Beau Lotto + Amy O'Toole: Science is for everyone, kids included

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Ariella Cwikel מבקר: Ido Dekkers

Beau Lotto: So, this game is very simple.

בו לוטו: אז, המשחק הזה מאד פשוט.

All you have to do is read what you see. Right?

כל מה שצריך לעשות זה לקרוא את מה שאתם רואים. טוב.

So, I'm going to count to you, so we don't all do it together.

אז אני הולך לספור בשבילכם, כדי שלא נעשה את זה ביחד.

Okay, one, two, three.Audience: Can you read this?

אוקיי, אחת, שתיים, שלוש. קהל: "אתם יכולים לקרוא את זה?"

BL: Amazing. What about this one? One, two, three.Audience: You are not reading this.

ב"ל: מדהים. מה עם זה? אחת, שתיים, שלוש. קהל: "אתה לא קורא את זה".

BL: All right. One, two, three. (Laughter)

ב"ל: טוב. אחת, שתיים, שלוש. (צחוק)

If you were Portuguese, right? How about this one? One, two, three.

אם הייתם פורטוגזים, נכון? ומה עם זה? אחת, שתיים, שלוש.

Audience: What are you reading?

קהל: "מה אתם קוראים?"

BL: What are you reading? There are no words there.

ב"ל: מה אתם קוראים? אין כאן שום מילים.

I said, read what you're seeing. Right?

אמרתי לקרוא מה שאתם רואים. נכון?

It literally says, "Wat ar ou rea in?" (Laughter) Right?

וכתוב פה "מ א ם רו ים?" (צחוק) נכון?

That's what you should have said. Right? Why is this?

זה מה שהייתם צריכים לענות. נכון? למה זה ככה?

It's because perception is grounded in our experience.

בגלל שתפיסה היא בסיסית בחוויה שלנו.

Right? The brain takes meaningless information

נכון? המוח לוקח מידע חסר פשר

and makes meaning out of it, which means we never see

ומוצא את המשמעות שיש בו, כלומר, אנו לעולם לא רואים

what's there, we never see information,

מה שיש, איננו רואים מידע,

we only ever see what was useful to see in the past.

אנחנו רק רואים מה שהיה שימושי לנו לראות בעבר.

All right? Which means, when it comes to perception,

בסדר? המשמעות, בהקשר של תפיסה,

we're all like this frog.

היא שכולנו דומים לצפרדע הזו.

(Laughter)

(צחוק)

Right? It's getting information. It's generating behavior

היא משיגה מידע. היא מייצרת התנהגות

that's useful. (Laughter)

שימושית בשבילה. (צחוק)

(Laughter)

(צחוק)

(Video) Man: Ow! Ow! (Laughter) (Applause)

(ווידאו) איש: איי! איי! (צחוק) (מחיאות כפיים)

BL: And sometimes, when things don't go our way,

ב"ל: ולפעמים, כשדברים לא הולכים כמו שרצינו,

we get a little bit annoyed, right?

אנחנו מתרגזים קצת, נכון?

But we're talking about perception here, right?

אבל אנחנו מדברים פה על תפיסה, טוב?

And perception underpins everything we think, we know,

ותפיסה מאשרת את כל מה שאנחנו חושבים, יודעים

we believe, our hopes, our dreams, the clothes we wear,

מה שאנחנו מאמינים, מקווים, חולמים, לובשים

falling in love, everything begins with perception.

איך אנחנו מתאהבים, הכל מתחיל בתפיסה.

Now if perception is grounded in our history, it means

אם תפיסה היא בסיסית בהיסטוריה שלנו, פירושו של דבר

we're only ever responding according to what we've done before.

שאנחנו תמיד מגיבים בהתאם למה שעשינו בעבר.

But actually, it's a tremendous problem,

אבל בעצם, זו בעיה ענקית,

because how can we ever see differently?

בגלל שזה אומר שאנחנו תמיד נראה דברים באותה הצורה.

