Stephen Burt: Why people need poetry

מתרגם: Tal Eldar מבקר: Ido Dekkers

I read poetry all the time

אני קורא שירה כל הזמן

and write about it frequently

וכותב על כך באופן תדיר

and take poems apart

ומפרק שירים

to see how they work

כדי לראות איך הם עובדים

because I'm a word person.

בגלל שאני אדם של מילים.

I understand the world best, most fully,

אני מבין את העולם הכי טוב, באופן הכי מלא,

in words rather than, say, pictures or numbers,

במילים יותר מאשר, נניח, תמונות או מספרים.

and when I have a new experience or a new feeling,

וכשיש לי חוויה חדשה או רגש חדש,

I'm a little frustrated

אני מעט מתוסכל

until I can try to put it into words.

עד שאני מצליח לנסח זאת במילים.

I think I've always been that way.

אני חושב שתמיד הייתי כך.

I devoured science fiction as a child. I still do.

טרפתי ספרי מדע בדיוני כילד, אני עדיין עושה זאת.

And I found poems by Andrew Marvell

ומצאתי שירים מאת אנדרו מארוול

and Matthew Arnold and Emily Dickinson

ומת'יו ארנולד ואמילי דיקנסון

and William Butler Yeats

וויליאם באטלר ייטס

because they were quoted in science fiction,

בגלל שהם צוטטו במדע בדיוני,

and I loved their sounds

ואהבתי את הצלילים שלהם

and I went on to read about ottava rima

והמשכתי לקרוא על אוטאווה רימה

and medial caesuras and enjambment

וצזורות אמצעיות ופרוזודיה

and all that other technical stuff

וכל הדברים הטכניים האלה

that you care about if you already care about poems,

שאכפת לך מהם אם כבר אכפת לך משירים,

because poems already made me happier

בגלל ששירים כבר עשו אותי שמח יותר

and sadder and more alive.

ועצוב יותר וחי יותר.

And I became a poetry critic

ונעשיתי למבקר שירה

because I wanted to know how and why.

כי רציתי לדעת איך ולמה

Now, poetry isn't one thing that serves one purpose

עכשיו, שירה היא לא דבר אחד שמשרת מטרה אחת

any more than music or computer programming

באותה מידה שמוזיקה או תכנות מחשבים

serve one purpose.

משרתים מטרה אחת.

The greek word poem, it just means "a made thing,"

משמעות המילה היוונית "שיר" היא "דבר עשוי".

and poetry is a set of techniques,

ושירה היא סט של טכניקות,

ways of making patterns

דרכים ליצירת תבניות

that put emotions into words.

שמנסחות רגשות במילים.

The more techniques you know,

ככל שתכירו יותר טכניקות,

the more things you can make,

כך תוכלו ליצור יותר דברים,

and the more patterns you can recognize

ותוכלו לזהות יותר תבניות

in things you might already like or love.

בדברים שאתם אולי כבר מחבבים או אוהבים.

That said, poetry does seem to be

עם זאת, שירה אכן נראית

especially good at certain things.

טובה במיוחד בדברים מסויימים.

For example, we are all going to die.

לדוגמא, כולנו הולכים למות.

Poetry can help us live with that.

שירה יכולה לעזור לנו לחיות עם זה.

Poems are made of words, nothing but words.

שירים עשויים ממילים, שום דבר מלבד מילים.

The particulars in poems are like

הפרטים בשירים הם כמו

the particularities, the personalities,

הייחוד, האישיות,

that distinguish people from one another.

שמבדילים בני אדם זה מזה.

Poems are easy to share, easy to pass on,

שירים הם משהו שמאוד קל לחלוק, קל להעביר הלאה,

and when you read a poem, you can imagine

וכשאתם קוראים שיר, אתם יכולים לדמיין

someone's speaking to you or for you,

שמישהו מדבר אליכם או עבורכם,

maybe even someone far away

אולי אפילו מישהו רחוק מאוד

or someone made up or someone deceased.

