגרים מוצאים אותו מנחם.

But wouldn't it be an easy matter

אך האם לא היה זה עניין פשוט

to wire a wall switch

לחווט מתג קיר

so that it triggers the muted horn of a steam ship?

בכדי שהוא יפעיל צופר עמום של סירת קיטור?

Or the recorded crowing of a rooster?

או הקלטה של קריאת התרנגול?

Or the distant peel of thunder?

או קולו של רעם מרוחק?

Thomas Edison went through

תומאס אדיסון חקר ועבר

thousands of unlikely substances

אלפי מרכיבים לא שגרתיים

before he came upon the right one

לפני שהוא נתקל בנכון

for the filament of his electric light bulb.

עבור חוט הלהט של הנורה החשמלית שלו.

Why have we settled so quickly

למה אנחנו הסתפקנו בקלות רבה כל כך

for the sound of its switch?

בצליל של המתג שלו?

That's the end of that.

וזה הסוף של זה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

The next story is called

הסיפור הבא נקרא

"In Praise of the Taxpayer."

לשבחו של משלם המס.

That so many of the city's most venerable taxpayers

העובדה שכה רבים ממשלמי המיסים הפגיעים ביותר

have survived yet another commercial building boom,

הצליחו לשרוד עוד אחת מתנופות בניית בניינים מסחריים,

is cause for celebration.

הנה סיבה למסיבה.

These one or two story structures,

המבנים בני קומה אחת או שתיים האלו,

designed to yield only enough income

מעוצבים רק בכדי לנפק מספיק הכנסה

to cover the taxes on the land

בכדי לכסות את מיסי האדמה

on which they stand,

עליה הם נמצאים,

were not meant to be permanent buildings.

הם לא אמורים להיות מבני קבע.

Yet for one reason or another

אך בשל סיבה זו או אחרת

they have confounded the efforts of developers

הם התערבו בנסיונות של מפתחים

to be combined into lots

להיות משולבים לתוך קרקעות

suitable for high-rise construction.

המתאימות למבנים רבי-קומות.

Although they make no claim to architectural beauty,

למרות שהם אינם טוענים ליופי אדריכלי,

they are, in their perfect temporariness,

הם הינם, בדרכם הארעית והמושלמת,

a delightful alternative

חלופה מרנינה

to the large-scale structures

למבנים בקנה-המידה הגדול

that might someday take their place.

שיום אחד אולי ייקחו את מקומם.

The most perfect examples

הדוגמות הטובות ביותר לכך

occupy corner lots.

מאכלסות קרקעות פינתיות.

They offer a pleasant respite

הן מספקות הפוגה נעימה

from the high-density development around them.

מהפיתוח בצפיפות גבוהה שנמצא מסביבם.

A break of light and air,

מנוחה של אור ואוויר,

an architectural biding of time.

הפוגת זמן אדריכלית.

So buried in signage

כה קבורים תחת שילוט,

are these structures,

נמצאים המבנים הללו,

that it often takes a moment

שלעיתים לוקח רגע

to distinguish the modern

להבחין בין מבנה משלם המיסים

specially constructed taxpayer

המודרני הבנוי ייחודית

from its neighbor:

משכנו.

the small commercial building

המבנה המסחרי הקטן

from an earlier century,

ממאה קודמת

whose upper floors have been sealed,

אשר קומותיו העליונות נחסמו,

and whose groundfloor space

ואשר קומת הקרקע שלו

now functions as a taxpayer.

כעת מתפקדת כמשלם מיסים.

The few surfaces not covered by signs

השטחים המעטים שאינם מכוסים על-ידיי שלטים

are often clad in a distinctive, dark

עוטים לעיתים קרובות מעטה אלומיניום

green-gray, striated aluminum siding.

מפוספס בצבע ירוק אפרפר ייחודי.

Take-out sandwich shops,

תוציאו את הסנדוויצ'יות,

film processing drop-offs,

עיבודי סרטים כושלים,

peep-shows and necktie stores.

פיפ-שואו וחנויות לעניבות.

Now these provisional structures have,

המבניים הארעיים האלו,

in some cases,

במקרים מסויימים,

remained standing

נותרו עומדים

for the better part of a human lifetime.

לחלק הארי בחייו של אדם.

The temporary building

הבנייה הזמנית

is a triumph of modern industrial organization,

הינה ניצחון לארגוני התעשייה המודרנית.

a healthy sublimation

האצלה בריאה

of the urge to build,

לצורך לבנות.

and proof that not every

והוכחה כי לא כל

architectural idea

רעיון אדריכלי

need be set in stone.

צריך להיות חקוק בסלע.

That's the end.

וזהו הסוף.

(Laughter)

(צחוק)

And the next story is called, "On the Human Lap."

והסיפור הבא נקרא, על ירכיי האנושות.

For the ancient Egyptians

עבור המצרים הקדמונים

the lap was a platform

הירכיים היו המצע

upon which to place

עליו ניתן להניח

the earthly possessions of the dead --

את הרכוש הארצי של המתים --

30 cubits from foot to knee.

30 אמות מכפות הרגליים עד לברכיים.

It was not until the 14th century

רק במאה ה-14

that an Italian painter

צייר איטלקי

recognized the lap

זיהה את הירכיים

as a Grecian temple,

כמקדש יווני,

upholstered in flesh and cloth.

המרופד בבשר ובבד.

Over the next 200 years

במהלך 200 השנים לאחר מכן

we see the infant Christ

אנחנו רואים את ישו כתינוק

go from a sitting to a standing position

עובר ממצב ישיבה למצב עמידה,

on the Virgin's lap,

על ירכייה של הבתולה.

and then back again.

ואז חוזר חלילה.