Now, I want to tell you a story about seeing differently,

אז אני רוצה לספר לכם סיפור על ראייה מחודשת,

and all new perceptions begin in the same way.

וכל התפיסות החדשות מתחילות בצורה דומה.

They begin with a question.

הן מתחילות בשאלה.

The problem with questions is they create uncertainty.

הבעיה עם שאלות היא שהן יוצרות חוסר וודאות.

Now, uncertainty is a very bad thing. It's evolutionarily

וחוסר וודאות זה דבר רע. מבחינה אבולוציונית

a bad thing. If you're not sure that's a predator, it's too late.

זה דבר רע. אם אתה חסר וודאות לגבי טורף, זה מאוחר מדי.

Okay? (Laughter)

אוקיי? (צחוק)

Even seasickness is a consequence of uncertainty.

אפילו מחלת ים היא תוצאה של חוסר וודאות.

Right? If you go down below on a boat, your inner ears

אם אתה בבטן אנייה, האוזן הפנימית שלך

are you telling you you're moving. Your eyes, because

אומרת שאתה זז. העיניים שלך, בגלל

it's moving in register with the boat, say I'm standing still.

שהן זזות בתאום לספינה, אומרות שאתה עומד מבלי לזוז.

Your brain cannot deal with the uncertainty of that information, and it gets ill.

המוח לא מסוגל להתמודד עם חוסר הוודאות של המידע הזה, ונהיה חולה.

The question "why?" is one of the most dangerous things you can do,

השאלה "למה?" היא אחד הדברים המסוכנים ביותר,

because it takes you into uncertainty.

בגלל שהיא מובילה אותך לחוסר וודאות.

And yet, the irony is, the only way we can ever

ועם זאת, באופן אירוני, הצורה היחידה שאפשר אי פעם

do anything new is to step into that space.

לעשות משהו חדש היא לפסוע לתוך המרחב הזה.

So how can we ever do anything new? Well fortunately,

איך אנחנו אי פעם יכולים לעשות משהו חדש?

evolution has given us an answer, right?

למרבה המזל, האבולוציה מספקת לנו תשובה, נכון?

And it enables us to address even the most difficult

והיא מאפשרת לנו להתמודד אפילו עם השאלות הכי קשות .

of questions. The best questions are the ones that create the most uncertainty.

השאלות הכי טובות הן כאלה שיוצרות את חוסר הוודאות הגדול ביותר.

They're the ones that question the things we think to be true already. Right?

אלו השאלות שמערערות על אמיתות קיימות. נכון?

It's easy to ask questions about how did life begin,

קל לשאול שאלות על איך החיים התחילה,

or what extends beyond the universe, but to question what you think to be true already

או מה יש מעבר ליקום, אבל לשאול לגבי מה שאתה חושב שאתה כבר יודע

is really stepping into that space.

זה ממש לקחת סיכון.

So what is evolution's answer to the problem of uncertainty?

אז מה התשובה של האבולוציה לבעיית חוסר הוודאות?

It's play.

משחק.

Now play is not simply a process. Experts in play will tell you

משחק הוא לא רק תהליך. מומחים במשחק יגידו

that actually it's a way of being.

שזו צורת הוויה.

Play is one of the only human endeavors where uncertainty

משחק הוא העיסוק האנושי היחידי בו חוסר הוודאות

is actually celebrated. Uncertainty is what makes play fun.

היא מבורכת. חוסר וודאות היא מה שהופך משחק לכיף.

Right? It's adaptable to change. Right? It opens possibility,

משחק מותאם לשינויים, נכון? הוא פתוח לאפשרויות,

and it's cooperative. It's actually how we do our social bonding,

והוא משתף. משחק זה בעצם הדרך שלנו ליצור חיבורים חברתיים,

and it's intrinsically motivated. What that means

והוא מונע על ידי עצמו. כלומר

is that we play to play. Play is its own reward.

אנחנו משחקים כדי לשחק. עצם המשחק הוא הגמול על עצמו.