או מישהו מומצא או מישהו שנפטר.

That's why we can go to poems when we want to

זאת הסיבה שאנחנו יכולים לפנות אל שירים כשאנחנו רוצים

remember something or someone,

לזכור משהו או מישהו,

to celebrate or to look beyond death

לחגוג או להסתכל מעבר למוות

or to say goodbye,

להגיד שלום,

and that's one reason poems can seem important,

וזו סיבה אחת שבגללה שירים יכולים להיראות חשובים,

even to people who aren't me,

אפילו לאנשים שהם לא אני,

who don't so much live in a world of words.

שלא חיים עד כדי כך בעולם של מילים.

The poet Frank O'Hara said,

המשורר פראנק אוהרה אמר,

"If you don't need poetry, bully for you,"

"אם אתה לא זקוק לשירה, יופי לך",

but he also said when he didn't want to be alive anymore,

אבל הוא גם אמר שכשהוא לא רצה לחיות יותר,

the thought that he wouldn't write any more poems

שהמחשבה שהוא לא יכתוב יותר שירים

had stopped him.

עצרה אותו.

Poetry helps me want to be alive,

שירה עוזרת לי לרצות להיות בחיים,

and I want to show you why by showing you how,

ואני רוצה להראות לכם למה על ידי כך שאני אראה לכם איך,

how a couple of poems react to the fact that

איך זוג שירים מגיבים לעובדה

we're alive in one place at one time in one culture,

שאנחנו חיים במקום אחד בזמן אחד בתרבות אחת,

and in another we won't be alive at all.

ובמקום אחר לא היינו חיים בכלל.

So here's one of the first poems I memorized.

אז הנה אחד מהשירים הראשונים ששיננתי בעל פה.

It could address a child or an adult.

הוא יכול להיות מיועד לילד או למבוגר.

"From far, from eve and morning

"מרחוק, מערב ומבוקר

From yon twelve-winded sky,

משמיים בעלי שתים-עשר רוחות

The stuff of life to knit me

החומר של החיים לאחד אותי

Blew hither; here am I.

נשב לכל עבר; הנני.

Now — for a breath I tarry

כעת-- לנשימה אני מתמהמה

Nor yet disperse apart —

וגם עוד לא מתפזר--

Take my hand quick and tell me,

קחי את ידי מהרה ואמרי לי,

What have you in your heart.

מה יש לך בליבך.

Speak now, and I will answer;

דברי עכשיו, ואני אענה;

How shall I help you, say;

איך אעזור לך, אמרי;

Ere to the wind's twelve quarters

לפני שנים-עשר רבעי הרוח

I take my endless way."

אלך בדרכי האינסופית."

[A. E. Housman]

[א.א. האוסמן]

Now, this poem has appealed

עכשיו, השיר הזה קסם

to science fiction writers.

לכותבי מדע בדיוני.

It's furnished at least three science fiction titles,

הוא מופיע בלפחות שלושה ספרי מדע בדיוני,

I think because it says poems can brings us news

אני חושב שזה בגלל שהוא אומר ששירים יכולים להביא לנו חדשות.

from the future or the past

מהעתיד או מהעבר

or across the world,

או מהצד השני של העולם,

because their patterns can seem to tell you

בגלל שנראה שהתבניות שלהם יכולות להגיד לך

what's in somebody's heart.

מה יש בליבו של מישהו.

It says poems can bring people together temporarily,

אומרים ששירה יכולה לחבר אנשים יחד לזמן מסוים

which I think is true,

מה שאני מוצא לנכון

and it sticks in my head not just because it rhymes

וזה נדבק לי בראש לא רק בגלל שזה מתחרז

but for how it rhymes,

אלא בגלל הדרך בה זה מתחרז

cleanly and simply on the two and four,

באופן נקי ופשוט, על ה"2" ועל ה"4"

"say" and "way,"

"אמרי" ו"בדרכי"

with anticipatory hints on the one and three,

עם רמזים מטרימים על ה"3" וה"1"

"answer" and "quarters,"

"אענה" ו"רבעי"

as if the poem itself were coming together.

