How climate change affects your mental health | Britt Wray

תרגום: Shlomo Adam עריכה: Allon Sasson

For all that's ever been said about climate change,

עם כל מה שנאמר אי-פעם על שינויי האקלים,

we haven't heard nearly enough about the psychological impacts

שמענו מעט מדי על ההשפעות הפסיכולוגיות

of living in a warming world.

של החיים בעולם מתחמם.

If you've heard the grim climate research

אם שמעתם את מחקרי האקלים הקודרים

that science communicators like me weave into our books and documentaries,

שסופרי אקלים כמוני שוזרים בספרינו ובסרטינו התיעודיים,

מן הסתם חוויתם התקפי פחד, פטאליזם או חוסר-ישע.

you've probably felt bouts of fear, fatalism or hopelessness.

If you've been impacted by climate disaster,

אם נפגעתם ע"י אסון אקלימי,

these feelings can set in much deeper,

תחושות אלה עלולות להעמיק עוד יותר,

leading to shock, trauma,

ולהוביל להלם, טראומה, מתח במערכות היחסים, התמכרויות

strained relationships, substance abuse

and the loss of personal identity and control.

ואובדן זהות אישית ושליטה.

Vital political and technological work is underway to moderate our climate chaos,

נעשית עבודה פוליטית וטכנולוגית חיונית במגמה למתן את התוהו האקלימי שלנו,

but I'm here to evoke a feeling in you

אבל המטרה שלי היא לעורר בכם תחושה

for why we also need our actions and policies

מדוע חשוב לנו גם שפעולותינו והפוליטיקה שלנו

to reflect an understanding of how our changing environments

ישקפו הבנה כיצד הסביבה המשתנה שלנו

threaten our mental, social and spiritual well-being.

מאיימת על רווחתנו הנפשית, החברתית והרוחנית.

The anxiety, grief and depression of climate scientists and activists

החרדה, היגון והדכאון אצל מדעני ופעילי אקלים

have been reported on for years.

מדוּוחים מזה שנים.

Trends we've seen after extreme weather events

מגמות שראינו אחרי אירועי אקלים קיצוניים

like hurricane Sandy or Katrina

כמו ההוריקנים "סנדי" או "קתרינה",

for increased PTSD and suicidality.

של עליה בהפרעות דחק פוסט-טראומטית ואובדניוּת.

And there are rich mental-health data from northern communities

ויש גם המון נתוני בריאות-נפש מקהילות צפוניות,

where warming is the fastest,

שבהן ההתחממות היא הכי מהירה,

like the Inuit in Labrador,

כמו האינואיטים בלברדור,

who face existential distress as they witness the ice,

שניצבים בפני מצוקה קיומית בראותם את הקרח,

a big part of their identity,

שהוא חלק גדול מזהותם,

vanishing before their eyes.

נעלם לנגד עיניהם.

Now if that weren't enough,

ואם זה לא מספיק,

the American Psychological Association

איגוד הפסיכולוגים האמריקני

says that our psychological responses to climate change,

אומר שתגובותינו הפסיכולוגיות לשינויי האקלים,

like conflict avoidance, helplessness and resignation, are growing.

כמו הימנעות מעימותים, חוסר-ישע והסתגרות הולכות ומתגברות.

This means that our conscious and unconscious mental processes

זה אומר שתהליכינו הנפשיים, המודעים והלא-מודעים,

מונעים מאיתנו לזהות במדויק את מקור הבעיות,

are holding us back

from identifying the causes of the problem for what they are,

לעבוד על פתרונות ולטפח את החוסן הפסיכולוגי שלנו,

working on solutions and fostering our own psychological resilience,

but we need all those things to take on what we've created.

אבל כל אלה נחוצים לנו כדי להתגבר על מה שיצרנו.

Lately, I've been studying a phenomenon

לאחרונה אני חוקרת תופעה

that's just one example of the emotional hardships

שהיא רק דוגמה אחת לקשיים הרגשיים שאנו עדים להם.

that we're seeing.