Now if you look at these five ways of being,

אם תסתכלו על חמש צורות ההוויה האלו,

these are the exact same ways of being you need

תבחינו שאלו אותן צורות הוויה בדיוק שנחוצות

in order to be a good scientist.

כדי להיות מדען טוב.

Science is not defined by the method section of a paper.

מדע לא מוגדר על ידי חלק המתודה של מאמר.

It's actually a way of being, which is here, and this is true

הוא בעצם מוגדר על ידי צורת הוויה, זאת שכאן, וזה תופס

for anything that is creative.

לגבי כל דבר יצירתי.

So if you add rules to play, you have a game.

אם מוסיפים חוקים לשעשוע, יש לנו משחק.

That's actually what an experiment is.

זה המהות של ניסוי מדעי.

So armed with these two ideas,

אז, בעזרת שני הרעיונות האלו,

that science is a way of being and experiments are play,

שמדע הוא הוויה ושניסויים הם משחק,

we asked, can anyone become a scientist?

שאלנו, האם כל אחד יכול להיות מדען?

And who better to ask than 25 eight- to 10-year-old children?

ואת מי יותר טוב לשאול מאשר 25 ילדים בגיל 8-10?

Because they're experts in play. So I took my bee arena

כי הם מומחים במשחקים. אז לקחתי את זירת הדבורים שלי

down to a small school in Devon, and the aim of this

לבי"ס קטן בדבון, והמטרה של זה

was to not just get the kids to see science differently,

הייתה לא רק לגרום לילדים לראות את המדע באור אחר,

but, through the process of science, to see themselves differently. Right?

אלא, באמצעות תהליך מדעי, לראות את עצמם אחרת. טוב?

The first step was to ask a question.

השלב הראשון היה לשאול שאלה.

Now, I should say that we didn't get funding for this study

פה אני חייב לומר שלא קיבלנו מימון למחקר הזה

because the scientists said small children couldn't make

בגלל שהמדענים אמרו שילדים קטנים לא יכלו להוסיף

a useful contribution to science, and the teachers said kids couldn't do it.

תרומה משמעותית למדע, והמורים אמרו את אותו הדבר.

So we did it anyway. Right? Of course.

אז עשינו את זה למרות זאת. נכון? ברור.

So, here are some of the questions. I put them in small print

אז הנה חלק מהשאלות. כתבתי אותן בכתב קטן

so you wouldn't bother reading it. Point is that five of the questions that the kids came up with

כדי שלא תטרחו לקרוא את זה. הנקודה היא ש-5 מהשאלות של הילדים

were actually the basis of science publication the last five to 15 years. Right?

היו למעשה הבסיס לפרסומים מדעיים ב5-15 השנים האחרונות. הבנתם?

So they were asking questions that were significant

אז הם שאלו שאלות שהיו משמעותיות

to expert scientists.

עבור מדענים מומחים.

Now here, I want to share the stage with someone quite special. Right?

עכשיו אני רוצה לחלוק את הבמה עם מישהי די מיוחדת. טוב?

She was one of the young people who was involved in this study,

היא אחת מהאנשים הצעירים שהיו מעורבים במחקר הזה,

and she's now one of the youngest published scientists

והיא כיום אחת המדעניות הצעירות בעולם

in the world. Right? She will now, once she comes onto stage,

שפרסמו את עבודתם. וברגע שתעלה על הבמה,

will be the youngest person to ever speak at TED. Right?

היא תהפוך לדוברת הצעירה ביותר שהרצתה בTED. הבנתם?

Now, science and asking questions is about courage.

עכשיו, מדע ושאילת שאלות זה עניין של אומץ.

Now she is the personification of courage, because she's

והיא הביטוי האנושי של אומץ,

going to stand up here and talk to you all.

כי היא הולכת לעמוד כאן עכשיו ולדבר אתכם.