כאילו השיר עצמו מתגבש.

It plays up the fact that we die

זה מדגיש את העובדה שנמות

by exaggerating the speed of our lives.

על ידי הגזמה של המהירות של חיינו

A few years on Earth become

כמה שנים על האדמה הופכות

one speech, one breath.

לאמירה אחת, נשימה אחת.

It's a poem about loneliness --

זה שיר על בדידות

the "I" in the poem feels no connection will last —

ה"אני" בשיר לא מרגיש שום קשר-

and it might look like a plea for help

וזו אולי נראית כמו תחינה לעזרה

'til you get to the word "help,"

עד שאתה מגיע למילה "עזרה"

where this "I" facing you, taking your hand,

כשה"אני" הזה שמולך לוקח את ידך,

is more like a teacher or a genie,

כמו איזה מורה או ג'יני,

or at least that's what he wants to believe.

או לפחות כך הוא רוצה להאמין.

It would not be the first time a poet had

זו לא היתה הפעם הראשונה בה משורר

written the poem that he wanted to hear.

כתב את השיר שהוא רצה לשמוע.

Now, this next poem really changed

עכשיו, השיר הבא ממש שינה

what I liked and what I read

את מה שאהבתי ואת מה שקראתי

and what I felt I could read as an adult.

ואת מה שהרגשתי שאני יכול לקרוא כמבוגר.

It might not make any sense to you

זה אולי לא ישמע לכם הגיוני

if you haven't seen it before.

אם לא ראיתם את זה בעבר.

"The Garden"

"הגן"

"Oleander: coral

"הרדוף: אלמוג

from lipstick ads in the 50's.

מפרסומות ליפסטיק בשנות ה-50

Fruit of the tree of such knowledge

פירות העץ עם ידע כזה

To smack (thin air)

"להכות" (אוויר דק)

meaning kiss or hit.

משמע לנשק או להרביץ.

It appears

זה נראה

in the guise of outworn usages

כבלבוש ממורט מרוב שימוש

because we are bad?

משום שאנו רעים?

Big masculine threat,

איום גברי גדול,

insinuating and slangy."

רומז וסלנגי."

[Rae Armantrout]

[ריי ארמנטראוט- תרגום לא רשמי

Now, I found this poem in an anthology

עכשיו, אני מצאתי את השיר הזה הקובץ שירים

of almost equally confusing poems in 1989.

של שירים שווים בבילבולם ב1989.

I just heard that there were these scandalous writers

בדיוק שמעתי על המשוררים השערורייתים האלה

called Language poets who didn't make any sense,

שנקראו "משוררי שפה", ולא כתבו שום דבר הגיוני,

and I wanted to go and see for myself what they were like,

ורציתי ללכת ולראות בעצמי איך הם.

and some of them didn't do much for me,

חלקם לא עשו עבורי כלום,

but this writer, Rae Armantrout,

אבל המשוררת הזו, ריי ארמנטראוט,

did an awful lot, and I kept reading her

עשתה בשבילי המון, והמשכתי לקרוא אותה

until I felt I knew what was going on,

עד שהרגשתי שאני יודע מה קורה,

as I do with this poem.

כמו שאני יודע בשיר הזה.

It's about the Garden of Eden and the Fall

הוא על גן העדן והנפילה,

and the Biblical story of the Fall,

והסיפור התנ"כי של הנפילה,

in which sex as we know it

בו סקס כפי שאנו מכירים אותו,

and death and guilt

ומוות ואשמה

come into the world at the same time.

הגיעו לאדמה באותו זמן.

It's also about how appearances deceive,

זה גם על איך שמראות יכולים להטעות,

how our culture can sweep us along

איך התרבות שלנו יכולה לסחוף אותנו הלאה,

into doing and saying things we didn't intend

עד שנעשה ונגיד דברים אליהם לא התכוונו

or don't like, and Armantrout's style

או שאנחנו לא אוהבים, והסגנון של ארמנטראוט

is trying to help us stop or slow down.