And it comes in the form of a question

והיא מתבטאת בשאלה

that a significant amount of people in my generation are struggling to answer.

שכמות נכבדה של בני דורי מתקשים להשיב עליה,

That being:

הלא היא:

Should I have a child in the age of climate change?

האם כדאי ללדת ילדים בעידן של שינויי אקלים?

After all, any child born today

הרי כל ילד שנולד היום

will have to live in a world where hurricanes, flooding, wildfires --

ייאלץ לחיות בעולם שבו הוריקנים, שטפונות, דליקות --

what we used to call natural disasters --

מה שכינינו פעם "אסונות טבע" --

have become commonplace.

הופכים לדברים שבשגרה.

The hottest 20 years on record occurred within the last 22.

20 השנים החמות ביותר שתועדו היו ב-22 השנים האחרונות.

The UN expects that two-thirds of the global population

לפי האו"ם, שני שלישים מהאוכלוסיה העולמית

may face water shortages only six years from now.

עלולים לחוות מחסור במים בעוד שש שנים בלבד.

The World Bank predicts that by 2050,

הבנק העולמי חוזה שעד 2050

there's going to be 140 million climate refugees

יהיו 140 מיליון פליטי אקלים

in sub-Saharan Africa, Latin America and South Asia.

באפריקה של תת-הסהרה, באמריקה הלטינית ובדרום-אסיה.

And other estimates put that number at over one billion.

ולפי הערכות אחרות, המספר הזה גבוה ממיליארד.

Mass migrations and resource scarcity

הגירות המוניות ומחסור במשאבים

increase the risk for violence, war and political instability.

מגדילים את סכנת האלימות, המלחמה ואי-היציבות הפוליטית.

The UN just reported that we are pushing up to a million species to extinction,

האו"ם דיווח לאחרונה שאנו דוחפים מיליון זנים לכלל הכחדה,

many within decades,

רבים מהם בתוך כמה עשרות שנים,

and our emissions are still increasing, even after the Paris Agreement.

ושהפליטות שלנו ממשיכות לעלות, אפילו אחרי הסכם פריז.

Over the last year and a half,

בשנה וחצי האחרונות

I've been conducting workshops and interviews

ניהלתי סדנאות וראיונות עם מאות אנשים

with hundreds of people

בנושא ההורות במשבר אקלימי.

about parenting in the climate crisis.

And I can tell you

ואני יכולה לומר לכם

that people who are worried about having kids because of climate change

שדאגתם של אנשים לגבי הולדת ילדים על רקע שינויי האקלים

אינה נובעת מגאווה סגפנית.

are not motivated by an ascetic pride.

העצבים שלהם מרוטים.

They're nerve-racked.

There's even a movement called BirthStrike,

יש אפילו תנועת בשם "שביתת ילודה",

whose members have declared they're not going to have kids

שחבריה הצהירו שאינם עומדים ללדת ילדים בגלל המשבר האקולוגי

because of the state of the ecological crisis

והעדר הפעולה מצד ממשלות ביחס לאיום הקיומי.

and inaction from governments to address this existential threat.

And yes, other generations have also faced their own apocalyptic dangers,

נכון, הדורות הקודמים ניצבו גם הם בפני סכנות אפוקליפטיות,

אבל זו אינה סיבה להתעלם עכשיו מהאיום הממשי מאד על הישרדותנו.

but that is no reason to disregard the very real threat to our survival now.

Some feel that it's better to adopt children.

יש מי שחשים שמוטב לאמץ ילדים.

Or that it's unethical to have more than one,

או שלא מוסרי ללדת יותר מילד אחד,

especially three, four or more,

בוודאי לא שלושה, ארבעה או יותר,

because kids increase greenhouse gas emissions.

כי ילדים יתרמו לפליטות גזי החממה.