So Amy, would you please come up? (Applause)

אז איימי, את מוכנה לעלות לכאן בבקשה? (מחיאות כפיים)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So Amy's going to help me tell the story of what we call

איימי עומדת לעזור לי לספר את הסיפור על מה שנקרא

the Blackawton Bees Project, and first she's going to tell you

"פרויקט הדבורים של בלאקאטון", וקודם היא תספר לכם על

the question that they came up with. So go ahead, Amy.

השאלה שהם חשבו עליה. אז קדימה, איימי.

Amy O'Toole: Thank you, Beau. We thought

איימי אוטול: תודה רבה, בו. חשבנו

that it was easy to see the link between humans and apes

שקל לראות את הקשר בין בני אדם לבין קופי אדם

in the way that we think, because we look alike.

באופן שבו אנחנו חושבים, בגלל שאנו דומים זה לזה.

But we wondered if there's a possible link

אבל תהינו אם יתכן שיש קשר

with other animals. It'd be amazing if humans and bees

לחיות אחרות. יהיה מדהים לגלות שבני אדם ודבורים

thought similar, since they seem so different from us.

חושבים בצורה דומה, בגלל שהם נראים כל כך שונים מאיתנו.

So we asked if humans and bees might solve

אז שאלנו אם יתכן שבני אדם ודבורים פותרים

complex problems in the same way.

בעיות מסובכות בצורה דומה.

Really, we wanted to know if bees can also adapt

בעצם, רצינו לדעת אם גם דבורים יכולות להסתגל

themselves to new situations using previously learned rules

למצבים חדשים באמצעות חוקים ותנאים

and conditions. So what if bees can think like us?

שנלמדו בעבר. אז מה אם דבורים מסוגלות לחשוב כמונו?

Well, it'd be amazing, since we're talking about an insect

טוב, זה יהיה מדהים, כי מדובר פה בחרק

with only one million brain cells.

עם מיליון תאי מוח בלבד.

But it actually makes a lot of sense they should,

אבל זה די הגיוני שהן יוכלו,

because bees, like us, can recognize a good flower

בגלל שדבורים, כמונו, יכולות לזהות פרח טוב

regardless of the time of day, the light, the weather,

בלי קשר לשעה ביום, לאור, מזג אוויר,

or from any angle they approach it from. (Applause)

או כל זווית שהן ניגשות ממנו אל הפרח. (מחיאות כפיים)

BL: So the next step was to design an experiment,

ב"ל: השלב הבא היה לתכנן ניסוי,

which is a game. So the kids went off and they designed

שזה בעצם משחק. אז הילדים הלכו ותכננו

this experiment, and so -- well, game -- and so,

את הניסוי הזה, וכך- טוב, המשחק- וכך,

Amy, can you tell us what the game was,

איימי, את יכולה לספר לנו מה המשחק היה,

and the puzzle that you set the bees?

ומה הייתה החידה שהכנתם לדבורים?

AO: The puzzle we came up with was an if-then rule.

א"א: החידה שחשבנו עליה הייתה לפי חוקיות של אם-אז.

We asked the bees to learn not just to go to a certain color,

בקשנו מהדבורים ללמוד לא רק להגיע לצבע מסוים,

but to a certain color flower only

אלא להגיע לפרח בצבע מסוים רק

when it's in a certain pattern.

כשהוא בתבנית מסוימת.

They were only rewarded if they went to the yellow flowers

הן קיבלו פרס רק אם הן הלכו לפרחים הצהובים

if the yellow flowers were surrounded by the blue,

אם הפרחים הצהובים היו מוקפים בכחולים,

or if the blue flowers were surrounded by the yellow.

או אם הפרחים הכחולים היו מוקפים בצהוב.

Now there's a number of different rules the bees can learn

יש מספר חוקים שונים שדבורים יכולות ללמוד,

to solve this puzzle. The interesting question is, which?

כדי לפתור את החידה הזו. השאלה המעניינת היא, אילו?