מנסה לעזור לנו לעצור או להאט.

"Smack" can mean "kiss" as in air kisses,

"להכות" משמע "לנשק" כמו נשיקות באוויר,

as in lip-smacking,

כמו להכות שפתיים,

but that can lead to "smack" as in "hit"

אבל זה יכול להוביל ל"להכות" כמו "להרביץ"

as in domestic abuse,

בהקשר של אלימות בבית,

because sexual attraction can seem threatening.

משום שמשיכה מינית יכולה להידמות כמאיימת.

The red that means fertility

האדום שמשמעו "פוריות"

can also mean poison.

יכול גם להורות על "רעל".

Oleander is poisonous.

הרדוף הוא רעיל.

And outworn usages like "smack" for "kiss"

וממורט מרוב שימוש כמו "להכות" עבור "נשיקה"

or "hit" can help us see

או "להרביץ" יכול לעזור לנו לראות

how our unacknowledged assumptions

איך הנחותינו הלא-מושכלות

can make us believe we are bad,

יכולות לגרום לנו להאמין שאנחנו רעים,

either because sex is sinful

או בגלל שסקס זה חטא

or because we tolerate so much sexism.

או משום שאנחנו סובלנים כלפי כל כך הרבה סקסיזם.

We let guys tell women what to do.

אנחנו נותנים לגברים לומר לנשים מה לעשות.

The poem reacts to old lipstick ads,

השיר הזה מגיב לפרסומות ישנות לליפסטיק,

and its edginess about statement,

והקוצניות שלו כלפי הצהרות,

its reversals and halts, have everything to do

ההחלפות בו והעצירות בו, קשורות קשר הדוק

with resisting the language of ads

עם התנגדות לשפת הפרסומות

that want to tell us so easily what to want,

שמתיימרת לומר לנו כל כך בקלות מה אנחנו רוצים,

what to do, what to think.

מה לעשות, מה לחשוב.

That resistance is a lot of the point of the poem,

ההתנגדות הזו היא אולי הנקודה העיקרית בשיר

which shows me, Armantrout shows me

מה שמראה לי, ארמנטראוט מראה לי

what it's like to hear grave threats

איך זה מרגיש לשמוע איומי מוות

and mortal dishonesty in the language

וחוסר כנות אנושי בשפת

of everyday life, and once she's done that,

היומיום, וכשהיא עושה את זה,

I think she can show other people, women and men,

אני חושב שהיא יכולה להראות לאחרים, נשים וגברים,

what it's like to feel that way

איך זה להרגיש ככה

and say to other people, women and men

ולומר לאחרים, גברים ונשים

who feel so alienated or so threatened

שמרגישים כל כך מנוכרים או מאוימים

that they're not alone.

שהם לא לבד.

Now, how do I know that I'm right

עכשיו, איך אני יודע שאני צודק

about this somewhat confusing poem?

בנוגע לשיר המבלבל הזה?

Well in this case, I emailed the poet a draft of my talk

ובכן במקרה הזה שלחתי למשוררת טיוטה של ההרצאה שלי

and she said, "Yeah, yeah, that's about it."

והיא אמרה, "כן כן, זה בערך על זה".

Yeah. (Laughter) (Applause)

כן. (צחוק) (מחיאות כפיים)

But usually, you can't know. You never know.

אבל בדרך כלל, אי אפשר לדעת. אי אפשר אף פעם לדעת.

You can't be sure, and that's okay.

אתה לא יכול להיות בטוח, וזה בסדר.

All we can do we is listen to poems

כל מה שאנו יכולים לעשות זה להקשיב לשירים

and look at poems and guess

להתבונן בהם ולנחש

and see if they can bring us what we need,

ולראות אם הם יכולים לתת לנו את מה שאנחנו צריכים,

and if you're wrong about some part of a poem,

ואם טעית לגבי חלק בשיר,

nothing bad will happen.