Now, it is a really unfortunate state of affairs

זהו בהחלט מצב עניינים מצער,

when people who want kids sacrifice their right to

כשאנשים שרוצים ילדים מקריבים את זכותם לכך

because, somehow, they have been told that their lifestyle choices are to blame

כי נאמר להם איכשהו שהאשם הוא בסגנון חייהם

when the fault is far more systemic,

בעוד שהליקוי הוא מערכתי הרבה יותר,

אבל בואו ננתח את ההגיון הזה.

but let's just unpack the logic here.

So an oft-cited study shows that, on average,

מחקר שמרבים לצטט מראה שבממוצע,

having one less child in an industrialized nation

הולדה של ילד אחד פחות במדינה מתועשת

can save about 59 tons of carbon dioxide per year.

יכולה לחסוך כ-59 טון פחמן דו-חמצני בשנה.

While in comparison,

בהשוואה לכך,

living car-free saves nearly 2.5 tons,

חיים ללא מכונית חוסכים כ-2.5 טון,

avoiding a transatlantic flight -- and this is just one --

הימנעות מטיסה טרנס-אטלנטית - טיסה אחת -

saves about 1.5 tons,

חוסכת כ-1.5 טון,

and eating a plant-based diet can save almost one ton per year.

ותזונה צמחית יכולה לחסוך כמעט טון אחד לשנה.

And consider that a Bangladeshi child

ושימו לב שילד בנגלדשי אחד

only adds 56 metric tons of carbon to their parents' carbon legacy

מוסיף לבדו 56 טון מטרי למורשת הפחמן של הוריו במרוצת חייו,

over their lifetime,

while an American child, in comparison, adds 9,441 to theirs.

ואילו ילד אמריקני, בהשוואה, מוסיף 9,441 טון.

So this is why some people argue

ולכן יש אנשים שטוענים

that it's parents from nations with huge carbon footprints

שהורים ממדינות בעלות טביעת רגל פחמנית ענקית

who should think the hardest about how many kids they have.

הם שצריכים יותר מכל לשקול כמה ילדים להוליד.

But the decision to have a child and one's feelings about the future

אבל ההחלטה אם להביא ילדים והרגשות ביחס לעתיד

הם אישיים ביותר

are deeply personal,

and wrapped up in all sorts of cultural norms,

וכרוכים בכל מיני נורמות תרבותיות,

religious beliefs, socioeconomic status, education levels and more.

אמונות דתיות, מעמד חברתי-כלכלי, רמות השכלה ועוד.

And so to some, this debate about kids in the climate crisis

ולכן יש כאלה שהדיון הזה על ילדים במשבר אקלימי

עשוי להיראות עבורם כמשהו שלא מהעולם הזה.

can seem like it came from another planet.

Many have more immediate threats to their survival to think about,

רבים צריכים להתייחס לאיומים מיידיים יותר על הישרדותם:

like, how they're going to put food on the table,

איך לשים אוכל על השולחן כאם יחידנית שעובדת בשלוש משרות,

when they're a single mom working three jobs,

או אם הם נשאי איידס, או אם הם בשיירת מהגרים.

or they're HIV positive or on the move in a migrant caravan.

Tragically, though, climate change is really great at intersectionality.

אבל הטרגי הוא ששינויי האקלים חזקים מאד בהצטלביוּת:

It multiplies the stresses marginalized communities already face.

הם מכפילים את הלחצים שקבוצות שוליים כבר חוות ממילא.

A political scientist once said to me that a leading indicator

מדען פוליטי אמר לי פעם שאמת-מידה מרכזית לכך

that climate change is starting to hit home, psychologically,

ששינויי האקלים מתחילים להיקלט בתודעה,

would be an increase in the rate of informed women

תהיה עליה בשיעור הנשים המשכילות

deciding to not have children.

שיחליטו שלא ללדת ילדים.

Interesting.

מעניין.

Is it hitting home with you, psychologically?

האם זה כבר נקלט אצלכם בתודעה?

Are you perhaps someone with climate-linked pre-traumatic stress?

האם יש ביניכם מישהו עם דחק טרום-טראומטי על רקע אקלימי?