What was really exciting about this project was we,

מה שהיה באמת מרגש בפרויקט הזה, היה

and Beau, had no idea whether it would work.

שלנו ולבו לא היה מושג אם זה יעבוד.

It was completely new, and no one had done it before,

זה היה חדש לגמרי, ואף אחד לא עשה את זה בעבר,

including adults. (Laughter)

כולל מבוגרים. (צחוק)

BL: Including the teachers, and that was really hard for the teachers.

ב"ל: כולל המורים, וזה היה למורים מאד קשה.

It's easy for a scientist to go in and not have a clue what he's doing,

קל למדען ללכת מבלי שיהיה לו מושג מה הוא עושה,

because that's what we do in the lab, but for a teacher

בגלל שזה מה שעושים במעבדה, אבל בשביל מורה

not to know what's going to happen at the end of the day --

לא לדעת מה הולך לקרות בסוף היום-

so much of the credit goes to Dave Strudwick, who was

אז הרבה מהקרדיט מגיע לדייב סטראדוויק, שהיה

the collaborator on this project. Okay?

השותף בפרויקט הזה. טוב?

So I'm not going to go through the whole details of the study

אני לא הולך לעבור עכשיו על כל הפרטים של המחקר

because actually you can read about it, but the next step

בגלל שאתם בעצם יכולים לקרוא על זה, אבל השלב הבא

is observation. So here are some of the students

הוא תצפית. אז הנה כמה מהתלמידים

doing the observations. They're recording the data

בזמן התצפית. הם אוספים מידע על

of where the bees fly.

לאן הדבורים עפות.

(Video) Dave Strudwick: So what we're going to do —Student: 5C.

(וידאו) דייב סטראדוויק: מה שאנחנו הולכים לעשות- תלמיד: 5C.

Dave Strudwick: Is she still going up here?Student: Yeah.

דייב סטראדוויק: היא עדיין הולכת לכאן? תלמיד: כן.

Dave Strudwick: So you keep track of each.Student: Henry, can you help me here?

דייב סטראדוויק: אז תעקוב אחרי כל אחת. תלמיד: הנרי, אתה יכול לעזור לי כאן?

BL: "Can you help me, Henry?" What good scientist says that, right?

ב"ל: "אתה יכול לעזור לי כאן, הנרי?" איזה מדען טוב היה אומר את זה, הא?

Student: There's two up there.

תלמיד: יש שתיים שם למעלה.

And three in here.

ושלוש כאן בפנים.

BL: Right? So we've got our observations. We've got our data.

ב"ל: טוב? אז יש לנו תצפיות. יש לנו מידע גולמי.

They do the simple mathematics, averaging, etc., etc.

הם עושים את החשבון הפשוט, ממוצעים, וכו'.

And now we want to share. That's the next step.

ואנחנו יודעים שאנחנו רוצים לחלוק את המידע. זה השלב הבא.

So we're going to write this up and try to submit this

אז אנחנו הולכים לכתוב את זה ולנסות להגיש את זה

for publication. Right? So we have to write it up.

לפרסום. טוב? אז צריך לכתוב את זה.

So we go, of course, to the pub. All right? (Laughter)

אז אנחנו הולכים, כמובן, לפאב. נכון? (צחוק)

The one on the left is mine, okay? (Laughter)

הכוס משמאל היא שלי, טוב? (צחוק)

Now, I tell them, a paper has four different sections:

אני אומר להם, במאמר יש ארבעה חלקים שונים:

an introduction, a methods, a results, a discussion.

הקדמה, שיטת מחקר, תוצאות, דיון.

The introduction says, what's the question and why?

בהקדמה כותבים מה השאלה ולמה?

Methods, what did you do? Results, what was the observation?

בשיטת המחקר כותבים מה עשיתם? בתוצאות, מה התגלה בתצפית?

And the discussion is, who cares? Right?

ובדיון, למי אכפת מזה? נכון?