לא קרה שום דבר.

Now, this next poem is older than Armantrout's,

עכשיו, השיר הזה ישן יותר מזה של ארמנטראוט,

but a little younger than A. E. Housman's.

אבל במעט צעיר יותר מזה של א.א. האוסמן.

"The Brave Man"

"האיש האמיץ"

"The sun, that brave man,

"השמש, האיש האמיץ,

Comes through boughs that lie in wait,

יוצאת דרך ענפים ששוכבים ומחכים,

That brave man.

האיש האמיץ הזה.

Green and gloomy eyes

עיניים ירוקות ועגמומיות

In dark forms of the grass

במסלולי עשב אפלים

Run away.

ברח.

The good stars,

הכוכבים הטובים,

Pale helms and spiky spurs,

ניווט חיוור ודרבן דוקרני,

Run away.

ברח.

Fears of my bed,

פחד ממשכבי,

Fears of life and fears of death,

פחדים מחיים ופחדים ממוות,

Run away.

ברח.

That brave man comes up

האיש האמיץ מתקרב,

From below and walks without meditation,

מלמטה והולך ללא הרהורים,

That brave man."

האיש האמיץ הזה."

[Wallace Stevens]

[וואלאס סטיבנס]

Now, the sun in this poem,

עכשיו, השמש בשיר,

in Wallace Stevens' poem, seems so grave

בשיר של וואלאס סטיבנס, נראית כה חמורה

because the person in the poem is so afraid.

כי האיש בשיר כל כך מפחד.

The sun comes up in the morning through branches,

השמש עולה בבוקר דרך ענפים,

dispels the dew, the eyes, on the grass,

מציגה את הטל, העיניים, על הדשא,

and defeats stars envisioned as armies.

ומביסה כוכבים שנדמים כצבאות.

"Brave" has its old sense of showy

ל"אמיץ" יש את המשמעות העתיקה של ראוותני

as well as its modern sense, courage.

כמו גם את הפרשנות המודרנית, אומץ לב.

This sun is not afraid to show his face.

השמש לא מפחדת להראות את פניה.

But the person in the poem is afraid.

אבל האיש בשיר כן מפחד.

He might have been up all night.

אולי הוא היה ער כל הלילה.

That is the reveal Stevens saves for that fourth stanza,

זו התגלית שסטיבן חושף בבית הרביעי,

where run away has become a refrain.

כשברח הופך לפזמון חוזר.

This person might want to run away too,

ייתכן וגם האיש הזה רוצה לברוח,

but fortified by the sun's example,

אבל מאושש מהדוגמה של השמש,

he might just rise.

ייתכן וגם הוא יעלה.

Stevens saves that sonically odd word "meditation"

סטיבנס שומר את המילה המשונה "הרהורים"

for the end.

לסוף.

Unlike the sun, human beings think.

לא כמו השמש, בני אדם חושבים.

We meditate on past and future, life and death,

אנחנו מהרהרים על עבר ועתיד, חיים ומוות,

above and below.

ממעל ומלמטה.

And it can make us afraid.

וזה יכול לגרום לנו לפחד.

Poems, the patterns in poems,

שירים, הדפוס החוזר של שירים,

show us not just what somebody thought

מראים לנו לא רק מה מישהו חשב

or what someone did or what happened

או מה מישהו עשה, או מה קרה

but what it was like to be a person like that,

אלא איך זה מרגיש להיות אדם כזה,

to be so anxious, so lonely, so inquisitive,

להיות כה חרד, כה בודד, כה חקרן,

so goofy, so preposterous, so brave.

כה מגוחך, כה אבסורדי, כה אמיץ.

That's why poems can seem at once so durable,

זאת הסיבה בגללה שירים יכולים להראות תחילה כל כך ברי-קיימא

so personal, and so ephemeral,

כל כך אישיים, כל כך בני חלוף,

like something inside and outside you at once.