Every child recapitulates this ascension,

כל ילד משחזר את העלייה הזו,

straddling one or both legs,

מפשק רגל או שתיים,

sitting sideways,

יושב עם הפנים הצידה,

or leaning against the body.

או נשען כנגד הגוף.

From there, to the modern ventriloquist's dummy,

משם אל בובת הפיתום המודרנית,

is but a brief moment in history.

אינה אלא רק רגע קצר בהיסטוריה.

You were late for school again this morning.

שוב איחרת לבית הספר הבוקר.

The ventriloquist must first make us believe

על הפיתום לגרום לנו להאמין תחילה

that a small boy is sitting on his lap.

כי יש ילד קטן היושב על ירכיו.

The illusion of speech follows incidentally.

אשליית הדיבור מגיעה לאחר מכן כלאחר יד.

What have you got to say for yourself, Jimmy?

מה יש לך לומר להגנתך ג'ימי?

As adults we admire the lap

כבוגרים אנחנו מעריצים את הירכיים

from a nostalgic distance.

מנקודת מבט נוסטלגית.

We have fading memories

יש לנו זכרונות מעומעמים

of that provisional temple,

של המקדש הזמני,

erected each time an adult sat down.

שעלה והתרומם בכל פעם שמבוגר התיישב.

On a crowded bus there was always a lap to sit on.

באוטובוס הומה אדם תמיד היו ירכיים לשבת עליהם.

It is children and teenage girls

אלו הם ילדים ונערות בגיל העשרה

who are most keenly aware

אשר מודעים בחדות

of its architectural beauty.

ליופי האדריכלי.

They understand the structural integrity

הם מעריכים את השלמות המבנית

of a deep avuncular lap,

של ירכיים אבהיות עמוקות,

as compared to the shaky arrangement

בהשוואה להסדר הרעוע

of a neurotic niece in high heels.

הקיים אצל אחיינית ניורוטית בעקבים גבוהים.

The relationship between the lap and its owner

מערכת היחסים בין הירכיים ובעליהן

is direct and intimate.

הינה ישירה ואינטימית.

I envision a 36-story,

אני חוזה בניין בגובה 36 קומות

450-unit residential high-rise --

עם 450 יחידות --

a reason to consider the mental health

סיבה טובה לקחת בחשבון את המצב הנפשי

of any architect before granting

של כל אדריכל לפני שמעניקים

an important commission.

עמלה חשובה.

The bathrooms and kitchens will,

האמבטיות והמטבחים יהיו,

of course, have no windows.

כמובן, ללא חלונות.

The lap of luxury

ירכיי היוקרה

is an architectural construct of childhood,

הינם מבנה אדריכלי של ילדות,

which we seek, in vain,

אשר אנו מחפשים אחריו לשווא,

as adults, to employ.

כבוגרים, כדי להשתמש בהם.

That's the end.

וזהו הסוף.

(Laughter)

(צחוק)

The next story is called "The Haverpiece Collection"

הסיפור הבא נקרא "האוסף המגוחך"

A nondescript warehouse,

מחסן שקשה לתארו,

visible for a moment

נגלה לעין לרגע

from the northbound lanes of the Prykushko Expressway,

מהמסלול הצפוני של הכביש המהיר פריקושקו,

serves as the temporary resting place

משמש כאתר מנוחה זמני

for the Haverpiece collection

עבור האוסף האירופי המגוחך

of European dried fruit.

לפירות יבשים.

The profound convolutions

הקונבולוציה העמוקה

on the surface of a dried cherry.

על פני השטח של דובדבן מיובש.

The foreboding sheen of an extra-large date.

הברק המנבא רעות הנראה על תמר גדול מידה.

Do you remember wandering as a child

האם אתם זוכרים את עצמכם משוטטים בילדותכם

through those dark wooden

דרך אותם גלריות בחנויות

storefront galleries?

מעץ כהה?

Where everything was displayed

בהם הכל היה מוצג

in poorly labeled roach-proof bins.

בקופסאות המגינות נגד תיקנים עם תיוג עלוב.

Pears dried in the form

אגסים שיובשו לצורה

of genital organs.

של איברי מין.

Apricot halves

חצאי משמש

like the ears of cherubim.

כמו אוזני הכרובים.

In 1962 the unsold stock

בשנת 1962 המניה שלא נמכרה

was purchased by Maurice Haverpiece,

נרכשה על ידיי מוריס הברפיס,

a wealthy prune juice bottler,

מבקבק מיץ שזיפים עשיר,

and consolidated to form the core collection.

ואוחדו לכדי יצירת האוסף המרכזי.

As an art form it lies somewhere between

כמודל אומנות זה נמצא בין

still-life painting and plumbing.

ציור טבע דומם ושרברבות.

Upon his death in 1967,

בשעת מותו ב- 1967,

a quarter of the items were sold off for compote

רבע מן הפריטים נמכרו לעשיית לפתן,

to a high-class hotel restaurant.

למסעדה איכותית במלון.

(Laughter)

(צחוק)

Unsuspecting guests were served

אורחים תמימים קיבלו

stewed turn-of-the-century

תאנים טורקיות מבושלות

Turkish figs for breakfast.

מתחילת המאה לארוחת הבוקר.

(Laughter)

(צחוק)

The rest of the collection remains here,

יתר האוסף נותר כאן,

stored in plain brown paper bags

מאוחסן בשקיות נייר חומות

until funds can be raised

עד אשר יוכלו לאסוף כספים

to build a permanent museum

בשביל לבנות מוזיאון קבוע

and study center.

ומרכז חקר.

A shoe made of apricot leather

נעל שנוצרה מעור של משמש

for the daughter of a czar.

עבור בתו של צאר.

That's the end. Thank you.

וזהו הסוף. תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)