That's a science paper, basically. (Laughter)

זה מאמר מדעי, בגדול. (צחוק)

So the kids give me the words, right? I put it into a narrative,

אז הילדים נתנו לי את המילים, כן? אני חיברתי לנרטיב,

which means that this paper is written in kidspeak.

מה שאומר שהמאמר הזה נכתב בשפה של ילדים.

It's not written by me. It's written by Amy

ולא אני כתבתי את זה. כתבו את זה איימי

and the other students in the class. As a consequence,

והתלמידים האחרים בכיתה. כתוצאה מכך,

this science paper begins, "Once upon a time ... " (Laughter)

המאמר המדעי הזה מתחיל ב"היה היה פעם..." (צחוק)

The results section, it says: "Training phase, the puzzle ... duh duh duuuuuhhh." Right? (Laughter)

בפרק התוצאות, כתוב: "שלב האימונים, החידה... איזה מתח!" הבנתם? (צחוק)

And the methods, it says, "Then we put the bees

ובשיטה, כתוב, "ואז שמנו את הדבורים

into the fridge (and made bee pie)," smiley face. Right? (Laughter)

בתוך המקרר (והכנו פשטידת דבורים)" פרצוף מחייך. הבנתם? (צחוק)

This is a science paper. We're going to try to get it published.

זה מאמר מדעי. אנחנו הולכים לנסות לפרסם אותו.

So here's the title page. We have a number of authors there.

אז יש כאן את עמוד הכותרת. יש לנו מספר כותבים כאן.

All the ones in bold are eight to 10 years old.

כל אלו שכתובים באותיות מודגשות הם בני 8-10.

The first author is Blackawton Primary School, because

הכותב הראשונים הוא בי"ס יסודי בלאקאטון, בגלל

if it were ever referenced, it would be "Blackawton et al,"

שאם אי פעם יצטטו את זה, זה יהיה "בלאקאטון ושות',"

and not one individual. So we submit it to a public access journal,

ולא שם של מישהו אחד. אז הגשנו את המאמר לכתב עת ציבורי,

and it says this. It said many things, but it said this.

והוא אומר ככה. הוא אמר הרבה דברים, אבל הוא אמר ככה.

"I'm afraid the paper fails our initial quality control checks in several different ways." (Laughter)

"אני חושש שהמאמר נכשל בבקרת האיכות שלנו בכמה צורות שונות." (צחוק)

In other words, it starts off "once upon a time,"

במילים אחרות, זה מתחיל ב"היה היה פעם,"

the figures are in crayon, etc. (Laughter)

הנתונים נכתבו בעפרונות צבעוניים, וכו'. (צחוק)

So we said, we'll get it reviewed. So I sent it to Dale Purves,

אז אמרנו שנלך לביקורת עמיתים. שלחנו את המאמר לדייל פורווס,

who is at the National Academy of Science, one of the leading neuroscientists in the world,

מהאקדמיה הלאומית למדעים, מגדולי המומחים בעולם למדעי המוח,

and he says, "This is the most original science paper I have ever read" — (Laughter) —

והוא אומר, "זה אחד המאמרים המדעיים המקוריים ביותר שקראתי מימיי" (צחוק)

"and it certainly deserves wide exposure."

"והוא בהחלט ראוי לחשיפה נרחבת."

Larry Maloney, expert in vision, says, "The paper is magnificent.

לארי מאלוני, מומחה בראייה, אומר, "המאמר נהדר.

The work would be publishable if done by adults."

העבודה היתה מתפרסמת אילו נכתבה על ידי מבוגרים."

So what did we do? We send it back to the editor.

אז מה עשינו? החזרנו אותה לעורך.

They say no.

הם אמרו לא.

So we asked Larry and Natalie Hempel to write

אז ביקשנו מלארי ונטלי המפל לכתוב

a commentary situating the findings for scientists, right,

פרשנות שתמקם את הממצאים עבור מדענים, כן?

putting in the references, and we submit it to Biology Letters.

הכנסנו את ההפניות, והגשנו אותו ל"ביולוג'י לטרס".