כמו משהו שהוא חיצוני ופנימי לך בו זמנית.

The Scottish poet Denise Riley compares poetry

המשורר הסקוטו דניס ריילי משווה שירה

to a needle, a sliver of outside I cradle inside,

למחט, שבב של החוץ שאני מערסל לבפנים.

and the American poet Terrance Hayes

המשורר האמריקאי טרנס האייס

wrote six poems called "Wind in a Box."

כתב שישה שירים שנקראים "רוח בקופסה".

One of them asks, "Tell me,

אחד מהם מבקש, "אמור לי,

what am I going to do when I'm dead?"

מה אני הולך לעשות כשאמות?"

And the answer is that he'll stay with us

והתשובה היא שהוא ישאר איתנו

or won't stay with us inside us as wind,

או שלא ישאר איתנו בתוכנו כמו רוח,

as air, as words.

כמו אוויר, כמו מילים.

It is easier than ever to find poems

קל מתמיד למצוא שירים

that might stay inside you, that might stay with you,

שאולי ישארו בתוכך, שאולי ישארו איתך,

from long, long ago, or from right this minute,

מימים ימימה, או מרגע זה,

from far away or from right close to where you live,

ממקומות רחוקים או מקרבת ביתך,

almost no matter where you live.

כמעט ולא משנה היכן אתה גר.

Poems can help you say, help you show how you're feeling,

שירים יכולים לעזור לך להגיד, להראות איך אתה מרגיש,

but they can also introduce you

אבל הם גם יכולים להציג לך

to feelings, ways of being in the world,

רגשות, דרכים לחיות בעולם,

people, very much unlike you,

אנשים, מאד שונים ממך,

maybe even people from long, long ago.

אולי אפילו אנשים מימים ימימה.

Some poems even tell you

יש שירים שאפילו אומרים לך

that that is what they can do.

שזה מה שהם יכולים לעשות.

That's what John Keats is doing

זה מה שג'ואן קיטס עושה

in his most mysterious, perhaps, poem.

בשיר אולי הכי מסתורי שלו.

It's mysterious because it's probably unfinished,

הוא מסתורי מכיוון שהוא כנראה לא גמור,

he probably left it unfinished,

הוא כנראה השאיר אותו לא גמור,

and because it might be meant

ומשום שאולי זה נועד

for a character in a play,

לדמות במחזה,

but it might just be Keats' thinking

אבל אולי אלה פשוט המחשבות של קיטס

about what his own writing,

על מה הכתיבה שלו,

his handwriting, could do,

כתב היד שלו עצמו, יכולה לעשות,

and in it I hear, at least I hear, mortality,

ובזה אני שומע, לפחות אני שומע, אנושיות בת חלוף.

and I hear the power of older poetic techniques,

ואני שומע את הכח של טכניקות שירה עתיקות,

and I have the feeling, you might have the feeling,

ויש לי הרגשה, אולי לכם יש הרגשה,

of meeting even for an instant, almost becoming,

של פגישה אפילו לרגע, כמעט הפיכה

someone else from long ago,

למישהו אחר, ממזמן,

someone quite memorable.

מישהו שקשה לשכח.

"This living hand, now warm and capable

" היד החיה הזאת, כעת חמה ומסוגלת

Of earnest grasping, would, if it were cold

לתפיסה, היתה, אילו הייתה קרה,

And in the icy silence of the tomb,

ובדממת הקרח של הקבר,

So haunt thy days and chill thy dreaming nights

פקדה את ימי הקור, בלילות חלומות

That thou would wish thine own heart dry of blood

אז תייחל שליבך שלך ייבש מדם

So in my veins red life might stream again,

כך שבוורידי חיים אדומים יזרמו שוב,

And thou be conscience-calm’d -- see here it is --

שתהיה שקט מצפון-- ראה, הנה זה--

I hold it towards you."

אני מחזיק את זה מולך."

Thanks.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)