A climate psychiatrist coined that term,

פסיכיאטר אקלימי טבע מונח זה,

and that's a profession now, by the way, shrinks for climate woes.

ויש עכשיו מקצוע כזה, אגב, "טיפול פסיכולוגי לפחדי אקלים".

They're getting work at a time when some high schoolers

יש להם עבודה בעוד שתלמידי תיכון מסוימים

don't want to apply to university any longer,

כבר לא רוצים להירשם לאוניברסיטה משום שאינם צופים עתיד לעצמם.

because they can't foresee a future for themselves.

And this brings me back to my main point.

וזה מחזיר אותי לנקודה העיקרית שלי.

The growing concern about having kids in the climate crisis

הדאגה הגוברת לגבי הבאת ילדים במשבר אקלימי

is an urgent indicator of how hard-pressed people are feeling.

הוא אמת-מידה דחופה לרמת הלחץ אצל אנשים.

Right now, students around the world are screaming for change

ממש עכשיו, סטודנטים בכל העולם צורחים ודורשים שינוי

in the piercing voice of despair.

בקולו הנוקב של הייאוש.

And the fact that we can see how we contribute to this problem

והעובדה שביכולתנו לראות איך אנו תורמים לבעיה זו,

that makes us feel unsafe

שמערערת את בטחוננו,

is crazy-making in itself.

היא מטריפה כשלעצמה.

Climate change is all-encompassing

שינויי האקלים נוגעים לכל תחומי החיים

and so are the ways that it messes with our minds.

וזה עושה שַמות במוח שלנו בדרכים רבות מאד.

Many activists will tell you

פעילים רבים יגידו לכם

שהתרופה הכי טובה ליגון היא אקטיביזם.

that the best antidote to grief is activism.

And some psychologists will tell you the answer can be found in therapy.

ויש פסיכולוגים שיגידו לכם שהתשובה טמונה בטיפול.

Others believe the key is to imagine you're on your deathbed,

אחרים מאמינים שהמפתח הוא לדמיין שאתם על ערש-דווי

reflecting back on what's mattered the most in your life,

והוגים בדברים שהיו הכי חשובים בחייכם,

so you can identify what you should do more of now,

כדי שתוכלו לזהות איפה עליכם להשקיע יותר בזמן שנותר לכם.

with the time that you have left.

נחוצים לנו כל הרעיונות האלה, ויותר,

We need all these ideas, and more,

to take care of our innermost selves

כדי לטפל בעצמיותנו הפנימית

as the environments we've known become more punishing towards us.

ככל שהסביבה שהכרנו הולכת ומתאכזרת אלינו.

And whether you have children or not,

ובין אם יש לכם ילדים או לא,

we need to be honest about what is happening,

עלינו לנהוג בכנות לגבי מה שקורה

and what we owe one another.

ומה שאנו חייבים איש לרעהו.

We cannot afford to treat

אין לנו המותרות להתייחס להשפעות הפסיכולוגיות של שינויי האקלים

the psychological impacts of climate change

as some afterthought,

כאל משהו שסובל דיחוי,

רק בגלל שהסוגיות האחרות, של מדע, טכנולוגיה, פוליטיקה וכלכלה,

because the other issues, of science, technology and the politics and economy,

feel hard, while this somehow feels soft.

נראות מוחשיות, ואילו זה - מעורפל-משהו.

Mental health needs to be an integral part

בריאות הנפש צריכה להיות חלק בלתי-נפרד

of any climate change survival strategy,

מכל אסטרטגיית הישרדות על רקע שינויי האקלים,

requiring funding, and ethics of equity and care,

חלק שמחייב מימון, אתיקה של שוויון ודאגה,

and widespread awareness.

ומודעות רחבה.

Because even if you're the most emotionally avoidant person on the planet,

כי אפילו אם את או אתה האנשים הכי לא-רגשניים עלי-אדמות,

there's no rug in the world that's big enough to sweep this up under.

אין בעולם שטיח גדול דיו לטאטא את זה תחתיו.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)