And there, it was reviewed by five independent referees,

המאמר עבר ביקורת של חמישה מבקרים בלתי תלויים,

and it was published. Okay? (Applause)

והוא פורסם. אוקיי? (מחיאות כפיים)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

It took four months to do the science,

לקח ארבעה חודשים כדי לעשות את המדע,

two years to get it published. (Laughter)

לקח שנתיים כדי לפרסם אותו. (צחוק)

Typical science, actually, right? So this makes Amy and

מדע אופייני, בעצם, לא? אז זה עושה את איימי ואת

her friends the youngest published scientists in the world.

החברים שלה למדענים הצעירים בעולם שפרסמו את עבודתם.

What was the feedback like?

ואיך היו התגובות?

Well, it was published two days before Christmas,

טוב, המאמר פורסם יומיים לפני חג המולד,

downloaded 30,000 times in the first day, right?

הורידו אותו 30,000 פעמים ביום הראשון, כן?

It was the Editors' Choice in Science, which is a top science magazine.

זה היה בחירת העורך בכתב העת "סיינס", כתב העת המוביל במדע.

It's forever freely accessible by Biology Letters.

תמיד תהיה אליו גישה בחינם ב"ביולוג'י לטרס".

It's the only paper that will ever be freely accessible by this journal.

זה המאמר היחיד שאי פעם יהיה נגיש בחינם בכתב העת הזה.

Last year, it was the second-most downloaded paper

שנה שעברה, זה היה המאמר השני בכמות ההורדות

by Biology Letters, and the feedback from not just scientists

ב"ביולוג'י לטרס", והתגובות, לא רק ממדענים

and teachers but the public as well.

ומורים, אלא מהציבור הרחב גם כן.

And I'll just read one.

ואני אקרא רק אחד מהם.

"I have read 'Blackawton Bees' recently. I don't have

"קראתי את "דבורי בלאקאטון" לאחרונה. אין לי

words to explain exactly how I am feeling right now.

מילים לתאר בדיוק איך אני מרגיש כרגע.

What you guys have done is real, true and amazing.

מה שאתם עשיתם, חבר'ה, זה אמיתי, כנה ומדהים.

Curiosity, interest, innocence and zeal are the most basic

סקרנות, עניין, תמימות והתלהבות הם הדברים הבסיסיים

and most important things to do science.

והחשובים ביותר כדי לעסוק במדע.

Who else can have these qualities more than children?

למי יהיה את זה אם לא ילדים?

Please congratulate your children's team from my side."

בבקשה ברכו את צוות הילדים בשמי."

So I'd like to conclude with a physical metaphor.

הייתי רוצה לסיים במטפורה פיזית.

Can I do it on you? (Laughter)

אני יכול לעשות אותה עלייך? (צחוק)

Oh yeah, yeah, yeah, come on. Yeah yeah. Okay.

הו, כן, כן, יאללה, בוא. כן כן. אוקיי.

Now, science is about taking risks, so this is an incredible risk, right? (Laughter)

אמרנו שמדע כרוך בסיכונים, אז זה סיכון עצום, כן? (צחוק)

For me, not for him. Right? Because we've only done this once before. (Laughter)

בשבילי, לא בשבילו. כן? כי עשינו את זה רק פעם אחת בעבר. (צחוק)

And you like technology, right?

ואתה אוהב טכנולוגיה, נכון?

Shimon Schocken: Right, but I like myself.

שמעון שוקן: כן, אבל אני אוהב בעצמי.

BL: This is the epitome of technology. Right. Okay.

ב"ל: זו התגלמות הטכנולוגיה. טוב. אוקיי.

Now ... (Laughter)

עכשיו... (צחוק)

Okay. (Laughter)

אוקיי. (צחוק)

Now, we're going to do a little demonstration, right?

עכשיו, אנחנו עומדים לערוך הדגמה קטנה, טוב?

You have to close your eyes, and you have to point

אתה צריך לעצום עיניים, ואתה צריך להצביע,

where you hear me clapping. All right?

לכיוון שממנו אתה שומע את מחיאות הכפיים שלי. טוב?

(Clapping)

(מחיאות כפיים)

(Clapping)

(מחיאות כפיים)

Okay, how about if everyone over there shouts. One, two, three?

אוקיי, מה אם כולם שם יצעקו. אחת, שתיים, שלוש?

Audience: (Shouts)

קהל: (צעקות)

(Laughter)

(צחוק)

(Shouts) (Laughter)

(צעקות) (צחוק)

Brilliant. Now, open your eyes. We'll do it one more time.

מעולה. עכשיו, פקח את העיניים. נעשה את זה פעם אחת נוספת.

Everyone over there shout. (Shouts)

כולם שם לצעוק. (צעקות)

Where's the sound coming from? (Laughter) (Applause)

מאיפה מגיע הקול? (צחוק) (מחיאות כפיים)

Thank you very much. (Applause)

תודה רבה לך. (מחיאות כפיים)

What's the point? The point is what science does for us.

מה הנקודה? הנקודה היא מה שהמדע עושה בשבילנו.

Right? We normally walk through life responding,

כן? אנחנו עוברים את החיים ותמיד מגיבים,

but if we ever want to do anything different, we have to

אבל אם אנחנו אי פעם רוצים שינוי, אנחנו חייבים

step into uncertainty. When he opened his eyes,

להיכנס לחוסר וודאות. כשהוא פקח את העיניים,

he was able to see the world in a new way.

התאפשר לו לראות את העולם בצורה חדשה.

That's what science offers us. It offers the possibility

זה מה שהמדע מציע לנו. הוא מציע את האפשרות

to step on uncertainty through the process of play, right?

להיכנס לחוסר הוודאות דרך תהליך המשחק, כן?

Now, true science education I think should be about

עכשיו, חינוך אמיתי למדע, צריך להיות לדעתי מבוסס

giving people a voice and enabling to express that voice,

על לתת לאנשים קול ולאפשר להם להביע את הקול הזה,

so I've asked Amy to be the last voice in this short story.

אז ביקשתי מאיימי להיות הקול האחרון בסיפור הקצר הזה.

So, Amy?

אז, איימי?

AO: This project was really exciting for me,

א"א: הפרויקט הזה היה ממש מרגש בשבילי,

because it brought the process of discovery to life,

כי הוא עורר לחיים את תהליך הגילוי,

and it showed me that anyone, and I mean anyone,

והראה לי שלכל אחד, ממש כל אחד,

has the potential to discover something new,

יש את הפוטנציאל לגלות דבר חדש,

and that a small question can lead into a big discovery.

וששאלה קטנה יכולה להוביל לגילוי גדול.

Changing the way a person thinks about something

שינוי בצורת המחשבה של מישהו לגבי משהו

can be easy or hard. It all depends on the way the person

יכול להיות קל או קשה. הכל תלוי באופן שבו האדם

feels about change.

מרגיש לגבי שינוי.

But changing the way I thought about science was

אבל שינוי האופן שבו אני חשבתי על מדע

surprisingly easy. Once we played the games

היה קל באופן מפתיע. ברגע ששיחקנו את המשחקים

and then started to think about the puzzle,

והתחלנו לחשוב על החידה,

I then realized that science isn't just a boring subject,

הבנתי שמדע זה לא רק מקצוע משעמם,

and that anyone can discover something new.

ושכל אחד יכול לגלות דבר חדש.

You just need an opportunity. My opportunity came

רק צריך הזדמנות. ההזדמנות שלי הגיעה

in the form of Beau, and the Blackawton Bee Project.

בעזרת בו, ופרויקט הדבורים מבלאקאטון.

Thank you.BL: Thank you very much. (Applause)

תודה רבה. ב"ל: תודה רבה לכם. (מחיאות כפיים)

(Applause)

(מחיאות כפיים)